אור ברסלב

פנים מאירות חלק ב· רבי מאיר איזנשטאט

שאלה קטז

שאלה קטו

שאלה מק"ק פרעשבורג וזה לשונו נשאלתי כותי' המביא דגים ביו"ט ראשון רשאי ישראל ליקח ממנו לאכלו ביו"ט שני או לכל הפחות אם יש להתיר ליקח לכבוד אורחים ביו"ט שני ע"כ מהפצרת שואלי דבר השבתי דבר על אופניו בטור א"ח ובש"ע בסי' תקט"ו אי' כותי' שהביא דורן לישראל ביו"ט אם יש במינו במחובר או שמחוסר צידה אסור אף למי שלא הובא בשבילו לאכלו בו ביום ולערב מותרים בכדי שיעשו וביו"ט שני של גליות אם הובא ביו"ט ראשון מותר בליל יו"ט שני בכדי שיעשו ויש מחמירין לאוסרו עד מוצאי יו"ט שני ובהגה' ונוהגין להחמיר אם אינו צורך יו"ט לצורך אורחים ובכי האי גוונא דאז נוהגי' להקל לאחרים שלא הובא בשבילו וכתב הרב וזה לשונו אכן מי יכניס ראשו בזה דהתוס' בעירובין דף ל"ט ע"ב בד"ה אדעתי' דכולה רבנן קאתי פסקו הלכה כרב ששת נגד ר"נ ור"ח ושפיר עביד שלא אכל. ועוד טעות גמור עלה על דעת השואל דכל ענין לא מיירי אלא אם הכותי הביא דורן לישראל ביו"ט ראשון מותר לקצת דעות במוצאי יו"ט ראשון ולקצת דעות במיו"ט שני אבל לקנות מן הכותי לא שמענו ולא ראינו והאיך יעלה על דעת שהרי מבואר בסימן שכ"ב ובסי' תקי"ז דבכל מה שאסור בשבת דמחזי כמקח וממכר אסור ג"כ ביו"ט וזה מחזי כמקח וממכר שהרי אי משקל הדגים ידוע ואין סך מקחם ידוע וצריך לקצוץ עמו ואף שאינו קוצץ עכשיו מ"מ אסור דאסור לקצות כמבואר שם וגם נפקא מיני' חורבא שיתן הדמים גופא בעדן דמאן דעביד הא עביד הא ואין לצדד לקנותו ע"י כותים הא מבואר בסי' תקי"ז ס"ב ישראל שאמר לעכו"ם מבעוד יום תקנה לי יונים למחר לא יפה הוא עושה אבל אם עשה כבר מותר לאכול מהם ביו"ט א"כ הרי לך בהדיא דאסור לומר לכותי אפילו בעיו"ט קנה לו אפילו בדבר שאין בו משום צדה כגון יונים שאין מפריחים כ"ש שאסור להיות רגיל לומר לכותי מעיו"ט שיקנה לו דגים ביו"ט שבמינים מחוסר צידה ומימי לא שמענו ולא ראינו:

אמרתי להשיב מפני הכבוד אם אמנם שלבבי לא כן ידמה כדעת השואל כאשר נפרש בס"ד אבל פתח דברינו יאיר שמכ"ת רצה לדמות לכותי שמביא דורן והכריע רמ"א דנוהגין להחמיר כיש מחמירין והיא דעת ר"ת ונוהגי' להקל לצורך אורחים ולאחרים שלא הביא בשבילן והתפלא מכ"ת שמי יכנס ראשו בזה דהתוס' בעירובין פסקו הלכה כרב ששת נגד ר"נ ור"ח. ותמה אני מאוד עליו ותחילה צריכין אנו לפרש לדעת רש"י דטעמו בכדי שיעשו כדי שלא יהנה ממלאכת יו"ט ובו ביום אסורין משום מוקצה וא"כ אסורים אף לאחרים בכדי שיעשו ולאחר כדי שיעשו מותרים מיד בליל יו"ט. שני ממ"נ אם הלילה חול הרי המתין בכדי שיעשו ואם קודש הוא נמצא שנלקטו בחול ולר"ת אפילו בשני יו"ט של גליות אסורים עד מוצאי יו"ט שני בכדי שיעשו שמפרש דגזרינן שמא יאמרו לכותי להביא ביו"ט שיאכל לערב אבל מיקל מצד אחר שמותר לישראל אחר מיד בליל שני של יו"ט ולא חיישינן שיאמר לכותי להביא בשביל אחר דאין אדם חוטא ולא לו וכתב הב"י בדף שנ"א ויש לדקדק בדברי בעל תרומת הדשן שכתב בסי' ע"ח אם יש בדבר צורך כגון שזימן אורחי' נכבדים דיש לסמוך על דברי האשר"י שכתב אפילו לפי' ר"י שרי לישראל אחר משום דליכא למיגזר בכה"ג ולכך נראה להתיר הואיל לפי' רש"י שרי אפילו לאותו ישראל שהובא בשבילו משמע מדבריו שהאורחי' דין ישראל אחר יש להם וזה נראה היפך מה שאמרו בגמרא כל דאתי לבי ריש גלותא אדעתי' דכולה רבנן אתאי ואין לומר שהוא סובר כמאן דפליג התם ואמר דכישראל אחר חשיבי דהיכי נשוי' לבת"ה חולק על כל הנך רבוותא ונ"ל דרבנן הוי סמיכי תדיר אתנא דריש גלותא הילכך כל דאתי לביתו אדעתי' דידהו אתי דהא כ"ע ידעי דאי אפשר לתנא דריש גלותא בלא רבנן ומשם למדו המפרשים לבני ביתו הסמוכים תדיר על שולחנו אבל מי שזימן אצלו אורחים כיון שאינם רגילים לסמוך תדיר על שולחנו לא חשיבי מבני ביתו אלא כישראל אחר דמי ואפשר לחלק בענין אחר ולומר דאורחים נמי חשיבי כבני ביתו וכל מה שאסור לבני ביתו אסור גם להם. ומיהו ה"מ כשזימנם קודם שהביאו לו דורן דאיכא למימר אדעתי' דידהו אתי אבל אם זימנם לאחר שהביאו לו דורן חשיבי כישראל אחר דליכא למימר דאדעתי' דידהו אתא וכי שרי בעל ת"ה לאורחים היינו כשיזדמן לאחר שהביאו דורן דאלו זימנם קודם לכן גם לאורחים אסור דאדעתי' דידהו נמי אתי וראשון נראה עיקר עכ"ל ורמ"א סתם נמי כתירוץ ראשון דאורחים חשיבי כאחר אפילו אם זימנם קודם וא"כ פסק זה אינו סותר לפסק התוס' דפסקו כרב ששת נגד ר"נ ור"ח משום התם כיון דרגילי רבנן בבית ר"ג הוי כאלו הם בני ביתו אבל אורחים חשיבי כאחד ומותרי' לערב י"ט השני בכדי שיעשו אליבא דכ"ע:

ובר מכל דין נראה דדעת השואל הי' להתיר אף לעצמו ליקח אצלו כותי ביום טוב שני ולא דמי כלל לכותי שהביא דורן לישראל דאסור לר"ת ולר"י ולבה"ג עד מיו"ט שני משום דגזור שלא יאמר לכותי להביא בי"ט כדי לאכול לערב מידי אבל היכי שהכותי מביא בעיר שרובו כותי' הוי כמו שתלינן הכותי לצורכו מותרים מיד בלילה דטעמא דר"א לא שייך אלא בכותי שעושה בשביל ישראל אבל אם עשה בשביל עצמו מותר לערב מיד או בדבר הבא מאליו לא שייך הך גזירה וכתב בת"ה משמע דלא אתי הרא"ש אלא להתיר לערב מיד אבל בו ביום פשיטא דאסורים משום מוקצה ולערב אפילו בכדי שיעשו אין צריך להמתין ומותר. מיד בליל יו"ט שני עיין בב"י באריכות. ועוד הביא הב"י בשם תשובת הגאונים אפי' בקורטבא ששם מקום מלכות וכותי' מרובי' וישראלים מעט אם יש לחוש שמרבים ומביאים בשביל ישראל אסור כאמרינן בההיא ליפתא דאתי למחוזא ובא"ח כתב בשם הרשב"א כבר ביארנו שהמוקצה מד"ס והולכים בספיקו להקל ואם הביאו לצורך כותי או אפי' סתם בעיר שרובו כותי' מותר שכל המביא לצורך הרוב הוא מביא וכן פסק בש"ע וא"כ הדרן לכללן היכי דלקטו הכותי לצורך עצמו לערב מותרים מיד אף למי שהובא בשבילו אף להיש מחמירין שהוא דעת ר"ת דעד כאן לא פליגי רש"י ור"ת אלא בכותי המביא דורן דכיון שהביאו לו מסתמא לקטן בשבילו כמ"ש המג"א בס"ק י"א אבל אם תולשין או צדן הכותי לצורך עצמו והביא בתוך התחום מותרים לערב מיד אף למי שהובא בשבילו ואין צריך להמתין בכדי שיעשו וא"כ כל הני ציידי דגים ומוכרי דגים שמביאין לעיר שרובן כותי' מן הסתם לצורך הרוב הוא מביא והוי כמו שצדן לצורך עצמו ואם אח"כ מביא הכותי לישראל אם באו בתוך התחום מותרים לערב מיד ואם מחוץ לתחום צריך להמתין בכדי שיעשו והמג"א כתב ס"ק כ"ב וז"ל לצורך הרוב הוא מביא ואם יש לחוש שמרבים להביא בשביל ישראל אסור כדאמרינן גבי ההיא ליפתא וזה דוקא כשרואים שמרבים אבל מן הסתם אין חוששין מיהו בכותי' המוכרים דגם אם אנו מתירים ליקח ממנו יש לחוש שירבה להביא בשביל ישראל וצריך להתישב בדבר וכותי הדר בכפר והביא דגים לעיר שרובה ישראל יש להסתפק אי אמרינן מסתמא צדן לצורך ישראל או נימא דניזל בתר רובא דעלמא וצדן לצורך כותי' ואח"כ נמלך והביא לכאן וא"כ אין להם דין מחוסר צידה ונ"ל להקל עכ"ל:

הנה מדבריו למדנו כמה דינים בעיר שצדין שם דגים יש לחוש שצדין לצורך ישראל וא"כ אין להתיר אלא אם הביאו ביום ראשון מותר ביום שני לאחרים שלא הביא בשבילן או לצורך אורחים ובעיר שאין צדין שם דגים רק ציידי דגים מביאים ממקומות אחרים אנו אוזלים בתר רובא דעלמא וצדים לצורך כותי ואפילו אם הביא לעיר שרובה ישראל יש להתיר כפסק המג"א שיש להקל ופשיטא בעיר שאין צידי דגים מביאין בעצמן כגון קהלתינו ק"ק א"ש שסוחרי' קוני' דגים ממקומות רחוקים מציידי דגי' ומביאין לכאן דפשיט' דבוודאי הני ציידי דגים צדים לרובא דעלמא ופשיטא שאנו מתי מעט נגד הכותי הדרים פה ואף ביום הראשון הי' להתיר כיון שאנו יודעים בבירור שאותן דגים חשובים המביאי' בחביות ממקום רחוק שא"א להם לבוא ביום א' ובוודאי ניצדו מקודם י"ט ואין כאן חשש אלא שהביא מחוץ לתחום ואזלינן בתר רוב כפסק הש"ע בעיר שרוב כותי' מן הסתם לצורך הרוב הוא מביא אלא דמסתפינא להקל דיש לחוש בכותי המוכר דגים שירבה להביא בשבילו ישראל ובפרטות שמוכרי דגים יודעים שישראל מכבדים שבתות וי"ט וקונים ביוקר מכותי' דיש לחוש שלא ירבה בשביל ישראל ולערב יו"ט ראשון מותרים בכדי שיעשו ואפילו במקום שמביאים ממקומות הקרובים שיש לחוש שניצדו היום עכ"פ דציידי הדגים לצורך רוב העולם צדים אין להם דין מחוסר צדה אלא אם הביאם חוץ לתחום צריך להמתין בערב יו"ט ראשון בכדי שיעשו ובעיר שצדין שם דגים כמו בפרעשבורג שיושבת על נהר דונא דיש לחוש שמא ירבה בשביל ישראל ויש להם דין מחוסר צידה ואם זימן אורחים שאינם מעיר הזאת יש להתיר מוצאי יו"ט ראשון בכדי שיעשו כמו שפסק המג"א בסק"ו דאף הוא בעצמו מותר לאכול עמהם דאין זה כבודם שלא יאכל עמהם דהכא סמכינן אסבר' דרש"י ומתירין לאורחים אחרים שאינם מהעיר. ועוד י"ל לדעתי דאם העיר יושבת על הנהר שצדים משם דגים אם העיר גדולה שאין מספיק להם דגים מזה הנהר ורוב דגים מביאים ממקומות אחרים כגון עיר ווינא אף שיושבת על הנהר דונא מ"מ לרוב העם אשר בה הדגים הנצדים שם הם מיעוט דמיעוט ורובא דמינכר שמביאים ממקומות אחרים אין בהם שום חשש משום מחוסר צידה ואין בהם חשש אלא שמביאי' חוץ לתחום א"כ מותרי' ביו"ט ראשון בכדי שיעשו ומיהו לענין איסור קני' בוודאי לא נסתפק השואל דאסור לפסוק הדמי' וגם ע"י כותי' אסור לקנות אפי' אם אמר לו מעי"ט תקנה לי דגים למחר כמבואר בסי' תקי"ז ועיין בסי' ש"ו וסי' ש"ז דמותר ליתן מעות לכותים בע"ש לקנות לו בלבד שלא יאמר לו קנה בשבת יעוי' שם מה שכתבו הפוסקים כל היכי דאי אפשר לקנות מקודם אלא דווקא בשבת אף שאינו מזכיר לו שיקנה בשבת נמי אסור:

אלא נראה לי דמיירי בכותי המאמינו ואף שכתב בש"ע דאם הוא כותי' אסור ליקח ממנו דבר שבמינו מחובר או מחוסר צידה שם מיירי שרוצה לאכול בו ביום אבל אם אינו רוצה לאכול בו ביום ואין האיסור אלא מחמת מוקצה דשרי לומר לכותי' המאמינו להביא לו דג היום מאותן דגים שלפניו וכותי מטלטלו לביתו ואחר י"ט משלם לו ומותר לו לאכול בי"ט השני דאין כאן חששא דר"ת כיון שלא ניצדו בשבילו וא"כ כל היכי דליכא למיחש שירבה בשבילו כמו בהנך גווני שכתבנו אין כאן איסור כלל לומר לכותי להביא לביתו דג כיון שאין מזכיר לו סכום מעות וסכום משקל רק סומך הישראל על נאמנתו של כותי כפי אשר יאמר ושרי לאכול למחרתו בי"ט שני או בלילה בכדי שיעשו אם החשש שמא ירבה בשבילו להביא חוץ לתחום כל זה נ"ל ברור ופשוט ודו"ק:

וראיתי בהגהות אשר"י פ"ק דחולין וז"ל מיהו אם הי' בטוח שיביא הנכרי ויתלושו כל דכוותיה אין לאסרו לא משום מוקצה ולא משום שמא יעשה כן בעצמו עכ"ל הרי דאם בטוח שצייד כותי יביא בשביל כותי' משמע שאינו אסור אפילו משום מוקצה ביום ראשון ופשיטא דביום שני שמותר וק"ל:

תוכן העניינים

פנים מאירות חלק ב

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה