פנים מאירות חלק ג· רבי מאיר איזנשטאט
שאלה כט
כריתות דף כ"ו ע"ב בפיסקא חטאת עוף הבא על הספק אם משנמלקה נודע תקבר אמר רב וכיפר אי הכי אמאי תקבר אלא מתניתין בנודע לה שלא ילדה ובדין הוא דמותר בהנאה ומאי תקבר מדרבנן ופי' רש"י ובדין הוא דמותרת בהנאה דחולין גמורין ומשום חולין בעזרה נמי ליכא למימר דלא אסרה התורה אלא שחיטה אבל מליקה לא אבל רבנן גזרו דאסור בהנאה שמא יאמרו נהנין מחטאת עוף ספק עכ"ל וכדומה לזה פירש"י בפ"ק דף ז' ע"ב וז"ל אבל חטאת לא מצי לאתנויי דאין חטאת נדבה ומחייב בספק ואינו נאכל דשמא לאו בת קרבן היא ומליקתה כנבילה בעלמא ומשום חולין על המזבח לא איכפת לן דכיון דאין למזבח אלא דמה לא חשיב אכילה עכ"ל והברטנורא בפ"ק דכריתות משנה ד' ומשום חולין בעזרה לא איכפת לן כיון דאין למזבח אלא דמה לא חשיבי אכילה:
ויש לי תימה רבה על פי' זה דהא בנזיר דף כ"ט ע"א דמשני הש"ס קא סבר ר' יוסי בר יהודא אין שחיטה לעוף מן התורה וחולין בעזרה לאו דאורייתא ופריך וסבר ר' יוסי הכי והתניא ר' יוסי בר יהודא אומר מנין לחטאת עוף שהיא באה על הספק שאינה נאכלת תלמוד לומר והזב את זובו לזכר ולנקיבה מקיש נקיבה לזכר מה זכר מביא על הספק אף נקיבה מביאה על הספק כו' אי מה זכר מביא קרבן ונאכל ופי' רש"י מה זכר מביא קרבן על הספק ונאכל שהרי אשם תלוי נאכל אף נקיבה שמביאה קרבן מן העוף על הספק דהא נאכל וקאמר הש"ס אמר לא אם אמרת בזכר שכן איסור אחד פי' שמביא אשם תלוי בהמה וע"י שחיטה נתרת רק יש איסור חולין בעזרה תאמר בנקיבה ששני איסורין להו איסור נבילה וחולין בעזרה וקאמר הש"ס מתקיף לה רב אחא ברי' דרב איקא דילמא מחייב עלה משום דמתחזי כתרין איסורין מדרבנן ע"כ הרי לפנינו בהדי' דאפילו במליקה אם היינו מתירין לאכול היינו מתירין לאיסור חולין בעזרה ש"מ דיש איסור חולין בעזרה אף במליקה ודוחק לומר דהאי אם אמרת ר' יוסי בר יהודה קאמר ורבנן פליגי עלה וס"ל דילפינן מהקישא דמותר אפי' לאכול וע"כ משום דסבירי להו דאין בו אלא איסור אחד לאו דנבילה ואין כאן איסור חולין בעזרה במליקה והא דאמרינן בכל מקום חטאת עוף הבא על הספק אינה נאכל היינו מדרבנן דא"כ איך אמר ר' יוחנן שם בכריתות שהביאה חטאת עוף על הספק לידה ומשנמלקה נודע שילדה וסבירי ליה לר' יוחנן דאסור באכילה גזירה שמא יאמרו חטאת עוף הבא על הספק נאכלת תיפוק ליה דהוי גזירה לגזירה ועי' בתוס' דנזיר ובספר שחידש הרב הגדול מהור"ר יוחנן בעל אורח מישור ובפסחים דף כ"ח ע"א ברש"י משמע דעל ספק דמייתינן חטאת עוף ואין בו משום חולין בעזרה ואסורה באכילה ואין הכרעה אם אסורה מדאורייתא או מדרבנן ויותר נראה לומר דהכי קאמר לא אם אמרת בזכר שכן איסור אחד התירה התורה ר"ל חולין בעזרה אבל בחטאת עוף שיבוא על הספק ולהתיר באכילה צריכין אנו לומר שהתירה התורה שני איסורי' חולין בעזרה וגם נבילה אבל אם אסור באכילה רק שיביא חטאת עוף על הספק אף שעושה איסור בהנאה חולין לעזרה מ"מ גזירת הכתוב הוא כמו גבי אשם תלוי אלא דהתם נאכל ובחטאת עוף הבא על הספק אינה נאכל והשתא ניחא פי' רש"י הא דקאמרה אם משנמלקה נודע שלא ילדה תקבר דבשעת מליקה התירה התורה ואין כאן חולין בעזרה ומותרת בהנאה דאינו בכלל חולין שנשחטו בעזרה במליקה אלא באכילה אסורה וכן משמע מפירש"י בפסחים דחולין בעזרה רחמנא שרי' בחטאת עוף הבא על הספק ותמהני על הרמב"ם שכתב בפ' א' מהל' מחוסרי כפרה שחטאת עוף הבא על הספק אינה נאכלת ונשרפת שמא אינו חייבת חטאת ונמצאת חטאת זו חולין שנשחטו בעזרה שהן אסורין בהנאה כמו שבארנו בהלכות שחיטה וטובא קשיא לי דהא חטאת עוף הבא על הספק ילפינן מהיקש' וע"כ גזירת הכתוב הוא שאין כאן איסור חולין בעזרה ועוד דחולין בעזרה היא בקבורה כמו דתנן בסוף מסכת תמורה דחשיב חולין שנשחטו בעזרה בכלל הנקברי' וכן פסק הרמב"ם בפרק מהל' שחיטה שחולין בעזרה צריך קבורה וחטאת עוף הבא על הספק תשרף כתב הברטנורא הטעם דאין חולין נאכלים במליקה ותשרף דהוי כשאר קדשים פסולים וע"ש בתוס' י"ט ויותר תמי' לי איך כתב הרמב"ם שמא אינה חייבת ונמצאת חטאת זו חולין שנשחטו בעזרה שהן אסורין בהנאה הלא כתב בפ' בהל' שחיטה דהנוחר ומעקר בעזרה הרי זה מותר בהנאה א"כ אם חולין הוא הוי מליקה כמו נחירה ומותר בהנאה אלא נראה ברור דחטאת עוף הבא על הספק כיון דאינו נאכל הוי כקדשים פסולים וטעון שריפה וצ"ע לישב דברי הרמב"ם דמאי אורי' משום דהוי חולין שנשחטה בעזרה תיפוק ליה כיון דאינה נאכלת דילמא קודש הם וקודש שאינו נאכל אסור בהנאה וכן פי' בהדי' הברטנורא פ' ו' דכריתות משנה ה' ומ"ש רש"י לעיל דחטאת הבא על ספק אינה נאכל ומשום חולין בעזרה לא איכפת לן כיון דאין למזבח אלא דמה לא חשיבי אכילה הנה ר' יוחנן ס"ל בפ' אותו ואת בנו דף פ"א ע"ב דאכילת מזבח חשיב אכילה ויליף מדכתיב ואם האכול יאכל מבשר זבח שלמיו בשתי אכילות הכתוב מדבר אחת אכילת אדם ואחת אכילת מזבח ובאמת לא ידעתי מי דחקו לרש"י לפי' זה דהא ילפינן בהקישא מאשם תלוי דמביא על הספק והתירה התורה להכניס לעזרה אף שהוא ספק ה"ה בעולת עוף הבא על הספק גזירת הכתוב הוא שאין בו משום חולין בעזרה אלא דאסור באכילה דשמא חולין הוא והוי נבילה: