פנים מאירות חלק ב· רבי מאיר איזנשטאט
שאלה קמב
קשיא לי הא דאמרינן בשבת דף ס"ט ע"א אבות מלאכות ארבעים חסר אחת והוינ' בה מנינ' ל"ל ואמר ר' יוחנן שאם עשאן כולם בהעלם אחת חייב על כל אחת היכי משכחת לי' בזדון שבת ושגגת מלאכות כו' דידע לה שבת במאי ומשני דידע לה בתחומין ואליבא דר"ע וכן משני בדף ע' ע"ב ובדף ע"ג ע"א וקשה לי למה לא משני דידע לה בלאו דמחמר דאינו בכלל אבות מלאכות ואינו חייב חטאת על לאו דמחמר אליבא דר"י כמו דאיתא בסוף שבת דף קנ"ד ע"א ודוחק לומר כיון דלא לקי אליבא דר"י ניחא לי' ולאוקמי' בתחומין דלוקין על עירובי תחומין דבר תורה כדאיתא בסוף פ"ק דעירכין דהא התוס' הקשו שם וז"ל תימא לר"י דאמאי לא קאמר דידע לה לשבת בעשה דכתיב וביום השביעי תשבות וכתיב נמי ושמרתם את השבת הרי להדי' אף שאין בעשה מלקות כיון דידע שיש שבת בעולם א"כ נוכל לומר דידע בלאו דמחמר דלא חשיב בהדי' ל"ט מלאכות ואליבא דר"י שפיר משכחת בזדון שבת ושגגת מלאכה וידע לי' לשבת בלאו דמחמר. ויש לישב כיון דל"ט מלאכות לא כתיב בהדי' אלא דילפינן ממשכן וכולם נכללים בכלל לא תעשה כל מלאכה אתה ובנך ובתך ועבדך ואמתך ובהמתך וכיון ששכח רישא דקרא מסתמא שכח גם סיפא דקרא ובהמתך ובא"ח סי' תנ"ה כתב הב"י ששביתת בהמתו ומחמר מותר ביו"ט ואין לאוסרה רק בשבת שפרט לך הכתוב וכתב הב"י וז"ל ואיני יודע טעמו של המתיר דהא כיון דהוקשה יו"ט לשבת חוץ מקצת דברים שנתפרשו בתלמוד ושבית' בהמה אינו מכללם היכי אפשר לומר שהיא מותרת ביו"ט אע"פ שלא כתבה הכתוב ביו"ט הלוא כל שאר מלאכות ג"כ לא נכתבו ביו"ט בפרט ומלא תעשה כל מלאכה ילפינן להו והא נמי דכוותייהו ומיהו בהא איכא למימר דשביתת בהמתו ומחמר לאו בכלל לא תעשה מלאכה נינהו שהרי אינו מכלל ארבעים אבות מלאכות ולא מתולדותיהן אלא לאו בפני עצמו יחד לו קרא והילכך אפשר כיון דלא כתבה רחמנא ביו"ט משרי שרי עכ"ל:
ותמהני מאוד על מאור עינינו הב"י איך כתב שאינו בכלל לא תעשה מלאכה אלא לאו בפני עצמו היכן מצינו לאו בפני עצמו במחמר הלוא הרמב"ם בפ' כ' מהלכות שבת כתב אסור להוציא משא על בהמה בשבת שנאמר למען ינוח שורך וחמורך וכל בהמתך ואם הוציא אינו לוקה לפי שאיסורו בא מכלל עשה והלוא לאו מפורש בתורה שנאמר לא תעשה כל מלאכה אתה וגו' ובהמתך שלא יחרוש בה ונמצא לאו שניתן לאזהרת מיתת ב"ד ואין לוקין עליו א"כ שביתת בהמתו ומחמר מותר ביו"ט ואין לאוסרה רק בשבת שפרט לך הכתוב ואפשר לומר דכוונת ב"י כך דשביתת בהמתו לאו בכלל לא תעשה מלאכה נינהו ר"ל מדהוצרכו התורה לפרוט אחר לא תעשה כל מלאכה אתה ובנך וגו' ובהמתך ש"מ אי לאו דכתבה רחמנא ובהמתך ויחדי' ללאו בפני עצמו לא הוי בכלל לא תעשה כל מלאכה וביו"ט לא פרטי ש"מ דסמכה התורה דביו"ט אינו בכלל לא תעשה כל מלאכה דכתיב גבי יו"ט ולכך משרי שרי אלא דקשה לי הא בי"כ נמי לא פרטי' התורה שביתות בהמה ונימא נמי דשביתת בהמה מותר ביו"כ. ויותר נראה לומר דעת המתיר שביתת בהמה ביו"ט משום דס"ל כדעת דמפרשי למה אסרו קצירה וטחינה ביו"ט והתירו בישול ואפי' משום דביו"ט כתיב מלאכת עבודה לא תעשו וזה כולל כל מה שדרך העבד לעשות לאדוניו ואין רוב בני אדם עושים אותן לעצמם אלא שוכרין אחרים לעשותן אבל כל מלאכה שדרך רוב בני אדם לעשותן כל אחד בביתו לעצמו לא הוזהרנו ולפ"ז ניחא ביו"ט כתיב כל מלאכת עבודה לא תעשו הותר בישול ואפי' וא"כ ה"ה מחמר אחר בהמתו ע"י קול בעלמא לפעמים אדון בעצמו עושה וה"ה ליתן לנכרי שיחרוש עם בהמתו אין איסור בדבר אבל חרישה על ידי בהמתו בעצמו הוי בכלל מלאכת עבודה אבל בשבת וביו"כ לא כתיב מלאכת עבודה רק כתיב לא תעשה כל מלאכה א"כ אף מחמר בכלל אף שאינו עבודה וק"ל: