פנים מאירות חלק ג· רבי מאיר איזנשטאט
שאלה כג
א"ח סימן קנ"ט מחולקים המ"ד עם מג"א במרקחת של דבש אם צריך ליטול ידיו והביא מג"א ראיות שאין צריך ליטול ומג"ד כותב שצריך ליטול ידיו ולענין דבש שנקרש אין מביא שום סתירה דלא להוי אוכל והראיה שהביאו מג"א מדבש הזב מכוורת מטמא טומאת משקין חישב עליו לאוכלין מטמא טומאת אוכלין רצה המג"ד לדחות בדברים שאינם ברורים כלל ובדברי שפתים וכבר השיג עליו בספר הלכה ברורה ס"ק ה' ולי נראה להביא ראי' מוכרחת שאין להשיב עליה דאמרינן בשבת דף קמ"ד ע"ב דמשקה הבא לאוכל כאוכל דמי ופריך מזב שחולב את העז החלב טמא ואי אמרת משקה הבא לאוכלי' אוכל הוא במאי איתכשר ומשני כדאמר ר' יוחנן בטיפה המלוכלכת בפי הדד ש"מ דאי לאו טיפה מלוכלכת לא היה חשיב משקה החלב הזה כיון שבא לתוך האוכל אוכל גמור הוא דפי' רש"י שם על הא דפריך וכ"ת לא איתכשר פי' רש"י דאי האי חלב לא טמא הוא דחלב אין בו תורת משקה דמשקה הבא לאוכל כאוכל דמי עכ"ל ואין לחלק דהתם לא ירד לתורת משקה שהי' בלוע אבל בדבש שירד לתורת משקה שוב אינו נעשה אוכל זה אינו מידי דהוי אדבש שנקרש או שחשב עליו לאוכלין נהפך המשקה שהיה מתחילה לאוכל הכי נמי דכוותיה כיון שנותנו לתוך האוכל חשיב כאוכל ואינו מכשיר ולא חשיב טיבולו במשקה כן נראה לי ברור לקיים פסק המג"א וכן פי' רש"י ביומא דף פ' ע"ב ד"ה אכשורא אוכלא משקה הבא למסק האוכל אוכלא הוא: