אור ברסלב

פנים מאירות חלק ב· רבי מאיר איזנשטאט

שאלה קיד

שאלה קיג

למאיר ובא קרא יום יומא טבא ופילפולא חריפא טינרא תקיפאי דידי' ומשכולי עדיפא הוא ניהו איש ידידי הרב הגאון הגדול כסאו מעלה יתנשא ויתגדל שבחו מלספר חדל ה"ה נר ישראל ע"ה פ"ה כ"ש מוהר"ר מאיר אב"ד ור"מ דק"ק אייזנשטאט. אחר הדרך מבוא השלום באתי לדבר דבר להעלות לפניו למצוא שאלה אחת בצורך השעה בענין עגונה דאיתת' דאיתרע באשה שכולה וגלמודה ובתוך עמי היא יושבת סמוך ומובלע במדינה זו אמרתי להעלות הנייר המוצא בזה את הנראה לפענ"ד אמנם חלילה לי לסמוך על דעתי לבד אם לא יסכימו עמי גדולי המורי המאיר לארץ ולדרים לכן נא ישים עין עיונו במה שכתבתי וישיביני דבר ולא חצי דבר את הנראה לדעתו הרמה אולי ימצא פתח לאביונה העלובה להתיר אותה מכבלי העיגון כי הרבה שקדו חכמי' ז"ל על תקנת בנות ישראל שלא תתעגנו ח"ו ובבואו גם דבריו אלי אענדם עטרה לראשי והנני מוכן תמיד לטובתו כל הימים. הק' משה ברודא מפראג פה ק"ק באמבורג והמדינה

מעשה שהי' כך הי' שבאתי לפנינו האשה עגונה מרת גיטל מישוב מימיץ פה מדינה ואמרה שמת בעלה בוועשט הובין ונקבר שם והי' שמו העם מימיץ ומקום מולדתו הי' בליכטן פעלד ואחר חתנותו קבע דירתו במימיץ וביקש מאיתי לכתוב לגיסי לחקור ולדרוש גופא דעובדא היכי הוי וזה נוסח קבלתי עדות שלו אתי לקדמנא כד הוינא במותב תלתא בי' דינא האשה מרת חנה בת רפאל והיא אשת נפתלי המכונה הירצל בר יצחק מכאן וזה האשה העידה אחר שהשבענוהו אותה בשבועת התורה ואיימנוהו בחרם יב"נ וז"ל. ערב שבועות תפ"ל איז איין מאן דיק גישוואלין גיוועזין אונד איז גיקומן ציא רייטין ציא מיר אין מיין הויז האב איך גיפרעגט אויב ער איין אשה האט. האט מיר משיב גיוועזין ער האט איין אשה מיט איין קינד איין בן זכר פין אנדר האלבין יאר ער וואונט איין שעה פין ר' שמואל זיין טאכטער הדר בכאן ובת ר' שמואל דר בליכטן פעלד אונד האט מיר גיזאגט עס וואונט נאך איינער אין זיין ישוב אבר דער זעלביגר האט ניט ניטיג אלז ער ארויס ציהט. וגם האט ער מיר גיזאגט ער הייסט יחזקאל בר יהודא אונד דער מאן איז בביתי קראנק גילעגין ביז שבת שני אחר שבועות ובש"ק מת זהו מה שהגידה מרת חנה הנ"ל בפנינו ב"ד היום ר"ח שבט תפ"א לפ"ק וועשט הובין ע"כ גביות העדות:

ובעדות זה יש לפקפק הרבה ואינה כדאי להתיר' האשה שכולה וגלמודה מרת גיטל הנ"ל אחר ששמו חול העם מימיץ מזה לא הכירה האשה מרת חנה כלום וגם שם הקודש הנקרא לס"ת הוא חזקי' בר יהודא והיא אמרה חזקאל בר יהודא כאשר כתב לי גיסי הרב נרו הנ"ל. ואח"כ באתה האשה האביונה הנ"ל וצווחה ככרוכיא אחרי שהיא שמעה משני עדים שמת בעלה יקבלנו עדותם פה לפני ב"ד וזהו נוסח עדותם. במותב תלתא כחדא הוינא ואתי לקדמנא ה"ה כמר שמואל בר ירמי' משה מאלטין שטיין לאחר האיום העד לפנינו בתורת העדות באם לא יגיד ונשא עונו בזה הלשון. שני ימים לאחר שבועות תפ"ל בין איך גקימן לוועשט הובין אין איין שלאף שטאט הייסן פר דען מקום וואנין שני ב"ב בבית אחד בייא דען דר אונטן וואונט בין איך גיגאנגין האט מיך דיא בעלת הבית גיפרעגט פין ווא איך אהער בין האב איך גיזאגט ממדינת באמבערג האט זיא ציא מיר גיזאגט עס איז ערשט עטליכע טאג דאס איינער גישטארבין איז אויס דער מדינה באמבערג ער איז פין מיץ ארויס גיקימין אונד איז גישוואלין גיוועזין איז בייא מיר קראנק גילעגין אזו האב איך זיא גיפראגט וויא ער האט גיהייסין זאגט זיא ער האט זיך גימעלט אהער פין ליכטנפעלד. אזו האב איך גיזאגט אין ליכטנפעלד וואהנט קיינר דער העם הייסט אונד זאג ציא מיין חבר כמר בעריל מאלטין שטיין דאס איז קיין אנדערר אלס דער העם פין מימיץ דער פליטה האט גימאכט דער נאך האט זיא מיר אויך גיוויזין זיין ראק ווייס גרויא טוך מיט מעסינג קנעפף. אזו האט זיא גיזאגט איך זאלט פין דען רב בריף מיט נעמין כדי דיא לייט דא היא במדינה זו וויסן זאלין דאס אמת איזט. וויא איך בין אין רב זיין הויז גיקימין איז דער רב ניט בביתו גיוועזין אזו בין איך ווידער פארט גיגאנגין האט דיא רעבצין גזאגט זיא ווערין אויף דער פאסט לכאן באמבערג שרייבין דיא רעבצין האט אויך גיזאגט איך זאלט ווידר אהין קימין אבער בין ניט ווידר אהין קימין ווען מאן מיין חבר כמר בעריל הנ"ל פרעגין וויל ווערט ער אייך ניט אנדרשט זאגין קענין אלס וויא איך עכ"ל היום יום ה' ז' אדר תפ"ל פה באמבורג:

וזהו נוסח העדות השני במותב תלתא כחדא הוינא ואתי לקדמנא ה"ה כמר יששכר בעריל בר יהודא ז"ל מאלטין שטיין ולאחר האיום העיד לפנינו בתורת עדות באם לא יגיד ונשא עונו בזה הלשון איך מיט מיין חבר שמואל בר ירמי' מאלטין שטיין זיין מיט אננדער אין עלזות אליין גיגאנגין שבועות תפ"ל זענין מיר אין מנהיים גילעגין ולאחר שבועות זענין מיר גיגאנגין נאך וועשט הובין זענין מיר גיקימן בייא איין שלאף שטאט ער וואהנט הינטין אין הויז האט איין ליכט גיברענט אזו האבן מיר גיפרהגט ווארום איין ליכט ברענט האט מען אונז מישב גיוועזין איין גאסט איז דא גישטארבין ער איז גיוועזין אויס דער באמבורגר מדינה ער איז פון מיץ ארויס גיקימן כמדומה לי אלס דער שלאף שטעטיר ואשתו זיין בייא אננדיר גיוועזין האבין מיר גיפראגט פין וואנין ער זיך גימעלט האט האבין זייא גזאגט חזקי' אדר יחזקאל פין ליכטנפעלד איך קאן נאר וויסן וויא זיא גזאגט האבין אזו האב איך גזאגט אין ליכטנפעלד איז קיינר דער ארוס גייט אונד איך זאג ציא מיין חבר דאס איז קיין אנדרר אלס דער העם פין מימיץ דער פליטה האט גימאכט וויא איך דאס ציא מיין חבר גיזאגט האב האבין זייא אן גיפאנגין יוא ער האט זיך גימעלט העם פין מימיץ איך ווייס אבער ניט אויב דער שלאף שטעטיר אודר אשתו ווער זאלכיס גזאגט האט. האט מיין חבר וואלין זיין ראק קויפין ווייס גרויא טוך מיט מעסינגע קנעפף האב איך ניט ליידן וואלין אזו האט דער שלאף שטעטיר ציא אינז גזאגט מיר זאלין ציא דען רב גיין אונד זאלין בריף מיט נעמין זענין מיר לעת ערב אהין גיגאנגין איז דער רב ניט אין דער היים גוועזין למחר לאחר יציאת מבה"כ זענין מיר ווידער אהין גיגאנגין האט דער רב גיזאגט ער וויל אבריף אויף דער פאסט שרייבן קימן איהר אן איהר מיר אהיים קימן עכ"ל יום ג' כ"ו תמוז תפ"א לפ"ק. ע"כ דברי העדות הנ"ל:

תשובה

הנה לפי דברי העדות הנ"ל יש תקוה להאשה העגונה העלובה הנ"ל רק דיש לפקפק אחרי שהעדות אמרו עדותם בשם האשה הפונדקית בוועשט הובין ששמעו מפי עדות כנ"ל והיא מכחשת אותם העדים ועומדת בדיבורה הראשון שלא הזכיר שם העם רק יחזקאל בר יהודא וכן אמרה שהיתה אומרת לעדים כפי אשר כתב עלי גיסי הרב נר"ו באיגרת השנית. ובדין זה אם הכחיש עד הראשון להשני שאמר מפיו הובא בטור א"ה ובש"ע סי' י"ז ס"ק ח' אם עד אמר לאשה וכו' אבל אם עד אמר בשמו מת ואמר העד הראשון לא מת ומכחיש את העד השני לא מהימן העד השני והעלו האחרונים בשם הפוסקים דאם שני עדים אמרו בשם אחד איני יכול להעיד העיד הראשון להכחיש שני עדים האומרים מפיו וכן כתב החלקת מחוקק וב"ש וכן פסק בשו"ת פרח מ"א חלק ב' שאלה קי"ג ג"כ להתיר כשני עדים מכחישים להעד הראשון וא"כ בנ"ד יש להתיר דשני עדים מכחישים את הפונדקית רק דיש לפקפק בנדון זה כיון דהפונדקית אמרה הגדתה חוץ לב"ד ודבר זה נפל ברבוותא מחלוקת בין הפוסקים כאשר אבאר בסמוך כדי לברר נדון זה לפי קט שכלי ומיעוט השגתי אבא בקצרה מקור הנובע דין זה מהא דגרסינן בפ' שבועות העדות אר"פ הכל מודים בעד מיתה שהוא חייב והכל מודים בעד מיתה שהוא פטור הכל מודים בעד מיתה שהוא פטור דאמר לה לדידה ולא אמר להו לב"ד דתנן האשה שאומרת מת בעלי תנשא כו'. כתב הרא"ש הכל מודים בעד מיתה שהוא פטור דאמר לה לדידה ולא אמר להו לב"ד פירש"י וכו' ולא שתהא נאמנת מכאן ולהבא כיון שכפר שלא אמר לה כלום וכתב דוודאי הוא נאמן יותר מן הבא בטענתו. וכן כתב הרמב"ם ז"ל וכו' והביא ראיה מההיא דאמרינן בכתובת דאמרה פלוני חכם טיהר לי את הכתם ואזלי ושיילוהו ואישתכח ואישתכח שיקרא אלמא אע"ג דאיהי מהימנא כיון דאמרה בשם פלוני ושיילהו ואמר שיקרא הוא לא מהימנא וכן מסתבר ואע"גב דאפסדה בשבועה דאם לא נשבע נאמנה לומר מת בעלי והשתא לא מהימנא מ"מ כיון דבשעת שהשביעתו לא היתה צריכה לעדותו לא מחייב וכה"ג כתב הר"ן בפ' המדיר בשם הרמב"ן ז"ל ועיקר יסוד האחרונים ח"מ וב"ש דשני עדים יכולים להכחישו והמה מתשובת ראב"ח ובתשובת הרבים רק בנ"ד הגדתה שהיתה אומרת לעדים היתה חוץ לבית דין כנ"ל ובזה חידש להחמיר ראב"ח בתשבותיו סי' ל"ז בתוך התשובה וז"ל זה אינו כיון שאותו הגדה הראשונה לא היתה בב"ד ואע"פ שידענו בבירור שאמר כן לא חשיבה הגדה דאין אדם חושש במה שאמר חוץ לבית דין ולעולם חוזר ומגיד ואע"פ שלענין היתר אשה היה נראה לכאורה דלא שייך טעם זה דכל האומר בפני העדות שמת בעלה של פלוני ידע אותו העד בוודאי שיתירו את האשה על פי אותן דברים אף ע"פ שלא אמרה בבית דין וא"כ ה"ל כאלו העיד מתחלה בבית דין דשוב אינו חוזר ומגיד מ"מ כבר כתב הר"ן בתשובה בהדי' דאפילו בדבר שאין צריך ב"ד הגדה דשלא בב"ד לא חשיב הגדה ולעולם חוזר ומגיד וא"כ בנ"ד נמי לא חשיבא אמירתה הראשונה הגדה כלל וחוזר ומגידה ומה שהגידה מתחילה בפני ב"ד חשיבה הגדה ואינו חוזר ומגיד. ולפ"ז אין להתיר בנ"ד כיון דב' עדות מכחישין כנ"ל דהא בנ"ד אמרה הפונדקית תחלה חוץ לב"ד ואח"כ אמרה שם בב"ד ומכחיש את העדים ולפי מסקנת הרב ראב"ח אין הגדתה מה שאמרה חוץ לב"ד כלום ויכולה לחזור ואזלינן בתר עדותה שאמרה בב"ד אבל הרב הב"י בתשובתו דף ק"ט ע"ב מסיק להתיר בנ"ד זה דכתב שם וז"ל אבל בעדות אשה דדי בעד מפי עד מיד שמגיד עד הראשון בפני העד השני הוי כנחקרה עדותו בב"ד הילכך כל שבא עד ומעיד בב"ד ששמע מפי פלוני שנהרג או שמת פלוני אע"פ שהעד הראשון חזר בו קודם שנחקר עדות שום אחד מהם בב"ד אין חוששין לו וסומכין על דברי העד המעיד ששמע כך מפיו ואף שאין כדאי להרים ראשי בין הרים גדולים ושותא דמרייהו לא ידעתי מ"מ תורה היא:

ולכאורה יש להוכיח כסברת הרב ב"י מהא דכתב הרא"ש בסוגיא הנ"ל ולא שתהא נאמנת מכאן ולהבא וכו' והביא ראיה מההיא דאמרינן בכתוב' דאמרה פלוני חכם טיהר לי את הכתם וכו' ומקשה אח"כ ואע"ג דאפסדה בשבועות דאם לא נשבע נאמנת לומר מת בעלי וכו' מ"מ כיון שבועת שהשביעתו וכו'. הנה לפי סברת הראב"ד מה שאומרת חוץ לב"ד לא הוי הגדה אפי' בעדות אשה א"כ אמאי מביא ראיה הרא"ש מההיא דאמרינן בכתובות פלוני טיהר לי את הכתם וכו' דהחכם מהימן וע"ז מקשה הרא"ש קושייתו ואע"גב דאפסדה בשבועות וכו' הא בל"ז ה"ל להקשות על סתמא דש"ס אע"ג דאם נאמר דאין החכם נאמן גבי כתם אלא דאשה נאמנות מ"מ קשה דהא בסוגיא זו איירי דאמרה לה לדידהו חוץ לב"ד. ולפי סברת הראב"ח לא הוי הגדתו חוץ לב"ד כלום א"כ קשה הא אפסדה בשבועתו ויהא חייב ואמאי פטור ר"פ באומר לה לדידה וכו' א"ו צ"ל כסברת הרב הב"י בעדות אשה אפילו הגדות חוץ לב"ד הוי הגדה כנחקר עדותה בב"ד וא"כ שפיר מקשה הרא"ש דוקא לפי מאי דמסיק מסוגי' דפ' המדיר דחכם נאמן ואח"כ מקשה קושייתם אמאי אע"ג דאפסדה בשבועה כו'. וא"כ יש להתיר בנ"ד אע"ג דאמרה הפונדקית עדותה חוץ לב"ד לשני עדים כנ"ל. ועוד יש סעד וסמך לדברי הרב ב"י מהא דכתב הרמב"ם בפ' יו"ד מהל' שבועות האשה שהשביעה עד אחד שיעיד לה ממיתת בעלה וכפר חייב בשבועות העדות שאלו העד היתה נשאת ונוטלת כתובה ע"כ ותמהו בזה האחרונים למה השמיט הרמב"ם דין זה דפטור גם הרב בעל לחם משנה הניחו בצ"ע אחר שהביא סוגי' שם כתב ופי' רש"י ז"ל כגון דאמר לה חוץ לב"ד מת בעלך וכו' לפי שהוא יכול לילך לב"ד ולא תהא צריכה לשום עד ולא הוזכר דהרבינו ז"ל לא ידעתי למה עכ"ל. וגם הרב ר"ח בקונטרס עגונא שלו נדחק מאוד בזה:

ונראה לענ"ד ליישב לפי מה שמפרש סוגי' זו הרב הב"י בתוך התשובה וז"ל ואפי' כשהעד הראשון כשר ועד השני מפסולי עדות משמע בפ' שבועות העדות ששומעין לדברי העד שמעיד ששמע כן מפי אחר אע"פ שאותו אחר מכחישו דאמרינן התם הכל מודים בעד מיתה שהוא פטור דאמר לה לדידה ולא אמר להו לב"ד דתנן האשה שאמרה מת בעלי תנשא וכו' ביאור הדברים שהתובע את עדיו שיביאו ויעידו עדות שיודעים לו והם נשבעו שאינם יודעים לו עדות אין חייבין קרבן שבועה לפי שלא הפסידה ממון במה שלא העידו לה דמאחר שכבר שמעה מפיהם שמת בעלה באה לב"ד ואומרת כן ומתירין אותה לינשא ואע"פ שהעד כופר ונשבע שאינו יודע שמת לא משגיחין בי' והא הכא דעד זה בחזקת כשר הוא ואשה מפסולי עדות היא ועוד שהיא נוגעת בדבר ואפ"ה מהימנא לה ולא משגיחין בדברי' העד הכשר הכופר וכ"ש בנ"ד וכו' נמצא לפי שיטת הרב הב"י הא דקאמר ר"פ עד מיתה פטור משום דהיא נאמנת מכאן ולהבא ולא מפסדה מידי והיינו דלא כסברת הרא"ש:

ולפ"ז שפיר יש ליישב ולתרץ קושי' הנ"ל שמקשים על הרמב"ם והיינו כיון להרמב"ם לא ניחא במאי דמתרץ הרא"ש כיון דבשעת שהשביעתו לא היתה צריכה לעדותו לא מחייב אלא דסבר כסברת הרב הב"י בתשובתו דטעמא דר"פ דעד מיתה פטור משום דהיא נאמנת מכאן ולהבא רק ע"ז קשה קושיות הרא"ש מההיא דכתובות אמרה פלוני טיהר לי את הכתם וכו' משמע דעד הראשון וצ"ל דר"פ סבר כפי' ירושלמי וכולהון בעדות פלוני כהן עשר לי וכו' בדקין כולהן ולא משתכחין ולכך סבר ר"פ דעד שני מהימן ומש"ה קאמר דפטור דלא אפסדה מידי. אבל הרמב"ם אזיל לשיטתו דפסק התם כתלמודא דידן שכתב בפ' כ"ד מהלכות אישות ואיך יודע דבר זה כגון שאמר פירות אלו פלוני כהן תיקנו ופלוני חכם טיהר לי את הכתם ואחר שאכל או בא עליה שאל אותו פלוני ואמר להד"ם והיינו כסתמא דתלמודא דידן בפ' המדיר דאמרינן התם מאכילתו שאינו מעושר ה"ד אי דידע נפרוש או דלא ידע מנא ידעי לא צריכא דאמרה לי' פלוני תיקן לי את הכרי ואזל ושיילהו ואשתכח שיקרא וקמ"ל דאף בלא עדים נאמן החכם וכהן כמ"ש התוס' ד"ה פלוני תיקן לי וכו':

ולפ"ז ממילא ליתא לדר"פ לפי פשטא תלמודא דידן בסוגי' דפ' המדיר כיון לא ס"ל להרמב"ם כתירץ הרא"ש אלא כסברת הב"י דמכאן ולהבא נאמנת ומ"ה פטר ר"פ הואיל ולא הפסידה כלום דהיא נאמנת אף מכאן ולהבא כמו שפי' הרב הב"י בתשובתו כנ"ל וא"כ למאי דקיימא בפ' המדיר דהחכם וכהן נאמנים ע"כ ליתא להא דר"פ דעד מיתה פטור כיון דהיא אינו נאמנת מכאן ולהבא ומפסידה מכתובתה ומש"ה לא הביא הרמב"ם דין זה וכתב בסתמא חייב:

וכיון דזכינו לדין מוכח דלא כסברת הרב הראב"ח אלא כסברת הרב הב"י דהגדתו חוץ לב"ד בעדות אשה הוי הגדה דאל"כ היה מוכח דע"כ ס"ל להרמב"ם כתירץ הרא"ש דא"ל דס"ל להרמב"ם הא דפטר ר"פ היינו בעדים וכפי' הירושלמי כנ"ל דהא עדיין קשה האיך קאמר ר"פ משכחת לה דפטור דאמר לה לדידה ולא אמר לה לב"ד א"כ הי' הגדתו הראשונה חוץ לב"ד ולא הוי הגדתו כלום וא"כ הראשון מהימן וקשה קושיות הרא"ש דהא אפסדה בשבועתו ולחייב וצ"ל כתירצו כיון דבשעת שהשביעתו לא היה צריכה לעדותו לא מחייב א"כ קשה קושיות הרא"ש הנ"ל על הרמב"ם במ"נ דה"ל להביא נמי דין זה דפטור וכתי' הרא"ש אע"כ צ"ל כסברת הב"י דבעדות אשה הגדה חוץ לב"ד נמי הוי הגדה ומש"ה פטר ר"פ כיון דלא אפסדה מידי והיא נאמנת אף מכאן ולהבא ורב פפא סבר כשיטת הירושלמי אבל הרמב"ם אזיל לשיטתו דפסק כתלמודא דידן וכו' כנ"ל וא"כ יש להתיר בנ"ד כיון דשני עדים מכחישין הפונדקית אע"ג דהגדתה היתה חוץ לב"ד אבל הרא"ש נשמר מזה וכתב בפ' המדיר לא צריכה דאמרה לי' לפלוני כהן תיקן לי את הכרי ואזל ושיילוהו ואשתכח שיקרא וקאמרי בירושלמי וכולהון בעדות וכו' משמע דאין המתקן נאמן לומר לא תקנתי אם הוא מכחישתו ומלתא דמסתבר הוא היאך מפקיע ממונו בעד א' אלא עדים וכו' והיינו דאזל לשיטתו דפסק כהרמב"ן שקבל כך דכל עד מפי עד אם הראשון כפר אין השני האמור בשמו נאמן ולכך מפרש הרא"ש הא דמשמע מהירושלמי דאין מתקן נאמן לומר לא תקנתי לה אם היא מכחישתו ומחלק לענין הפסד ממון אין עד הראשון נאמן להפסיד ממון אבל לענין איסור נאמן עד הראשון כשמכחיש לשני גם לשיטת הירושלמי ובזה נסתלק תלונות ב"ש בסי' ט"ו ס"ק ד' שכתב בשם א' אע"ג למ"ש הרא"ש בפ' המדיר דאיירי בהכחשה ע"פ עדים נסתר ראי' של הרמב"ם שכתב הרא"ש בשמו בשבועות וא"כ לענין איסור ג"כ אינו נאמן העד הראשון ומתרץ בדוחק כיון שקיבל כך מרבותיו הסכים עמו לענין איסור אבל לפי דברינו אלה הנ"ל אין מקום לקושיות הב"ש דוודאי הרא"ש בפ' שבועות העדות מביא ראי' מסתמא דתלמודא דידן בפ' המדיר דאוקי בלא עדים רק דהחכם והכהן לחוד נאמנים להכחיש האשה שאמרה מפיה א"כ מוכח שפיר כסברת הרמב"ן ובפ' המדיר רוצה לתרץ דגם הירושלמי סובר כן אע"ג דמוקי בירושלמי דאיירי בעדים לכך מחלק דהתם איירי לענין ממון ולכך מוקי הירושלמי דאיירי בעדים אבל הרמב"ם לא ס"ל כוותייהו בהא ולכך סבר לפי תלמודא דידן דליתא לדר"פ כנ"ל כפי' הב"י דטעמא דר"פ דהיא נאמנת אף מכאן ולהבא ולא מפסדה מידי ואפשר לומר מילתא בטעמא דהרמב"ם אינו רוצה לפרש כפי' שיטת הרא"ש דר"פ כיון דבשעת שהשביעה לא היתה צריכה לעדות כפי' משמעות מפי' רש"י לפי שהוא יכול לילך לב"ד ולומר מת בעלי ולא תהא צריכה לשום עד וכו' והיא עצמה נאמנת משמע מפני שהיתה יכולה לילך וכו' ולא מפני שהיא נאמנת מכאן ולהבא ולהרמב"ם לא ניחא לפרש הכי לפי מה שכתב הרמב"ם בפ' י"ג מהלכות גירושין כבר הודענו שהעד שאמר ששמע שמת פלוני אפילו שמע מאשה וכו' אבל אם אמר העד או האשה מת פלוני ואני ראיתיו שמת שואלין אותו היאך ראיתי ובמה ידעתי שמת וכתב הרב המגיד ונראה אם אמר ששמע שואלין לו ג"כ מאי שמע והובא בב"ש ס"ק ט"ז בסי' הנ"ל בשם שלטי גיבורים דשואלין את העדות אם אפשר לברר ולפי הנחה זו אי אפשר להרמב"ם לפרש כשיטת הרא"ש כיון דמ"מ צריכה היא לעדותו משום דצריכין הב"ד לשאול אותה כיון דאפשר לשאלה וכה"ג דעד הוא כאן אין סומכין עליה לחוד אלא שואלין להעד הראשון אבל הרש"י כיון לזה ומפרש כגון דאמר לה לדידה כו' לפי שהיא יכולה לילך לב"ד ולא תהא צריכה לשום עד והיינו לומר סתם מת בעלי דאי אמרה בשם עד הי' צריכין לשואל להעד כיון דאפשר לשאול אבל לשיטת הרמב"ם אם העד הראשון בא לפני ב"ד ומעיד על מיתת הבעל צריכין לשאול היאך יודעת ובמה יודעת לפ"ז כשהאשה באה לב"ד ואמרה סתם מת בעלי ואינו אומרת ששמעה כך מפי העד שהגיד לה צריכין הב"ד לשואלה ואם אומרת מפי העד אם אפשר למיקם עלה דמלתא צריכין לב"ד לשאול אותו כיון דאפשר לשואלה א"כ אי אפשר להרמב"ם לפרש כשיטת הרא"ש כפי סתימת הש"ס ולכך מפרש כפי שיטת הב"י ולכך סבר הרמב"ם דליתא דלר"פ כפי סתמא סוגי' דידן כפ' המדיר כנ"ל:

ולפ"ז יש לדחות בעל צמח צדק בתשובתו סי' ק"ב כמו שכתב שם בעצמו ד"ה וליכא למימר דמלתא לעולם אימא לך וכו' צריכין הב"ד לשאול את העד אם אפשר לשואלו אלא שמ"מ אם היא אומרת סתם בב"ד שמת בעלה ואינה מזכרת מידי שאומרת כך מפי העד אז לא היה צריכין לשואלו ורוצה לסתור דחי' זו מהא דכתב הרמב"ם הנ"ל אבל למאי דפרשנו שפיר יש לסתור ראייתו כיון דראיי' זו הוא לפי' רש"י ולשיטת הרא"ש דמפרש טעמא דר"פ דפטור כשאמר לדידה היינו משום דהיא יכולה לילך לב"ד ולומר סתם מת בעלי ואז אין צריכין לשאול אותה במה יודעת ולכך מפירש רש"י דאין צריכין לשום עד אבל לשיטת הרמב"ם דמפרש כפי' הב"י דטעמא דרב פפא כיון דהיא נאמנת מכאן ולהבא ולפ"ז שפיר פסק הרמב"ם דאם אמרה האשה סתם צריכין לשואלה היאך יודעת ובמה יודעת אבל לעולם י"ל שפיר אליבא דכ"ע אם אומרת האשה בשם עד ואפשר למיקם עלה דמלתא ולשואלו שאולין אותו כמ"ש האחרונים הט"ז וב"ש. וממילא נסתר דברי הרב בעל צ"צ הנ"ל שרוצה לסתור דהיינו מדברי הרמב"ם הנ"ל ולדברי אלה הנ"ל אין מקום להביא ראיה מדברי הרמב"ם לדברי הרא"ש והמה מחולקים בשיטה זו כנ"ל כלל היוצא מדברינו דהרמב"ם מפרש כפי' הב"י וא"כ מוכח כשיטת הב"י דהגדתו חוץ לב"ד הוי הגדה וא"כ יש להתיר בנ"ד כלל רק דעדיין לא פלטינן מחדא מהא דכתב הרב הב"י בתשובתו הנ"ל הלכך כל שבא עד ומעיד בב"ד ששמע מפי פלוני שנהרג או שמת פלוני אע"פ שהעד הראשון חזר בו קודם שנחקר עדות שום אחד מהן בב"ד אין חוששין לו וסומכים על דברי המעיד ששמע כך מפיו לפ"ז משמע דוקא שחזר בו קודם שנחקר שום עדות בב"ד אבל בנ"ד שנחקר עדות הפונדקית בב"ד שם קודם שנחקרו עדים השומעין מפי ב"ד כאן וא"כ אין להיתר בנ"ד כנ"ל. ולכאורה יש להוכיח סברא זו לפי' רש"י ולשיטת הרא"ש וסיעתא מהא דכתב הרב רח"ל בקונטרס עגונות שלו דמפרש לרבינו ירוחם בנתיב כנ"ל חלק ג' נאמנות האשה לומר מת בעלי ואם אמרה מפי העד פלוני והוא מכחיש אותה אינה נאמנת כך מוכח מההיא דהכל מודים בעד אשה כו' ופירוש הרב רח"ל דאל"כ אלא דאינו נאמן העד א"כ פשיטא דפטור כיון דכפירתו לא כפירה היא ואינו נאמן אלא היא נאמנות הא לא מפסידה מידי וא"ל דהא גופא אתי לאשמועינן דכפירתו לאו כפירה היא דהא ר"פ עיקר רבותא לענין פטור שבועה הוא דנחית ולא לענין עדות אי הוי אכחשה או לא עכ"ל אבל לפי סברא זו יש להקשות על הרא"ש אמאי מביא הרא"ש הוכחתו בסוגיא זו דהיא אינו נאמנת מכאן ולהבא מהתם דפ' המדיר דהא מההיא גופי' מוכח דהיא אינו נאמנת מכאן ולהבא דאל"כ קשה פשיטא מאי בעי ר"פ לאשמועינן דפטור כנ"ל אלא מוכח לומר דכ"ע מודו בזה דאם חזר העד בב"ד קודם שנחקר עדות אשה ששמעה מפי העד אינה נאמנת אלא דהעד הראשון מהימן והרא"ש רוצה להוכיח דאפילו נחקר עדות אשה בב"ד קודם שבא העד הראשון אפ"ה עד הראשון נאמן שאמרה מפיו ומש"ה צריך להביא מההיא דכתובות דאמרה פלוני חכם טיהר לי את הכתם אע"פ שבאת האשה לב"ד קודם ששמעה מהחכם אפ"ה היא אינו נאמכת הואיל שאמרה מפיו והוא מכחישה אבל בסוגי' דידן יש לפרש שפיר הכל מודים בעד מיתה שהוא פטור והיינו כפי' רש"י בעד אחד היודע באשה שמת בעלה והשביעתו שיעיד בה כדי שתטול כתובתה מן היורשין ולא שהעידה בב"ד שמת בעלה אלא שבאת לב"ד ואמרה לשמוע דברי אותו העד שידע דבר זה מבעלה אי מת אי חי והיא לא אמרה ששמעה שמת בעלה כמו שפרשנו לשיטת רש"י הרא"ש וסייעתם אם אמרה האשה סתם ששמעה שמת בעלה אין צריכין לחקור ולדרוש מפי ששמע וא"כ צריכין לפרש בסוגיא זו דאיירי ר"פ שלא הגידה בב"ד האשה ששמע שמת בעלה דא"כ אין צריכין שום עד. גם לסברת הפוסקים דאפילו הגידה האשה בשם עד אע"ג דאיכא למיקום עלה דמלתא אין צריכין לחקור ולדרוש אחר העד כמ"ש מהרי"ו וסייעתו וא"כ אי איירי ר"פ דהגידה האשה בתחילה בב"ד בשם עד אין צריך לחקור אלא וודאי דר"פ איירי דלא הגידה האשה כלל בב"ד ששמעה שמת בעלה כנ"ל וא"כ נחקר העד בב"ד קודם שנחקרה האשה בב"ד לכך נאמן מכאן ולהבא אבל אם נחקרה עדות אשה בב"ד קודם שנחקרה עדות ראשון הא דנאמנת האשה אף מכאן ולהבא ולכך מביא הרא"ש ראייתו מהא דפ' המדיר כנ"ל. ולפ"ז מוכח דאם נחקר ועדות ראשון בב"ד כולה עלמא מודו דאין האשה נאמנת האומרת מפיו ואע"פ שהוכחת הרב מהרח"ל הוכחה קלושה דהא רב הב"י מפרש באמת הטעם אליבא דר"פ עד מיתה פטור כיון דהיא נאמנת מכאן ולהבא ולמאי דפרשנו מוכח דגם הרמב"ם מפרש כן וגם הרא"ש גופי' מוכח דליתא לסברת ולקושיית הרח"ל דאם היא נאמנת מכאן ולהבא קשה פשיטא דא"כ הקושי' שהקשינו בתחלה במקומה עומדת דה"ל להרא"ש להקשות אסתמ' דתלמודא קושייתו אע"פ דאפסדה בשבועה דאם לא נשבע נאמנת לומר מת בעלי כו' ולא מההיא דמהדיר ומהכחתו מהרמב"ן אף למאי דפרשנו דיש לפרש דר"פ איירי שנחקר עדות העד ראשונה בב"ד ולכך נאמן העד ולא האשה ומ"מ קושיית הרא"ש במקומה עומדת אמאי פטור ר"פ הא אפסדה בשבועה אלא וודאי לסברא מהרח"ל ז"ל וקושייתו ליתא וא"כ שפיר יש לפרש אליבא דר"פ דהיא נאמנת אף מכאן ולהבא כפי שיטת הב"י כמו שפרשנו בשיטת הרמב"ם ולכך מוכרח הרא"ש להביא ראיה מההיא דהמדיר וקבלתו של הרמב"ן ומקשה השתא קושייתו כנ"ל אבל מ"מ אליבא דדינא שפיר י"ל סברא זו דאם נחקר העד ראשון בב"ד קודם אין נאמן להכחיש העד השני להעד הראשון וכמו שכתבו האחרונים וא"כ אין היתר בנ"ד:

אבל מ"מ יש עזר ותרופה להתיר בנ"ד ממה שכתב הרב הב"י בתשובתו הנ"ל וז"ל ועוד דהתם כשאומרים העדים מקודם היינו מודים הם שאמרו כן אלא שאמרו ששקר דברו. אבל בנ"ד שלא דבר דיבור מעולם והרי עדות מעידה עליה שדיברו כל אותן דברים אפילו אם הי' עד הראשון והשני שווים בהכשר או בפסול לעד השני שומעין שהרי על גוף העד הראשון הוא מעיד שדיבר כך ודמי לעדות המעידים על פלוני ופלוני שעשו כך או שדברו כך אע"פ שאותן פלוני ופלוני מכחישן בדבר לעדות המעידים בדבר אליהם שומעין ואע"פ שהעד השני זה הוא יחיד חשוב כאלו הוא שנים מעידי' שהעד הראשון דבר כך וודאי מהימן לעד השני זה כאלו הי' שנים עכ"ל. וא"כ יש להתיר בנ"ד כיון דהפונדקית אומרת שלא דברה מעולם כך א"כ אין חילק אם נחקר עדותן בב"ד קודם או לא. וגם כד מדייקת בה שפיר יש להתיר בנדון זה אחרי שהאשה מרת גיטל הנ"ל באה לפנינו ב"ד ואמרה ששמע שמת בעלה קודם שנחקרה עדות פונדקית שמה בוועשט הובן בב"ד ולפי הפוסקים הנ"ל אם אמרה האשה מת בעלי סתם או שאמרה ע"פ עדות אין צריכין לשאול ולחקור יותר א"כ הוי כנחקר עד שני מקודם ובר מן דין יש להתיר בנ"ד כמ"ש האחרונים בתשובות מהרי"ל סי' ל"ז ומהרמ"א בתשובה ס"ו ובעדות אשה כשאמרה פלוני אמר לי שמת בעלי והוא מכחישה שלא אמר לה איכא פלוגתא דרבוותא אי מהימנא מכח ההיא שבועות העדות כו'. אשר נראה דהחולקים ואומרים דאיהי מהימנא הם מפרשי' ההיא דהמדיר בשני עדים ורבים מתהימית דהא מפשטא דסוגי' דידן משמע דלא כהירושלמי וא"כ בהחכם וכהן דהם נאמנים ובשלטי גיבורים סוף יבמות כתב בהדי' דהיא נאמנת אעפ"י שהעד שאומרת מפיו מכחישה ונראה ליישב לשיטתו ללק"מ מההיא דהחכם וכהן לפי סברת הריטב"א בשם רבו והובא הש"ך בי"ד סי' קכ"ז כתב הנימוקי יוסף ר"פ האשה רבה דווקא בעדות דבר ערוה דבעינן שנים והאמינהו לזה שאמר מת כשנים אבל באיסור דעלמא דסגי בחד כיון שלא האמינהו אלא כחד כי אתי אחרינ' ומכחישו הוי כחד לגבי חד עכ"ל. ולפ"ז שפיר י"ל כשיטת הרב ב"י דטעמא דר"פ דפטור משום דהא נאמנת מכאן ולהבא ואין להקשות מהחכם וכהן בשלמא הכא דדבר ערוה היא צריך שנים ואפ"ה הקילו בעדות אשה דחד מהימן כתרי מתוך חומר שהחמיר עליה בסופה ולכך אינו יכול להכחיש עד הראשון להשני כיון דעד השני נאמן כתרי אבל התם גבי כהן וחכם דעד אחד נאמן באיסורין ואינו כתרי עדות ושפיר יכול להכחיש עד הראשון לכך פסק שפיר ריא"ז והובא בש"ג וסייעתו דעד שני נאמן. ולפי דעתם מכ"ש שיש להתיר בנ"ד שיש שני עדים כשרים המכחישים את הפונדקית ושפיר פסק הב"י לפרושי טעמא דר"פ דהיא נאמנת מכאן ולהבא ואין להוכיח מידי מהחכם וכהן כנ"ל והנה בעיקר הגדת ב' עדים דהיינו העד הראשון שמואל בר' ירמי' הנ"ל שאמרה מאומרת שפונדקית שהי' ממדינת ב"ב ושמו העם מליכטנפעלד ובאמת הי' העיר מולדתו בליכטנפעלד ע"ז הי' קורים כמה אנשים אותו העם מליכטנפעלד והוי כמו שאמרו שמו ושם עירו וכבר האריכו פוסקים הראשונים והוא בטור ובש"ע סעיף י"ח והוא מלשון הרמב"ם סוף הל' גירושין בסוגית הש"ס בפ' האשה שלו' יצחק ר"ג בר אחתי' דרב ביבי הוי קאזיל מקורטבי לאספמי' ושכיב שלחו מהתם יצחק ר"ג בא כו' שכיב מי חיישינן לתרי יצחק או לא אביי אמר חיישינן רבא אמר לא חיישינן אמר אביי מנא אמינא לה דההיא גיטא דאשתכח בנהרדעא וכו' וכתבו תוס' בד"ה יצחק ר"ג כו' איירי דלא הוחזק לתרי יצחק ובשכיח שיירת' דאי לא שכיח שיירת' ולא הוחזק הא תנן בפ"ק דב"מ דכל מעשה ב"ד הרי זה יחזיר וכו'. והנה לפי מה שמפרש הרמב"ם והרי"ף בהאי סוגי' שפסק הכא לקולא ובפ' כל הגט פסק לחומרא שפי' השמעתת' וגופא דעובדא הוי שעדים מעידים שאיש אחד שמו יצחק ר"ג הלך עמהם מקורטבא לאספמיא וכו' אביי אמר חיישינן שמא הי' יצחק אחד שבא מעלמא לקורטבא והוא שיצא עמהם כיון שיירות מצויות מעלמא לקורטבא ואותו שהי' תושב קורטבא אזל לי' לעלמא ורבא אמר כיון שהעדים מעידים שהי' מקורטבא וכאן בקורטבא הי' תושב אדם א' ששמו כן אומרים כאן נמצא וכאן הי' ולא חיישינן שמא פינה זה והלך לו למדינת הים ואחר בא לכאן וכו':

וביותר יש לפרש סוגיא זו לפי מה שכתבו הפוסקים ח"מ וט"ז הפי' דכאן נמצא כאן הי' דמיירי שאיש אחד בוודאי הלך לאותו מקום שנמצא ההורג והשני לא ידענו מה היה לו תלינן במצוי בסתמא שזה שהלך מביתו אדעתא לילך לקורטבא הוא בוודאי מת בקורטבא והשני שלא ידענו להיכן אזיל הלך לעלמא ולפ"ז יש לפרש בסוגיא זו אע"ג דהוחזק שני ר"ג מ"מ כיון דידעינן דזה יצחק הנ"ל אזיל לקורטבא אע"ג דהשני ג"כ אזיל לעלמא מ"מ אמרינן דזה מת בקורטבא כיון דהוא אזיל לקורטבא והשני לא ידעינן מה היה לו ובזה פליגי אביי ורבא כפי' הרמב"ם ולא צריכין דברי תוס' הנ"ל ואמר אביי מנא אמינא לה מהיא גיטא דאשתכח בנהרדעא והי' כתוב בי' בצד קלוניא מתא פי' מקום הי' בעיר נהרדעא ששמו קלוני' ובקלוני' גופי' נמצא הגט וכו'. ופסק הרי"ף ז"ל כרבא דאמרינן כאן נמצא וכו' אבל התם בגיטין דחיישינן לשני שיוורי ולב' יוסף ב"ש משום דלא נמצא הגט במקום שנכתב ושייך למימר כאן נמצא וכו' אלא מיירי שמביא גט ממדינת הים ונאבד ממנו וכו' ע"ש בהרמב"ם שהאריך בזה והנה פוסקים שדו בי' נרגא ומקשים לפי פי' הרמב"ן הא דמוקי לי' לר' זירא התם בפ' כל הגט ללישנא בתרא כאן מקום שהשיירות מצויית כאן מקום שאין השיירות מצויות ה"ל לאוקמי הא והא במקום שהשיירות מצויות וברייתא דמצא גט אשה שנמצא במקום שנכתב. וגם הרב רח"ל ז"ל הרגיש בקושיא זו בקונטרס עגונות שלו דף כ"ו ע"ב ומתרץ בדוחק וגם מקשה הרב הנ"ל והאריך בכמה קושית לשיטת התוס' ד"ה יצחק ר"ג וכו' הנ"ל ולפי מה שכתב לשיטת הרמב"ן מתורץ הכל. ואין להאריך כעת בשיטה עמוקה בפרק כל הגט ובפ"ק דב"מ אשר כבר האריך בזה א"א מ"ו הגאון המפורסם המנוח זצ"ל בחדושי הלכות וחידושי פוסקים שלו ואין הזמן גורם כעת לעיין בזה:

מ"מ בהשקפה ראשונה נראה לענ"ד לתרץ קושית הפוסקים לשיטת הרמב"ן הנ"ל דהא לכאורה יש להקשות גם לשיטת התוס' שם בד"ה כאן המקום שאין השיירות מצויות וכו' וא"ת היכי דהוחזקו אע"ג דאין השיירות מצויות היכי מהדרינן מנא ידעינן דמזה הוא וי"ל כגון דידעינן דמזה יוסף ב"ש נפל וכו' ע"ש במהרש"א שכתב בה ניחא לקמן בברייתא לחד לישנא דס"ל לר' זירא כרבה דבאין שיירות מצויית אפילו הוחזקו ליכא למיחש לאחר ואמאי חיישינן לנפל מאחר דהא ליכא התם לתרוצי כי הכא דידעינן דמזה יוסף ב"ש נפל וכו'. ולפ"ז יש להקשות מאי מקשה הש"ס התם בשלמא רבה לא אמר כר' זירא מתני' אלימא לי' לאקשוי אלא ר"ז מ"ט לא אמר כרבה ופי' רש"י אלא ר"ז מתני' אברייתא מ"ט לא אמר שנוי' דידי אמרתי מתני' דרבה דהא י"ל דמתני' יש לתרץ דאיירי דידעינן דמזה יוסף ב"ש נפל והא דקתני לא יחזיר היכי דלא ידעינן אי מזה יוסף ב"ש נפל אבל ברייתא ליכא לתרוצי דאיירי דידעינן דמזה יוסף ב"ש נפל כמ"ש מהרש"א דהברייתא ליכא לאוקמי בהכי לכך אלימ' לי' לאקשוי' מברייתא ומוכרח לומר דלכך כתבו התוס' בתחילה בד"ה כאן במקום שאין השיירות מצויית וא"ת אמאי לא שני איפכא וי"ל דהאי עובדא בסמוך הוי ברישא ואשמועינן בלא הוחזקו ויחזיר אפילו בשיירות מצויות והכא אשמועינן דאם הוחזקו נמי יחזיר אם השיירות מצויית ולפ"ז לא ק"מ דה"ל לשנות ולחלוק היכי דידעינן דמזה נפל דרבה רוצה לאשמועינן דין זה כתי' התוס' הנ"ל וה"נ לק"מ דה"ל לשנות ולחלק דהכא איירי דידעינן דמזה נפל ומש"ה יחזיר וכו' מטעם זה ולכך צדקו דברי התוס' שכתבו תי' זה לאחר שכתבו תירץ ראשון:

ואפשר לומר שלזה כיון רש"י דמפרש אלא ר"ז דרמי מתני' אבריית' מ"ט לא אמר שנויי' דידי' אמרתי מתני' דרבה והיינו אע"ג דיש לתרץ בענין אחר כמו שמקשה הפוסקים ע"פ הרמב"ן דהברייתא איירי שנמצא גט אשה במקום שנכתב כנ"ל לכך מפרש רש"י מ"ט לא אמר שנויי' דידי' אמרתי מתני' דרבה והיינו אע"ג דרבה לעיל ג"כ יש לחלק כדפרישית דאיירי שנמצא במקום שכתב אלא דרבה אתי לאשמועינן כמ"ש התוס' הנ"ל וא"כ שפיר קשה לר' זירא מ"ט לא אמר כרבה והיינו לר' זירא נמי קשה אמאי מקשה מברייתא דהא יש לחלק כמ"ש הפוסקים דהברייתא איירי שנמצא הגט במקום שכתב ומוכח לומר אליבא דר"ז ג"כ דאתי לאשמועינן כמ"ש התוס' לפ"ז הי' לומר שנויי' דיד' אתרתי מתני' דרבה כו' ולא מפרשי על המקשן ולפ"ז שפיר יש לפרש כשיטת הרמב"ן ואין מקום לקושית הפוסקים ואף דלכאורה אי אפשר לפרש שיטת הרי"ף כשיטת התוס' דלתירוצו אבל התם חיישינן לב' שיוירי משום דלא נמצא הגט במקום שנכתבו א"א כתי' הרא"ש דה"נ ידעינן דמזה יוסף ב"ש נפל אבל מ"מ קושיית הפוסקים על הרמב"ם לק"מ דא"כ קשה מאי פריך בגמ' בשלמא רבה לא אמר כר"ז וכו' דהא יש לחלק במתני' דכאן איירי דידעינן דנפל כנ"ל. וגם בלא"ה מוכח כתי' התוס' דאתי לאשמועי' רבותא כו' מכח קושיות התוס' ואימא איפכא כו' אלא מוכרח לומר כדפרשנו כלל היוצא מדברינו לחזק שיטת הרמב"ם דהרי"ף פסק הכא לקולא דאמרינן כאן נמצא וכאן הי' וא"כ יש להתיר בנ"ד כיון דידעינן שאותו הפ"ס מליכטן פעלד החזיק בדרך ואזל לעלמא ותלינן שהוא מת בוועשט הובן אבל אין צריכין לכל זה לפי מה שמשיב הרב רמ"א בתשובתו סי' ע"ז ע"ש. עוד אשר האריך בנדון דבעינן שמו ושם אביו ושם עירו ומסיק לבסוף דמחפשין לאותו העיר וידעינן דלא הלך לשם אלא זה דיש להתיר אליבא דכ"פ וכן מסיק הרב רח"ל בקונטרס עגונות שלו ובתשובתו סי' כ"ג כמ"ש הרמב"ם אין אומרי' באימוד הדעת כו' אבל אם אמר אחד יצא ממנו מאותו עיר מחפשין באותו עיר אם לא יצא משם אלא הוא תנשא את אשתו כמו שמשמע מתוס' סוף יבמות. ובנ"ד שכבר חפשנוהו בחיפוש אחר חיפוש בחקירה מעולה שלא יצא מליכטן פעלד ומימיץ אלא אותו הע"ס א"כ יש להתיר אליבא דכ"ע אבל לפי אומדנא והוכחנ' לפי דברי פונדקית בעצמה שאמרה שהניח אשה וילד אחד וגם אמרה הפונדקית שאמר לה בישוב שלו דר עוד אחד אבל אין נצטרך לבריות ובאמת דר בישוב עוד אחד שלא הלך מביתו וא"כ יש להתיר ג"כ ע"י חיפוש כנ"ל ומכ"ש לפי דברי עד השני יששכר בר יהודא הנ"ל שאמר דאס הפונדקית ציא איהם גזאגט העם יוא ער האט זיך גימעלט הע"ם פין מימיץ אע"פ שיש איזה הכחשה קצת בין העדים ואין עדותם מכווני' כבר פסק בש"ע סי' י"ט עד אמר מת ועד אומר נהרג אע"פ שהן מכחישין זה את זה הואיל זה וזה מודים שאינו קיים הרי זו תנשא כיון דאין הכחשה זו בחקירות אלא בבדיקות גם יש לכווין דבריהם ולומר שכל אחד הי' בעני עצמה כששמעה מפי הפונדקית אבל חלילה להחליט דברים אלו אם לא שיסכימו עמי רבנים מובהקים להתיר האשה העלובה הנ"ל אחרי שהיתה משרתת במקומות אחרים וכעת באתי לכאן למצוא לה תקוה ושכרו יהי' כפול מן השמים מי שיחוש לתקנת עגונות בנות ישראל וה' יצילנו משגיאות הק' משה ברודא פראג החונה פה ק"ק באמבורג ומדינה

תוכן העניינים

פנים מאירות חלק ב

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה