אור ברסלב

פנים מאירות חלק ג· רבי מאיר איזנשטאט

שאלה כב

שאלה כא

מהרב מק"ק קראקא וזה לשונו. בדבר האשה פלונית שיצא קול ענות פה ק"ק חמעלניק בהיות בעלה במדינה אחרת שהיא הרה לזנונים וכריסה בין שיני' ומחמת בושה ברחה האשה הנ"ל ולא שאלו את פיה איך היה המעשה וכהיום בא לפני בעלה וגביות ב"ד בידו ממדינות שלעזיא כי שם מצא אבידתו ושאלו הב"ד בחרם ובשבועה כאשר מבואר באריכות בב"ד האיום ושאלו הב"ד בחרם ותוכן הדברים היה שנעשה לה באונס בעת השינה בדרך ומחמת עיפות הדרך חטפתה שינה ולא הרגישה בעת שבא עליה אדם והפציר בי בעלה לעיין בשריותא להתיר לו לדור עם אשתו הנ"ל כי הוא מאמין לדבריה שנעשה באונס ומעיד עליה שלא ראה שום דבר מכוער מיום חתנותה רק תמיד היתה מהנשים הכשירות וגם עתה לא יצאה מחזקתה והמעשה נעשה באונס כן הוא תוכן דבריו של הבעל ותוכן הב"ד והשיב הרב הנ"ל וז"ל הנה בודאי מן הראוי הרה לעיין הטיב ולצדד בזכות האשה הנ"ל למצוא צדדים וצדי צדדים היתר כמבואר בש"ע סי' קט"ו האשה שאמרה לבעלה טמאה אני וחזרה ואמרה אמתלא לדבריה למה אמרה כן נאמנת מכש"כ הכא שלא אמרה לבעלה טמאה אני ולא לשום אדם אף שיש לחלק דשאני הכא שכריסה בין שיניה ואינה צריכה לומר טמאה אני אך כהיום שהוא אומרת שנעשה באונס מן הראוי להאמין לה ואף אם היה סוף ביאה ברצון כי לא סגי בלאו הכי שלא תרגיש בהוצא' זרע היורה כחץ שהרי נתעברה מביאה זו א"כ מוכרחי' אנו לומר שהיה יורה כחץ ואיך לא תרגיש אך אמינא אף אם תרגיש לבסוף יצרה אלבשה כמבואר בגמ' והעיקר הוא שהבעל מאמין לדבריה ומחפה עליה ומבואר בש"ע סי' קע"ח בהגה' שהכל תלוי בנאמנת הבעל ואף שיש לי הרבה דברים לפלפל בענין דינים בהגה' סי' הנ"ל וכעת אין פנאי ואין הזמן גורם לעיין בזה אך סוף דבר שתלוי הכל בבעל ובגוף הדבר אני מסופק אם זה מקרי אונס כי לפי דברי מהר"ם מינץ לא מיקרי אונס רק בשדה וכל שלא יצא שם אונס בעיר אינו מקרי אונס דרך כלל דין זה צריך עיון גדול בש"ס ובפוסקים קמאי ובתראי ומאפס הפנאי והטירדות ורשות אחרים עלי אי אפשר לעיין בהם על שעה חדא ולטייל בהם ארוכות וקצרות לצדד לאיסור ולהיתר כמראה אופן לכל צד ועצתי אמונה שישים הבעל למדבר פניו לילך אל ההורים ומורים על כסא הוראה סמוך למדינה הנ"ל והם יעיינו בשריותא דאתתא הנ"ל אם יהיה לה היתר ואין לסמוך על דעתי כלל כי לא ירדתי לעומקא דדינא לא לאיסור ולא להיתר ואל יאשימו עלי אשמה חלילה שאני חושך עצמי מן הדין זה שנראה בעיני הדין מרומה ומרמה בפי האשה במה שאמרה שנאנסה בשינה חלילה לי לעשות כן מאתי היה ראוי לפתוח בדבר הלכה ולהציע דברי לפני גדולי הדור אם יסכימו עמי כדרכי תמיד אך הכרח לא ישובח ולא יגונה הטירדא הגדולה המוטל עלי ועי' בתשובת הר"ם מלובלין סי' פ"א ומהרש"ל ל"ג ותשובות הגרשוני נ"ג והב"ח סי' פ"ח ושם מבואר כל מה שנוגע לענין זה ישמעו חכמים ויוסיפו לקח כאשר יורו המורים המאורות הגדולים המפורסמי' בהוראה על פיהם יצאו הזוג הנ"ל ועל פיהם יבואו ולא לנטות ימין ושמאל ודי בזה כ"ד הטרוד על התורה ועל עבודה. היום יום ו' לסדר הואיל משה באר את התורה בשבעים לשון ה' אב תנ"ג לפ"ק פה ק"ק חמעלניק:

נאום הקטן שמואל שמעלקי חונה בק"ק קראקא והגליל יע"א:

תשובה יען שהבעל הנ"ל למ"ד פה בישיבתי ובעוברי ממדינת פולין בשנת תצ"ג קודם ר"ה דרך מדינות שלעזי' בהיותי במלון הפיג אותו תלמידי הנ"ל בכה והתחנן לפני לעיין בדבר זה אם יש תרופה למכתו כי קשה עליו לפרוש מאשת נעורים ולעשות פירוד בין הדבקים ומסר לידי תשובה הנ"ל ואמרתי דבר זה צריך תלמוד ואם אזכה אי"ה לבוא לשלום לבית מנוחתי מקום חשוב ד' אמות של הלכה אראה לעיין בדברי הרב הנ"ל ובבואי לביתי קראתי ושניתי בדברי הרב הנ"ל ומה מאוד תמוהים לי דבריו שמתחילה רצה לצדד להתיר מהא דאיתא בש"ע סימן קט"ו באשה שאמרה לבעלה טמאה אני וחזרה ואמרה טהורה אני ונתנה אמתלא לדבריה למה אמרה תחילה טמאה אני דנאמנת ופשיטא הכא דמעולם לא אמרה טמאה אני דנאמנת וחזר וטען דשאני הכא שהרי כריסה בין. שיניה ותמה אני דקרי ליה מאי קרי ליה ויותר תמוהים דבריו לאחר שתבר גזיזיה בעצמו וכתב דשאני הכא שכריסה בין שיני' כ' אך כהיום אומרת שנעשה באונס מן הראוי להאמין לה עכ"ל לא ידעתי מאין הרגלים מאיזה טעם מצא להאמין לה כיון שכתב שכריסה בין שיניה והבעל הי' במרחקי' הכל יודעים שזינתה א"כ מהיכי תיתי להאמין לה בלא מגו וגם מה שסיים וכתב והעיקר שהבעל מאמין לה לדבריה ומחפה עליה ומבואר בש"ע בסי' קע"ח בהגה שהכל תלוי בנאמנת הבעל עכ"ל נפלאתי מאוד מה ענין זה לזה לסימן קע"ח בהגה דהתם מיירי שעד אחד אומר שזינתה או היא אומרת שזינתה בזה מחלק רמ"א אף לדעת דס"ל דנאמן לומר שמאמין לדברי העד או לדבריה מ"מ בזמן הזה שיש חרם ר"ג שלא לגרש בעל כרחה אינו יוכל לומר שמאמין לדברי' אבל בנ"ד שהכל יודעים שזינתה א"כ אין הדבר תלוי בנאמנת הבעל כלל להאמין לה לקולא להתיר איסור דאורייתא וביותר לא הבנתי לשונו שכתב והעיקר שהבעל מאמין לדברי' ומחפה עליה הני תרי לישני סתרי אהדדי דאי מאמין לה אינו מחפה עליה ואי מחפה עליה משמע שלא כדת א"כ אינו מאמין לה וגם מה שמראה מקום מתשוב' עבודת הגרשוני והב"ח אין ענינם לכאן דהם לא דיברו אלא אם הבעל מאמין לדברי העד או לדברי' לחומרא שנטמאה אבל לקולא להאמין לה במקום שאין לה מגו לא שמענו מהם דבר וגם מתשובת מהר"ם לובלין סי' ס' לא ידעתי שום רמז ורמיזה מזה ואם באנו לומר שנתכוון למה שכתב שם דרוב בנין ורוב מנין של הפוסקים סבירי להו דאין האשה נאסרת בלא עידי טומאה ממש ולא בעידי כיעור לא ידעתי בזה שום צד היתר דהא בכתובות דף ט' אמרינן, דאף דאין האשה נאסרת על בעלה בעד אחד אלא בשני עדים דפתח פתוח כשני עדים דמי ופרש"י שהרי דבר ברור לו שנבעלה ובנידון דידן נמי ברור שהרי היה במקום רחוק ודבר ברור לו שלא באה בצינעה ובודאי זינתה ואיך נאמין לה שנאנסה כיון דכריסה בין שיני' בלא מגו:

וגם מה שכתב הרב וז"ל ובגוף הדבר אני מפקפק אם זה מקרי אונס כי לפי דברי הרב מהר"ם מינץ בתשובה לא מיקרי אונס רק בשדה כו' לא ידעתי מה היה צריך לדברי מהר"ם מינץ ולא הביא מה שכתב הטור א"ה סי' קע"ז בשם הרמב"ם וז"ל כל הנבעלת בשדה היא בחזקת אנוסה כו' וכל הנבעלת בעיר הרי היא בחזקת מפותה מפני שלא צעקה עד שיעידו שהיתה אנוסה והשיג עליו הראב"ד וכתב וחזקה זו אינו יודע מה תועלת יש בה אם יש עדים יבואו ויעידו ואם אין עדים כו' כלל גדול בדין המוציא מחבירו עליו הראיה ובעל מגדול עוז רוצה ליישב קושיות הראב"ד יעויין שם אך בנידון שלפנינו אין נפקותא כלל בזה כיון דאין אנו יודעים באיזה מקום נעשה המעשה בעיר או בשדה כי אם על פי האשה א"כ נאמנת במגו שהיתה אומרת בשדה נאנסה וכל זה אם לא היה מבורר לן שנטמאה כי אם על פיה היתה נאמנת לומר שהיתה בעיר ונאנסה אבל בנידון שלפנינו שכריסה בין שיני' וילדה והמליטה ולד א"כ ידעו הכל שנבעלה א"כ איך יש להאמינה שנאנסה בלא מגו ומשמע מתוך דברי רמ"א בסי' קע"ח סי' ג' באשה שנתיחדה בדרך ובאה ואמרה נתיחדתי ונאנסתי די"א דנאמנת במגו משמע בלא מגו אינו נאמנת כללא דמילתא לא מצאתי בדברי הרב הנ"ל שום סעד וסמך להתיר ומתוך כתבו ניכר שהיה טרוד כאשר כתב בעצמו גלל כן לא פגע ולא נגע בשום ענין מה שצריך לנידון שלפנינו. ועתה אדון בקראקא לפני חכמי קראקא ואברר כשמש ת"ל הנידון שלפנינו ותחילה צריכין אנו לברר שני דברים אם אונס שינה הוי אונס ואם אשה נאמנת לומר אנוסה אני במקום שאין לה מגו ופתח דברינו יאיר דאם נבעלה בשינה לא נאסרה על בעלה דהא בפרק שני דכריתות תנן כל עריות אחד ער ואחד ישן ישן פטור והביאו הטור א"ה בסי' כ' וכתב הרב הב"י בסוף סימן הנ"ל וז"ל אע"פ שרובו אינו נוהג בזמן הזה כתבו רבינו כדי להודיע חומר הדברים ומשפטם עכ"ל אבל רמ"א כתב וז"ל אשה גדולה שבא עליה קטן פחות מבן ט' שנים אינה חייבת מיתה על ידו ונראה לי דה"ה נאסרת על בעלה ולכן כתב הרב בעל טורים הרבה דינים אימתי חייבת מיתה או לא נ"מ בזמן הזה באיזה ביאה אשה נאסרת על בעלה עכ"ל ולפי זה כיון שזכינו לדין שאם היא ישינה שאינה חייבת מיתה בביאה זו א"כ אינה נאסרת ג"כ על בעלה אם אמנם שגוף הדין צריך תלמוד דילמא לענין מיתה שאני דפטור שוגג אבל לענין לאסור על בעלה דילמא דוקא אונס גמור בעינן וכמ"ש הרמב"ם כגון שיש בידו חרב ורוצה להורגה אבל שינה בכלל שוגג יחשב ולא אונס ומנ"ל דאינה נאסרת על בעלה ואף שפטורה ממיתה דע"כ לאו כללא כייל הטור דהא משמש באבר מת חשיב הטור דפטור ממיתה ואשה נאסרת בזה ועי' בב"ש ודרכי משה מביא ראי' ממה שכתב נימוקי יוסף בפרק שני דיבמות בדין רוכל יוצא וז"ל אמר המחבר מצאתי כתוב במנאפים שוכבים זה על זה ואפילו שלא כדרכה ואפילו הערה בה חייב מיתה ונאסרת על בעלה ע"כ אלמא דלא נאסרה על בעלה אלא במקום דאיכא חיוב מיתה ואם אינו חייב מיתה לא נאסרה על בעלה עכ"ל והנה ראי' זו אינו מוכרחת די"ל דהיא גופי' קמ"ל דנאסרה על בעלה בהערה ואף להפוסקים דאינו נאסרת בעידי כיעור קמ"ל בהערה אסורה משום ביאה אבל מעולם לא נתכוונו לומר דאם אינו חייב מיתה שאינה נאסרת ועוד מנ"ל להנימוקי יוסף דבר זה מתלמוד והנה מצאתי שהביאו התוס' בשם הירושלמי והביאם הב"ש בא"ה סי' י"א ס"ק ד' הוא מזיד והיא שוגגת מותרת לבעלה נשמע מזה דאפילו בשוגגת נמי מותרת לבעלה וכן הוא תלמוד ערוך בסוטה דף כ"ה ע"א דקתני ומה סוטה שלא עשה בה שוגג כמזיד ואונס כרצון ופי' רש"י דכתיב והיא לא נתפשה כו' הא נתפשה מותרת וה"ה לשוגג כו' עי' ביבמות דף נ"א ע"ב בתוס' ד"ה אי ביאת ראשון ובדף כ"ו ע"ב ברש"י ד"ה ביאת שני דשוגג אינה נאסרת הרי להדיא דבשוגג נמי מותרת ופשיטא בשינה די"ל דחשיב אונס דהא בריש פרק הבא על יבמתו בין בשוגג בין במזיד בין באונס ובין ברצון כו' ופריך אונס דמתניתן היכי דמי אלימא שאנסוהו נכרים ובא עליה והאמר רבא אין אונס לערוה לפי שאין קשוי אלא לדעת אלא בישן והאמר ר' יהודא לא קנה ביבמתו ש"מ דישן הוי בכלל אונס מיהו יש לומר דהכי פירוש שנתקשה כשהוא ישן ונכרים הדביקוהו וכן משמע מפי' רש"י שפי' אלא בישן שנתקשה כשהוא ישן עכ"ל משמע אבל גוף הביאה לא עשה מעצמו אלא הדביקו נכרים מ"מ כל האחרונים לא פליגי ארמ"א והסכימו עמו כל שאינה חייבת מיתה לא נאסרה על בעלה וגם הירושלמי מסייע לן דעכ"פ דלא גרע שינה משוגג וא"כ יצא הוראה זו להתיר דאם באה עליה בשינה מותרת לבעלה ואף שיש לומר שסוף הי' ברצון דקי"ל כרבא כל שתחילתו באונס וסופו ברצון אפילו אומרה הניחו לו שאלו מלא לא נזקק לי היא שכרתו מותרת לבעלה מ"ט יצרה אלבשה עיין בפרק נערה דף נ"א ע"ב: אך כל זה אם האשה אומרת שבאה עליה אדם בשינה הוי אונס ומותרת לבעלה והיא נאמנת במגו דלא נבעלת אבל בנ"ד שהכל יודעים שכריסה בין שיניה וילדה ולד ובעלה לא היה עמה והי' במרחקים והוי כעדים שנבעלה ואין לה מגו להאמין לה שנבעלה בשינה ודברי רמ"א בסי' קע"ח הם דברי המרדכי בפ' ב' דכתובות שכתב וז"ל מעשה באשה אחת שהלכה בדרך עם שני יהודים וכשבאו ביער ישבו לנוח ובא אחד ותוקפה והשני טימא אותה וצעקה ואין מושיע לה ואין עדים ובאתה לפני רבותינו וספרה המאורע ואמרה נאנסתי והתירוה לבעל משום מגו דאיבעי אמרה לא נבעלתי ורבינו שמחה אסרה כיון דעברה על דת ונתיחדה הפסידה המגו שלה עכ"ל הרי שאסרו משום דס"ל דאין נאמנת בלא מגו ובנ"ד אין לה מגו ואין לומר דבנ"ד נמי איכא מגו דהיתה יכולה לומר מבעלה נתעברה שבא בעלה בצנעה ובאה עליה וכיוצא בזה כתב הרא"ש בריש פ' עשרה יוחסין והביאו הטור א"ה בסימן ד' והב"י בסוף הספר וז"ל כתב בעל הלכות בסוף הלכות גיטין אהא דקאמר בפרק המגרש אין חוששין לממזרת היכי דמי כגון אשה שהלך בעלה למדינת הים וילדה דלא חיישינן לממזרת דאמרינן דילמא אתי בעלה בצנעה ושימש כי האי עובדא דאבוה דשמואל דאתא בשם ושימש כדאיתא בירושלמי ומקשה עלה מהך דשמעתן דקאמר דאיכא מעוטא שהלכו בעליהן למדינת הים משמע דאי ליכא למיתלי אלא באותן שהלכו בעליהן למדינת הים הוי ממזר ודאי ולא ספק כו' ועוד מקשין עלה מההוא דפ' הערל דף פ' ע"ב דקאמר דרבה תוספאה אכשר לההוא ולד בתר י"ב חודש דאמרינן אשתהי אישתהי ולמה לי טעמא דאישתהי לימא דילמא אתי בעלה בצנעה ושימש ויש לומר דהתם מיירי שהבעל והאשה מודים שלא בא עכ"ל וכתב הב"י בשם מהרי"ק שורש ק"ג שכן דעת הפוסקים שהולד כשר והאשה מותרת לבעלה ולדעת ה"ג אפילו שהה הרבה יותר מי"ב חודש נמי כשר דאמרינן שמא בא בעלה בצנעה ושימש וההיא דפ' הערל דמשמע דבשהה יותר מי"ב חודש הוי ממזר מיירי שהבעל והאשה מודים שלא בא עכ"ל א"כ בנ"ד נמי אין לה מגו דסברה אם תאמר שבא בעלה בצנעה יכחיש אותה הבעל ודומה לזה כתבו התוס' בקדושין דף מ"ב ע"ב ד"ה והשתא דמאי טעמא אין אומרים מגו בשנים:

אך בעיקר הדין שכתב המרדכי ולא הימנוהו לאשה אלא מכח מגו קשיא לי הא כתב הרא"ש בפ"ק דכתובות והביאו הטור א"ה בסי' ס"ח וז"ל הא דאמרינן דנאמן לאוסרה עליו בטענת פתח פתוח היינו במכחישתו ואומרת שבתולה היתה או בשותקת אבל אם אמרה אמת שפתחה פתוח היה ונאנסה תחתיו באשת ישראל מותרת מפני שהיא טוענת טענת ברי והוא טוען טענת שמא שאינו יודע אם באונס אם ברצון וברי ושמא ברי עדיף מצאתי כתוב זה בשם הר' יונה וז"ל וטעו תלמידין לכותבו בשמו כי לא אמרה מעולם כיון דליכא אלא חד ספיקא אזלינן לחומרא ובדיבורה לא מהימנא והא דקיימא לן כר' גמליאל דאמר ברי ושמא ברי עדיף היינו דוקא היכא דאיכא מגו והכא ליכא מגו אי נמי היכי דאיכא חזקה אבל הכא ליכא חזקה דתחתיו נבעלה שהרי קיבל אביה קדושין פחות מבת ג' כו' ולבסוף כתב מיהו נראה לי לקיים דבריהם מההיא דהיתה מעוברת דאלים ליה לרשב"ג ברי ומכשיר העובר ואע"ג דלית ליה חזקת כשרות ואפילו ברוב פסולין וכן בההיא דמשארסתני נאנסתי ואע"ג דחזקת ממון מסייע לרוב דרצון אפ"ה אלים ליה וברי ומהימנא וע"פ דעה זו כתב רמ"א בא"ה סי' ס"ח סי' ז' וז"ל וי"א הא דנאסרת באשת ישראל דוקא בשאינה מתרצת עצמה אבל אמרה נאנסתי נאמנת ולכאורה יש להביא ראיה לזה מהא דאיתא בכתובות דף י"ג ההיא ארוס וארוסה דאתו לקמיה דרב יוסף היא אמרה מיניה והוא אמר אין מינאי אמר רב יוסף למאי ניחוש חדא דקא מודה ועוד הא אמר רב יהודא אמר שמואל הלכה כר"ג אמר ליה אביי ובהא כי לא מודה מכשר ר"ג והא אמר ליה שמואל לר' יהודה שיננא הלכה כר"ג ואת לא תעבד עובדא עד דאיכא רוב כשרים והני רוב פסולים אצלה ולטעמך תיקשי לך היא גופא הלכה ואת לא תעבד עובדא אלא מאי אית לך למימר הא לכתחילה הא דעבד והא נמי כדעבד דמי ופי' רש"י והא נמי כדעבד דמי שנתעברה ואתה בא לפסול העובר ולאוסרה על הארוס דאם אי אתה מהמנה הרי אתה מוציאה מבעלה הרי לפנינו דאפילו אינו מודה אנו מאמינים לדבריה אף שאין לה מגו שהרי כריסה בין שיניה ורוב פסולין אצלה אפ"ה מאמינים לה כדי שלא להוציאה מבעלה ואף שיש לדחות דבהיא ארוס וארוסה מיירי שאינו מכחישה אלא אינו מודה דקאמר הש"ס ר"ל ששותק או מת כדפי' הרא"ש בהדיא כן אבל בנידון דידן הוא מכחישה שלא בא עליה ואינה נאמנת בלא מגו מ"מ נראה דהא הרא"ש דחה תחילה דברי תלמידי רבינו יונה משום דכאן דפתח פתוח מצאתי דשויה נפשיה חתיכה דאיסורא לא מהימנא בחד ספיקא בלא מגו ש"מ דסבירי ליה להרא"ש דזה לא חשיב מגו לומר מוכת עץ אני דס"ל כפי' ר"ח דמוכת עץ אין פתחה פתוח ואח"כ שכתב הרא"ש לקיים דבריהם מההיא דהיתה מעוברת דאלים ליה לרשב"ג ברי ומכשיר העובר אע"ג דלית לה חזקת כשרות ואפילו ברוב פסולים וכן בההיא דמשארסתני נאנסתי אע"גב דחזקת ממון מסייע לרוב דרצון אפ"ה אלים ליה ברי דידה ומהימנא א"כ גבי פתח פתוח נמי מהימנ' ואע"ג דאנן קיימא לן דפתח פתוח כעדים דמי כיון שהוא דבר ברור לי ונאסרה עליו דלפי דברי הבעל בודאי נבעלה תחתיו והוי חד ספיקא ספק באונס ספק ברצון אלים ברי דידה להתיר עצמה לבעלה א"כ הכי נמי בנידון דידן דאף דאנן ידעינן בבירור שנבעלה והוי חד ספק אם באונס אם ברצון אלים ברי דידה לומר באונס נבעלה להתיר עצמה לבעלה אף בלא מגו ואע"ג דראיה שהביא הרא"ש להסכים עם תלמידי רבינו יונה דמשארסתני נאנסתי התם יש לה מגו כדאיתא בש"ס דף י"ב ע"ב דקאמר דעד כאן לא קאמר רשב"ג אלא דאיכא מגו ופי' רש"י כגון משארסתני נאנסתי הוי טענה מוכת עץ אני דלא פסלה נפשה מכהונ' וקאמרי נאנסתי וקא מיפסלה נפשה דאשת ישראל שנאנסה אסורה לכהן ש"מ קושטא קאמרי כו' עכ"ל וצריכין אנו לומר דהרא"ש מביא שפיר ראיה מהתם לנידון רבינו יונה משום באמת טענת מוכת עץ אני אינה מגו גמור אלא טענה טובה כמו שכתבו התוס' בדף י"ג בד"ה רב אסי דמגו דמוכת עץ אינה מגו אלא טענה מעולה ביותר וקי"ל כרשב"ג דאלים ברי דידה בצירוף מגו כל דהו ולכך נאמנת וע"כ התם צריכין אנו למגו כל דהו משום דחזקת ממון מסייע לרוב דרצון ואיצטרך לאלומי ברי דידה משום מגו כל דהו לדחות חזקה דממון ורוב דרצון אבל להכשיר העובר אע"פ שאין לה מגו דטענה טובה כלל וכן גבי פתח פתוח דכשני עדים דמי דברי לו שזינתה תחתיו ובחד ספיקא היתה אסורה לו נאמנת היא לומר שנאנסה להתיר ולהוציא מידי ספק אפילו בלא מגו כל דהו לדברי הרא"ש גבי פתח פתוח אין לה מגו טענה טובה מוכת עץ דמוכת עץ פתחה סתום כמו שכתבנו לעיל לדעת הרא"ש וע"כ צריכין אנו לומר אף בלא מגו נאמנת דאלים טענות ברי שלו א"כ בנידון דידן נמי אף שברור לבעל שזינתה תחתיו אך אינו יודע אם באונס אם ברצון נאמנת בטענות ברי שלה שבאונס שינה נעשה לה וצריכין אנו לומר דהנך גאונים שהביא המרדכי דלא התירו את האשה שאמרה נבעלתי ונאנסתי אלא מכח מגו יש לומר דסבירי להו כמו שעלה מתחילה על דעת הרא"ש לדחות דברי רבינו יונה אבל לבסוף שכתב לקיים דברי תלמידי רבינו יונה והתירה גבי פתח פתוח אפילו בחד ספיקא אפילו בלא מגו הכי נמי בנד"ד אפילו בלא מגו מהימנא בטענת ברי שלה ויש לתמוה על הרב רמ"א שבסימן קע"ח הביא בהגה הך דינא דהמרדכי דמשמע דלכ"ע אין להתיר לאשה לומר שנאנסה בלא מגו ובסימן ס"ח כתב הך דינא דרבינו יונה משמע דס"ל גבי פתח פתוח אף דהוי דבר ברור לגבי בעל שזינתה ושויה אנפשיה חתיכה דאיסורא כיון שהוא אינו יודע אם באונס אם ברצון אלים טענות ברי דילה להתיר עצמה לבעלה לומר שנאנסה אף בלא מגו ובנידון דידן נמי דלכל העולם אינו ברור שזינתה די"ל שהבעל באה עליה בצנעה כמו שכתבנו אלא להבעל הוא ברור שלא בא עליה אך אינו יודע אם באונס אם ברצון א"כ אלים טענת ברי שלה ונאמנת לומר שבאונס שינה בא אחר עליה וכבר כתבנו ששינה הוי בכלל אונס ועדיף אפילו משוגג וכן משמע בח"מ סימן תכ"א סי' ד' ולפי דברי הבעל שמאמין לדבריה וגם מעולם לא נשמע עליה שום שמץ פסול ולא ראה ממנה שום דברי כיעור א"כ לא מבעיא שאין ב"ד חייבין להוציאה מבעלה אלא אפילו על הבעל אין חייב להוציא כיון שהיא אומרת ברי שבשינה בא עליה אדם אחר והבעל מאמין לדבריה מנוקה הבעל מעון זה ורשאי לקיימה וכל זה כתבנו לפי הנראה לפי עניות דעתי אבל חלילה לסמוך על דעתי עד שיסכימו עמי גדולי הדור הרבנים או ב"ד מומחה דייני גולה דק"ק קראקא היום יום ד' כ' כסליו תצ"ד לפ"ק. נאום מאיר חותם פה ק"ק א"ש:

והרב המאור הגדול מהור"ר יונתן דרשן מפראג האריך מאוד בדין זה ולבסוף כתב שלא להתיר בפירוש להבעל לדור עמו וגם לא יכופו הב"ד אותו להוציאם ומפני אריכות הדברים והוצאת הדפוס לא הבאתי דבריו ואחר זה שמעתי שהב"ד דק"ק קראקא הסכימו עמי והתירו להבעל שידור עם אשתו:

תוכן העניינים

פנים מאירות חלק ג

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה