אור ברסלב

פנים מאירות חלק ג· רבי מאיר איזנשטאט

שאלה לט

שאלה לח

חו"מ סי' ז' כתב הסמ"ע ס"ק ז' דנראה כשמדליק נרות בלילה ויכול לראות ולהכיר בני אדם מותר לדון בלילה אפילו בתחילת דין וכבר השיג עליו הש"ך ולי נראה דתלמוד ערוך הוא דע"כ כיון דילפינן דין מדכתיב והיה ביום הנחילו ע"כ ממעטינן לילה אפילו לאור הנר דהא בפ"ק דמועד קטן דף ח' פליגי אביי ורבא דרבא יליף דאין רואין נגעים בלילה מדכתיב כנגע נראה לי לי ולא לאורי ואייתר ליה ביום הראותו ללמד שיש יום שאתה רואה בו ויש יום שאין אתה רואה בו כו' ואביי סבר אי מהתם מנגעי בתים הוי אמינא טומאה דלאו דגופא אבל טומאה דגופא אפילו לאורו נמי קמ"ל וביום הראותו בו עכ"ל הש"ס ואם איתא בלילה לאור הנר לא נתמעט מביום א"כ למה אין רואין נגע אדם בלילה לאור הנר אלא ע"כ מביום נתמעט לילה לגמרי אפילו לאור הנר וזה פשוט וברור וע"כ דבר זה לא נאמר לא להלכה ולא למעשה שלא כדברי הסמ"ע שכתב שנראה להלכה ולא למעשה וגם ראיתי להזכיר מה שכתב הסמ"ע בח"מ סי' ז' סק"ו סומא באחד מעיניו בפרישה כתבתי הטעם בשם הרא"ש כיון דכל עולם גומרים בלילה וסומא באחת מעיניו חזי טפי ביום משום הכי דן אפילו בתחילת הדין ובשתי עיניו פסול כיון דלכ"ע אסור לדון ולזה ביממא לילה הוא ובע"ש יליף דסומא בשתי עיניו פסול מדאיתקיש דינים לנגעים לא דק דהא בפ' אחד דיני ממונות דף ל"ד ע"ב קאמר דהאי משנה יחידאי היא ולית הילכתא כוותי' ומאן דמסיק מההיא היקשא ס"ל דאפילו סומא באחד מעיניו פסול ע"ש ועוד נדחק בעיר שושן בהכשירה בסומא באחד מעיניו ותלי תניא בדלא תניא וכתבתי' בהשגו' עכ"ל ונוראות נפלאתי על הסמ"ע מה שכתב בשם הרא"ש כיון דכל העולם גומרין בלילה ומעולם לא כתב הרא"ש טעם זה ולישני דב"י אטעי' שכתב הב"י וז"ל הרא"ש והרי"ף ז"ל בפ' אחד דיני ממונות דסומא באחד מעיניו כשר לדון דיני ממונות כו' עד דהא כולהו אינשי לא מצי למחזי בלילה כדחזי סומא באחד מעיניו ביום וקתני דגומרין בלילה דין הוא דסומא באחד מעיניו שדן ביום לכתחילה עכ"ל וכן פסק הרמב"ם בפ' ב' מהל' סנהדרין והכי נקטינן עכ"ל הב"י והמעיין יראה עין בעין אף שהרא"ש הביא גוף הדין דסומא באחד מעיניו כשר כדברי הרי"ף מ"מ בסוף שינה את טעמו ולא כתב טעמו של הרי"ף אלא סיים ר' יוחנן סתמא אחרינא אשכח דתנן דיני ממונות דנין ביום וגומרים בלילה אלמא לא מקשינן ריבים לנגעים הילכך סומא באחד מעיניו כשר עכ"ל הרא"ש וכשנדקדק בטעמו של הרי"ף והרא"ש יש חילוק גדול בניהם דהא איכא למידק מי הכריח להרי"ף ליתן טעם דסומא באחד מעיניו חזי טפי ביום מכ"ע בלילה ולא קאמר כפשטי' דתלמוד' דסתמא אחרינא אשכח וע"כ כיון דגומרין בלילה אלמא לא מקשינן ריבים לנגעים וכמו שכתב הרא"ש באמת אלא נראה ברור דהרי"ף רצה לישב תמיהת התוס' שם בד"ה סתמא אחרינא אשכח וכו' וכתבו התוס' תימא דילמא טעמא דמתניתן דהכא משום דכתיב ושפטו את העם בכל עת אבל לענין סומא מקשינן ריבים לנגעים עכ"ל והניחו קושיא זו בתימא ולפי דברי הרי"ף קושיא מעיקרא ליתא כיון דכבר ילפינן מושפטו את העם בכל עת לילה לגמר דין א"כ סומא באחד מעיניו לא יגרע כחו מגמר דין בלילה ולזה כתב הרי"ף דהא כולה אינשי לא מטי למחזי בלילה כדחזי סומא באחד מעיניו ביום וקתני דגומרין בלילה וכיון דגומרין בלילה דין הוא לסומא באחד מעיניו שידון ביום לכתחילה עכ"ל ואחר למדי דבר זה מצאתי בהדיא כסברא זו בדברי מהרש"א והשוה דעת רש"י לדעת הרי"ף וכתב ומיהו קצת קשה לפי' רש"י כיון דלילה וסומא שוין אכתי אמאי הכשיר ר' יוחנן אפילו לרבנן בסומא דמשמע אפילו בתחילת דין כיון דבלילה אין דנים תחילת דין ועי' ברי"ף קצת ישוב זה ולדברי התוס' ניחא שפיר טפי כיון דלית להו לרבנן היקשא א"כ בסומא אפילו בתחילת דין כשר עכ"ל מהרש"א ואין ספק שגם הרא"ש לא רצה לפרש כפי' הרי"ף שהיה נראה בעיניו שהוא קצת דוחק למה מכשירין בסומא תחילת דין ע"כ מפרש כפי' התוס' דלית להו לרבנן הך היקשא כלל והנה יש נפקותא גדולה בין טעמו של הרי"ף ובין טעמו של הרא"ש דלטעם הרי"ף א"כ יש לומר דרבנן נמי אית להו הך היקשא א"כ סומא בשתי עיניו פסול מדאורייתא בודאי מכח היקשא אך סומא באחד מעיניו כשר מלימוד מושפטו את העם בכל עת ולטעם הרא"ש דלית ליה היקשא א"כ י"ל דסומא בשתי עיניו פסיל מצד דלדידיה יום כלילה יחשב ויש לומר לאידך גיסא כיון דיום הוא לכ"ע אף סומא בשתי עיניו נמי כשר ביום כמו שכתבו התוס' באמת בנדה למ"ד דלית ליה היקשא דאף סומא בשתי עיניו כשר ביום והלבוש למד בב"י כטעם הרי"ף ולפ"ז אף רבנן ס"ל הך היקשא דסומא בשתי עיניו פסול ביום מטעם דאיתקיש ריבים לנגעים. אלא דקשיא ליה על סומא באחד מעיניו למה יכשיר לכתחילה ומסתבר טעמא דרי"ף כיון דחשיב סומא באחד מעיניו כמו גמר דין דלכ"ע בלילה וע"כ אי לאו דכשר לתחילת דין כיצד יבוא לגמר דין בלא תחילת דין הרי לפנינו שדברי עיר שושן ברורין בטעמן ע"פ שיטת הרי"ף ותלי תניא בדתניא ובחנם השיג עליו הסמ"ע וראיתי בספר תורת חיים שהקשה על פי' הרי"ף וזה לשונו וקשה לפירושו דא"כ וביום הראותו בו דדרשינן מיניה דאין רואין נגעים בלילה למה לי תיפוק ליה מדכתיב לכל מראה עיני הכהן לידרוש מיניה פרט לסומא אפילו בסומא באחד מעיניו קאמר לכך יליף לה מדכתיב לכל מראה עיני הכהן לשון רבים ולא יליף לה מראה הכהן את הנגע וכיון דאפילו סומא באחד מעיניו אינו רואה את הנגעים כלשון דאין רואין הנגעים בלילה כיון דכולהן אינשי לא חזי, בלילה כדחזי סומא באחד מעיניו ביום וא"כ ביום הראותו למה לי לכך נראה דלילה מילתא אחריתא וסומא מילתא אחריתא עכ"ל. והנה מכח קושיא הנ"ל רצה לדחות טעמא של הרי"ף ונעלם ממנו ש"ס ערוך בפ"ק דמועד קטן דבין לאביי ובין לרבא אי לאו דמעטינן לילה הוי מוקמינן קרא דלכל מראה עיני הכהן במסתבר למעט לילה ולהכשיר סומא באחד מעיניו ולכך איצטרך ביום למעט לילה ומכל מראה עיני הכהן ממעטינן סומא באחד מעיניו ומויו דוביום ילפינן יש יום שאתה רואה בו דנותנין לחתן שבעת ימי המשתה ולרבא ילפינן מלי ולא לאורי למעט לילה דאי לאו האי מיעוט הוי נמי מוקמינן לכל מראה עיני הכהן במסתבר למעט לילה וביום לרבא מיותר לרבות יש יום שאי אתה רואה והיינו מכשירין סומא באחד מעיניו וזה ברור שכבוד הרב בעל תורת חיים במקומו מונח וכאן לא דק ודברי הרי"ף ברורים בס"ד:

תוכן העניינים

פנים מאירות חלק ג

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה