אור ברסלב

פנים מאירות חלק ב· רבי מאיר איזנשטאט

שאלה קלא

שאלה קל

נפתלי שבע רצון מלא יראה פנימי כחיצון ועטרנו צינה רצון ה"ה אהו' ידידי כנפשי הרב המופלא המושלם במעשים כבוד מוהר"ר נפתלי נר"ו כתבו קבלתי וראיתי מגילת קנאת ה' צבאות בדבר פלוני שהי' מיחד עצמו עם אשת פלוני בחדר תוך חדר באפילה ושהה עמה לערך ג' שעות ומשרתו של ב"ב הרגיש בדבר וקרא לכמה אנשים והטו אזנם ברחוב אחורי הכותל לפני החלון ושמעו הקול הוויות של תשמיש והאריכו בדברים של ממש כאלו ראה מעשה והאשה עומדת במרדה ואמרה אויבים הוא דמפקא עלי' קלא ומכ"ת ירא לגבות את העדות בפני' ובפני בעלה מכמה טעמים שיגיד לי בעל פה וביקש ממני לחות דעתי בנדון זה:

אמרתי להשיב מפני הכבוד אם אמנם שכהיום באתי מאורחים רחוקא ונטלטלתי בטילטולא דגברא ואין דעתי צלולה להעמיק בדברי הפוסקים ולברר דעת הרי"ף והרמב"ם והרא"ש מ"מ להוציא חלק אי אפשר באשר שבעל האשה בא לפני וצעק ככרוכיא ואמר בפה מלא ששקר המה הדברים וילדה אחת בת י"ב שנים הי' נעורה באותו עת בבית החורף והנר הי' דלוק והאנשים מבחוץ לא יכלו לראות את הנר מחמת דלת החלון שהי' סוגרי' ונעולים הטיב בלילה ולפ"ז רוצה לנסות להדליק הנר בביתו וכשיסגור דלת החלון לא יראו שום ניצוץ אור וגם אמר שהילדה אומרת שלא נכנס פלוני לחדר רק הי' בבית החורף ולפ"ד הבעל יש לחוש לכמה חששות ותקלות שיעשו מחמת בושה אם יגרש את אשתו בכן אודיע למכ"ת מה שנראה לי אליבא דדינא ופותחין בזכות תחילה דזה ש"ס ערוך בפ' עשרה יוחסין דף פ"א אמרינן מלקין על היחוד ואין אוסרין על היחוד א"ר אשי לא אמרן אלא ביחוד דפנוי' אבל ביחוד דאשת איש לא שלא תהי' מוציא לעז על בני' ובוותי' קימ"ל. ופסקינן בא"ה סי' כ"ב הרי להדיא דבא"א לא מבעי' דלא אוסרין אפילו אין מלקין ולפי דברי הילדה אפילו יחוד לא הי' דהא מתיחד אדם עם אשה ותינוקת שיודעת טעם ביאה ואינו מוסרה עצמה לביאה. ואף שתוס' בפ"ק דכתובות דף י"ג כתבו והקשו על הא דאמר רב אין אוסרין על היחוד מהא דאמרינן בפ' בתרא דנדרים גבי האי נואף לא תאכל מהני תחלי דטעמינהו חווי' אמר רבא איתת' שרי דאם איתא דעביד איסורא לא הוי אמר הכי דניחא לי' דלימות משמע דאי לאו האי טעמא היתה נאסרת ע"י יחוד ותירצו וי"ל דנואף שאני וא"כ אי האי גברא הי' בחזקת נואף הי' לנו לאסור אך אף שהעם מרננים אחריו מ"מ לא הוחזק בעדים לכך:

ועוד כתב הנימוקי יוסף בפ' כיצד אשת אחיו דכל הני עובדא דשלהי נדרים דאמרינן התם דאיסורי לי' כולהו כשרצו לגרש ובבא לצאת ידי שמים אבל כשטוען ואומר שאשתו מותרת לו ומכחיש הדבר אין אוסרין אותה עליו אלא בעידי טומאה ממש כדאמרן וכן העלו בתוס' והרמב"ם והרא"ש והריטב"א ז"ל ובעדי כיעור פסק הרי"ף והרמב"ם ז"ל דמבעל עצמו לא מפקינן אלא בעידי טומאה בין שיש לו בנים ובין שאין לו בנים כדגרסינן בקדושין בפ' האומר איבעיא להו זינתה אשתו בעד אחד מאי אמר רב הוי דבר שבערוה ואין דבר שבערוה פחות משנים והיכי דמי עידי טומאה כדגרסינן בפ' כיצד העדים ורבנן היכי דייני כשמואל דאמר שמואל במנאפי' עד שיראו מנאפים ופירש"י ששוכבים בקירוב בשר ונוהגים כדרך תשמיש ולדעת הב"י בטור א"ה סי' י"א סובר כן וכן כתב הרמב"ם בפ' כ"ד מהל' אישות סי' ט"ו בעידי דבר כיעור אם רצה הבעל להוציא תצא בלא כתובה ובסי' י"ח כתב אין ב"ד כופין את האיש לגרש את אשתו עד שיבאו שני עדים ויעידו שזנתה אשתו בפניהם וזה דעת רוב הפוסקים דעת רש"י ושאלתות ומרדכי דאם הי' בכאן קול ממש עם עידי כיעור אבל היכי שלא ראה בעיניהם אלא ידיעה בלא ראי' ששמעו קול תנועה מהמיטה ונשימתה אפשר דלא הוי ניאוף כלל ותנועת המטה י"ל שבא לפעמים ע"י המתהפך אנה ואנה ולפעמים אדם מנשף בשינה ואינם אומרים אלא בדממי:

ובתשובת מיימני דשייך להלכות אישות שהרב רבי חזקי' ממאדיבורג אוסר בכי האי גוונא ששמע מאחורי הבית נשימתן כדרך בני אדם שמשמשין מטותיהם ותמה עליו מהר"ם בר' ברוך דקי"ל אין אוסרין על היחוד ואין אוסרין אלא בקינוי וסתירה או משיראו כדרך המנאפי' השוכבים בקרוב בשר אבל משישמע אותם מנאפי' לא שמענו כי מה שמיעה שייך במנאפי' אפילו אם שמעו אותן מנשמין שמא הי' משתגעין ביחד דרך שחוק ולא אסרינן בהא והמעתיק רצה להביא ראי' לדבריו מהא דסוף נדרים וקאמר שם דילמא עיני' נתנה באחר והשמיעה קול תשמיש כדי שיוציאנה ומסיים אם שמע באותו ענין שברור לו שלא הי' דבר אחר אלא תשמיש חלילה לו מלקחתו ואע"פ שאין ב"ד יכולין לכופו להוציאה הרי שכתב בהדיא אף שהיה ברור לו שזינתה אין הב"ד יכולה לכופו וכעובדא זו כתב הרב בתשובת צ"צ ס"ס ע"ט ומחלק הא הא דהתיר מהר"ם באשת כהן סתם ולא ירד לחלק בכך שאם תקיע בלבו היינו משום דהתם הכותל הי' מפסיק ולא שמע אלא דרך כותל שהי' נוטה אזנם לשמוע ואי אפשר לשמוע כל כך בבירור אבל בנידן זה שהעד הי' שוכב באותו החדר עצמו סמוך למיטתו והי' שומע שפיר ומעיד על דבר ברור שתקוע בלבו שזינתה בוודאי דבר פשוט הוא אי מהימן לי' כבי תרי שחייב להוציאה עכ"ל. וא"כ בנידן דידן שהי' שומעין אחורי חלון ולא ראו י"ל ג"כ שהי' משתגעין ואמירתו לא מהני דהא אם הי' האיש הנואף עומד לפנינו ומודה לדבר עבירה יכול הבעל לומר אינו מאמינך וכן אפילו אם אשתו הודית לדבר זה יוכל לומר אינו מאמינך. ולדעת ר"א בסי' קע"ח אינו נאמן לומר בזמן הזה אני מאמינך א"כ ק"ו בנ"ד שהיא מכחישתו והבעל אומר שאינו מאמין בלבו שזנתה ע"פ עידי כיעור וגם לפי דברי הנערה שאומרת שהיתה באותו עת בבית החורף והנר היה דולק ולא נכנס החשוד לחדרה אינו חיוב עלינו לכופו לגרשה ובפרטות שיש לחוש לכמה תקלות יהיה העון האשמה תלוי בראשם ואנחנו ב"ד נקי מה' ומישראל. כ"ד הכותב באנחה השוברת גופו של אדם היום יום א' כ"ד אדר פד"ת לנפשי לפ"ק. נאום מאיר בהר"ר יצחק ז"ל חותם פה ק"ק א"ש:

תוכן העניינים

פנים מאירות חלק ב

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה