אור ברסלב

פנים מאירות חלק ב· רבי מאיר איזנשטאט

שאלה קטו

שאלה קיד

תשובה אמרתי להשיב מפני כבוד חכמים כמותו ולרוב אהבתו הפסקתי באמצע פרק לעיין בשריותא דאיתת' דא וטרם כל אחפש בחיפוש נירות בכל חורים וסדקי' בכל מה שיש לצדד בכח דהתיר' ואחר כך אעיי' בדברי מכ"ת וזה יצא ראשונה בעדות אשה פונדקית שהעידה כמבואר לעיל וכתב מכ"ת שבעדות זה יש לפקפק הרבה ואינה כדאי להתירה האשה שכולה וגלמודה מ' גיטל הנ"ל אחרי ששמו חול הע"ס מימיץ מזה לא הזכירה אשה מ' חנה כלום וגם שם הקודש הנקרא לס"ת הוא חזקי' בר יהודא והיא אמר' חזקאל בר יהודא כאשר כתב לי גיסי הרב נר"ו עכ"ל וחלקי אמרה נפשי שאף לפי דבר האשה הפונדקית יש צדדים להתיר דהא אין למידין דיני עגונה מריני גט ראי' בריש פ' האשה שלום דף קט"ו ע"ב יצחק ר"ג בר אחתי' דרב ביבי הוי קאזיל מקורטבא לאספמיא ושכיב ושלחו מההם יצחק ר"ג בר אתתי' דרב ביבי הוי קאזיל מקורטבא לאספמיא ושכיב מי חיישינן לתרי יצחק או לא אביי אמר חיישינן ורבא אמר לא חיישינן. אמר אביי מנא אמינא להו דהאי גיטא דאשתכח בנהרדעי וכתב בצד קלוני' מתא אנא אנדרלוניא נהרדעי פטרית ותרוכית ית פלונית אנתתי ושלחו אבוהו דשמואל קמי' דרבי יהודה נשיאה ושלחו לי' תבדוק כל נהרדעי כולה ורבא אמר אם איתא יבדוק כל העולם מבעי לי' ופירש"י ואם איתא דחיישינן יבדוק כל העולם מבעי' לי' שמא אנדרלוני' אחר הי' בנהרדעי והלך לו עכ"ל. נראה מפי' רש"י דלא חיישינן שמא אגדרלוני' אחר העלה את שמו על שם נהרדעי ונתכון לקלקלה דזה לא חיישינן אלא דחיישינן דלמא הי' דבאמת בנהרדעי ולכך כתוב שמו ושם עירו על שם נהרדעי ולכך קאמר רבא דלאביי דחיישינן מאי מהני הבדיקה דנהרדעי דאף אם עכשיו אין שם האיש אחר ששמו כן אלא בעלה של זה שהיה בקלוני' דילמא היה מימי קדמונים איש אחד ששמו כן בנהרדעי והלך לו וכתבו תוס' דפליגי בדלא הוחזקו תרי יצחק ובשכיחי שיירתא וכן כתב הרא"ש ופסק כרבא לקולא ובפרק כל הגט כתב הרא"ש על מתניתין המביא גט ואבד ממנו מצאו לאלתר כשר ואיכא שם תרי אקומתין דרבא ס"ל בהוחזק שני בני יוסף ב"ש ושיירות מצויית הוא דחיישינן ור' זירא מוקי לי' בשיירות מצויית ואף דלא הוחזק וכתב הרא"ש שהרי"ף פסק לחומרא. כלישנא בתרא דר' זירא ובעוברא יצחק ר"ג פסק כרבא לקולא ואפשר דהכא פסק רב אלפס לחומרא במילתא דאיסורא ולא מהדרינן גט לבעל לגרש בו כיון דאפשר שיכתוב גט אחר אבל בעובדא דיצחק ר"ג אי חיישינן לתרי יצחק צריכי להתעגן כל ימיה פסק לקולא כמו שמצינו שהקילו הרבה קולות בעדות אשה שסמכו על החומר שהחמירו עלי' בסופה הקילה בתחילתה משום דאשה דייקא ומנסבא עכ"ל וכן פסק הטור בסי' קל"ב ובסי' י"ז הרי שהקילו יותר בעגונה מבגט:

ועכשיו צריכין אנו לברר אם זה האיש אשר שם החול הוא הע"ס והשם הקודש נקרא חזקי' בר יהודא והי' דר שעה אחת ממקום ליכטן פעלד אם שינה שמו במקום אחר וגירש אשתו בשם אשר נקרא שם אם הוא גט או לא ומשם נדון גם לנידן דידן בעסק עגונה דבפרק השולח דף ל"ד ע"ב אית אמר ר' יהודא אמר שמואל שלחו לי' בני מדינת הים לרבן גמליאל בני אדם הבאים לכאן שמו יוסף וקורין לו יוחנן יוחנן וקורין לו יוסף האיך מגרשין את נשותיהן עמד ר"ג והתקין שיהיו כותבין איש פלוני וכל שום שיש לו אמר רב אשי והוא דאיתחזק בתרי שמי' ופירש"י אבל לא אתחזק כאן שיש לו שתי שמות אין צריך לכתוב וכל שום שיש לו ואפילו נודע לאחר זמן שיש לו שם אחר הוי גט כשר שאין לנו אלא שם שקרא הוא לעצמו בפנינו והוא הוחזק בו וכן כתב הרא"ש א"ר אשי והוא אתחזק בתרי שמי' פי' שהוחזק בשני מקומות כאלו שני שמות שידוע הוא שיש לו שני שמות אבל בני מקום הזה אינם מכירים בשם שיש לו במקום אחר הילכך צריך לכתוב שניהם דלא ליתא לידי קלקולה בין מקום כתיבה ובין מקום הנתינה כפי' לעיל אבל לא אתחזק בתרי שמי' שאינם יודעים במקום הכתיבה שיש לו שם אחד במקום הנתינה וגם במקום הנתינה אינם יודעים שיש לו שם אחר במקום הכתיבה אין צריך ליכתוב וכל שום דאי' לי' ואפילו אם ידוע לנו אח"כ שיש לו שם אחר במקום אחר הגט כשר דאין לנו אלא שם שהחזיק עצמו בו עכ"ל. וע"כ מוכרחים אנו לומר דאף דאין עדות שזה האיש המגרש אשה זו הוא בעלה והלך למקום אחר ושינה שמו אלא אף דאין מכירין אותו שהוא בעלה של זה האשה רק מעידין שבא ממקום פלוני שאשתו שם והחזיק עצמו בשם זה ולא יצא אדם והניח אשתו אם לא זה או שאין שם אשה אחרת הנזכרת הגט אלא זו שבעלה הלך ממנה למקום פלוני אף שקרא עצמו בשם אחר מגורשת דאין לומר דווקא שמעידין שם מכירין זה האיש ששינה שמו הוא בעלה של זו הנזכרת בגט אבל זולת זה אינה מגורשת דא"כ מאי פריך הש"ס בפ' גט פשוט דף קס"ז גבי הא דתנן כותבין גט לאיש אע"פ שאין אשתו עמו ובלבד שיהי' מכירין ופריך וליחש לשני יוסף ב"ש הדרים בעיר אחת דלמא כתב גיטא ואזל וממטי לי' לאיתת' דהאיך אמר להו ר' אחא בר הונא הכי אמר רב שני יוסף ב"ש הדרים בעיר אחת אין מגרשין נשותיהם אלא זה בפני זה ופריך וליחוש דלמא אזל למתא אחרית' ומחזיק לי' לשמי' ביוסף ב"ש וכתב גיטא וממטי לי' לאיתת' דהאיך א"ל ר' הונא בר חנינא הכי אמר רב כל שהוחזק בעיר שלשים יום אין חוששין לו ופי' רשב"ם דכל כך לא הי' מחליף שמו זמן מרובה פן יודע דבר עכ"ל ואי ס"ד במחזיק שמי' במקום אחר צריכין העדים להעיד עליו שזה בעל של אשה המתגרשת והם מכירים אותו א"כ אין כאן חששא דאזיל למתא אחריתא דהא כשיגעי הגט ליד אשתו צריכין העדים להעיד שמכירי' שזה הוא בעלה הנזכרת בגט אלא ע"כ צריכין אנו לומר שאין צריכין להעיד שמכירי' שזה הוא רק מעידין לשאחר בא לכאן והחזיק עצמו בשם זה ממקום פלוני מגרשין את אשתו בגט זה ואם אמנם שיש לדחות בשלמא כשמשנה שמו לשם יוסף ב"ש וידוע לנו שבעלה הי' נקרא בשם זה תו לא חיישינן שאחר החזיק עצמו בשם בעלה לקללה ויצא מכשול למסור לה גט אף שאין העדים מעידי' שמכירין אותו שזה הוא בעלה של המתגרשת משא"כ אם שינה שמו שהי' לו לפניו הריעותא לפנינו ב"ד מקום נתינה ולכך בעינן שיעידו שזה המגרש הוא בעלה של האשה המתגרשת אבל זולת זה אין להכשיר גט כזה אנו חוששין שמא איש אחר הוא ומכוון לקלקלה:

איברא שכבר הארכתי בתשובה אחרת שאין חשש כלל שיתכוון בקלקלה ועל הא דמשני ר' ירמיה בפ' כל הגט כגון דקאמרי העדים מעולם לא חתמנו אלא על גט אחד של יוסף ב"ש כתבו התוס' דלעולם לא חשדינן לי' שישקר במזיד לומר שהוא שלו לקלקלה ולהכי כשאומרים העדים שלא חתמו אלא על גט אחד של יוסף ב"ש והוא אומר שעל שלו חתמו נאמן אבל כשאין העדים אומרים כלום חיישינן שמא הוא סבר שהוא שלו לפי שאינו יודע שיש יוסף ב"ש אחר או יודע ואין נראה לו לחוש שגם הוא אבד גט ולכך אומר שהוא מכיר אע"פ שאינו מכיר עכ"ל. וכן כתב הלבוש בסי' קל"ב דלא חשדינן ליה שישקר במזיד לומר שהוא שלו ואינו שלו שאין ישראל חושדין בזה להכשיל ולקלקל אשת ישראל במזיד כו' וכתב גיטא וממט' לאיתת' דהאיך לאו להתירה להנשא אלא י"ל שהיא כבר מגורשת מבעלה ויחזיר ויתנה לו גט ותבוא לגבות כתובתה פעם שני דהוציא גט ואין עמה כתובה גובה כתובת' וחיישינן לקנוני' וכן פירשו התוס' שם בד"ה וליחוש דלמא כתבה כי האי חששא יעויין שם אבל להכשיל לאשת איש לא נחשדו ישראל. ולפ"ז אם אחד שהי' שמו ראובן בן יעקב יצא מעירו למדינה אחרת וקרא שמו שמעון בן יעקב ונתחזק בשם זה ואח"כ כתב בשם זה גט לאשתו שיש לו בעיר שיצא ממנו אם אין בעיר שם אשה אחרת כשמה שהלכה בעלה ממנו או יש אשה אחרת כשמה אבל ידוע שלא יצא בעלה מהעיר הזו נותנים לה גט הזה אפילו לאביי דחיישינן בחדא לריעתא הוחזק או שיירות מצויית דזה הוי כמו בדיקות נהרדעי וכן בשם האשה אם אין שם אשה אחרת כשמה של האשה המתגרשת אף שיצא איש אחר מזה העיר לא מבעי' אם אין שם הזה שיצא כשם שהחזיק לו זה הבעל הגט אלא אפילו אם הי' שמו כשם זה האיש שהחזיק עכשיו כיון דשם אשתו לא נקראת בשם זה המבואר בגט תולין באיש זה שיצא ושינה שמו דלא נחשדו ישראל להכשיל ולקלקל אשת ישראל במזיד ותדע דהא אף אם הוחזקו שני יוסף ב"ש כתב בסי' קל"ב שגם שמות נשותיהם שוים דאל"כ ע"פ שם האשה יתברר של מי הוא הגט וה"ל כאלו לא הוחזקו עכ"ל א"כ בנ"ד נמי אף שיצא משם שני אנשים ששמותיהם שוים ושם נשותיהם אינם שווים דשם האשה הנזכרת בגט מתגרשת וק"ו היכי שלא יצא שום אדם רק בעלה של זה שהיא מתגרשת ואם העידו העדים שהמגרש החזיק עצמו בשם הנזכר בגט דכתב שם האשה ושם מקומות ואין שם אשה אחרת שם כשמה או שיש שם האשה אחרת כשמה וידוע שבעלה לא הלך משם שם האשה הנזכר בגט שבעלה שבא ממקומה והחזיק עצמו בשם אחר שמתגרשת ואם בגיטין כן ק"ו לענין עגונה דהאשה פונדקית העידה שהגיד לה שיש לו אשה ובן ממנה משנה וחצי והוא דר רחוק שעה אחת מליכטן פעלד ושם דר עוד ב"ב אחד שאינו נצטרך לסבב לקבץ כדרך העניים ושמו חזקאל בר יהודא ומתוך העדות הזה ניכר שמקום ליכטן פעלד הוא במדינת באמבורג ואף למ"ד אע"ג דלא הוחזק לא להודר וא"כ חיישינן לשני שיוירא ויש לומר דלמא אשה אחרת ממקום אחר גירש מ"מ היכי דהזכיר שם מדינה י"ל דלא חיישינן לשם המדינה כשם מדינה זו וגם שם העיר כשם העיר הזו ואף אם נימא דחיישינן כמו דחיישינן בשווירא מתא דעל רכיס נהרא דחיישינן לשם העיר ולשם הנהר לר' זירא לחד לישנא ה"נ חיישינן לשם המדינה מיהו בנ"ד שהוא אמר שהוא דר במקום שדרה בת ר' שמואל הדר בוועשט הויבן וידוע לנו שבת ר' שמואל דרה בליכטן פעלד תו לא חיישינן וא"כ ראוי לחקור ולדרש בשבע חקירת ודרישות שבכל הצדדים מן העיר ליכטן פעלד רחוק שעה לא יצא שום אדם מאשתו רק זה האיש הע"ם בעלה של האשה מ' גיטל והיא דרה שעה מליכטן פעלד אמרינן שהחזיק עצמו בשם אחר מטעם שכתב הרא"ש שכן דרך בני אדם הגולים ממקומם מחמת ממון או מחמת מרדון שמשנים את שמם פן יחקרו אחרי מקום חניתן ומתוך העדות שהגידו בבאמבורג ניכר שהי' בעל פליטה מחמת ממון ואמר כן מסתמא זהו בעלה של האשה ואף שלא הזכיר שם האשה מ"מ כיון דהזכיר שם מקומו ולא משתכח שם שום אחרת שבעלה יצא למרחקי' ולא בא כי אם זה האיש בוודאי הוא בעלה של זו שהחזיק עצמו בשם אחר ואף שלא החזיק בשם שלשים יום דזה הוי כמו בשעת הסכנה דכותבין אע"פ שאין מכירין ולא הוחזק אפ"ה כותבין וה"ה הכא:

וכן הביא הב"י בסי' י"ז בשם תשובת מהרי"ק שורש קנ"ו על אחד שהעיד פב"פ מת אע"פ שהם לא הי' מכירי' אותו ולא יודעים שמו כי אם על פיו פשיטא דמהני ואפילו בפעם אחד שמו כך די בכך והביא ראי' לדבר עכ"ל א"כ ה"נ בנ"ד ובר מכל דין דנוכל לומר דאין כאן שינוי השם דשם קודש הוא חזקי' בר יהודא והוא אמר שנקרא חזקאל בר יהודא ומאן יאמר דחזקאל הוא כינוי ליחזקאל והוא קיצור דשם דלמא הוא כינוי לחזקי' כמו שמקצרין השם י"ל שמא די כן כמו יעקב יעקל כמו כן י"ל דקורין לחזקי' חזקאל דזה אינו לא כינוי ולא שינוי כמו שכתב בהג"ה אשר"י בפ' השולח ואף לדעת רש"ל במקומות שקורין יעקל לאליקום צריך ליכתוב יעקב המכונה יעקל וא"כ ה"נ דהא ליחזקאל נמי קורין חזקאל מ"מ גבי עגונה בנ"ד שעכ"פ לא יצא שום האיש שעה רחוק מליכטן פעלד שהי' שמו יחזקאל אלא חזקי' א"כ חולין שם זה בשם חזקי' ואין זה שינוי שם כלל אלא חשיב כמו שם דנערות וכן התיר הרא"ש גבי מכלוף בן מלול אף שלא ידע אם הוא בעלה של אשה זו וגם לא העיד על שם מקומו יש לחפש לה היתר כיון שידוע שהי' שם בעלה של אשה זו מכלוף בן מלול ואין מכלוף בן מלול אחר בעיר והתירה להנשא וריאיתו מעובדא דיצחק ריש גלותא שע"כ העדים לא העידו כי אם על שמו אבל לא הכירו את מקומו ואת אשתו אלא כך הי' שם האיש שנפטר בכאן שאלו העידו עדות גמורה שידעו שהי' בעלה של אותו אשה בהא לא הוי אמר אביי חיישינן לתרי יצחק וא"כ בנ"ד נמי אף שהאשה אינו מכרת שזה האיש הי' בעלה של האשה הא כבר כתבנו בשם שיש סימן בו אם האיש אחר אלא שידעו שהי' שם בעלה כך יש סימן באשתו שהזכירה במקום שהיא דרה ואין שם אשה אחרת עגונה מבעלה אלא זו וכן הביא הב"י בסי' י"ז בשם מהר"י קולן בשורש קפ"ה אף שלא העידו שמת ר' דוד בר שלמה מעיר לעמבערג אלא סתם אמרו שמת ר' דוד בר שלמה מרוסיא ולא הזכירו שם עירו בפרטות התיר אשתו משאר אומדנות ואף ששם יש לחוש דכמה יוסף איכא בשוקו ובמדינה א"א לבדוק אפ"ה התיר משאר אומדנות ק"ו בנ"ד שהזכיר שם עירו דהיינו שהוא דר שעה מעיר ליכטן פעלד ואם נבדוק שם סביב כל העיר רחוק שעה אחת לא יצא אדם משם וגם יש אמתלות שיש לאשה זו בן שהי' משנה ומחצה וגם דר שם עוד בעל הבית שאינו צריך לקבץ בוודאי זהו בעלה של האשה מרת גיטל ובפרטות שנוכל לומר שאין זה שינוי השם כלל ואף אם שינה השם מ"מ כבר הוכחנו בראיות ברורות הנ"ל דסומכין עליו להתיר אשתו. ומה שכתב מכ"ת לפי דברי שני עדים שיש תקוה לאשה עיגונא העלובה רק יש לפקפק אחרי שהעדות אמרו עדותם בשם האשה הפונדקית בוועשט הובין ששמעו מפי עדות כנ"ל והיא מכחשת אותן עדים ועומדת בדיברה הראשון שלא הזכירה שם העם רק חזקאל בר יהודא וכן אמרה שהיתה אומרה לעדים כפי אשר כתב לי גיסי הרב נר"ו באגרת השניות ובדין זה הובא בטור א"ה ובש"ע סי' י"ז סי' ח' אם העד אמר לאשה בינה לבינו מת בעלך אינה צריכה שוב לעדותו אלא בא לב"ד ואומרת מת בעלי אבל אם בא העד שאומרת בשמו מת ואמר שלא אמר מת לא מהימנא ומוציא ומביא דין זה מקורו בפרק שבועות העדות דף ל"ב ע"ב לענין שבועות העדות אמר רב פפא הכל מודים בעד מיתה שהוא חייב אם כפר בקרבן שבועה והכל מודים בעד מיתה שהוא פטור מקרבן שבועה ומפרש הכל מודים בעד מיתה שהוא פטור דאמר לה לדידה ולא אמר לה לב"ד דתנן האשה שאמרה מת בעלי תנשא ופירש"י כגון דאמר לה לדידה חוץ לב"ד מת בעלך ולא אמר עדות בב"ד כשהשביעתו לפי שהיא יכולה לילך לב"ד ולומר מת בעלה ולא תהיה צריכה לשום עד דתנן האשה שאמרה וכו' והיא עצמה נאמנת עכ"ל והכל מודים בעד מיתה שהוא חייב דלא אמר לדידה ולא אמר לה לב"ד וכתב הרא"ש על פירש"י הנ"ל ולא שתהי' נאמנת מכאן ולהבא כיון שכפר שלא אמר לה כלום והוא אמר שאינו יודע אם מת דוודאי הוא נאמן יותר מן הבא בטענתו וכן כתב הרמב"ן ז"ל שקיבל כך דכל עד מפי עד אם הראשון כפר אין השני האומר בשמו נאמן והביא ראיה מההיא דאמרינן בכתובות דף ע"ב ע"א דאמר פלוני חכם טיהר לי את הכתם הזה ואזיל ושייל ואשתכח שיקרא אלמא אע"ג דהא מהימנא כיון דאמרה בשם פלוני ושאלה ואמר שיקרא הוא לא מהימנא. וכן מסתברא ואע"ג דאפסידהו בשבועה דאם לא נשבע נאמנת לומר מת בעלה והשתא לא מהימנא מכל מקום כיון דבשעה שהשביעתו לא היתה צריכה לעדותו לא מחייב עכ"ל. ועי' בתשובת רמ"א ס"ס מ"ה:

וכתב מכ"ת ועיקר יסוד האחרונים ח"מ וב"ש דשני עדים יכולים להכחישו והמה מתשובת הראב"ד ובתשובת הרב ב"י רק בנ"ד הגדתי שהיתה אומרת לעדות הי' חוץ לב"ד ובזה וכך הראב"ד להחמיר בתשובתו סי' ל"ז בתוך התשובה וז"ל זה אינו כיון שאותו הגדה ראשונה לא היתה בב"ד ואע"פ שידענו בבירור שאמר כן לא חשיבי הגדה דאין אדם חושש במה שאמר חוץ לב"ד ולעולם חוזר ומגיד ואע"פ שלענין התיר אשה הי' נראה לכאורה דלא שייך טעם זה דכל האומר בפני עדים שמת בעלה של פלונית ידע אותו העד שיתירו האשה ע"פ אותן העדים אע"פ שלא אמרה בב"ד וא"כ ה"ל כאלו העיד תחילה בב"ד ושוב אינו חוזר ומגיד מ"מ כבר כתבו הר"ן בתשובה בהדיא דאפילו בדבר דאין צריך ב"ד הגדה שלא בב"ד לא חשיבי הגדה ולעולם חוזר ומגיד ואם כן בנ"ד נמי לא חשיבי אמירה ראשונה הגדה כלל וחוזרת ומגידה:

ולפ"ז אין להתיר בנ"ד כיון דב' עדים מכחישין כנ"ל דהא בנ"ד אמרה הפונדקית תחלה חוץ לב"ד ואח"כ אמרה שם בב"ד ומכחשת את העדים ולפי מסקנת הרב רבא"ח אין הגדתה מה שאמרה חוץ לבית דין כלום ויכולה לחזור דאזלינן בתר עדותם שאמרה עכ"ל מעלתו.

והנני משיב על דבריו כי לבבי לא כן ידמה ואף שתשובת רבא"ח ותשובת הרב הב"י אינם מצוים בידי לעיין בהם מ"מ מטביעתן של קרובים אנו למידן דעת רחוקים וז"ל הרב חלקת מחוקק סי' י"ז ס"ק י"ז לאחר שהביא דברי רמב"ן דכל עד מפי עד אם בא הראשון וכפר אין השני שאמר משמו נאמן כתב הרב בח"מ וזה פשוט שכל שהעידו שני עדים מפי עד אחד אינו נאמן להכחישם אך יש להסתפק אם יוכל לומר העד הראשון שקר הגדתי לך וכבר כתב הר"ן בתשובה סי' מ"ז שאף בהגדתו מועלת חוץ לב"ד מ"מ אם אמרו אח"כ מבודין היינו נאמנים והביא ראיה לזה אך יש לפרש דברי הר"ן דמיירי כל זמן שלא העיד העד השני בפני ב"ד אבל באמת אין סברא לחלק דמה תועיל העדות העד השני שלא יוכל העד הראשון לחזור מדבריו וא"כ כל עד מפי עד צריכה האשה לחקור השיב שלא יחזור העד הראשון מעדותו ויאמר שקר הגדתי עכ"ל:

הרי דהר"ן נמי הסכים לדעת הרבא"ח בתשובה שאף הגדתו מועלת חוץ לב"ד מ"מ אם אמרו אח"כ מבודין היינו דהיינו שקר העדנו נאמנים אבל אם אמר מעולם לא הגדתי דבר זה הוא דין אחר. ואף בזה כתב הר"ן בפ' המדיר בשם הרמב"ן דאין השני נאמן ואם כל זה כתב הרב בח"מ דזה פשוט שכל שהעידו שני עדים מפי עד אחד אינו נאמן להכחיש היינו ר"ל מעולם לא הגדתי לפניכם אינו נאמן ואינו תלוי כלל בחוזר ומגיד אף אם אומר שקר העדתי בזה תלוי פלוגת' לדעת הר"ן והרבא"ח בתשובה אף שהגדתו מועלת חוץ לב"ד מ"מ חוזר ומגיד אבל לדעת הב"י כיון שהגדתו מעולת חוץ לב"ד הוי כאלו העיד בב"ד ואינו חוזר ומגיד אבל אם אומר מעולם לא הגדתי דבר זה זה ענין אחר ואינו תלוי בחוזר ומגיד ותדע דהא הרב הב"י בתשובה ס"ל דכל היכי דמועלת עדותן חוץ לב"ד אינו חוזר ומגיד וא"כ אשה נאמנת נגד העד ומותרת להנשא וגבי כתם בי"ד סי' קפ"ה הביא דברי הרא"ש מה שכתב בפרק המדיר בשם הירושלמי דדוקא לאפוקי מהונו בעינן שני עדים להכחיש את האשה להפסיד כתובתה אבל לענין איסור להחזיקה באיסר נדה החכם נאמן ואיך כתב בתשובה שהאשה נאמנת נגד העד אלא ע"כ דהתם בפ' המדיר מיירי בהכחשה שמכחיש את האשה שלא טיהר לה את הכתם ולא תיקן הכרי ולכך העד נאמן אבל גבי אשה עגונה מיירי שהעד הראשון אמר שקר הגדתי לך בזה כתוב כיון שהגדה ראשונה מועלת חוץ לב"ד הוי כאלו העיד בב"ד ושוב אינו יכול לחזור ולהגיד ואשה נאמנת אבל אם אומר העד שלא אמר לה מת מכחיש אותה העד נאמן כמו בפרק המדיר גבי כתם. ועל זה דן ג"כ הרא"ש בפרק שבועות העדות והביא ראי' מפ' המדיר אבל אם אמר העד שקר העדתי זה דין חדש שלא דיבר בו הרא"ש והרבא"ח בתשובה עם הרבים מחולקי' בדין זה והשתא לדעת הרבים אלים כח עד הראשון אם מכחיש הענין לגמרי דהוא נאמן יותר מן העד השני ואם אומר שקר העדתי גרע כחו ושני נאמן

והשתא בשני עדים אם מכחיש הענין לגמרי שאמר מעולם לא אמרתי לכם אליבא דכ"ע גרע כח עד הראשון ושני עדים מהימני כמו שאם הי' שני חתיכות לפנינו אחד של איסור ואחד של היתר ואמר העד זה של היתר וזה של איסור לפני שני עדים ואח"כ אמר מעולם לא אמרתי דבר זה אינו נאמן ה"נ גבי אשה אבל אם אמר שקר העדתי לכם זה תלי' פלוגתא לדעת הראב"ד דס"ל דאף דאין צריך הגדה בב"ד מ"מ כיון שהגיד חוץ לב"ד יכול לחזור ה"נ יכול לחזור להגיד בב"ד ואשה אסורה ואין לומר לפי זה אף אם הכחיש הענין לגמרי נמי להימן במגו דאי בעי הי' אומר שקר העדתי והי' נאמן לאוסרה וזה אינו דהוי מיגו במקום עדים וכן כתב הרב רמ"א בהדיא בסי' קכ"ז ביו"ד סי' ט"ז בהג"ה וז"ל וכל מי שנאמן על דבר ועדים מכחישים אותו אע"פ שיש לו מגו שהי' נאמן לאוסרו בעניה שלא היה עדים מכחישן אותו מ"מ מאחר שמכחיש העדים הוי לי' מגו במקום העדים ואינו נאמן בדבר האיסור מ"מ לדיד' אסור דשוי' אנפשי' חתיכה דאיסור' עכ"ל ה"נ בנידן דידן וכל זה לדעת הפוסקים דס"ל דכל חוץ לב"ד אף שמועלת עדותו חוזר ומגיד אבל לדעת הפוסקים דס"ל כיון שאינו צריך הגדה הוי כמו שנחקרה עדותו בב"ד ושוב אינו חוזר ומגיד אפילו גבי עד אחד אשה מהימנא וכ"ש נגד שני עדים דשני עדים מהימני אבל במכחיש הענין לגמרי אינו תלוי בחוזר ומגיד וכ"ע ס"ל דעד ראשון נאמן נגד עד השני ונגד שני עדים אינו נאמן וכן משמע פשט' לשון טור בח"מ סי' כ"ט אחר שנחקרה עדותן בב"ד אינו יכול העד לחזור ולומר דבר שסותר עדותי ואם יאמר טעיתי או שגגתי אין שומעין לו והביא הב"י בשם הירושלמי בפ' ב' דכתובות ובתוס' דסנהדרין תני וכן העדים שהעידו בין לטמא ובין לטהור בין לרחק ובין לקרב ובין לאיסור ובין להיתר בין לפטור ובין לחיוב עד שלא נחקרו עדותן בב"ד אמרו מבודין היינו הרי אלו נאמנים משנחקרה עדותו בב"ד אמרו מבודין היינו אינו נאמנים עכ"ל הרי משמע דווקא אם אמרו מבודין היינו דהיינו שקר העדנו זה הוי בכלל חוזר ומגיד אבל אם מכחיש הענין לגמרי לא נכנס לכלל חוזר ומגיד אלא אם עד אחד אומר בשם עד הראשון וראשון מכחישו לגמרי שלא אמר לו הראשון מהימן ואם שני עדים אמרו בשם עד אחד והוא מכחיש לגמרי השני עדים נאמנים כמו אם אמרו אכלת חלב והוא מכחיש או חללת שבת והוא מכחיש דשני עדים נאמנים ולדעתי אין חילוק בדבר זה ולכך הוכרח הרא"ש בפ' שבועת העדות להביא ראיה תחילה דאם מכחיש לגמרי דעד ראשון נאמן נגד עד השני שאמר משמו כמו גבי כתם וכרי של טבל ואח"כ הקשה ואע"ג דאפסידה בשבועה דאם לא נשבע היתה נאמנת לומר מת בעלה דבלא ראי' מפ' המדיר ה"א דלעולם אף שמכחיש הענין לגמרי היא נאמנת א"כ אין מקום להתחלת קושי' דהא לא הפסידה בשבועה דלעולם היא נאמנת אבל עכשיו שהביא ראיה מפ' המדיר היכי דראשון מכחיש לגמרי הראשון מהימן א"כ הקשה שפיר דהא הפסידה בשבועה וכו' וק"ל. אבל היכי שאומר שקר העדתי מזה לא דיבר הרא"ש ותלוי בפלוגתא אי הוי הגדה חוץ לב"ד מאחר שאין צריך להגיד בב"ד או לא הוי הגדה:

והשתא נבוא לנידן דידן שאף לפי דברי מכ"ת נראה מכתבו שלא אמרה האשה בב"ד שהגדתי להם ששמו העם אלא שקר הגדתי אלא נראה שמכחישה לגמרי ואמרה מעולם לא אמרתי לעדים שהגיד לי ששמו הע"ס ומכיון שמדברי השני עדים שהגידו בב"ד בחרם י"ב והעידו מדברי שניהם שאחר החקירה אמרה שהי' מגיד ששמו הע"ס מימיץ לדברי הכל העדים נאמנים דזה לא הוי בכלל חוזר ומגיד אלא דעכשיו אינו מגדת כלל ומכחשת שלא אמרה מעולם לעדים א"כ העדים נאמנים כמו שנאמנים נגד כל האדם המכחיש אותם וכבר כתבנו דאינו נאמנת במגו דהוי מגו במקום עדים ולא נכנס כלל לדינו של הרב הרבא"ח בתשובה כנ"ל ברור ונכון בס"ד:

וגם תמי' לי דברי מכ"ת שכתב בשם הרב הב"י בתשובתו דף ק"ט ע"ב מסיק להתיר בנדון זה וכתב שם וז"ל אבל בעדות אשה דדי בעד מפי עד מיד שמגיד העד הראשון בפני העד השני הוי כנחקרה עדותו בב"ד הילכך כל שבא העד ומעיד בב"ד ששמע מפי פלוני שנהרג או שמת פלוני אע"פ שהעד הראשון חזר בו קודם שנחקר עדות שום אחד מהם בב"ד אין חוששין לו וסומכין על דברי העד המעיד ששמע כך מפיו ואף שאין אני כדאי להרים ראשי בין הרים גדולים ושותא דמרייהו לא ידעתי מ"מ תורה היא עכ"ל וכתב מכ"ת דלכאורה יש להוכיח כסברת הרב הב"י מהא דכתב הרא"ש בסוגי' הנ"ל ולא שתהי' נאמנת מכאן ולהבא וכו' והביא ראי' מההוא דאמרינן בכתובות דאמרה פלוני חכם טיהר לי את הכתם וכו' ומקשה אח"כ אע"ג דאפסדי' בשבועתו דאם לא נשבע נאמנת לומר מת בעלי וכו' מ"מ כיון בשעת שהשביעתו וכו' וכתב מכ"ת הנה לסברת הרבא"ח מה שאמרתי חוץ לב"ד לא הוי הגדה אפילו בעדות אשה א"כ אמאי מביא הרא"ש הוכחה מההיא דאמרינן בכתובות פלוני טיהר לי את הכתם וכו' דחכם מהימן ועל זה מקשה הרא"ש קושייתו ואע"ג דאפסדי' בשבועתו וכו' הא בל"ז ה"ל להקשות על סתמא דש"ס אע"ג דאם נאמר דאין החכם נאמן גבי כתם אלא דאשה נאמנת מ"מ קשה דהא בסוגי' זו דאמרה לה לדידה חוץ לב"ד ולפי סברת הרבא"ח לא הוי הגדתו חוץ לב"ד כלום א"כ קשה הא אפסדה בשבועתו ויהי' חייב ואמאי פטור רב פפא באומר לה לדידי' וכו' אלא ודאי צ"ל כסברת הרב ב"י בעדות אשה אפילו הגדה חוץ לב"ד הוי הגדה כנחקרה עדותו בב"ד וא"כ שפיר מקשה הרא"ש דווקא לפי מאי דמסיק מסוגי' דפ' המדיר דחכם נאמן ואח"כ מקשה קושייתו אמאי אע"ג דאפסדי' בשבועה כו' וא"כ יש להתיר בנ"ד אע"ג דאמרה הפונדקית עדותה חוץ לב"ד לשני עדים כנ"ל עכ"ל מכ"ת:

ונפלאתי עליו בתרי תמי' דהא לפ"ד מכ"ת דדברי הב"י אמת דהגדה חוץ לב"ד הוי הגדה וא"כ בלא ראי' מפ' המדיר לא קשה קושיית הרא"ש אע"ג דאפסדי' דהא לא אפסדי' דכל מה שהגיד מבחוץ אינו חוזר ומגיד והוכרח הרא"ש להביא ראיה מפ' המדיר דחכם נאמן וא"כ ה"נ העד נאמן ומפסיד בשבועתו נשמע מזה דס"ל למכ"ת דהני דיני דהכחשה ודיני דחוזר ומגיד מיתלי תלי' בהדדי וא"כ כיון דהביא הרא"ש ראי' מפ' המדיר ש"מ לפי האמת לפי הבנות הרא"ש ליתא לסברת הב"י וא"כ מביא מכ"ת ראי' לחובתו ועוד דמזכי שטרי לבי' תרי דלפי טעמא דחכם נאמן הבין מכ"ת דה"נ גבי עגונה העד נאמן וחוץ לב"ד לא חשיב הגדה וחוזר ומגיד א"כ איך קאמר בתחילת דבריו לסברת ראב"ח בל"ז הי' להקשות על סתמא דש"ס אע"ג דאם נאמר דאין החכם נאמן גבי כתם אלא דאשה נאמנת מ"מ קשה הא בסוגי' זו איירי דאמר לה לדידה חוץ לב"ד ולפי הסברת הראב"ח לא הוי הגדתו חוץ לב"ד כלום א"כ קשה הא אפסדי' בשבועתו ויהי' חייב ואמאי פטור ר"פ עכ"ל מכ"ת והא לפי סברתו דהני סברות מיתלי תלו בהדדי דאם חכם נאמן אז חוזר ומגיד ואם אשה נאמנת נגד העד אינו חוזר ומגיד וא"כ אי לאו דמוכח מההיא דמדיר דהחכם נאמן לא קמה לן סברת הראב"ח אלא אם הי' ס"ל דאשה נאמנת היינו אומרים דהעד אינו חוזר ומגיד א"כ יש סתירה בדבריו ומסוף דבריו על ראש דבריו ואם מכ"ת רוצה לחלק בין הכחשה שאומר מעולם לא הגדתי ובין אם אומר הגדתי לך בתחילה אלא שקר הגדתי א"כ קושייתו במקומה עומדה אף לסברת הב"י ולאחר שהביא ראי' מההוא דהמדיר דחכם נאמן דילמא הכא שאומר העד שקר הגדתי ולסברת הב"י אינו חוזר ומגיד וא"כ אינו מפסיד אותה ומנ"ל להרא"ש להקשות אע"ג דאפסדי' וכו':

וגם מה שכתב מכ"ת דיש עוד סעד וסמך לדברי הרב הב"י מהא דכתב הרמב"ם בפ' עשירי מהלכות שבועות וז"ל האשה שהשביעה עד אחד שיעיד לה ממיתת בעלה וכפר חייב בשבועת העדות שאילו העיד היתה נשאת ונוטלת כתובתה ע"כ ותמהו בזה האחרונים למה השמיט הרמב"ם דין זה דפטור גם הרב בעל לחם משנה הניחו בצ"ע וכתב מכ"ת שנראה לו ליישב לפי מה שפירש סוגי' הרב הב"י בתוך התשובה וז"ל אפילו כשהעד הראשון כשר ועד השני מפסולי עדות משמע בפרק שבועות העדות ששומעין לדברי העד שמעיד ששמע כן מפי אחר אע"פ שאותו אחר מכחישו דאמרינן התם הכל מודים בעד מיתה שהוא פטור דאמר לה לדידה ולא אמר לה לב"ד דתנן האשה שאמרה מת בעלה תנשא וביאור דברים שתובע את עדיו שיבוא ויעידו עדות שיודעים לו והם נשבעו שאינם יודעים לו עדות אינם חייבים קרבן שבועה מפני שלא הפסידו ממון מה שלא העיד לה דמאחר שכבר שמעה מפיו שמת בעלה ובאה לב"ד ואמרה כן ומתירין אותה להנשא אע"פ שהעד כופר ונשבע שאינו יודע שמת בעלה לא משגחינן בו והא הכא דעד זה בחזקת כשר הוא דאשה מפסולי עדות הוא ועוד שהיא נוגעת בדבר אפ"ה מהימנא לה ולא משגחינן בדברי העד הכשר הכופר וכ"ש בנ"ד וכו' נמצא לפי שיטת הרב הב"י הא דקאמר ר"פ בעד מיתה פטור משום דהיא נאמנת מכאן ולהבא ולא אפסדי' מידי והיינו דלא כסברת הרא"ש ולפ"ז שפיר יש ליישב ולתרץ קושי' הנ"ל שמקשים על הרמב"ם והיינו כיון דלהרמב"ם לא ניחא במאי דמתרץ הרא"ש כיון דבשעת שהשביעתו לא היתה צריכה לעדותו לא מחייב אלא דסבר כסברת הרב הב"י בתשובתו דטעמא דר"פ דעד מיתה פטור משום דהיא נאמנת מכאן ולהבא רק על זה קושי' הרא"ש מההיא דהמדיר אמר פלוני טיהר לי את הכתם וכו' משמע דעד ראשון מהימן וצ"ל דרב פפא סבר כההיא דירושלמי וכולהון בעדות כו' לכך סבר ר"פ דעד שני מהימן ומשום הכי קאמר דפטור משום דלא אפסדי' מידי אבל הרמב"ם אזיל לשיטתו דפסק התם כתלמודא דידן שכתב בפ' כ"ד מהלכות אישות והאיך יודע דבר זה כגון שאמרה פירות אלו פלוני כהן תיקן לו את הכרי פלוני חכם תיקן לי את הכתם ולאחר שאכל או באה עלי שאלו לאותו פלוני ואמר להד"ם והיינו כסתמא דתלמודא דידן בפ' המדיר דאמרינן התם מאכילתו שאינו מעושר אי דידע נפרש אי דלא ידא מנא ידע לא צריכה דאמרה פלוני כהן תיקן לי את הכרי ואזיל ושאלה ואישתכח שיקרא וקמ"ל דאף בלא עדים נאמן החכם וכהן כמו שכתבו התוס' ד"ה פלוני תיקן לי וכו' ולפ"ז ממילא ליתא לדר"פ לפי פשטא דתלמודא דידן וסוגי' דפ' המדיר כיון דלא ס"ל להרמב"ם כתי' הרא"ש אלא כתי' הב"י דמכאן ולהבא נאמני' משום הכא פטור ר"פ הואיל ולא הפסידה כלום דהיא נאמנת אף מכאן ולהבא כמו שכתב הרב ב"י בתשובתו הנ"ל א"כ למאי דקי"ל בפ' המדיר דהחכם וכהן נאמנים ע"כ ליתא להא דר"פ דעד מיתה פטור כיון דהיא אינה נאמנת מכאן ולהבא ומפסידה כתובתה מש"ה לא הביא הרמב"ם דין זה וכתב בסתמא חייב וכיון דזכינו לדין מוכח דלא כסברת הראב"ח אלא כסברת הרב הב"י דהגדתו חוץ לב"ד בעדות אשה הוי הגדה דאל"כ הי' מוכח דע"כ ס"ל להרמב"ם כתי' הרא"ש דאין לומר דס"ל הא דפטר ר"פ היינו בעדות וכפי' הירושלמי וכו' דהא עדיין קשה היכי קאמר ר"פ משכחת לי' דפטור כגון דאמר לה לדידה ולא אמר לב"ד א"כ הוי הגדתו ראשונה חוץ לב"ד לא הוי הגדתו כלום ואם כן הראשון מהימן וקשה קושית הרא"ש הא אפסדי' בשבועתו ולחייב וצריך לומר כתירוצו כיון שבשעה שהשביעתו לא הי' צריכין לעדותו א"כ קושיית' הנ"ל על הרמב"ן במ"ע דהוי ליה להביא נמי דין זה דפטור וכתירוץ הרא"ש אלא ע"כ צ"ל כסברת הב"י דבעדות אשה הגדה חוץ לב"ד נמי הוי הגדה ומשום הכי פטר ר"פ כיון דלא אפסדי' מידי והיא נאמנת אף מכאן ולהבא ור"פ סבר כשיטת הירושלמי אבל הרמב"ם אזיל לשיטתו דפסק כתלמודא דידן וא"כ יש להתיר בנ"ד עכ"ל:

ולא זכיתי להבין דבריו הא מתחילה הציע מכ"ת והניח הנחה להלכה הא דפטר ר"פ בעד מיתה משום דלא אפסדי' משום הגדתו חוץ לב"ד הוי הגדה וכפי' הב"י וההיא דהמדיר חכם נאמן מוקי לי' כפי' הירושלמי שנכחישה בעדים אבל בלא עדים אפילו לענין איסור עד שני מהימן והרמב"ם אזיל לשיטתו דפסק כתלמודא דידן דאפילו להפקיע ממון עד הראשון מהימן וק"ו לענין איסור ולכך ליתי' לדרב פפא ש"מ דהני דיני מתלי תלוי בהדדי וא"כ לאחר שפסק הרמב"ם כתלמודא דידן ליתי' לדר"פ משום דאפסדי' תיפוק לי' דלא אפסדי' דהוי הגדה ואינו חוזר ומגיד אלא ע"כ משום דלא הוי הגדה חוץ לב"ד וחוזר ומגיד ואפסידי' וא"כ מוכח מדברי הרמב"ם דס"ל כראב"ח ולא כהרב ב"י ואיך כתב מכ"ת שיש סמך וסעד לדברי ב"י מדברי הרמב"ם אדרב' מדברי הרמב"ם נראה שפוסק לפי סברתו דמר דעד ראשון נאמן אף לענין ממון ולפי זה ליתא לדר"פ א"כ ליתא נמי לסברת הב"י וגם בסוף דבריו שכתב זכינו לדין דמוכח דלא כסברת הראב"ח אלא כסברת הרב הב"י דאל"כ היה מוכח ע"כ ס"ל להרמב"ם כתירוץ הרא"ש דאל"כ ס"ל להרמב"ם הא דפטר ר"פ היינו בעדות וכפי' הירושלמי הנ"ל הא עדיין קשה איך קאמר ר"פ משכחת ליה דפטור דאמר לה לדידה ולא אמר לה לבית דין אם כן היה הגדתו הראשונה חוץ לב"ד ולא הוי הגדתו כלום ואם כן הראשון מהימן וקשה קושיות הרא"ש הא אפסדי' בשבועתו ולחייב כו'. ומאוד נפלאתי דזה סותר לדבריו הראשונים דלמא הרמב"ם ס"ל דרב פפא רצה לפרש פטור בעד אשה משום שהגיד אינו חוזר ומגיד ואינו מפסיד לאשה אבל אליבא דאמת לא קי"ל כרב פפא בהא כסתם גמרא דהחכם וכהן נאמנים אפילו להפסיד ממון וק"ו לגבי אסורא וא"כ עד הראשון מהימן וליתא לדרב פפא כמו שכתב מכ"ת בעצמו:

גם לאחר שכתב מכ"ת דס"ל להרמב"ם דאפילו להוציא ממון דהיינו להפסיד כתובתה סמכינן אעד ראשון כתב מכ"ת כמ"ש התוס' ד"ה פלוני תיקן לי וכו'. ואני לא ראיתי שום משמעות שיסברו התוס' כפי' הרמב"ם דעד הראשון יהיה נאמן להפסיד כתובתה אלא משום דבגמ' הקשה מאכילתו שאינו מעושר היכי דמי אי דידע נפרש אי דלא ידע מנא ידע ומשני לא צריכה דאמרה לי' פלוני כהן תיקן לי את הכרי וכו' וע"ז כתבו התוס' דמאי דוחקא לאוקמי בהכי הל"ל כגון שיש עדים שלקחה מכרי שאינו מעושר והאכילתו ובעל לא ידע ועל זה תירצו דלא שכיח שמכר בפני עדים דבר שאינו מעושר דמתירא שלא להפסיד כתובתה ולכך משני שהוא אומרת שפלוני כהן תיקן לה הכרי וסומכת שהיא רוצה להכחיש אותו ולעולם מודו התוס' הא דקאמר אשתכח שיקרא ר"ל בעדים כפי' הירושלמי כדפירש הרא"ש שאומרים העדים שבאותו שעה שהיא אומרת שתיקן לה הי' פלוני עמהם במקום אחר וזה פשוט שאין הכרע בדברי התוס' לפרש סוגיא דשמעתתן אם כפי' הרא"ש אם כפי' הרמב"ם וק"ל:

וגם מה שכתב מכ"ת שבזה נסתלק תלונת בית שמואל בסי' קט"ו ס"ק ד' שכתב שם וז"ל אע"ג למאי שכתב הרא"ש בפ' המדיר דאיירי בהכחשה ע"פ עדים נסתר ראי' של הרמב"ן שכתב הרא"ש בשמו בשבועה וא"כ לענין איסור ג"כ אינו נאמן העד הראשון ומתרץ בדוחק כיון שקיבל כך מרבותיו הסכים עמו לענין איסור אבל לפי דברינו הנ"ל אין מקום לקושיית הבית שמואל דוודאי הרא"ש בפ' שבועת העדות מביא ראיה מסתמא דתלמודא דידן בפ' המדיר דאוקי בלא עדים רק דהחכם וכהן לחוד נאמנים להכחיש האשה שאמרה מפיהם א"כ מוכח שפיר כסברת הרמב"ן ובפ' המדיר רוצה לתרץ דגם הירושלמי סבר כן אע"ג דמוקי בירושלמי דאיירי בעדים ולכך מחלק דהתם מיירי לענין ממון ולכך מוקי הירושלמי דאיירי בעדים עכ"ל מכ"ת. ונוראות נפלאתי עליו שהרי הב"ש שפתיו בררו מללו וז"ל די"ל לענין איסור ג"כ אינו נאמן העד הראשון מ"מ כיון שקיבל כן מרבותיו הסכים עמו לענין איסור עכ"ל וע"כ לכוונה זו נתכווין כיון דהרמב"ם אין לו ראי' שהעד הראשון נאמן אלא מההיא דפרק המדיר וכיון דבירושלמי מוקי לי' בעדים א"כ מנ"ל לחלק בין ממון לאיסור דילמא לא פליג בירושלמי בין ממון לאיסור ואף לענין איסור אין עד ראשון נאמן כיון דבע"כ אנו צריכין לאוקמי ההיא דהמדיר בעדים א"כ אין להרמב"ן ראי' מפורשת שעד ראשון נאמן ולכך הוכרח לומר מ"מ כיון שקיבל כן מרבותיו הסכים עמו לענין איסור וק"ל:

גם מה שעלה בדעתו לומר דלכך לא רצה הרמב"ם לפרש הא דרב פפא דפטר בעד מיתה כפי' הרא"ש משום דבשעה שהשביעתו לא הי' צריכה לעדותו משום דכתב הרמב"ם בפרק י"ג מהלכות גירושין וז"ל כבר הודיענו שהעד שאמר ששמע שמת פלוני אפילו שמע מאשה אבל אם אמר העד או האשה מת פלוני ואני ראיתיו שמת שואלין אותו היאך ראית ובמה ידעת שמת והובא בש"ע סי' י"ז ס' ה' וכתב הרב המגיד ונראה אם אמר ששמע ששואלין לו ג"כ מאי ששמע ולפי הנחה זו אי אפשר להרמב"ם לפרש כשיטת הרא"ש כיון דמ"מ צריכה היא לעדותו משום דצריכין הב"ד לשאול אותה כיון דאפשר לשואלה וכה"ג דעד כאן אין סומכין עליו לחוד אלא שואלין לעד הראשון עכ"ל. ומאוד תמי' לי דבריו דהא בפי' כתב המ"מ שאע"פ כשהוא אומר שמעתי שמת אין אנו יודעים האומר ראשון כיצד הי' יודע שמת ועל מה הי' אומר כן מ"מ אין דנין אפשר משאי אפשר נשמע מזה אם אמר שמעתיו שמת נאמנת ותו לא שיילינן לה מידי א"כ הכא נמי היתה יכולה לומר שמעתי שמת ולא היתה צריכה לומר אם הוא כאן או במקום אחר וכן נראה מדברי הח"מ ואין להאריך בזה:

וגם מה שכתב מכ"ת ז"ל ועדיין לא פלטינן מחדא מהא דכתב הב"י בתשובתו הנ"ל וז"ל הילכך כל שבא העד ומעיד בבית דין ששמע מפי פלוני שנהרג או שמת פלוני אעפ"י שעד הראשון חזר בו קודם שנחקרה עדות שום אחד מהם בב"ד אין חוששין לו וסומכין על דברי המעיד ששמע כך מפיו. ולפ"ז משמע דווקא שחזר בו קודם שנחקרה שום עדות בבית דין אבל בנידן דידן שנחקרה עדות הפונדקית בב"ד שם קודם שנחקרה העדים השומעים מפיהם בב"ד כאן וא"כ אין להתיר בנ"ד וכו' ונפלאתי דהא טעמא דב"י משום כיון שאין צריך הגדה בב"ד הוי הגדה הראשונה כאלו נחקר' עדותו ושוב אינו חוזר ומגיד א"כ אף שנחקרה העדות הפונדקית בב"ד קודם שהעידו שני עדים מ"מ כיון ששני עדים שהיא אומרה להם כקודם הוי כנחקרה מקודם ושוב אינו יכולה לחזור וזהו בכלל דברי הב"י שכתב אע"פ שהעד הראשון חזר בו י"ל אף שהגיד עכשיו בב"ד קודם שנחקרה העדות שום אחד מהם י"ל לא מהגדה ראשונה ולא מהגדה מעד שני סומכין על דברי המעיד ששמע:

ועוד ראיתי שסותר ובונה בנדון זה אף שיש להשיב על דבריו אבל ראיתי בסוף דבריו וז"ל אבל מ"מ יש עזר ותרופה להתיר בנ"ד ממה שכתב הרב ב"י בתשובתו הנ"ל וז"ל ועוד דהתם כשאמרו העדים מובדים היינו מודים שאמרו כן אלא שאמרו שקר דיברו אבל בנ"ד שמכחיש שלא דיבר דבר מעולם והרי עדים העידו עלי' שדיבר כל אותן דברים אפילו אם היה העד הראשון והשני שוים בהכשר או בפסול לעדות שני שומעין שהרי על גוף עד הראשון מעיד שדיבר כך ודמי לעדים המעידים על פלוני ופלוני שעשו כך או שדיברו כך אע"פ שאותו פלוני ופלוני מכחישם בדבר להעדים המעידים בדבר עלי' שומעין ואפפ"י שהעד השני הזה הוא יחיד חשיב כאלו שנים מעידים שהעד הראשון אמר כך וודאי מהימנין להעד השני זה כאלו היה שנים עכ"ל וא"כ יש להתיר בנ"ד כיון דהפונדקית אמרה שלא דיבר מעולם כך וא"כ אין חילוק אי נחקר עדותן בב"ד קודם או לא עכ"ל מכ"ת. והנה אלמלא ראיתי בתחילת לימודי דבר זה לא הצרכתי להאריך עכ"פ שישי בני מעי שכוונתי עכ"פ בזה היכי ששני עדים מכחישים להעד הראשון והעד הראשון שלא אמר מעולם דבר זה לבניהם ששני עדים נאמנים אליבא דכ"ע והיכי שאמר העד הראשון אמת שדברתי כן אבל שקר הגדתי בזה תלוי פלוגת' אם הי' הגדה חוץ לב"ד במה שאינו צריך להגיד בבית דין ואינו חוזר ומגיד או לא הוי הגדה וחוזר ומגיד ובעד אחד נגד עד אחד אם אמר העד הראשון שלא דיבר מעולם לדעת הרא"ש הראשון מהימן ולדעת הרב ב"י גם בזה עד השני מהימן ואם אמר העד הראשון אמת שהגדתי מתחילה כן אבל שקר הגדתי בזה תלוי ג"כ בפלוגתא הנ"ל והרא"ש לא דיבר מזה אלא כשאמר מעולם לא הגדתי דומי' דכהן וחכם דמייתי מיני' ראי' אבל מאוד אני חוכך בדבר אם יש לסמוך על דברי הב"י בתשובתו כיון שבספרו בש"ע פסק בא"ה סי' י"ז סי' ח' להיפך וז"ל אבל אם בא העד שאמרה בשמו מת ואמר שלא אמר מת לא מהימנה וכן ביו"ד סי' קפ"ה הכריע רמ"א גבי כתם דחכם נאמן. גם מה שכתב מכ"ת שרבים מתמי' דהא כל פשטא סוגי' דידן משמע דלא כירושלמי א"כ בחכם וכהן דהם נאמנים ובשלטי גיבורים סוף יבמות כתב בהדי' דהיא נאמנת אע"פ שהעד שאמרה מפיו מכחישה ונראה ליישב לשיטתם דלא קשי' מידי אההיא דהחכם וכהן לפי סברת הריטב"א בשם רבו והובא בש"ך ביו"ד סי' קכ"ז כתב בשם נימוקי יוסף ר"פ האשה רבה דווקא בעדות דבר ערוה דבעינן שנים והאמינהו לזה שאמר מת כשנים אבל באיסור' דעלמא דסגי בחד כיון שלא האמינהו אלא כחד אי אתי אחרינא ומכחישו הוי כחד לגבי חד עכ"ל. לפ"ז שפיר י"ל כשיטת הרב ב"י דטעמא דרב פפא דפטור משום דהיא נאמנת מכאן ולהבא ואין להקשות מחכם וכהן בשלמא הכא דדבר ערוה הי' צריך שנים אפ"ה הקילו בעדות אשה דחד מהימן כתרי מתוך חומר שהחמרתי עליה בסופה ולכך אינו יכול להכחיש עד הראשון לעד השני כיון דעד השני נאמן כתרי אבל התם גבי חכם וכהן דעד אחד נאמן באיסורין ואינו כתרי עדות ושפיר יכול להכחיש עד הראשון ולכך פסק שפיר ריא"ז והובא בשלטי גבורים וסייעתו דעד השני נאמן עכ"ל:

ונוראות נפלאתי עליו דגם בזה דבריו כסותרים זה את זה ונעתיק דברי הריטב"א בשם רבו שהביא הש"ך ד"ה העולה מזה וז"ל דוקא בעדות דבר ערוה דבעינן ב' והאמינהו לזה שאומר מת כשנים אבל באיסור' דעלמא דסגי בחד כיון שלא האמינהו אלא כחד כי אתי אחרינא ומכחשי' הוי הכחשה כחד לגבי חד עכ"ל ואחריו נמשך מהרש"ל בפ"ק דחולין סי' ט' והב"ח בס"ס א' ופסקו דלא כמהרי"ק שורש ל"ג ששם פסק על אחד שאמר על השוחט ששחט שלא כהוגן והשוחט מכחישו ששחיטה כשירה מטעם כיון דהאמינוהו לשוחט ה"ל כשנים ואין דבריו של אחד במקום שנים אבל המחבר בס"ס א' פסק כמהרי"ק וכן נראה מדברי הרא"ש בפרק הנזיקי' עכ"ל הש"ך ובס"ס א' בי"ד פסק המחבר וז"ל שוחט שהעיד עליו עד אחד ששחט שלא כהוגן והוא מכחישו עד א' בהכחשה לאו כלום וכתב הש"ך שדעת המחבר כדעת מהרי"ק אבל בתשובת בן לב ומהרש"ל בחולין סי' ט' והב"ח פסק דאותו שחיטה עצמה אסורה לכל אדם עכ"ל הרי להדיא שסברת הריטב"א חולקת על דין מהרי"ק אלא נוטה כדעת מהרש"ל והב"ח ותשובת בן לב דהוי כחד לגבי חד ולהעד האיסור שמעינן דווקא בעדות אשה שמהימן כתרי הוי כתרי לגבי חד ומהימן להתירה אבל לא באיסור דהוי כחד לגבי חד ולא מהימן להתיר א"כ בתחילה כתב מכ"ת שהרב הב"י סובר כדעת הריטב"א דאשה דהוי כתרי נאמנת לגבי חד ולכך פטור שאינו מפסיד' משמע הא בשאר איסורין דאינו נאמן כתרי עד האוסר נאמן ואח"כ חזר מסברתו וכתב לישב הך דכהן והחכם בשלטי גיבורים דאשה נאמנת דעד אחד נאמן באיסורין אדרבה מטעם זה יש להאמין להחכם וכהן שאמרו להחמיר וכדעת הריטב"א:

ובר מכל דין אין דמיונו עולה יפה ואין הנידון דומה לראי' דהריטב"א והחולקים עליו מיירי בעדי הכחשה בלי עד מפי עד דהיינו שמעידים על חתיכה אחת זה אומר שומן הוא וזה אומר חלב הוא או זה אומר מת וזה אומר אינו מת בזה ס"ל להריטב"א דשומעין לדברי האוסר ומהרי"ק ודעמי' ס"ל דשומעין לדברי המקיל רק להעד האוסר נעשה חתיכה דאיסור' אבל היכי שהעד אומר ששמע מפי העד כך והעד מכחישו אין ענין לנדון זה די"ל בזה אף מהרי"ק מודה שאין העד השני נאמן להתיר ותדע דהא הרא"ש פסק גבי עד מפי עד דאין העד השני נאמן להתיר ובדינו דמהרי"ק מודה הרא"ש כמו שהביא הש"ך משמו אלא ע"כ כדאמרן. וגם מה שרצה מכ"ת לומר לפי דעת החלקת מחוקק שמפרש הא דהרי"ף והרא"ש ס"ל לדעת הטור דאפילו אם הוחזק שני יב"ש בעיר אחת ואין השיירות מצויות משיאין אשת האחד דמיירי שאחד הלך בוודאי לאותו מקום שנמצא ההרוג והשני לא ידענו מה הי' לו תלינן במצוי דמסתמא שזה שהלך מביתו אדעת' לילך לקורטב"א הוא ובוודאי מת בקורטב"א והשני שלא ידענו להיכן הלך אזיל לעלמא וכתב מכ"ת שלפ"ז יש לפרש בסוגי' זו אע"ג דהוחזקו שני יצחק ר"ג מ"מ כיון דידעינן דזה יצחק הנ"ל אזל לקורטב"א והשני לא ידעינן מה הי' לו ובזה פליגי אביי ורבא ולא צריכין לדברי התוס' דמפרשי דפליגי בשיירות מצויות ולא הוחזקו אלא אפילו בהוחזקו פליגי ואמר אביי מנא אמינא לה מההיא גיטא דאשתכח בנהרד' והי' כתוב בו בצד קלוני' מתא פי' מקום היה בעיר נהרדעי ששמו קלוני' ובקלוני' גופי' נמצא הגט וכו' ופסק הרי"ף וז"ל כרבא דאמרינן כאן נמצא וכו' אבל התם בגיטין דחיישינן לשני שוירי ולשני יב"ש משום דלא נמצא הגט במקום שנכתב ולא שייך למימר כאן נמצא וכו' עכ"ל מכ"ת:

ואני אומר שנפל חברין ברברבותא וכל אנשי חיל לא מצאו ידיהם ורגליהם בדין זה שכתב הטור א"ה בסי' י"ז וז"ל ורב אלפס כתב אפילו שכיחי תרי בהאי שמא או שכיחי שיירות משיאין עד דאיכא תרווייהו לריעות' וכן הא מסקנת אדוני אבי הרא"ש ז"ל והרב ב"ח בקונטרס אחרון סי' י"א הקשה על דברי טור יעויי' שם ולבסוף כתב ונראה דרבינו הכריח לפרש כן מדכתב הרא"ש בפרק כל הגט בסוף דבריו וז"ל אלא וודאי מיירי בשכיח שיירת' ולא הוחזקו ופליגי אביי ורבא בפלוגתא דרבה ור' זירא רבא סבר כרבה דלא חיישינן עד דאיכא תרתי שיירת' והוחזקו ואביי כר' זירא עכ"ל והשתא אי איתא דרבה ורבא מודו דבהוחזקו חיישינן אפילו לא שכיח שיירתא למה לי' למימר עד דאיכא תרתי הלוא אפילו ליכא תרתי אלא הוחזקו לחוד נמי חיישינן אלא ע"כ דהתוס' מפרש דס"ל לרבה ולרבא דכי היכי דבשכיחי שיירות ולא הוחזקו לא חיישינן לתרי יצחק ר"ג הכי נמי בהוחזקו ולא שכיחי שיירתא לא חיישינן לתרי יצחק ר"ג דאע"פ דהסברא היא דיותר יש לחוש שאותו המצוי בעיר עבר הדרך שם וכו' מ"מ לענין הדין בתרווייהו לא חיישינן לתרי יצחק ומשיאין את אשתו ולא מחמירין בעיגוני' דאיתתא עכ"ל. וכבר השיג עליו הח"מ בספרו ואף שיש לתרץ דברי הב"ח הא דכתב הרא"ש לעיל דפליגי בשיירות מצויות ולא הוחזקו ר"ל ה"ה בהוחזק ולא שכיח שיירות נמי פליגי וס"ל לרבא דלא חיישינן מ"מ נראה דברי הח"מ ברירין ונהירין בטעמן:

ואני אומר שמקום הניחו לי אבותי להתגדר בדין זה ורבינו הטור לא.דק לא בדברי הרא"ש ולא בדברי הרי"ף ולישנא דהרא"ש אטעיה שכתב לחלק שהרי"ף פסק כההיא דיצחק ריש גלותא כרבא דלא חיישינן וע"כ התם בלא הוחזקו ושכיחי שיירות וגבי גט פסק לחומרא דבשכיחי שיירות לחוד חיישינן וכתב הרא"ש לחלק בעיגוגא פסק לקולא משום חומרא שהחמרנו עלי' בסופה אבל בגט אפשר באחר מזה למד הטור הא דפסק הרי"ף באידך עובדא דההיא גיטא דאשתכח בסורי' וכתב בי' בסורי' מתא אנא ענן בר חייא נהרדעי פטרית ותרכית פלונית אנתתי ובדקו רבנן מסורי' ועד נהרדעי ולא הוי ענן בר חייא אחרינא לבר ענן בר חייא מחגרא דהוי בנהרדעי ואתי סהדי ואסהדו דההיא יומא כי אכתוב ההוא גיטא ענן בר חייא מחגרא גבן הי' ואמר רבא אף לדידי דלא חיישינן הכא חיישינן דילמא בגמלא פרחא אזיל א"נ בקפיצה א"נ מילי מסר ופסק הרי"ף בהך עובדא נמי כרבא דחיישינן וסבר רבינו הטור כי היכי בשכיחי שיירות פסק גבי גט לחומרא וגבי עיגון לקולא ה"נ בהוחזקו שני יצחק דווקא גבי גט פסק כרבא לחומרא אבל בעיגון פסק לקולא עד דאיכא תרתי לדיעות' וכן משמע מלשון קיצור פיסקי הרא"ש שחיבר הטור וז"ל והני מילי לענין גט שאפשר לכתוב הילכך מחמירין לפוסלו בחדא לריעותא אבל לענין מיתה כגון שמעידין על יב"ש בעל פלוני' שמת אשתו מותרת אלא א"כ שכיחי שיירות וגם הוחזקו שניהם באותו השם עכ"ל:

אבל לפי שיטת הלכה אי אפשר לפרש כדבריו דהא התוס' כתבו בההיא דיצחק ר"ג וז"ל איירי דלא הוחזקו תרי יצחק ובשכיח שיירת' דאי לא שכיח שירת' ולא הוחזק והתנן בפ"ק דמציעא דכל מעשה ב"ד הרי זה יחזיר ואי שכיח שיירתא והוחזקו תרי יצחק א"כ אמאי לא חייש רבא דהא לקמן גבי ענן בר חייא מחגרא חייש רבא דילמא בגמלא פרחא אזיל אלמא בלא הוחזקו מיירי עכ"ל:

ולכאורה איכא למידק דילמא התם מיירי דשכיח שיירתא והוחזקו אבל ביצחק ר"ג מיירי בהוחזק ולא שכיחי אלא על כרחך מיירי בלא שכיח שיירתא והוחזק וכן כתב הר"ן שמיירי בלא שכיחי שיירות אלא שהוחזקו תרי ענן וכן מצאתי כדברי ת"ל במהרש"א וז"ל בד"ה יצחק ר"ג ואי שכיח שיירתא והוחזקו תרי יצחק א"כ אמאי לא חייש רבא דהא לקמן גבי ענן בר חייא וכו' עכ"ל דמשמע דמיירי בלא שכיח שיירתא והתוס' לא חשיב למינקט רבות' בהא מילתא אפי' בלא שכיח שיירתא אי הוחזק תרי יצחק חייש רבא משום דכיון דהוחזקו תרי יצחק אין נפקותא שוב אי שכיח שיירתא או לא דהא לא קאמרינן דשכיח שיירתא אלא לחוש לשני יצחק והכא בהוחזקו הא איכא תרי יצחק וק"ל עכ"ל ודבריו דברי אמת וצדק וא"כ זכינו לדין דאביי ורבא לא פליגי בעובדא דענן בר חייא אלא משום דהעידו דבאותו יום שנכתב הגט הי' ענן בר חייא מתגרא גבן וסבר אביי בהא לא חיישינן אבל אם אינם מעידין בענין זה אביי ורבא מודין דחיישינן לתרי ענן וכיון דע"כ בעובדא דענן לא שכיחי שיירות דהא העידו דו שהי' גבן חייש רבא דילמא בגמלא פרחא או בקפיצה ק"ו היכי דלא העידו היכי דהוחזקו שני יב"ש הוי כמו שיירות מצויות וגם אביי מודו דחיישינן ואיך יעלה על דעת המחלק בין גיטין לעגונה. ואין להקשות לדברי המהרש"א אי הוחזקו אין נפקא מיני' שוב אי שכיחי שיירתא הא אמרינן בגיטין דף כ"ז עבד רבה עובדא בההיא גיטא דאשתכח בבי כיתנא איכא דאמרי בדוכתא דתרי כתנא אע"ג דהוחזקו דלא שכיחי שיירתא תיפוק ליה כי הוחזק תו לא נפקא בשכיחי שיירתא כבר הקשו התוס' ד"ה כאן בדקום וא"ת היכי דהוחזק אע"פ שאין השיירות מצויית היכי מהדרינן מנא ידעינן דשל זה הוא. ותירצו וי"ל כגון דידעינן דמזה יוסף ב"ש נפל ולא חיישינן שמא זהו של יב"ש אחר דאין לחוש שגם אחר אבד כאן כיון דאין השיירות מצויות עכ"ל הרי להדי' אי לאו בענין זה חיישינן דלמא דאחר הוא ואם כן אין מי שיקל בדבר זה ואיך יעלה על דעת לומר דהרי"ף והרא"ש סוברים להקל גבי עגונה בהוחזקו ולא שכיחי שיירות ותדע דהא הרי"ף פסק בפ' האשה שלום בתרי עובדא דהילכתא כרבא וכן הרא"ש הביא הני שני פסקים וכתב שהך דיצחק ר"ג מיירי בשכיחי שיירות ולא הוחזק ואח"כ כתב האי פיסקא דענן בר חייא ואיך לא כתב במקומו לחלק בין גט לעיגון דאפילו בהוחזקו ולא שכיחי דלא חיישינן אלא ע"כ כדאמרן. ואף שבח"מ כתב ליישב דברי הרי"ף דמיירי שהעדים יודעים שזה יצחק יצא מקורטבא לאספמיא והשני לא ידענו לאיזה מקום הלך תלינן שבוודאי שזהו שרצה לילך לאספמיא וזה לא נמצא בדברי הרי"ף אלא דברי סברא הם ולדעת המהרש"א הא דלא אמרינן דשכיחי שיירתא אלא משום דאיכא תרי יצחק והא בהוחזק איכא תרי יצחק אם כן בנ"ד נמי אף שהעדים מעידים שבעלה של זו הי' בדעתו לילך לאספמיא ובעלה של זו לא ידעינן מ"מ כיון דאינו בעיר ולא ידענו מה היה לו למה לו ניחוש שמא הלך לאספמיא. וגם שיטת הלכה אי אפשר לפרש כן דפליגי אביי ורבא בסברת ח"מ שכתב לדעת הרי"ף א"כ האיך מייתי אביי סייעת' מההיא גיטא דאשתכח בנהרדעי וכתב בצד קלוני' מתא אנא אנדרלאי נהרדי' פטרית ותרוכי' ית פלונית אנתתי ושלחו אבוהו דשמואל קמי' דר' יהודא נשיאה משלח לי' תבדוק נהרדעי כולה א"כ ש"מ דחיישינן לתרי יצחק ואם איתא דפליגי בזה כגון שאנו יודעים דזה יצחק ר"ג הי' בדעתו לילך מקורטב' לאספמי' ואידך יצחק ר"ג לא היינו יודעין להיכן הי' דעתו לילך ופליגי בהוחזקו א"כ איך מייתי אביי ראי' מההיא גיטא דאשתכח בנהרדעא דחיישינן לתרי אנדרלוני' דהתם כיון דכמה יוסף ב"ש איכא בשוקא ולא ידעינן להיכן הלכו א"כ מאן יימר שבעלה של זו הלך לקלוני' דילמא בעלה של זו דהא ע"כ שמות נשותיהם שוים ג"כ כמו שכתב הב"י אבל גבי פלוגת' דאביי מיירי שיודעין בוודאי שאחר הי' בדעתו לילך מקורטב' לאספמי' וסבר אביי שמאחר שאין אנו יודעים דעתו חיישינן שמא הלך לשם מנ"ל דבר זה דילמא תולין בזה שהי' בדעתו לילך לאספמי' ואמרינן מסתמא הוא אזיל ומהך עובדא דגיטין אין ראי' דהתם לא ידעינן בתרווייהו להיכן הי' בדעתם לילך ולכך חיישינן לתרי אנדרלוני'. ועוד איך יביא ראי' משיירות להוחזק מיהו הא איכא למידחי דמביא ראי' דבחד לריעותא חיישינן אך מ"מ קושי' ראשונה במקומה עומדת. ומה שכתב מכ"ת דמיירי שקלוני' הי' במתא דנהרדעא זה דוחק וגם אינה מיושב הקושי' הנ"ל דעכ"פ היכא ליכא למיתלא באידך יותר מחבירו משא"כ בפלוגתא דאביי ורבא דמיירי בהוחזק ובאחד ידעינן שהי' בדעתו לילך לאספמי' ובאידך לא ידעינן י"ל דתלינן בזה שהי' בדעתו לילך לאספמי' כללא דמלתא אין לנו ראי' מפורשת דס"ל להרי"ף והרא"ש דבהוחזק ולא שכיח שיירת' להקל בעיגונא רק רבינו הטור עלה בדעתו כי היכי דמחלק הרא"ש בשיירות מצויות ה"נ מחלק בין גט לעגונה וכבר כתבנו שלדעת מהרש"א ולפי משמעות הסוגי' אף הרי"ף והרא"ש מודים דחיישינן וסברות הח"מ הוא סברא בלי ראי' עד כאן לשונו:

וגם אודיע למכ"ת מאי דקשי' לי מה שהביא הב"ש בשם הט"ז בס"ק ט"ו וז"ל ולכאורה קשה למה לא חיישינן שהשני שהלך לדרך אחר חזר והלך לעיר הזאת כש"כ בסי' קל"ב דחיישינן שמא אתא על גמלא פרחא כו' אלא קשה מנ"ל למיקל בזה בשלמא הא דלא בעינן תרתי לטיבותא יש לסמוך על לישנא דש"ס משום דאיכא תרי לישנא בש"ס לחד לישנא בעינן תרתי לטיבותא ולחד לישנא די בחד לטיבותא מקלינן כאן אבל מנ"ל למיקל דלא חיישינן שמא אתי פלוני כמו דחיישינן בגט עכ"ל. ולא זכיתי להבין דבריו הא דלא בעינן תרתי לטיבותא ובגט מחמירין ובעינן תרתי לטיבותא משום גבי עגונה סמכינן אלישנא קמא דבעינן תרתי לריעות' א"כ ללישנא קמא בהוחזק ולא שכיחי שייר' אף בגט לא חיישינן א"כ סמכינן גבי עגונה נמי אלישנא קמא ובגט דחיישינן בהוחזק משום דאמרינן כלישנא בתרא דבעינן תרתי לטיבותא לא הוחזק ושכיחי שיירי ובהוחזק לבד אע"ג דלא שכיחי שיירות חיישינן משא"כ בעיגונה סמכינן ג"כ אלישנא קמא וע"כ צריכין אנו לומר שהי' מפרש סוגי' דגיטין כמו שמפרש אליבא דמהרש"א ודו"ק:

ומה שכתב מר דרך פילפול לישב דברי התוס' כעת סבבוני והקיפוני הלכות חג בחג ודרוש יומא דכלה לא יכולתי לבוא על העמק השוה ובהא נחתא ובהא סלקא שכתב מכ"ת שבנ"ד כבר חפשוהו בחיפוש אחר חיפוש בחקירה מעולה שלא יצא מליכטן פעלד ומימיץ אלא אותו הע"ס הנקרא בלשון הקודש חזקי' בר יהודא ומדברי שני עדים העידו שנזכרה האשה הע"ס מימיץ וכיון שלא יצא שם שום אדם אלא זה שומעין לעדים להתיר. וכבר הראתי פנים מסבירות בהלכה שאף לפי דברי האשה הפונדקית אשת הע"ס הנ"ל מותרת ובפרט של חזקי' יש שם חול היז ר"ל שם נערות קורין לו חיז קאל ואין זה שינוי שם ואת"ל דהוי שינוי שם כיון שהזכיר שהי' דר רחוק מליכטן פעלד שעה וחקרנו מכל הסביבות שלא יצא שום אדם משם והניח אשתו שם וגם יש כמה אמתלאו' שאחר דר שם בישוב ואינו צריך לבריות וגם יש לו בן משנה וחצי אני אומר בטוח דהאשה העגונה ועלובה מרת גיטל שרי להתנסב' לכל גבר דיתיצבון וה' ינחני בדרך אמת להוציא אמת לאמתו. כ"ד הכותב וחותם בחיפזון היום יום ג' כ"ח אדר תפ"ב לפ"ק. נאום מאיר בהר"ר יצחק ז"ל חותם פה ק"ק א"ש:

תוכן העניינים

פנים מאירות חלק ב

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה