אור ברסלב

פנים מאירות חלק ב· רבי מאיר איזנשטאט

שאלה קפט

שאלה קפח

ראיתי בספר שבות יעקב בענין שעוה שנטף על האותיות של ס"ת שכתב בסוף דבריו וז"ל אכן נראה לי אם נתישן השעוה מאוד ונתיבש כל כך עד שיכול להסירו כלאחר יד להכפיל הגויל של ס"ת באותו מקום וע"י כן יפול השעוה מן האות הרי ניכר שלא נדבק השעוה היטב מכח שנתיבש מאוד ומותר לעשות כן אפילו בשבת ואין כאן משום ממרח ואף לכאורה שעל היתר זה יש לפקפק מהא דאיתא באו"ח סי' ש"מ ס"ג המוחק דיו שעל הקלף או שעוה שעל הפנקס אם יש במקומו כדי לכתוב בשתי אותיות חייב וכתבו אחרונים שם בשם הב"ח וז"ל ולכן צריך ליזהר כשנוטף שעוה על הספר שאין לסלקו עכ"ל אכן באמת הדבר תמוה דמאי ענין מחיקה בשעוה שעל הספר רק בדין ממרח וממחק הוי להם לכתוב ולא לענין כתיבה ע"י מחיקה שייך כאן כאשר הבינו האחרונים ותו כיון דמקור דין הוא מן התוספתא הוי לי' לכלול יחד בחדא בבא דיו או שעוה שעל הספר אלא דכוונת התוס' על פנקס שהוזכר במתניתין בפ' כ"ו דכלים פנקס שיש בה בית קיבול שעוה ולזה הראני מחותני הרב המופלא מהר"ם ראש ב"ד דק"ק נ"ש בעוברו פה והם דברים כנים ואמיתי' נמצא דבקלף אין כאן חשש איסור אלא א"כ רוצה להסיר השעוה באצבע וציפרני ידו כה"ג איכא בי' משום ממרח אבל בכה"ג אין כאן חשש איסור כלל עכ"ל. ומה מאוד נפלאתי עליו שכתב שהדבר תמיה דמאי ענין מחיקה בשעוה שעל הספר רק בדין ממרח וממחק ה"ל לכתוב ולא לענין כתיבה ע"י מחיקה שייך כאן כאשר הבינו אחרונים עכ"ל. ותמה אני הלוא גם ראשונים כתנו האי דינא לענין כתיבה ע"י מחיקה שהרי הרמב"ם בפ' י"א מה' שבת דין ט' כ' וז"ל הכותב שתי אותיות חייב המוחק כתב ע"מ לכתוב במקום המחק שתי אותיות חייב כו' עד נפלה דיו ע"ג הספר ומחק אותה נפלה שעוה על גבי הפנקס ומחק אותה אם יש במקומה כדי לכתוב שתי אותיות חייב ומדכתב הרמב"ם דין זה גבי מוחק ע"מ לכתוב שתי אותיות ש"מ דעיקר חיובא משום מוחק ע"מ לכתוב ב' אותיות דאי משם ממרח גבי דיני דממרח הוי לי' לכתוב ועוד דדין שעוה מחמת ממרח כבר כתבו הרמב"ם שם בדין ו' וז"ל וכן הממרח רטי' כל שהוא או שעוה או זפת כיוצא בהם מדברים הממרחין עד שיחלק פניהם חייב משמע אף בכל שהוא כמו רטי' א"כ מאי אשמועינן דין שעוה שעל הפנקס ואף אם יאמר דהרמב"ם נמי מטעם ממרח וממחק מחייב גבי שעוה שעל הפנקס דהא הרמב"ם נקט גבי ממרח רטי' חייב משום מוחק וע"כ לממרח וממחק מוחק קרי לי' וא"כ נטר עד דיני מחיקה וכתב שעור ממחק בשתי אותיות מ"מ לא יועיל כלום ונברר דאין חילוק בין ממרח למוחק לענין כתיבת שתי אותיות דהא בפ' כלל גדול גבי אבות מלאכות תנן המעבד את עורו המוחקו והמחתכו וע"כ האי והמוחקו היינו ממחקו כמו שאיתא בפיסקא שם והממחקו וקתני שם הממרח רש"י חייב משום ממחק וממרח פי' מחליק וגבי עור פי' הרמב"ם דין ה' המוחק מן העור כדי לעשות קמיע חייב ואיזה מוחק זה המעביר שער או הצמר מעל העור לאחר מיתה עד שיחלק פני העור עכ"ל א"כ במחק גבי עור נתן שעור בכדי לעשות קמיע וגבי ממרח רטי' כתב כל שהוא או שעוה או זפת כיוצא בהם מדברים הממרחין חייב משום מוחק משמע דשוי לרטי' דחייב בכל שהוא וע"כ צריכין אנו לומר כל היכי שהוא בעצמו חשוב ולא קלקל הוא בכל שהוא ולכך חילק הרמב"ם בשעורין דגבי עור בעינן לכתוב עליו קמיע כמו לענין הוצאתו ורטי' חשובה ממחק די לה כדי לתת על המכה ובכל שהוא חשיבא וכן לענין זפת ושעוה אם צריך למלקות שלה כגון למלאות איזה גומ' שיהי' שוה או כיוצא בו חייב בכל שהוא ואם כן אם נאמר שהתוספא שחייבה מחיקת שעוה מעל הפנקס בכדי שיכתוב שתי אותיות משום ממרח וממחק חייבה וע"כ צריך לומר דממרח וממחק שלה לא חשיב רק בכדי שיכתוב שתי אותיות א"כ לענין מחיקה ממש נמי הדין כן וכיון שלפי הנחתו כל זמן שהשעוה מכוסה על העור הוי ס"ת פסולה א"כ גרם הסרתה אף שאינו ממחק וממרח מ"מ כיון שמכשיר הס"ת ע"י כך איסורא מיהו איכא ואם מכסה שעוה שתי אותיות חיוב חטאת איכא דלא גרע מהגיה אות אחת ועשה אותה שתים כגון שמחק גג הח' ועשה שני זיינ"ן דחייב אליבא דרב ששת בסוף פרק הבונה וכוותי' פסק הרמב"ם בפ' י"א דין י"ג ובאות אחת איסורא מיהו איכא ככל פטורי דשבת ולרבא אפילו באות אחת אם הגי' בספר חייב וא"כ לא ידעתי מאי נפקא מיני' אף אם נימא דהתוספת' מיירי בממחק שיעורא דשתי אותיות מה לי ממחק מה לי מוחק אף שאינו ממרח כלל כיון שיש במקומו לכתוב שתי אותיות חייב ונ"ל דאם הוא בסוף הספר אפילו באות אחת חייב דהא פסק הרמב"ם דאם כתוב אות אחת והשלימה את הספר חייב ושפיר למד הב"ח מהך תוספתא ומדברי הרמב"ם וז"ל ולכן צריך ליזהר כשנוטף שעוה על הספר שאין לסלקו ואפילו לא נטף אלא על אות אחת ואם נטף על השתים חייב חטאת ומלשון שאין לסלקו משמע בכל ענין אף שאינו ממרח מ"מ כיון דמתקן האות איסור' קעביד עולה מזה שדברי ראשונים ואחרונים לאחדים ולא דק כלל בדין זה ולענין קושייתו דהוי לי' לבעל התוספתא לכלול הכל בבבא אחת נראה דאורחא דמילתא נקט דדיו רגיל להיות על הספר ושעוה רגיל להיות על הפנקס דבסוף פרק הבונה פירש"י על ב' לוחי הפנקס כעין אותם של סוחרים שיש להם לוחים הרבה חקוקים וטוחים בשעוה עכ"ל ואפשר בשעה שמתקנים הלוח ע"י שעוה רגיל לטוף השעוה על הלוח וק"ל:

תוכן העניינים

פנים מאירות חלק ב

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה