אור ברסלב

פנים מאירות חלק ב· רבי מאיר איזנשטאט

שאלה קיז

שאלה קטז

מעשה שהי' בקהלתינו בק"ק א"ש שיצא הקול על אחד שקיבל בחובותיו סתם יינם בערך שבעה עשר הין ומכרם בחזקת כשר לקהלתינו וקולי קולות לא יחדלון עליו שהוא חשוד לדבר זה וא"כ לא נאמין לו גם על השאר יינות שעשה בחזקת כשרות והביאם לתוך קהלתינו כדין חשוד ונזדקקו הקהל בצירוף הב"ד וחקרנו ודרשנו אותו שיאמר להיכן מכר היין שלו והשיב שמכר לכותי פלוני בכפר פלוני עשרה הין ולבעל אושפיז' שלא נתן חמשה הין תמורת ענבים שנתן לו ועשה יין כשר מהם ועוד שני הין מכר לכותי פלוני בכפר פלוני ושלחו הקהל ודרשו וחקרו להכותי בכל המקומות שמכר והכחישו הכותים אותו וגם הבעל אושפיז' הכחיש אותו ואמר שמעולם לא החליף לו ואח"כ שלחו אחריו הקהל והשיב שהכותי' מוכרחים להכחיש אותו באשר שיש קנס באותן מקומות מי שקונה יין ממקומות אחרים ועל בעל אושפיז' אמר שאפשר שאינו יודע כי בן ביתו המכניס והמוציא בכל אשר לו החליף לו ע"י מתנה שנתן לו ובעל אושפיז' שלו הגיד שכדבריו כן הוא ונפל מחלוקת בתוך הקהל ועדה שקצתם אמרו שאין הכותי' נאמן עליו לפוסלו ונאמן הוא במגו אי בעי אמר שמכר למקומות רחוקים ואינו מכיר הכותי' ההם ש"מ קושטא קאמר:

אמרתי לברר הדבר זה ותחילה נאמר דאף דבר זה פשוט שאין הכותי נאמן לא לאסור ולא להתיר וכבר נאמרו בו דברים בדברי הפוסקים בי"ד ובש"ך ובפרי חדש סי' ס"ח מ"מ היכי שהוא רוצה לברר דבריו ע"י הכותי והכותי מכחישו יש לחוש אחריו ולא נאמן במגו ואף שאיסורא מממונא לא ילפינן להקל אבל להחמיר שפיר נוכל למילף ובדיני ממונות כתב הטור חו"מ סי' ע' דהמלוה את חבירו בעדים אין צריך לפורעו בעדים טען אמר פרעתיך בפני פלוני ופלוני אומרים לו הביא אותם ויעידו שצריך לברר את דבריו ואם באו עדים ואמרו להד"מ כתב הרמ"ה שהוחזק כפרן. והא דאמרינן בפ"ב דשבועת הדיינים מילתא דלא רמי' עליה דאינש לאו אדעתי' ולא הוחזק כפרן כשאמר פרעתיך בפני עדים והכחישו כיון שלא הי' צריך לפורעו בעדים היינו דוקא כשאמר דרך תימא ולא פרעתיך בפני פלוני שאין משמע מדבריו שאמר אותו בלשון וודאי הילכך אע"פ שאמרו העדים להד"ם לא הוחזק כפרן אבל כשחתך דבריו ואמר פרעתיך בפני פלוני אז צריך לברר את דבריו והר"ז הלוי חילק כשאמר שהזמנום להעיד אז צריך לברר והוחזק כפרן אם יכחישוהו אבל כשלא הזמנום לעדות א"צ לברר דבריו וחילוק זה חילק נמי הרב ב"י לדעת הרמב"ם ופסק כן בש"ע ורמ"א כתב די"א דאין חילוק בין הזמינום או לא וכל שבאו עדים והכחישוהו חייב לשלם אלא שאין צריך לברר דאם אין יוכל להביא העדים לית לן בן ומאוד נפלאתי על דודי הש"ך וז"ל ותמי' לי על הרב בהג"ה שכתב סתמא כו' דהא אין פוסק שיחלק על הש"ס דשבועות העדות ובע"כ צריך לחלק איזה שום חילוק וה"ל להרב להביא שום חילוק היכי דאינו חייב לשלם ונ"ל דהך י"א הוא דעת הרמב"ם וכו':

ול"נ דאין כאן קושי' על הרמ"ה דס"ל כחילוק הרמ"ה דווקא כשאמר דרך תימא ולא פרעתיך כו' מיירי בהך דשבועות דיינים והרמ"ה קאי על דינא דש"ע כתב אמר פרעתיך משמע כשחתך דבריו ואז צריך לברר ואם לאו הוחזק כפרן וממילא משמע דאם אמר דרך תימא ולא פרעתיך לא הוחזק כפרן וק"ל נמצא אנו למידין דלכ"ע היכי דצריך לברר דבריו אינו נאמן במגו אי בעי אמר פרעתיך בינו לביני עצמו כיון שהוא מוכחש מתוך דבריו לא נאמן במגו ואפילו לדעת הפוסקים שהביא הטור שלא חילקו בהנך חלוקי' דלעיל וס"ל כהך דשבועות הדיינים דאין צריך לברר היינו משום דהתם חשבינן מילי דכדי דלא רמי' עלי' לפרעו בעדים ולאו אדעתי' אבל בנ"ד שהוכרח לומר לפני הקהל והדיינים למי מכר סתם יינו והוכרח להשיב להקל לא הוי מילי דכדי א"כ לא מהימן במגו ועלי' דידי' רמי' לברר דבריו וכל זמן שאינו מברר מחזיקינן לי' לשקרן ואין לחלק דהתם נכחש ע"פ עדים כשרים אבל הכא הני כותי' אינו נאמנים נגדו להכחיש זה אינו דע"כ אינו תלוי הטעם מפני שהוא מוכחש מעדים אלא דעיקר דאינו מברר דבריו וראי' לזה דהא בריש פרק זה בורר ללשון שני של רש"י שכתב עליו שהוא עיקר מיירי שיש להתובע שני כיתות עדים על תביעתו וצריך לברר דבריו להביא שני כתי עדים כשרים ואם נמצא כת אחת פסולין הפסיד התובע טענתו ולא יגבה חובו אע"פ ששני עדים כשרים מעידים כדבריו אפ"ה מפסיד בשפת יתר שאמר תחלה שיש לו שני כיתות עדים והעדים אינה מכחישים אותו אלא שנפסלו מצד אחר וי"ל שדבריו הוא אמת אפ"ה מפסיד כשאינו יכול לברר ק"ו בנ"ד שאנו מסופקי' בדבריו שצריך לברר את דבריו ולהביא אותן הקוני' הכותי' להגיד כדבריו ואם אינם מעידים כדבריו הוחזק לשקרן ואינו נאמן במגו כלל ואינו נכנס כלל לגדר שכותי אינו נאמן בשום עדות הני מילי היכי דאינו צריך לברר אבל הכא דצריך לברר דבריו ונמצא שקרן איתרע חזקתו ותדע דאינו תלוי בדבר שהעד נאמן עליו דהא עד אחד בהכחשה לאו כלום הוא וכתב מהרי"ק הטעם כל מקום שהאמינהו התורה לעד א' הוי כשנים וה"נ האמינהו התורה להשוחט ואותה שחיטה עצמה מותרת לשאר בני אדם ואפ"ה היכי שאמר העד בשם העד הראשון כגון פלוני תיקן לי את הכרי הזה ואשתכח שיקרא אמרינן בפ' המדיר דאינו נאמן אלא ע"כ כיון דאשתכח שיקרי ונתפס בדבריו אזכי' לי' נאמנתו ואף לדעת מהרי"ק הוא נאמן כשנים אפ"ה במה שנאחז ונתבדה בדבריו לא מהימן ה"נ דכוותי':

ומצאתי להדיא שנסתפק הרב בח"מ בא"ה סי' י"ז סי' ח' היכי שאמרה בשם העבד ושפחה אם יכולי' להכחיש אותה והתם י"ל בעדות אשה מספקא לי' משום דבעדות אשה אמרו שהוא כשנים וסמכו דאשה דייק' ומנסבא אבל בשאר אסורים י"ל דלא מספקא לי' דאתחזק לשיקרא אף בפסולי העדות ואף אם נאמר דבכל מקום מספקא לי' היינו היכי שבא להעיד והתורה האמינתו אבל היכי שחיוב עליו לברר ולא בירר ואף שהוא מוכחש מעידי פסולים מ"מ כיון שהבירור תלוי בהם ולא הגידו כדבריו מחזקינן ליה לשיקרא ואף שהוא מתרץ דבריו ומגיד הטעם למה הכותי' מכחישים אותו מ"מ מידי ספק לא יצא. ומצאתי און לי להשביעו ואע"פ שפסק בש"ע בי"ד סי' ב' במומר לתאבון אפילו נשבע ששחט בסכין יפה אינו נאמן עליו אפילו בשבועה מ"מ סמכתי על העמוד אשר כל בית ישראל נשען עליו הוא רש"ל והביאו הש"ך שם בסי' קי"ט וז"ל כתב מהרש"ל בפ' קמא דחולין סי' ז' דמ"מ מי שהוא חשוד על סתם יינם כמו בדורות הללו מותר להאמין לו על יין נסך בנשבע עליו רק שיפרשו לו השבועה הטיב דאינו מושבע ועומד לפי שמיקל בסתם יינם שהוא מדרבנן וכתב שהורה כן להלכה למעשה עכ"ל. א"כ מעשה רב אף אנן נסמוך עליו שעכ"פ ישבע האיש הזה בשבועה חמורה לפי ראות עיני הדיין שעכ"פ שכדבריו כן הוא שמכר לאותן הכותי' וכל היינות שלו שהביא לתוך קהלתינו נעשה בהכשר ע"פ דת ודין תורתינו ואם לא ישבע כיון דנאחז ונתבדה בדבריו מידי חשוד לא יצא ואם כן כל היינות שהביא תוך הקהלה הם בחזקת איסור סתם יינם וכל זה נראה בעיני פשוט וברור ולא הארכתי אלא להוציא מדעת החולקים עלי שלא נעשה חשוד כלל ע"פ הכותים שאינם נאמנים הן להיתר והן לאיסור וכבר הוכחתי שאין נידן דידן נכנס לגדר זה אלא כיון שהיה מוכרח לברר ע"פ גזירות הקהל והדיינים להיכין מכר היי"נ שלו ואמר לכותי פלוני בכפר פלוני ולכותי פלוני בכפר פלוני ונאחז ונתבדה ע"פ פיהם מחזקינן לי' לשקרן עד שישבע שכדבריו כן ואם אינו נשבע מחזקינן לי' לחשוד בדבר זה ובדורות הללו ראוי לגדור גדר וה' ינחני בדרך אמת:

ומצאתי אח"כ בי"ד סי' קכ"ט בבדק הבית שכתב בשם הריב"ש על מי שפסול לעדות אינו פסול לשבועה אפילו העיד עדותו בשבועה פסול שכל שאין העד נאמן מצד עדותו לבד גם בשבועה אינו נאמן דהא נפק לו מתורת העד והבית יוסף קרא תגר שיש שהיה שותים יין של הקראי' כל שנשבע בעל היין שלא נגע בו דלא שפיר עבדי דאפילו אם תמצא לומר דאינו חשוד על השבועה מכל מקום מילתא דלא רמי' עלה דאינש עביד לה ולאו אדעתי' ומשמע מדבריו היכי דליכא למימר דלא רמי' כגון בנידן דידן מהימן על השבועה כפסק רש"ל. וצריכין אנו לחלק בין שאר איסורין לאיסור סתם יינם והנה בתשובת רמ"א סי' ס"ו כתב בשמעון שאמר לו שראובן תיקן לו החמאה וראובן מכחישו ורצה להתיר המעיי' שם יראה שלא התיר אלא שאיסור חמאה הוא איסור קיל משאר איסור דרבנן וגם דבריו אינם מחוורים כלל בדין זה והשיג עליו הט"ז בס"ס קכ"ז בדברים ברורים וכתב שאפי' בחמאה אינו נאמן דוודאי שיקרא אאור כיון שתולה התיקון בראובן וראובן מכחישו וכאן אין שייך שהאמינהו התורה עד א' כשנים כיון דמודה מעצמו שפלוני תיקנו והוא מכחישו ע"ש א"כ מוכח להדי' אם הוא נאמן כתרי ועד אחד לא הי' נאמן כנגדו אפ"ה אם תלוי התיקון בו אינו נאמן ש"מ שאין הדבר תלוי בעד הראשון שהוא יותר נאמן אלא מפני דאשתכח שיקרא הכי נמי אף דהכותים אינם נאמנים כשאר עדות היכי שאינו מברר דבריו כיון שהי' מוכרח לברר להיכן מכר י"נ שלו ואשתכח שיקרא איתרע לי' חזקתו וסמכינן על רש"ל להשביעו ואי מהימן ליה הכותי הזה יש לאסור כמו שהביא הש"ך ביו"ד סי' ט"ז גבי אותו ואת בנו אפי' אינו מסיח לפי תומו אי מהימן לי' יש לאסור הנלפע"ד כתבתי מאיר חותם בק"ק אייזנשטאט:

תוכן העניינים

פנים מאירות חלק ב

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה