פנים מאירות חלק ב· רבי מאיר איזנשטאט
שאלה קמו
סמוך לחג השבועות ישזבני ה' מכל הפרתקאו' ויקרב קץ הפלאו' לאהו' אדמ"ו הגאון הגדול ראש גולת באר מים חיים ממנו ישקו כל צאן הקדשים עדרי ישראל וחזק כשמאי ועניו כהלל נ"י ע"ה כש"ת מוהר"ר מאיר אב"ד ור"מ דק"ק אייזנשטאט המדינ'. מה מאוד בקשתי להשביני דבר זה האשה האחת הוא זקוקה ליבם שלה ובאמת בעלה ז"ל הניחה מעוברת וילדה לתשעה חדשים גמורים והולד הי' חי ג' שבועות ויום אחד ואח"כ מת הולד וכפי המבואר בש"ע בסי' קנ"ו הרי היא פטורה מחליצה רק אין בידי ח"מ ובית שמואל ועוד שנולד לט' חדשים וגמרו צפרניו ושעריו ויש עדים כשרים על זה ולא מפי' אנו חיים ובכן ילמדינו רבינו שורש ומקור נדון זה אם זקוקה ליבם או לא וגם ללמוד אני צריך באם היבם הוא מומר באם שיזכר רק שם היהודית אצל החליצה או גם שם מומר כמו בגט שצריך לכתוב וכל שום וחניכה דילי' והריני מצפה ועומד על המשמר לתשובתו הרמה עכ"ל:
תשובה
כתבו קבלתי ותמה אני שלא עיין בטור ובלבו"ש שכתב הטור ואפילו זרע שלה אחר מותו כגון שמת והניח אשתו מעוברת פוטר ודווקא לאחר שהולד יהיה בר קיימא כגון שידע שנולד לט' חדשים ולא משכחת לה אלא כשפירש ממנה אחר טבילתה ולא קרב אליה אחר כן או אפילו אינו ידוע וחי שלשים יום אחר שנולד או שגמרו צפרניו ושערו אבל אם ילדה ולא חי שלשים יום אחר שנולד אפילו מת ביום ל' או אפילו חי שלשים ולא גמרו צפרניו ושערו הרי זה ספק נפל וספק בר קיימא וחולצת ולא מתיבמת עכ"ל הרי מבואר אף דיצא לאויר העולם חי אם לא שהה ל' יום הוי ספק ואף שגמרו שערו וצפרניו דזה לא מהני אלא לאחר שלשים והטור פוסק כדעת התוס' דבעינן תרתי שהה ל' יום וגמרו סימניו ומה שכתב מכ"ת שנולד לט' חדשים ויש עדים כשרים על זה תמי' בעיני מי הוא הנביא שידע שילדה לתשעה חדשים הלוא לא משכחת לה אלא לכשפירש ממנה אחר טבילתה אבל היכי שלא פירש יש לחוש שמא נתעברה חודש אחר טבילתה והיא אינו נאמנת לומר שכלו לו חדשיו כמבואר בטור והוא מתשובת הרא"ש כלל נ"ב ומתוך שאלתו נראה שלא עי' כלל בטור ובלבו"ש אבל אין שאלתו כשאלת ראשונים ואינו יודע לשאול בעיקר הספק דמספקא לי' דלפי משמעות לשונו משמע שהי' היבם מומר וכבר כתב הטור והב"י שכתב המרדכי בפ' החולץ בשם תשובת הגאונים יבמה שנפלה לפני מומר פטורה מן החליצה ומן היבום היבום היכא דליכא יבם אחר אלא הוא ולא הביא שום ראי' לדבריהם ואע"פ שרש"י כתב בתשובה דלא סמכינן עלייהו דאע"פ שחטא ישראל הוא וכתב הר"ם שיש להביא ראיה לדבריהם מדפריך בפ' הגוזל קמא דף קי"א דבנפלה לפני מוכה שאין ה"א דתיפוק בלא חליצה דאדעתיה דהכא לא מקדשה נפשה מעיקרא אי לאו מטעמא דמינח נייח לי' דטב למיתב טן דו וכו' אבל לגבי מומר ליכא למימר הכי דאנן סהדי דלא ניחא לה כי יעברנו על דעת לבא עליה כל זמן שהיא נדה ובתרומת הדשן כתב שאחד מן החכמים שהי' בימיו כתב שיש לסמוך על דברי המתירין ואף דדברי המתירין בטילין נגד האוסרין והר"ם גופי' אף שהביא ראי' לדברי הגאונים לא רצה לעבור על דברי רש"י וכל האחרונים הסכימו לאסור יבמה שנפלה לפני מומר מ"מ בנידן דידן יש לצדד להתיר דהא איכא ספק ספיקא דילמא בר קיימא הוי ואת"ל דלא הוי בר קיימא דילמא הילכתא כדעת הגאונים דס"ל דאין יבם מומר זקוק ליבם דומה לזה הביא מהרי"ק בשורש קע"ו הביא הב"י וז"ל על יבמה שנפלה לפני יבם מומר ועד אחד מעיד שמת אותו מומר שהיא מותרת כיון שרוב הפוסקים מתירים יבמה ע"פ עד אחד ואפילו אם היה המנהג כדברי האוסרים מ"מ פשיטא שבזיקת היבם מומר שרבו הפוסקים המתירין אותה בלא חליצה ואע"ג דפשיטא שאין לסמוך על דבריהם וחלילה להקל בשל ערוה שלא כדעת רש"י אשר כל ישראל שותים מימיו הנאמנים מ"מ איכא תרי רובא להתיר אשה זו עכ"ל:
וכן ראיתי בקונטרס שבות יעקב במחודשי' בדיני ס"ס סי' ב' וז"ל אע"ג דבדאורייתא אזלינן להחמיר מ"מ אם יש עוד ספק בלי ספק דפלוגתא מתירין מטעם ס"ס ספק אם הלכה כמאן דאסר ואת"ל כמאן דאסר מ"מ הרי יש כאן עוד ספק וכתב עוד בתשובת אחרונים דכה"ג חשיב ס"ס גמורה ואדרבה עדיף משאר ס"ס וה"נ דילמא האמת כדעת הגאונים דס"ל דמומר אינו זקוק ליבום ואת"ל דאין הילכתא כוותייהו דילמא הוי בר קיימא אבל כד דקיינן שפיר לא חשיב זה לס"ס ולא דמי להמרי"ק דהתם רבו הפוסקים להתירה ומעוט הפוסקים אוסרים ומסתברא טעמא דמתירין ולכך מצטרף דעת המתירין במומר אע"פ דאין סומכין עלייהו אבל בנ"ד כל הפוסקים פסקו כרשב"ג כל שלא שהה שלשים יום הוי ספיקא וצריכה חליצה שוב לא מצטרף האי ספיקא דמומר דילמא הילכתא כהנך פוסקים דפסקו להתיר ותדע דאנן מחמירין כל שלא שהה ל' יום אע"פ שגמרו סימניו ומצריכין חליצה ואף שלדעת הרמב"ם דמפרש פלוגתת רבנן ורשב"ג באופן היכי שלא נודע שכלו חדשיו ולא גמרו סימניו אבל אם גמרו סימניו אף הרשב"ג מודה דהוי ולד מעלי' וכמו שכתב הב"ח וא"כ למה אין אנו סומכין בכל ולד שגמרו סימניו ומת תוך ל' להתירה מכח ס"ס ספק דילמא הילכתא כרבנן דהא בדעבד באשת כהן סמכינן אדרבנן כדאיתא בחולין דף ל"ז א"כ ה"נ נימא דילמא הילכתא כרבנן ואת"ל כרשב"ג דילמא רשב"ג מודה היכי דגמרו סימניו דלא הוי נפל וכמו שסבר הרמב"ם אלא ע"כ כיון דהילכתא כרשב"ג לא נכנס זה לספק ה"נ כיון דאנן דחינן סברת הגאונים לבר מהילכתא לא מיחשב לספק כלל ודמי ממש למה שכתב שם בשבות יעקב סי' היכי דרבו האוסרין מיקרי וודאי איסור ואפשר דמהרי"ק סמיך שלא לעגנה והוי בדעבד אבל להתירה לכתחילה לא מיחשב סבר' הגאונים לספק כלל וכבר מחו כל הפוסקים מאה עוכלא בעוכלא ועי' בתוס' בנדה דף מ"ד ע"ב ד"ה דקים ליה דכלו לו חדשיו:
גם מה שרצה הר"ם להביא ראי' מהגוזל בהגה' מרדכי דחה ראייתו וגם בעיני אינו ראי' כלל דהא התם פירש"י על הא דפריך המקשה אלא מעתה יבמה שנפלה לפני מוכה שחין תיפוק בלא חליצה ומשני התם אנן סהדי דמינח נייחא לה בכל דהו כדריש לקיש ופירש"י דמינח נייחא לה להתקדש לראשון שהוא שלם על ספק זה מזוקק לאחיו עכ"ל וא"כ מי הגיד להר"ם דפירש דמינח נייחא לה במוכה שחין עד שיחלק דבמומר אנן סהדי דלא ניחא לה דילמא כפרש"י דלעולם לא ניחא לה במוכה שחין אלא דניחא בבעלה שהוא שלם ומכנסת בספק שאם ימות תזקק ליבום אף שאינו יכולה לסובלו ולקבלו ה"נ גבי מומר איתתא בכל דהו ניחא לה ומכנסת עצמה בספק לדור עם איש יהודי ומכנסת עצמה בספק שאם ימות תזקק לאחיו אע"פ שלא יוכל לסובלו ולקבלו פשיטא היכא שלא הי' מומר כשנשאה לבעל דמכנסת עצמה לספק ע"כ אין לנו להתיר כלל שתנשא בלא חליצה ולענין שאלה ששאל איך לומר בשעת חליצה למומר אם להזכיר שם יהודית וגיית כמו גבי גט נראה דאין קפידא בדבר בשלמא גבי גט צריך להזכיר בגט שם שניהם מטעם שלא יה' נראה כמשנה שמו ולכך כשאנו מדברים עמו מזכירים כמו שמות שנכתב בגט אבל הכא אפילו אם אינם מזכירים שמו כלל אלא אנו אומרים לו אתה אחי המת פלוני כשר ואין קפידא בדבר כלל להזכיר שם שניהם רק אנו מדברים לנוכח מה אתה רוצה אם לחלוץ או ליבם ובכאן אין צריך לומר אם תרצה ליבם כמו שאיתא בסדר חליצה עיין בב"ש בסדר חליצה ס"ק מ"ד הנראה לפע"ד כתבתי וה' ינחינו בדרך אמת: