אור ברסלב

פנים מאירות חלק ב· רבי מאיר איזנשטאט

שאלה צד

שאלה צג

יו"ד סי' שע"א כתב הט"ז מעשה שהיה בטומאה שהיתה בבית סמוך לבה"כ באופן שהיתה נכנסת דרך חלון בית הכנסת וצוה מור' אחד לסתום החלון באותו פרוכת קטן שתלוי שם בקרסי הברזל תמיד שהוא לצניעת והשיג הט"ז על המורה משום דאמרינן בפ"ח דאהלות דסדין ומחצלת העשויין כאהלים חוצצי' בפני הטומאה אבל אם אין עשוים כאהלים אינו חוצץ כו' עד ממילא כאן שהטבעות עם אותו פרוכת הוי ודאי שם כלי עליהם והוי כמפתח ותו נראה דאפילו אם אינו מקבל טומאה מ"מ אינו חוצץ וזה מוכח ממה דקשה תרי משניות אהדדי לכאור' דפ' י"א דכלים שנינו כל כלי מתכות שיש לו שם בפני עצמו טמא חוץ מן הדלת ומן הנגר ומן המנעול והפוטה שתחת הציר והציר שנעש' לקרקע ופי' הרמב"ם שתשמישן עם הקרקע משמע מזה דכלים אלו ובתוכם מנעול שנועלים בו הבית לא מקבל טומאה ובפ' ו' דאהלות שנינו קוברי המת שעברו באכסדר' והגיף אחד מהם את הדלת וסמכו במפתח ופירש הרמב"ם שהי' שער הבית קצת פתוח והחזיק אחד מהנושאים לנעול שער הבית במפתח אשר בו עכ"ל אם יכול הדלת לעמוד בפני עצמו טהור ופי' הר"ש אם יכולה לעמוד בלא סמיכות המפתח הוי מפתח כמאן דלית' ואם לאו טמא דכל דבר הנסמך באדם וכלים אינו חוצץ בפני טומאה משמע מזה דמפתת שהדלת נעול בו מקבל טומאה וע"כ אינו חוצץ ובתוס' בפ' לא יחפור דף י"ט כתב טעם למה אמרינן אם ינטלו ואינם יכולים לעמוד דאינו חוצץ וז"ל והיינו טעמא דסתימת ארעי הוא כיון שאינו יכול לעמוד בפני עצמם אי נמי משום דבעינן דבר החוצץ עומד ע"י דבר שאינו מקבל טומאה ומיהו בפ' משניות מצא ר"י דמפרש דאפי' במפתח שאינו מקבל טומאה איירי מטעמא דלא חשיב אוהל לחוץ מפני הטומאה כיון שעומד ע"י כלי אע"ג דאינו מקבל טומאה עכ"ל וכו' וסיים ממילא נשמע מזה דלא מועיל חציצת דלת או חלון כל שלא יכולים לעמוד בלא צירים של ברזל או שאר דבר של ברזל אע"פ שהם לצורך הקרקע לזה מועיל שלא יקבל טומאה מ"מ אינם חוצצים כמו שזכרנו. ולפ"ז הא דאמרינן בסעיף ד' דמהני נעילת המפתחים לחצוץ היינו בענין שיכולים לעמוד בלא שום סמיכה ולא ביש לה צירים של ברזל דאל"כ אינו חוצצים דהוי כמו מפתח של משנה דאהלות עכ"ל ומזה השיג ג"כ מה שפסק הדרישה אף אם הטומאה בא מפתח הבית הטמא לתחת גגו ומשם מגג לגג של בית אחר מ"מ אם דעת הכהנים לסגור פתח בתיהם ותלונותיהם ולא לצאת משם עד אחר הוצאות המת אינן צריכין לצאת מבתיהם וגדולה מזו עשיתי במת עמי ביום השבת וצוויתי להוציאו להניחו במרתף שתחת הבית ופתח המרתף לצד החוץ ולא היה גג על גבי מרתף והכהנים נשארו בבית אלא שיש להקשות אהנחת המת במרתף ודלת המרתף סגור בפתח המרתף הא בעינן שיהיה ביציאות הקבר פותח טפח וכמו שכתב בסימן שע"ב וכו'. מהו אם בהדלת הפתח שבמרתף עשוי חורין חורין שקורין בל"א גאגאטיר כו' והשיג הט"ז הא הגאגאטיר אינן מצטרפין לטפח והוי כקבר סתום ועוד השיג מה שכתב להתיר לכהנים לסגור פתחיהן זה הדבר נמנע דהא סגורת הפתח ע"י מפתח הוא ואינו חוצץ כדאי' לעיל ריש סי' א' הבאתי בשם הרמב"ם ותו הא הדלת תלוי ע"י צירים של ברזל ודבר כזה אינו חוצץ כמו שכתבתי לעיל בראי' ברור' עכ"ל:

והנה אם אמנם שאין אני כדאי להשיב הארי אחר מותו אך באשר שהגאונים קדמונים כתבו היתר זה וכן הביא הש"ך ס"ק ט"ו ממשמעות הדרישה ע"כ אפרש שדבריהם כנים ואמיתיים ותחלת הקושי' של ט"ז שהקשה תרי משניות אהדדי אינו קושי' כלל דמה ענין מנעול למפתח דמנעול קבוע בדלת ומפתח הוא כלי מטלטל ולפעמים נועלים בו ופותחים בו כדאיתא בעירובין דף ק"א ע"ב בזמן שהמנעול למט' מעשר' מביא מפתח מערב שבת וא"כ התם באהלות מיירי שהי' מפתח תחוב שרגילין לנעול ולפתוח ע"י מפתח ומפתח הוי כלי וכל דבר הנסמך בכלים אינו חוצץ בפני הטומאה אבל מנעול שנקבע בדלת ומחובר לקרקע הוי כקרקע ולכך טהור וכן פי' רבינו עובדי' פי"א וכתב עליו התוי"ט ויש לדקדק למה פרט כל הני הא כל מחובר כו' והרמב"ם כתב שהני אינן מקבלים טומאה אפילו קודם שיקבעו וכן מצא בפי' בנא"י הואיל ועקר עשייתו להיות דבוק בארץ הנה הוא לא יקבל טומאה ואפילו קודם חבורו עכ"ל א"כ לדעת הרמב"ם אפילו קודם חיבורו טהור כיון שנעשו להשתמש בקרקע אין ענינו למפתח שאין נעשה להשתמש בקרקע בחיבור עולם ולכל ג' תרוצי' של תוספות אי אפשר למצוא טעם על הנך צירים שלנו העשוים לדלת ונקבעו במסמורת להיות שם עולמית דומי' דמנעול דלתי' ראשון דטעמא דסתימת ארעי הוא כיון שאינו יכול לעמוד בפני עצמו א"נ אפילו אם סמיך באבנים שאינם כלי אינו חוצץ ואין ענינו לצירים שמחוברים לדלת ובטל לגבי דלת ולתירץ שני דבעינן דבר החוצץ שיעמוד ע"י דבר שאינו מקבל טומאה התם במפתח המטלטל מקבל טומאה אבל הני צירים של ברזל אפשר לדעת הרמב"ם כיון שנעשו לתשמיש קרקע אפילו קודם חיבור אינם מקבלים טומאה דומי' דנגר ומנעול ופותה שתחת הציר ה"נ הני צירים שקבועים אחר כך במזוזות הפתח והוי תשמיש קרקע ואפילו לדעת הרב רבינו עובדי' מ"מ עכשיו שנתחברו בדלת ובבית הוי מחובר לקרקע ואינם מקבלים טומאה ולתירץ שלישי שאינו חשוב אוהל לחוץ בפני טומאה כיון שעומד ע"י הכלי אע"פ שאין המפתח מקבל טומאה היינו היכי דהכלי אינו מחובר לדלת כמו מפתח משא"כ בצירים אף שנותן להם שם כלי מ"מ כיון דמחובר לדלת בטלי אגב דלת ומשתמשי לקרקע וגם נעשו מחובר לקרקע וכקרקע דמי ואין שם כלי עליהם:

וכן איתא בשבת דף נ"ח ע"ב זוג של בהמה טמאה ושל דלת טהורה ופי' רש"י דלת מחובר לבית הוא שהוא חיבור לקרקע ואינו מקבל טומאה וזוג העשוי לה בטיל לגבי' ובדף פ"א ת"ר חפי פותחת טהורין קובען בפותחת טמאים ושל גל אע"פ שחיברן בדלת וקובען במסמורת טהורין שכל מחובר לקרקע הרי הוא כקרקע ופירש רש"י של גל אם הפתוחות הזאת אינו של כלים אלא של גל דלתות שערי חצר אע"פ שחיברן בפותחת הואיל וחיבור זה בדלת היא ודלת בנין מחובר לקרקע טהורים עכ"ל מכל הלין מוכח דהני צירי ברזל שקובעים במסמורת לדלת בטל אגב דלת ונעשה מחובר לקרקע וטהורים וכן פירש רש"י בחולין דף קכ"ה ע"ב ד"ה מנא אמינא וז"ל וכן סרגי חלונות שנותנים עצים דקים או טסי ברזל בחלונות בסירוג בקליעה שלא יכנוס אדם בהם חוצצים בין בית לעלי' אם שטחו מקורה לחברתה נעשו תקרה ובטלו ואין מקבלין טומאה וחוצצים בפני טומאה עכ"ל א"כ הני צירי' ברזל כיון שנקבעו בדלת ודלת הוי כמו מחובר לקרקע ובא"ח סי' תר"פ כתב הטור בשם הר"ם מרוטנברג שהדלת בטילה לגבי בית חשיבי כמחובר לקרקע ומסתמא הי' באותו דלת צירי' כמו שנהגו בינינו ודברי הט"ז לא יוכלתי להבין איך דימה דלת זה שלא לחוץ להני ג' תרוצים של תוספות שהם כרחוק מזרח ממערב וא"כ היתר ברור הוא אף שהטומאה באיזה בית אם דעת הכהני' לסגור פתח בתיהן וחלונותיהם ולא לצאת מהן עד אחר הוצאות המת אין צריכין לצאת מבתיהן וכמו שכתב הש"ך בס"ק ט"ו:

ועוד נפלאתי על הנך רשי' אריוותא ה"ה דרישה שכתב היתר להניח המת במרתף שתחת הבית ופתח המרתף לצד חוץ ולא היה גג על גבי המרתוף ר"ל על פתח המרתוף שהיה לצד החוץ לא הי' בליטת הגג עליו אלא שחזר ופיקפק בהיתר זה כיון שסגור הדלת הא בעינן שיהיה ביציאת הקבר פותח טפח עכ"ל. וצידד להתיר ע"י נקבר הגיגאטר והט"ז השיג על זה ותמה אני דזה היתר גמור וכן מצאתי אחר כתבי זאת בשו"ת עבודת הגרשוני סימן ס"ד כדברי ושמחתי ותמה אני שלא הזכיר דברי טו"ז הנ"ל ואין ענינו לקבר סתום דהזכיר הט"ז בסימן שע"ב שהיה קוברין בענין שיש ביציאת הקבר פותח טפח ופירושו הב"ח שהי' קבר פתוח למעלה עד אויר עולם כדי שתצא הטומאה דרך חלל האויר ואם הי' בו פותח טפח אין איסור לדלג ע"ג ארונות מן הצדדים שלא על מקום פתוחה אבל אם לא היה פותח טפח אז אסור לדלג מן הצדדים דהטומאה בקעתה ועולה מן התורה אפילו כנגד מקום ריקן מן הארון אבל במקום שיש פתח איתא בהדי' בפ' השותפין דף י"ב קבר שפתחו סתום אינו מטמא כל סביביו פרץ את פצימיו וסתמו מטמא כל סביביו בית סתום אינו מטמא כל סביביו פרץ את פצימיו מטמא כל סביביו וכן כתב הב"ח בהדי' ס"ס שע"א אם יש לו פתח שלא נסתם או אפילו נסתם ולא ניטל פצימיו מותר לנגוע בכתליו אם אין שום דבר מאהיל עליו וא"כ מרתוף זה שיש לה דלת אף שהוא סתום הלא נטלו פצימיו ועשוי לפתוח ולנעול תמיד פשיטא שאינו מטמא כל סביביו ואין לומר למעלה הוא מטמא מחמת שהתקר' מאהיל דהא סתמא תנן בכל המשניות ואחד מהן בפ' ו' משנה ד' דאם טומאה בבית עליה טהורה ודוחק לומר דמיירי שהפתח פתוח דהא סתמא תנן ואמרינן בסוכה רום טפח על טפח מביא את הטומאה וחוצץ בפני הטומאה וא"כ היתר גמור הוא להניח המת במרתף באופן שאין הגג על הפתח המרתוף אף שהפתח נעול ואין בזה פקפוק כלל והדרן על הראשונים דכמו דפתח עם הצירים חשיבי כמחובר לקרקע כך החלונות דפשוטי כלי זכוכות טהורים ואף שעומדים ע"י עופרת מ"מ כיון דמחוברים הכל להבית חשיבי כמחובר לקרקע ובטלים ואינם מקבלים הטומאה וחוצצים בפני הטומאה ואף שיכולים להסיר הדלת בקל מ"מ חשיב מחובר דומי' דאמרינן בסוף חגיגה אפילו בצפוי שאינו עומד בטל ואף שהיה עומד להסירה מ"מ בטל וטהר ה"נ לענין מחובר לקרקע וגם יש ראיה מא"ח סימן ש"ח ס"ק ט' שכתב מג"א החלונות אסור להעמיד במחובר ובסי' שי"ג ס"ה כתב המ"ד ג"כ דאפי' ליקח הקיויטרן מן החלונות אסור משום דהוי מחובר לקרקע אף שנוח ליקח מהם חשיבי כמחובר ובעל הלכה ברורה חולק על שניהם בלי שום סברא וטעם וריח כל זה ברור ונכון נאום מאיר:

ונוכל נמי לומר דאותו מורה שהורה לסתום ע"י פרוכת לא טעה דאף דתנן דסדין ומפץ שאין עשוים כאהלים דאין חוצצי' התם מיירי שהי' מונחים ע"פ ארובה ואינם מחוברים אבל במחובר בכתלים חוצץ שפיר דמן הצד נמי שייך עשיות אהל כדכתבו התוס' בעירובין גבי פקק החלון ופ' ט"ז דאהלות שנינו בית שחצצו בנסרי' או ביריעות מן הצדדים טומאה בבית כלים שבחצון טהורים א"כ ה"נ ואף שהוילון מקבל טומאה דאמרינן בביצה דף י"ד ע"ב אמר עולא מפני מה אמרו וילון טמא מפני שהשמש מתחמ' כנגדו ופירש"י למה לא עשאוהו כשאר מחיצת הבית שאין מקבלת טומאה שהשמש מתעטף בשוליו לפיכך יש תורת כלי עליו מ"מ נראה דחוצץ דמידי דהוי אאוהל גופה דמטמאה טומאת אוהלים בפשתן אפ"ה חוצץ מפני הטומאה והאי ווילון כיון שמחובר לבית הוי כאוהל שהבית בכלל אהל הוא וי"ל דחוצץ כנ"ל ללמוד זכות על המורה והתוס' דמיירי באהלי' בסדין של משי דכיון דקבועין אינם מטמאין ע"ש. עוד ראיתי להזכיר מה שהביא הב"ח והש"ך והט"ז שסריגה שאנו קורין גינאטר אינו מצטרף לפותח טפח והוא משנה דף פ"ח דאהלות והביא הרמב"ם ס"פ י"ג ונפלאתי עליהם דזה דווקא בחלון עשוי להשתמש אדם אבל בחלון העשוי לאורה שיעורו בפונדיון הוא ממשנה פי' י"ג דאהלות והרמב"ם פ' י"ד א"כ סריגה לפני חלון העשוי' לאורה אם יש בחור אחד כמלא פונדיון מביא הטומאה:

תוכן העניינים

פנים מאירות חלק ב

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה