אור ברסלב

פנים מאירות חלק ב· רבי מאיר איזנשטאט

שאלה צג

שאלה צב

שכיב מרע שציוה לפני מותו שחייב לפלוני מנה על פה ואחר מותו יצאו עליו כמה ש"ח בעדים ובקנין וכמה ממרנות באופן שאינו מספיק לשלם אפילו למלוה בשטר אם נימא דמחויב ליתן גם למלוה ע"פ לפי ערך שהם גובים כיון דהודה בהודאה גמורה בשעת מיתה ומסתמא אין אדם חוטא ולא לו:

תשובה דאמרינן בפ' שבועות הדיינים דף מ"ב ע"ג מנכסי הקדש תנינא מנכסים משועבדים לא יפרע אלא בשבועה ומה לי משועבדים להדיוט ומה לי משועבדים לגבוה איצטרך סד"א הדיוט הוא דאדם עושה קנוניא על הדיוט אבל הקדש דאין אדם עושה קנוניא על הקדש קמ"ל והאמר רב הונא שכיב מרע שהקדיש כל נכסיו ואמר מנה לפלוני בידי נאמן חזקה אין אדם עשה קנוניא על הקדש אמרי ה"מ שכיב מרע אין אדם חוטא ולא לו אבל גבי בריא ודאי חיישינן. ופי' רש"י אין אדם חוטא ולא לו בשביל יורשים ומטעם זה משמע אף בהדיוט נמי כן דהא כיון דאין בנכסיו לשלם ונקרא לוה רשע ולא ישלם אם כן אין אדם חוטא ולא לו בשביל יורשין והא דאמר רב הונא חזקה אין אדם עושה קנוניא על הקדש כוונתו גם כן לטעם זה דאין עושה קנוניא על הקדש לחוטא ולא לו יגיע הנאה אלא ליורשים דהא בבריא עוש' קנוניא אפילו על הקדש וטעם זה שייך אפילו אצל הדיוט אבל הר"ן בפרק גט פשוט כתב וזה לשונו אמר המחבר מפרש במסכת עירכין דדוקא כשאמר כן כשהוא ש"מ בהקדש אבל בריא אפילו על הקדש אינו נאמן וכן ש"מ על נכסי הדיוט עכ"ל משמע דוקא על הקדש אינו עושה קנוניא מטעם דאין אדם חוטא ולא לו אבל בנכסי הדיוט לא אמרינן הכי והש"ך בח"מ סימן רנ"ה לאחר שהביא דברי בעל המאור שהשיג על הרי"ף איך כתב אם אמר בתורת הודאה גמורה אף אם לא אמר תנו נותנים וכתב עליו זה דבר ברור דהוי כמלוה על פה ואינו גובה מן המשועבדי' בין להדיוט ובין לגבוה דלאו כל כמיני' והאריך שם הש"ך וכתב תי' על זה דכיון דהקדיש נכסיו ואמר מנה לפלוני בידי ע"כ כוונתו מנה בפקדון דאם איתא דמנה בהלואה אפילו אם הוא אמת איך אומר מנה לפלוני מסתמא כוונתו לגבות והא מלוה על פה אינו גובה אלא ודאי על מנה בפקדון קאמר ולבסוף העלה להלכה וז"ל בד"א בבריא אבל ש"מ שאמר מנה לפלוני לפלוני בידי נאמן כו' שאין אדם עושה קנוניא על נכסי הקדש שאין אדם חוטא ולא לו שהרי נוטה למות כו' עד ואינו נאמן נגד לקוחות או ב"ח אחרים כו' המדקדק בדבריו יראה עין בעין דדוקא בהקדש אם אמר מנה יש לפלוני בידי מפרשינן דבריו שאמר מנה בפקדון אבל גבי לקוחות וב"ח לא מפרשינן הכי אלא י"ל דמנה בהלואה. ולפ"ז אף אם יהי' אמת מ"מ מלוה על פה אינו גובה מן המשועבדים:

והנה בטור ח"מ סי' ק"ד הביא מחלוקת הרי"ף ורב האי אי מלוה ע"פ מוקדמת לגבות מבני חורי ממלוה בשטר דלרב אלפס שיעבוד השטר הוי כמכר וכשם שהמלוה על פה אינו גובה מלקוחת מאוחרים מפני שאין לו קול כך אינו גובה מבני חורי שנשתעבדו אחרי כן ולרב האי לא הוי כמכר וכן פסק בש"ע והש"ך הביא כמה רבוותא דס"ל כהרי"ף ולא הכריע אם כן למה כתב הכא בפשיטות שאינו נאמן נגד לקוחות או ב"ח אחרים הא לפסק הש"ע י"ל דוקא מלקוחות אינו גובה אבל ב"ח לרב האי שאינו כמכר ס"ל שגובה היכי שמלוה ע"פ הוא אמת כגון שהוא בתוך זמנו וא"כ האיך כתב הש"ך בחדא בבא דאינו נאמן נגד הלקוחות או ב"ח אחרים הא נגד ב"ח אחרים ר"ל דנאמן לדעת רב האי אלא ע"כ לאו בחדא מחתי' מחתינהו אלא הטעם אליבא דכ"ע אף להרב האי אינו נאמן דחיישינן לקנוני' דוקא גבי נכסי הקדש אמרינן אין אדם עושה קנוניא בשעת מיתה על נכסי הקדש וחוטא ולא לו אבל לא לגבי נכסי הדיוט וכי היכי דס"ל להראב"ד דאם עבר זמן הלואת שמעון אע"פ שמת ראובן תוך זמן יוכל לוי לטעון לשמעון שמא פרע לך כשעבר הזמן אע"פ שיאמר שלא פרעך אינו מאמני' כי הוא עושה עמך קנוניא ה"נ גבי שמא בנכסי הדיוט חיישינן לקנוניא נמצא אי הי' אמר ן דאין אדם חוטא ולא לו אפילו גבי הדיוט א"כ נגד ב"ח אם הי' אמת א"כ לא מבעי' נגד ממרנות שלנו דאין גובים בהם ממשועבדי' אלא דאינו יוכל לומר פרעתי א"כ גובה מלוה ע"פ לפי ערכו כיון שע"כ הוא אמת אפי' נגד מלוה בשטר בעדים נמי הי' גובה אפי' הוא מאוחר למלוה בשטר היה גובה ממטלטלים דבמטלטלים אין דין קדימה ואם צוה הש"מ שהי' מלוה ע"פ מוקדם הי' נאמן לדעת רב האי לטרוף מבני חרי נגד מלוה בשטר מאוחר אבל כיון דכבר הוכחנו שלגבי הדיוט אפי' בש"מ חיישינן לקנוניא ואינו נאמן אלא נגד היורשים ומ"מ תמו' הוא דהא אף לגבי הדיוט אמרינן חזקה אין אדם חוטא ולא לו כמו דאמרינן בפ' שנים אוחזין דף ה' ע"ב דסתם רועה דעלמא כשר דאי לא תימא הכי אנן חיותא לרועה היכי מסרינן והא כתיב לפני עור לא תתן מכשול אלא חזקה אין אדם חוטא ולא לו ומוכרחים אנו לחלק דבשביל בניו חוטא אם לא בהקדש אינו חוטא בשביל בניו:

תוכן העניינים

פנים מאירות חלק ב

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה