פנים מאירות חלק ב· רבי מאיר איזנשטאט
שאלה קמא
כתב רמ"א ביו"ד סי' י"ח ומי שרוצה להכניס עצמו לספק זה אין צריך לבדוק הסכין בין שחיטה לשחיטה וכתב מהר"ם יפה דוקא בשוחט לעצמו אבל בשוחט לאחרים ה"ל השוחט פושע שעבר על דברי חז"ל שאמרו צריך לבדוק הסכין בין כל אחת ואחת וצריך לשלם אפילו השוחט בחנם כדין מזיק בידים עכ"ל. והשיג עליו הט"ז מההיא מגורמתא דאתי לקמי' דרב כו' ותו דאין שייך כאן גרמי דגרמי הוי דווקא היכי דברי הזיקא או שהיזק נעשה מיד כו'. ולי נראה להביא כל היכא דהוי מצי למעבד שלא יהיה ספק בשחיטה זו וסמוך על דעתא שיהי' סכינו יפה ואח"כ נולד ספק בשחיטה הוי פשיעה ולא דמי להא דאיתא בא"ת סי' ס"ו דאם מצא הסכין פגום והוא בודקו תחילה כיון דאיכא למימר בעצם המפרקת נפגמה לענין ממון לא מפקינן מספק דהתם לא פשע כלל דעשה מה שהי' מוטל עליו אבל הכא כיון דזה ידוע לכל השוחטים דאם נמצא הסכין פגום אסרינן כל הבהמות כרב הונא מספק דילמא בעור קמייתא נפגם והי' בידו לעשות שלא יפול שום ספק וסמך על דעתו שלא יארע שום ספק ואח"כ נולד הספק הוי פשיעה וראיה לזה דאמרינן בסוף הפועלים בר אדא סובלא הוי קא מעבד חיותא אגמלא דנרש דחפה חדא לחברתא שדיתא במיא אתי לקמי' דרב פפא חייבי' א"ל מאי הוי למעבד א"ל איבעי' לך לעבורי' חדא חדא נשמע מזח דאף השומר הי' עבר שיכול להעבירם בבת אחת ולא יאורע שום היזק אפ"ה כשאירע היזק הוי פשיעה. ומיהו לדעת התוס' דכתבו התם וז"ל נראה דלא חשיב לה פשיעה מהאי טעמא אלא כעין גניבה ואבידה ומחייב מטעמא דאדעתא דהכי יהיבי לך אגרא דתינטר ניטורתא יתירה וסבר רב פפא דהכא כרבא דפ' הכונס דאמר משום דאיבעי לך לעבורי חדא לאו פשיעה היא ולא כרב כהנא דאמר התם דהוי פשיעה גבי נפלה לגינה עכ"ל. וכן כתב הרא"ש וכדבריו פסק בש"ע סי' ש"ג סעיף י"א רועה ש"ש שהעביר בהמות על הנשר כו' שאין השומר נוטל שכר אלא לשמור שמירה מעולה עכ"ל:
א"כ בנידן דידן נמי דווקא בשכר הי' חייב אבל בחנם אפשר דלא הוי פשיעה אבל מאוד תמו' לי דהא בריש סי' שצ"ד כתב הטור וז"ל ומה נקרא אונס שפטור אם נפלה כגון שהוחלקה באבן אבל אם דחפוה חברותי' ונפלה הוי פשיעה ולאו אונס וחייב לדעת רב אלפס והרמב"ם אבל ר"י פי' דחפוה חברותי' לא הוי פשיעה כן כתב רמ"א וא"א הרא"ש ז"ל והביא הב"י בשם הרא"ש דהא דקאמר הכי דחפוה חברתי' הוי פשיעה היינו כרב פפא בשילהי פרק הפועלים גבי עובד' דאדא סובלאה ונראה דהתם לאו פשיעה חייבו אלא שש"ש הי' וחשיב בגניבה ואבידה כדמשמע התם ונראה דהלכה כרב פפא וכיון דהלכה כרב פפא דלאו פשיעה היא א"כ פטור הכא דשן ורגל בשמירה פחותה סגי להו בש"ח עכ"ל. וכתב שם הר"ב הב"י ולענין הלכה נקטינן כהרי"ף והרמב"ם שהם מסכימי' לדעת אחת. ועוד דפשטי' דגמ' כוותייהו וכן פסק בש"ע כוותייהו וא"כ להאי טעמא דהוי פשיעה ושן רגל בשמירה פחותה סגי בש"ח א"כ אף ברועה ש"ח אם העביר בבת אחת ודחפה חדא לחברתי' הוי פשיעה וחייב ואם כן קשה קושי' חזקה ועצומה על המחבר הש"ע שבסי' ש"ו פסק כדעת הרא"ש דדווקא ברועה שש"ש חייב ובסי' שצ"ד פסק כדעת הרי"ף והרמב"ם שלדעתם הוי פשיעה ואף ברועה ש"ש נמי חייב וכן קשה על הטור ורמ"א שבסי' שצ"ד הביא מחלוק' הרא"ש והרי"ף והרמב"ם ובסי' ש"ו כתב בפשיטות כדעת הרא"ש וצ"ע. נשמע מזה דעכ"פ בשומר שכיר אמרינן אדעתא דהכא יהיב לך אגרא דתינטור נטרותא יתירא ולא סגי במה שאמר הא נטרי כדנטרי' אנשי א"כ ה"נ פשוט בשוחט שנוטל שכר שמחוייב לעשות כל טצדקי שלא יפול שום ספק בשחיטה זו ואם היה בידו לסלק הספק ולא עשה הוי פשיעה גמורה ובשלו רשאי להכניס עצמו בספק ולא בשל אחרים ומהאי מוגרמתא דהקשה הט"ז אין כאן קושיא כלל לא מבעי' לפי' ר"ת דמפרש התם דרב פסק כר' יוסי והי' רב מחמיר עליו בשביל שבעל בהמה היה עם הארץ וקרי לי' ספק גזילה משום דאותו איש ששחט לע"ה ה"ל לאסוקי אדעתי' שיחמירו עליו א"כ פשיטא שאין כאן קושיא כיון שע"פ עיקר הדין הוא מותר אלא אפילו לפי ר"י דמספקא ליה לרב בזה מ"מ אינו דומה כלל לזה דהתם אפשר דשוחט קיבל מאיזה חכם שהלכה כר"י ולא נתפשט עדיין הלכה סוגיין דעלמא דהלכה כרבנן אבל בנידן דידן דכבר נתפשט סוגיין דעלמא בנמצאת סכין פגומה להטריף הכל ובידו הי' לסלק הספק זה הוי פשיעה ועוד התם אפשר לא מיירי ששוחט הכניס עצמו בספק זה ושחט לכתחילה במקום שהוי הגרמה לרבנן אלא בתחילה התחיל לשחוט יפה במקום שחיטה אליבא דכ"ע ואח"כ נשמט הסכין ועשה הגרמה לרבנן ולא הי' בידו לחייבו דדילמא הלכה כר"י ולא הוי הגרמה אבל לעשות בתחילה להכניס עצמו בספק הוי פשיעה וק"ל: