פנים מאירות חלק ג· רבי מאיר איזנשטאט
שאלה מז
יום ד' ט"ו שבט תצ"ח לפ"ק פרעשבורג אל אסנפיר רבא ויקירא סכינא חריפא דפסקא לקרא טבא בוצינא דנהורא אדיר כביר מצאו ידו תהילתו וזיו והודו האיר הארץ מכבודו הרב המאור הגדול לממשלת מאיר עיני המחכים לתועלת יועץ ונשוא פנים חכם חרשים היכל דביר קודש קדשים הגאון הגדול דורש ג' מאות הלכות במגדול נ"י ע"ה פ"ה כבוד שמו מפארים מהור"ר מאיר נר"ו יהיה שלום בחילו ובתלמידים גבולו:
הנה שפתי יוצאת וחולת בקצירת אומר כמסיח לפי תומו תם וחסר ואתאי לחלות אפי רברבי להאיר עיני מכבודו ויראני נפלאות תורתו לפסק הלכה כאשר אתו שמורה וערוכה את אשר נסתבכתי בסבך גדול וצריך נגר להולמו אשר ראיתי ומצאתי דאתי לידי איגרת פטורין וגט שבוקין הנשלח ממרחקים מעיר ראס מדינת וואלחיי מהבעל הבוגד באשתו זה שנים רבות לערך תשעה שנים על בלי הגיד לה כי בורח הוא לארץ נכריה עבודתו עבודת זר מעשה ומעשה תעתועים לזנות אחר בנות ארץ ולא שזפתה עין איה איפה ואנא מקום מוצאו והן עתה עשה שליח להלכה וכאשר נזדקקנו לגט שבידו עמדנו מרעיד ומשתומם כשעה חד' על קרית ספר ספרא בצירא אשר שגג שלש פעמים שלשה המה נפלאו בעיני ראשון בתיבת צביתי ראוי לכתוב בשני יודין כתוב ג' יודין אחר צדיק ולא נמצא מפורש בספרים שלפנינו ובפוסקים בתראי מזה וקשה הדבר עלי כתורמס לישקול במאזני פלס לומר שמחמת זה הענין משתנה ליתן עליו חומר התורף באשר שיש לצדד להקל לדמות לתיבת מנין שאם כתוב ויו אחר מ' וכיוצא בזה בתיבת מנאי יוד אחר מם שאין לפוסלו בשעת הדחק ובפרט במקום עיגון כמבואר לפנינו בא"ה סי' קכ"ו שנית שגה וקיצר במקום שאמרו להאריך הויו דתרוכין שבוקין ופטורין דהיינו שלא האריך יותר משארי ווין אבל המה ניכרים וידועים לכל כתואר ווין דעלמא והנה ראיתי ההרים והנה רועשים בפי' התוספות אשר ממנו נחצב דין זה והרא"ש בפסקיו שאין צריך להאריך יותר משארי ווין רק שלא יקצרנו שיהיה ניכר אות כיוד וכעת באה לידי ספר מכתב אליהו להרב אלסנדרי על מעשה הכתב סי' ה' דאינו מעלה ארוכה בווין האלו אלא כל שנכתבו כשאר הווין שאין בהם ספק שיהיו נקראים יודין שפיר דמי וכן תפס הריב"ש הלכה למעשה יעוין שם שלישת איחר שם האשה אשר מן הראוי לכתוב בשש שורות הראשונות כמבואר בסדר הגיטין ס"ק ע"ד והוא כתוב בשורה השביעית והנה טרחתי וחפשתי בחיפוש אחר חיפוש בפסקים קדמאי ובתראי ולא דיברו מזה כלום ועם כל אלה נקלות בעיני להטריחו ביודעי התמדת לימודו עם רוב טירדתו במילי דשמיא ודעתא אכן מטיבותא ועונותו ענות צדק וענותו תרביני להאיר עיני שפעת הוד תורתו תורת אמת אור זורח ומאיר כברק השנון וחרבו שלופ' וגלגליו כסופ' ובידו מטה המשפט מטה עוז ומאיר נתיב לילך בגדולות ונפלאות בקשת דרוכה וחרב לטושה ובעיונו הרמה הטיב נכון יתפרשו באר הטיב יטיב נא עמדי וינחני במעגלי צדק בגילוי דעתו הרחבה והנפלאה בדעת תורה ודעת נוטה לאן דעתו הרמה נוטה כי הכל גלוי וכל רז לא אניס ליה ובעומק עיוני ישפוט ויבחון הטיב הדק כי חששו חכמים לתקנות העגונות ולמיחוש מיהו בעי שמא בתוך כך הבוגד הלז הלך לדרכו שעירה כאשר עד הנה הלך עקלקלות שובב בדרך לבו במדינות שנות אצל אהלי קדר והעגונה הזאת לשוא שמרה ועיניה זלגו מאין הפוגות וצווחה ככרוכי' בתוחלת ממשוכה לכן במטוי מיניה דמר כ"ת ישמיעני הוד קולו בקולות וברקים אשר עלה במצודות ובחכמתו עוקר הרים ושודד עמקים יטפו בר לקחי אמרתי אמרי שפר יודיעני על ידי המוקדם ע"י ציר הזה מובל כתבי דנא הן ואת תפלתי לאל ממעל יושב ארקים יאריך ימיו ושנותיו לגדל כסא בקרב כל ישראל שם להקים ושלומו יפרה ויגדל עם שלום ישיבתו הרמתה ולכל בו דביקים ובזה ידושן עצמותיו וישכנו בטח שאנן בארמנותיו כנפשו החשובה וכנפשו אהובו הנאמן בבריתו ומקיים אמרותיו וחמד למעשה אצבעותיו אחרי העיון דקדקתי עוד הפעם בגט והנה הויו דתרוכין כתובה כדינו שבוקין פטורין הויו שלהם אינו ארוכה יותר ובקשתי שטוחה שנית להודיעני ע"י ציר זה ע"י מוקדם קושט יושר אמרי אמת באשר שהשליח גט נחוץ לדרכו והאשה העזובה בוכה ומבכה וחוששת לבל ילך בשאט נפש השליח לדרכו והשיירות אינם מצויות מהמדינה הנ"ל לכאן כי רחוק הרבה יותר משני מאות פרסאות ומשובשת מאוד בגייסות והיו כי יבואו נא דברי קדשו אלי אענדם עטרה לראשי כ"ד הטרוד אהובו דש"ת המצפה על תשובתו הרמה הקטן משה חונה בק"ק פרעשבורג תשובה שהשבתי להרב מהור"ר משה אב"ד דק"ק פ"ב הנ"ל. אמרתי להשיב מפני הכבוד כי ע"י ציר הלז שבא אלי סמוך לשבת לא יכולתי להאריך וכתבתי בדרך קצרה שפשוט בעיני כביעת' בכותחא למסור ליד האשה הגט וכעת אברר דברי כשמלה חדשה שאין כאן בית מיחוש ופשיט' במקום עיגון וראשון לציון בדבר ששינה שכתב צביתי ביוד אחר צדיק אין אני רואה שום חשש דאין הענין משתנה וכבר קבעו לפסק הלכה בש"ע בסוף סימן קכ"ו שכתב רמ"א ואם היה אותיות יתירות שכל שאין הענין משתנה לא נפסל בכך אפילו אם נשתנה הענין כגון שכתוב לבריאת עלמה בהי"א דעלמה בהי"א הוא לשון נערה אפ"ה יש מכשירין בשעת הדחק ק"ו בן בנו של ק"ו שכאן אין ענין נשתנה דכתוב יוד במקום חיריק דאם כתוב יוד באינתתי אף שכתב בב"י ובש"ע שיש לכתוב בלא יוד בין א' לנון לא נשמע ולא נראה בשום פוסק לפסול הגט ע"י זה אדרבה כתוב בס"פ מכתב אליהו במעשה כתב בסימן ד' דף ט"ז ע"ב וז"ל מצינו כמה מילות בתלמוד שהם לשון תרגום שיבא יוד להורות על נקודות אות שלפניה שהוא חירק או צירי פוק חזי בתוספת שני בהמגרש גבי ולא ליכתוב אגרת ביוד דלא לישתמע איגרא אע"ג דבאיגרא מן הדין אין יוד מ"מ איגרא שהוא לשון גג רגילת לכותבו ביוד לפי שאין כתוב בעברי עכ"ל הרי להדי' שבלשון תרגום רגילין לכתוב יוד במקום חירק והוא הדין באינתתי או בציביתי שהיוד באה במקום חירק ואין לו פירוש אחר רק שאני רוצה בכך והנה גבי פטורין דיש כותבין מלא ואנו נוהגים לכתוב חסר וגבי תרוכין שהסכימו ליכתוב חסר יוד לא עלה על דעה שום פוסק לפסול הגט אם כתב יוד בין ת"ו לריש ובשבוקין בין ב' לשון וכן גבי מנאי שכתב יוד בין מם לנון שכתב בש"ע בסימן קכ"ו סי' מ"ד מנאי נהגו לכתוב בלא יוד אחר המם וכתב רמ"א ואם כתבו יוד אחר המם לא נפסל בדעבד ואף שיש השתנות בלשון שכתבו הפוסקים דיש לפרש שהוא לשון מינות לא פסול בדעבד ק"ו בן בנו של ק"ו דהכא אין הלשון משתנה כלל דאף בלא עיגון יש להכשיר ומה שקיצר במקום שהיה ראוי להאריך וויו דתרוכין ופטורין ושבוקין יותר משאר וויו דתרוכין ויודעים להכל כתואר ווין דעלמא ולא נראי' כיודין כלל יפה כתב מכ"ת שמדברי הרא"ש נראה דאין כאן חשש כלל וכן נראה מדברי הטור שכתב מתחילה ולרוכיה לויו דתרוכין ולו"ו דשבוקין ולאו דוקא לארוכיה כפי משאר ווין אלא שצריך לדקדק בהם שלא יקצר עד שיהיה נראה כמין יוד ולא הזכיר כלל מן המנהג ובסוף הסימן בשם תשובת הרא"ש בשליח הולכה שהביא גט ולא היו הווין ארוכים אם רשאין ב"ד להאריכן השיב הרא"ש וז"ל תשובה אין יכולים להאריכן ואם נתן לה הגט ואין הווין ארוכין והבעל רחוק מכאן לא היתי פוסלו בשביל זה וכן אם יש בו תקנת עיגון כגון שהובא ממקום רחוק והאריכו הווין כי מסתמא ציוה הבעל לכתוב כתיקון חכמים ועל זה יש לסמוך בשעת הדחק והקשה הב"י וזה לשונו שאם הווין האלו לא היו ארוכין יותר מהראוי כשר גמור היה כיון שהתינוק קורא אותן ווין כמו שכתב רבינו גבי ולרוכי לווין דתרוכין והסכימו בו הרא"ש ושאר מפרשים ותירץ שני תירוצים תירוץ אחד אע"ג דמדינא אינו צריך להאריך ווין הנזכרים בתלמוד יותר מדאי כיון שנהגו קפדינן בהו לכתחילה אי נמי ווין היו נקראים ע"י הדחק ומשום הכי הצריך להאריכן עכ"ל הב"י והנה התירוץ ראשון לא נייח לי כלל דא"כ איך כתב הטור מתחילה סתם ולאו דוקא ולרוכי' טפי משאר ווין ולא הזכיר כלל מן המנהג שנהגו להאריך דקפדינן בהו לכתחילה ולא היה לרבינו הטור לסתום אלא לפרש וכן הרא"ש בפסקיו לא הזכיר מן המנהג אלא נראה דהרא"ש בנה יסודו על דברי התוס' בפרק המגרש דף פ"ה ע"ב ד"ה ולרוכי' הוויו ושמא אינו צריך להאריך אלא כלומר שלא יעשה קצרה שתהיה נראית יוד וכן רגל הי"א דלמהך ונהגו להאריך ולהרחיק ומיהו בודאי אין הגט פסול אם לא האריכן ומעשה בגט שלא ניכר הטיב בין וויו ליוד שבא לפני רבינו אליהו והביא תינוק דלא חכים ולא טיפש לקרות אותו תיבה וכו' והרא"ש בפסקיו כתב וז"ל ואין צריך להאריכו יותר משאר ווין אלא יזהר שלא יקצרנה שלא תהיה נקראת כמין יוד עכ"ל ולא הזכיר מן המנהג כלל ש"מ דס"ל בהחלט כיון שנכתב כשאר ווין וניכר לעין כל שהוא ויו שהוא כשר אף לכתחילה וזה היה כוונת רבינו הטור שכתב תחילה מן הסתם שלא כתב כלל מן המנהג אלא כיון שכתב ווין וניכרי' לכל שיצאו מכלל יודין שכשר אף לכתחילה ורבינו אליהו לא דן אלא בווין שלא היה נכרים הטיב בין ווין ליוד והצריך להכשיר ע"י תינוק דלא חכים ולא טיפש אבל אם היה ניכרים הטיב שהם ווין ולא יודין אפילו לכתחילה נותנים הגט והרא"ש בתשובה נמי מיירי בענין זה שלא היו הווין ניכרים הטוב בין ווין ליודין ובזה לא היה רוצה לסמוך על תינוק דלא חכים ועלה בדעתו אם רשאים הב"ד להאריכן ובדעבד לא היה פוסל ואם יש תקנות עיגון והאריכו הווין קודם נתינה וזה בכלל תירוץ שני שתירץ הב"י וז"ל אי נמי ווין נקראים ע"י הדחק ר"ל שלא היה ניכר הטיב והיתר לתקן קודם נתינה אף שהיה תינוק דלא חכים קרא אותן ווין מ"מ מה שבידינו לתקן לכתחילה אנו עושים משום דניחא ליה לבעל שיתקנהו וא"כ דברי הטור בריש דבריו ברור הדבר מה שכתב ולאו דוקא ולרוכיה טפי משאר ווין אלא שצריך לדקדק שלא יקצר בהם עד שיהיה נראית כעין יוד ולא הזכיר שום מנהג מפני שעלה בדעתו שאם לא קיצר ולא נראה כמין יוד אלא ניכר לכל בטביעת עין שהם ווין אף לכתחילה נותנים בלי שום פיקפוק וראיתי שהב"ח התפלא על הרב הב"י שכתב שלא היה להב"י לכתוב קושיא זו בספר דפשיטא דמדינ' כשר דהיו להם תורת ווין אלא דלפי דשינוי מן המנהג דעושין אותו ארוכים קצת יותר משאר ווין והסופר עשאן קצרות כשאר ווין מחמרינן להצריכו גט אחר אי ליתא לסופר עכ"ל ותמה אני עליו איך כתב הטור בריש דבריו לפסק הלכה מתחילה סתם דלאו דוקא דולרוכיה משאר ווין אלא שצריך לדקדק שלא יקצר וקיצר במקום שהיה לו להאריך ולהודיע לנו שמ"מ מצד המנהג צריך להאריכן אלא ע"כ ברור הדבר שהטור פוסק שאף לכתחילה נותנים אם נראים ווין לעין כל וע"כ עין בעין נראה שתירוץ השני של הב"י הוא עיקר ומ"מ זכינו לדין שגם הב"ח אינו חולק על הרא"ש במקום עיגון ואחר שעיינתי בראשונים מצאתי כן באחרוני' בב"ש ס"ק ל"ב אבל תמה אני עליו שכתב וז"ל אלא הב"י והב"ח מפרשים דברי תשובת הרא"ש שהביא הטור דס"ל להרא"ש אם לא האריך הווין יותר משאר ווין לא ינתן לה אלא מחמת עיגון או יתקנו ב"ד ותמה אני עליו דנהי שבדברי הב"ח משמע כן אבל הרב הב"י לא החליט תירוץ ראשון אלא תירוץ שני וסבירי ליה דהרא"ש לא דן אלא שהווין לא היה ניכרים הטיב אבל אם ניכרים הטיב לעין כל דברי הטור ודברי הרא"ש לאחדי' בפסקיו שראוי ליתן לכתחילה ולכך לא הזכיר הרא"ש והטור המנהג כמו שכתבו התוס' והעולם נהגו לארויי לן דאף לכתחילה נותנים גט כזה שהווין ניכרים הטיב שהם כווין דעלמא ואי הוי כתבו מנהגא ה"א באם שינה מן המנהג אסור לכתחילה ליתן קמ"ל דאף לכתחילה מותר למסור הגט והעולם לא נהגו אלא על צד היותר טוב וכן משמע מדברי חידושי רשב"א שכתב הא דאמרינן ולרוכי לווין לאו לאורכי' משאר ווין קאמר אלא כשאר ווין כדי שלא יראו יודין דהא אינו טעם אלא כדי שלא יערער הבעל וכן כתבו התוס' והעולם רגילין להאריך ממש ונכון הדבר לעשות כן כדי שלא יזכירו ויבואו לידי קיצור עכ"ל הרי שלא כתוב ונהגו אלא רגילין להאריך דהיינו על צד היותר טוב אלא אם נכתב כשאר ווין וניכרים לעין כל שאינן יודין אפילו לכתחילה כשר דהא אי אפשר לבעל לערער וזה ברור כשמש וכן הרב המגיד בפ"ד מהלכות גירושין כתב וזה לשונו אבל מדברי רבינו נראה שכל שמשמען ווין לכל מי שיקרא כשר וע"כ צריכין אנו לומר שלמד הרב המגיד הא דכתב הרמב"ם הרי שכתב נוסח זה ולא האריך הווין הרי זה גט פסול מיירי נמי שלא האריך הווין הטיב ולא ניכר בין ויו ליוד אבל אם ניכר הטיב כשר ובדברינו מוכרחים אנו לומר שהרב הב"י תפס תירוץ שני לעיקר מה שתירץ על תשובת הרא"ש דהמחבר הב"י בש"ע סימן קכ"ו סי' כ"ב וז"ל אם לא האריך הווין שאמרנו הרי גט פסול חוץ משני יודין הנוספת בדיתיהיין שאינו אלא מנהג עכ"ל ואם איתא שתפס תירוץ ראשון הא דדן הרא"ש על הווין שלא האריך יותר משאר ווין משום ששינה מן המנהג א"כ יהיה סתירה בדבריו דמאי שנא בדיתצויין שלא כתוב שני יודין הנוספת כשר משום שאינו אלא מנהג למה יפסול בווין שג"כ האריכו מצד המנהג אלא ע"כ דלאו מצד המנהג דן הרא"ש בתשובה אלא כתירוץ השני דמיירי שהווין היו דומין קצת ליודין לכך דן הרא"ש אם אפשר לתרץ יתקן אבל אם ניכר לכל שהם ווין ולא יודין הרא"ש והטור מודים דשרי לכתחילה ליתן גט זה בלי שום תיקון לכך כתב הרא"ש בפסקיו ובנו הטור אחריו בסתם דלא צריך לארוכי אלא שלא נראו כיודין וזכינו לדין אפילו אם אין ניכרים הטיב סמכינן אתיקון כפי' הרא"ש או אתינוק דלא חכים כפי' הרב ר' אליהו במקום עיגון:
ומעתה נפשט גם הספק השלישי במה שכתב בסדר גיטין שיש לכותבו שם האשה בשורה עכ"פ בשורה ששית והוא כתבו בשורה שביעית כיון דדבר זה לא נזכר בש"ס ואף אם נאמר שהוא מנהג כתבנו שכל שהוא מצד המנהג ושינו בו כשר בדעבד ק"ו שיש לומר שלא נתפשט שם במקום הכתיבה לדקדק בזה שכשר אפילו שלא במקום עיגון ק"ו בן בנו של ק"ו במקום עיגון דהא אנו נוהגין לכתוב י"ב שיטין שמנהג קבוע הוא ונתפשט בכל ישראל ואם עשה שורה יותר אין לפוסלו במקום עיגון כנזכר בש"ע סי' קכ"ה סעי' י"א וכתב הלבוש הטעם כיון שאינו אלא מנהג בעלמא דסמכו על גימטרי' הגט שהוא תרגום של ספר ואין לו עיקר וזכר מתוך הגמ' וכן בהרי את מותרת לכל אדם נהגו לכתוב בשיטה אחת אפ"ה אם כתבו בשני שיטות כשר כנזכר בדברי רמ"א בסימן קכ"ו סי' מ"א וז"ל טוב ליזהר לכתוב הרי את מותרת בשיטה אחת אבל אם כבר נכתב הגט בשתי שורות כשר ליתנו אע"גב דהתם אינה טעם בדבר כמו שכתב הלבוש דאם הפסיקו יש לומר דהשומע סבר דלא התירו לכל אדם אפ"ה כשר ליתנו לכתחילה אחר הכתיבה ק"ו כאן דאין אנו יודעים טעם לזה למה הקפידו דוקא שיכתוב שמה קודם שורה שביעית ופשיטא במקום עיגון דאין לפקפק כלל כללא דמילתא אין לי שום פיקפיק בגט זה רק דבר זה שלא הרגישו בזה מסדרי הגט וי"ל שהיו עמי הארץ כנזכר בסימן קמ"א בהג"ה סימן ל' וז"ל אבל אם השליח אומר שלא נעשה שליח קבלה מעולם נתבטלה שליחתו וגם גט עצמו פסול מאחר שמוכח שמסדרי גט היו עמי הארץ שלא ידעו שאין הבעל עושה שליח קבלה יש לחוש לכמה מיני פסולין וכן כיוצא בזה שהוא ניכר שאותן שסידרו הגט היו הדיוטות א"כ בכאן נמי נימא חשש זה מ"מ נראה ברור דהתם מיירי שניכר לכל שטעו בדבר משנה ובדבר שמפורסם לפסול אפילו במקום עיגון משא"כ כאן יש לומר שלא דיקדקו בין יוד יתירה הנכתב בציביתי בין צדיק לבית שבאת במקום חיריק וכן בווין כתבנו ע"פ הטור והרא"ש ושאר אחרונים דיש להתיר אפילו לכתחילה ליתן אם הווין כתובים באר הטיב ונראו לכל שיצאו מכלל יודין וכן במה שכתבו שם האשה בשורה שביעית כי דבר זה לא נזכר אלא בסדר גט של הרב רבי מיכל מקראקא שסדר גיטין משונים זה מזה כנזכר בדברי רמ"א בסוף סימן קכ"ט ונהיר' כד הווינא אב"ד בק"ק פרוסטיץ ועברתי דרכי הטוב בק"ק נילץ והיה שם אב"ד זקן ויושב בישיבה מהר"ר מענדיל וסידר גט מומר ואחר הכתיבה וחתימה הרגיש שלא היה מעורה והמומר היה נחוץ לדרכו עם אנשי חיל והסכמתי להכשיר והבאתי ראי' מן הש"ס ואח"כ עיינתי בב"ח והביא גם ראיות אלו להכשיר אף בלא עיגון ועי' בסי' קכ"ה בח"מ ס"ק ל"ז הרי אף דשינה ממנהג כשר הדרן למילתן דאין כאן בית מיחוש כלל דאפילו שלא במקום עיגון יש להתיר ק"ו במקום עיגון הנראה לפי עניות דעתי כתבתי היום יום ב' כ' שבט תצ"ח פה ק"ק א"ש