פנים מאירות חלק ב· רבי מאיר איזנשטאט
שאלה פד
נשאלתי אשה שמצאה דם אחר עשיות צרכה כשקינחה בעד הבדוק לה ובתוך השתן לא מצאה דם רק כמו חול ויש לה כאב וגם יש לה וסת קבועה אם ראוי לטהרה או לא. תשובה בדין זה כבר דברו בו ראשונים וגם אחרונים ומלא הוא על כל גדותיו בכל הפוסקים ושו"ת אך להוציא חלק אי אפשר ולברר דברינו שיהי' דברינו ברורים כשמש נציע לפניך דברי הש"ס ריש פ' האשה שהיא עושה צרכי' וראתה דם ר' מאיר אומר אם עומדת טמאה ואם יושבת טהורה ר' יוסי אומר בין כך ובין כך טהורה ובגמ' מאי שנא עומדת דאמרינן מי רגלים הדור למקור ואייתי דם יושבת נמי נימא מי רגלים הדר למקור ואייתי דם אמר שמואל במזנקת מזנקת נמי דלמא בתר דתמו מיא אתי דם אמר ר' אבא ביושב' על שפת הספל ומזנקת לתוך הספל ונמצא דם בתוך הספל דאם איתא דבתר דתמו אתי על שפת הספל איבעי ליה לאשתכוחי אמר שמואל הלכה כר"י ופירש"י דלמא בתר דתמו מיא אתי דם ממקור ולא מחמת ממי רגלים ומפי' רש"י משמע דקושי' הש"ס דניחוש דלמא אתי דם ממקור עצמו בלא מי רגלים ועל זה משני הש"ס ביושבת על שפת הספל ומזנקת לתוך הספל ונמצא הדם בתוך הספל דאם איתא דבתר דתמו מיא אתי על שפת הספל איבעי לאשתכוחי ואם נמצא גם על שפת הספל הדבר ברור דאתי הדם ממקור ואף ר"י מודה דע"כ לא פליג ר"י על ר"מ אלא ביושבת תוך הספל דלר"מ כי היכי דמטמא בעומדת ומזנקת דחייש דלמא הדר מי רגלים למקור ואייתי דם ה"נ ניחוש ביושבת דילמא בתר דתמו מיא אתי דם מן המקור אבל ר"י דמטהר בעומדת דלא חייש כלל דלמא אתי למקור אלא תלינן לקולא דאתי דם עם מי רגלים ומכה יש לה ה"נ לא חייש להאי חששא דילמא בתר דתמו מיא אתי דם מן המקור כיון דנמצא דם עם מי רגלים מסתמא עם מי רגלים אתי אבל היכי דיושבת על שפת הספל ומזנקת לתוך הספל ונמצא דם גם על שפת הספל זה ראיה גדולה ומבורר הדבר דבתר דתמו מיא אתי מן המקור ואף ר"י מודה דטמאה וק"ו אם לא נמצא דם בתוך הספל אלא נמצאת על שפת הספל דטמאה וק"ו בן בנו של ק"ו אם בדקה עצמה בעד הבדוק ומצאה עליו דם אחר עשיות צרכי' שבודאי מן המקור הוא בא ואף שמצאה דם בתוך השתנה י"ל כיון דברור לנו שבא אחר דתמו מיא בודאי אתי מן המקור וטמאה מיהו נוכל לומר אף לפי' רש"י דהכי פריך המקשה וניחוש דילמא דבתר דתמו מיא אתי דם ר"ל דילמא לא אתי כלל האי דם עם מי רגלים שנתלה כיון דאין דרך דם לאתויי עם מי רגלים שבודאי מכה יש לה במקום מי רגלים דילמא בתר דתמו מיא אתי דם מן המקור ועל זה משני אם איתא דבתר דתמו מיא אתי על שפת הספל איבעי לאשתכוחי אבל אם הי' ברור לן שבא הדם עם מי רגלים אף דאתי דם בתר דתמו מיא לא חיישינן דאתי מן המקור אלא תלינן האי דם הוא תמצית הדם הנשאר ממי רגלים ודבר זה אינו מוכרח ברש"י אבל מ"מ נשמע דאם לא נמצא דם בתוך מי רגלים בספל ונמצא על שפת הספל וק"ו היכי שבדקה בעד הבדוק ומצאה דם אחר צרכי' ובתוך מי רגלים לא מצאה שהדבר ברור הוא שממקור אתי וטמאה אף לר"י ואף הרמב"ם והרמב"ן והרשב"א דפסקו הלכתא כר"י ולא חילקו בין עומדת או יושבת ובין מקלחת או שותתת מ"מ היכי דיושבת על שפת הספל ומקלחת לתוך הספל ולא נמצא דם בתוך הספל אלא על שפת הספל ופשיטא אם בדקה עצמה ומצאה על העד דם מודה אף ר"י דטמאה דזה ברור דאתי ממקור ולא טיהר ר"י אלא עומדת ויושבת בין מקלחת בין שותתת ונמצא דם בתוך השתן אבל אם לא נמצא דם בתוך השתן ונמצא על שפת הספל דזה ברור דאתי ממקור עצמו ומטמאה ר"י וכל זה לפי' רש"י. אבל התוס' הקשה על פי' רש"י ד"ה דילמא בתר דתמו מיא פי' אפילו במזנקת דילמא בתר שהניחה מלזנק ושותתת הדור למקור ואתי דם אבל על פי' הקונטרס דפי' דלאחר שכלו מי רגלים אתי דם כי אורחי' קשה א"כ בשעה שהוא מזנקת נמי ליפרוך דילמא בא דם כדרכו כשאר אשה שהיא רואה וכו'. וע"פ דרך זה דרך הרא"ש שמפרש לבתר שכתב דעומדת אפשר לזנק אבל בעומדת ושותתת דלא איירי בה ר"מ לא אשכחן דמטהר בי' ר' יוסי כתב וז"ל והא דמוקי הגמרא יושבת דמתניתן ביושבת על שפת הספל ומזנקת לתוך הספל נראה היינו דוקא לר"מ דמטמא ביושבת ושותתת הילכך במזנקת נמי איכא למיחש דבתר דתמו מיא ופסק הזינוק ואין המים יוצאים בגבורה הוי ליה כמו שותתת וחזרו מים למקור והביאו הדם אבל לר"י דמטהר עומדת בחדא לטיבותא דמזנקת ביושבת ושותתת נמי לא חייש דילמא בתר דתמו מיא אתי דם ומטהר יושבת בכל ענין עכ"ל ואף לכאורה נראה לומר הא דכתב הרא"ש דמטהר ר"י יושבת בכל ענין ר"ל ביושבת על אמצע הספל ובין מזנקת ובין שותתת טהורה דלר"מ טמאה דחיישינן דילמא בתר דתמו מיא ור"י לא חייש אבל יושבת על שפת הספל ומזנקת לתוך הספל והדם נמצא גם על שפת הספל דראי' גדולה דבתר דתמו מיא אתי מודה ר"י דטמאה ופשיטא אם לא מצאה בתוך הספל אלא בשפת הספל דמודה ר"י דמטמאה אבל כד דייקינן שפיר לישנא הרא"ש דמפרש קושי' הש"ס מזנקת נמי דילמא בתר דתמו מיא ופסק הזינוק ואין המים יוצאה בגבורה הוי ליה כמו שותתת חזרו מי רגלים למקור כו' א"כ אינו מפרש כפירש"י דחיישינן דלמא בתר דתמו מיא אתי דם ממקור עצמו אלא כפי' התוס' לבתר שהניחה מלזנק ושותתת הדרי למקור ועל זה משני אם איתא דבתר דתמו מיא ר"ל לאחר שהניחה מלזנק ופסק הזינוק והוי לי' כמו שותתת על שפת הספל איבעי לאשכוחי ולפ"ז אף אם מצא גם על שפת הספל אנו אומרים שבאו מחמת שותתת לבתר שפסח כח הזינוק וכי היכי דר"י מטהר בחדא ליטובתא בעומדת ומזנקת או יושבת ושותתת ה"נ מטהר דלא חייש דלמא הדר מי רגלים למקור ואתי דם ולפ"ז אפילו אם לא נמצא דם בתוך הספל אלא על שפת הספל נמי מטהר ר"י כיון דטעמא דס"ל דלאחר שפסק הזינוק היא שותתת לבסוף ומה לי אם שותתת בתחלה או שותתת בסוף דלעולם לא חייש ר"י דלמא הדר מי רגלים למקור ואתי דם ממקור אבל היכי שאינו מוצאת בתוך מי רגלים ואח"כ כשבדקה מוצאת על העד דם ודאי האי דם ממקור קא אתו ואפילו ר"י מודה דטמאה וכן הבי' הב"י בדברי הרא"ש כמו שכתבתי דלאחר שהביא בשם מרדכי בפ' ב' דשבועות וז"ל דאע"ג דקי"ל כר"י דמטהר ה"מ בנמצא בספל שאז דרך לבא אבל אם בדקה אחרי כן מצאה דם ההוא דם הוי מן המקור כיון דלא אתי ממש עם מי רגלים עכ"ל וכתב הב"י ונראה דלהרא"ש דסבר דר"י מטהר ביושבת בכל גוונא כמו שכתבתי לעיל בהא נמי מטהרים משום דאמרינן כיון דעם מי רגלים אתי ודאי לאו דם המקור הוא ודם הזה הנמצא אח"כ אינו אלא תמצית הדם ההוא שיצא עם מי רגלים וכן נראה מדברי הר"ן כו':
ומיהו היכי דלא ראתה עם מי רגלים ואחר השתנה בדקה ומצאה דם ודאי טמאה לכ"ע אפילו להרא"ש דמטהר בההיא שאני התם דלא ידעינן בודאי בתר דתמו מיא אתי דם שאף על פי שלא נמצא אלא על שפת הספל אפשר שבסוף השתנה עד שלא כלו מי רגלים לגמרי אתי דם וכל שבא עם מי רגלים ודאי אין מן המקור אבל הכא דחזינן בהדי' דלא נראה דם עד אחר גמר השתנה ליכא למיתלי במידי הילכך פשיטא דטמאה לכ"ע עכ"ל. ומיהו נראה במ"ש דלהרא"ש דמטהר ביושבת בכל גוונ' בהא נמי מטהרי' דדם זה אינו אלא תמצית הדם ההיא שיצא עם מי רגלים אינו מוכרח לפע"ד בדברי הרא"ש דס"ל דוקא כשותתת מטהר ר"י בחד לטיבותא דלא חייש דילמא הדר מי רגלים למקור ואתי דם ולא חייש נמי דלמא בתר דתמו מיא אתי דם דמ"מ לא נפקא מכלל שותתת דעכ"פ שותתין בסופן ואתי עם מי רגלים אבל היכי שבודקת עצמה ומוצאת דם על העד אף שמוצאת בתוך מי רגלים כיון דדם שעל העד לא בא עם מי רגלים אמרינן דאתי ממקור ומאן דאמר דס"ל להרא"ש דתלינן ואמרינן דאתי מתמצית הדם שכבר יצא ע"י מי רגלים ואף בדברי הר"ן אינו מוכרח לומר כן ותדע דהא הביא תחלה בשם הגהות מיימוני בשם הרב ר"מ דאף ר"י לא מטהר ביושבת אלא ביושבת על שפת הספל ומזנקת לתוך הספל וכו' דהא ביושבת לא פליגי וכי היכי דלא מטהר ר' מאיר ביושבת אלא בכי האי גוונא ה"נ לר"י לפי שיטת ר"י כו'. והרב הר"ן כתב בתשובה דכל שקליא וטריא לר"מ איתמר ולא לר' יוסי וכל זה מסכים אני למה שאמרתי בשם הרב רבינו מאיר ביושבת וביוצא דם על שפת הספל מודה ר"י דטמאה אבל לא כמו שכתבתי וכמו שאפרש והטעם שהזקיקני לומר כו' ולפיכך אני אומר דמודה ר"י ביושבת על שפת הספל ומזנקת לתוך הספל ונמצא דם על שפת הספל ולא בתוך הספל דטמאה משום דרגלים לדבר דבתר דתמו מיא אתי דמא דאי לא בתוך הספל נמי מבעי' לי' לאשכוחי אבל נמצא דם בתוך הספל ועל שפת הספל בכי האי גוונא נמי פלוגתייהו דר"מ ור"י כו' ור"י לא חייש למעוטא היכא דלא מוכח מילתא לאיסור מטהר לה ונמצא דם בתוך הספל ועל שפת הספל לא מוכח מילתא כלל לפי שהדבר ידוע שמי רגלים דמזנק' מתחלה בסופן שותתין וכיון שכן כמו שאתה אומר דביושבת באמצע הספל ונמצא דם בתוך הספל דלר"י טהורה משום דלא מוכח מילתא דמסתמא אמרינן שדם זה עם מי רגלים בא כו':
הרי הדבר מבואר מדתלי הר"ן טעמא שהדבר ידוע שמי רגלים מזנקי' מתחלה ושותתין בסופן דס"ל כפי' תוס' דטעמא דחיישינן לר"מ דבתר דתמו מיא התחילו להיות שותתין ולר"י דמטהר ביושבת באמצע הספל אף שותתת ה"נ ביושבת על שפת הספל ומקלחת לתוך הספל ונמצא דם על שפת הספל ובתוך הספל נמי מטהר. ולכאורה מה הי' צריך לטעם זה אליבא דר"י דאף אם נימא דאין מי רגלים שותתין בסופ' נמי טהור לר"י כיון דנמצא דם בתוך הספל ואף שנמצא בשפת הספל תולין לומר דהאי דם אף דאתי בלא מי רגלים מ"מ טהורה משום דתלינן דהוא תמצית הדם דאתי תחלה עם מי רגלים אלא ע"כ אי האי דם אתי בלא מי רגלים לא תלינן דאתי מחמת תמצית הדם ולכך הוכרח לטעמא אליבא דר"י דידוע שמי רגלים דמזנקי' מתחילתם בסופן שותתין. והא דכתב הר"ן באותו תשובה הביאו הב"י וז"ל נידן שלפנינו הרי היא כנמצא בתוך הספל ועל שפת הספל שהרי אותו חצץ אדום נמצא עם מי רגלים ולאחר מכאן ע"י בדיקה מחמת אותו תמצית הנשאר ממי רגלים ואין כאן הוכחה כלל בתר דתמו מיא אתא דם ולר"י טהורה כו' הרי שתלי אף שמצא ע"י בדיקה שבא מחמת אותי תמצית משום דהתם מיירי בחצץ אדום וכן נמצא על עד הבדוק וכיון שדם זה משונה משאר דמים ולכך תולין כמו שבא דם החצץ עם מי רגלים כן בא אח"כ על העד מדם החצץ האדום מתמצית שבא עם מי רגלים וכן כתב אח"כ הר"ן בהדיא סברא זו ורצה לטהר אפילו אליבא דר"מ וז"ל אבל כאן שאינו יוצא אלא כמו חצץ אדום שהוא מפורסם לרופאים שרגיל להוליד בכליות ובשעת וסתה היא רואה דם כשאר נשים האיך נאמר דכי הדרי מי רגלים למקור מפקי דם כי האי ובשעה אחרת אינו יוצא ממנה כעין אותו דם כלל כו'. הרי להדיא כיון דכל פעם אינה רואה דם כי האי חצץ אדום ממילא תלינן שפיר בתמצית דחצץ אדום שראתה תחלה עם מי רגלים אבל אם ראתה דם בעין על העד שבדקה עצמה י"ל דלא ס"ל להר"ן דתלינן בתמצית הדם שראתה תחלה עם מי רגלים כיון דדם זה דומה לשאר הדמים שהוא רואית תמיד תלינן דלמא בא מן המקור ודם טמא הוא:
ולפ"ז נוכל לומר אף דהר"ן ס"ל כפי' הרא"ש דמי רגלים המזנק' מתחלתן בסופן שותתי' אפ"ה אם יושבת על שפת הספל ומזנקת לתוך הספל ונמצא דם על שפת הספל ולא בתוך הספל דטמאה משום דרגלים לדבר בתר דתמו מיא אתי דמי ר"ל דם לבד בלי מי רגלים דאי לא ר"ל עם מי רגלים בתוך הספל נמי בעי לאשכוחי נוכל לומר ג"כ דאף הרא"ש מודה בדין זה ולא כתב הרא"ש ביושב' ושותתת נמי לא חייש דילמא בתר דתמו מיא אתי הדם ומטהר יושבת בכל ענין ר"ל בין שותתת ובין מזנקת ונמצא דם בתוך הספל וגם על שפת הספל בהא מטהר ר"י דאף בתר דתמו מיא מים שותתין ור"י מטהר בשותתין משום דס"ל שבודאי אתי עם מי רגלים אבל אם לא נמצא בתוך הספל ונמצא על שפת הספל הרי ראי' שלא בא עם מי רגלים דאל"כ בתוך הספל נמי בעי לאשכוחי וי"ל דמודה ר"י דטמאה ואינו מוכרח כלל בדברי הרא"ש דמטהר ר"י אף בכי האי גוונא כמו שהבין הב"י דלמא ס"ל כהר"ן ודו"ק:
ונ"ל עוד אף להרב הב"י דס"ל דלהר"ן והרא"ש דס"ל דתלינן דהאי דם שמצאה אחר בדיקה הוא תמצית הדם ההוא שיצא עם מי רגלים נראה דוקא אם מוצא דם בהשתנה אז תולה דם הבדיקה בעד אחר השתנה באותו דם שיצא כבר ע"י השתנה אבל אם נמצא בהשתנה כמו חול אדום ואח"כ בבדיקת העד היא לא תלינן האי דם בחול אדום דחיישינן דלמא מן המקור הוא בא כשאר דם דרגיל לבא מן המקור ותדע דהא בתחלה כתב הב"י בשם הגהות מיימוני בפ"ה וז"ל פשיטא שאם אחר השתנה בדקה ומצאה דם טמאה היא אם לא שדם מכה היא והמרדכי כתב בפ' דשבועות דאע"ג דקי"ל כר"י ה"מ בנמצא בתוך הספל כו' אבל אם בדקה אחרי כן ומצאה דם ההוא דם הוי מן המקור כיון דלא אתי ממש עם מי רגלים וע"ז כתב הב"י שלדעת הרא"ש והר"ן נראה לי דבהא נמי מטהרים משום דדם שנמצא אח"כ אינו אלא צחצוחי אותו דם שבא תחלה עם מי רגלים. והנה המעיין בדברי המרדכי יראה להדיא דהא כתב המרדכי דאע"ג דקי"ל כר"י כו' שרצה להביא ראיה לנידן שלו שנשאל על האשה שבשעה שהיא עושה צרכי' רואה דם על המים כמו קרטין קרטין כמין חול ואינם אדומות אלא דיה חזרנו על כל הצדדים ולא מצאנו לה היתר אם בכל פעם שבודקת עצמה רואה דם בעד שמקנתת בו על זה כתב המרדכי אע"ג דקי"ל כר"י ה"מ כשנמצא בספל כו' אבל אם בדקה אח"כ ההוא דם הוי מן המקור כו':
ולפ"ז קשה קושיא חזקה על הרב הב"י שהרי בסוף הסי' הביא דינו דמרדכי הנ"ל וכתב עליו שדין זה אינו דומה לנידן דתשובת הר"ן דהתם לא היה חול אלא כמין חול ועוד שאח"כ היתה מוצאת דם ממש בעד שבודקת בו משא"כ בנידן דתשובת הרב הר"ן שהי' חצץ ממש ולא היתה דם כלל עכ"ל. ולכאורה יקשה הלא כתב הב"י על דינו דהגהות מיימוני ומה שכתב המרדכי דההוא דם הוי מן המקור כיון דלא אתי ממש עם מי רגלים דנראה לו מדברי הרב הר"ן דבהא נמי מטהר דטעמא משום כיון דחזינן דאתי דם עם מי רגלים אמרינן דם שנמצא אח"כ אינו אלא צחצוחי אותו דם וקשה הלוא כתב בס"ס הרב הב"י שאף הר"ן מודה לדינו של מרדכי דעד כאן לא מטהר הר"ן בנידן דידיה שהי' חצץ ממש ועל הבדיקה נמי היה חצץ אמרינן מחמת תמצית שנשאר ממי רגליה אבל בנידן דמרדכי שהיתה מוצאה אח"כ דם על העד מודה הר"ן דלא תלינן שבאה מן הקרטין ולעיל כתב דנראה לו להתיר להר"ן האי דינו דהגהות מיימוני שמיירי שבדקה ומצאה דם על העד אח"כ דטהורה להר"ן דתלינן דאתי מצחצוחי דם שבא עם מי רגליה הרי להדי' דלהר"ן אף שראתה אח"כ דם גמור על העד אפ"ה מטהר א"כ יסתרו דברי הב"י בסי' אחד אלא ע"כ אף דמרדכי הביא ראי' לנידן שלו דלא קי"ל כר"י אלא בנמצא תוך הספל אבל אם בדקה אח"כ ומצאה דם האי דם הוי מן המקור מ"מ הרב הב"י הביא דברי המרדכי על הך דינא דהגהות מיימוני דאם אחר השתנה בדקה ומצאה דם טמאה ללמוד ממנו דינו דהגהות מיימוני דמטמאה בכי האי גוונא אם לא שדם מכה הוא ומיירי שמצאה דם בהשתנה וע"ז כתב דנראה מדברי הר"ן שמטהר נמי בכי האי גוונא דלעולם תולין מין במינו וכשם שטיהר הר"ן דאם מצאה חצץ אדום ואח"כ בבדיקת העד נמי מצאה כמין חצץ אדום דאמרינן דאתי מחמת אותו תמצית שמצאה בתוך מי רגליה ה"נ מטהר הר"ן אם מצאה בתוך הספל דם ואח"כ מצאה בעד הבדיקה נמי דם דתולין דהא דם מחמת תמצית הדם דאתי מעיקרא עם מי רגליה אתי אבל בנדון שנשאל עליו המרדכי לא היה אלא כעין קרטין ואח"כ בעד שבדקה מצאה דם גמור ולכך לא תלינן הדם שבא מתמצית הקרטין מלבד מה שכתבנו דאפשר לומר דאף אם נמצא דם גמור בתוך הספל ואח"כ בדקה עצמה ומצאה דם לא תלינן הדם התמצית מדאיצטרך להר"ן לפרש הא דמטהר ר"י בנמצא הדם בתוך הספל ועל שפת הספל דטעמא דמי רגלים מזנקים מתחלתם ושותתין בסופן ולא קאמר דאף דאין שותתין בסופן מ"מ תלינן דהאי דם אתי מדם התמצית שבא תחלה עם מי רגליה אלא ע"כ בדם שלא בא עם מי רגלים לא תלינן שבא מצחצוחי הדם הראשון שבא עם מי רגלים ואף אם נסמוך בזה על הב"י מ"מ הביא דלא לוסיף עלה אם מצאה כמו חול בתוך מי רגלים ואח"כ מוצאית על העד הבדיקה דם גמור לא תלינן דהאי דם אתי מתמצית החול האדום הזה וזה ממש כעין דינו דהמרדכי דכתב הב"י דאף הר"ן מודה לדין זה דהאי דם ממקור אתי:
והנה הרב רבינו מאיר ס"ל דאף ר"י לא טיהר ביושבת אלא ביושבת על שפת הספל ומזנק' לתוך הספל ונמצא הדם תוך הספל דליכא למימר דהא דאוקמינ' הכי ה"מ לר"מ דמחמיר אבל לר"י דמקיל טהור בכל ענין דהא ביושבת לא פליגי וכי היכי דלא מטהר ר"מ ביושבת אלא בכי האי גוונא ה"נ לר"י לפי שיטת ר"י שפירש דכולה מתני' בין עומדת ובין יושבת איירי במזנקת כו'. והנה לדעת ר"י דס"ל בעומדת ושותתת דלא איירי ר"מ מודה ר"י דטמאה וכן ס"ל להרב רבינו מאיר כיון דפריך הש"ס יושבת נמי נימא מי רגלים הדר למקור ומשני במזנקת ופריך מזנקת נמי דילמא בתר דתמו מיא ומשני כגון שיושבת על שפת הספל וא"כ לא מיירי ר"מ אלא במזנקת לתוך הספל ויושבת על שפת הספל ונמצא הדם בתוך הספל דאם איתא דבתר דתמו מיא על שפת הספל בעי לאשכוחי ולא פליג ר"מ ור"י אלא ביושבת ומזנקת אבל ביושבת ושותתת לא מיירי ר"מ ונמצא עומדת ושותתת ויושבת שוין דמודה ר"י דטמאה. ובאמת קשה לי על פי' הרא"ש והר"ם דאם איתא דמודה ר"י בעומדת ויושבת היכי דשותתת א"כ הא דקאמר הש"ס בפ' כל היד דף י"ד ע"ב גבי בדקה עצמה בעד שאינו בדוק ולמחר מצאה עליו דם דר"מ מטמאה ור' יוסי מטהר ואמרינן כשטיהר ר"י לעצמו טיהר ר"ל דאזיל לטעמי' דס"ל באשה שעושה צרכי' בין עומדת ובין יושבת טהורה ואם איתא דמודה ר"י בעומדת ושותתת וכן ביושבת ושותתת מאי חזית דמדמי עד שאינו בדוק לעומדת ויושבת ומקלחת נידמה לעומדת ויושבת ושותתת דעכ"פ איכא לספיקונהו דממי רגלים קא אתי ואפ"ה מטמאה ר"י ואין לומר דס"ל כיון דשותתת בודאי מן המקור אתי ואין כאן ספק א"כ סוערת קושי' חזקה אחרת דמאי פריך הש"ס בהך סוגי' ור"י בחד ספיקא מטהר בש"ס מבעי' ולפי דברי הרא"ש והר"ם מאי קשי' דילמא בסיפא מיירי אפילו אם היא עומדת או יושבת ושותתת וליכא ס"ס אלא ספק אחד ספק מן האיש ספק מן האשה אפ"ה מטהר דכל ספק אחד מטהר:
וכבר כתבתי מזה בספרי בשאלה י"ב וכתבתי שם שמצאתי קושי' זו בשם הב"ח והניחו בצ"ע ויש עוד חומרא אחרת והוא חומרת רבינו חננאל דס"ל דר"י מטהר משום נדה ומטמאה משום כתם ולכתחלה לא קאי אלא אסיפא היכי דאיכא ס"ס אבל ביושבת ומזנקת פליגי ר"י ור"מ מטמאה משום נדה ור"י מטהר בדעבד אם נגע בטהרות אבל לבעלה הוי לכתחיל' וטמאה ואינו טהורה אלא ביושבת ומזנקת לתוך הספל ונמצא הדם בתוך הספל ולא על שפת הספל. וזה שכתב רמ"א בהגה' וז"ל וי"א אפילו ביושבת אין להתיר אלא במקלחת ונמצא הדם בתוך הספל אבל על שפת הספל ובעומדת בכל ענין טמאה והכי נהוג וזה כדעת ר"ח דמחמיר ואח"כ כתב רמ"א אבל אם אינו מרגשת כאב ובודקת עצמה אחר הטלת מים ומצאה דם אם לא מצאה דם במי רגלים ודאי טמאה אבל אם מצאה דם תוך מי רגלים וגם על עד שבדקה עצמה בו יש אומרי' שהיא טמאה כו' וי"א שהיא טהורה דדם שנמצא תולין שעדיין נשאר מתמצית מי רגלים והוא מחלוקת המרדכי עם הרא"ש לפי הבנת הב"י:
וכתב הש"ך ס"ק ח' י"א שהיא טמאה קשה לאיזה צורך כתב כלל האי דינא דהא כבר כתב לעיל דאין להתיר אלא ביושבת ומקלחת וכו' ולי נראה דלעיל לא כתב רמ"א אלא מצד המנהג ומצד החומר' כי רוב המפרשי' דחו פי' ר"ח וכן מצאתי בהדי' בדרכי משה שהעתיק לשון הב"י וז"ל אע"ג דבהגהות מיימוני כתב כפי' ר"ח להחמיר בדם הנמצא תוך מי רגלים של אשה וכן כתב הרא"ש והתוס' משמו וכ"כ המרדכי בשם הר"ם מ"מ לענין הלכה כיון שהפוסקי' פסקו להקל לטהר אותה לבעלה עליהם אנו סומכי' ומדהעתיק לשון הב"י ש"מ דס"ל כוותי' דלענין הדין קי"ל להקל ולא כתב כן בתחילת הגה' רק מצד המנהג מצד החומרא אבל אחר זה באם מצאה דם בתוך מי רגלים וגם על עד שבדקה בו הוא פלוגתא דמרדכי והרא"ש והר"ן דפליגי מצד הדין דאף אם נימא דר"י מטהר לגמרי מ"מ מודה היכי דבדקה אחר מי רגלים ומצאה על העד שבדקה בו דטמאה דע"כ לא פליג ר"י אלא דאין חושש דילמא בתר דתמו מיא אתי דם אבל אם ברור הדבר דאתי דם בתר דתמו מיא מסתמא באו מן המקור וטמאה ולדעת הר"ן והרא"ש תולין שבאה מתמצית הדם שבא עם מי רגלים וכבר כתבנו שאינו מוכרח כן מהרא"ש וכן מצאתי שנכתב בהגה' של ש"ע ר' משה רבק"ש ולפע"ד לא משמע מהרא"ש מידי עכ"ל וזה ת"ל כדברינו אשר בארנו בארוכה וגם הראנו באצבע שאף מדברי הר"ן אינו מוכרח מידי ומה שכתב הש"ך בס"ק ח' לפמ"ש לעיל ס"ק ג' שפי' ר"ח הוא עיקר אין כאן חומרא כבר שדינא בי' נרגא בספרי בתשובה סי' י"ב וע"ש באורך:
ועתה נחזור על הנידן שלפנינו שהיא מוצאה דם על העד שקינחה בו ובתוך השתן לא נמצא דם רק כמו חול בוודאי בא מן המקור ולא תלינן דהאי דם אתי מן התמצית החול דעד כאן לא קאמר הר"ן דתלינן היכי שנמצא על העד ג"כ כמין חול וחצץ כמו בתוך מי רגלים אבל לא כן בנידן שלפנינו שמוצא דם גמור וכמו שכתב הב"י בהדי' שנידן של המרדכי אינו כמו נידן של הר"ן ומשמע מדבריו שהר"ן מודה לדברי המרדכי היכי שמצא כעין קרטין כמו חול ובעד הבדיקה מצאה דם שמודה הר"ן דטמאה ואף שכתב הב"י דס"ל להר"ן דתולין בתמצית הדם ההוא הבאה מן המקור ופליג על הגהות מיימוני היינו היכי שמצאה גם בתוך השתנה דם אז תולין מין במינו אבל לא כן בדינינו שלא מצאה דם גמור רק כמין חול ובודאי אחר דתמו מיא אתי דם מן המקור ומודה ר"י דטמאה ואפילו אם ראתה גם במי רגלים דם גמור כבר כתבנו דאינו מוכרח לא מדברי הרא"ש ולא מדברי הר"ן שנתלה לקולא והבו דלא לוסיף עלה אם לא נמצא בתוך השתנה דם אלא כמין חול דלא תלינן דאתי האי דם מתמצית החול א"כ אין לטהר אשה זו אך יש צד להקל דמרגשת כאב לפי לשון השואל לא נתברר אם יש לה תמיד הכאב הזה או לפרקי'. ובדרכי משה כתב בשם הר"י מולין האשה המצטערת מאוד ביציאת מי רגליה ולאחר שתעמוד מצרכי' בודקת עצמה ומצאה לרוב פעמים על העד דם ואינו אדום רק שהוא כמו מוגלא והשיב בשם אי' שלום דהואיל ורואה תמיד ע"י כאב אז תולין שמחמת המכה היא וטהורה אבל אם רואה לפעמים בלי כאב טמאה ועוד בכאן יש לסמוך להתיר לומר שלא בא מן המקור הואיל ואינו דומה למראה דם אלא למוגלא ואע"פ שאין אנו בקיאי' במראות הדם לענין כזה מקלינן עכ"ל. וכן נראה מלשון רמ"א בהגה' ש"ע שהעתיק דברי מהר"י וכתב אפילו אם מצאה דם אחר הטלת מי רגלים כשמקנחת עצמה טהורה דמאחר דמרגשת כאב ואינו מוצאה דם רק אחר הטלת מי רגלים ודאי דם מכה היא כו' משמע שהיא מרגשת כאב בהטלת מי רגליה הסמוך לבדיקתה בעד הקינוח משום הכי טהורה אבל אם לא הרגישה כאב לא תלינן האי דם דאתי מחמת אותו חצץ ואע"פ שלפעמים הרגישה כאב בהטלת מי רגליה כיון שעכשיו אינו מרגשת כאב לא תלינן לקולא וכן כתב הבית יוסף בס"ס בשם הר"י מולין וכן משמע מדברי הט"ז בס"ס זה כדברינו. ואגב אזכיר מה דתמי' לי על ט"ז שכתב על הבית יוסף שהקשה דברי תשובת הר"ן על דברי המרדכי וכתב הט"ז וזה לשונו אבל באמת תימה רבה עליו שאין כאן קושי' כל עיקר דמרדכי לא איירי כלל מענין איסור או היתר כו' אבל הר"ן מיירי מצד הקרטין עצמן כמבואר בדבריו דאין שם דם עליהם כלל ומותר אפילו לר"מ והנה תמי' לתמיהתו דהא המעיין בדברי הב"י יראה להדי' שרצה הר"ן להתיר תחילה אליבא דר' יוסי מטעם שהרי אותו חצץ אדום נמצא עם מי רגליה ולאחר מכאן ע"י בדיקה מחמת אותו תמצית שנשאר ממי רגליה ואין כאן הוכחה כלל דבתר דתמו מיא אתי דם ולר"י טהורה:
ועוד אני אומר דאפילו לר"מ איתתא שרי' כו' הרי דטיהר תחילה אליבא דר"י מטעם דתולין דאתי מתמצית המי רגלי' וא"כ שפיר הוכרח הב"י לחלק דאין דומה נידן דהמרדכי לנידן דתשובת הר"ן וז"ל והדרן לכללן דאם האשה מרגשת כאב תמיד קודם הטלת מי רגלי' אף שבדקה עצמה אח"כ ומצאה דם תולין שבאה מתמצית החצץ מאחר שמרגשת כאב וגם יש לה לבדוק כמו שכתב רמ"א כיש מחמירין שלא להתיר רק באשה שיש לה וסת להצריכה בדיקה אבל אם אינה מרגשת כאב קודם הטלת מי רגלי' ובדקה עצמה ומצאה דם אף שלפעמים היתה מרגשת כאב טמאה דבודאי האי דם ממקור קאתי ולא תלינן דאתי מאותו חצץ אדום הנמצא תוך מי רגלים והנראה לפע"ד כתבתי:
היום יום ו' ה' אדר שני תפ"ל נאום מאיר.
ואגב דאיירינן בהלכות נדה באתי להזכיר מאי דתמי' לי טובא על הרב הב"י שכתב בסי' קפ"ז על מה שכתב הטור אשה שראתה דם מחמת תשמיש בכדי שתרד מן המטה ותמה הב"י על הטור דהא מוכח מן הש"ס דאם שהתה כשיעור זה קודם שבדקה לא מחזקינן לי' שמחמת תשמיש ראתה וכן הקשה מדברי הרמב"ם בפ"ח מהלכות שגגות שכתב דאם שהתה עד כדי שתושיט ידה לתחת הכר ותטול עד לבדוק בו ואח"כ קנחה עצמה שניהם טמאים מספק ופטורים מן הקרבן וכו'. ותירץ שמא י"ל שמה שכתב הרמב"ם שפטורים מן הקרבן היינו לומר שפטורים מחטאת אבל חייבין באשם תלוי וסוברים סמ"ג וסמ"ק וסה"ת ורבינו שמאחר שחייב אשם תלוי אינו רשאי לקיימה כל שראתה כן שלשה פעמים עכ"ל ונוראות נפלאתי דהא בגמ' בפ' כל היד דף י"ד ע"ב איתא בפיסקא נמצא על שלה לאחר זמן תנא וחייבים אשם תלוי ותנא דידן מ"ט בעינן חתיכה משתי חתיכות והרמב"ם בפ"ח מהלכות שגגות פסק כתנא דידן וז"ל דהבא על האשה שהיא ספק נדה פטור מאשם תלוי לפיכך האשה שנמצא דם על עד שלה לאחר זמן הרי אלו פטורים מקרבן ש"מ דפסק כתנא דידן דבעינן חתיכה משתי חתיכות אם כן איך כתב הב"י דס"ל להרמב"ם בנמצא על עד שלה לאחר זמן דחייב אשם תלוי וצ"ע