אור ברסלב

פנים מאירות חלק ג· רבי מאיר איזנשטאט

שאלה טו

שאלה יד

נשאלתי באחד ששכר נכרי' להמשיך יינות שלו מן המרתף ולהושיבם על עגלה והנכרי' מושכי החביות אומנים ובקיאים במלאכתם להושיב כל חביות על תיקונו ואירע כשגלגלו החביות ונתהפך המגופה לצד הארץ ונפלה המגופה והפקק מפי החביות והתחיל היין לקלח מן החביות לארץ והניח הנכרי ידו לסתום פי החביות ובאו הנכרי' האומנים וסייעו והגביהו החביות עד שבא פי החביות למעלה וישראל עמדו שם וראו כל זה ונשאלתי אם יין זה מותר בשתי' או לא:

תשובה דבר זה כבר האריכו ראשונים וגם אחרונים והב"ח בי"ד סי' קכ"ד ס"ס כ' וז"ל כתב המרדכי פי' ר"י דכותי' בזמן הזה לא בקיאי בטיב ע"ז ולאו בני ניסוך נינהו כל מגען נקרא מגע שלא בכוונה כו' ונראה דה"ה אפילו אם נגע בידו אם לא כיון ליגע אלא למדידה או להציל את היין כשאין שם ישראל דבכותי שיודע בטיב ע"ז לא היה אסור בהנאה אלא בשתי' השתא דכותי' אינם יודעים בטיב ע"ז שרי אפילו בשתי' כמ"ש הרמב"ם ומביאו רבינו בתחילת סימן זה גבי ישמעאלים וכן כתב מהרמ"א בספר דרכי משה ופסק כך בהגהות ש"ע כו' וכן באנח ידו על הנקב אפילו תחוב בו אצבעו או ברזא ארוכה היכי דלא היה שם ישראל להציל הכל מותר בהנאה אפילו ביודע בטיב ע"ז דבעבידת' הוא טרוד להציל את היין כדכתב הראב"ד והרשב"א והשתא בכותי' בזמן הזה במודד ביד או אנח ידו עלייהו ולא היה שם ישראל שרי אפילו בשתי' ועל זה יש לסמוך הלכה למעשה ומי שרוצה להחמיר יחמיר לעצמו ולא יפסיד ממון של ישראל שלא כדין ובת"ה סי' ר"ד כתב דבי"נ איקלו בי' רבוותא בזמן הזה בכמה דוכתא לא דייקינן כולה האי להחמיר ומסיים וא"כ במגעו כשלא נתכוון אלא למדידה או להצלה שרי אפילו בשתי' בזמן הזה עכ"ל ואף שהט"ז בסי' קכ"ד ס"ק ל"א חולק וס"ל דלא מהני טירדא להתיר בשתי' מ"מ מסיים וז"ל מ"מ כיון דכבר הורה זקן מוחז"ל להקל בשתי' בהצלת היין ע"י שהניח ידו על הנקב ויש לתת טעם כיון דאין כאן מגע בכל היין אלא שמנע מלצאת אין כאן אלא איסור כמו של נכרי' כמו שכתב הר"ן בפי' ר"י בשם הרמב"ן בעובדא דרב פפא כו' אבל אם הניח אצבע בנקב ועובר כל השוליים אע"פ שעושה כדי להציל כיון שיש מגע ממש בפנים כמו שכתבו כל הפוסקים אסור אפילו לדידן בשתי' עכ"ל והש"ך בסי' הנ"ל ס"ק מ"ט כתב על דברי רמ"א וי"א דאפילו מדדו בידו אינו אוסר בהנאה הואיל ובמלאכתו הוא עוסק וכתב הש"כ אינו אוסר בהנאה ולדידן שרי אף בשתי' במקום הפסד וכן פסק הב"ח ס"ס כ' ובסי' קטן נ' במקום הפסד כתב הט"ז הפסד מרובה ולי נראה אפילו הפסד מועט וכן משמע מדבריו בדרכי משה ובסי' קטן ע"א כתב בשם מהרי"ל סי' ל"ח דמגע נכרי' בכוונה ע"י דבר אחר בזמן הזה אין להתיר אלא במקום הפסד מרובה וגם בספר אפי רברבי דף ע"ט ע"ב הביא דברי הרב רמ"א וכתב עלה ואין להקל בזה רק בהפסד מרובה ולכאורה דבריו סותרים למה שכתב בס"ק מ"ט וע"כ צריכין אנו לחלק דבסי' י"ט מיירי לענין היתר הנאה לדינ' דש"ס ושם הכריע אפילו בהפסד מועט אבל בסי' כ"ד רוצה להתיר אפילו בשתי' בזמן הזה אינו מתיר אלא בהפסד מרובה עכ"פ נמצא אנו למידן היכי שלא היה ישראל עומד שם הקילו האחרונים בזמן הזה אפילו בשתי' במקום הפסד מרובה אלא בנידון דידן ששכרו הנכרים להמשיך חביות יין מן המרתף על עגלה והם אומנים בזה ע"י תחבולות לגלגל החביות להושיב על העגלה ואירע שנתהפך המגופה למטה ונפלה המגופה מפי החביות והתחיל היין לקלח מן החביות לארץ והניח הנכרי ידו לסתום פי החביות אף שהי' ישראל עומד שם שרי ודומה ממש לזה כתב הט"ז בס"ק כ"ה שאלה נכרי' שתיקנו חביות לחזקו ומתוך הכאתו בחביות נפתח סדק אחד והיה היין מקלח דרך שם וסתם אותו בידו והתיר בשתי' ואף שישראל שם משום דהוא בהול על ממונו ע"כ נזדרז היא ביותר להציל יינו דמכח מעשיו נתקלקל ובדיניהם חייב לשלם אין לנו הוכחה דכיון לנסך אלא היה בהול שלא יצטרך לשלם ההזיק על כן קדם והציל ושפיר קרינן ביה טירדא ומסיים דהאי מילתא, חדתא ולא נזכר בפירוש בפוסקים אבל ברורה היא ולית בי' ספיקא בסייעת' דשמייא עכ"ל וא"כ בנ"ד אף שהי' ישראל באותו מעשה מ"מ אין להם שייכות באותו יין כי לא בקיאי במלאכה זו והנכרי' העגלגלי' החביות יראו לנפשם שלא יצטרכו לשלם ההיזק ועכ"פ יפסיד משכרו וא"כ ניכר הדבר שלא נתכוון לנסך אלא להצלה ומותר לדידן אפילו בשתי' ונראה להקל אף שלא במקום הפסד מרובה כסתימת רמ"א בס"ס כ"ד:

וראיתי בט"ז ס"ק כ"ה וז"ל וראיתי בלבוש שכתב בכה"ג גבי נקב שאין אומנות להניח יד על הנקב וישראל יכול לעשות ג"כ אבל לעיל גבי חביות שנסדקה שיש בו אומנות אפילו יש ישראל וקדם הנכרי' לא אסרו כו' ולא דק כלל ונמשך לו הטעות מחמת שראה שסידר רמ"א חילוק זה כאן ולא בסוף כ"ג אבל באמת קאי על מ"ש הב"י בשם הרשב"א לחלק כן גבי חביות ולא עיין אפילו בב"י וכתב עוד שהנכרים עשו כן למצוא חן כי גם בזה לא דק דסברא זו לא ס"ל לא להראב"ד ולא להרא"ש עכ"ל:

ואני אומר שבחנם העביר עליו הדרך ולא דיקדק יפה בדברי הלבוש כי זה לשון הלבוש אבל לעיל גבי חביות שנסדקה ובא הנכרי וכרכה או חבקה שיש בו אומנות לעשותו אפילו יש כאן ישראל וקדם הנכרי לא אסרו בהנאה דלא אמרינן לנסך קא מכוון כיון שקדם אלא אמרינן שהוא סמך על אומנתו וחייש שמא הישראל לא יוכל להציל כ"כ במהרה עד שנשפך היין והנכרי להנאת שכרו או למצוא חן קא מכוון והרי הוא טרוד במלאכתו עכ"ל ולא לחנם כתב שמא הישראל לא יוכל להצילו מהרה אלא נראה דדברי הלבוש הם דברי הרשב"א באמת הראב"ד רצה לתרץ הא דאיתא בפ' ר' ישמעאל גבי האי חביתא דאשתקיל ברזא מיניה אידרי נכרי ואנח ידה עלה אמר רב פפא כל דלהדי' ברזא אסור ומשמע אפילו בהנאה והקשה הראב"ד אמאי אסרינן ליה בהנאה והלוא כיון להצלת יין דטריד ולא מנסך מידי דהוי אמדדו בידו ועל זה תירץ הראב"ד דמיירי התם שהיו שם יהודים ואי לאו דכיון לנסך אמאי קדים איהו הרבה מצילין היה ליין חוץ ממנו וכתב הרא"ש ולא נראה לי דאימר למצוא חן או להשתכר נתכוון וכתב הרא"ש דמעיקר' לא קשיא דאין לנו לדמות הטירדות זו לזו כו' הרי דהראב"ד מחולק עם הרא"ש דס"ל להראב"ד היכי דיש הרבה מצילין לא תלינן שעושה למצוא חן או להשתכר דאין כאן לא שכר ולא חן כיון שמבלעדו היה יכולין להציל ומסתמא כיון לנסך וכתב הב"י שהרשב"א בת"ה כתב כדברי הראב"ד וז"ל בהאי עובדא דחביות כו' ומיהו מותר בהנאה דמעשיו מוכיחים הוכחה גמורה שאינו מכוון אלא להצלת יין דאלו לא חבקה היה הכל נשפך לארץ והוי ליה כמודדו בקנה ואין דומה לעובדא דרב פפא דחביות דאישתקל לברזא ואמר רב פפא עד ברזא אסור כלומר אסורה בהנאה דהתם שאינו הוכחה גמור שמתכוון להצלת היין כגון דאיכא ישראל דאפשר להציל על ידם והכא מיירי בשא"א להציל מהרה ביד ישראל עד שלא ישפוך היין עכ"ל ומדלא כתב בקיצור והכא מיירי שאין שם ישראל והאריך בלשונו וכתב והכא כשאי אפשר להציל מהרה ביד ישראל עד שלא ישפוך היין ע"כ כונת הרשב"א דהתם גבי ברזא אין צריך אומנות כלל והיה אפשר להציל מהר ע"י הישראל אבל גבי חביות שפקע אף שהיו ישראל שם כיון שצריך אומנות ולא היו יכולין להציל מהרה כמו הנכרי שהוא בקי באומנות ומיהר הדבר שלא ישפוך היין יש לומר שנתכוון בשביל למצוא חן או בשביל שכר ולא נתכוין לנסך כלל והן הן דברי הלבוש בנתינת טעם לשבח ואף שמחולק הרא"ש עם הראב"ד וס"ל דאפילו במקום שיש מצילין מבלעדו נוכל לומר שלמצוא חן נתכוין או בשביל שכרו ודחה סברת הראב"ד לגמרי דלא סבירי ליה כן מ"מ היכי דאין נפקא מיניה בהצלתו ס"ל להראב"ד דנתכוון לניסוך אבל היכי דאיכא נפקות' בהצלתו שמיהר הנכרי לתקן כדי שלא יבוא הדבר לידי הפסד שהישראל אינו בקי באומנות זה כ"ע מודים דתלינן להקל לומר שלא נתכוין אלא בשביל שכרו או למצוא חן כיון שצריכין להצלתו ובזה מוצל הלבוש מהשגת הט"ז ודברי הט"ז הם דברי שפתים אך למחסור והש"ך בסי' קטן כ"ח השיג ג"כ על הלבוש וכתב ולא נהירא כדמוכח מדברי הראב"ד והרשב"א והרא"ש דאין לחלק וכבר כתבתי שדברי הלבוש הם דברי הרשב"א דוק ותשכח שדבריו ברורים ואמתיים לאמתו של תורה:

והדרן למילתא קמייתא בנידון דידן ששכרו הנכרי' להוציא חביות גדולות מן המרתוף על עגלה והם אומנים ובקיאי' במלאכה זו פשיטא שהם שכירים מישראלים שהיו עומדים שם כהך עובד' דשאלת הט"ז וגם בכאן שאי אפשר לישראל למהר כל כך לסתום פי החביות כמו הנכרי שהי' אוחז ומגלגל החביות והיין היה נשפך הרבה בודאי להצלת יין נתכוון ולדידן דנכרים לאו עע"ז הם מותר היין אף בשתי' ואפילו אם הכניס ידו לסתום כיון שהנכרי היה אוחז בחביות וקרוב יותר לחביות מישראל הוי ממש כדינו דלבוש ומותר לדידן אף בשתי' הנראה לפע"ד כתבתי. נאום מאיר:

תוכן העניינים

פנים מאירות חלק ג

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה