אור ברסלב

פנים מאירות חלק ב· רבי מאיר איזנשטאט

שאלה קיח

שאלה קיז

נהגו בקהלתינו ק"ק אייזנשטאט לעשות ראש הקהל וז' טובי העיר וכל התמנות ע"פ בוררים ונכתב בתקנה בפנקס הקהל שחמשה אנשים דהיינו הר"ה וד' טובים לא יהי' קרובים ופסולי עדות זה לזה אך בשני גבאי צדקה שמצטרפים לחמשה אנשים הנ"ל לכל דבר גדול להיות ביחד שבעה טובי עיר נכתב בתקנה בזה"ל אבל שני גבאים צדקה יכול להיות פסול אחד לשבעה טובי עיר. ובשנת תצ"ל כשעלה הבוררים מתוך הקלפי כנהוג עשו לגבאי אחד שהי' לו שני קרובים פסולי עדות בתוך חמשה אנשים הנ"ל וכתבו וחתמו בח"י על כל המנוים שעשו כנהוג בכל שנה ולמחרתו קמו קצת יחידים וערערו על זה ומענם בפיהם שלא הותר בתוך התקנה אלא לעשות קרוב אחד פירושו לאחד מחמשה אנשים הנ"ל ולא לשנים והגבאי הנ"ל אומר שיש לפרש לשון התקנה הנאמר פסול אחד לז' טובי העיד משמע אף שהוא פסול לכולם ועוד כיון שכבר עלה שוב לא ירד ואם בשביל עירעור קצת יחידי הנ"ל מרוצה הוא שלא לצרפו אף לדבר גדול לחמשה אנשים הנ"ל וינהגו כמי שאינו בביתו שהמנהג ליקח אחר תחתיו משאר מינוי' כגון ממונים או ת"ת גבאים והנקדנין אומרים שאין דנין אפשר משאי אפשר ואינם מרוצים בזה כי מתחילה צריכין לבחור באיש הראוי להיות לפי מעלתו בתוך ז' טובי עיר ואף שלא נתפרש בתקנה בפירוש שלא יהי' פסול לשני אנשים מחמשה טובי עיר כי מוכח מתוך לשון התקנה שלא נכתב בדקדוק דהרי כתב יכול להיות פסול אחד לז' טובי עיר הלוא זה האחד הוא בכלל ז' והי' לו לכתוב לששה טובי העיר וכשם שכתב זה שלא בדיקדוק כתב נמי שאר שלא בדיקדוק וא"כ די לנו להכשיר פסול אחד נגד דין תורה ולא שנים ושאלו המנהיגים את פי להורות הדרך אשר ילכו בה ואת המעשה אשר יעשון עשי' לשמה:

תשובה הנה אחרי העיין הדק הטיב באתי במגילת ספר להגיד הרשום בכתב אמת ולחקור ולהעמיד על הדין ועל האמת ועל השלום ואחר אחרון אני בא במה שאמרו אין למידין מלשון התקנה באשר שלא נכתב בדיקדוק שכתב שפסל לז' טובי העיר וזה נכתב שלא בדקדוק שהי' לכתוב לששה אנשים א"כ שוב אין למידין מלשון התקנה שיהי' במשמע שיהי' פסול אפי' לשנים אומר אני שלכאורה יש סתירה לדבריהם מהא דאיתא בח"מ סי' מ"ג ברביעי בשבת כ"א לתשרי ונמצא שאין מכווין שרביעי בשבת של תשרי של אותה שנה הי' ביום כ"ד אפ"ה השטר כשר וכן שטר שזמנו כתוב בשבת או בעשרה בתשרי שטר מאוחר הוא וכשר אלמא דתלינן כאלו נכתב כתיקון ביום כ"ד וכתב הסמ"ע בס"ק י"ד דהטעות ניכר מתוכו דכיון דכתב רביעי בשבת ואותו רביעי הי' כ"ד יום איצטרכו למיתלי דטעו בעבורא דירח' ה"נ בנידן דידן שמוכח מתוכו שטעות סופר הוא וכיון שידענו שגבאי צדקה הם בכלל ז' טובי העיר והוי כאלו נכתב כהוגן שיהי' פסול אחד לו' טובי העיר וראיתי בש"ך שכתב שר"ת חולק על זה וגם הרב בא"ה סי' קכ"ו סי' כ"א כתב דיש חולקין והוא דעת הריב"ש סי' קי"ז ותימה שכתב כאן כדברי המחבר וז"ל בחודש תשרי כ"ב בו הוא שמיני עצרת דעל כורחך שטר מאוחר הוא מ"מ רבינו תם חולק להדי' וכן מסיק בפסקי מהר"י שם דבא"ז דסנהדרין מייתי דר"ת ועוד שני גאונים עמו פסלו שטר כזה ונראה טעמם דבתרי יומא לא אמרינן דטעי כדלעיל סי' ל"ו וצ"ע לדינ' עכ"ל ונפלאתי במה שכתב דיש חולקין הוא דעת הריב"ש דהמעיין בדברי הריב"ש סי' קי"ז דפסל גט שנכתב יום ג' י"ז בחודש אב והי' י"ט בוודאי בתרי יומא לא טעי אינשי והא דהכשיר ראבי"ה שטר כזה היינו טעמא כמו שכתב המרדכי ריש פ"ק דר"ה והביאו הסמ"ע וז"ל ואי משום שיש טעות שני ימים איכא למימר בשני עיבורי טעה א"נ מפני ששני ימים של ר"ה קדושה אחת הן וכיומא אריכתא דמי וסבר נמי למנין החודש ה"ל כחד יומא נמצא שאין כאן טעות אלא יום אחד ומחרת החודש שהוא ממחרת יו"ט התחיל למנות וזה יום רביעי ולכך נשלמו כ"ב יום רביעי בשבת ולעולם בכה"ג לא פסלינן שטרא מאחר שהעיקר השטר נכתב כהלכתו עכ"ל א"כ י"ל דאף ראבי"ה מודה בדינו של ריב"ש ולא על הש"ך לחוד יש לתמוה אלא על רב רמ"א שבא"ה סי' קכ"ו ס"ק כ"א פסק המחבר כדעת הרא"ש שהביא הטור בגט שכתב ברביעי כ' יום לירח שבט והוא כ"א והוי גט מוקדם והכשיר הרא"ש מטעם שיודע שר"ח שבט הי' ביום החמישי ורביעי בשבת אי אפשר להיות כ' בחודש אלא כ"א תלינן בטעות סופר שלא הי' זכר קביעות החודש ולא הוי מוקדם אע"ג דקי"ל דווקא עד רובא של חודש טעו אינשי בקביעי ירחא הכא אין חילוק דע"כ דבריו סותרים זה את זה אם הוא רביעי הוא כ"א לחודש ואם הוא כ' בחודש כמו שכתב הרי הוא ביום ג' ועל כורחך טעה וכו'. וכן הם דברי הסמ"ע בהגה' ס"ק י"ד וכפסק זה פסק בשולחן ערוך וכתב רמ"א ויש חולקין ונרשם בצדו ריב"ש וחפשתי בכל הספרים ולא מצאתי לו חבר מי שחולק בזה על הרא"ש וגם הב"י לא הביא שום חולק רק בש"ע קכ"ז כתב בשם מהרא"י בפסקיו סי' י"א בגט שכתב ה' אלפים וי"ז ודילג ומאתים כתב מהרא"י שאין לדמותו לתשובת הרא"ש שכתב רבינו בסי' קכ"ו שמכשיר גט שכתב בו ברביעי עשרים יום לירח שבט ויום רביעי הי' כ"א לשבט דשאני התם שדברי הגט סותרים אלו את אלו ולכך הואיל ומוכח טעות סופר מיני' ובי' מוקמינן הטעות שטעה בעיבור החודש אבל כל היכי שאין שום הוכחה מתוך הגט עצמו לא תלינן בטעות סופר הואיל ומ"ש לפנינו אין בו משמעות טעות ואי משום דידוע לנו מבחוץ לפי רוב אנשים דע"כ דילוג טעות יש כאן נראה דלא דמי למוכח מיני' ובי' דרובא לא ידעי חושבנא וסיים בכתבי מהאר"י בא"ז דסנהדרין מייתי דר"ת ועוד שני גאוני' עמו פסלו שטר שנכתב בו בכ"ד כההוא דתשובה האשר"י מזה לא הבאתי לאסור יש לך א"ז גדול ע"ש טעם הדברים ואין בידי אותו ספר עכ"ל. הרי להדי' שר"ת ושני גאונים לא הי' חולקים על תשובת הרא"ש אלא כמבואר בהאי דינ' שכתב המרדכי ריש פ"ק דר"ה שנשאל לרבינו אלעזר ברבי שמשון על השטר שהיה כתוב בה בד' בשבת בכ"ב בתשרי ונמצא שאינו מכווין בימים שלפי שר"ה של אותו שנה היה ביום שני ורביעי בשבת לאו היינו כ"ב בחודש אלא כ"ד ועוד שכ"ב הי' שמיני עצרת שאין כותבין שטרות וצידד להתיר מטעמים הנ"ל ומסיים המרדכי וה"נ פ' רבינו חננאל וכן ראיתי מעשה בימי ריב"א בשטר שהי' לפניו והי' כתוב בו כיוצא בזה והכשירו הוא וכל רבותא שבמגענצא מההיא מתני' דזה יודע בעיבורו של חודש וזה אינו יודע וחלק עליו ר"ת ופסל אותו שטר עכ"ל ממשמעות לשונו משמע שלא חלק ר"ת במה שפסק רבינו אלעזר אלא על מעשה דריב"א חלוק שכתב כיוצא בזה משמע דומה לו אבל לא בנידון שאלת הרב רבינו אלעזר ממש והא ראי' שבכתבי מהרא"י העתיק שפסל ר"ת ושני גאונים עמו שטר שהי' כתוב בו בכ"ד והיה כ"ב ובמעשה דרבינו אלעזר היה איפכא שהיה כתוב בכ"ב והי' אותו היום בכ"ד ובכ"ב הי' שמיני עצרת שאין כותבין בזה פסק להכשיר ולא חלק עליו ר"ת אלא בכיוצא בזה ואינו מוכח מתוכו שלא נכתב באותו יום אלא רצו להכשיר מההיא מתניתין דזה ידוע בעיבורו של חודש ונחלק ר"ת דבשני ימים אינם טועים ולכך לא הביא הב"י דעת ר"ת החולק עליו אלא כדאמרן דר"ת לא נחלק בדינו של ר"א וק"ו בן בנו של ק"ו בההיא דהרא"ש ולא טעה אלא ביום אחד וחפשנו בכל החורים והסדקים ולא מצאנו שום חולק על הרא"ש ופליא' ותימא קמייתי על הרמ"א שכתב בא"ה שיש חולקין הדרן למילתא קמייתא דלכאורה יש סתירה לדברי האומרים שכיון שנכתב קצת שלא בדיקדוק שוב אין למידין משאר לשון התקנה מהא דאמרן אבל יש לדחות דהתם מוכח מתוך השטר שהוא טעות אבל בנידן דידן אינו מוכח מתוך השטר וכמו שכתב הסמ"ע במ"מ סי' מ"ה ס"ק י"ד גבי שטר מתנה שהי' לו לכתוב בשנת נ"ח וכתב בשנת נ"ז ובר מכל דין אף אם נימא בנידן זה דהשטר פסול מ"מ בנ"ד כ"ע מודו דלמידין משאר לשון השטר דבשלמא התם איכא לאספוקי שמא השטר מוקדם הוא ופסול השטר לגמרי אבל הכא בשביל טעות אחד בדיקדוק הלשון לא פסלינן שאר לשון תקנה ודומה ממש אם כתוב בשטר שחייב לו שלשה מאות זהו' ונמחק שלשה אטו פסלינן כל השטר ודנין שמיעוט מאות שנים וה"נ וכי בשביל שכתב שלא בדיקדוק בשני גבאי' יכול להיות פסול אחד לז' טובי עיר אף שהי' לו לכתוב. לששה טובי העיר מ"מ שאר לשון תקנה שכתב פסול אחד לז' הוי כמו שכתב לששה טובי העיר אלא לישנא הוא דאתקלי' שחושבים לכולם בצירוף ז' טובי העיר ושפיר יש במשמעות התקנה פסול לחמשה לכולם ובמה שטענו היחידים דעכ"פ יש במשמעות התקנה פסול לחמשה לכולם רק לאחד מחמשה והוא ספק בלשון התקנה א"כ ניקם אדין התורה דדי בתקנה להפקיע מדין תורה להכשי' פסול אחד ולא שנים אומר אני דיש סתירה לדבריהם משני טעמים חדא בכל תקנה אנו חוקרים אחר כוונה בשביל מה נעשתה התקנה ההיא וחקרנו שקהלתינו הי' מתמעט וכל גדולי פני העיר הי' קרובים זה לזה והי' מוכרחים למנות בתוך ז' טובי העיר אנשי' שלא הגיעו למעלה זו ולכך קיבלו וקיימו עליהם שרשאי להיות תוך ז' טובי העיר קרוב אחד ומהאי טעמא אפשר דהתירו אפי' אם הוא קרוב לשנים ואף שבעת הזאת יש בתוך קהלתינו אנשים מכובדים שראוים לגדולה מ"מ אזלינן בתר עיקר טעמא דתקנות כמו שכתב הרא"ש ביצה גבי דבר שבמנין צריך מנין אחר להתירה וז"ל פי' דבר שנגזר במנין חכמים ואירע הדבר שהוא ידוע שגזירה בטילה כגון שידוע מאיזה טעם נגזרה הגזירה ואותו הטעם בטל לו וא"כ ראוי שתבטל גם הגזירה ממילא אפי' הכי אינו בטילה עד שנימנו עליה חכמים והיתירה עכ"ל ה"נ דכוותי':

ועוד לכל הפחות אף אם נימא שיש ספק בדברי התקנה אין הדין כמו שהיחידי' רוצים לדחותו לגמרי דהא כבר פסק בי"ד בש"ע ס"ס רכ"ח והוא מתשובת הריב"ש לשון מסופק בהסכמה ובחרם נידן כפי מה שיאמרו רוב הקהל שהי' כוונתם בשעת החרם ועוד אף אם נימא שיש במשמעות שיהי' קרוב לאחד וגם נוכל לומר שיהי' קרוב לכולם א"כ בוודאי אין לערער אם הוא קרוב לשנים מהם ולא נכנס כלל לספק וראיי' לזה כי מצינו כיוצא בזה פלוגתא בש"ס ואזכיר אחד מן המקומות בחולין דף ע"ח ע"ב דפליגי ר' יונתן ור' יאשי' דתני' איש אשר יקלל את אביו ואת אמו אין לי אלא אביו ואמו אביו שלא אמו אמו שלא אביו מנין ת"ל אביו ואמו קלל אביו קלל אמו קלל דברי ר' יאשי' ר' יונתן אמר משמע שניהם כא' ומשמע א' בפני עצמו עד שיפרש לך הכתוב יחדיו ופי' רש"י אליבא דר' יונתן וכל היכי דכתיב פלוני ופלוני או האי או האי משמע עד שיפרש לך יחדיו ואף דאנן פסקינן כר' יונתן כמבואר בתשובת הרשב"א הביאו הב"י ביו"ד סי' רכ"ח וז"ל כתב הרשב"א בתשובה ראובן שצוה חנוך בנו והשביעו שלא ילוה לשום אדם כי אם ברשות שמעון ולוי ועכשיו מת שמעון היוכל חנוך להלות ברשות לוי לבדו או לא תשובה פלוגתא דר' יאשי' ור' יונתן כו' ואנן כר' יונתן דאמר משמע שניהם כאחד וכו' וכן פסק בש"ע ביו"ד סי' רכ"ח סי' מ' ורמ"א ביו"ד סי' רי"ו בהגה'. וא"כ זכינו לדין כל היכי דלא כתיב יחדיו משמעות בין שניהם כאחד ובין אחד בפני עצמו א"כ לא יוכלו לומר דלאחד יהי' קרוב ולא לשנים דהא כיון דלשנים נמי משמע א"כ יהי' המשמעות בין שיהי' פסול לאחד או לשנים ואין כאן ספק כלל:

ועוד אני אומר דאף ר' יונתן לא קאמר אלא היכי דאמר בפני פלוני ופלוני אבל היכי דאמר שתעשה לפני עשרה. עשרה דווקא במשמע ולא אחד ואין לומר דהא אם אמר לעשרה כתבו גט לאשתו תנן בסוף האומר אחד כותב ושנים חותמים ש"מ אף אם אומר לרבים מ"מ נוכל לומר דכוונתו אף לאחד או לשנים וא"כ ה"נ דבנ"ד יש לספק אם יהי' פסול לאחד לשנים זה אינו דהתם מיירי שאמר לפני עשרה ולא פרט עניינם אבל אם אמר אתם עשרה כתבו הוי כמו שאומר כולכם ואף דמבעי' לן במנה כולן ופי' רש"י כיון דלא אמר כולכם לא הקפיד אלא לומר בפני המנויין ולא שיחתמו כולם מ"מ נראה היכא דאמר אתם עשרה כתבו הוי כאומר כולכם. וצ"ע לדינא:

ועוד אף אם נימא שהוא ספק בלשון התקנה אינו דומה לנידון של הריב"ש דהתם י"ל שבא לדון על דבר לכתחלה איך לעשות ועוד דהתם הי' הסכמה ע"פ חרם וספק איסור לחומרא אבל בנ"ד שבתקנה לא נזכר חרם רק קנס וכבר עלה ע"פ הבוררים וכיון שעלה לא ירד יהבא להורידו מגדולתו עליו הראי' דיד בעל השטר על תחתונה כמבואר בח"מ סי' מ"ב ובפרט כיון שהוא מרוצה שלא לצרפו אין כאן בית מיחוש דהא מבואר בח"מ ס"ס ס"א דיש מי שאומר שתנאי שאדם מתנה עם חבירו אין הולכין אחר לשון הכתוב אלא אחר הכוונה. ובי"ד בסי' רכ"ה מבואר בב"י שגם בתקנה הולכין אחר הכוונה. ובנ"ד נמי כיון דאנן סהדי דעיקר קפידא שלא יצטרפו שלשה קרובים ליחשב לשלשה דעות כשיעמדו על המנין וכיון שרוצה להסתלק ולמחול על כבודו אין מורידין אותו מגדולתו והנקדנין שאומרים שאין כבודם לישב תמיד עם מי שאינו עלה להיות גבאי אצל הבוררים אין ספק שאין כוונתם לשם שמים כי יש לחוש לכמה תקלות ואין דבר טוב יוצא מתוך מריבה ובפרטות בענין התמנות להוריד אדם מגדולתו כמו שאמרו חז"ל גבי שאול לאחר שעלה לגדולה לא הי' נכוה אפי' בחמי חמין ויש לחוש לכמה קילקולי' ע"כ אומר אני בטח שבשנה זו מאחר שכבר עלה לא ירד מגדולתו ולהפיס דעת החולקים לא יצטרפו אותו כשרוצים לעמוד על המנין כאשר פסק אנפשי' ומהיום והלאה ע"י צירוף כל הקהל יכולים לפרש דבריהם ויהי' לחוק ולמשפט לדורות הבאים אבל כעת כל מה שעשו הבוררים יקויים כ"ד הדובר בשלום אל עמו. נאום מאיר:

תוכן העניינים

פנים מאירות חלק ב

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה