פנים מאירות חלק ב· רבי מאיר איזנשטאט
תשובה סט
וזאת תשובתו אשר השבתי להגאון מהר"ש הנ"ל הנה אם אמנם שאין אני כדאי ששלחו אדוני הגאון נר"ו לעיין בדברי החכם מ"מ אין מסרבין לגדול כמותו ע"כ נתתי עין עיוני בדברי החכם הנ"ל תחילה אשר רצה לפשוט אף שאין מכירין הבעל הואיל וחתימות הבעל ניכרת ונתקיימו בב"ד עדיף מט"ע דקלא או מדאם הוחזק בעיר שלשים יום ומביא ראיה מכללא דתשובת רד"ך בית ק"כ ואח"כ כתב וכדומה לזה מצאתי בש"ס ערוך דאפילו במקום היתר א"א אם מכירין החתימה הוי כאלו חתם לפנינו דקאמר שם בגיטין דף ג' ורבא אמר לך אטו הכי כי אמרינן ידעינן מי לא מהימנא הרי אליבא דרבא דאי לא עמד השליח ע"ג עדים כשחתמו רק שמכיר ח"י בט"ע שפיר דמי והוי כאלו ראה שחתמו בח"י ממש ואין הבעל יכול לערער כו' אני נפלאתי על החכם דשביק רברבי ושקיל זוטרא ומביא ראיה מכללא דתשובת רד"ך ולכאורה לא משמע כן מש"ס ערוך דפריך בפ' גט פשוט דף קס"ז ע"ב לא איתחזק מאי אמר אביי דקרי ליה ועני רב זביד אמר רמאי ברמאותי' זהיר ולא אשכחן תקנה לכתוב הגט בלא הוחזק ולמה לא אמר האי תקנתא שיכתוב חתימתו וישלח למקום אחר לקיים חתימותיו ואח"כ יכתבו הגט אלא ע"כ דלפירוש רשב"ם שפי' דמגרש לה ומתכווין להתירה שלא כדין א"כ מאן דעביד הא טרח ומזייף נמי הגט ומה שמביא ראיה מדברי רבא ולא זכיתי לעמוד על כוונתו דמי דחקו להביא מדברי רבא ודאם לא עמד השליח דכל זה אינו אלא לפי' רש"י אבל התוס' חולקים שם ס"ל דידעתיו לא מהני בשליח עד שיתקיים ע"י שני עדים וכן כתבו ריש פ"ב ד"ה מי איכא מידי וא"כ סתמא דמתניתן הוי לי' לאתויי דתנן אם יש עליו עוררי' יתקיים בחותמיו וא"כ השתא בק"ו מייתינן לי' דהא אפי' אם הבעל מערער ואומר שהוא מזויף לא מהני ק"ו בסתמא שאין הבעל מערער ונתקיימה חתימת הבעל בב"ד בודאי מחזיקין שהוא בעל של האשה זו וכן מבואר בטור סי' קמ"ב דאם לא אמר השליח בפני נכתב וכו' יתקיים בחותמיו וא"כ בנידן דידן שנתקיימה חתימות המומר ע"י עדים לא חיישינן לזיופה וא"כ בפשיטות הוי לי' לאתויי וכן נראה ברור דבכל מקום שנתקיימים חתימתן שוב לא מהני עירעור דבעל ק"ו בסתמא להחזיק אותה שזה הוא בעל להאשה שפ' שם עירו ועירה והוי בכלל מכירין ולכך לא משני הש"ס על הא דפריך לא איתחזק מאי שיכתוב ח"י ב"ב דזה הוי בכלל מכירין והמקשה פריך לא איתחזק ואינם מכירן כו' ומה שכתב הרב הגאון מפראג ויוצאין בדוגמא בשאר איסור דאורייתא כגון מי שנשבע שלא לעשות דבר פלוני כי אם ברשות חבירו פסק בי"ד סי' תכ"ח סי' ל"ח דאם נתן לו חבירו רשות הותר וכתבו הש"ך והט"ז אפילו ע"י כ"י הניכר לו לא ידעתי מאי דוגמא הוא זו דהא טעמא דבעינן מכירין דחיישינן שמתכווין להתירו' להנשא שלא כדין ופי' הר"ן שיכתוב לאחת מקרובותיה הרוצה להתגרש ואף בלא פי' הר"ן יש לחוש שיעשה בשביל איזה הנאת ממון שאשה עגונה מבעלה השכירה דמסתמא אין אדם חוטא ולא לו אבל גבי מי שנשבע ע"ד חבירו ברוצה לצאת ידי שמים עסקינן שלא יכשל באיסור שבועה וא"כ אם מכיר חתימת חבירו יכול לסמוך על זה כאלו אמר בפירוש כי מהי תיתי לחשוד לשום אדם שזייף כתב חבירו להכשילו הלא אין אדם חוטא ולא לו גם מה שכתב הגאון דבמקום עיגון דינו כמו במקום סכנה וכותבין ונותנין אע"פ שאין מכירין כמבואר בש"ס ערוך בגיטין דף ס"ו ע"א וז"ל מי שהיה מושלך בבור ואמר כל השומע קולי יכתוב גט לאשתי ופריך דילמא צרה הוא תנא דבי ר' ישמעאל בשעת הסכנה כותבין ונותנין אע"פ שאין מכירין ולכאורה יש להקשות למה לא משני הש"ס דהכירוהו בט"ע דקלא כו' אלא ודאי מדלא קא משני הכי ש"מ דאע"ג דלא הכירוהו אפ"ה כותבין בשעת הסכנה עכ"ל דברים אלו לא זכיתי להבין דמאי הוצרך זה להוכיח מתוך הקושיא דלמה לא משני הש"ס דהכירוהו בט"ע דקלא דלעולם לא מוכח ממתניתן דכותבין בשעת הסכנה אע"פ שאין מכירין כתנא דבי רבי ישמעאל דילמא מתניתן מיירי שמכירין בט"ע דקלא ובאמת קושיא זו מעיקרא לא קשיא דהא סתמא קתני כל השומע קולי משמע אפילו לא הי' מכירין בעולם יכתוב גט לאשתו ופריך שפיר דילמא צרה היא ולדעתי משנה שאינו צריכה הוא דבלאו קושיא מוכח מסתימת הש"ס דכותבין אע"פ שאין מכירין שום הכרה וזה פשוט לכל בר בי רב:
ונראה לי בר מכל דין יש לנו להביא ראיה שבנידן דידן כותבין אפילו שאין מכירין דבאמת דעת הרשב"ם תמי' לי דמפרש דחשש דמתכווין להתירה שלא כדין דא"כ אי איכא חששא א"כ מאי דפריך על הא מתניתן דגיטין מי שמושלך בבור ודילמא צרה היא וכן פריך בשלהי יבמות דף קכ"ב ודילמא צרה היא ולא פריך בפשיטות אדם אחר הוא ומכווין להתירה אלא ע"כ מוכח דלא חשידי ישראל בהכי להתיר שלא כדין אלא גבי חמש נשים מפני השנאה מקלקלת שורת הדין וכן תמוה על פי' רשב"ם התוס' בלשון אחרת וכתבו דטעמא משום כתובה ולא גרסי ומגרש לה וכן כתב הלבוש בסי' קל"ב סי' ד' שאין ישראל חשודין להכשיר ולקלקל אשת ישראל במזיד וע"כ צריכין אנו למימר שני יוסף בן שמעון דאין מגרשין נשותיהם אלא זה בפני זה הטעם משום כתובה ולא שיכווין להכשיל ולפ"ז י"ל דחששא זו לא הוי אלא לענין ממון וי"ל שכבר נתגרשה אשה מבעלה וכבר פרע לה כתובתה ויחזיר ויתן לה גט כזה כדי להוציא כתובתה בב"ד אחר וחיישינן לקנוני' כמו דחוששין שלא לכתוב שתי שטרות על שדה אחר כדאיתא בפ' ג"פ דף קכ"ט אבל להיתר לא"א שלא כדין בזה לא חיישינן אלא גבי צרה דמתכוונות לקלקלה אבל אדם אחר לא נחשד על זה ולפ"ז בנידן דידן שידוע לכל שלא נתגרשה מבעלה לעולם וכיון שפי' שמו ושם עירו ושמה ושם עירה לא חיישינן לשום אדם לקלקולה כדי להתירה לשוק ומכשל באיסור אשת איש ואם אמנם שאיני כדאי לסמוך על זה הואיל ולא נמצא מפורש בשום פוסק סברא זו מ"מ בנידן דידן יפה כתב אב"ד מפראג שרש"י פי' בשעת הסכנה כגון זה שמסוכן למות ואם לא עכשיו אימתי א"כ בנ"ד שהלך הבעל למרחקים למלחמה בכל שעתה ושעתה בחזקת סכנה בוודאי במקום עיגון כזה כותבין ונותנין אע"פ שאין מכירין עכ"ל ואף שיש לחלק דהת' בשעת הגדה היה מסוכן אבל הכא לא הי' מסוכן בשעת הגדה אע"פ שברוב המלחמה בא לידי סכנה מ"מ עכשיו אינו מסוכן פשיטא לדעת מהר"ם יפה שכתב וז"ל ובשעת הסכנה כגון שהוא מושלך בבור וקרוב הוא למות או שהי' חולה מסוכן ונוטה למות ואומר כתבו גט לאשתי ששמי נקרא כך וכך שם עירי כך וכך כותבין ונותנין אע"פ שאין מכירין ולא חיישינן שמא כוונתו לקלקל ולהכשיל כיון שהוא מסוכן שאין אדם מכשיל ומקלקל באותו זמן שאימת מיתתו עליו לכך לא חיישינן שכוונתו לקלקל אבל בנידן דידן אף שיצא למלחמה מ"מ אין עכשיו אימת מיתתו עליו י"ל דחיישינן לקלקלה ובאמת לא דק הר"ם יפה בטעם זה וראי' ברורה לזה דהא בפרק בתרא דיבמות תנן משיאין ע"פ בת קול מעשה באחד שעמד על ראש ההר ואמר איש פלוני בן פלוני מת הלכו ולא מצאו שם אדם והשיאו את אשתו ופריך הש"ס ודילמא צרה היא תנא דבי ר' ישמעאל בשעת הסכנה כותבין ונותנין אע"פ שאין מכירין פי' רש"י דילמא צרה היא שנשא אשה במקום אחר ובאה לקלקלה והלכה לה בשעת הסכנה כמו שהי' מושלך בבור ואמר כל השומע קולי יכתוב גט לאשתי כותבין ונותנין וסומכין עלה לכל דבר כשאומר אני הוא פלוני בן פלוני וה"נ כשעת הסכנה דמי שאם לא תאמין לזה לא תמצא לאחר ותשב עגונה עכ"ל ולפי פי' הר"ם יפה א"כ אין הנידן דומה לראיה דהתם טעמא שאימת מיתתו עליו ולכך לא חיישינן דמשקר אבל הכא אין כאן אימת מיתתו עליו דהא אנו חוששין דילמא צרה הוא והלכה לה אלא ע"כ דטעמא משום דאם לא עכשיו אימתי ומשום מקום עיגון וה"ה בכל מקום דאיכא חשש עיגון וק"ל דיוצא בשיירא עדיף ממסוכן דהא בראשונה הי' אומרים היוצא בקולר כו' חזרו לומר אף המפרש ויוצא בשייר' ר' שמעון שזורי אומר אף המסוכן והלכה כרבי שמעון שזורי וא"כ לרבנן דפליגי אר' שמעון עדיפא להו יוצא בשייר' ממסוכן ק"ו היכי דמקלינן גבי מסוכן ולא חיישינן לחששא דרבנן ק"ו דלא חיישינן לחששא דרבנן שמא יכווין להתירה שלא כדין גבי יוצא בשייר' וכותבין אע"פ שאין מכירין ופשוט בנידן דידן שנתקיימה חתימתו בב"ד דהוי הכרה בעלמא ולא חיישינן לקלקולה דהא אפילו חמש נשים שאינן נאמנות להביא גט בא"י נאמנות להביא בח"ל לומר בפני נכתב ובפני נחתם דליכא למיחש שמא מכוונות לקלקלה כיון שאין הבעל יכול לערער וכן פסק בטור סי' קמ"ב א"כ נשמע מזה דהיכא דנתקיים ח"י העדים אפי' ע"פ אשה שיוכל לומר שמתכוונות לקלקלה אפ"ה היימנוה רבנן בתקנת דידהו שתהי' נאמנת נגד הבעל כעדים כשרים וגם נוכל לומר דלא חשידי אינשי לקלקולי להתיר א"א כדכתבנ' לעיל דפשיטא יש לסמוך על זה ויצא ספק זה להתיר באין גומגום בעולם:
ועתה נבוא לעיין בדברי הרשב"ק החכם הנ"ל שכתב וז"ל ובדבר הספק השני והשלישי כו' ודורשין תחילות אי הסופר יכול להיות שליח להולכה הנה לכאורה דברי הרמב"ם פ"ו מהלכ' ג' והביאו הטור סי' ק"כ וז"ל כתב הרמב"ם אפילו הי' כותב אחד משני עדים החתומים בו והוא השליח שנותנה לה הרי זה כשר כו' עכ"ל הרי דמכשיר הרמב"ם להיות סופר עד ושליח ואף לפי מ"ש הטור שם על הרמב"ם וז"ל ויראה מדבריו שהוא מכשיר כתב סופר ועד ולקמן בסי' ק"ל בעינן לברורי שהוא פסול ע"ש מ"מ לא מצינו בשום אופן החולק על הרמב"ם בדין סופר שליח כו' עד משא"כ בסופר שליח דליכא למיחש מידי כ"ע מודים להרמב"ם דכשר ובמשנה במס' גיטין דף ס"ו עם ש"ס ערוך דף כ"ט ע"א וז"ל אמר לשנים תנו גט כו' הרי אלו יכתבו ויתנו אינהו אין אבל שליח לא הרי עכ"פ אם הם בעצמן נותנין הגט לידה עדיף טפי וע"כ צ"ל או הסופר שליח או עד שליח ואף לפ"ד הש"ס דף ס"ו ע"ב דאמר לשנים תנו גט הרי אלו יכתבו ויתנו קאמר דמאי יכתבו היינו חתמו אבל הגט עצמו נכתב ע"י סופר אחר ע"ש מ"מ מוכח דעד שליח כשר וחד טעמא הוא דכמו דעד נעשה שליח וצ"ל בפני נכתב ואני חתמתי כן הסופר נעשה שליח וצ"ל אני כתבתי ובפני נחתם. והתפלא הרב בתמי' גדולה על סדר הגט בכ"י מהגאון מהר"י מרגליות עם פירוש הגאון מהר"ם מקראקא בסי' פ"ח וז"ל בפ"ב דגיטין אמר בפני נכתב כולו ובפני נחתם חציו אפילו אמר אני הוא עד השני פסול וכן פסק בא"ז מכאן נ"ל דאין לעשות עד שליח כלל כו' ה"ה נמי דאין לעשות הסופר לשליח דתיקון חכמים הוא לומר בפני נכתב והכא אומר אני כתבתי ולא אמר כולו בתקנת חכמים הרי לדעתם אין לעשות לסופר לשליח והוא נגד סתם משנה ש"ס ערוכה ופוסקים הנ"ל ומה שמביא ראיה דאו כולו בקיום הגט או כולו בתקנת חכמים אינו דומה לנידן דידן אפילו כעוכלא לדנא כו' ומחלק בין כתיבה לחתימה דאין נפקותא בכתיבה אף אם משנה הלשון לומר אני כתבתי ובפני נחתם ומביא ראיה לדבריו מדברי הרמב"ם בפ"ז מהלכות גירושין כו' הרי אם העד נעשה שליח מתקיימת חתימת ידי עדים ע"י שליח ואחר עמו והיינו בקיום הגט ועל הכתיבה מתקיימת בתקנת חכמים דקאמר בפ"נ אלא ע"כ צ"ל דלאו אכתיבה ואחתימה שהי' כו' ועפ"ז צדקו דברי א"ז דאין העד יכול להיות שליח משום דאתפליג בעדות עצמו כו' משא"כ הסופר וסיים וא"כ אין לפקפק דשפיר יכול להיות הסופר שליח והיינו שצ"ל אני כתבתי ובפני נחתם עכ"ל:
הנה הוכרחתי להאריך בדבריו ומאוד דבריו אינם מובנים וסותרים דברי עצמו ולא עמד על כוונת הרמב"ם ז"ל דהא מתחילה כתב וק"ל לפי דברי הש"ס דף ס"ו ע"ב דאמר לשנים תנו גט הרי אלו יכתבו ויתנו קאמר דמאי יכתבו היינו חתומו אבל הגט עצמו נכתב ע"י סופר אחר ע"ש א"כ מוכח דעד שליח כשר וחד טעמא דעד נעשה שליח וצ"ל בפ"נ ואני חתמתי ולבסוף הסכים לדברי הא"ז מטעם דחתימה גופי' צ"ל או בתקנת חכמים או בקיום הגט ואין העד יכול להיות שליח וא"כ יהי' דברי הש"ס בדף ס"ו והש"ס ריש פ"ב סותרים זה את זה ועוד שכתב בדברי הרמב"ם הרי דאם העד נעשה השליח מתקיימת החתימה חתימת ידי עדים ע"י שליח ואחר עמו והיינו בקיום הגט ועל הכתיבה מתקיימת בתקנת חכמים דקאמר בפני נחתם ונכתב עכ"ל קשה איך הבין בדברי הרמב"ם תחילות דינו בפ"ז דין י"ג אמר בפני נכתב בפני נחתם אבל לא בפני נכתב כולו וחתם עד אחד אבל אא עד השני אפילו היה הוא עד השני הרי זה יתקיים בחותמיו ואח"כ ינתן לה ובודאי אכולה בבא קאי דנקט הרמב"ם וא"כ איך מכשיר בפני נחתם אבל לא בפני נכתב הלוא אין העדים על הכתיבה ועוד יקשה לדבריו איך הבין בדברי הרמב"ם שכתב בפ"ג דין כ"ז אמר לעשרה כתבו גט וחתמו ותנו גט לאשתי אחד מהן כותבין שנים מהן חותמין ואחד מהן נותנין ואפילו היה הכותב אחד משני עדים שחתמו והוא השליח שנתנה לה הרי זה כשר והוכרח מכאן שהסופר נעשה שליח תיפוק לי' דסופר הוא עד ועכ"פ צריך לומר אני כתבתי ואני חתמתי ובפני נחתם העד השני וזה פסול דהא בעינן או כולו בקיום הגט או כולו בתקנת חכמים והרמב"ם גופא פוסל בזה כשלא נתקיים בחותמ' וא"כ יהיה דברי הרמב"ם סותרים זה את זה:
אלא ברור הדבר כשמש כיון דלרבא עיקר תקנת דתקנו רבנן לומר בפני נכתב דאתי לאחלופי אף אמר בפני נחתם מ"מ אתי לאחלופי משום דכי אמר ידעינן נמי מהימנא ולכך הצריכו לומר גם בפ"נ והרא"ש כתב וסוגי' כרבא והיכי דאתוי' בי' תרי או באותו מדינה במדינת הים או היכי דאיכא עדים דמקיימים ליה לא צריך למימר בפני נכתב ובפני נחתם ודוקא כי אמר בפ"נ ובפ"נ הוא דהמנוהו רבנן אבל אי אמר ידעתי כלומר הכרנו חתימת העדים לא המנוהו כו' עכ"ל הרא"ש וכן כתב הרא"ש בריש פ"ב דהלכות שנים שהביאו גט ממדינת הים אין צריכין שיאמרו בפ"נ ובפ"נ וכ' שם הרא"ש על דהא דאמר ר' יוחנן לא שנו אלא שאין הגט יוצא מתחת ידי שניהם אבל גט יוצא מתחת ידי שניהם כשר אלמא קסבר שנים שהביאו גט ממדינת הים אין צריכין שיאמרו בפ' ובפ"נ וכתב הרא"ש הא גט יוצא מתחת ידי שניהם לא בעינן שיהי' שניהם אדוקי' בו אלא אפילו הוא ביד אחד מהם אלא שאומרים שהבעל עשה את שניהם שלוחי' להוליך גט זה לאשתו ואחד נותנה במעמד חבירו כדאמרינן בסוף התקבל כולכם הוליכו אחד מוליכו במעמד כולם עכ"ל. וכן כתב הטור בסוף סי' קמ"ב וכן כתב הרמב"ם בפ' ב' ע"ה ג' דין פ' אמר לשנים כתבו גט וחתמו ותנו לאשתו הרי אלו כותבין ונותנין לה והן הן שלוחיו והן הן עדיו ולפ"ז אף שמביא ממדינה למדינה אין צריכין לומר בפ"נ וכו' דאין לך נתקיים בחותמיו יותר מזה ותו לא צריך למימר בפ"נ:
מעתה דברי הר"י מרגליות והג"ה מהרמ"א מקראקא מיושבים על אדני פז ויש להם שורש ויסוד מהש"ס דאם בא עד אחד ומעיד שבפניו נכתב ובפ"נ חצי והוא עד השני פסול דדוקא כשאמר כולה בתקנת חכמים הימנוהו רבנן כתרי אבל אם אמר חצי דבר בתקנת חכמים וחצי בקיום הגט אינו מהימן ומטעם שכתבו התוס' בריש פ"ב ד"ה אני הוא עד שני וא"כ ה"ה והוא הטעם בסופר ונעשה שליח ואומר אני כתבתי ובפני נחתם נמי פסול דאני כתבתי הוי כאומר אני חתמתי וכשם באני חתמתי לא מהני אם אומר לפני חתם עד השני מטעם שכתבו התוס' דנעשה כנוגע בעדות דנראה דלכך בא והעיד על חתימות השני כדי שיתקיים עדות חתימתו א"כ כי אמר הסופר אני כתבתי אין זה תקנת חכמים ואף שאומר לפני נחתם מחשב כנוגע בעדותו דלכך בא להעיד על חתימת שני עדים כדי שיתקיים עדותו שכתב הוא שייך שפיר למימר או כולו בקוים הגט או כולו בתקנת חכמים ועתה דברי חכמים כדרבונות וכמסמורות נטועים וכראי מוצק ודבריהם מיוסדים על שיטת הש"ס ועתה אפרש מה שכתב אב"ד מפראג שדבריהם הוא נגד סתם משנה ש"ס ערוכה ופוסקים. והנה לפי מה שכתבתי דבריהם ברורים דמה שכתב בסתם משנה אמר לשנים תנו גט לאשתי או לשלשה כו' הרי אלו יכתבו ויתנו וקאמר הש"ס אינהו אין אבל שליח לא וכתב הרב מפראג וע"כ צ"ל או סופר שליח או עד שליח ומזה רצה להוכיח דסופר יוכל להיות שליח עיין שם בדבריו ולדעתי טעות גמור הוא כיון דאמר לשנים תנו וכתבו הן הן עדים הן הן שלוחים ואין לך קיום גדול מזה והוי כולו בקיום הגט ואין צריכין לומר בפ"נ ובפ"נ כדין שניהם המביאים הגט ממדינת הים אבל אם סופר נעשה שליח והעיד יחידי בב"ד אני כתבתי ולפני חתמו זה לא הוי כולו בקיום הגט ולא כולו בתקנת חכמים ומחשב כנוגע בעדות כמו שכתבו התוס' ודברי ר"י מרגליות ודברי מהרמ"א מקראקא נהירן וברירן בטעמן לשבח. וגם מה שכתב הרב שדבריהם הם נגד הפוסקים לא דק כלל בדברי הרמב"ם דמה שכתב הרמב"ם בפ"ג אמר לעשרה כתבו גט וכו' אפי' הי' כותב אחד משני עדים שחתמו בו והוא השליח שנתנה לה הרי זה כשר ע"כ הרמב"ם מיירי שאחד מהם הי' בשעת הנתינה או שנתקיימו שני חתימתן בב"ד דאל"ה תקשי דברי הרמב"ם אהדדי דהא בפ"ז פסק דאם אמר בפני נכתב כולו וחתם עד אחד אבל לא עד השני אפילו הי' הוא עד השני אם לא נתקיים בחותמיו פסול ואיך יכשיר כאן ואף דס"ל חתם סופר ועד כשר מ"מ איך מכשיר הלוא אינו מעיד כולו בקוים הגט או כולו בתקנת חכמים אלא ע"כ צריכין אנו לומר שאחד מהני עשרה עומדים אצלו או עד השני עומד אצלו אלא דקמ"ל שאף חתם סופר הוא השליח כשר כי אין צריך להיות שניהם אדוקי' בו כמו שכתב הרא"ש והן שלוחיו והן עדיו או מיירי ע"כ שנתקיימו חתימת שניהם בב"ד ותו לא צריך למימר בפני נכתב ולכך הגט כשר ובזה ניחא נמי הא דסיים הרמב"ם בפ"ז מה"ג הרי זה יתקיים בחותמיו ואח"כ ינתן לה ומסתמא קאי אכולה בבא דנקט ברישא דאף אם אומר בפני נחתם אבל לא בפני נכתב דאם נתקיים בחותמיו תו לא צריך להעיד על הכתיבה דלא שייך למימר אתי לאחלופי דהא נתקיים בחותמיו כשאר שטרות וזה ברור כשמש:
ולפ"ז אין מקום להוכיח מדברי הרמב"ם שס"ל שסופר שכתב הגט מותר לו להיות שליח ולהעיד בב"ד לומר אני כתבתי ולפני חתמו העדים דזה לא הוי כולה בתקנות חכמים ולא כולה בקיום הגט ויש לחוש שנוגע בעדותו כדי לקיים עידותו על הכתיבה להרמב"ם איירי שנתקיימ' חתימתן בב"ד או שאחד מהני עשרה עומד אצל זה השליח דהן הן עדיו והן הן שלוחיו והוי כולה בקוים הגט אבל להכשיר להסופר להיות שליח ולהעיד יחידי לא עלה על דעת הרמב"ם להכשיר מעולם וא"כ תדעו נאמנה מה שסיים הרב מפראג דשפיר יכול להיות הסופר שליח שצ"ל אני כתבתי ובפני נחתם נתן מקום מכשול לדורות הבאים לסמוך עליו שלא אליב' דהלכת' כלל ומעתה צדקו נמי תשובת רד"ך בבית ג' שכתב ונראה בעיני שאם הבעל אמר לשלוחו כתוב הגט ותן לאשתי וכתב השליח בעצמו הגט ונתן בפני עדים מגורשת עכ"ל כו' וכתב הרב וז"ל הרי דהסופר נעשה שליח עכ"ל. והנה תשובת רד"ך לא הי' בידי לעיין בו אבל מטיבעתן של קרובי' אנו למידן טיבעתן של רחוקים שרד"ך נמי בכי האי גוונא מיירי שנתן בפני עדים החתומי' עליו א"כ אין לך קיום גדול מזה ותו לא צריך לומר בפני נכתב וכו' אבל להעיד השליח הסופר יחידי לא עלה על דעתו מעולם להכשיר:
וע"פ הוצעה זו שכתבתי נראה לישב דברי הרמב"ם במה שתמהו עליו הטור והכ"מ ומ"מ וזה לשונו ומה שכתב רבינו ואפילו הי' כותב אחד משני עדים כו' זה חתם וסופר ועד שהוא כשר לדעת הגאוני' וכבר הארכתי בזה בפ' שני ושם כתבתי שיש חשש בזה וכן הכ"מ כתב בפ' התקבל אמרינן דמאן דס"ל דאומר אמרו כשר ס"ל דחתם סופר ועד פסול כלומר שאם הסופר עצמו חתם בגט עם עד אחד פסול דאי אמר כשר נפקי' מיני' חורבא דזימנין דאמר בעל אמרו לסופר שיכתוב לפלוני ולפלוני ויחתום ומשום כסופא דסופר שלא יתבייש לומר שאין מקבלין אותו בעד החתו' לי שאומרים לו שבעל אמר כן ובעל לא אמר הכי ונמצא ביטול הגט ולפי' מחמת חורבה זו אין להכשיר חתם הסופר ועד אבל למאן דס"ל דאומר אמרו פסול משום דמילי לא ממסרין לשליח תו ליכא למיחש להך חורבא ורבינו פסק בפ"ב באומר אמרו הרי זה גט פסול ומתישבין בדבר כו' וכתב הר"ן דנראה דרפוי מרפי' בידי' ותמהני א"כ למה הכשיר כאן חתם סופר ועד וגם הרב הב"י בסי' ק"ל שכתב בשם מרדכי דיכול להיות דהרי"ף ור"ח דפסקי' כמאן דפסלו באומר אמרו לא לגמרי פסקן כמותן בין לקולא ובין לחומרא אלא דיש לחוש לדברי שניהם וכתב הב"י ותימ' הוא לפרש כן דברי הרי"ף דא"כ היכי כתב במתניתן דכתב סופר ועד כשר ואמר רבי ירמי' חתם סופר שנינו וכן תמה על הרא"ש שכתב בתשובותיו דחתם סופר ועד פסול וא"כ איך כתב המשנה ומאי דאתמר עלה חתם סופר שנינו ודחק דלא מכשיר חתם סופר ועד אלא בדעבד וזה דוחק אבל לפי מה שכתבתי ניחא דאף למ"ד אומר אמרו כשר ואיכא למיחש לחורבה וחתם סופר ועד פסול היינו היכי דחתם סופר ועד יבא להעיד על חתימתו ועל חתימת חבירו מעיד הוא ואחר דזה הוי כולה בקיום הגט דאל"כ תיפוק לי' דבלאו האי חששא פסול דאינו מעיד כולה בקיום הגט ולא כולה בתקנת חכמים כדעת הר"י מרגליות אלא ע"כ בכי האי גוונא מיירי ואפ"ה הוא פסול אף שהוא ואחר מעיד על חתימת השני ובכי האי גוונא יש לחוש דאם אומר אמרו כשר דלמא הבעל אמר לעדים אמרו לסופר שיכתוב לפלוני ולפלוני ויחתמו ומשום כסופא דסופר חיישי ומחתמי חד מהנך סהדי וסופר בהדי' ובעל לא אמר הכי אבל היכי שסופר ועד שני עומדים לפני ב"ד ומעידים שבעל ציווהו לכתוב ולחתום עם עד תו ליכא למיחש לחורבה דליכא למימר דזימנין אתי לאכשורי אף שאין העד השני לפני ב"ד אלא ע"י קיום ואיכא הך חששא דשמא הבעל ציווהו דהא כל ב"ד דיני גמירי וליכא למיחש לגבייהו לחורבה אלא גבי עדים חיישינן דלאו דיני גמירי וסברי דלא קפיד הבעל בזה ובאמת הבעל לא אמר הכי אבל גבי ב"ד לא חיישינן דלמא יכשירו בפעם אחר היכי שחתם סופר ועד ואין העד לפנינו אלא שנתקיים חתימתו דהא ב"ד דיני גמירי ולא יכשירו גט כזה וא"כ ניחא דברי הרי"ף שהביא המשנה דאמר לשנים תנו גט לאשתי הרי אלו יכתבו ויתנו דמיירי בהן הן שלוחיו והן הן עדיו כמו שכתב הרמב"ם בפ"ב מה"ג וכיון דשני עדים שציווה להם הבעל לחתום תו לא חיישינן לחורבה וכן מתניתן דחתם סופר ועד נמי בענין זה מיירי וכן הרא"ש נמי בענין זה בשיטת הרי"ף אמרו אבל כל זה הי' נראה להרב הב"י דוחק דהא מדקאמר הש"ס כתב סופר ועד כשר וא"ר ירמיה חתם סופר שנינו ואמר רב חסדא מתניתין מני ר"י דאמר מילי לא ממסרין לשליח ואם איתא לסברת ת"ק מאי דוחקי' דר"ח לאוקמי מתניתן כר"י דילמא אף למ"ד מילי מימסרן לשליח אתי מתניתן ומיירי שהעיד הסופר והעד שהבעל ציווה אותו לחתום עם העד האחד אלא ע"כ דמתניתין סתמ' קתני חתם סופר ועד דכשר דמשמע אפילו נתקיימ' חתימתם ואיכא למיחש לחורבה אי מילי מימסרין לשליח וכן נראה מדעת התוספת שהקשו בדף ס"ו ע"ב ד"ה מתניתן מני וכו' וא"ת כיון דלר"מ חתם סופר ועד פסול היכי תנן אמר לשנים תנו הרי אלו יכתבו ויתנו דברי ר"מ וי"ל דלר"מ כיון דחתם סופר פסול הוי ליה כאומר אמרו לסופר ויכתוב ואתם חתמו והרי אלו יכתבו היינו וחתמו ולא ניחא להו לאוקמי מתניתן דהרי אלו יכתבו ויתנו דשניהן נעשה שלוחין ועדים וכיון שמעידים שניהם שהבעל ציווה לסופר לחתום ולכתוב עם העד השני תו ליכא למיחש לחורבה ואפשר דס"ל דלא פלוג ולכך כתב הטור בסי' ק"ל חתם סופר ועד פסול לדעת התוס' לפיכך אם אמר לשנים כתבו גט ותנו לאשתי לא אמר כלום כי הסופר הי' צריך לחתום עם השני וזה אי אפשר עכ"ל הרי דלא מהני שום תקנה אם אמר לשנים כתבו ותנו אף דשנים מעידי' לפני הב"ד שהבעל ציווה לסופר לכתוב ולחתום עם עד אחד אלא ע"כ דס"ל דלא פלוג ומיהו לענין דינא נראה דלא מוכח מהש"ס דס"ל דלא פלוג ואי משום דאיצטרך לר"ח למימר מתניתן מני ר"י הוא ר"ל משו' דסתמא קתני חתם סופר ועד כשר משמע אפילו אם שניהם מעידים אלא שנתקיימו חתימתן אפ"ה כשר ולכך מוקי לי' ר"ח הא מני ר"י הוא אבל באמת לענין דינא ר"ל היכי ששניהם מעידים לפני ב"ד שהבעל ציווה לכך תו לא חיישינן לחורבה לטעות במקום אחר כי כל ב"ד דינא גמירי ובפרט כיון דהרי"ף והרמב"ם והרמ"ה ס"ל דבאומר אמרו לא יכתבו ואף לדעת הר"ן דס"ל דרפויי רפיא בידי' דהרמב"ם מ"מ היכי ששנים מעידים על הבעל שציווה כן יש לסמוך על זה במקום עיגון אבל חלילה לסמוך עלי אם לא שיסכימו עמי רבני הדור:
ומה שכתב הרב ממשמעות דברי הרמ"ה הובא בטור א"ה סי' ק"כ ע"ש עי"ז יסולק הספק הרביעי אשר זכרנו בנידן הקלף והדיו שצריך להיות משל הבעל וז"ל האומר לעדים כתבו ותנו כו' אין צריכין לזכות לו הנייר כו' בודאי דבריו נראה בזה אבל מה שכתב בב"י מוכח דסופר נעשה שליח כבר כתבתי שאין מוכח מזה כלום והכל הולך אל מקום אחד דב"י והרמ"ה מיירי באומר לעדים כתבו ותנו וע"כ אחד נעשה סופר וע"כ אי אפשר להעיד אלא אני חתמתי ולפני חתם חבירי וזה אי אפשר דהא בעינן כולה בקיום הגט או כולה בתקנות חכמים אלא ע"כ מיירי ששני עמו והם נעשה שלוחיו והם נעשו עדיו או שנתקיימו חתימתן אבל בל"ז אין הסופר נעשה שליח אפילו כתב לבד ולא חתם הוא אלא שני עדים אחרים אפ"ה פסול כסברת הר"י מרגליות ואין כאן הוכחה משום פוסק נגד סברתם וגם מה שכתב הר"ב שסיים הב"ש בדבריו וז"ל והמחבר שכ' אף אם שלוחו כותבו צריך שיהי' משל בעל כוונתו לכתחילה אל יסמוך על סברת הרמ"ה עכ"ל. וכתב הרב ששגג הב"ש וסבר דהאי או שלוחו דכתב המחבר היינו שלוחו להולכת גט וזה אינו דרק בשלוחו לכתיבה מיירי שלוחו של אדם כמותו אתי לאשמועינן אבל בשלוחו לנתינת הגט ליד האשה לא משתעי כלל:
אמנם בנידן דידן דבאו לשאול קודם המעשה שומעין לו לסופר שיקנה לבעל בכל מקום שהוא כמזכה ע"י אחרים הקלף והדיו עכ"ל הנה מ"ש ששגג הב"ש אם אמנם שלשון המחבר סובל לומר כפי' הר"ב מפראג מ"מ מאן דמפרש שקאי אף על השליח לנתינת הגט לא משתבש בזה ותדע דאי לפי סברת הרב מפראג א"כ אמאי שייר המחבר סברת הרמ"ה והי' לו לכתוב חידוש דין דאם הוא שליח לכתיבה ולנתינה אין צריך לזכות והר"ם יפה חילק באמת בדין זה בין אם מצוה לסופר בין אם אומר לעדים כתבו גט ותנו לאשתי דזכיות הבעל וגרושי האשה באין כאחד וכיון שהמחבר ש"ע לא חילק ש"מ דכוונת המחבר כדעת הב"ש דלכתחילה אל יסמוך על סברת הרמ"ה וכן כתב הב"ח בהדי' לאחר שכתב דכמה גדולים ס"ל אפילו לכתחילה אין צריך ליתן הקלף והדיו כתב רבינו הטור ושאר גדולים חולקי' ואומרי' דלכתחילה צריך ובדעבד כשר אם לא נתן ולא קשה מהא דתנן מי שהי' מושלך בבור וכן ההולך למדינת הים ואמר לשנים כתבו גט לאשתי דכותבין ונותנין דהתם נמי בדעבד הוא כיון שהלך למדינת הים או מושלך בבור דאי אפשר לסופר לקנות הקלף והדיו לבעל אבל במרדכי בפ' התקבל חילק בדרך אחר בשם הר"י הלוי דאין צריך לקנות הקלף והדיו לבעל אלא היכי שהבעל עצמו נותנו לידה אבל היכי דעשה שלוחי' לכתוב ולחתום כו' אין צריך למסור הקלף כו' וזה דעת הרמ"ה שהביא רבינו וכתב הב"ח בסוף דבריו וז"ל מיהו נראה עיקר דלכתחילה אפילו בעושה שליח צריך למסור לכתחילה הקלף והדיו לבעל דלא כהרמ"ה ור"י הלוי ולא דמי להולך למ"ה או במושלך לבור דהתם דיעבד כדפי' עכ"ל. ופסק זה עולה לכוונת הב"ש בדברי המחבר ולא שגג הב"ש כלל בדברי המחבר ובאמת נראין דברי הר"ב מפראג דקודם המעשה שומעין לו לסופר שיקנה לבעל בכל מקום שהוא כמזכה ע"י אחרים ולפי סברתו קשי' לי על הנך פוסקים שהביא הב"י דסוברי' שאין צריך מסירו' שום דבר דאקניי' אקני רבנן לבעל ולא כדברי דנקנין שמקנין ממש הכל לבעל אלא רבנן אקנוהו ניהלי' ואע"ג דלא משך כלום כשר שהרי אומר אדם לשנים כתבו ותנו גט לאשתי והוא הולך למ"ה והמושלך בבור אומר כל השומע את קולי יכתוב גט לאשתי כותבין ונותנין בחזקת שהם חיים דאל"כ הא אין גט לאחר מיתה וא"כ מאן לא לימא לן דמיירי שמזכה להבעל ע"י אחרים והוי כמו שהקנה ליד הבעל דמי וכו'. קשה לי על הב"ח שכתב דבדעבד כשר אם לא נתן ולא קשה מהא דתנן מי שהי' מושלך בבור וכו' דהתם נמי דעבד הוא וקשה לי דלמא התם לכתחילה יכול לזכות ע"י אחרים הקלף לבעל בכל מקום שהוא ואם הבעל לפנינו מזכי' ליד הבעל גופי' וא"כ לא קשה כלל מההיא מתניתן דלמא באמת כן הוא שמזכה לכתחילה ע"י אחרים ועכ"פ כשמזכה להבעל ע"י אחרים יוצאים אליבא דכ"ע אלא היכי שאין רוצה להשהות כגון במסוכן סמכינן על הרמ"ה בדעבד ואם הבעל לפנינו ומצוה לכתוב וליתן הגט לכתחילה ימסרו הקלף והדיו ליד הבעל וזה ברור:
והדרן עלן דעתן בנ"ד חלילה לנו לעשות נגד סברות הגאונים מהר"י מרגליות ומהר"ם מקראקא כיון דלא אשכחן שום פוסק החולק על זה וכבר ביררנו דברינו בע"ה ובנידן דידן יתקיים הגט בחותמיו לפני ב"ד או הוא ואחר יעיד על חתימת השני והוי כולה בקוים הגט וזה ברור ואשרי הדור שגדולי' נשמעין לקטני' ומודים על האמת. והספק החמישי דבמומר צריך לעשות שליח לקבלה ואח"כ להולכה גם צריך לקבל בחרם ובשבועה שלא יבטל הגט והשליחות הנה בודאי זה חומרות הגאונים אחרונים ולדינא דש"ס שליח שהביא גט אין חוששין שמא ביטלו הבעל הביא בש"ע סי' קמ"א סי' ס"ח ובנ"ד סברא טובא שכיון שנתן טעם לדבריו שעשה זה כדי שיצליח בדרכיו וכיון דלמצוה יחשב בעיניו מסתמא לא יגרום קלקול ואף הגאונים לא החמירו במקום עיגון ונראין דברי הרב מפראג ונותנין הגט בחזקת שהוא קיים וכן הזכיר הב"ח בתשובותיו סי' ק"ב:
וגם מה שכתב הרב וגם מחדא פלטית לי' מספק שביעי אשר זכרנו מאימת כותבין זמן בגט נראה פשוט שכותבין הזמן מזמן הכתיבה גם מקום הכתיבה ומעשה לזה בא לידי פה פראג קבעוה בדפוס ועשאו כיון מה שיצא מאתי וב"ד בהלכה למעשה ונותנין הגט בק"ק ליבנה כו' נפלאתי על הרב שכתב שיצא מאתו וב"ד כאלו ממנו וב"ד יצא הוראה זו ונתחדשה הלכה ואני אומר כבר נתפשט' הוראה זו והלכה זו בכל ישראל וקבעי' הרב בש"ע בסי' קכ"ז והרב הב"י תמה על הטור שכ' על דברי ר"י דכל גט שלא נמסר ביום הכתיבה אין תקנה להכשירו אלא ע"י שליח כו' ואינו נראה כן מדברי הרמב"ם שכתב אמר לשנים לכתוב גט ולחתום וליתנו לאשתי ונתאחר הדבר ימים או שנים כו' ושכותבין הזמן והמקום אין כותבין לא הזמן שאמר להם הבעל לכתוב בו ולא אותו מקום כיצד הי' בירושלים כשאמר להם הבעל והי' עומדים בתשרי ונתאחר עד ניסן והרי הן בלוד כותבין הזמן בניסן ובלוד והרב הב"י תמה על הטור והביא בשם תשובת הרשב"א לחלק אם הבעל אמר בפירוש ביום זה או אמר סתם כתבו ותנו דאז כותבין הזמן והמקום שהם עומדים וכן פסק הר"ם יפה ולא מצינו שום אדם שחולק בדבר ואף להרב הב"ח שכתב ליישב דברי הטור דס"ל להרמב"ם דדוקא בגיטין הבאי' ממ"ה שהוא שעת הדחק ואי אפשר בענין אחר הוא דקאמר תלמודא דלא הוי לי' דין מוקדם משום דהני קלא אית להו אבל לא סמכו על הך טעמא להקל במקום אחר ואין להכשירו שמסרנו לה ע"י שליח כמ"ש ר"י וכו' ועיין שם בדבריו מ"מ אליבא דכ"ע מודים להדין דהרמב"ם היכי שהבעל ציווה לכתוב ולחתום ליתן לאשה ונתאחר כמה ימים דכותבי' יום הכתיבה ומקום שעומדים העדים ואין כאן פוצה פה ונודד כנף לחלוק על סברת הרמב"ם כי ראיותיו ברורי' כראי מוצק כמו שהביא הב"י ושאלות ותשובות שבות יעקב לא הי' לפני וא"כ כבר יצא הלכה זו ברורה שאין לפקפק אחריה איברא מה שכתב הרב וחשש לספק שהעדים מכחישים זו את זו ולא התיר ספק זה אלא במה שכתב או אפשר במשמעות הכתב שכתב הסופר פלוני שלא הי' מיחד אותו לכתיבה רק שאמר לו ולשארי החתומים כתבו וחתמו אם אין שם אחד משלשה לבד מאלו השנים שהי' מיחד לעדים בכתיבת הגט כי אם הסופר פלוני הנ"ל ומן ההכרח יהי' הסופר שליח ודאי אין להחמיר כלל ולהוסיף על החומרות כו' עכ"ל משמע מדבריו שאין נ"מ בין הגדת עדות שהעידו שהי' מיחד לסופר פלוני להיות סופר שליח ובין הגדת הסופר פלוני שכתב בכ"י שלא הי' מיחד אותו לכתיבה אבל באמת יש לפקפק בעדות זה ועירוב הדברים ראיתי פה ועתה נעמוד תחילה על הדברים הנראים כמכחישים וסותרים זה את זה תחלה בזכרון עדות הנכתב יום ו' ערב ש"ק ג' אדר ראשון נאמר בזה הלשון דא וויל איך איין שליח מאכין להיות במקומי לכל דברים בכן בין איך אויז בוחר פר איין שליח להסופר פלוני ב"ה פלוני להיות במקומי כו' כי לא נזכר כאן מי ומי יהי' עדים וחותמים על העדות זה ג' עדים ובזכרון עדות הנשלח להתורני מ' אפרים נאמר בזה"ל דא וויל איך איין שליח מאכין להיות במקומי בחריקאי וידו כידי לכל דבר והוא יכתוב ויקבל הגט מן הב"ד צדק וימסור ויתן הגט ליד אשתי וחתמו עליו ג"כ הני שלשה עדים החתומי' בזכרון עדות הראשון ובזכרון עדות זה לא נאמר שם למי עשה שליח רק סתם נאמר שעלה המוסכ' אצלי לעשות שליח להיות במקומו והוא יכתוב ר"ל שהשליח יכתוב ולא ביא' שם המעשה אם בירר וייחד לאיזה אדם להיות שליח וגם לא נאמר שם מי ומי יהיו עדים וחסר כאן שני דברים אחד שלא נאמר מי ומי יהי' שליח מי ומי יהי' עדים רק משמעות הלשון דא וויל איך איין שליח מאכין ר"ל שיעשה ויבחר בשליח שיכתוב אבל לא נאמר שעשה וברר בשליח או צווה לאיזה עדים ועתה נעמוד ונדקדק בדברי כתב של ח"י מוהר"ר מרדכי לייפניק וז"ל בכן כתבתי לשם שיכתבו אלי מי ומי המה אנשים שהעמיד המומר הנ"ל להיות עדים על הגט ונכתב לי תשובה שבפירוש אמר המומר הנ"ל שר' זעקיל הנ"ל ור"ש שוויד הנ"ל יהיו עדים על הגט אך ורק על אותו אגרת עדיין הייתי בעיני אגרת בת מחלת לב שבקשוי יהי' היתר לעגונה בכן כתבתי עוד הפעם לשם שיכתבו לי כל דבר שורש אם העמיד המומר הנ"ל גם בפירוש מי ומי יהי' הסופר ועל זאת נכתב לי תשובה כתב העתק לכאן וזה דברי הסופר פלוני הנ"ל ח"ו ניט משנה בין כי אין אדם חוטא ולא לו ואמר לי המומר בזה"ל איך בין צו פרידן צו אלו זאכין אונד איר פלוני סופר איר זאלט דער שליח זיין עטץ זאלט עדים זיין על הגט אונ דיא אנדרי עסקים וואס מען נצטרך איז להגט הן הסופר והן שארי דברים בכן לכל וכל מרוצה ברצון טוב כדי אז מיין ווייב זאל ממני פטור ווערין זאלט אבר דער מומר בשם גימעלט האבן ווער דער בעל דבר זאל זיין קאן איך ניט זאגן רק ער האט סתם גיזאגט אני נותן נפשי לכל וכל בין איך צום אלים צו פרידן ווייטר האב איך בעסק הזאת קיין ידיעה ניט עכ"ל. וכן העיד על תשובה זו אחד מן העדי' ר' זעקיל ווירמש ובאמת כאשר נזדקק בדברי ר"מ לייפניק ובתשובת סופר פלוני נראה שר"מ לייפניק כתב זה על זכרון עדות שנשלח למ"ה אפרים ששם לא נאמר באיזה שליח בחר ליכתוב וגם לא נזכר שם על העדים אם ציוום לחתום ועל זה כתב להם הר"מ לייפניק להודיע שורש הדברים ולאחר הודיעם שבפירוש אמר המומר שר' זעקיל הנ"ל ור"ש שוויד יהי' עדים על הגט או שיהי' בעיני אגרת בת מחלת לב וכתב לשם עוד הפעם שיכתבו לו כל דבר שורש אם העמיד המומר הנ"ל גם בפירוש מי ומי יהי' הסופר ונאמר לו תשובה מסופר פלוני הנ"ל גופי' ור' זעקיל שלא אמר בשם מי יהי' סופר רק ער האט סתם גיזאגט אני נותן נפשי לכל וכל בין צו אלים צו פרידן ומזה נראה לעינים שכתב זה על זכרון עדות הנשלח ליד התורני מה' אפרים דאי לפי זכרון עדות הנכתב בשאלות הרב מפראג בראשון נאמר שם בפירוש בכן בין איך אויס בוחר פר איין שליח להסופר פלוני בר פלוני להיות במקומי ובחריקאי וידו כידי לכל דבר והוא יכתוב הגט ולא הי' חסרון רק שלא נאמר שם אם ציוה לעדים לחתום וא"כ כאשר הודיע להר"מ לייפניק שבפירוש אמר המומר שר' זעקיל ור"ש שוויד יהי' עדים על הגט א"כ למה כתב הר"מ הנ"ל שאותו אגרת הי' אגרת בת מחלת לב שבקושוי יהי' היתר לעגונה בכן כתבתי שיכתבו לי כל דבר שורש אם העמיד המומר הנ"ל גם בפירוש מי ומי הסופר ואי לפי כתב הרא"ש א"כ כבר נאמר שם בפירוש שסופר פלוני יהי' שליח ויכתוב אלא ברור כשמש מן הוכחה זו שהר"מ לייפניק כתב תשובת סופר פלוני על כתב הנשלח תחילה להתורני מוהר"ר אפרים ועתה נדקדק בדברי סופר פלוני שכתב לר"מ לייפניק יום ד' ה' ניסן תעח"ל פה קומארין. מה שכתוב רום מעלתו א' ניסן העבר ראיתי בבית הקצין ר' זעקיל ווירמש בו והשיב לי המומר בזה הלשון אני נותן ח"י כו' דאז איר זאלט שליח זיין כמו אני בעצמי אונד הגט כשר מוסר זיין ליד אשתי שרל ובפירוש אמר לי המומר ולאלו האנשים העדים הידועים כאשר נרשם בח"י על הגוף הכתב מה שראה בווינא הוי אתם עדים כשרים ונאמנים וכתבו וחתמו על הגט כדין תורה כו' ותחילה כתב הסופר פלוני אז ער ניט קאן זאגן אז דער מומר בשם גיזאגט האט דער בעל דבר זאל סופר זיין ומה שכתב הסופר פלוני בה' ניסן להשיב על כתיבת ר"מ הנכתב א' ניסן יש ליישב שלא הי' דבריו כמכחישין דמה שאמר המומר איר זאלט זיין כמו אני בעצמי אונד הגט כשר מוסר זיין אין פירושו שפלוני סופר יכתוב הגט אלא שהסופר פלוני יהיה שליח וגט כשר יכתבו אחרי' אלא שסופר הנ"ל ימסור הגט כשר לאשתי וכן מה שכתב ובפירוש אמר לי המומר ולאלו אנשי' העדי' הידועי' הוי אתם כשרי' ונאמנים וכתבו וחתמו על הגט ואף אם אומר לעשרה כתבו גט לאשתי אחד כותב ע"י כולן כדאיתא בס"פ התקבל המשמעות הלשון ובפירוש אמר לי ולשני' כתבו וחתמו על הגט משמע שנתן רשות לכל אחד מהני תלתא לכתוב מ"מ בפירוש לא אמר מי יהי' הסופר וי"ל דאינו מכחיש דבריו הראשונים דכל שאנו יכולים ליישב דברי עדים שלא נראין כמכחישין אנו עושי' שלא להכחיש:
אך תמוה מאוד על הסופר שהעתיק כתב של סופר פלוני אשר השיב לר' פלוני שכתב אליו א' ניסן ונאמר שם אני נותן ח"י כו' אלז איר זאלט זיין איין שליח כמו אני בעצמי אונד הגט שרייבן ומוסר זיין לאשתי ובפירוש אמר לאלו אנשים הידועים כו' הוי אתם כשרים ונאמנים וכתבו וחתמו על הגט כדין תורה כו' א"כ הוסיף המעתיק על הגוף הכתב בח"י של סופר פלוני מה שלא נאמר שם והעתיק שמינה את הסופר פלוני להיות שליח ולכתוב הגט. ולפ"ז יהי' דברי סופר פלוני סותרים זה את זה בבירור ולא זו אף זו לפי דברי המעתיק דברי הסופר פלוני יהי' דבריו סותרים בכתב זה שמתחילה אמר איהר זאלט שליח זיין אונד הגט שרייבן הרי בפירוש שציווה הבעל לסופר פלוני שיכתוב הגט ואח"כ העתיק וכתב ובפירוש אמר לאלו אנשים הידועים הנרשמים בשם הוי אתם עדים כשרים ונאמנים וכתבו וחתמו ולא כתב כאן כמ"ש בגוף הכתב ובפירוש אמר לי ולאלו אנשים כו' רק בפירוש אמר לאלו אנשים כו' וכתבו וחתמו וזה ידוע לכל בי' רב דאם אמר כתבו וחתמו הוא כתב הגט וחתמו הוא ח"י שיחתמו על הגט א"כ חזר מדעתו הראשונה שתחילה ציוה שסופר פלוני יכתוב ואח"כ אמר לאלו אנשים שהם יכתבו ויחתמו משמע שציוה להם שיכתבו הגט ויחתמו הם וחזר מסופר פלוני הנ"ל ותמה אני איך לא הרגיש הרב מפראג בדברים אלו שהם עיקר ויסוד שנתיר א"א על זה:
ובאמת אני יודע בבירור הדברים שע"י הי' מעשה ששלח לי תחלה מהור"ר פלוני זכרון עדות הנכתב פה וגם מוהר"ר פלוני וכאשר ראיתי שחתם וסתם דבריו שלא נזכר שם השליח למי בחר וגם לא נזכר שם הסופר וגם שם העדים דחיתי בשתי ידים להזדקק בדבר זה ואמרתי שאותן אנשים לא הי' בקיאים בטיב גיטין ואח"כ התחיל מהו"ר פלוני לכתוב ולחזור על הדברי' שינוי טעמים ויש לחוש שעל סופר פלוני דמחמת כיסופא הוא דעביד כיון שהוא מוחזק אצלם למורה ונתבייש לומר שהוא אינו יודע בטיב גיטין צידד אח"כ הדברים על צד הדין להתיר וכיוצא מצינו דעדים משנים מחמת כיסופ' דסופר ה"נ כעין זה אך יש לדחות דהתם נמי לא מחזיקינן עדים ברשעים אלא שהם טועים וסוברי' דבעל אינו מקפיד אלא מראה מקום להם ובאמת אינו כן אבל לאחר שהודענו להם שאי אפשר להתיר ע"פ זכרון עדות ראשון הנשלח להתורני מהו' אפרים תו לא חשדינן להו ברשיעי בשביל כיסופא דלי' ירבה ח"ו ממזרים בישראל אך אנו על מי נסמוך כיון דאין גוף הכתב מסופר פלוני לפנינו רק העתק מגוף הכתב מר' פנחס ברודא ומאן יימר שהעתק מן הגוף הכתב הוא אמת וטעה מה' פנחס אח"כ בהעתקת הדברים דלמא איפכא הכתב העתק הוא אמת וטעה המעתיק תחלה בגוף הכתב ואם כתב השני הוא אמת א"כ יש מבוכה גדולה כי דבריו סותרים זה את זה בכתב עצמו כאשר כתבנו למעלה מלבד שסותרים דברי עצמו מה שכתב תחילה בעצמו והעד הר"ר זעקיל מעיד עליו וז"ל דיא תשובה צו ערזעהן איזט הסכי' לדבריו שלא אמר המומר בפירוש מי יהי' הסופר דבודאי אם לא אמר בכתב תחלה הי' יכול לחזור ולהגיד בב"ד דהא אפי' היכי דסומכין על עד אחד בעגונה ואף אמר חוץ לב"ד נוכל לסמוך עליו וס"ד דהוי הגדה אפי' הכי מבואר בא"ה סי' י"ז סי' כ' אם הי' מערער על אשה לומר שהיא זקוקה ליבם ואח"כ הוא בעצמו העיד בב"ד ששמע שמת סומכין עליו כיון שהדברים ראשונים לא הי' בב"ד א"כ ה"ה הכא אבל בנידן דידן שכתב הסופר פלוני בח"י וגם ח"י ר' זעקיל ונתקיימ' בב"ד שוב לא יוכל לחזור בו וכן הביא רמ"א בא"ה סי' מ"ב לענין עידי קידושין אם אמרו חוץ לב"ד שנתקדשה יכולים לחזור בהם בב"ד לומר לא נתקדש' וכן להיפך ואם מצאו כתוב בשטר פלוני קידש פלונית ועדים חתומים כו' וכל זמן שהשטר אין מקויים אין לחוש לקדושין עכ"ל הרי להדי' דאם נתקיים חוששין וה"ה בנ"ד כיון שנתקיימ' ח"י של סופר פלוני הנ"ל שוב אינו יכולים לחזור ולהגיד וגם ר' זעקיל ווירמש סותר דברי עצמו דמה שבאו בשיפולי היריעה בכתב סופר פלוני מעיד על דבריו שלא אמר בפירוש מי ומי יהי' הסופר בזיכרון עדות ראשון נכתב לפני מהגאון מפראג וחתם עליו גם ר' זעקיל הנ"ל ונאמר שם בפירוש שהוא יכתוב הגט ויהי' שליח וזכרון עדות הנכתב ע"י ר' אפרים לא נאמר שם השליח ולא שם הסופר ולא שם העדי' ונכתב הכל ביום אחד ועל זה וכיוצא בזה צריך דרישה וחקירה כמבואר בסי' מ"ב:
ומיהו יש ליישב דעדות אלו אינו מכחישים זו את זו אלא תחילה הגידו שנתרצה המומר לעשות שליח ואח"כ הוסיפו והעידו מה שבחר אח"כ בסופר פלוני הנ"ל וצוה לו להיות שליח וגם לכתוב הגט ואין זה סותר לדברי ראשונים. ועתה אין לנו לדון אלא בדברי השליח הסופר שתחילה אמר שלא אמר בפירוש שיהי' הוא סופר וגם שהעד ר' זעקיל ווירמש שדבריו סותרים זה את זה כיון שלא העיד ר' זעקיל בפירוש על זה רק כתב למעלה איז תשובה צו ער זעהן י"ל לא דקדק כ"כ בכל דבריו רק דהך סתמה תשובה דער זעהן ר"ל שהשיב על דבריו ולעולם דזה הוא אמת מה שחתם ר' זעקיל עם שני עדים שמעון ובנימין שציוה הבעל שסופר פלוני הנ"ל יהיה שליח ויכתוב הגט אלא דעדיין לא נפקינן מידי ספק ההשליח הסופר הנ"ל אף אם נאמר שמה שכתב תחילה הסופר פלוני הנ"ל תשובה לר"מ לייפניק וכתב שם בזה לשון ואמר לי המומר כו' אונד איר זאלט דער שליח זיין אונד עטץ זאלט עדים זיין על הגט אונד דיא אנדערי עסקים וואס נצטרך איז להגט הן סופר או שארי עסקים בין איך לכל וכל מרוצה כו' הרי משמע שהוא מרוצ' לסופר אף מה שהם יבחרו וא"כ הוי בכלל אמר אמרו לסופר דלא מהני מ"מ משמע נמי מלשונו שאף אם הם יכתבו נמי מרוצה כיון שאמר סתם דיא אנדרי עסקים וואס נצטרך איז להגט הן סופר וכו' בין איך מרוצה משמע שהוא מרוצה אף אם הם יכתבו וא"כ כל מי שהוא באותו מעמד הי' יכול לכתוב הגט אך בכתב של סופר פלוני הנ"ל הנכתב יום ד' ה' ניסן כתוב והשיב לו המומר בזה"ל אני נותן ח"י כו' ובפירוש אמר לי המומר ולאלו אנשים העדים הידועים וכו' הוי עדים כשרים ונאמנים וכתבו בכל לשון של זכות וחתמו על הגט כו' הרי לשון זה שכתב ובפירוש אמר לי המומר ולאלו אנשים משמע שאמר לשלשה כתבו וחתמו ושפיר כתב הרב מפראג או אפי' כמשמעות הכתב שכתב הסופר הנ"ל שלא הי' מייחד אותו לכתיבה רק שאמר לו ולשאר חתומי' כתבו וחתמו אם אין שם אחד משלשה החתומים לב"ד מאלו אנשים השנים שהי' מייחד לעידות בקי בכתיבת הגט כ"א הסופר פלוני הנ"ל ומן הכרח שסופר פלוני יהי' סופר והשליח כו' למדתי שכיון לכוונה הנ"ל כיון שאמר לכולם כתבו אף הסופר הנ"ל בכלל ולשיטתו יכול הוא להיות סופר ושליח אך לא נעשה בכתב השני שהעתק ר' פנחס ברודא ונאמר שם והשיב לי בזה"ל אני נותן ח"י כו' אלז איר זאלט איין שליח זיין כמו אני בעצמי אונד הגט שרייבן ובפירוש אמר לאלו אנשים הידועי' וכו' הוי אתם כשירים ונאמנים וכתבו וחתמו על הגט הרי שלא אמר אלא לאלו עדים כתבו וחתמו וכתבו הוא כתיבת הגט וחתמו הוא חתימת ידן וא"כ חזר מה שציוה לסופר פלוני הנ"ל איר זאלט שרייבן וצוה לעדים לכתוב גוף הגט א"כ א"א שסופר פלוני יהי' סופר דהרי חזר מדבריו הראשונים:
ותמה אני איך לא הרגיש החכם בספק זה ובגוף הנידן אם יוכל לחזור ולהגיד בב"ד אף שנתקיימה חתימתו תמהני מאוד על פסק רמ"א בש"ע בא"ה ס"ס מ"ב דמחלק בין נתקיים ללא נתקיים דהרי הב"י הביא תחילה תשובת מהרי"ק דמוציא שטר חתום בעדים חוששין לקידושין ואח"כ הביא בשם תשובת הרשב"א סי' א' ור"ט על אחד שהוציא קול שקידש את פלוני והוציא שטר חתום בעדים שקידשה כל שטר שלא נעשה מרצון המתחייב אינו אלא כפינקס בעלמא ומפי כתבם ולא מפיהם הוא כו' ע"ש ולפ"ז אפילו כי נתקיים נמי נימא דהוי מפי כתבם וראיתי בלבוש שהרגיש בזה ורצה לתקן בנתינת טעמו מלבו וז"ל בסי' מ"ב ס"ס ד' מצא כתוב בשטר פלוני קידש פלונית ועדים חתומין בו אין חוששין לקידושין מחמת עידי חתימה עד שישמעו העדים מפיהם ופי' ולא מפי כתבם בעינן זה דוקא כשאין השטר מקוים אבל אם השטר מקוים יש לחוש שמא כבר העיד בב"ד אחר ואח"כ חתמו וצריכה גט עכ"ל הרי שחשש שיש לחוש שמא כבר העידו בב"ד אחר ואח"כ חתמו וצריכה גט וטעם זה הוא רחוק מאוד. ועוד קשי' לי על גוף הנידן איך אפשר לומר מפיהם ולא מפי כתבם דלא כפי' ר"ת דמכשיר אם העדים ראוים להעיד ואינם אלמים והא דחותכין דיני ממונות בעדות שבשטר כדי שלא תנעול דלת בפני לוין כמו שפסק בש"ע בסי' כ"ח סי' י"א א"כ איך אפשר לישב הא דפריך הש"ס בריש פ"ק דגיטין אמאי השליח נאמן הא אתחזק אסור' דא"א והוי דבר שבערוה ואין דבר שבערוה פחות משנים ומשני הש"ס בדין בקיום שטרות נמי לא ליבעי כדריש לקיש דאמר ר"ל עדים החתומים על השטר נעשה כמו שנחקר' עדותן בב"ד וכשר מדאורייתא ולא הוי מפי כתבם כלל אף אם לא נתקיימו חתימתן:
והנה אחרי העיון מצאתי את שאהבה נפשי שדודי הש"ך הרגיש בקושי' והכריע באמת שלא כדעת הרמב"ם ועיין שם באריכות והעלה לדינא דמן התורה עדים חתומים בשטר הוי כנחקר' עדותן בב"ד ולא הוי מפי כתבם בסימן ל"ט ס"ק ט' ובסימן מ"ו ס"ק ט' העלה הש"ך דדעת הרשב"א עיקר שכתב בסימן אלף ר"ט אפילו נתקיים השטר לא מהני לענין קידושין עד שיבאו ויגידו בפניהם או שיכתבו שהאשה צוותה לכתוב שטר והשיג שם על הלבוש בא"ה סימן מ"ב שכתב טעם מלבו ע"ש באריכות והעיקר כל שלא נעשה ברצון בעל דבר כגון בשטר הלואה שלא ברצון המלוה או בשטר מכר שלא ברצון המוכר אז אפילו נתקיים לא הוי שטר דהוי מפי כתבם אבל אם נעשה ברצון הלוה והמוכר הוי כמו שנחקרה עדותן בב"ד דמי' ומדרבנן צריך קיום א"כ בנידן דידן דאין אנו צריכין רצון אשה דאשה מתגרשת בע"כ ונעשה מרצון הבעל וא"כ הוי כמו שנחקרה עדותן בב"ד מדאורייתא ואינו יכול להחזיר ולהגיד מיהו נראה בנידן דידן שסופר פלוני הנ"ל הוא עד אחד לענין הגדתו יכול לחזור ולהגיד כמ"ש הרמ"א בס"ס מ"ו וז"ל הא דעדים החתומי' על השטר כמו שנחקרה עדותן בב"ד ואינן יכולים לחזור דוקא שנים אבל עד אחד החתום בשטר יכול לחזור בו עכ"ל. ואף שהש"ך חולק על זה וס"ל דאפילו עד אחד בכתב אינו יכול לחזור וכן כתב לעיל בסי' זה ס"ק ל"ב מ"מ מודה דוקא אם עשה ע"פ צוואת בעל דין בענין דלא הוי מפי כתבם יעיין שם וא"כ בנידן דידן אף של שלשה עדים אמרו כתבו חתמו ותנו ליד אשתי וזה הוי כשטר גמור ולא הי' יכולים לחזור ולהעיד מ"מ להסופר פלוני הנ"ל לא ציוה ליכתוב וא"כ מה שכתב הסופר פלוני הוי מפיהם ולא מפי כתבם ואף שנתקיים חתימתו יכול לחזור ולהגיד והנה בנידן דידן שעין בעין נראה כמה גימגומים בהגדות עדות ראוי לחקור ולדרוש אף בעידות נשים הי' דעתי נראה באם שהי' דבר באפשרי שיבואו עדים וגם סופר פלוני לפני ב"ד צדק כדי שיחקרו וידרשו להעדות ולסופר פלוני הנ"ל על כל פרט למה כתבו פעם כך ופעם כך ואם ימצאו עדותן מכוונות יעשו ע"פ ואם לא יהי' באפשרי שיבואו עדים לב"ד עכ"פ החיוב על האשה להביא ב"ד כשר למקום העדים וייאמינו עליהם כדי להעמיד על האמת וכאשר יתברר האמת שהבעל צווה לעדים לחתום ומינהו לסופר פלוני הנ"ל יכול הוא להיות שליח וגם הסופר בלבד שיתקיים שני עדים בחותמיו או יעידו בעצמם על פה דזה הוא כולה בקיום הגט אבל לסמוך על השליח לבד שיאמר אני כתבתי ולפני חתם חלילה לנו להקל נגד הנך גאונים מהר"י מרגליות ומהרמ"א מקראקא והנ"ל לע"ד כתבתי וה' ינחני בדרך אמת ויראני נפלאות בתורתו כ"ד הטרוד מתאבק בעפר רגלי חכמים. מאיר חותם פה ק"ק אייזנשטאט:
אחר זה יצא איזה קול על השליח הנ"ל שהוא חשוד על העריות ויש לפקפק. אם מותר לסמוך עליו בעדות אשה. והשבתי להגאון מוהר"ר שמשון נר"ו:
אמרתי לפרש דברי לפני אדוני הגאון נר"ו שבימים העברו הגיעני מכתב הרשום בכתב אמת ע"י נאמן ביתו התורני מ' אפרים ונאמר שם לבחור איזה איש היודע בטיב גיטין שילך לעיר קומארין לסדר הגט וגם נאמר אלי לחקור אחר הסופר והשליח מחמת דסני שומעני' ועמדתי מרעיד כי ראיתי מעשה ונזכר הלכה שבשנה העברה שאל ממני המ"צ דק"ק ל"ב על שטר אחד שחתם סופר פלוני הנ"ל עם עד אחד אם לפסול באשר שיצא הקול שנכשל בא"א וע"י הוציאה אשה מבעלה ע"י גט ואני למדתי זכות עליו והכשרתי השטר וזה דוקא בדיני ממונות אבל לא בעדות אשה כמבואר בטור א"ה סי' מ"ב וכתב רמ"א החשוד על העריות אע"פ שאין עדים שבא על הערוה רק שחשוד בעלמא פסול לעדות אשה בין לענין קידושין ובין לענין גירושין מיהו הי' נראה דכל זה אם בא להעיד וכן המביא גט ממדינות הים שצריך לומר בפ"נ ובפ"נ וסומכין על העדות אבל אם נתקיים בחותמיו ועדים מעידין על שליחתן הוא כשר להביא הגט דעכ"פ הוא בתורת גיטין אבל אחר עיון נראה דאף בזה איכא פלוגתא דרבוותא ה"ה הרמב"ם והרא"ש שכתב בפ"ב דגיטין כל הפסולין מדברי סופרי' כשירים להביא הגט כו' ואם הי' פסולין מן התורה פסולין להביא את הגט בח"ל ואם הי' מקוים אפילו לא עשה תשובה דבני כריתות נינהו ולשיקרא ליכא למיחש ודלא כמ"ש הרמב"ם ז"ל הפסולי' בעבירה מד"ת פסולים להביא את הגט כו' והראב"ד השיג עליו ובש"ע סי' קמ"א סי' ל"ג הביא שני הדעות מיהו במקום עיגון יש לסמוך על הרא"ש דנראה דעת הרא"ש הוא עיקר שכן כתב הב"י וז"ל ודע שכשם שהראב"ד והרא"ש חולקים על הרמב"ם בדין זה כ"כ הרב המגיד שהרבה מהמפורשי' חולקים עליו ושלא ידע טעם לדבריו וגם הרשב"א והר"ן תמהו עליו עכ"ל וגלל כן כתב בש"ע דעת הרא"ש תחלה ללמוד שהוא עיקר לדינא א"כ במקום עיגון יש לסמוך על העמודי' האלה גדולי אחרוני' כי באמת דברי הרמב"ם הם כהלכת' בלא טעמא ובר מכל דין האי שכתב הרב הח"מ סי' מ"ב ס"ק י"ד וז"ל החשוד על העריות הנה הפרש גדול שבין בא על הערוה ממש לחשוד בעלמא שמיחד עם העריות דבחשוד בעלמא נראה שאינו פסול רק מדרבנן דאינו לאו מפורש בתורה רק שהוא חשוד על אותו דבר אבל אם בא על הערוה ממש ויש עדים בדבר למאן דפסק כרב ששת הוא פסול מדאוריי' כו' והנה בנ"ד שאין כאן עדים אלא קול וחשד אינו פסול אלא מדרבנן ובדבר שאינו פסול אלא מדרבנן אף הרמב"ם מודה שכתב בפ' ו' הביאו הטור וכן הפסולין מדבריהם בעביר' כשירים לעדות זו דהיינו לשליחות הגט וא"כ אין כאן פקפוק אפילו לדברי הרמב"ם אך בנ"ד שהרבה גופי עדות אשר הגט כשר לכתוב אנו לומדי' מדברי סופר פלוני כמבואר בגופי עדות שלו בכן בהא נחתא ובהא סלקא שמעתי' שאם שני עדים שהי' באותו מעמד שציוה המומר יעידו שכדברי הסופר פלוני הנ"ל כן הוא תו אין לפקפק ולא תצא מהתירה ראשון אשר כתבתי והייתי סניף לדברי החכם ושם הודעתי דרכי שכל מה שהעידו בכתב לאו הגדה היא דהוי מפיה' ומוטל על הב"ד שילכו לשם לסדר הגד ולחקור עד מקום שידם מגעת ולאמת הדברים שלא יהי' נראה כסותרי' זה את זה כ"ד הקטן הנ"ל: