אור ברסלב

פנים מאירות חלק ב· רבי מאיר איזנשטאט

שאלה צו

שאלה צה

שנים שנתעצמו בדין לפנינו ב"ד ותבע שחייב לו בשטר מנה והשטר הי' מופקד ביד שליש פה ונאבד ממנו וטען שכבר חלף ועבר זמן הפרעון והלוה השיב אמת שאני חייב לך אבל בשטר הי' נזכר ז"פ על עשרה שנים ועדיין לא הגיע זמן ושאלנו בחרם ב"ד להשליש ואמר אמת שהי' שטר מופקד בידי אבל אינו נזכר מה הי' כתוב בשטר זה ונאבד ממני ופסקנו שהלוה ישבע שכדבריו כן הוא דלא עדיף שליש זה ממלוה גופ' אם אין השטר בידו דהוי כמו תביעת בעל פה דנשבע הלוה ונפטר אך הלוה אמר יבטל המלוה השטר דשמא ימצא אח"כ השטר ויפסל אותי לעדות ולשבועה. ויש שרוצים לדמות דין זה להא דאיתא בטור ח"מ ס"ס ע"ה וז"ל האומר לחבירו מנה לי בידך והלה אמר אין לי בידי כלום או פרעתיך ואמר התובע השבע לי היסת והשיב הנתבע הלא יש לך שטר עלי ואתה רוצה להשביעני תחילה ואח"כ תוציא השטר הפרע ותגבה בו אומרים לו הביא השטר ואם אמר התובע לא היה לי שטר מעולם או היה לי שטר ואבד כתבו הגאונים שאומרים למלוה בטל כל שטר שיש לך עליו קודם לזמן הזה ואח"כ משביע היסת וכן פסק בש"ע ואמרתי שאין דמיונם עולה יפה דהא דכתב הב"י בשם הרב המגיד שדין זה הוציאו גאונים ממה שאמרו בפ' דשבועות הדייני' ובפ' המפקיד המלוה נשבע תחילה שמא ישבע הלוה ויוציא הלה את הפקדון ופר"ח ותהי' שבועות הלוה לבטלה ואע"פ שאין זה ראיה גמורה דמיון הוא קצת והענין נכון בעצמו עכ"ל. ודברי ר"ח כתבו תוס' בפ' המפקיד דף ל"ד ע"ב ד"ה שמא הוציא הלה פקדון פי' רש"י ויפסלנו לעדות ולשבועה וקשה לר"ת דכ"ש שישבע הלוה שהוא ידקדק יותר לישבע באמת כדי שלא יפסלנו המלוה וכי עבדינן תקנה לרמאי והסכי' ר"ת לפי' ר"ח דנראה כמו שבועה לבטלה וגנאי הוא לישבע היכי שהדבר מתברר אחרי כן שהמלוה יוצא את הפקדון אבל כי רמינן לה על המלוה לא ישבע עד שידע שלא יוכל למצאו הרי לטעם זה למדו הגאונים היכי שיש לחוש ששבועה זה יהי' לבטלה כמו שטוען פרעתיך ואח"כ יוציא השטר ויגבה בו בזה אמרינן למלוה שיבטל כל השטרות שהי' לו אבל היכי שהי' פסול לעדות ולשבועה אדרבה כש"כ שידקדק הלוה יותר ולא עבדינן תקנה לרמאי ובנידן דידן נמי כן שהרי הלוה מודה בשטר שחייב לו אלא שטוען שעדיין לא הגיע הזמן הפרעון ואף שכתב הש"ע בסי' פ"ז סי' ל"ג אין להשביע היכי דאיכא למיחש שיתברר הדבר וכתב הסמ"ע דמ"ה לא ישבע שמא יתברר הדבר היפוך שבועתו כו' אבל משום שבועות חנם אין למונעו כבר השיג עליו הש"ך וכתב שמתוס' בפ' המפקיד שמשם מקור הדין זה איתא להיפך והעלה דלא משכחת להאי דינא שכתב המחבר דאין להשביע היכי דאיכא למיחש שיתברר הדבר אלא בגונא דאפי' יביא עדים לא יפסול רק שיהי' חייב לשלם כגון דיוציא אח"כ השטר כדלעיל ס"ס ע"ה כו' הרי להדיא דהסכים לסברתינו דהא הכא אם יוציא השטר ויברר בשטר שכבר עבר הזמן הפרעון פסול לעדות ולשבועה לא מחזיקין ידי רמאי ואמרינן אם הדבר כמותך תדקדק בשבועתך לישבע באמת ובר מכל דין כיון דשניהם מודים שהשטר הי' ביד שליש ושליש אינו יודע מה הי' כתוב בשטר ונאבד ממנו אף לדעת רש"י נראה דאין צריך לבטל דהתם דחשדינן למלוה שיוציא המשכון אח"כ ויתכוין לפוסלו לעדות ולשבועה וש"ש יתחלל לכך משביעין תחילה שאינו ברשותו אבל היכי שאי אפשר לו לחשוד בזה כיון שלא הי' ברשותו וברשות השליש נאבד א"כ למה נחייבנו לזה להפסיד זכותו דהא אפילו בראי' אחרונה דהלכה כחכמים דאם אמרו לו הביא עדים או ראי' ואמר אין לי עדים וראיה אע"פ שמצא אח"כ אינו כלום ואפ"ה אם הי' שטרות מופקדים ביד אחרים הרי זה מביא וסותר הדין משמע אפילו נשבע כבר לפטור דסתמא תנן ש"מ דלא מחייבין לבטל השטרות שיש לו ביד אחרים ולא מבעי' לדעת הב"ח דס"ל דאפילו אם הי' נפקד בעירו כשטען שאין לו ראי' דסותר אלא אפילו לדעת הסמ"ע דבעי שלא הי' נפקד בעיר כשאמר אין לי ראיה היינו שאמר אין לי ראי' אבל אם אומר שיש לו ראיה אצל הנפקד והנפקד אמר שנאבד ממנו אין לו פשיעה כלל שנתחייבנו לבטל ראיותיו ולהחזיק ידי רמאי אדרבה אנו אומר' דודאי ידקדק בשבועתו שלא יהי' מוכחש מעדים. ועוד קאמר דוקא היכי שמבטל השטר מהני שלא להוציא ממון ממנו כההיא דס"ס ע"ה אבל בנדון שלא יפסול לעדות ולשבועה מאי מהני ביטולו הלוא סוף סוף ימצא השטר או עדים ויתבררו שנשבע על שקר בשלמא לענין ממון הודאות בעל דין כמאה עדים דמי ויוכל לבטל כל השטר אף שחייב לו יוכל לומר ששטר זה או עדים יהיו בטלים אבל שלא לפסול אותו לעדות ולשבועה לאחרים לא מהני ביטולו וזה שלא כדעת הלבוש וכבר השיג עליו הש"ך ומ"מ בנידן דידן ברור כשמש שאין מחייבין לבטל השטר אלא אדרבה אמרינן ללוה שמראה שידקדק בשבועתו שעדיין לא הגיע הזמן הפרעון או ישלם כן נראה לי ברור ונכון בלי גמגום כלל נאום מאיר:

תוכן העניינים

פנים מאירות חלק ב

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה