פנים מאירות חלק ב· רבי מאיר איזנשטאט
שאלה קל
לבאר דברי הגהת רמ"א ביו"ד סי' מ"א וז"ל אם נסרך טרפש הכבד לבית הכוסות יש לבדוק בכרס שבוודאי יש שם קוץ או מחט שניקבה ועל ידי זה בא הסירכא וכן מצאתי וראיתי מעשה והכי נהוג ונפל חילוק בין הלומדים אם יש להטריף אף בלא בדיקה אחר הקוץ משום דכבר העיד רמ"א שבוודאי יש שם קוץ או דילמא דצריך בדיקה דווקא ואם בדק ולא מצא יש להכשיר דתולין הסירכא בדבר אחר אשר לא ינום ולא יישן ינצרוהו כאישון להחכם הכולל ונבון לחש ה"ה הרב הגאון הגדול מוהר"ר מאיר נר"ו אל יחסר מעל ראשו שמן ששון עד בנין מרום מראשון ארשה ארש ראשון שעל יעלה באפו עלי לעשון שבאתי בלא רשיון כי הצקתני רוח בטני לשאול על הדברים שנזרקו מפיו בחבורת ששון אם נעלם ממנו תשובת צ"צ סי' מ"ט שהתיר אף אם נמצא בו מחט בלא עשיות רושם ואם לא נמצא בו מחט אף לש"ך וט"ז האכלו ממנו אין בו אשם ובאשר בדבר הלכה אסור להיות מכ"ת מחשים בכן שמתי פני כשרשים להעיז נגדו לחות דעתו על מה עשה כרשים וכאילו האכילו לישראל רמשים והנה קצרתי כי אין צורך לבאר באריכות לחכם חרשים וגם הטרדות הקיפוני כארי ידי בכן שמתי קנצי למלה כי רוב דברים בלי דעת מעולה לא יחדל מעילה ובקשתי לאחוז במדה סלולה שאחז למרום עלה ובזה יתגדל קרנו למעלה עד ביאת שילה ואצא בחילה:
תשובה
ארי מפני אהבתו אמרתי להפסיק באמצע פרק ולהשיב מפני כבוד ואצרף ידי לברר דברי הנאמרים באמת ובתמים והנה ספר שו"ת צמח צדק לא הי' תחת ידי ובימי חורפי קריתי ושניתי בו דרך העברה בעלמא וכעת אשר נשען מכ"ת עליו עיינתי בו ולאחר העיו' הדק הטיב ראיתי שכבודו הגדול במקומו מונח וכאן לא דק במה שהשיג על הט"ז והש"ך שכתבו ביו"ד סי' מ"ח בהגה' סי' ח' וז"ל מחט או קוץ הנמצא בהמסס וב"ה בחללו ולא נתחב בהם כשר בכל ענין ואין צריך בדיקה וכתב הט"ז והש"ך דמשמע הא כל שנמצא בו ק"ד מבחוץ אפילו לא נתחב כלל טריפה דאם אין שם מכה ק"ד מנין ורצה הרב בעל צ"ץ לדחות סברא זו מטעם דשאני וושט דאכלה בי' ופעיא בי' ומתנענע תמיד איכא למיחש שמא תחילה ניקב הקוץ הוושט ומחמת הניענוע חזר הקוץ לפנים ונסתם הנקב אבל בכרס שהוא נח לעולם אי איתא דהקוץ הי' נוקב בו לא הי' חוזר לפנים אלא הי' תחוב בו כמו בתחילה וכה"ג כתב הסמ"ג והרא"ש בפ' אלו טריפות בשם ר"ת לכך אין להטריף בכרס בנמצא קוץ מונח בתוכו ואינו תחוב בו אפילו בנמצא עליו ק"ד מבחוץ עכ"ל:
ואני אומר במחילה מכבודו שלא דק בדבר זה דלא מבעי' לדעת הרמב"ן והרא"ש דפסקו כעולא דלא חיישינן לשמא הבריא כמו במחט בעובי ב"ה ומדמי לגמרי וושט למחט שנמצא בעובי בה"כ דלית להו סברא זו אלא אפילו לרוב פוסקים דפסקו דלא כעולא אלא בוושט חוששין שמא הבריא ולא דמי למחט שנמצא בעובי בה"כ חדא משום דהוא עב ועוד טעם אחד משום דוושט איידי דפעיא בי' חזרה המחט לאחורי' אבל מחט הנמצא בעובי ב"ה אדרבה האוכלין והמשקין דוחין אותו לחוץ ולא לאחריו כ"כ בהגהות אשר"י בפ' אלו טריפות ומטעם סברא זו חולק ר"ת על רש"י דס"ל לרש"י בהמסס אפילו מצד אחד טריפה מפני שדופנו דק ולא נראה לר"ת דלא חיישינן לשמא הבריא אלא בוושט דפעי' בי' וגמדא בי' ופעמים שחוזר המחט לתוך הוושט אבל בהמסס אם הבריא לא היה המחט חוזר לתוכו עכ"ל. וכל זה לא אמר ר"ת אלא היכי דליכא ק"ד כמו גבי וושט דחיישינן שמא הבריא אפילו בלא ק"ד ובהמסס לא חיישינן שמא הבריא בלא ק"ד דלא מחזקינן ריעותא מכח סברא דאוכלין ומשקין דוחין אותו לחוץ ולא לאחוריו ובוודאי דלא ניקב לחוץ דא"כ לא הי' חוזר לפנים אבל אם ניקב מצד העור ומצא מצד השני ק"ד בזה אף ר"ת מודה מכח ריעותא דק"ד דאם אין מכה יוצא לחוץ ק"ד מנין מכריח לומר שע"כ חזרה המחט לפנים כלומר לאחורי' מאיזה סיבה ה"נ להט"ז והש"ך אם נמצא המחט בפרש אם נמצא ק"ד אמרינן אם אין מכה יוצא לחוץ ק"ד מנין זה הכריח לומר שחזרה המחט לאחורי' לבפנים מאיזה סיבה כמו שאנו מוכרחים לומר שחזרה ממקצת העור לאחורי' כן נוכל לומר שחזרה כולה דמה לי מקצת ומה לי כולה ומייתי שפיר ראי' מוושט דכתב רמ"א בסי' ל"ג סי' ט' אם אין עליו ק"ד מבחוץ משמע אבל אם יש ק"ד טריפה. וביותר שט"ז כתב שהוא הגה' מהגהות מיימוני בשם ספר התרומה ובעל ספר התרומה מכשיר בוושט אפילו בנתחב הקוץ והוא בכלל היש מכשרין וע"כ סביר' לי' דדמי וושט לגמרי לעובי ב"ה והמסס ולית לי' האי חלוק' דמחלק ר"ת וושט איידי דפעי' בי' אפ"ה אי מונח בתוכו קוץ ולא תחוב ואיכא ק"ד בכל מקום בוושט טריפה ה"נ בהמסס ובה"כ אם מונח קוץ בחלל אם מצא ק"ד טריפה אליבא דכ"ע משום דק"ד מכריח לומר שחזרה ע"י איזה סיבה והאי חילוק' לא כתב ר"ת אלא היכי דליכא ק"ד דבוושט חיישינן לשמא הבריא משום דפעיא בי' ובהמסס לא חיישינן לשמא הבריא מטעם הנ"ל:
גם מה שכתב עוד טעם לסתור דברי הט"ז והש"ך וז"ל הלוא רוב פוסקים בשם ראב"י וסמ"ק וספר התרומה ומרדכי בשם ר"ת וריב"א הביאם הרב הב"י בסי' מ"ח כולהו סבירי לי' בנקיבת ב"ה מצד אחד ונמצא עליו ק"ד לא מיטריף אלא בנמצא ק"ד נגד פי המחט ממש משום כשהוא נגד פי המחט נראה שעבר לשני צדדים וחזר לבפנים ומתוך כך הוא נגד המחט ממש אבל לא בנמצא בסביבת הנקב מבחוץ וא"כ איך ס"ד למימר דאפי' אין קוץ תחוב בו אלא מונח בתוכו דהוי טריפה בשביל שנמצא ק"ד עליו הא אפילו אי הוי תחוב בו לא הי' מטריף אי לא הוי ממש כנגד פי המחט אלא סביב הנקב וא"כ מהיכי תיתי לומר כשנמצא עתה לפנינו שאינו תחוב אלא מונח בתוכו שיהי' טריפה בכל מקום שימצא ק"ד והגע בעצמך כשאין הקוץ תחוב בו אלא מונח בתוכו דקיל שהרי אין צריך בדיקה כלל יהי' אסור אם נמצא ק"ד בכל גוונא ובנמצא קוץ תחוב בו דחמיר שצריך בדיקה לא יאסור אלא בנמצא ק"ד דווקא נגד פי המחט ולא בכל גוונא לכך נראה וודאי דלא מיסתבר כלל למימר כך כו' עכ"ל. ואני אומר דאף משום הא לא תברא בוודאי לענין בדיקה קיל בנמצא מונח מנמצא תחוב דאין כאן ריעותא לפנינו משא"כ בק"ד דס"ל דלא מטרף אלא אם נמצא כנגד פי המחט דמסתמא חזרה לאחורי' משא"כ אם מוצאים ק"ד מבחוץ סביבת הנקב דצריכין אנו לומר דמחט היה שם וחזרה לאחורי' באיזה סיבה וחזרה ונקבה במקום זה בזה לא מחזקינן ריעותא שחזרה לאחורי' וחזרה ונקבה במקום הזה שהיא תחובה עכשיו ולכך תלינן הק"ד שסביב הנקב בדבר אחר משא"כ להחזיק שחזרה לאחורי' לבד שפיר מחזקינן אם נמצא ק"ד דבכל מקום שנמצא ק"ד הוי כמו כנגד פי המחט שאנו חוששים שחזרה המחט לחלל ההמסס כיון שנמצא ק"ד דמה לי שאנו חוששים ע"י ק"ד שחזרה המחט במקצת ומה לי לומר שחזרה כולה:
והשתא אני אומר בטח שאין בדברים אלו כדאי לדחות דברי הט"ז והש"ך ששניהם שוים בדבר זה ומימיהם אנו שותים והם באר הגולה ודברי הצ"צ בעיני בדבר זה פטומי מילי למי שלא נכנס בחדרי הפוסקים ובוודאי לא נעלם מדברי הט"ז והש"ך לחלק בסברות בין וושט להמסס ובה"כ אלא ברור הדבר שאף ר"ת לא חילק אלא היכי דלא מצא ק"ד אבל בנמצא ק"ד אין חילוק בין וושט להמסס ועתה כיון דקם דינא דהט"ז והש"ך וכבר העיד הצ"צ דסירכא יותר גרוע מק"ד א"כ יש להטריף אף בנמצא בפרש וכמו היום ראיתי מעשה ונזכרתי הלכה שמצא השוחט דמתא ק"ד בכרס החיצוני ולא רצה להטריף מחמת ק"ד לבד ונטרפה הבהמה מחמת ראי' ואח"כ אמר לו הכותי הקצב שמצא בפרש מסמור ארוך ומי יקיל ראשו נגד הש"ך והט"ז בלי ראי' מוכרחת:
ובעיקר הדין לבבי לא כן ידמה כמו שעלה על לב השואל על הרב צ"צ שאין הכוונה בהג"ה שיהיה טריפה אם לא ניקב מעבר אל עבר כי לא בא אלא ללמדינו שצריך בדיקה אם יש שם קוץ או מחט שניקב מעבר לעבר אז הוי טריפה אבל אם לא ניקב מעבר אל עבר אע"ג דמחט תחוב אין להטריף כמפורש בסי' מ"ח עכ"ל השואל. ולדעתי הי' טח עיניו מראות שהרי כתב וז"ל אם נסרך טרפש הכבד לב"ה יש לבדוק בכרס שבוודאי יש שם קוץ שניקבה וע"י זה בא סירכא זו ואי לפי דברי השואל למה נקט רמ"א שע"י זה בא הסירכא זו הלוא סירכא זו אינו מעלה ואינו מוריד דעיקר דבעינן שניקב מעבר לעבר. ועוד דהוי לי' למימר דצריך לבדוק ועוד מלשון רמ"א משמע יש לבדוק בכרס שבוודאי יש שם קוץ משמע אפילו שלא במקום הסרכת הטרפש לב"ה אלא בכל מקום בכרס:
ולפ"ז אין לחלק בין הוא תחוב שלא במקום הסירכא או מונח בתוך הפרש אלא עיקר הדבר שרמ"א רצה לברר הוראתו שסירכא זו בא ע"י מחט ולכך אמר יש לבדוק בכרס שבוודאי יש שם קוץ או מחט שניקבה וע"י מחט זה בא הסירכה ר"ל שניקבה במקום הסירכא וע"י זה בא הסירכא אלא שחזרה המחט לאחורי' והשתא כיון דהעיד רמ"א שבדוק ומנוסה למצוא שם מחטים והוי כמו רוב המצוי יותר מסירכא הריאה וכי היכי דנאבדה הריאה אסרינן ע"פ חומרות הגאונים ה"נ בהאי סירכא אף אם לא נמצא המחט אנו אומרים שבוודאי יש בתוך הפרש וצריכין לחפש בכל חדרי הבטן במקום הפרש וזה אי אפשר כי אם בטורח גדול ודמי להא דתנן היה ר' מאיר אומר כל דבר שבחזקת טומאה טמא עד שיודע לך הטומאה היכן היא וחכמים אומרים בודק עד שמגיע לסלע או לקרקע בתולה והביא הש"ס פלוגתא בפ"ק דפסחים ואף לרבנן דפליגי אדר"מ מ"מ סבירי לי' דצריך בדיקה עכ"פ להוציא מחזקתו אבל בלא בדיקה אף שלא מצא טומאה בחזקת טומאה הוא ה"נ דכוותי' שעינינו רואות ברוב פעמים ונתנסה בעשר נסיונ' שמוצאים מסמור או מחט ורובא דאורייתא ובפרט ברוב המצוי הוי בודאי טריפה א"כ אם המצא ימצא במיעוטא דמיעוטא שלא מצא המחט תחוב כל זמן שלא בדק בפרש הוי טריפה גמורה וכיון דאי אפשר לן לחפש בכל חדרי בטן אחר מחט זה נילך אחר רוב פעמים ולכך כתב רמ"א שימצא בוודאי שם שנתאמת אצלו כמו שנתאמת בדורינו ברוב פעמים ואם לפעמים במיעוטא דמיעוטא דלא נמצא מחט תלינן שיהיה בפרש ואי אפשר לבדוק והיא טריפה גמורה ועתה כשל עוזר ונפל עזור בעל פרי חדש שהסכים עמו ולא דק בזה ובטחתי מי שלומד התורה לשמה יודה לדברי בהוראה זו. אך מקרוב בא התלמידי' הקופצים בהוראה ומקלו יגיד לו כל המיקל אליו שומעין אבל חלילה לפרוץ גדר וכן חקרתי מן השוחט דמתא ואמר לי שכן נוהגין בכל מדינות אשכנז להטריף היכי דנסרכה הטרפשי' בב"ה והמסס ואין בודקין כלל אחר המחט כי כבר העיד רמ"א שהוא בדוק ומנוסה. וגם עינינו ראה ולא זר יותר מעשרים פעמים שבכל פעם שהי' נסרך מצאנו מחטי' שם ע"כ אין להקל אפילו באיזה פעם שלא נמצא המחט אנו חוששים שמא כבר ירדה לתוך הפרש ואי אפשר לבדקה כראוי ויש להטריף וכן נהגתי כל ימי וה' ידריכנו בדרך אמת ויראנו נפלאות בתורתו ויצילינו משגיאות כ"ד המתפלל בלב נשבר ונדכה ולבי דואג בקרבי שיצילינו משפת שקר ולשון רמיה ויקוי' ברשעים עצו עצה ותופר. היום יום ד' ד' מנחם תפ"ג לפ"ק:
אחר זה מצאתי בשאלות ותשובות חוט השני סי' ס"ט וכתב בפירוש שאפילו אין המחט תחוב בו כלל מבפנים אלא מונח על הפרש ויש להטריף ומדמה לגמרי לוושט וכתב שם אם אירע שעירו הפרש מתוכו ולא בדקו אחר המחט נראה להכשיר ומסיים ואולי שלא נהגו לחפש ולפשפש בכל הפרש מקצה לקצה לית לן בה כי די לבקוע הכרס במקום הסירכא ולבדוק רק על הפרש סמוך לדופן הכרס אשר שם הסירכא דומי' דוושט כי נמצא שם קוץ בפנים הוי סמוך לדופן הוושט אשר שם הקורט דם מבחוץ וק"ד אית בי' חששא כמו טפת דם קרוש עכ"ל בקיצור ואף שחלק עלי בדין אחד דהיינו היכי דלא בדק מ"מ אומר אני דאפשר שלא הוחזק ונתברר אצלו שנמצא ברוב פעמים מחטים אבל אחר שנתברר לפני בהרבה נסיונות יש לי על מה לסמוך דרובא דאורייתא ומתניתן מסייע לן דכל הטומאות כשעת מציאתן ובלא בדיקה בכל חדרי הבטן אי אפשר להכשיר וכל מי שאינו נוהג כן בדורינו כאלו מאכיל טריפות בישראל:
חזר השואל והשיב לי וז"ל לא ידעתי הסיבה למה סבב עצמו לפרש דברי רמ"א דאף בדיקה לא מהני כי בכל פינות שאנו פונין דברי רמ"א אינו מדוקדק דלפירושו דאף בדיקה לא מהני קשה אמאי נקט רמ"א יש לבדוק הל"ל טריפה עכ"ל. אמרתי להשיב במחילה כבודו שאף אני לא אמרתי דבדיקה לא מהני אלא כתבתי שקשה לבדוק כל חדרי בטן ובוודאי כוונת רמ"א שכתב יש לבדוק שבוודאי ימצא שם כוונתו בדיקה מעליותא לפשפש בכל הפרש ובדורינו שנתברר ברוב פעמים שמוצאים מחטים אי אפשר להכשיר אלא בבדיקה מעולה אבל כיון שקשה לבדוק בפרש לכך יש להטריף וזה ברור בדברי למי שמדקדק בדברי לא יטעה בשום ענין שעלתה בדעתי של דברי רמ"א אף בדיקה לא מהני. עוד השיב לי דלסברתי דלא אמרינן דיצאה וחזרה מ"מ קשה אם בנמצא אמרינן דחזרה מכ"ש בתחוב א"כ קשה אמאי לא נימא אף בנקוב מצד אחר דאף אם ימצא נגד סביבות המחט בחוץ דטריפה דאמרינן דחזרה לאחורי' מצד החיצון ונשארה תחובה בצד הפנימי והק"ד שהם עכשיו שלא כנגד פי המחט הי' מתחילה סביבי המחט מבחוץ והיינו מטריפי' בשניקבה מב' צדדים כה"ג כמ"ש הב"י א"כ ניחוש שמא חזרה המחט עכ"ל:
ודבר זה ג"כ אינו קושי' כלל דהא טעמא דב"י דבעינן מצד אחד שימצא ק"ד כנגד פי המחט ומטעם שנראה שעבר לב' צדדים וחזר לבפנים ומתוך זה היא נגד פי המחט ממש. ולפ"ז אין לחוש שמא היתה נקובה מעבר לעבר וחזרה דאם חזרה ק"ד נגד פי המחט יש למצוא ולא סביבות המחט לחוד דכשאנו מוצאים נקובה מעבר לעבר אי אפשר למצוא כנגד פי המחט שהיא כבר פי מבחוץ ולכך מטריפות ק"ד אך סביבות המחט. אבל היכי שאינו נקובה מעבר לעבר אין אנו חוששין שנקובה היתה מעבר לעבר אלא שחזרה דא"כ ק"ד נגד פי המחט בעי לאשכוחי ותדע דהא אף בלא סברתי תקשי לפי דברי הב"י למה הכשיר מצד אחד כשיש סביבות המחט ק"ד ואינו כנגד פי המחט ולא ניחוש דילמא נקובה הי' וחזרה לאחורי' אלא ע"כ כדאמרן דא"כ ק"ד כנגד פי המחט בעי לאשכוחי ומדלא אשכחן ק"ד כנגד פי המחט לא מחזקינן ריעותא שחזרה ומכח ק"ד שסביב הנקב לא מחזקינן שהיתה שם וחזרה ונתחבה לכאן זה לא אמרינן וק"ל. עוד השיב לדברי וז"ל ועוד יש להקשות בדבריו כיון דמכשיר אם המחט לא ימצא בפרש רק דמטריף משום דהבדיקה הוא בקושי וצ"ל דס"ל כיון דק"ד כשר אם לא ימצא המחט בפרש ה"ה בסירכא וא"כ אמאי לא אשתמיט שום פוסק להשמיעינו דבק"ד נמי טריפה משום דבדיקה כמו בסירכא לסברתו עכ"ל:
גם זה אינו קושי' כלל דהא בלאו הכי יש לדקדק למה לא כתבו הפוסקים כשמוצאים ק"ד מבחוץ יש לבדוק אחר המחט כמו גבי טרפש שנסרכה אלא ברור הדבר שגבי טרפש שנסרכה נתברר להם ע"פ נסיון שכך מצאו אבל בק"ד לא נתברר להם וא"כ לדידי נמי לא קשי' אם הי' מבורר אצלינו כשנמצא ק"ד מבחוץ שיש שם מחט ברוב פעמים באמת היינו מצריכים בדיקה מעולה אלא שלא נתברר אצלינו ולכך לא דברו מזה הפוסקים אבל בטרפש הכבד שנסרכה להמסס עינינו ראו ולא זר שרוב פעמים ורגיל הרבה שמוצאי' בו המחט בכל גוונא שמוצאי' בו מחטים להטריף. ובעל תשובת צ"צ לא דק בזה וכמו כן אם אין אנו יכולים לבדוק ולחפש בכל חדרי בטן יש להטריף וכן שמעתי נוהגים באשכז ולדעתי כל מי שאינו כן כאלו מאכיל טריפות בישראל: