פנים מאירות חלק ב· רבי מאיר איזנשטאט
שאלה עה
הנה כתבו קבלתי ואודות השאלה אשר שאל מכ"ת באחד שנתן יינו בחביות של יין שרף והחביות היה ישינים מזמן רב אלא נשתהו בפסח והרגישו כולם טעם יין שרף ואם אמנם לפום רהיטא נראין דברי מכ"ת בהא הסכמת אחרונים כדעת הפוסקים אפילו דלית בה כזית בכדי אכילת פרס עובר בבל יראה ולפ"ז אסור אף אחר פסח דהא בס"ס תמ"ז כללא כייל הרב הב"י וז"ל דהא כיון דחמץ שעבר עליו בפסח לא מיתסר אלא משום דקניס ליה מפני שעבר בבל יראה כל שעובר בכלל קנס הוא ואע"פ שהוא מעורב עכ"ל. וכתב הטור דבר שעוברין עליו אפילו נתערב ממילא קודם פסח צריך לבערו ואם לא ביערו אסור ובסי' תמ"ב כתב הב"י על הא שכתב הטור וכן יראה דעת רב נטרונאי דקדוק שאינו משמע כן מפורש בדבריו שמפני שלא כתב חייבים אתם לבערו יש מקום לומר שלא כתב שצריכים לבערו כדי שלא יעבור עליו בבל יראה אלא משום חומרא בעלמא ומזה מוכח מלשונו דחייבים לבערו משמע דעובר עליו ובגבינות שהעמידו בחלא דשכרא כתב בש"ע שחייב לבערם משמע שעובר והדרינן לכללא דכייל הב"י כל היכא דעובר קנסא קא קניס ואסור בהנאה אף אחר פסח. וכן הסכים המג"א דלא כהמרש"ל והביא שם בשם הרמב"ן מעשה באחד שבישל דבש והחמיצו בשמרי דבש שבישל כל השנה ודבש ראשון שבישל הי' מחומץ בשמרי שכר וזה שבישל עתה הי' רביעית או חמישי לו והתיר רבינו יעקב להניחו עד אחר הפסח ולמכרו וכו':
ונפלאתי על דבריו דהכא כיון דמעמיד חשיב כאלו בעיני' ועוד דלא שרי ר"ש אלא כשהשהא חמץ ואחר פסח נתערב אבל כשנתנו לפני פסח אסור לשהותו עכ"ל. ואני אומר דגברי' קא חזינא ותיובתא לא קא חזינא דהא בי"ד בסי' קט"ו הביא הב"י בשם הר"י גבי חמצן של עוברי עבירה דחמצן של כותיים אסור עד אחר ג' אפיות שכבר נתבטל השאור ויש ללמוד מכאן במי שעבר והעמיד חלב בחלב חמץ של כותים ולקח חלב זה והעמיד בו אחר ומאחר אחר שמותר ליקח מחלב שלישי הזה ולהעמיד בו דכבר כלה חלב של כותים עכ"ל. נשמע מזה אף בדבר המעמיד לאחר ג' פעמים בטל כח המעמיד ראשון וא"כ יפה פסק ר"י כיון שזה הדבר הי' רביעית או חמישי ולכך מותר וזה פשוט לדעתי. אכן בנ"ד אף שהי' בכלי של יין שרף מ"מ לא נתערב בו חמץ ודבר שנתבשל בכלי חמץ כתב בש"ע בסי' תמ"ז ס"ה בהג"ה דאסור בפסח ובי"ט אחרון יש להקל. וכתב המג"א משום דהוי נ"ט בר נ"ט ועוד דסתם כלים אינ' ב"י ואף שכתב הט"ז דבמקומות שמבשלין המע"ד ביורות שמבשלי' י"ש אסור משום דהוא דבר חזק ונותן טעם לשבח וכן כתב המג"א בסי' תנ"א ס"ק מ' שחביות של י"ש אע"פ שאינו ב"י אסור הכל דעינינו רואות שנותן טעם לשבח א"כ ה"נ בנידן דידן מ"מ נראה דלא כתב כן אלא בדבש שנתנו בחביות של י"ש אבל ביין הוא בהיפך הוא נותן טעם לפגם וחיבר אוכלי טעם לו שנותן טעם לפגם ואף לט"ז שאסר הדבש שנותנה בכלי שקורין קוואס"ניק מ"מ נראה שלא אסר אלא בפסח אבל אחר פסח מותר בשתי' וק"ו כאן שנותן טעם לפגם והביא בספר חק יעקב בשם גאונים דבפליטת כלים אין להחמיר יעויין שם וק"ו בנ"ד אף שגרם ליין שיעלה רתיחה מ"מ זה וזה גורם וע"י תסיסה זו גרם לו טעם לפגם נראה די לנו לאסור תוך הפסח ולהתירו לאחר פסח והנ"ל לפע"ד כתבתי. נאום הק' מאיר חותם פה ק"ק אייזנשטאט: