פנים מאירות חלק ב· רבי מאיר איזנשטאט
שאלה קלה
בדבר שאשה אחת בחלי' קודם מותה ביקשה מבעלה שיתן כרים וכסתות שלה לבתה העני' שיש לה מבעלה ראשון וכך אמרה לו שכל זמן שאתה חי תשמש בהם אבל לאחר מותך יהי' שייכים לבתי והבטיח לו על זה ואמר' לי' תן לי ת"כ על זה ונתן לה ת"כ על זה לקיים דבריו ואחר זמן מת בעלה הנ"ל ושבק חיים לכל חי והבת הנ"ל רוצה ליקח הכרים וכסתות מכח צוואו' אמה ואבי' חורגי' הסכים על זה ונראה פשוט דכל מתנה לעני אינו קונה אלא מטעם נדר כמבואר בח"מ סי' רמ"ג שכתב הטור ואם מקבל הוא עני אינו יכול לחזור בו דאמירה לגבוה כמסירה להדיוט. וכתב הב"י אין דברי רבינו מכווני' שלא אמרו אמירתו לגבוה כמסירתו להדיוט אלא גבי הקדש כמבואר בפ' דקדושין אבל העני הדיוט מיקרי ומסיק דבירושלמי איתא אבל בעני נעשה נדר וכן כתב הטור בסי' קכ"ה וא"כ בנ"ד אף שהבטיח לה בת"כ מ"מ כיון שמת יורשין פטורים וכן כתב הסמ"ע בסי' קכ"ט סי' ה' במה שכתב רמ"א ואפילו נתן ת"כ אם הוא במקום שלא נהגו לקנות בכך ומ"מ כופין אותו לקיים שבועתו וכתב הסמ"ע וגם הש"ך ונ"מ אם מת זה שתקע כפו דאין מחייבין את יורשיו משום שבועה ואפילו בחייו אין ב"ד יורדין לנכסיו אנא משמתין לקיים שבועתו וגם אם נשאל על שבועתו והתירוהו בדעבד מהני לדעת ר"ת משא"כ אם משתעבד מדין ערבות. א"כ בנ"ד נמי וכן כתב מהרמ"א בסי' ר"ט ובסמ"ע בסי' ר"ז ס"ק י"ג ולפ"ז בנידן דידן נמי נימא הכי ואין זה נכנס לדון שהזכיר רמ"א בסי' רמ"ג באשת שמעון שנתנה מתנה בשעת חלי' ונתרצה בעלה ואח"כ רצה לחזור אם הוא ממנה לעני לא יוכל לחזור בו וכן הוא בסי' פ"א אם שתקן לצוואתו הוי כהודאה ולא יוכל למימר שעשו שלא להכעיס השכיב מרע. ובא"ה סי' צ' סי' יו"ד אם נתרצה הבעל אם נתנה לעניים אינו יכול לחזור בו וכתב הב"ש עי' ביו"ד סי' רל"ב ס"ז נ"ל דאיירי בלי הפצרה שלה מ"מ דוקא הבעל גופי' אבל יורשין כיון שאינו חייב אלא מטעם נדר והסמ"ע בסי' קכ"ה ס"ק כ"ה רצה ליישב קושית הב"י על הטור דשייך שפיר גבי צדקה לומר אמירה לגבוה דכל האומר אתן כך לעניים ה"ל כאלו אמר אתן לגבוה ומשלחן גבוה כזכו עניים מ"מ נראה דהסמ"ע לא בא אלא ליישב הלשון הטור אבל לענין דיני' היכי דנדר לצדקה דיחשוב כאלו בא ליד עני ואף לאחר מותו ומחויבי' היורשים לקיים כמו גבי הקדש זה לא עלה על דעת הסמ"ע ותדע דהא הטור בי"ד סי' רנ"ח כתב אמירת אדם לגבוה כמסירה להדיוט לפיכך מי שנדר צדקה אי אפשר לחזור בו והני מילי בלא שאלה אבל אם מתחרט ומוצא פתח חרטה לנדרו י"א שנשאל לחכם ומתירו כל זמן שלא יצא מתחת ידו ואם מסר חובו במעמד שלשתן לגבאי ואמר הרי צדקה א"א לחזור בו ואסור לשנותו. וכתב הב"ח דג"כ לא יוכל לשאול עליו דה"ל כאלו כבר יצא מתחת ידו וכן כתב הש"ך ואי ס"ד דבצדקה אמירה לגבוה כמסירה להדיוט ממש דמי איך כתב הטור דנשאל לחכם ומתירו אלא ע"כ דהוי כמסירה להדיוט שקנה אף בדיבור אבל עכ"פ דקונה מטעם נדר. ולפ"ז היכי שמת אינו בנו חייב לקיימו וכן כתב להדיא בתשובת רמ"א ס"ס מ"ח וז"ל לא מבעי דאם אמר ליתן לאחר מותו דפשיטא דלא חל עליו הנדר מעולם ואין היורשין צריכין ליתן אלא אפי' אמר ליתן מיד אין היורשין צריכין לקיים נדרו כל זמן שלא זכו עניים מכח קנין עכ"ל וע"כ אינו דומה להקדש דאמרינן בפ"ק דקדושין כיצד אמירתו לגבוה כמסירתו להדיוט האומר שור זה עולה בית זה הקדש אפילו בסוף העולם קנה בהדיוט לא קני עד שימשוך ונראה דאם מת שמחייב היורשים להביא קרבנות אלו משום דהתם דחל הקדש עלייהו קדושת הגוף ואיך ימעלו בהקדש אבל גבי נתן מתנה לעני דאינו זוכה אלא מצד נדר אין בידינו לכוף ליורשים לקיים נדר אביהם:
ואגב נזכר מה דתמיה לי על הר"ן בפ"ק דקדושין דאיתא שם ת"ר כיצד רשות גבוה בכסף נזכר שנתן מעות בבהמה אפילו בסוף העולם קונה כו' וכתב הר"ן ואיכא למידק עלה למה לי דקתני גזבר שנתן מעות בשביל בהמה אפילו בלא דמים נמי קנה באמירה בעלמא דהא אמירה לגבוה כמסירה להדיוט. וכן ראיתי בריטב"א שהקשה קושי' זו וז"ל תמיה לי מילתא למה לי כסף בלא כסף נמי קונה דאמירתו לגבוה כמסירתו להדיוט דמי וכיון שקצץ דמים עם המוכר קנה ואני אומר דאין כאן קושיא דאי מטעם אמירה לגבוה כמסירה להדיוט ה' יכול לשאול על נדרו כמבואר בדברי הטור י"ד ס"ס רנ"ח אבל אם נתן הגזבר הכסף קנה ע"פ דין תורה דהקדש כל קנינו בכסף דכתיב ונתן הכסף וקם לו וא"כ אין יכול לשאול על דבריו וזה ברור לדעתי הדרן למילתא קמייתא דבנידן דידן כיון שלא נתרצה אלא ליתן אחר מותו אין היורשים מחויבים לקיים נדרו הנלפע"ד כתבתי:
נאום מאיר חותם בק"ק א"ש: