אור ברסלב

פנים מאירות חלק ג· רבי מאיר איזנשטאט

שאלה מא

שאלה מ

למאיר ובא קרא יום ידרשון אליו עיני כל מאיר ומנהיר ככובבי' דשביט שבטי ישורין הולכין לנוגה זרחו אור ישר ואור מקיף חילו לאורייתא תקיף בחורפי' רמי דיקולא וזקיף מעמיד תלמידים הרבה ובעיני פקיחין עליהם ישקיף ה"ה אהו' המאור הגדול נר ישראל עמוד הימיני פ"ה אב"ד ור"מ הגאון הגדול כמהור"ר מאיר נר"י ויזרח כצל צח לנצח:

ראשית דבר יראת אלקים ענותנותו גרמה לי לגשת אל היכל קדשו באשר היותו כאן נטלתי רשות והרמנא לדבר אליו לזמן הצורך לשאול קדמוהי ונענה לי ראשו כתם פז ועל כן אדבר נגדו ולא אבוש לשאול הוד רום כבוד מעלתו כשואל בדבר אלקים בדיני מקוואות נשאלה שאלה זו קדמנא מי שרוצה לעשות מקוה באשבורן ע"י המשכה מי גשמים הנקוים לעוקה אחה ואחרי שאין העוקה מחזקת המים ומאבד מימיו בארץ וגלל כן רוצה לעשות מרחשת גדולה המחזקת ארבעים סאה ולקבוע בארץ במקום העוקה ולנקוב המרחשת בכדי טהרתה ולעשות במקום הנקב כעין בנין בסיד ועפר וצרורות כדי להחזיק המי גשמים הנמשכים לתוכה ולהיות רשאים לטבול ע"ג דבר המקבל טומאה כמו שמפורש ביו"ד סי' קצ"ח סי' ל"א רוצין לעשות בנין של אבנים ע"ג קרקיעתו של מרחשת לעמוד עליו בשעת טבילה ובזה יהיה מקוה כשר לטבול בו נדה ויולדת אם יש לה היתר בענין זה או לאו והנה אדון לפניו כתלמיד לפני רבו אחרי דתנן התם במס' פ' ו' משנה י' האבק שבמרחץ בזמן שהוא באמצע פוסל מן הצד אינו פוסל מפני שהוא כמקוה סמוך למקוה ופי' הרב מברטנורא שם האבק שבמרחץ כלי של מתכות משוקע באמבטי ויש בו נקב דכשנאמסו מי אמבטי מחמת הטבילות פותחין הנקב שבאמבטי ויוצאין המים שבאמבטי ומושכין לתוכה מים אחרים נקיים וסותמין הנקב והמים הנמשכים לאמבטי הם כשרים לטבילה בזמן שהוא באמצע פוסל לפי שכל המים גרורים על גביו ומים הגרורים על גבי כלים פסולים ובתוס' יו"ט שם וזה לשונו לפי שהאבק כלי קודם היותו קבוע בארץ ואע"פ שנתחבר לא יצא מתורת כלי להיותו קבוע לארץ וזה הוא אמרם עליו בתוספתא שלא נעשה אלא לשמש עם הקרקע הרמב"ם בנוסח' א"י וצ"ע דמשנה ט' פרק ח' דכלים עוד שם פרק כ' משנה ד' פי' הרב והרמב"ם דמשמש עם הקרקע טהור עכ"ל והנה נראה לתרץ קושיתו דאיתא התם פרק ח' משנה ט' פורכה אם יש לה לבזבז טמאה ופי' הרב התם פורכה תנור גדול של חרס פתחו בצדו כעין שלנו וטהור משום דמשמש עם הקרקע כדקתני בתוספתא עכ"ל והנה נראה דמשם אין כאן קושיא לכאן דעד כאן לא קאמרינן התם דמשמש עם הקרקע טהור פירוש הואיל ועיקר תשמישו עם דבר שאין מקבל טומאה היינו בכלי חרס והטעם נראה הואיל ואמרינן בגמ' דשבת דף פ"ג מנין לספינה שהיא טהורה שנאמר דרך אניה בלב ים פשיטא אניה בלב ים היא הא קמ"ל מה ים טהור אף ספינה טהורה וכו' עוד שם איכא בנייהו ספינה של חרס וא"כ למדנו מזה שהטעם דספינה טהורה הואיל ועיקר תשמישו עם דבר טהור דהיינו ים והוא הדין אם תשמישו עם הקרקע משא"כ האבק שאמרנו הוא כלי מתכות לא מצינו שיש לו טהרה הואיל ותשמישו עם דבר טהור ואינו בטל והוא הדין והוא הטעם זה דאמרינן התם במס' כלים פרק כ' משנה ד' גבי אגוס אע"פ שקבעו בכותל טמאה דפי' הרב דהואיל ולא נעשה לשמש את הקרקע ומשמע דאם משמש את הקרקע טהור התם איירי בשל עץ והתירו בכלל ספינה דלעיל אבל לא באבק של מתכות דאין דרך לעשות ממנו ספינה וכן אין להקשות מצינור דמס' כלים פרק י"ד משנה ב' הובא בש"ע ביו"ד סי' ר"א סי' מ"ח דאמרינן צינור שנעשה לקרקע טהור ופי' שם רמ"א וזה לשונו והצינור הוא הנקרא בלע"ז קנאלי ושיש זה אצלו אמרם כל המחובר לקרקע הרי הוא כקרקע וזה כאשר יגיע עשיותו להיות דבק בארץ הנה היא לא תקבל טומאה והת"י שם העתיק בזה הלשון הואיל ועיקר עשיתו להיות דבק בארץ דהתם אינו כלי ראוי לשמש כלום אלא להיות דבוק בארץ ואין שם כלי עליו בתלוש הילכך בטל הוא לגבי קרקע ואין ענין לאבק שאמרינן לפי שהוא כלי וראוי לתשמיש קודם היותו קבוע וא"כ זכינו לדין בההוא עובדא דנשאל קדמנא דמרחשת הואיל דאיכא שם כלי עליו בתלוש אע"פ שניקבו ונתחבר בארץ לא יצא מתורת כלי ואף שנקבוהו בכדי טהרתו אין לו תקנה בזה דחיישינן שמא לא נקבוהו בכדי טהרתו כדאמרינן בשבת דף ט"ז ע"ב אמר אביי חיישינן שמא לא ינקבוהו בכדי טהרתו ואין ראיה ממה שכתב ביו"ד סי' ר"א ס"ז הלוקח כלי גדול כגון חביות גדולה או עריבה גדולה ונקבה נקב המטהרה וקבעו בארץ ועשה מקוה הרי זה כשר דהתם מיירי בשל עץ אבל בשל מתכות לא והטעם דבשל מתכות חיישינן ובשל עץ לא חיישינן כתב התוס' יו"ט במס' כלים משנה י"א בפרק י"א דכלי מתכות איידי דדמיהם יקרים חס עלייהו טפי ושייך למגזור בהם שמא לא יקבנה בכדי טהרתו ואדרבה משם נראה ראיה להיפך דאי ס"ד דבכלי מתכות נמי דינא הכי אמאי נקט הלוקח כלי גדול כגון חביות גדולה דמסתמא של עץ הן הוי ליה למימר רבותא טפי אפילו בכלים של מתכות אלא נראה כדאמרינן וגם האי תקנה דלעיל לעשות בנין בקרקיעתו של מרחשת כדי לבטל גזירות מרחצות לא ברירא לי ולא אומר בו לא איסור ולא היתר עד שיבאו דבריו הטהורים מכל סיג אלי באשר שברירן ליה שבילי דנהר דעה ובינה ואת כל היקר ראתה עינו ואף שיש עדיין לאלקי מילין לעיין במס' זבחים בפרק ב' בהאי סוגיא דהווייתו על ידי דבר טהרה בעינן מ"מ אשים יד לפי שלא לטרוח אותו צדיק רק דמה שבהכרח ולא יגונה ובזה אשתחוה ואקוד. נאום פרץ שליסלבורג:

תשובה גבור יהיה בארץ נבחר מזהב חרוץ ביתו כבית פרץ ה"ה אהו' ידידי החריף והשנון זית רענן כבוד מהור"ר פרץ כתבו הנכתב ד' כסליו תצ"ה קבלתי וקריתי ושניתי וראיתי שנשאל מכ"ת מי שרוצה לעשות מקוה באשברון ע"י המשכה מי גשמים הנקוים לעוקה אחת ואחרי שאין העוקה מחזקת המים ומאבד מימיו בארץ וע"כ רוצה לעשות מרחשת גדולה המחזקת ארבעים סאה או יותר ולקבוע בארץ במקום העוקה ולנקוב בכדי טהרתו ולעשות במקום הנקב כעין בנין בסיד ועפר וצרורות כדי להחזיק מי גשמים הנמשכין לתוכה ולהיות שאין רשאין לטבול על גבי דבר המקבל טומאה כמו שמפורש ביו"ד סי' קצ"ה סי' ל"א רוצין לעשות בנין של אבנים ע"ג קרקיעתו של המרחשת לעמוד עליו בשעת הטבילה אם יש לה היתר בענין זה או לא עכ"ל והראה פנים לכל צד ובסוף דבריו כתב וז"ל ואין ראיה ממה שכתב ביו"ד סי' ר"א סי' ז' הלוקח כלי גדול כגון חביות גדולה או עריבה גדולה ונקבו נקב המטהרו וקבעו בארץ ועשאו מקוה הרי זה כשר דהתם מיירי בשל עץ אבל של מתכות לא והטעם בשל מתכות חיישינן ובשל עץ לא חיישינן כתב התוס' יו"ט במס' כלים פרק י"א משנה א' דכלי מתכות דדמיהן יקרין חיישינן עלייהו טפי ושייך למגזור בהם שמא לא יקבנו בכדי טהרתו עכ"ל:

הנה היה לפני מכ"ת דרך כבושה וסלולה והלך בצידי דרכים להמציא חומרא מה שלא נזכר בראשונים ואחרונים ראשון לפי דעת מכ"ת כלי מתכות אף שניקב בכדי טהרתו טמא מדרבנן והוי בכלל גזירת י"א דבר ודבר זה אינו מתקבל ועולה על דעת אנושי בשלמא התם גזרו רבנן לחזור לטומאה ישינה ואף לאביי דס"ל דשמא לא יקבנו בכדי טהרתו משום דהתם דרוצה לעשות כלים חדשים ולהשתמש בו ביום ולא ידקדק אגב מהירות ולא יקבנו בכדי טהרתו ודוקא בכלי מתכות גזרו לפי הטעם איידי דדמיהם יקרים חייס עלייהו טפי אבל היכי דאינו עושה כלי חדש אלא נשאר נקוב בכדי טהרתו לא גזרו רבנן כלל וראי' לזה דהא איתא בשבת דף ט"ז ע"ב טעמא דגזרו רבנן שיחזרו לטומאה ישינה משום מעשה בשל ציון המלכה שעשתה משתה לבנה ונטמאו כל הכלים ושברתן ונתנה לצורף וריתכן ועשה מהן כלים חדשים ואמרו חכמים יחזרו לטומאתן ישינה מ"ט כו' אמר אביי גזירה שמא לא יקבנו בכדי טהרתו רבא אמר שמא יאמרו טבילה בת יומא עולה בלא ערב שמש מאי בינייהו איכא בינייהו דרצפינהו מירצף ואם איתא לטעמא דאביי דטמאי רבנן אף אם לא עשה כלים חדשים הוי ליה למימר איכא בנייהו היכא שניקב הכלי ולא עשה ממנו כלי חדש לטעמא דאביי טמא אבל לטעמא דרבא דגזר משום טבילת בת יומא וע"כ טעמא כדפי' רש"י שהרואה שנטמא ומשתמש בו ביום ואינו יודע שנשברו וסובר שהטבילם ועולה מיד טומאה בלי ערב שמש וזה שייך דווקא היכא שעשאם כלי חדש והרואה אינו יודע שנשבר אבל אם עומד בשברו הכל רואים שמשתמשים בו בשביל שהוא נקוב בכדי טהרתו טהור גמור הוא ולא שייך למיגזר בשביל טבילה בת יומא אבל לאביי דגזר משום שמא לא יקבנו בכדי טהרתו א"כ אף שלא עשה כלים חדשים חזרו כלי מתכות לטומאה ישינה אלא ע"כ נשתקע הדבר ולא נאמר אלא כמו שאמרו חכמים אם עשה ממנו כלי חדש ועוד סתמא תנן בפ' י"ז דכלים כלי בעלי בתים שיעורן כרמונים ולא לישתמיט שום תנא בכל הש"ס לומר דכלל זה אינו אלא מן התורה אבל מ"מ מטמא מדרבנן ובר מכל דין דהא הרמב"ם פסק כרבא דסבירי ליה דטעמא משום טבילה בת יומא דקי"ל דכל מקום דפליגי אביי ורבא הלכה כרבא א"כ ליתא לטעמי' דאביי ואליבא דרבא כתב בפי' הרמב"ם בפרק י"ב מהל' כלים דין א' וז"ל וכן כלי מתכות שנשברו אחר שנטמאו טהרו התיכן וחזר ועשה מהן כלים חזרו לטומאה ישינה עכ"ל והאי שבורים ר"ל נקובים דהא לישני דש"ס נקט דקתני בציון המלכה ששברתן פי' שניקבן דוק ותשכח כדברי וא"כ מסתמא לא פליגי אביי ורבא אלא אם עשאן כלים חדשים אבל אם נשארו מנוקבים לא עלה על שם תנא ואמור' לגזור עליהם טומאה משום גזירה שמא לא יקבנו בכדי טהרתו וזה פשוט וברור והותר ספק אחד:

ועתה חל עלינו לבאר באר היטב אם צריך לנקוב הכלי בכדי שפופרת הנוד או סגי במשהו או צריך כמוציא רימון והרב הב"י ביו"ד סי' ר"א הביא בשם הרא"ש שכתב בסוף הלכות נדה משנה דתנן בפ"ד דמקוואות השוקת שבסלע אינו פוסלת את המקוה כו' ניקבה מלמטה או מן הצד ואינו יכולה לקבל מים כל שהוא כשירה וכמה יהיה בנקב כשפופרת הנוד וכתב הרא"ש פשטא דמתניתין קאי אמה דסליק מיניה כמה יהיה בנקב לבטלו מתורת כלי שלא יפסול את המקוה מחמת שאיבה ומייתי עובדא דשוקת והוא שהיתה נקובה כשופפרת הנוד כדי שלא יפסלו המים המקלחים בתוכה אבל בפ"ק דיבמות מייתי הך דשוקת והוא על ענין עירוב מקוואות כשופפרת הנוד ומשמע שלא היה ארבעים סאה בשוקת והוא היה מחובר למקוה שלימה כשפופרת הנוד ומילתא באפי נפשי' היא ולא קאי ארישא אבל ניקבה דרישא לא בעי כשפופרת הנוד כיון דניקבה למטה בשוקת ואינו יכולה לקבל מים בנקב כל שהוא נתבטלה מתורת כלי ובתוספתא פליגי תנאי בה וכו' עד סוגי' דיבמות ס"ל כתנא דסבר מלמטה מהני נקב כל שהוא וכתב הר"ם נראה דהלכה כר"א בר רבי יוסי דמעשה רב וחביריו נמי הודו דלענין כלי המקוה לא בעינן כשפופרת הנוד אלא סגי כמלא מחט וכר"א בר' יוסי כן פסק רבינו שמחה וכן הביא רבינו שמשון ראי' מן התוספתא הנ"ל דלמטה בשוליה סגי בנקב כל שהוא ולמדנו מזה שמותר לעשות גיגית גדולה של עץ או שוקת אבן ויעשה למטה בשוליה נקב כל שהוא ויושיבנו על הארץ וימשוך לתוכו מים ויטבול בה עכ"ל וכן כתב רבינו ירוחם בשם הגאונים דגיגית של אבן או עץ שנתמלא מן גשמים אין טובלין בה אבל אם ניקבה למטה כל שהוא או מן הצד כשפופרת הנוד אינו פוסלת עכ"ל הב"י בהעתקת דברים אלו ואח"כ האריך בדברי הרמב"ם ואח"כ כתב והשתא איכא למידק על דברי רבינו הטור דמחזי דאתי דלא כמאן דלא כהרא"ש דהכשיר בנקב כל שהוא למטה ואלו רבינו מצריך כשפופרת הנוד ומסיים ויותר כנון לומר כיון דכתב לקמן על הא דכלי שניקב בשוליו כל שהוא ויש כתב הרא"ש מ"מ אין להקל לעשות מקוה לכתחילה בכלי מנוקב כזה א"כ מכל שכן שאין לטבול בתוכו אלא שקשה לי על אותו תשובה כיון שהיא ז"ל כתב בפסקיו להתיר וכתב שכן פסק ר"מ ורבינו שמחה ורבינו שמשון שהוכיחו והכריחו כן מסוגיות התלמוד ומה תוספתא מאיזה טעם כתב בתשובה שאין להקל בכך:

ולי נראה דאין מקום לקושייתו ומזה יהיה סתירה מה שרצה ללמוד ק"ו שאין לטבול בתוכו דבודאי יש חילוק גדול בין כלי המחובר לקרקע וק"ו אם כולה טמון ונקבר בקרקע לכלי שהוא מטלטל בידים וראיה לזה שכתבו התוס' בשבת דף י"א ע"ב ד"ה אלא לאו כרמלית אע"ג דאין כרמלית בכלים האי גת כיון דמחובר לקרקע לא שמי' כלי ובזה איירי הך דתוספתא כיון דכבר נקבע בקרקע ונתבטל מתורת כלי סגי לה בנקב כל שהוא וסבירי ליה להרא"ש דיש חילוק בין כלי מנוקב כל שהוא שהוא מחובר לקרקע דסגי לכתחילה בנקב כל שהוא שמוציא מים ומהני בין לטבול בתוכו בין שאין המים פוסלים את המקוה משום שאיבה וכמו שהביא הרא"ש בשם כל הגאונים הנזכרים לעיל והיכי שאינו מנוקב כלל אף שאינו חשיב כלי לקבל טומאה מ"מ לענין שאיבה חשיב כלי כדמוכח בפ"ק דשבת גבי מונחים כלים תחת הצינור ואמרו רבנן דסגי בנקב כל שהוא ואם כן דברי הרא"ש הם כפשטן דמחלק בכלי שמחובר לארץ אם ניקב תחילה למטה נקב משהו דשוב אינו פוסל לא לטבול בתוכו ולא ליפסול את המים היוצאים ממנו ואם ניקב מן הצד צריך כשפופרת הנוד דבטיל ליה מתורת כלי בזה ואין כאן זכר למים שאובין כלל והילכך אפילו בתוכו טובלין כמו שכתב הב"י בעצמו בדברי הרא"ש אבל בכלי שאינו מחובר בקרקע וגם סתם דלי אין בו ארבעים סאה בלח כלי גמור הוא ואף שבדעבד אינו פוסל מפני שניקב כמוצא מים ומ"מ לכתחילה אין לעשות מקוה כזה דמ"מ חשיב כלי שראוי לשאר תשמישים ובפרק ערבי פסחים דף ק"ט ע"ב בתוס' בד"ה וים שעשה שלמה ובירושלמי פריך הלוא שאובים הם ואע"ג דכלי שמחזיק א' סאה בלח שהם כוריים ביבש אינו מקבל טומאה כו' ועוד ים של שלמה של נחושת מקבל טומאה אע"ג דאינו מטלטל מלא וריקן דדווקא כלי עץ איתקש ומשני תפתר שהיה רגלי שורים שהיה עומד עליו מנוקבים כמוצא רימון והיו מחוברין למעיין שתחתיהם והא דנקט כמוצא רימון היינו לבטל השוורים מתורת כלי שלא יקבל טומאה אבל להכשיר המים שבים סגי בשפופרת הנוד עכ"ל הרי לפניך שלפי דברי הירושלמי צריך לבטל הכלי כדי להביא המים למקוה אבל המקוה גופיה אם היה מחובר למעיין סגי בשופפרת הנוד:

והרמב"ם בפ' ו' מהלכו' מקוואות דין ג' כתב שוקת שבסלע אינו פוסל את המקוה לפי שאינו כלי אבל כלי שחיברה בסלע פוסל את המקוה אע"פ שחיברה בסיד ניקבה מלמטה או מן הצד כשפופרת הנוד כשירה ואינו פוסל את המקוה הלוקח כלי גדול כגון חביות גדולה או עריבה גדולה ונקבה נקב המטהרה וקבעו בארץ ועשאהו מקוה הרי זה כשר וכן אם פקק את הנקב בסיד ובבנין אינו פוסל והמים הנקוים בתוכו מקוה כשר סתמו בסיד או בגפסיס עדיין הוא פוסל את המקוה עד שיקבענו בארץ או יבנה ואם הניחה על גב ארץ ועל גב הסיד ומירח בטיט מן הצדדים הרי זה כשר וכתב הראב"ד ז"ל ועשאוה מקוה הרי זה כשר אמר אברהם דבר זה אינו מחוור להטביל בתוכו אלא שאין המים היוצאים ממנו פוסל את המקוה אבל להטביל בתוכו עד שיהי' המים שבתוכה מעורבים עם המקוה בנקב כשפופרת הנוד ורבי יהודה אומר בכלי גדול ד' טפחים ובקטן ברוב והרי ר"י שהוא מחמיר בהטבלה בתוך כלי ורבנן מיהו כשפופרת הנוד בעי ואע"פ שהשידה והתיבה בכלי שניקב בכדי טהרתו הוא ועוד איך אפשר שלא יהיה בקרקיעתו ודפנו חרס הראוי לקבל טומאה על ידי יחודו להשתמש בו ונמצא הטבילה זו בכלים עכ"ל והרב הב"י נכנס בדחוקים גדולים לבאר דברי הרמב"ם בדברי דחוקים וגימגומים כאשר יראה לעין כל הקורא באריכות בדברי הב"י ולי נראה דדברי הרמב"ם מתפרשים בלי שום דוחק דהא דתנן בפ"ד דמקוואות השוקת שבסלע הייני אבן חלולה שעל שפת המים והמים נכנסים לה דרך חור כמו שפי' הרב מברטנורא ועל זה קאי היתה כלי וחיברה בסיד ועל זה קתני נקבה מלמטה או מן הצד ואינו יכולה לקבל מים כל שהוא כשירה וכמה יהיה בנקב כשפופרת הנוד קאי פשטיה דמתניתין על רישא אם ניקב למטה ומיירי שהסלע שניקבה כשפופרת הנוד מחובר למים והוי חיבור אף לטבול בתוכה ומן השידה והתיבה שבים אין מטבילין בהם אלא א"כ נקבו כשפופרת הנוד משמע אם ניקבו כשפופרת הנוד טובלין אף בתוכו משום שהוא מחובר למי הים ואפילו אם אין בכלי ארבעים סאה טובלין כיון שמחובר בנקב כשפופרת הנוד הוי כאלו טבל בים ובמעין וטובלין אף בתוכה אבל כשלוקח כלי וקובע בקרקע וממשיך מי גשמים לתוך הכלי ואינו מחובר לשום מעין וממשיך מ' סאה לתוכו בעינן שינקוב כדי טהרתו דהיינו בכלי עץ ומתכות כמוציא רימון וכי היכי דבעי בירושלמי ברגלי שוורים בים של שלמה היו מנוקבים בשפופרת הנוד שלא יהיה נמשך על ידו כלים שמקבלים טומאה לים הכי נמי ס"ל להרמב"ם היכי שלוקח כלי ואינו מחברה למים אלא קובע בארץ דצריך לבטלו מתורת כלי וכל אחד כשיעורו בכלי חרס כמוצא זית ובכלי עץ ובכלי מתכות כמוציא רימון שהוא שיעור יותר גדול משפופרת הנוד וההיא דתוספתא בקסטלין המקלח מים בכרכים מפרש הרמב"ם נמי דמיירי דמחובר למעין והרמב"ם פוסק כסתם מתניתין דידן בשוקת שבאבן דבעינן כשפופרת הנוד וההיא דפ"ק דיבמות נמי מיירי בענין זה והב"י כתב לפי' הרמב"ם דתרי שוקות והוא הוי ולא ידעתי מי דוחקו לזה כי לפי דברינו אין אנו צריכין לומר דתרי שוקת והוא הוי:

ובזה מיושב גם קושיות הראב"ד בכלי עץ וכלי מתכות כבר כתב הב"י ותמה עליו דהא שיעורין גדול יותר משפופרת הנוד ובכלי חרס אף שמוציא זית הוא קטן מ"מ סביר הרמב"ם הא דשיעורו כשפופרת הנוד היינו להכשיר לטבול בתוך השוקת וכן השידה והתיבה שבים מיירי שאין בהם ארבעים סאה אפ"ה מותר לטבול בתוכם משום דמחוברין למי המקוה הכשרים ולמי הים אבל בלוקח כלי וקבעו בארץ וממשיך לתוכה מ' סאה סגי רק שיתבטל הכלי מלקבל טומאה כיון שכט בתוך הכלי ארבעים סאה ואינו צריך לצירוף מקוה אחרת סגי כשנתבטל הכלי מלקבל טומאה וגם יתישב לדברינו גם הקושיא שהקשה הראב"ד וזה לשונו ועוד היכי אפשר בקרקיעתו ודופני החרס הראוי לקבל טומאה על ידי יחודו להשתמש בו ונמצא טבילה זו בכלים עכ"ל ולדברינו אין כאן קושיא כיון שנתבטל מתורת כלי שוב לא חיישינן לזה כאשר נכתב בסמוך:

והשתא נתברר שאלתן דלכל הדיעות אם ניקב כמוצא רימון שוב אין חשש אליבא דכ"ע לכשנקבע בארץ וממשיך לתוך מ' סאה מקוה כשירה היא לטבול בו לכתחילה בלי שום פיקפוק ונידנוד בעולם:

ומה שכתב מכ"ת ולעשות בנין בקרקיעתו של מרחשת כדי לבטל גזירות מרחצאות לא נהירא לי ואיני אומר לא איסור ולא היתר עכ"ל תמה אני הלא דבר זה מפורש בדברי הרמב"ם והביאו הב"י וכ"מ והוא בפ' ו' מהלכות מקוואות דין ד' והעתקנו לעיל דבריו וכתב הב"י שפי' הר"ש והרא"ש בסיד ובבנין שהביא סיד וצרורות ופקק בו הנקב לא חשיבי סתימה אבל בסיד ובגפסיס יחד חשיב סתימה מעליא וחשיב כלי והשיבו על גבי ארץ כלומר לא סתם הנקב אלא השיבו על הארץ כדי שלא יצאו המים או על גבי סיד וגפסיס או שמירת הנקב מן הצדדים אכתי לא הוי כלי ואינו פוסל את המקוה ובשער המים שבסוף תורת הבית כתב סתמו בסיד לבדו או בגפסיס לבדו אין זה סתימה יפה ואינו פוסל את המקוה עכ"ל ובכ"מ כתב בתוס' ביאור וזה לשונו לא מבע' אם השיבו על הארץ אלא הושיבו על גבי סיד וגפסיס ומרח מן הטיט מן הצדדים והדביקו לסיד ולכפסים כשר שמאחר שהסיד בכפסים על הארץ עומדים כארעא סמיכתא נינהו ומבואר שם להדיא דמותר לטבול אף בתוכו עכ"ל וא"כ ק"ו בנו של ק"ו שהקובע כל הכלי בקרקע ובקרקע במקום הנקב עושה בנין בסיד ועפר וצרורות ואבנים שלא יכזבו מימיו דמותר באין פיקפוק כלל:

וגם מה שכתב מכ"ת וז"ל ולהיות שאין רשאין לטבול על גבי דבר המקבל טומאה כמו שמפורש ביו"ד סי' קצ"ח סי' ל"א רוצים לעשות בנין של אבנים על גבי קרקיעתו של מרחשת לעמוד עליו בשעת טבילה ובזה יהיה המקוה כשר לטבול בו נדה ויולדת עכ"ל נראה מלשונו שעלה בדעתו אף שניקב הכלי בכדי טהרתו אין רשאים לטבול בו כיון שהדבר מקבל טומאה ר"ל שראוי למדרס וכסברת הראב"ד ז"ל וזה אינו נכון כלל דהתם לחומרת הפוסקים משום דמתחילה לא היה כלי והיה ראוי למדרס ולא היה שם כלי עליו אבל כלי שלא היה ראוי למדרס כגון עריבה גדולה וחביות שאומרים עמוד ונעשה מלאכתינו כשנוקבו כמוציא רימון טהורים לגמרי ומותר לעמוד על גבי כלים אלו ולטבול בתוכו דהא איתא בפרק כ' ממסכת כלים משנה ד' עריבה שנפסקה מלקבל רימונים ותיקנו לישיבה רבי עקיבא מטמא וחכמים מטהרים עד שיקציע ופסק הרמב"ם פרק כ"ו מהלכות כלים דין ה' וזה לשונו עריבה גדולה שהוא יותר על תשעה קבים שנפחתה מלקבל רימונים והכינו לישיבה הרי זו טהורה אף מטומאת מדרס עד שיקציע שאין המחשבה מועלת בעריבה גדולה שנפחתה עד שיעשה בה מעשה עכ"ל א"כ ק"ו כאן שקבעו בארץ וניקבה מתחילה כמוצא רימון שאפילו לר' עקיבא טהורה שלא יחדה לכך:

ובזה מתורץ קושיות הראב"ד על הרמב"ם שכתב איך אפשר שלא יהיה בקרקיעתו מדופנו חרס הראוי לקבל טומאה על ידי יחודו כו' הרי סתם משנה דלא מהני יחוד עד שיעשה בה מעשה וק"ו היכי דאפילו יחוד לא היה דבטלו מתורת כלי לגמרי ואינו מטמא כלל לאחר שניקבה בכדי טהרתו:

וגם מה שכתב מכ"ת הא דאמרינן בגמ' מנין לספינה שהיא טהורה שנאמר דרך אני' בלב ים כו' עד איכא בנייהו ספינ' של חרס וא"כ למדנו מזה שהטעם דספינה דטהורה הואיל ועיקר תשמיש עם דבר טהור דהיינו ים והוא הדין תשמישו עם הקרקע עכ"ל וכל דבריו אינו אלא דברי תימה דהא לדברי התוספתא שלא נעשה אלא לשמש הקרקע מטהר אפילו בכלי חרס א"כ למה מטמא ספינה של חרס אלא ע"כ דמאן דיליף הקישא מים מגזירת הכתוב טיהרה התורה ולא מטעם דעיקר שימושה עם הקרקע ולמאן דיליף משק מטמא ספינה של חרס לא איתקש לשק ואין ענינו כלל לדבר המשמש עם הקרקע וכן כתב הרמב"ם בפ' י"ח מהלכות כלים דין ט' וזה לשונו ספינה של חרס אע"פ שהיא מקבלת אינה מקבלת שאין הספינה בכלל הכלים האמורים בתורה בין היא של חרס ובין היא של עץ בין גדולה בין קטנה עכ"ל הרי לדעת הרמב"ם דילפינן מהקישא דים א"כ אין הספינה בכלל הכלים האמורים בתורה וזה ברור הרי נפשטו ת"ל כל הספיקות שלו ובהא נחתא ובהא סלקא אם ניקב למטה כמוצא רימון מותר לקבוע בקרקע ולמשוך מי הגשמים ואם עושה במקום הנקב בקרקע רצפת אבנים בסיד אין כאן שום נידנוד איסור ומותר לעמוד על קרקיעתו הכלים בלי שום תיקון ולטבול בתוכו כ"נ לי ברור ותמה אני על מכ"ת דנקט בלישניה מרחשת ולא ידעתי שם כלי זה בכל מס' כלים ונתחלף לו סדר קדשים בסדר טהרות דמרחשת נזכר בסדר קדשים שהיא כלי שרת שמעשי' רוחשין אבל עיקר כוונתו שעשה כלי גדולה כמו תיבה בארבע דפנות ושוליו כדי לקבוע בקרקע וכבר כתבתי היתר בזה ונכנס ויצא הכלי הזה בטהרה. כ"ד ד"ש מאיר חותם פה דק"ק אייזנשטאט:

תשובה שהשיבו לי על כתב הנ"ל למאיר ובא קרא יום יום ידרשון אליו תשמעון תורתו אמת וחסד על לשונו מותיב ופרק ומסיק שמעתת' אליבא דהלכתא הלכה רווחת בישראל פומיה ממלל רברבן די חכמתא וגבורתא דיליה הוא הילכתא גוברייתא איכא למשמע מיניה יורה לידון ובמשפט לא ימעול פיו רב גוברא ורב כחו אשרי הדור שהוא שרוי בתוכו ינון שמו לעולם ויזריח שמש לדור ודור הוא ניהו אדוני מ"ו הגאון הגדול המפורסם אב"ד ור"מ נ"י פה עמוד הימיני כמהור"ר מאיר נר"ו יאיר ויזרח כצל צח לנצח:

קבלתי תשובתו הרמתה כי שם ביתו בנוי בתלפיות על אדני השכל והמדע חומותיו ברזל בריחיו נחושת ויהי תוצאתיו מים חיים מקור נוזלים מחובר למעיין אשר לא יכזבו מימיו תמיד מלא על כל גדותיו בראייות ברורות וחזקות מהראשונים מאורות עינינו ושמחתי מאוד בדבריו דברי אלקים חיים יותר מעל כל הון יקרים המה מפנינים וכל חפצים לא ישוה בהם הרוויתי צמאי בפתוח לי את נוד החלב ודבש אשר תחת לשונו וכבר בטלתי דעתי הקצרה והפחותה מכמלא מחט סידקית לפני דעתו הרחבה ועמוקה מני ים אך להראות לפני הוד רום מעלתו וכבודו שעריבין וחביבין דבריו עלי וחזרתי עליהם פעמיים ושלש בחיפוש מכירות אכתוב בזה מה שיש לפקפק בהם לפי עניות דעתי אך לא כחולק רק כמותיב ראשון תחילה נאמר בכתבי קודש וזה לשונו מכ"ת היה לפניו דרך סלולה והלך בצידי דרכים להמציא חומרא מה שלא נזכר בראשונים ואחרונים ראשון לפי דעת מכ"ת כלי מתכות אף שניקב בכדי טהרתו טמא מדרבנן והוי בכלל גזירות י"ח דבר ודבר זה אינו מתקבל על דעת אנושי בשלמא התם גזרו רבנן לחזור לטומאה ראשונה ואף לאביי דסבירי ליה דשמא לא יקבנו בכדי טהרתו משום דהתם דרוצה לעשות כלים חדשים ולהשתמש בו ביום ולא ידקדק אגב מהירות ולא יקבנו בכדי טהרתו ודווקא בכלי מתכות גזרו לפי הטעם איידי דדמיו יקרים חייס עלייהו טפי אבל היכי דאינו עושה כלי חדש אלא נשאר ניקב בכדי טהרתו לא גזרו רבנן כלל עכ"ל אמת ויציב ונכון וקיים שלא עלה זה על דעת אנושי ואף לא על דעתי הקלושה רק זאת עלה על דעתי דדווקא אם ניקב מעצמו בלא מתכוון פרחה הטומאה מיניה אבל אם נקבוהו במתכוון כדי לטהרה היה נראה שאינו מועיל מדרבנן דסברת אביי דחיישינן שמא לא יקבנו בכדי טהרתו אחרי שלא ידעתי הטעם לחלק בין אם עשה כלים חדשים או לא ואף שאדמ"ו נתן טעם במה שכתב וזה לשונו משום דהתם דרוצה כלים חדשים ולהשתמש בו ביום ולא ידקדק אגב מהירות ולא יקבנו בכדי טהרתו עכ"ל לפי טעם הזה הדרה קושיא לדוכתא מפני מה לא גזרו בשאר כלים טומאה ישינה שהרי בשאר כלים נמי איכא למגזר שלא יקבנו בכדי טהרתו ולא ידקדק אגב מהירות ואמ"ו רצה לתרץ זה בתוך כדי דיבור במה שכתב ודוקא בכלי מתכות גזרו לפי הטעם איידי דדמיהן יקרים וכו' אבל קשה עלי מאוד להרבות ולערבב הדברים ולדבק שני טעמים אלו להדדי דלפי הטעם איידי דדמיהן יקרים משמע דמשום הכי לא יקבנו בכדי טהרתו איידי דדמיהם יקרים חס עלייהו ויקבנו שיעור מצומצם מאוד משום דחס עלייהו גופי ולא יהי' בכדי טהרתו לפעמים וא"כ ידקדק בנקובת' ולא יעשנו במהירות וקצת ראי' להא דלעיל דלאביי אין חילוק בין אם עשה כלים חדשים או לא ממה שפי' רש"י ז"ל בע"ז דף נ"ב ע"א גבי הא דמבעי' לן ריתח כלי לע"ז מאי ומסיק רב המנונא משום טומאה ישינה קמבעי' לי' ואחר שכתב שם רש"י וזה לשונו הטעם שמא יאמרו טבילה בת יומא פירוש וז"ל וקמבעי' כלים שנשתמשו לע"ז וכו' שברו כדי לטהרן וחזר וריתכן לע"ז ועדיין לא נשתמשו בו מי הדר לטומאה קמייתא או לא עכ"ל משמע קצת דדוקא לפי הטעם דטבילה בת יומא עולה אז אם שיברו כדי לטהרו מהני אבל לפי הטעם דחיישינן שמא לא יקבנו כדי טהרתו אם שיברו כדי לטהרו לא מהני להוציאנו מטומאתו מדרבנן ומה שכתב אמ"ו דאם איתא לטעמא דאביי דטימא רבנן אף אם לא עשה כלים חדשים הוי ליה למימר איכא בנייהו וכו' ראי' גדולה והוכחה חזקה היא שאין עליה תשובה ואקבל האמת ולא אבוש ומה שכתב אמ"ו וזה לשונו ועוד סתמא תנן בפ' י"ז דכלים כל כלי בעלי בתים שיעורן כרימונים ולא לישתמיט שום תנא בכל הש"ס דכלל זה אינו אלא מן התורה זזה אינו ראיה דהאי מתניתין בכלי עץ מיירי כמו שכתב רש"י ז"ל בשבת דף צ"ז ע"א ובדף קי"ב ע"ב כל כלי בעלי בתים לגבי כלי עץ תנן לה במס' כלים ומה שכתב אמ"ו וזה לשונו ובר מכל דין וכו' דקי"ל דבכל מקום דפליגי אביי ורבא הילכתא כרבא יש לחלק דהני מילי היכי דפליגי בדינא פלוגתא בפני עצמו אבל היכי דפליגי בפירוש ברייתא ובמאי קמפלגי תנאי או בטעמא דמילתא אף דאיכא נפקות' בפלוגתייהו אליבא דדינא לא נקטינן האי כללא דהילכתא כרבא וכמו שכתב בשו"ת חות יאיר שאלה כ"ד לתרץ בזה קושיות התוס' בשבת דף קנ"ה ע"א בד"ה והילכת' צדדים אסורים צדי צדדים מותרים ומה שכתב אמ"ו לתרץ קושיות הרב הב"י שהקשה שדברי הרא"ש בפסקיו סותרים לדבריו בתשובה ורצה לומר שהרא"ש בתשובה מיירי שהכלי שלם והמעיין בדברי הרא"ש בתשובה כלל ל"א דין א' יראה דמיירי בכלי שניקב כל שהוא ומה שתפס עלי בלשוני המגומגם בלישני דמרחשת נזכר בסדר קדשים שמעשי' רוחשים במס' מנחות דף ס"ג במסקנ' לאו הכי איתא דקי"ל כבית הילל דאמר כלי היה במקדש ומרחשת שמה ואומר כל נעשה במרחשת ועל מחבת אלמא על שם הכלים נקראו ולא על שם מעשיהם. כ"ד תלמידו:

תשובה מה שהשבתי על דבריו אחרונים. כתבו הנכתב יו"ד טבת תצ"ה. קבלתי לנכון וקריתי ושניתי ושלשתי ומצאתי נחת שירד לעמק השאלה ואשיב דבר דבר על אופנו בדבר שפיקפק מכ"ת בטעמו דאף לאביי לא גזרו אלא בכלים חדשים של מתכות א"כ אם נתכוון כדי לטהרו נוכל לומר לטעם אביי דלא מהני דחיישינן שמא לא יקבנו בכדי טהרתו ורצה להביא ראי' ממה שפירש"י בע"ז דף נ"ב גבי הא דמבעי' לן ריתח כלי לע"ז מהו משום טומאה ישינה קמבעי' לן ופירש"י הטעם שמא יאמרו טבילה בת יומא עולה וכו' משמע קצת דלפי הטעם שטבילה בת יומא עולה אז אם שברו כדי לטהרה מהני אבל לפי הטעם דחיישינן שמא לא יקבנו בכדי טהרתו אם שברו כדי לטהרו לא מהני להוציאן ידי טומאתן עכ"ל ואני אומר דאפילו קצת ראיה אינו דרש"י נקט מילתא דרבא דהילכתא כוותיה והוא הדין לאביי:

ועוד לפי דברי מכ"ת ממקומו הוא מוכרע דליתא לדאביי מדלא קמבעי' ליה אלא אליבא דרבא ש"מ דהילכתא כוותי' וזה סוגיות הפוסקים להכריע כל היכי דאזלי סוגיות הש"ס ממקום אחר אליבא דחד מ"ד ש"מ דהילכתא כוותיה ובר מכל דין דלסברת מכ"ת למה גזרו חכמים ע"י מעשה בציון המלכה ולמה לא גזרו מקודם מטעם שלא יקבנו בכדי טהרתו אף שלא עשה כלים חדשים אלא נתכוון לטהרה וכבר הוכחנו בראיה ברורה שלדברי אביי אם לא עשה כלים חדשים לא גזרו וקשה לפי' פי' מכ"ת א"כ בטעם כל דהו אנו מחלקים שלא רצו חכמים לגזור אלא אם רוצים לעשות כלים חדשים ואין מדמים בגזירת חכמים כמו שאמרו בשבת ובחגיגה דף ס' ע"א ובדף כ"ו דלר' חנינא בן עקביא דאמר לא אסרו אלא בירדן ובספינה וכמעשה שהיה ומה שכתב מכ"ת ונתפלא עלי שכתבתי ועוד סתמא תנן בפ' י"ז דכלים כל כלי בעלי בתים שיעורן כרימונים ולא לישתמיט שום תנא בכל הש"ס דכלל זה אינו אלא מן התורה וכתב מכ"ת מזה אינו ראיה דמתניתן בכלי עץ מיירי כמ"ש רש"י ז"ל בשבת הנה גם אנכי ידעתי וכל הפרושים בכל המקומות שהביא הש"ס משנה זו פי' בכלי עץ מיירי אבל בכל מקום אף בכלי מתכות מהני שיעור זה לטהרו כמו שהבאתי בשם הירושלמי גבי ים של שלמה ומה שכתבו דמתניתן מיירי בכלי עץ לאפוקי כלי חרס דטהור בכדי שיוציא זית כמו שכתבו התוס' בריש עירובין וכמו כן גבי כלי מתכות נתנו חכמים שיעור לטהרתן כפי תשמישן כמו שנזכר בריש פ' י"ד והרמב"ם בפ' י"א אבל כולם מודים כמוציא רימון טהור אף בכלי מתכות כמו שהבאתי בשם הירושלמי וא"כ הדרא קושיא לדוכתא דלא לישתמיט שום תנא ולומר דאם מתכוון לטהר דאינו טהור ומה שכתב מכ"ת שכתבתי בר מכל דין וכו' דקי"ל דבכל מקום דפליגי אביי ורבא הלכה כרבא וכתב מכ"ת שיש לחלק דהני מילי היכי דפליגי אביי ורבא דהילכתא כרבא הני מילי דפליגי בפלוגתא בפני עצמו וכו' הנה לא אכנוס ראשי בדבר זה מפני טירדות לימודי אבל מכ"ת דילג דברי שכתבתי בר מכל דין דהא הרמב"ם פסק כרבא וסיימתי משום דבכל מקום דפליגי אביי ורבא הלכה כרבא א"כ לא עלי תלונתו אלא על הרמב"ם ומי הוא בדורינו שיחלוק על פסק הרמב"ם בלי ראיה מוכרחת אכן מה שכתב מכ"ת מה שרציתי לתרץ דברי הרא"ש שאין דבריו בתשובה סותרים לפסקיו דבסיפא מיירי שהכלי שלם כמו שכתב הרב הב"י בעצמו והתפלא מכ"ת עלי אם אמנם שיש להשיב על פילפוליו אבל האמת אתו ואגב רהיטי רהיט לי גמר' דידי ולא עיינתי בתשובת הרא"ש ואמת אתו דמה שסיים הרא"ש בסוף התשובה אבל בתוכו אין טובלין קאי אפילו אם ניקבה. להכי הב"י מביא ג"כ סוף דבריו בתשובה והאמת עם מכ"ת ומחזקינ' טיבות' למכ"ת שהעמידני על האמת ודברי הרא"ש בפסקיו סותרים מה שכתב בתשובה וע"כ דברי הב"י ברורין שמסיים שתפס רבינו דבריו בתשובה עיקר ר"ל דלטבול בתוכו בעינן כשפופרת הנוד ואני כתבתי שלדעת הירושלמי בעינן לבטל הכלי כמוציא רימון לצאת לכל הדעות:

ומה שרצה מכ"ת להשיב עלי במה שכתבתי דמרחשת נזכר בסדר קדשים שמעשיה רוחשין במסקנ' לאו הכי איתא דקיימא לן כבית הילל דאמר כלי היה במקדש כו' אלמא על שם הכלים נקראו ולא על שום מעשיהם עכ"ל הנה רחושי מרחשן שפתי ולא ידעתי מאי קאמר הא דמספקא לן אליבא דב"ש או על שם כלי נקראים או על שום מעשיהם ר"ל אי הכלי נקרא מרחשת מפני שהוא עמוק והוא לשון רמש דמתרגמינן רחשן והכלי שמה מרחשת על שם שמתגנין בתוכו רוחש אבל המנחה גופא לא איקרי מרחשת או על שום מעשיהם ר"ל המנחה נקרא מרחשת וא"כ איכא לספוקי אי אומר הרי עלי מרחשת אם מנחה נדר או כלי נדר ופשט בית הילל דעל שם הכלי נקרא ולא על שם המנחה ופי' רש"י דזה צפה וזה עמוקה וכן פי' רש"י בחומש מרחשת כלי הוא שהי' במקדש עמוק ומתוך שהיא עמוקה כו' מעשה המנחה העשויין לתוכה רוחשין וכתב הר"מ שרש"י פי' אליבא דב"ה וכן סתם משנה שם ר' חנינא בן גמליאל אומר מרחשת עמוקה ומעשיה רוחשין וכב"ה אלא דב"ש מספקא ליה דילמא נקרא כך על שם המעשה הנעשה בתוכה ומנחה גופא נקרא מרחשת אף שאין נפקותא לדינא הודעתי ששפתי בררו מללו. כ"ד ד"ש הטרוד מאיר חותם פה ק"ק א"ש:

תוכן העניינים

פנים מאירות חלק ג

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה