פנים מאירות חלק ב· רבי מאיר איזנשטאט
שאלה קח
נשאלתי בראובן שנתן שח"ז לבתו כנהוג ושבק חיים לכל חיי ונטלה הבת חלקה ותבעה שבעלה יקח בחלקה קרקע והוא יאכל פירות כדין נכסי מלוג כי כן אולי ימות בעלה תחילה ואם לא יקח הקרקע ליחדה לה לנכסי מלוג לא תגבה רק כתובתה ובני' יורשים כל נכסי בעלה משא"כ כשיקנה בעלה בחלק ירושת אביה קרקע יהי' שייך לה יתר על כתובתה ויהי' לו כל ימי חיי' לעשות כרצונה והראה לפני פס"ד שכבר פסקו הדיינים שמחויב הבעל ליתן לה שטר על הקרן שיהי' לה כדין נכסי מלוג. ונראה שכדין פסקו ולא מבעי' לדעת רוב הפוסקים דס"ל דאף במתנה שנתן לה אחר לא קנה הבעל לגמרי רק זכה בהם ופירות כדין נכסי מלוג כמבואר בא"ה סי' פ"ה סי' ז' וסי' י"א ה"נ אף דנימא דהוי כמתנה שנתן לה אחר מ"מ לא קנה הבעל לגמרי אלא לפירות ובעל הלבוש בסי' פ"ה נתן מקום לטעות בדבריו בסי' י"א וז"ל אחר שנתן לה מתנה אפילו אמר לה ע"מ שלא יהיה לבעלה רשות בה אני נותן לה אפ"ה קנה הבעל שתהא מתנה זו כשאר נכסי מלוג כו' וטעמא דמילתא משום דקי"ל יד אשה כיד בעלה לפיכך אם נתן לה אחר מתנה סתם מיד שזכתה בה אשה קנאה בעלה דידה כידו וכשמוסיף לומר ע"מ שאין לבעלך רשות בה מוציא הגוף מרשות הבעל אבל הפירות הם שלו כו' אבל כשמוסיף עוד להתנות תנאי בגוף מתנה כו' משמע אם נתן לה מתנה סתם הוי גם הגוף של בעלה דיד אשה כיד בעלה ולא דק כלל בזה וגרם לו זה שהב"י לא העתיק כל דברי הרמב"ם רק בקיצור:
וביותר נפלאתי שבסי' ז' כתב בהדיא בא לידה נכסי' אחר שנשאה בין שבא לידה אחר שנשאה ובין שבא לידה בירושה או שניתן לה במתנה נקראין נכסי מלוג והרמב"ם בפ' ג' מהלכות זכייה ומתנה כתב בהדיא וז"ל דין י"ב הנותן מתנה לעבד או לאשה קנה הבעל והאדון אלא שהאדון קונה לגוף והבעל קונה אותה לפירות וכתב הרב המגיד מפורש בירושלמי פרק מציאת האשה אע"ג דעביד ר' מאיר עבד כרבו וזכתה האשה זכתה בעלה מודה שאין לבעל אלא אכילת פירות בלבד ומוסכם הוא עכ"ל. וכן כתבו התוס' בפ"ק דקידושין דף כ"ד ע"א שכן משמע מירושלמי דכתובות בפ' מציאת האשה וכן פסק הרא"ש והר"ן וכן כתב הריטב"א שלא כדברי רש"י ז"ל שכתב כאן ובפ' בן סורר ומורה דמתנה שנתנה לא"א סתם זכה בה בעל לגמרי כמו שזוכה במציאותה וליתא הילכך הא דמשוי תלמודא אשה לעבד היינו דבמתנה סתם כשם שאין העבד זוכה לא בגוף ולא בפירות בלא רבו כך אין האשה זוכה בפירות מיהת בלא בעלה וכן בתוס' רי"ד השיג על פירש"י וז"ל משמע מפתרון המורה שהבעל זוכה במתנה זכייה גמורה להיות שלו לחולטנית כמו מעשה ידי' ומציאתה ולא כנכסין שנפלו לה בירושתה שהן נכסי מלוג וזה רחוק מן הדעת שיזכה הבעל במתנה שניתן לאשתו לגמרי יותר ממה שזוכה בנכסין שנפלה לה בירושה הבאה מאליה ואין שם דעת אחרת מקנה והכריע ג"כ שהנותן מתנה לאשה קנה בעלה לפירות ולא הגוף. והנה אף שפשטות הש"ס בפ' בן סורר ומורה ופ' מי שהי' נזיר גבי אם היתה הבהמה של אשה דפריך ג"כ מה שקנתה אשה קנתה בעלה משמע כפירש"י:
וגם ראיתי במרדכי בקדושין שהר"י מקורב"ל היה מסופק במתנה מ"מ מי יכנוס ראש נגד כל הנך רבוות' ראשונים ואחרונים שהכריעו להלכה דאף במתנה שלאחרים לא זכה הבעל כי אם לפירות וכן פסק בטור חו"מ סי' רמ"ט ופשיטא בשח"ז הנהוג דכבר הכריע רמ"א בחו"מ סי' רפ"א דדינו כירושה ובירושה כ"ע מודו דהוי כנכסי מלוג ודייני דסמכי פסקו כן. ואגב דאיירינן בשיטה זו נזכיר מאי דתמי' לן על הט"ז ביו"ד סי' רמ"ז סי' כ"ב כתב המחבר כל מה שקנה עבד קנה רבו כו' אלא א"כ יאמר אני נותן לך ע"מ שתצא בו לחירות וכתב הט"ז וז"ל ונראה לי דאע"ג דבסי' רכ"ב אמרינן ג"כ דאם נותן לבתו על מנת שאין לבעלה רשות בהם לא מהני ואפי' הכי מהני שם אם אומר מה שאתה נותן לפיך ולרמב"ם מהני ג"כ אם יאמר כל מה שתרצה לעשות בהם יעשו מ"מ הכא לא מהני הני לישנא אלא דוקא אם יאמר ע"מ שתצא לחירות בהם דשאני עבד שאין לו יד כלל בלא אדון כו' ומסיים דזה לא עלה על דעת פוסק מעולם כפי מה שראינו אלא שבדרישה כתב מסברא דנפשי' שלשונו' שמעולים גבי אשה בסי' רכ"ב מועילין ג"כ גבי עבד ולא דק עכ"ל:
ונפלאתי עליו תחילה מסברא דנפשין דהתוס' לא כתבו כן אלא לדעת ר"י דס"ל דאין ראי' לפסוק כר' ששת מההיא דנדרים דהתם מתוקמא שפיר אפילו לר"א דס"ל דלר' מאיר דאפילו בע"מ שתצא בו לחירות קנה רבו ולא ס"ל דאף לדידי' נמי לא מקני לי' אפילו באשה לא קני בעל שהרי אינם שוים כו' אבל אנן דפסקינן בסי' רכ"ב דאם אמר ע"מ שאין לבעלך רשות בהם אלא שאת תהי' אוכלת או לובשת ש"מ דס"ל כסברא אחרונה שכתב הר"ן דטעמא דאף לה לא קני לגמרי אלא לאותו דבר וכן פי' הרב ב"י בי"ד אלא שהרמב"ם הוסיף וס"ל כשמואל דאף מה שתרצה עשה בהן לא קני יתהון בעל וע"כ דטעמא דמילתא משום כיון דאמר לה מה שתירצו עשה לדידה נמי לא יהיב לגמרי דנימא לאלתר זכה בהן הבעל אלא הרי הוא כאומר לא יהי' שלך אלא לאותו דבר שתרצו לעשות בכל שעה ושעה וס"ל לשמואל כי היכי דמיחד לדבר אחד מיוחד מהני ה"נ כיון דמיחד לאותו דבר שתרצה לעשות בהן כל שעה ושעה מהני ועיין בב"י בא"ה סי' פ"ה. ולפ"ז כיון דאתיין מטעמא דאף לדידה לא מקנה לה ולכך לא זכה בעל הוא הדין עבד אף דיד עבד גרע מיד אשה מ"מ כיון דנוכל לומר דאף לעבד לא קני איך יקנה רבו כמו בע"מ שתצא לחירות והתוס' לא כתבו לחלק בין אשה לעבד אלא היכי דלא היינו אומרים אף לדידי' לא הקנה ומצאתי אחר זה בהדי' בהרמב"ם בפ"ג מהלכות זכי' ומתנה דין י"ד וז"ל כיצד הנותן מתנה לאשה ואמר לה הרי מעות אלו נתוני' לך במתנה ע"מ שתלבשי בהן או ע"מ שתשמש בהן ותעשה מה שתרצי בלא רשות הבעל לא קנה הבעל וכן אם אמר לעבד ע"מ שתאכל בהם ותשתה בהם או ע"מ שתצא בהם לחירות או ע"מ שתעשה בהם כל מה שתרצה בלא רשות האדון לא קנה האדון עכ"ל הרי להדי' שלמד דין עבד מדין אשה ובעל הדרישה כיון לדעת הרמב"ם וכן כתב הש"ך ושלא כדת השיג עליו הט"ז וה' ינחני בדרך אמת: