פנים מאירות חלק ב· רבי מאיר איזנשטאט
שאלה פו
עירובין פרק י' משנה י"ב קושרין נימא במקדש אבל לא במדינה ופי' ר"ע קושרין נימא הכינור של שיר הלוים שנפסקה בשבת דקסבר מכשירי מצוה שלא יוכל לעשותו מאתמול דהא היום נפסק' דוחין את השבת ודוקא כשנפסקה באמצע שאינה קושרה אלא לפי שעה אבל סמוך ליתידות דהוי קשר של קיימא אסור וכתב הרב בת"י שכן פי' ה' יונתן ותימהני דכיון דס"ל מכשירי מצוה שאי אפשר לעשותן מע"ש דוחין מה לי שאינו של קיימא מה לי של קיימא כיון דאדחי אדחי עכ"ל ובאמת לכאורה היא תמי' רבה ונראה כד דייקינן בסוגיא דשמעתתא מוכרחי' אנו לומר כפי' ר"ע והרב ר' יונתן ז"ל דלא כפי' רש"י שפירש דקסבר מכשירי מצוה שלא הי' יכול לעשותן מאתמול דהא היום נפסק' דוחה את השבת ואע"ג דקשר אב מלאכה היא. ואיתא שם ורמינהו נימת הכינור שנפסקה לא הי' קושרה אלא עונבה לא קשיא הא רבנן והא ר"א עד דמסיק אלא לא קשי' הא רבנן הא דתניא ר"ש בן לוי שנפסקה לו נימא בכינור קושרה ר"ש אומר עונבה ר"ש בן אלעזר אומר אף היא משמעת קול אלא משלשל מלמטה וכורך מלמעלה או משלשל מלמעלה וכורך מלמטה ואי בעית אימא הא והא רבנן ולא קשי' כאן באמצע כאן מן הצד פי' רש"י משלשל מלמעלה וכורך מלמטה שהרי יש יתידות מלמעלה ולמטה שראשי נימין כרוכין בהם וכשהוא רוצה מתגלגל היתד והנימא נארכת וכו' והרי הוא כבתחילה ומגלגלין היתד עד שמתפשטת בהילכתן ומשמעת קולה ולרבנן עדיפא למשרי קשירה דהא משלשל נמי אב מלאכ' היא דמתקן כלי כהלכתו וכיון דדמי לכתחילה מיחליף ואתי נמי להתיר נימין בכינור חדש לכתחלה הילכך קשירה עדיפא הא והא רבנן דמכשירין שאי אפשר מבעוד יום דוחין והא דקתני במתני' קושרה כשנפסקה באמצע שאלמלא עונבה לא תשמיע קול והא דקתני עונבה שנפסקה בראשי' שאינו צריכה שם חיזוק וסגי' לי' בעניבה עכ"ל רש"י ז"ל:
ולכאורה איכא למידק לדברי רבינו עובדי' שמפרש כהאי איבעית אימא דדוקא באמצע אבל לא מן הצד א"כ מנ"ל לומר דאית להו לרבנן מכשירי מצוה שא"א לעשותן דדחי שבת דילמא לא דחי אלא קשירה באמצע מותר דלא הוי קשר של קיימא ובמן הצד מותר עניב' משום דלא הוי מלאכה ועוד מאי דוחקא לפרושי במתני' כאיבעית אימא ולמה לא מפרש כתי' ראשון הא רבנן והא ר"ש ולרבנן אין חילוק בין באמצע ובין מן הצד. אלא נראה ברור דס"ל דעניבה מן הצד דאף שאינו אב מלאכה מצד עניבה מ"מ הוי אב מלאכה מצד תיקון כלי ושם אינו מזיק הניגון בעניבה והוי תיקון כלי אב מלאכה וכיון שיש לתקן מכשירי מצוה ע"י עניבה תו לא מותר קשירה דזה הוי מלאכה שאינו צריכה. ולפ"ז מוכרחים אנו לומר אף לפי איבעית אימ' דס"ל לרבנן מכשירי מצוה שא"א לעשותן מע"ש דוחין וע"כ צריכין אנו לומר הא דקושרין באמצע ולא משלשל למעלה או למטה ע"כ כפירוש רש"י כיון דדמי לכתחלה מיחליף ואתי נמי להתיר נימין בכינור חדש ולפ"ז אי ס"ד דבאמצע הוי קשר של קיימא ומיתקן כלי בזה א"כ איך אפשר לומר בשביל גזירה שלא יעשה כינור חדש התירו שני אב מלאכה קשירה ותיקון כלי ולא אב מלאכה אחת שילשול דלא הוי אב מלאכה אלא מחמת תיקון כלי אלא ע"כ הא דשרי רבנן קשירה באמצע אינו אב מלאכה כלל משום כיון שמונע הניגון וכפי' ר' יונתן יתיר מיד במוצאי שבת ולא הוי קשר של קיימא ואף דמכשירי מצוה שא"א לעשותן מע"ש דוחה שבת מ"מ לא התירו לשלשל ולתקן כלי משום גזירה דכינור חדש ובזה ניחא נמי הא דקתני במתני' קושרין נימא במקדש אבל לא במדינה ואי לפי פי' רש"י דקשירה הוי אב מלאכ' איצטרך למימר אבל לא במדינ' פשיטא דאב מלאכה אסור במדינה אלא ע"כ דשבות הוא כמו אינך בבא דרישא מחזירין ציר תחתון ומחזירין רטי' ושפיר אשמועינן דאף שבות מותר במקדש אסור במדינה וכן קשירת נימא בכי האי גוונא מיירי וזה ברור ומקובל אל האמת כפי' ר' עובדי' ז"ל וכפירוש הר"ר יונתן ז"ל:
ובזה מיושב נמי מה שפירש רש"י בדף ק"ה בד"ה יכניס כו' אבל כאן לא התירו אלא שבות עכ"ל וכתב מהרש"א עניב' דנימא כינור אפילו שבות לא הוי דדבר מותר הוא כמש"כ התוספות אבל לי נראה דאף דעניבה בכל מקום דבר המותר הוא מ"מ כאן באמצע הוי משום שבות דמתקן כלי קצת והא דכתבו התוספת דעניבה דבר המותר הלא ס"ל בעלמא וכאן לא התירו אלא משום שבות דתיקון כלי קצת אבל לא קשירה דאע"ג דגם זה הוא שבות כאן מ"מ איכא למגזר במדינ' שקשיר' אב מלאכה הוא. וגם מיושב מה שהקשה מהרש"א על ד"ת ד"ה ואר"ש יכנוס קצת קשה לפ"ז מי הכריח תלמוד' לומר דמשלך נתנו לך קאי אמי שהחשיך כו' אימא דכולה מילתא קאי אעניבה דלכך הותרה עניבה משום דמשלך נתנו לך אבל קשירה לא הותרה דכל הנך דשרי לעיל במקדש שאינן אפילו במדינה אלא משום איסור שבות אבל קשירה אב מלאכה היא עכ"ל אבל לפי' ר"ע והרי אף קשירת כינור באמצע במדינה לא הוי אב מלאכה ניחא אלא דגזרינן אטו שאר קשירה קשר של קיימא שאינו בכינור ולפ"ז נמי נדחה מה שרוצה הרב ת"י להביא ראי' דקשר שאינו של קיימא לא הותר אלא במקום מצוה די"ל דשאני הכי שהוא תיקון כלי קצת ולכך לא הותר אלא במקום מצוה אבל לעולם בעלמא קשר שאינו של קיימא מותר אף שלא במקום מצוה ועיין בא"ח סי' שי"ז ודו"ק: