פנים מאירות חלק ג· רבי מאיר איזנשטאט
שאלה מ
מהרב המופלא כבוד מהור"ר לוי ירושלמי אבד"ק ביליגראד. כ"ו כסליו תצ"ז לפ"ק:
המאיר לארץ ארץ קמא ובתראי עדיפא עניף וסופרים שסופר כל אותיות שבתורה ודורשן איידי דאתי מדרשא חביבי וידידי ידיד ה' נאה דורש ונאה מקיים למד ולימד לאחרינא שלשלת היחס ריש כלה וריש גלותא נר ישראל ע"ה פ"ה אב"ד הגאון המפורסם כמהור"ר מאיר נר"ו:
יאיר נצח סלה ועד:
אחרי דרישות החיים והשלום נזכרתי שאשתקד כתב אלי אמ"ו בענין עגונה אחת שנשלח אליו גביות עדות מיד ר' יוסף מלמד לאמר שלא ידעתי מענין הנ"ל והשתא אירע מעשה שהלך מכאן יהודי אחד לכפר טימק לרחוץ בחמין וחזר לכאן והעיד לפני בצירוף שני דיינים ככל הכתוב פה בגביות עדות באשר עיני דמר לנוכח יביטו כל דברי העד ובא לפני אבי האשה העגונה והתחנן לפני לשלוח העדות ליד אדמ"ו לכן גם אני באתי לבקש אמ"ו שיקח מועד לעיין בדברי העד אם אפשר למצוא היתר לעגונה הלז אם לאו כי יש בעדות הלז להקל ולהחמיר ונתתי אל לבי לסלסל ולפלפל בה לדעת המקילי' ודעת המחמירי' כדנין לפני חכמים וחזרתי בי ואמרתי הלוא אדמ"ו נהירין ליה שבילי דעגונ' ושבילי דרקיע כשבילי דנהרדעא ובהשקפה ראשונה ישקיף אם יש לה היתר אם לאו ואני ממתין לתשובתו הרמה שתצמח מהרה ולדברו הוחלתי כ"ד אהי' נאמן כפוף ופשוט לוי ירושלמי:
והשבתי לו באשר שנהירנא בגביות עדות בשנה דאישתקר יש בו שינוים ממה שנאמר בגביות זה שלא הזכיר הנכרי לא שמו ולא שם עירו ובגביות עדות זה נאמר שם עירו וכיון שהגיד שוב אינו חוזר ומגיד והשיב לי זה לשונו אמרותיו הטהרות מיום ב' כ' טבת העבר האירו אל עבר פני וששתי כעל כל הון בראותי מעשה ידיו הנקיות ושפתיו בררו מללו בענין האיש שנאבד בי"כ והמעשה שהיה כך היה בי"כ רק מה שאמר הנכרי לישני דיום שבת קודש רצה לומר ביום ששובתים בו היהודים כי כן אמר בפירוש ביום השביתי ששובתים היהודים וגם חקרתי ודרשתי ומצאתי שזה העד יוסף נאום אינו מן העדים ראשונים ואינו בכלל כיון שהגיד וכו' וגם לא נחסר באותו זמן שום יהודי מהעיר הזאת כי אם יוסף בר שמעון הנאבד ולוי אחוה קידה קמי' דרבי להכניס ראשו ורובו בנידון דידן כי מצוה רבה היא והמעשה שהיה בשנת תצ"א ביום צום כיפורים. כ"ד נאמן כפוף ופשוט לוי ירושלמי:
וזה הוא גביות עדות במותב תלתא כחדא הוינא נחנו ב"ד חתומים מטה כד אתי לקדמנא הר"ר יוסף הספרדי ואמר לנו בתורת עדות בעונש אם לא יגיד כו' ואמר בלשון ספרדי והעתקנו מלשון ספרדית ללשון אשכנז בלי חסרון ויתרון וזה לשונו. איך בין גיוועזין במרחץ בכפר טימק ובחזירתי משם ביום עש"ק י' אלול תצ"ו בשדה האט דער פורמאן גיוועלט אויס שפאנן אונד האט וועלין פוטרין איך האב אבער ניט וועלין ליידן ווייל סמוך לשבת קודש איז גיוועזין. אבער דער פורמאן האט דאך אויס גישפאנד וביני ביני זענין גיקומן שני נכרים ושאלו לי בשלומי אונד בייא מיר גיזעצט אונד מיך גיפרעגט פין וואנין איך בין והשבתי מביליגראד וגם אני שאלתי אותם פין וואנין זייא זענין והשיבו שהם מכפר יאסטרינון ושאלו אותי וואס האט עטץ פיער מיט דעם פורמאן ואמרתי איך האב עס ניט וועלין ליידן דאס ער זאל אויס שפאנן אונד ער האט דאך אויס גישפאנט ואמרו לי טיסט רעכט דאס דיא ניט ווילסט היא אויף האלטין דען דער וועג איז מסוכן כי זה חמשה או ששה שנים באו יהודי אחד מביליגראד בכפר שלנו אונד דארטין גיבליבן איבר שבת למחרתו יצא משם לילך לטימק והרגו אותו וויא איך האב דאס גיהערט האב איך זייא גיבעטין דאס זייא מיר זאלין דער ציילין המעשה איך היה והשיבו מה איכפת לך מה שעבר עבר שכבר עברו ה' או ו' שנים והחזרתי להפציר בהם שיאמרו לי הדבר על מכונו מפני שאני הולך תמיד באלו הדרכים ואדע לשמור את נפשי אמרו לי מה נאמר לך תחילת המעשה כך היה שיהודי אחד היה בלעזרטי של שומיק אונד החט גישיקט משם איין שליח נכרי ושמו שינהוט יור' שילך לביליגראד ויביא עמו יהודי אחד מביליגראד מי ששלחו חבריו וכן היה שהלך השליח הנ"ל לביליגראד אצל חבריו של זה שהיה בלזרעטרי ומסרו לידו יהודי אחד שילכו ללזרעטי אונ וויא זענן גיקומן אין אינזר דארף איז גיוועזין עש"ק בין השמשות דא האט דער יהודי ניט גוואלט ווייטר גיין ווייל שבת איזט אונד גיזאגט להשליח הנ"ל זוך מיר איין ארט וואו איך זאל שבת בלייבען אונד דוא גייא ללזרעטי אונ זאג שם לאותו יהודי דאס איך וועל ביום א' צוא אים קומן וכן עשה השליח הנ"ל והכניס ליהודי לבית זקן אחד נכרי שהוא ראש הכפר והשליח הלך ללזרעטי וביום א' כשיצא היהודי מן הכפר שהיה שם ביום שבת קודש נאבד ולא בא ללזרעטי ביום א' וביום ג' כשראה השליח שלא בא היהודי חזר לכפר לבית השופט ואמר לשופט היכן הוא היהודי דער שבת איז כאן גבליבן והשיב ער איז אתמול פון היא ארויס אמר השליח הנ"ל א"כ ווארום איז ער ניט ללזרעטי והשיב איך ווייס ניט ווארום ער איז כאן גוועזין ביום השבת אונ האט דעם גאנצין טאג גבעטין אין זייני ביכר אונ' ניט גיגעסין אונ ניט גיטרינקען אפילו טובאק ניט גיטרונקין ואתמול ביום א' קם באשמורת הבוקר ורכב על סוסו והלך לדרכו השם ווייס מה נעשה ממנו ואנחנו לא ידענו אח"כ חזר השליח והודיע הדברים האלה להיהודי אשר הוא בלזרעטי ומיד כתב היהודי הלז לביליגראד לחבריו דאס זיא זאלין קומן אונ זאלין זוכין דעם יהודי וועלכין זיא גשיקט האבין ואח"כ באו שני יהודים מביליגראד אונ האבין דעם שליח תפוס גינימן ער זאל זיא דעם אמת זאגין וויא דער יהודי איז וואס זיא האבין מיט אים גשיקט ואמר השליח מעשה שהיה באורך כנזכר לעיל ובשמעם כן הלכו היהודים הנ"ל לשררה ולקח מהשררה שני בעלי מלחמות והלכו בעלי מלחמות עם השליח הנ"ל לכפר יאסטרימן הנ"ל לבית השופט הנ"ל ותפסו את השופט ואת בנו הגדול ונתנם בבית הסוהר במקום אשר השררה שם והיו אסורים זמן רב בבית הסוהר ומת השופט בבית הסוהר ובנו הגדול ברח מהתפיסה ובא אצלינו לכפר אסטרימן הנ"ל אונ וויא מיר האבין איהם גזעהן שאלנו לו וויא ביסטו ניצל גווארין ואמר בפירוש ער איז אוועק גלאפין מבית התפיסה וגם שאלנו לו אוב אמת איז אז ער האט דעם יהודי ממית גוועזין הודה ולא בוש אונ גזאגט דאס איז אמת איך האב דעם יהודי גיהארגיט אבער איך האב גימיינט דאס ער פיהל געלט בייא זיך האט אבר האב ניט מעהר אצלו גיפונדן כי אם ששה עשר דוקאטין ועוד שאלנו לו וואו האסטי אים גהרגיט והשיב איך האב אים גיהרגט אצל הנהר אונ האב איהם אין וואסער גווארפען ואמרתי אני המעיד לנכרי' הללו שסיפרו לי המעשה הנ"ל קימט עטץ מיט מיר לחוזק ארשווי אונ דער ציילט המעשה לפני היהודים אשר שם ווערט עטץ אין מתנה הגונה באקימען והשיבו דאס טיהן מיר ניט פן יתפסו אותנו באלה הדברים ויהרגו אותנו ותכף ומיד קמו אלו הנכרי' והלכו מאתי ולא דחיתם עוד כל הנ"ל העיד בפנינו אנחנו ב"ד ח"מ הר"ר יוסף דינים הנ"ל בתורת עדות וכתבנו כל דבריו ובאנו על החתום ט"ו כסליו תצ"ז לפ"ק פה ק"ק ביליגראד:
לוי בן הר"ר יצחק ז"ל ה"ה מירושלים קודש תוב"ב. ונאום משה בן הר"ר אברהם ז"ל מטריביבטש. ונאום הקטן יוסף בהר"ר מרדכי ז"ל מנ"ש:
תשובה שהשבתי על השאלה הנ"ל. לוי מחוה קידה יושב על כסא הוראה בתוך ישרים ועדה כייל בכייל רבה וממלא המדה מדת חכמים כן הוא אהובי ידידי הרב המופלא כבוד מהור"ר לוי ירושלמי נר"ו:
אמרתי להשיב מפני כבוד כבוד חכמים ינחלו טוב משלחן גבוה ויגעתי ומצאתי דאתי לידי בעסק עגונה היושבת שכולה וגלמודה זה כמה שנים ואם אמנם שסבבוני טרדות עיונים גדר מזה וגדר מזה בשעורין דרבנן ללמוד וללמד מ"מ לרוב אהבתינו אמרתי להפסיק באמצע הפרק ולעיין בשריות' דההיא אשה קשת רוח ומרת ומרת נפש ואקצר ועולה מלשון אשכנז ללשון הקודש מגוף העדות שהעיד הר"ר יוסף נאים הספרדי שביום ו' עש"ק י' אלול תצ"ו שחזר לביתו ורצה העגלן ליתן מספוא בשדה והעגלון לא רצה וצעקתי עליו שלא יעשה כן כי הוא סמוך לשבת והעגלן לא שמע לקולי ונתן מספוא לסוסים ובתוך כך באו שני נכרי' ושאלו אותי מה יש לך עם העגלון והשיב שאני מוחה בו שלא יתעכב בכאן ואמרו לי יפה אתה עושה שאין אתה רוצה להתעכב כי הדרך הזה הוא מסוכן כי זה חמשה או ששה שנים בא יהודי אחד מביליגראד לכפר שלנו ונשאר שם בשבת ולמחרת יצא משם לכפר טימוק והרגו אותו ושאלתי אותו אמרו לי איך היה המעשה והשיבו לי מאי איכפת לך מה שעבר עבר ה' או ששה שנים והפצרתי בהם שיאמרו לי כדי שאדע לשמור באלו הדרכים ואמרו מה נאמר לך שהמעשה שהיה כך היה שיהודי אחד בא מטורקייא והיה בלזרעטי של כפר טימק והוא שהבאי' מארץ טורקייא לישב שם ג' או ד' שבועות מחמת שינוי אויר שלח שליח מיוחד לחבריו לביליגראד שישלחו לו יהודי אחד משם וכן היה שהלך השליח נכרי לביליגראד ושלחו יהודי אחד שיוליכו ללזרעטי וכשבא לכפר שלנו היה בין השמשות של שבת ואמר יהודי לשליח תראה לי איזה מקום מיוחד שאוכל בשבת ואתה תילך לזרעטי ותגיד ליהודי שם כי אני בא אליו למחרתו והכניס אותו לבית השופט והיה שם לא אכל ולא ישתה והיה מתפלל כל היום ולמחרתו כשהלך מכאן היהודי ללזרעטי נאבד וכאשר שמעו היהודים שנאבד היהודי שהי' שבת שם בבית השופט נשתדלו ע"י השררה ותפסו להשופט עם בנו ומת השופט בבית הסוהר ובנו הגדול ברח מן התפיסה ובא לכפר שלנו ושאלנו אותו אם אמת הוא הדבר שהמית את היהודי והודה ולא בוש ואמר אני הרגתי את היהודי שהלך עמי וסברתי שיש לו ממון הרבה ולא מצאתי אצלו רק ט"ו טוקטין ושאלנו אותו באיזה מקום הרגת אותו והשיב שהרגתי אותו סמוך לנהר והשלכתי את גופו לנהר ובקשתי מהם שילכו עמי לחזוק אהשווי ויפרסמו דברים אלו לפני היהודים ותתנו לכם מתנה והשיבו דבר זה אין אנו עושים פן יתפסו אותנו באלה הדברים ויהרגו אותנו ופנו לדרכם עכ"ל העד הנ"ל והנה בעדות זה ובעדו' מה שקבלתי בשנה דאישתקר היו נראי' הדברים שהמעשה ששבת היהודי' ביום צום כיפור כמו שכתב מכ"ת ויש כמה ספיקות בעדות זה חדא שלא הזכירו שמו רק שם מקומו רק אמרו בא יהודי אחד מביליגראד לכפר שלנו וגם גילה הנכרי שהנכרי הראשון לא הגיד להם לפי תומו רק על ידי ששאלו אותו אם אמת הוא שהרג את היהודי והודה להם ע"י שאלתם וגם הנכרי הראשון לא הגיד גוף המעשה רק ע"י חקירה והפצרה מישראל ודורשין תחילות לברר אם יש ממש בעדות זה שלא הזכירו את שמו רק שם עירו והנה מבואר בש"ע א"ה סי' י"ז וז"ל אבל אם אמר אחד יצא עמנו מעיר פלונית מחפשין באותו עיר אם לא יצא משם אלא הוא תנשא אשתו וה"ה בנכרי המסיח לפי תומו וכתב הבית שמואל ס"ק יצאו עמנו משמע אפילו אינו מזכיר שמו כלל כו' אבל אם אפשר לצאת בלי ידיע' אסורה אלא אם כן מעידים שיצא אחד מתושבי העיר הזאת או מחפשין אם אינו חסר שום אדם אלא זה מותרת וכן כתב הב"י בשם תשובת מהר"ם בתשובת מיימנות דשייכי לסדר נשים אחר שהנכרי לא העיד בפירוש פלוני נהרג אלא אמר היהודי מעיר פלוני בסתם יבדקו שלא יצא מאותו עיר שום יהודי הדר שם שלא חזר כי אם זה דאפילו לרבא דלא חייש לתרי יצחק הכא חייש כאן שלא הזכיר שמו ובשום סימן אחר מובהק שנוכל לידע מתוך כך בבירור שהוא עכ"ל ואיכא למידק איך לסמוך על הגדות מסיח לפי תומו שאחד היה אומר שיהודי אחד ממקום פלוני דילמא יהודי אחר שעבר דרך מקרה לשם והיה מכנה שמו על שם העיר הזאת וא"כ מאי מהני חיפוש שאינו חסר שום אדם אלא זה דילמא היה ממקום אחר וכינה עצמו על שם העיר הזאת בשלמא אם אומר לפי תומו שיהודי אחד שיצא עמי מעיר פלוני מת שפיר כשמחפשין שאינו חסר אלא איש יהודי זה שיצא עם הנכרי משיאין את אשתו אבל אם אומר הנכרי יהודי מעיר פלוני נהרג מהיכן ידעינן שבעל האשה הזאת היה דילמא הוא אזיל לעלמא ואחר בסוף עולם עבר דרך העיר הזו ואמר שהוא מעיר הזו ודומה לזה מצינו בגמ' ריש פי' האשה שלום גבי יצחק ריש גלות' בר אחתי' דרב ביבי הוי קאזיל מקורטב' לאספמי ושכיב שלחו מתם יצחק ריש גלותא בר אחתי' דרב ביבי הוי קאזיל מקורטב' לאספמיא ושכיב מי חיישינן לתרי יצחק או לא אביי אמר חיישינן רבא אמר לא חיישינן אמר אביי מנא אמינא לה דההוא גיטא דאשתכח בנהרדעא וכתב בצד קלוניא מתא אנא אנדרולאי נהרדעא פטרית ית פלונית אנתתי ושלחה אבוה דשמואל לקמי' דרב יהודה נשיאה ושלח ליה תבדוק נהרדע' כולה ורבא אמר יבדוק כל העולם מבעי ליה יפי' רש"י אם איתא דחיישינן יבדוק כל העולם שמא אנדרולאי אחר היה בנהרדעא והלך לו ש"מ לרבא אף דבדקו בנהרדע' לא הי' נמצא אנדרולאי אחר מ"מ חוששין שמא אחר שהיה בנהרדעא והלך לו ובא שם לסורא וקרא שמו אנדרולאי נהרדעא וגם אביי ס"ל סברא כזו גבי האי גיטא דאשתכח בסורא וכתב ביה הכי בסורא מתא אנא ענן בר חייא נהרדעא פטרית פלונית אנתתי ובדקו רבנן מסורא ועד נהרדעי ולא הוי ענן בר חייא אחרינא לבר מענן בר חייא מתגרא דהוי בנהרדעא ואתא סהדי ואמור דההוא יומא כי אכתוב ההיא גיטא ענן בר חייא גבן הוי אמר אביי אף לדידי דאמינ' חיישינן הכא לא חיישינן דהא קאמרי סהדי דבנהרדע' הוי מאי בעי בסור' ש"מ דאי לאו סהדי דאמרי דענן בר חייא מתגרא גבן הוי הוי חיישינן אע"ג דהאי ענן בר חייא מתגרא גבן הוי הוי חיישינן אע"ג דהאי ענן בר חייא מתגרא הוי ובגיטא הוי כתיב ענן בר חייא נהרדעא ש"מ דמנהרדע' הוי אלא ע"כ חיישינן דילמא ענן בר חייא מחגרא עבר דרך נהרדעא וקרא עצמו על שם נהרדעי א"כ בנידון דידן נמי ניחוש שמא אינש אחרינ' עבר דרך ביליגראד וקרא עצמו על שם עיר ביליגראד, א"כ לא מהני חיפוש מיהו זה אפשר לדחות דהא ע"כ איכא למידק דקשיא אביי אדאביי דהא בעובד' דיצחק ריש גלותא לית ליה האי סברא דאקשי עלה רבא ליבדוק כ"ע וסגי ליה בבדיקת נהרדעא שלא היה שם אנדרולאי אחר בעיר ולא חיישינן שמא אנדרולאי אחר בסוף עולם הי' בעיר וקרא עצמו על שם עיר וא"כ למה תלה טעמא גבי ענן בר חייא מחגרא משום דאמרי עדים גבן הוי ולכך לא חיישינן תיפוק ליה דלא חיישינן משום דבדקינן בנהרדע' ולא הוי אלא ענן בר חייא שהיה דר בנהרדע' תו לא חיישינן דילמא ענן בר חייא מתגרא היה בנהרדעא וקרא עצמו על שם נהרדעא וע"כ צריכין אנו לומר הא דקאמר הש"ס ולא הוי ענן בר חייא אחרינא לבר מענן בר חייא מחגרא דהוי בנהרדע' ר"ל דהוי דר שם בקביעות והא דשלחו ובדקו מנהרדע' ועד סור' לידע שמא אחד שהיה שמו כך והיה דר בנהרדע' ולכך אי לאו דהוי מסהדי דבאותו זמן הנכתב בגט היה ענן בר חייא מחגר' גבן הוי חיישינן אליבא דאביי דילמא כיון דהוחזקו שני בני בשמות שוים דילמא אחד אזיל לעלמא ואחד ששמו כשמו כתב האי גיטא על שמו אבל אי לא הי' דר שם בקביעות לא חיישינן דילמא אחד מעלמא ששמו בשמו היה שם בדרך אקראי וקרא עצמו על שם המקום ההוא וכן כתב הר"ן בהדי' גבי ענן בר חייא מחגרא דרבא סבר שיש לנו לחוש לה כיון דתרווייהו מנהרדעא ועקר חד מינייהו ואתא לסור' וכתב שם גיטא חיישינן דילמא האי דהוי מחוגר' עכ"ל משמע שהיה דר ענן בר חייא מתוגר' בקביעות שם ומה מאוד נפלאתי על הר"ן שכתב גבי עובד' דיצחק מקורטב' וזה לשונו מי חיישינן שמא יצחק ריש גלית' אחר בא ממקום אחר לטורטב' ויצא והלך לאספמי' ומת שם ואביי סבר דחוששין משום דשיירות מצויות היה ולפיכך יבדוק כל עולם שמא יצחק ריש גלות' אחר יש בסוף עולם ורבא סבר כיון שהעדים שראו שמת באספמי' ראו שאותו יצחק של קורטב' יצא עמהם ובא לאספמי' לא חיישינן שעא אחר שבא לקורטב' והוי הוא שבא עמהם לאספמי' ואותו של קורטב' אזיל לעלמא וכו' ותמה אני איך כתב לאביי יבדוק כל עולם שמא יצחק אחר יש בסוף עולם הא ראייתו של אביי מהאי גיטא דאישתכח בנהרדעא דשלח ליה תבדוק נהרדע' כולה ורבא הקשה לו אם איתא יבדוק כ"ע ש"מ דאביי לא חייש לבדיקת כל עולם אלא סגי בבדיקות העיר שלא היו דרים שם בקבע שני בני אדם ששימותיהם שוים ובבדיקות העיר סגי דלא חייש דילמא אחד בסוף העולם ששמו כן הי' עובר דרך העיר הזו וקרא עצמו על שם העיר לא חיישינן אף דשכיחי שיירי כיון דלא הוחזק שני שמות שוים הדרים בעיד הזו לא חיישינן דאתי אחד מעלמא וקרא עצמו על שם העיר כי היכי דסגי לאביי בהאי גיטא דאנדרולאי בבדיקת העיר נהרדעא דידיעינן בבירור שלא היה שם אנדרולאי אחר ולא חייש לאנדרולאי אחר שהיה בסוף עולם וקרא עצמו על שם נתרדעא אלא דצריך בדיקה בעיר כדי לידע בבירור שלא היה שם אנדרולאי אחר אבל מן הסתם בלא בדיקה חיישינן וכן גבו יצחק ריש גלותא דפליגי אביי ורבא אלא להתיר מן הסתם בלא בדיקדה בעיר קורטבא אבל אם בדקו בעיר קורטבא ולא מצאו אלא אחד שהיה שמו יצחק ריש גלותא גם לאביי לא חיישינן שיהיה אחד בסוף עולם ששמו יצחק ריש גלותא מקורט בא:
ובזה יש לי תימא רבה על תשובת משאת בנימן סימן מ"ד וז"ל הא הא דבתוספתא איתא אבל אמרו אחד יצא מעיר פלוני מפשפשין באותו עיר אם לא יצא אלא הוא תנשא אשתו כתב בתשובה הנ"ל דתוספתא זו לא מיתוקמי אלא באמרו שאחד הדר בעיר פלוני יצא מהעיר אבל אמרו סתם אחד יצא מהעיר פלונית אינו מועל חיפוש כלל דאם לא כן האי עובדא דיצחק ריש גלותא שאמרו דאזיל מקורטבא לאספמיא ופליגי ביה אביי ורבא אי חיישינן לתרי יצחק ריש גלותא או לא ומה לא בדקו בקורטב' אי עבר דרך קורטב' איש אחר ששמו יצחק ריש גלות' ובמאי פליגי אביי ורבא וכי לא היו יודעין הך תוספתא אלא לא מיתוקמי האי תוספתא אלא באמרו איש אחד הדר בעיר פלונית יצא דכהאי גוונא ליכא לספוקי כלל רק באיש אחד הדר באותו עיר ולפיכך מחפשין באותו העיר שהרי ידוע לאנשי העיר כל הדרים באותו עיר אבל אם אמרו יצא איש אחד מעיר פלונית סתם שיכול להיות שאיש אחר עבר דרך שם ואיכא לספוקי בכל העולם כולה ולא שייך חיפוש כלל ונוראת נפלאתי עליו אדקשיא ליה וכי לא ידע אביי ורבא האי תוספת' ליקשי לי' מראייתו של אביי גופא בהאי גיטא דאנדרולאי דסגי בבדיק' נהרדע' ולמה לא מהני בדיקת עיר קורטב' וע"כ צריכין אנו לומר כיון שהכותב הגט אמר שהוא מנהרדעא אמרינן שמסתמ' היה דר בנהרדע' ולא חיישינן דילמא אחד בסוף עולם עבר דרך נהרדעא וקרא עצמו על שם נהרדעא משא"כ בעיר קורטבא דהעדים העידו שיצחק ריש גלותא הוי קאזיל עמהם מקורטב' ולא העידו שאמר להם שהיה מקורטב' רק שיצא עמהם מעיר קורטב' ולכך לא מהני בדיקת העיר קורטב' שיכול להיות שאיש אחר עבר דרך שם ויצא עמהם וא"כ היה לו לחלק בין אם אמר שהוא מעיר פלונית ובין לא אמר ולא היה לו לכתוב דהאי תוספת' מיירי אלא באומרו איש אחר הדר בעיר פלונית משמע שהעדים אמרו שמכירי' שהוא דר שם הלוא כבר הוכחנו דסמכינן אדיבור' שאמרו שהוא מעיר פלונית מסתמא אמרינן שהוא דר שם והודה בארצו ולכך מהכי חיפוש וא"כ בנידון דידן שאמר הנכרי יהודי אחד מביליגראד משמע שידע הנכרי שהוא הי' מביליגראד א"כ מסתמ' או שהיהודי אמר שהוא מביליגראד או הנכרי ידע שהיה מביליגראד א"כ אמרינן הוא היה דר בביליגראד ומהני חיפוש בעיר שלא יצא באותו זמן אלא זה האיש הנאבד אף שלא הזכיר שמו מהני אף דלא אמר יצא עמי כי היכי דמהני לתשובת מהר"ם באמרו אחד יצא עמנו מעיר פלוני ומת דמשיאין אשתו אף שלא הזכיר שמו וע"כ מוכרחים אנו לומר אף דעדים אינם מזכירי' שידעו שהוא דר שם רק על פיו שהיה אומר להם שהוא מעיר פלוני וא"כ אינו מעלה ואינו מוריד שאמר העד שיצא עמי אלא כיון שאמר שאיש יהודי זה אמר לו שהוא מעיר פלונית מחפשין באותו עיר אם לא נאבד אלא זה באותו עת וזמן מתירין אשתו להנשא והכי נמי בנידון דידן דמהני חיפוש אם לא יצא באותו זמן אלא זה הנאבד שאמר הנכרי שנהרג סמכינן עליו במסל"ת:
גם תמה אני על תשובת משאת בנימן שכתב על ההיא תוספת' הנ"ל דאם אמרו יצא איש אחד מעיר פלוני עתם שיוכל להיות שאיש אחד עבר דרך שם וכן כתב הרא"ש בתשובה במכלוף בן מלול וז"ל תמהתי וכי הושיבו שומרים על הדרכים או סגרו שערי קורטב' שלא יצא אדם משם עכ"ל. ונפלאתי עליו אדרבה משם איפכא מסתברא שהרי הב"י הביא ההיא תשובת הרא"ש על עד שהעיד שמכלוף בן מלול נהרג קרוב לפאס ניכר מתוך עדותו של העד שהכיר אותו איש הנקרא מכלוף בן מלול בטביעת עין אך לא ידע אם הוא בעלה של האשה זו וגם לא העיד על שם מקומו יש לחפש לה היתר כיון שידוע שהיה שם בעלה של האשה מכלוף בן מלול ואין מכלוף בן מלול אחר בעיר איתתי שריא שריא להנשא וראיה מעובד' דיצחק דיש גלותא והוא דומה לנידון זה שהרי המעידי' לא העידו כי אם על שמו אבל לא העידו את מקומו ואת אשתו אלא כך היה שם האיש שנפטר בכאן שאלו העידו עדות גמורה שידעו שהיה בעלה של אותו אשה בהא לאו אמר אביי חיישינן לתרי יצחק אלא ודאי ההוא עובד' הוי דלא הוחזק שני יצחק ובשכיחי שיירתי והילכת' כרבא הילכך בנידון זה אפי' אי שכיחי שיירי אם לא הוחזק מכלוף בן מלול אחר איתתא שריא להינשא ועל זה כתב שיש מי שחולק על הרא"ש דלא דמי לההיא דיצחק ר"ג דשאני התם דקאמרי דאזיל מקורטב' לאספמי' ובאותו פ' לא הי' מי שהלך מקורטבא לאספמי' והשיב הרא"ש למי שרצה לסתור דבריו מפני שיש לחלק דשאני התם מפני שבאותו פרק לא היה מי שהלך מקורטבא לאספמי' וזלתו תמהני וכי הושיבו שומרים על הדרכים או סגרו שערי קורטבא שלא יצא אדם משם עכ"ל הרי שהחולק על הרא"ש הי' רוצה לחלק דשאני גבי יצחק ריש גלות' שהעידו שאזל מקורטב' לאספמי' ולכך אם לא הוחזקו שני יצחק ר"ג לא חיישינן אף שהשיירות מצויות משא"כ בנדון הרא"ש במכלוף בן מלול שלא העידו שם עירו ויש לחוש אף שאנו יודעים שבעלה היה שם יש לחוש לתרי מכלוף בן מלול אף בלא הוחזק דילמא אחד מסוף העולם ששמו ושם אביו כשמו ובא לשם על זה השיג הרא"ש דאין הקפידה שמעידין שיצא מן העיר עמהם דאם באנו לחוש היכי שאינם מעידים על שם עורו אלא על שמו ושם אביו ואף שאנו יודעים שבעל האשה ששמו כן היה שם חיישינן שמא אחר בסוף עולם בא לשם א"כ בההיא דיצחק ריש גלותא נמי ניחוש דילמא אחר היה ששמו כשם זה ויצא מן קורטב' דליכא למימר דשאני הכא מפני שבאותו פרק לא היה מי שהלך מקורטבא לאספמי' וכי סגרו שערי קורטב' או השיבו שומרים על הדרכים שלא יצא אדם משם אלא ע"כ משום כיון דלא הוחזקו שני יצחק ריש גלותא לא חיישינן לאחר כרבא וא"כ דינו דהרא"ש אמת במכלוף בן מלול אף שלא ידעו שהיא בעלה של האשה וגם לא העידו על שם מקומו כיון שידוע שבעלה של האשה היה שם מכלוף בן מלול ואין מכלוף בן מלול אחר בעיר איתתא שרי להנשא וכמו כן אם אינו מזכיר שמו אלא שם עירו שאמר פלוני יצא מעיר פלונית עמי ולא מבעי אם אמר בפירוש שאמר לו שהוא מעיר פלונית אפילו בסתם שיצא עמי מעיר פלוני מהני חיפוש עכ"פ אם באותו זמן לא יצא אדם אלא זה הנאבד איתתא שרי' וכך הוצעה של ברייתא זו דשלחו מאספמי' איש אחד ששמו יצחק ריש גלותא שבא מקורטב' דהיינו עדים העידו שיצא עמהם מקורטב' לאספמי' אבל לא הכירו שהוא בעל האשה הזאת וגם אנשי קורטב' לא ידעו שזה יצחק ר"ג יצא עם העדים אלו לאספמי' ובזה פליגי אביי ורבא דלאביי חיישינן לתרי יצחק ולרבא לא חייש כיון שלא הוחזקו שם תרי יצחק ר"ג וכל זה מן הסתם אבל אי בדקינן ולא נמצא שם בקורטבא כי אם זה יצחק ריש גלותא אף אביי מודה דמהני יחיפוש כי היכי דאמר ר' יהודה נשיאה תבדיק נהרדע' ובלא בדיקה חיישינן דילמא נהרדע' אחר היה אבל חיפוש ובדיקה מהני אפילו לאביי ורבא אפילו חיפוש אינו צריך כיון שלא הוחזק שנים ששמותיהם שוים ולדידן לא קשי' לן כלל מאי דקשי' לבעל תשובת משאת בנימן דאמאי פליגי אביי ורבא ולמה לא בדקו לקורטבא אי עבר דרך קורטב' איש אחר ששמו יצחק ר"ג ואני אומר דפליגי בסתם ורבותא קמ"ל בכח דהתירא אליבא דרבא דאפילו בדיקה אינו צריך כיון שלא הוחזקו שניהם ששמותיהם שוים וא"כ היכי שאמרו העדים שמו שיצא עמהם מעיר פלונית ומת שם בזה פליגי אביי ורבא דרב לא חייש לאחד בסוף העולם כיון שלא הוחזקו שניהם ששמותיהם שוים ואינו צריך חיפוש והיכי שאין מזכיר שם עירו אלא שמו בלבד כי האי דמכלוף בן מלול צריך אנו לידע שזה הוא בעלה ולא נמצא שם איש אחד ששמו מכלוף בן מלול מהני בדיקה זו להתיר לאשה וכמו כן היכי שלא אמרו שמו אלא שם עירו לא מבעיא שאמרו שזה האיש אמר להם שהוא מן העיר הזו שיצא עמהם אפילו בסתם שהעידו שאיש יהודי אחד יצא עמנו מהעיר פלונית ונהרג מהני חיפוש העיר אם לא יצא איש יהודי מן העיר באותו זמן אלא זה. הנאבד אשתו שרי והשתא אתי' ההיא תוספתא וההיא תשובת מהר"ם בתשובת מיימנית כפשטן דכתב בתוספתא אין מעידין עד שמזכירין שמו ושם עירו אבל אמרו אחד יצא מעיר פלונית מפשפשין באותו עיר אם לא יצא אלא הוא תנשא אשתו ויש חילוק בין האומר שמו ושם עירו אפילו חיפוש אינו צריך אבל אם לא אמר שמו רק שם עירו אפילו לרבא דלא חייש הכא חייש ומהני חיפוש וכן ההיא תשובת מיימנות נמי מיירי אף שלא העידו בפי' אחר הדר בעיר פלוני אלא אמר היהודי מעיר פלוני בסתם יבדק שלא יצא מאותו העיר שום יהודי הדר שם שלא חזר כי אם זה דאפילו לרבא דלא חייש לתרי יצחק הכא חייש כיון שלא הזכיר שמו ולכך צריך תיפוש נמצא פסקן של דברים אם העיד אחד על שמו ועל שם עירו ולא מבעי' אם אמר שאמר איש יהודי שהוא מעיר פלונית ומת שם דאין צריך חיפוש לרבא כיון דלא הוחזקו שניהם ששמותי' שוים אף ששכיחי שיירות לא חיישינן לתרי יצחק ואפילו אם אומרים איש אחד ששמו כך יצא עמי מעיר פלונ' ומת לרבא אין צריך חיפוש ומשיאין את אשתו כיון שלא הוחזקו שני יצחק שם אמרינן מסתמא בעלה של זו האשה הוא והיכי שאינו מזכיר שמו אלא שם עירו שאמר יהודי אחד יצא מן העיר בסתם ומת צריך חיפוש לרבא והיינו הך דתוספת' והדברים אתיין כפשוטן דלא כתשובת משאת בנימן שהוציא דברי התוס' מפשטן ולפרש הא דקאמר בתוספת' אבל אמרו אחד יצא מעיר פלונית מפשפשין באותו עיר דהיינו שאומר שהוא דר בו אבל אם אמר מעיר פלוני בסתם שיוכל להיות שאיש אחר עבר דרך שם וסתם לשון התוספת' אינו משמע כן וכבר כתבנו שכל דבריו דחוים מעיקרא ומה שמביא ראיה מדברי הרא"ש שכתבו וכי סגרו שערי קורטב' ראיה זו לסתור הוא דבריו כאשר כתבנו למעלה ועיקר הדבר היכי שלא הוחזקו שני יצחק ואמר שמו ושם עירו אפילו חיפוש אינו צריך ואם אינו מזכיר שמו אלא שם עירו אז צריך חיפוש וחיפוש מהני ולא מבעי' אם אומר שזה היהודי שיצא עמו אמר לו שהוא מעיר פלוני אלא אם אמר סתם שאיש יהודי יצא עמי מעיר פלוני ומת מהני עכ"פ חיפוש אם לא יצא איש יהודי באותו זמן אלא זה הנאבד משיאון את אשתו וע"כ אני אומר בטח בנידון דידן שאמר הנכרי שזה הדרך הוא מסוכן שכמו חמשה או ששה שנים שבא יהודי אחד מביליגראד והרגו אותו ובגביות ב"ד ראשון משמעו שהיה ביום צום כפור וא"כ בין אם נפרש שיהודי אמר לו שהוא מביליגראד או שהנכרי ידע שהיה מביליגראד בודקין אותו עיר אם בזמן ההוא לא יצא שום אדם מביליגראד ללזרעטי כי אם זה וכיון שאם היהודי היה מעיר זה היו משיאין את אשתו הכי נמי נכרי מסל"ת דכל מקום דישראל נאמן נכרי מסל"ת נמי נאמן ואין צריך לומר קברתיו אפילו לדעת הרמב"ם דמצריך לומר קברתיו כמו שכתב הב"י על האי תשובה באחד בכפרים של עכו דלא הוצרך הרמב"ם שיאמר קברתיו אלא כשהנכרי נמצא בעת מיתתו או הריגתו אבל היכי שלא נמצא שם נכרי בעת הריגה מודה הרמב"ם שאין צריך שיאמר קברתיו. ועתה צריכין אנו לדון אם זה הוא מסל"ת דמה שאמר המאורע אח"כ בא ע"י חקירת ישראל שהפציר בו שיפרש לו הענין כבר כתב הרי"ף והרא"ש והטור כמעשה דבני לוז שהלכו לצוער עיר התמרים שמעינן מהא דהיכי דמתחיל הנכרי מסל"ת ואע"ג דהדרינן ומגלינן למילת' מיני' שפיר לא נפיק מתורת מסל"ת אלא נאמן ומשיאין על פיו וכן פסק בש"ע בא"ה סי' י"ז סי' ט"ו ואמאי שמספר הנכרי ששאלו לבן השופט שרכב עם איש יהודי אם האמת שהרג ליהודי הזה שהי' אצלו בשבה דהיינו בי"כ והודה ולא בוש ואמר שהשליך אותו לנהר אע"פ שאומר הנכרי שהנכרי השני לא הגיד לפי תומו אלא ע"י שאלה מ"מ הא כתב רמ"א יש אומרים הא דאמרינן דאם שאלו את הנכרי תחילה לא מיקרי מסל"ת היינו דווקא אם שאלו ישראל אבל אם שאלו הנכרי' אותו ומגיד מקרי מסל"ת ובלבד ששאלו אותו שלא בפני ישראל וכתב הב"ש ס"ק מ"ח אף דלהרב הב"י הר"ן חולק על זה צריך לומר לרמ"א דהר"ן אינו חולק על תרומת הדשן והא דלא התיר בתשובה שהביא הב"י מפני שהנכרים היה מגידים לפני השופט מחמת שאלת השופט לאו משום דס"ל אם הנכרים שואל לנכרי' לא הוי מסל"ת אלא שאלת השופט שאני דשואל אותו שיגיד לשם עדות עכ"ל ובאמת מסתברא טעמא דתרומת הדשן בסי' רל"ט הביאו הב"י משום דכששאלין את הנכרי והנכרי משיב לא חשיב מסל"ת היינו כששאלו אותו ישראל משום דמרגיש שיש להם נפקות' בדבר ומשקר הבל אם שואלו אותו נכרי שלא בפני ישראל והוא משיב חשיב שפיר מסל"ת עכ"ל ולפי זה נאמן הנכרי השני האומר הרגתיו:
כמו שכתב בהגהות מרדכי דקדושין הביאו הב"י נכרי המסל"ת ואמר הרגתי פלוני נאמן ושרי איתתא לאינסובי וכן כתב בתשובת מיימני דשייכי לסדר נשים וסיים בה וליכא למיפסלא משום דילמא למירמא אימתי ליהודי הוא קאמר הכי כיון דלא מוכח מילתא מתוך דבריו ולא מקמי הכי ולא לבתר הכי דלמירמי אימתי אמר הכי עכ"ל והיא באותה תשובה שהבאתי לעיל אם אינו אומר שמו אלא יהודי מעיר פלוני והאריך, שם במיימנ' החדשים דף קט"ו דין ט' ופשיטא הכי דלא אמר לישראל הרגתיו אלא לנכרי דפשיט' דלא אמרינן למימרמא אימתי אמר ונאמן במאי שאמר הרגתיו ואין צריך לומר קברתי דהא אפילו לדעת הרמב"ם לאו דוקא קברתיו אלא כל שנתעסק בטילטול ממקום למקום כדרך המתים ולא היה נודד כנף ופוצה פה ומצפצף בהא סגי ודבר זה הביא הב"י בשם הריב"ש והסכימו עמו כל האחרונים והנכרי הזה אמר שהשליכו לנהר ומסתמא טילטלו ולא הרגיש שום חיות בו וכיון שלא אמר בפני ישראל חשיב הכל מסל"ת ואם ידוע שבאותו זמן בי"כ לא נסע שום איש מביליגראד ללזרעטי אלא זה אברהם בר יוסף ונאבד סמכינן על הנכרי' מסל"ת שנהרג ומשיאין את אשתו כל זה נראה לי ברור ונכון בס"ד מ"מ לא אסמוך עלי עד שיסכימו עמי רבני עיר דק"ק ביליגראד להתיר לאשת כמר אברהם יוסף הנ"ל גם דעתי מסכמת עמהם שתנשא לכל איש דתצביין. כ"ד הטרוד בלימודי. היום יום ג' כ' שבט תצ"ז לפ"ק. נאום מאיר חותם פה ק"ק א"ש: