פנים מאירות חלק ב· רבי מאיר איזנשטאט
שאלה קלב
ראיתי בדברי האחרונים שתמהו על המקואות שלנו שעומדים הנשים על גבי נסרים וטובלים הלוא לדעת הראב"ד דכתב דווקא בכלי חרס דכיון שאינו מקבל טומאה מגבו ולא חזי למדרס ליכא משום גזירות מרחצאות וסילתא נמי לאו בר קבולי טומאה הוא אבל בכלי עץ אפילו דעבד לא עלתה לה טבילה ודייק לי' מדתנן בפ"ה דמסכת מקוואות מעין שהעבירו ע"ג כלים או ע"ג ספסל הרי הוא כמו שהי' דברי ר' יהודא ר' יוסי אומר הרי הוא כמקוה ובלבד שלא יטבול ע"ג ספסל אלמא כל שהוא ראוי למדרס כספסל לא מהני בהו טבילה משום גזירות מרחצאות. ובדברי הרא"ש פסק הרשב"א בת"ה וז"ל לא תעמוד על גבי כלי עץ שמקבלים טומאה מגבן ולא על גבי נסרים שראוים למדרס ולא על שום כלי הראוי למדרס מפני גזירות מרחצאות של כלים עברה וטבלה לא עלתה לה טבילה וע"פ זה כתב בש"ע סי' קצ"ח סעי' ל"א אין טובלין בכלים כו' ולא על גבי נסרים שרואים למדרסו' וכתב הט"ז וז"ל ונקט נסרים הראוים למדרס כי טומאת מדרס אינו שייכא אלא בחשיב עלי' שתהי' למדרס ולפעמים צריך אפי' למעשה כדאיתא ברמב"ם פרק כ"ה דהלכות כלים וכתב שם נסרי' של בית המרחץ ששגמן אינם מקבלים טומאה שאינן עשוי' לישיבה כו'. א"כ בכל סתם נסרים שמוכרין לבנין לא מטמאי' מדרס אלא דס"ל להראב"ד כיון שראוים לטומאת מדרס אם הי' מיוחדין לכך לעשות מהם ספסל או כיוצא בו יש לחוש לרואה שיטעה ויאמר כל הנסרים הדין כך אע"פ שיחדן כבר לישיבה ויש בהם טומאת מדרס ומכח זה יטבול במרחצאות זה כוונת הראב"ד שכתב נסרים הראוים למדרס. ולפ"ז יש לתמו' טובא על המנהג מדינתינו שעושים נסרים במקום שתעמוד האשה הטובלת ולבו"ש האריך בתמי' זו:
ונפלאתי שטעו בכוונת הראב"ד והרשב"א דהא משנה שלימה שנינו במס' כלים ספסל שניטל אחד מראשיו טהור ניטל השני טהור אם יש בישיבה טפח טמא ופי' הרב רבינו עובדי' משום דלא חזי לישיבה שהיושב עליו כיושב על גבי קרקע ואם יש בגובה טפח טמא שדף העב חזי לישיבה וכן פסק הרמב"ם בפרק כ"ו מהלכות כלים ובסוף פ' הנ"ל תנן הנסרים במרחץ ששגמן ר"ע מטמא וחכמים מטהרים שאינו עשוים אלא שיהי' המים מהלכין תחתיהן ופסק הרמב"ם בפ' כ"ה דהלכות כחכמים א"כ אין ספק מה שכתב הרשב"א ולא ע"ג נסרים שראוים למדרסו' היינו בעוביין טפח דהם טמאים מדרס. ולפ"ז מנהג של ישראל תורה ולכך לא מיחו כל גדולי ישראל דהם עושים מתחילה נסרים שאין בעובין טפח ואינם מטמאי' מדרס ואין פיקפוק כלל לטבול עליהם דלא משום בעיתות' איכא ולא משום כלי דמקבל טומאה איכא דנסרים כאלו אינם טמאים מדרס כמו גבי ספסל. ולפ"ז יש תמי' רבה על הב"ח שכתב בסוף דבריו וז"ל ומיהו לעעוד על הנסרים אפילו הם רחבי' ד' אם אינם מחוברים וקבועים במסמרי' אסור לעמוד עליהם ולטבול כיון דראוים למדרסות ואף בדעבד לא עלתה לה טבילה. וכן פסק הרשב"א וכן פסק בש"ע ולפמ"ש ברור הדבר כשמש וכביעות' בכותחא בנסרים שאין עוביין טפח אין מטמאין במדרס ואין חשש כלל לטבול עליהם ואין לנו לבדות מלבינו חששות רחוקים דראוי למדרס פירושו שראוי' לעשוי' ספסל או כלי שראוי למדרס א"כ גבי סולת' ל"ל טעמא משום בעיתותו' הא בכל פשוטי כלי עץ נמי נימא דראוי לעשות ממנו כלי שיטמא אלא ברור הדבר שלא עלה על שום קדמון גזירה זו אלא פירוש הראוים למדרס שיש נסרים שאין עוביין טפח ואין מטמאין מדרס ומנהג ישראל תורה היא ואין בדבר זה שום פיקפוק ושאר תשובת שהביא הש"ך לא הי' בידי לעיי' בהם:
ועוד דמסככין בנסרים ולא פליגי ר"מ ור"י אלא בגזירות תקרה ואם איתא דנסרים חזי למדרס ומקבלין טומאה בלא"ה אין מסככין בהם דהא אין מסככין בדבר המקבל טומאה אלא ברור הדבר דסתם נסרים שאין עובין טפח ולא מטמאו מדרס וזה ראי' שאין עליה תשובה. והלבוש בא"ח סי' תרכ"ט סי' י"ח נתקשה מזה שכתב ויש מתמיהים והרי הם מקבלים טומאת מדרס ולמה לא יהי' פסולים כו'. ונדחק בישוב קושי' זו אבל לפי מה שכתבנו אין כאן קושי' דסתם נסרים אין עוביין טפח ולכך אינם ראוים למדרס ואינם מקבלים טומאה וק"ל: