אור ברסלב

פנים מאירות חלק ג· רבי מאיר איזנשטאט

שאלה מב

שאלה מא

למאיר ובא קרא יום יום יביע ולילה יחוה דעת ובינה בתפלה ורינה בדא קאתינא לאה' אמ"ו המופלא עושה פלא הגאון הגדול מעוז ומגדול ני' פ"ה ע"ה כ"ש כמהור"ר מאיר נר"י כאור הבהיר וכשבעתי' יזהיר. זחלתי לבוא במהירה אך תורה היא וללמוד אני צריך ע"כ תני וכריך שלא באורך במה שדברתי עם אדמ"ו כהיום בנדון השאלה מקוה הנמשך במי גשמים והמקוה נתחסר בכל פעם מחמת שהמים יוצאים דרך איזה סדק או איזה נקב שיש בקרקיעות המקוה או בכתליו אם מותר לחבר טסים של נחושת בקרקיעתו של המקוה ובכתליו עד שנתמלא כל החלל של מקוה מקורה בנחושת או לא מאחר שהוא לאחר גמר מלאכה נראה כיורה וכקומקום והוי ליה כלי ואין טובלין בכלי כידוע הספק השני דקי"ל דהמקוה צריך להיות הווייתו על ידי טהרה ולא ע"י דבר המקבל טומאה וכלי מתכות מקבל טומאה ואין אני צריך להאריך בספיקות שניות מדרבנן הנופלים במקוה הנ"ל וגזירת מרחצאות ואחוה לאמ"ו עניות דעתי הקלושה צעירה ותשה בדבר הנחושה שמותר לחבר החתיכות נחושות וכו' הספק ראשון יפול דאין כלל שם כלי עליו הואיל שהוא רק חתיכות נחושת וטסים מחוברים בקרקע ובעת שהם תלושין אינם נראים כלל בכלי רק אחר חיברם בקרקע ומידי דהוי כמים שאובין דפסקינן בש"ע ביו"ד סימן ר"א סי' ל"ד וזה לשונו אין הכלי חשוב לפסול המים שבו משום שאיבה אלא א"כ הוא ראוי לקבל קודם שיקבנו והוא הדין בנ"ד מאחר דנחושת הנ"ל אינם נראים ככלי אלא אחר קבעם אינם חשובים לפסול המים שבמקוה משום כלי וגם אין לדמותו לצינור שחקקו ולבסוף קבעו כדעת חכם אחד דאדרבה הוא היפוך הנ"ל דהוא רק כקבעו ולבסוף חקקו ואינו חשוב כלל ככלי ומוכח ג"כ לפ"ז דאפילו נקב כשופפרת הנוד אינו צריך והספק השני דכלי מתכות מקבלים טומאה דהמקוה צריך הווייתו ע"י טהרה זה אינו כלי מתכות שמו רק גולמי מתכות מאחר דבשעת חיבורין אינם רק חתיכות חתיכות כגולם ואינו לומר דשמו כלי מאחר שהוא ראוי למדרס זה אינו לפי דעת הרמב"ם שפסק כל כלי שמחוסר אוזן או אוגן טהור דהוא רק גולמי תיפוק ליה דהא ראוי למדרס אלא ודאי מוכח דגבי כלי מתכות אינו שייך מדרס ובפרט גבי טבלות של נחושת שהמה דקים מאוד ואינם ראוים למדרס ובחידושי שו"ת פנים מאירות מבואר בהדיא דגבי מדרס צריך להיות עוביו טפח ועוד מידי דהוי אסילין של אבר שהביא ביו"ד בסי' הנ"ל סי' מ"ח דכשר אם הוא מחובר לקרקע לפי שבטל לגבי קרקע ואין חילוק בין אם טמון תחת הקרקע או לו וה"ה הכא דמאחר שהוא מחובר לקרקע בטל לגבי קרקע כמו שמצינו במס' כלים פרק י"א משנה ב' ובת"י הביא טעמו לשבח הואיל ועיקר עשיתי להיות דבק בארץ הנה הוא לא יקבל טומאה ע"ש וגם שפסק הרמב"ם כמתניתין הנ"ל לפ"ז אפילו אם הוא היה ראוי למדרס אינו מקבל טומאה דבטל לגבי קרקע ודו"ק:

ועוד שמצינו בהלכות מקוואות סי' הנ"ל סי' נ"ו מקוה של מי גשמים שנפרץ אחד מכתליו וכו' אם בא לשתום את הסדק מותר לסתום בכל דבר המקבל טומאה וא"כ אפילו היה מקבל טומאה היה מותר כנ"ל דהוא הדין בנידון דידן דמותר לסתום בדבר המקבל טומאה וביותר לפי דברינו הניתן לכתוב דהוא אינו כלי רק גולמי ואינם מקבלים טומאה כלל ובודאי כשר ומוציא מידי ספק הנ"ל ועוד דהטור פסק בסי' קצ"ח בשם הרא"ש ז"ל סילון המחובר לקרקעית המקוה שהמים עוברים בה דלכתחילה עומדת עליו וטובלת שם ואין לומר שספק השלישי יכריע לאיסור משום גזירות מרחצאות זה אינו דהיכן גזרינן גזירה הנ"ל בכלי שהוא רק טמון בקרקע ואינו מחובר בה אבל כאן דהוא מחובר בקרקע במסמורות ליכא גזירות מרחצאות וביותר לפי דברינו הנ"ל שהוא רק גולמי מתכות ואין להקשות מב"י סי' קצ"ח וזה לשונו מקוה שיש בה שליבות של עץ אפילו מחובר לכותלי המקוה לא עלתה לה טבילה אם טבלה על גבי שליבות דהא כל האחרונים ועטרת זהב והש"ך כולם כאחד עונים דלא כוותי' וגם שכתב הש"ך וז"ל בשם מהר"ם לובלין דודאי אין לשנות המנהג שלא להוציא לעז על ראשונים ואף שבסוף דבריו כתב מתחילה אין לבנות כן ע"ש י"ל דבנידון דידן נמי כדעבד דהא כמה פעמים סותמים אותו בסיד ובכמה תיקונים ולא הועילו בתקנתם ואי אפשר בענין אחר והוי כדעבד ודוק וגם עלי להביא ראי' מן נקודת הכסף סי' ש"א במה שהוא משיב על הט"ז בענין שבכה שקורין בל"א גיגאטיר מברזל שאינם מקבלים טומאה וז"ל ויש לי עוד ראיה אחרת אך כי קצר המצע מהשתרע ע"כ באתי בנא שיודיעני רבינו מאירות דעתו וחזקה שאינו יוצא מתחת ידו דבר במקוה הלז שאינו מתוקן ועל ענותנותו קא סמכינא להטריח אותו בכתב הנ"ל בכתבי השפל ובדעתי הנמוכה לאבא אריכא כי רצונו של אדם הוא כבודו באשר שכהייתי אתו עמו פה אל פה דברתי בנדון הלז ושם נאמר לכתוב לו דעתי הנעלבה ויודיעני דעתו הרחבה על כן מוטל עלי חובה לעשות כאשר ציווני כדי לבוא אל עומקא דדינא ובכתבי הוי אמינא ופה אל פה ישקני מנשיקות פיהו אברר דעתי בשאר ראיות ברורות מה שלא העלתי על הכתב מפני הכנסת כלה ואשתקל מילולי להרחיב מילי. כ"ד תלמידו הקטן יוסף בהרב המנוח מהור"ר אברהם אש ז"ל מפוזנן ולע"ע בבית הקצין המפורסם כהר"ר ליב זינצהיים בווינא:

תשובה שהשבתי לשואלי דבר. ויוסף הוא המשביר גמיר וסביר גיזוזא דברדא תביר ה"ה אה' ידידי הרב המופלא החריף והשנון זית רענן כבוד מהור"ר יוסף פוזנר נר"ו:

אמרתי להשיב מפני הכבוד בדבר אשר שאל ממני לחות דעתי במקוה שמימיו נבלעים בקרקע ורוצים לרצוף המקוה בטסי נחושת הכתלים וגם הקרקעיות המקוה לחבר הטסים ע"י מסמורות בקרקע כדי שלא יכזבו מימיו. הנה כבר נשאלתי כיוצא בדין זה מק"ק פ"ב והשבתי לשואלי דבר דבר על אופנו ובררתי כל הספיקות כאשר הראיתי למכ"ת מגילה כתובה פנים ואחור ותלמיד שאמר קודם מעשה שומעין לו ושם נאמר שעשו תחילה כלי בית קיבול ואח"כ ניקבו בכדי טהרתו וחיברו לקרקע ופשיטא היכי דלא עשו כלי רק טסי נחושת לחבר ע"י מסמרים בקרקע פשוט בעיני כבעיתא בכותחא דהיתר גמור הוא חדא למאי ניחוש לה אי משום דחזי למדרס הא כתב הרמב"ם בפ' כ"ו מהלכות כלים דין ב' ספסל שניטל אחד מראשיו עדיין חזי למדרס ניטל השני טהור ואם יש בו גובהו טפח מטמא במדרס וכתב הכסף משנה טעמו דאם יש בו גבהו טפח טמא משום דאז ראוי לישב עליו ובפחות מטפח הוי כיושב על גבי קרקע וכבר הבאתי דבר זה בספרי בחלק שני סי' קל"א ושם הבאתי ראי' מדמסככין בנסריס ובסוכה דף ט"ז אמרינן אמר ר' חייא בר אבא ר' יוחנן רישא בנסרים משופעין עסקינן ומשום גזירת כלים נגע בה ופי' רש"י אע"ג דפשוטי כלי עץ נינהו ולא מקבלי טומאה גזר בהו אטו כלים המקבלים טומאה ש"מ בנסרים לא שייך טומאת מדרס ועוד מידי דהוי אמחצלת של טבריא דאמרינן סוף פ"ק דסוכה שהן טהורים ופי' רש"י של טבריא קשים הם ואין לך אדם שוכב עליהם ולכך טהורות ובדף כ' ע"א פי' רש"י בד"ה והתנן כל המטמא מדרס פי' רש"י דאין לך מטמא מדרס אלא המיוחד לשכוב בה וכיון דשויה לתשמיש כלי הוא וכל שהוא כלי למדרס מיטמא בכל טומאה אפילו הוא פשוטי כלי עץ כו' דלגבי מדרס מיוחד לכך בעינן כדאמרינן יצא שאומרים לו עמוד ונעשה מלאכתינו וכן פי' רש"י דמתניתין מחצלת קנים קשה ואינה נוחה לשכוב ואינה מקבלת טומאה עד שעשאן לשכיבה ולפ"ז הני טסי נחושת קשים יותר ממחצלת ואינם מיוחדים לשכיבה ופשיטא שאין להם טומאת מדרס וגם אין לומר דהוי כפשוטי כלי מתכות דמטמאי דזה גולמי כלי מתכות נינהו וטהורים כדאיתא בחולין דף כ"ה וכן איתא בהדיא במתניתן פ' י"א דכלים העושה כלים מן העשת ומן החדרה ומן הטסין ומן הצפוים טהורים דלא חיישינן בכל הני שמא מכלי טומאה באו שיחזרו לטומאה ישינה דכל הני לא יראו לקבל טומאה מעולם משום דגלמי כלי מתכות אין מקבלים טומאה וכן פסק הרמב"ם בפ' ח' מהלכות כלים הרי להדיא דהני טסים כגולמי כלי מתכות דיינינן להו וטהורים לגמרי ולא טומאת מדרס שייכי בהו כמו שכתבנו ובר מכולהון הא כתב הב"ח וזה לשונו וכך נהגו בני אשכנז וכל הגדולים שמעולם במלכות זה לתקן המקוה בנסרים רחבים והנסרי' קבועים במסמורת מכותל לכותל לעמוד עליהם ולטבול כשהמקוה עמוקה ושארי לי' מארי' להר"ם יפה שהטעם על זה בדברים דחוקים ולא ירד לחלק כשהיו הנסרים כלים או מיוחדים לכלים קודם שקבעם כאן במקוה ובין שלא היו כלים מעולם והדבר פשוט כבעיתא בכותחא דליכא חששא דאיסורא אלא בטובל על גבי כלי ולא על מה שלא היה כלי מעולם וראיה ברורה מפ"ד דמקוואות אלמא להדיא דדוקא כשהיה עליו שם כלי' מקמי' שקבעו בארץ אבל אם לקחו נסרים ובנו ארבעה מחיצות בארץ מסביב וגם מלמטה עשו שוליים וצורתו כמו כלי אין שום ספק דפשוט דשרי לטבול בתוכו כיון שלא הי' להם שם כלי קודם שקבעם אלא נסרים בעלמא ואין בזה מחלוקת וכל שכן כשהוא קובע הנסרים במסמורות מכותל לכותל או עושים שליבות כדי לעמוד עליהם בשעת טבילה שהמה עמוקים דפשיטא דשרי עכ"ל הב"ח וא"כ פשיטא בהני טסי נחושת שנתחברו ע"י מסמורים שלא היה שם כלי עליהם אין בהם חששות כמו בנסרים דאין בו חשש כלל לטבול בתוכו בלי שום פיקפוק בעולם וכבר כתבתי בחלק שני סי' קל"א והשגתי על הט"ז שרוצה ללמוד בדברי הראב"ד שאפילו אין הנסרים ראוים למדרס גזרינן אנו אטו שאר נסרים שראוים למדרס וכבודו הגדול במקומו מונח וכאן לא דק דמעולם לא עלה זה על דעת הראב"ד דהוי גזירה לגזירה וכבר כתבנו שדברי הראב"ד כפשטן דכתב נסרי' הראוי' לטמא מדרס משום דאיכא נסרים דאינם ראוים לטמא מדרס וע"י פירוש המוטעה רצה להשיג על תשובת בר"ם פדוי ואין דבריו ברורין ולא שרירין ולא קיימין ודברי הכ' ברורין בטעמן ובהא נחתא ובהא סלק' דבטומאת מדרס בעינן או ראוי לשכיבה או ראוי לישיבה אבל אם אינה ראוי' לשכיבה ולא לישיבה אין בכל טומאת מדרס ורשאין לעשות מקוה מהני טסי נחושת בלי שום פיקפוק בעולם הנראה לפי עניות דעתי כתבתי היום יום ב' ו' כסליו תצ"ו לפ"ק. נאום מאיר חותם פה ק"ק א"ש:

תוכן העניינים

פנים מאירות חלק ג

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה