אור ברסלב

פנים מאירות חלק ב· רבי מאיר איזנשטאט

שאלה צה

שאלה צד

כתב בש"ע בא"ח סי' תקנ"ב סי' י"א מי שקיבל עליו תענית בה"ב ובהגהות רמ"א והגאונים כתבו דמתענה עד אחר תפלת מנחה ואוכל סעודה המפסקת קודם ביאת השמש וכתב הט"ז בשם ת"ה לסעוד ב' פעמים אסור מפני נדרו אלא סועד פעם אחת טרם יבא השמש דקי"ל מתענין לשעות וכתב הט"ז שדעת הגאונים שחייב להתענות משום נדר עכ"פ תענית שעות ואח"כ ילוה תענית ויפרע ביום אחר יעויין שם באריכות. והנה ספר ת"ה לא הי' בידי אך ראיתי שהביא ב"י בסי' תקס"ח וז"ל כתב בת"ה בסי' רמ"ה שמי שנדר להתענות שני וחמישי שנה תמימה נוכל לומר דדמיון הימים הללו קצת ליום קבוע הואיל ובירר הימים הללו משאר ימי השבוע משום דיומא דרחמי נינהו ולא מצי ללותן וכן משמע בא"ז כו' אפס י"ל דכל זה איירי שאם לא ירצה ללות ומכל מקום הדעת נוטה בנידן דידן דאין ללות התענית אלא בשביל אונס או צער ממש או בשביל סעודת מצוה ואעפ"כ צריך להתענות מקצת היום זמן מעט יותר ממה שהוא רגיל וכ' הב"י ומה שצריך להתענות מקצת היום וכו' נראה הטעם מפני שכתב הרא"ש בפ"ק דתענית דמיקרי תענית מה שהתענה מקצת היום זמן מועט לענין דאין צריך לשאול על נדרו עכ"ל ומוכח ממה שכתב דכל זה איירי אם לא ירצה ללות שדעת הגאונים שיוצא בתענית זה לגמרי ואין צריך לפרוע יום אחר ולכך לא התירו לאכול אלא קודם ביאת השמש ואף שאינו משלים בצאת הכוכבים מ"מ סמכו על זה בשעת הדחק כיון דקי"ל מתענין לשעות יצא ידי נדרו ולא התירו לאכול אחר מנחה גדולה כיון דעכ"פ קיבל לצער כל היום וכן משמע מלשון הב"י שהעתיק בסי' תקנ"ב תשובת הרא"ש מי שנדר להתענות בה"ב ואירע ט' באב ביום ג' ושאל על נדרו או ילוה על תעניתו ויפרענו ובאור זרוע כתב שסועד טרם יבא השמש דקי"ל מתענין לשעות ומתפללין מנחה תפלת תענית משמע לדעת א"ז יוצא ידי תעניתו בזה וכן משמע במג"א וז"ל בס"ק י"ו ילוה תעניתו ואע"ג דבסי' תקס"ח ס"ב כתב דאסור ללות ברה"ג הכא כיון דאי אפשר בענין אחר שרי ומה"ט כתבו הגאונים דא"צ להשלים עכ"ל משמע לדעת הגאונים דאין צריך לתענית אחר כי יוצא בזה אבל לדעת הת"ה שהביא הב"י בסי' תקס"ח שכתב בסוף דאין ללות התענית אלא בשביל אונס או צער ואף עפ"כ צריך להתענות מקצת יום זמן מיעוט יותר ממה שהוא רגיל וע"כ כדי שיצא ידי נדרו מה שקיבל אתמול בתפילה או מן הסתם הי' מקבל אתמול יום זה קמ"ל כיון שמתענה מקצת היום יוצא ידי נדרו מה שקיבל אתמול ואינו צריך לשאול עליו כמו שכתב הרא"ש לדעת הירושלמי וצריך להתענות יום אחר מחמת נדר ראשון שקיבל להתענות כך וכך ימים והיום אינו מתענה אלא זמן מועט יותר ממה שהי' רגיל משמע דמותר לאכול אפילו בעוד היום גדול ומותר לאכול אח"כ סעודה מפסקת קודם ביאת השמש וע"פ סברא זו כתב הלבוש בסי' תקס"ח די"א מי שנדר להתענות בה"ב אינו כיום זה ממש אלא דומה קצת ליום זה ואין ללות אותם אלא בשביל צער כו' ואעפ"כ צריך להתענות מקצת היום זמן מועט יותר ממה שהיה רגיל ובהכי מקיים נדרו שאמר להתענות דמ"מ תענית שעה מקרי בלשון בני אדם וכו' ר"ל דהלבוש כתב ביום סתם מותר ללותו אפילו לשמחת מריעות וביום זה ממש דהיינו ביום קבוע אסור ללות לגמרי אבל תענית בה"ב אינו כיום זה ממש אלא דומה קצת ליום זה דאין ללות אותם אלא בשביל צער אבל לא בשביל שמחת מריעות ומ"מ צריך להתענות קצת היום כדי שלא יהי' צריך לשאול על נדרו וכדעת הרא"ש בשם ירושלמי:

וראיתי במג"א בסי' תקס"ח השיג על הלבוש וז"ל ס"ק ז' אבל הלבוש כתב די"א דלא מקרי יום זה ולא דק שבת"ה לא כתב כן אלא לדעת א"ז דס"ל שאפילו יום זה מותר ללות ואינו אסור רק יום קבוע וכגון יום שמת בו אביו אבל לדידן דס"ל דאפילו יום זה אסור ללות אם כן גם זה בכלל זה. ולי נראה ללמוד זכות על הלבוש מפני שראה שהבית יוסף הביא תחילה בשם הגהות אשר"י בפ"ק דשבת דיום זה דקאמר בירושלמי היינו שהיום גורם שקיבל עליו להתענות יום שמת בו אביו וכיוצא בו ויום סתם היינו שיאמר ביום פלוני. ובפ"ק דתענית כתב בשם הא"ז השוכח ואכל כזית איבד תעניתו והוא שאמר יום סתם אבל אם אמר יום זה מתענה ומשלים אם אינו רוצה ללותו על יום אחר ישלימו אחר שאכל ויפטר וכתב בת"ה סי' ר"ע דנראה דהא דכתב הא"ז דאפילו ביום זה יכול ללותו ר"ל ביום זה כגון אתענה ביום פלוני אבל ביום קבוע מודה שאינו יכול ללותו דמסתמא לא פליג אירושלמי עד כאן לשונו. והנה לדעת הרא"ש במה שפירש הירושלמי דקאמר דביום סתם לוה ופורע היינו שקיבל עליו להתענות יום אחד ובמנחה קיבל עליו להתענות אותו תענית למחר ובשביל קבלתו לא מקרי יום זה דמשמע הא אם לא קיבל עליו קודם לכן להתענות יום אחד אלא במנחה קיבל עליו להתענות יום אחד מתקרי תענית זה ואינו יכול ללותו וקשיא לי' להב"י למה הוצרך לדחוק ולהעמיד הא דקאמר בירושלמי דיום זה אסור ללות כשיום זה קבוע לו להתענות תמיד דילמא דהיינו שלא קיבל עליו להתענות קודם לכן אלא עכשיו במנחה קיבל עליו להתענות למחר ובאמת לא ידעתי שום קושי' דהא הרא"ש כת' כגון יום שמת בו אביו וכיוצא בו ובמילת כיוצא בו נתכווין לכוונ' זו דהיינו שלא קיבל מקודם להתענות יום אחד אלא עכשיו במנחה קיבל להתענו' למחר דהוי כיום קבוע. והנה לבסוף הכריע הב"י כדעת הרמב"ם והרא"ש בפ"ק דשבת דאם לא נדר להתענות קודם לכן סך ימים אלא במנחה קיבל עליו להתענות למחר הוי כיום זה ואינו יכול ללות אפילו לדבר מצוה:

ולפ"ז ע"כ מפרש האי דירושלמי נמי בענין זה הוא דאסור דהוי כיום קבוע וכיון דא"ז לא פליג אירושלמי א"כ ע"כ הא דכתב א"ז דביום זה מותר ללוות מיירי נמי בהאי גוונא שנדר מקודם להתענות איז' ימים ובמנחה קיבל להתענות למחר בזה מותר ללות אבל אם עומד עכשיו במנחה ומקבל למחר הוי כיום זה ממש ואסור ללותו וא"כ כש"כ בתעני' בה"ב שפורט ימים אלו מפני שהם יומי דרחמי דהוי כיום זה ממש לדעת א"ז מ"מ הכריע הת"ה דבתענית בה"ב לא הוי כיום זה ממש אלא דאינו רשאי ללותו אלא בשביל סעודת מצוה או צער אף לדידן וק"ל. הדרן דעתן עלן לדעת א"ז מיירי באם לא ירצה ללות מוכרח להתענות עד קודם ביאת השמש ונפקא מינה לדעת א"ז אסור לאכול שני סעודות דהא כבר הגיע זמן סעודת המפסקת וצריך לנהוג כל החומרות דסעודה המפסקת אבל לדעת ת"ה דס"ל דלוה יום אחר וצריך להתענות מקצת יום הי' מותר לאכול כמה סעודות דבהדי' אסקינהו בפ' בתרא דתענית דף ל' ערב תשעה באב לא יאכל אדם שני תבשילין א"ר יהודא ל"ש אלא משש שעות ולמעלה אבל משש שעות ולמטה מותר ואמר רבי יהודא ל"ש אלא בסעודה שמפסיק בה אבל בסעודה שאינו מפסיק בה מותר דתרווייהו לקולא הרי להדיא בסעודה שאינה מפסקת מותר לאכול שני תבשילין אף לאחר שש שעות. והט"ז ארכיב ריכשא אבי תרי לחומרא כדעת הגאונים בזה שלא לאכול אלא סעודה אחת קודם ביאת השמש וגם איצטרך לאחר ט' באב להתענות יום אחד שלם וזה לא עלה על דעת הגאונים ואם היינו עושי' על פי דעת ת"ה והלבוש ביום זה יתענה מקצת יום יותר זמן מועט יותר ממה שהוא רגיל ויתענה ביום אחר ואינו צריך לשאול על נדרו היה מותר לאכול שני סעודות דהיינו אחר מנחה גדולה היה מותר לאכול ואחר כך קודם ביאת השמש יאכל סעודת המפסקת בכל החומרות וכל זה הוא ברור ויצא לנו מזה מי שמתענה בה"ב בכל שנה ואינו משלים תעניתו כי כן קיבל עליו מתחילה שלא להשלים רשאי להתפלל מנחה גדולה ולאכול סעודה גדולה ואין צריכין להחמיר כדין סעודה המפסקת וקודם ביאת השמש יאכל סעודה המפסקת כל זה נראה לי ברור כשמש:

תוכן העניינים

פנים מאירות חלק ב

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה