פנים מאירות חלק ב· רבי מאיר איזנשטאט
שאלה פה
בא"ח סי' ת"ט בש"ע ס"ב שכל דבר משום שבות לא גזרו עליו בין השמשות וכתב מגן דוד עי' בס' שצ"ד מה שיש לתמוה על הטור בזה במ"ש שם אבד המפתח בשדה אין עירובו עירוב והא אין איסור הוצאה בשדה אלא מדרבנן שהוא כרמלית ואין לחלק דשאני כאן בעירובי תחומין שהוא לדבר מצוה שהרי אין מערבין תחומין אלא לדבר מצוה משא"כ לעיל גבי עירובי חצירות שמערבין אפילו לדבר רשות וא"כ אין בערובו מצוה ע"כ גזרו עליו ב"ה זה אינו שהרי בסי' שצ"ה כתב הטור מצוה לחזור בין אחר ערובי חצירות בין אחר שיתופי מבואות עכ"ל. וכן הקשה קושי' זו על הטור בסי' שנ"ד ונפלאתי על גדול כמותו אדתקשי' לי' מסי' שצ"ד היה לו להקשות מסי' שפ"ו שכתב הטור אבל אם אמר שבועה שלא אהנה ממנו נראה שאין משתתפין לו בה אע"פ שמערבין לו בה ערובי תחומין היינו טעמא משום שאין מערבין אלא לדבר מצוה ומצוה לאו להנות ניתנו משא"כ בשותופי מבואות וא"כ יסתרו דברי הטור אהדדי הלוא כתב בסי' שצ"ה שמצוה לחזור בין אחר עירובי חצירות ובין אחר שתופי מבואות אע"כ צריכן אנו לומר כמו שכתב המג"א בסי' שפ"ו ס"ק י"א מ"ש אבל אם נדר או נשבע שלא יהנה ממנו אין משתתפין בו וכתב מג"א ע"ש בסי' שצ"ה אע"ג דערובי חצירות נמי מצוה היא מ"מ עושה אותו להנאתו וכן כתב הב"ח בס' שצ"ה וז"ל מצוה לחזור כלומר אע"ג עירובי חצירות ושיתופי מבואות מערבין אפילו לדבר הרשות מ"מ מצוה לחזור אחריהם כדי שלא יגיעו לידי איסור טילטול בחצר ובמבוי משא"כ בערובי תחומין דאין מצוה לחזור אחריו דאדרב' דאפשר דע"י ערובי תחומין יגיע לידי איסור בהליכת חוץ לתחום אלא דכדי לקיים המצוה מותר לערב עכ"ל ובר מכל דין אדקשי' לי' דברי הטור מסי' ת"ט אסי' שצ"ד הי' לו להקשות דברי הטור בסי' שצ"ד גופי' דכתב הטור שם וצריך שיהי' בין השמשות במקום שראוי ליטלו הילכך נפל גל עליו אם יכול ליטלו בלא מרא וחצינא כשר ואם לאו פסול הרי להדי' דאם יכול ליטלו בלא מרא וחצינא כשר אף שעושה מלאכת איסור שבות וכמו שדייק הש"ס בדף ל"ה ע"א בפיסקא נפל עליו גל קא ס"ד דאי בעי מצי שקיל לי' לימא מתניתן דלא כרבי דאי כרבי האמר כל דבר שהוא שבות לא גזרו עליו בין השמשות ומשני אפילו תימא רבי לא צריכה דבעי מרא וחצינא ופי' רש"י דאי בעי שקיל לי' וקתני מתני' אינו ערוב משום טילטול אבני' דשבות דרבנן הוא עכ"ל. הרי להדי' דפסק הטור דאי אין צריך מרא וחצינא הוי עירוב אף שהוא מטלטל אבני' דאתי כרבי דאמר כל דבר שהוא משום שבות לא גזרו עליו ב"ה א"כ למה כתב הטור דאם אבדו בשדה לא הוי עירוב הלוא בשדה אינו איסור טילטול אלא משום שבות והי' ראוי בין השמשות א"כ יסתרו דברי הטור בסימן אחד וכן הקשה אדברי לבוש שכתב בסי' שצ"ד בהדי' וז"ל אבל אם אפשר לו להוציאו בלא מלאכה גמורה אע"פ שצריך לעשות מלאכה שיעבור בה אשבות דרבנן הרי זה עירוב דחשיב ראוי ליטלו דכל דבר שהוא משום שבות לא גזרו עליו ב"ה ואע"ג שלא אמרו כן אלא כשיש בו צורך מצוה וגבי עירובי חצירות מאי מצוה איכא י"ל כיון שאם לא עירב אפשר לבוא לטלטל באיסור וכשהו' מערב פורש מאיסור זה מצוה חשיבי אי נמי דחשיב שעת הדחק ובשעת הדחק נמי לא גזרו ובנאבד המפתח כתב אם נמצא בשבת אם מצא בעיר הוי עירוב שיכול להביא ע"י גגות וחצירות ובשדה אינו עירוב שאינו יכול להביאו א"כ יקשה סתירה בדברי עצמו דלטעמ' דחשיב מצוה א"כ גבי נאבד המפתח נמי נימא הכי דאף אם נאבד בשדה כשר דהואיל וראוי לו ב"ה:
ועוד יקשה לו אדברי הש"ס גופא דבש"ס גבי עירובי תחומין מיתני וקתני בשדה אינו עירוב ואמאי כיון דערובי תחומין מצוה אליבא דכ"ע וכל הני משניות דלעיל מוקמינן כרבי דס"ל כל דבר משום שבות לא גזרו עליו בין השמשות אם כן אמאי יהי' אסורי' בשדה. אלא נראה ברור דדוק' בעיר דמותר לטלטל ע"י גגות אף שלא היה בידו ב"ה כיון שמצוי שימצאנו חשבינן לי' כאלו הוא בידו ואלו הי' בידו היה יכול לטלטלו ע"י גגות אבל בשדה בודאי אלו הי' מצא ב"ה היא באמת מותר או משום שהוא שעת הדחק או משום דחשיב מצוה שלא יכשל באיסור טלטול אבל בשאינו מוצאה אלא ביום השבת דצריכן אנו לומר תרתי כאלו הוא בידו ב"ה ואף אם היה בידו היינו צריכין להתיר משום סבות בזה לא אמרינן כאלו הי' בידו וזה ברור דאל"כ לא מצאנו ידינו ורגלינו בבית המדרש לישב דברי הש"ס גופא ובאמת דברי הטור במה שכתב בסי' שפ"ו אם אסר הנאת ככר עליו שאין משתתפין בו אע"פ שמערבין אף שלא נזכר חילוק זה בדברי הרא"ש והרמב"ם מוכרחי' אנו לומר כן מדברי הש"ס בפ' חולין דף ע"ח ע"ב דקאמר התם לאשירה סולם מהו איבעי לר"י תיבעי לרבנן תיבעי לר"י עד כאן לא קאמר ר"י התם דמותר לקנות בית באיסורי הנאה אלא התם דבתר דקני' לי' עירוב לא ניחא לי' דלינטר או דילמא אפילו לרבנן פיתחא הוא ואריא דרביע עליה ופירש"י ה"ג התם הוא דבתר דקנה לי' עירוב לא ניחא לי' דלינטר לא איכפת לי' בשמירתן ואשתכח דלא מיתהני מקברי אלא קניות עירוב לחודי' וההיא לאו הנאה היא כדמפרש התם דאין מערבין בתחומין אלא לדבר מצוה ומצוה לאו להנות ניתנו אבל עירובי חצירות להנאתו היא ולא לדבר מצוה והוי הנאה ופסק הרא"ש כמ"ד דאשירה מותר:
ועל פי זה ניחא לי מאי דקשי' לי' איך כתב הטור בסי' שפ"ו אם אסר עצמו בהנאה לחלק בין ערובי תחומין לשיתופי מבואות ואי ס"ד דערובי חצירות לא חשיב א"כ יש תימא הא כתב הטור בסי' שס"ג לחי שעשה מעצי אשירה כשר והוא ש"ס ערוך ד"פ ע"ב וקשי' אף דלחי אין צריך שיעור מ"מ הוא נהנה שמותר לו להוציא לתוך המבוי אבל לפי הש"ס הנ"ל דאף לרבנן דאין קונים בית באסורי הנאה מ"מ מודי דאם עשה לאשירה סולם מותר דמ"מ פיתחא הוא וארי' הוא דרביע עלה ה"נ כיון דלחי אין צריך שיעור מ"מ לחי הוא אלא ארי' הוא דרביע עלה והוא לא משתמש מידי בלחי זה כמו בסולם של אשירה ואפילו לדברי הרמב"ם שפסק בפ"ב מהלכות עירובין דין ח' שאם עשה אשירה סולם לכותל אין מערבין אחד מפני שאסור לעלות עליה מן התורה שהרי היא אסורה בהנאה מ"מ נראה דדוקא התם דלא שרי ההיא חצר אלא מכח סולם אשירה שחשיב כפתח וכיון שאסור לעלות עליה מן התורה בטל תורת פתח אבל גבי לחי שאין להשתמש בה אלא להתירה לעלמא שפיר אמרינן תורת לחי עליו וארי' הוא דרביע עליו וק"ל:
ואזכיר מה דתימה על הרמב"ם בפ"ו מהלכות עירובין וז"ל דין י"ז הנותן עירובו בבית הקברות אינו עירוב לפי שבית הקברות אסור בהנאה וכיון שרוצה בקיום העירוב שם אחר קניי' הרי נהנה בו עכ"ל ותמה אני דהא בסוגיא הש"ס משמע דטעמא דרבנן לאו משום איסור הנאה דהגע בעצמך אטו קרקע עולם שבב"ה אסור בהנאה אלא משום דבעינן שיהי' הוא ועירובו במקום אחד וכהן לא יכול לבא לשם מפני חשש טומאות וקסבר ר' יהודא מפני שיכול לחוץ ולילך בשידה ותיבה ומגדול דקסבר אהל זרוק שמיה אהל אבל רבנן סברי לא שמי' אהל ולכך אינו יכול כהן לערב אבל ישראל מותר לערב ואם הניח העירוב על קבר גופי' דאז יכול הכהן ג"כ לבוא ומייתי לי' בפשוטי כלי עץ וביה פליגי רבנן דמ"מ אסור אפילו לישראל משום דקא מקני בית באיסורי הנאה וכהן דנקט לרבותא דר' יהודא נקט ולכך כתב הטור בסימן ת"ט וצריך שיהי' עירוב במקום שיוכל להגיע אליו בין השמשות אבל אם אין יכול להגיע אליו כגון שהוא כהן והעירוב בבית הקברות אינו עירוב ר"ל אף שנתן בקרקע עולם בבית הקברות אינו אסור בהנא' מ"מ כיון שאינו יכול לבוא לשם לא הוי עירוב ופסק הלכה כרבנן משו' דרבי פליג אדר"י והלכה כרבי מחבירו אבל בקבר יחידי והוא של בנין ואסור בהנאה דפליגי אי קונים בית באיסורי הנאה פסק לקולא כר"י וכמו שכתב הרא"ש דבזה אזדו לי' תמיה' הב"י על הטור וכן כתב הב"ח אבל על הרמב"ם קשה וע"כ צריכין אנו לפרש דבית הקברות דנקט הרמב"ם שהניח על קבר גופי' והוא של בנין או תלוש ולבסוף חברו אינו ערב למ"ד דהוי כתלוש וק"ל ומשמע בפ"ק דמועד קטן דקברות הוא בבנין: