פנים מאירות חלק ב· רבי מאיר איזנשטאט
שאלה עד
ביו"ד סי' קס"א כתב הט"ז בטור כתב חוץ מקרקע כו' וכתב הרא"ש אבל בעבדי' ושטרות ליכא למעוטי דלא שייך ריבית אלא בהלואה דניתן להוצאה אבל בשאלה לא שייך ריבית אלא שכירות והקשה הב"י דאטו בעבדי' ושטרות מי לא שייך בהו הלואה שנותן לו עבד אחד שיתן לו אחר זמן שנים אחרים וכן בשטר כו' וכתב הב"ח דבזה הוא באמת ריבית גמור ודבריו תמוה דלא קאמר הב"י אלא דשייך גם בעבדים ריבית בכה"ג אבל מ"מ התורה מיעטה גם עבדים ודברים אלו קשה להולמן דהא עיקר הוכחתו של הרא"ש מדאמרינן בפ' נערה שנתפתתה המוציא שם רע אינו חייב עד שישכור עדים בממון ובעי רבי ירמי' שכרו בקרקע שכרו בפחות משוה פרוטה מאי ואי שייך ריבית בקרקע ופחות משוה פרוטה מאי קמבעי' לי' אבל אי לא שייך בהו ריבית ניחא דמספקא לי אי ילפינן מש"ר מריבית אפילו להא דינא היכי דליכא ריבית בקרקע ופחות משוה פרוטה ה"נ לא מחייב מש"ר א"ד ילפינן מהתם דבעי שישכור בממון אבל לא בעינן שיהא ממון לגמרי באותו ממון ואם איתא לדברי ט"ז למה לא מיבעי' לי' שכר בדעבד אלא פשוט וברור דבודאי איכא לאשכוחי שמתנה שתתן לי עבור עבדי לאחר זמן שני עבדים וכן בקרקע ג"כ נוכל להמציא כזה כמו שכתבו התוס' בפ' נערה אם אדם לוה שדה שאם שטפו לו נהר יפרע לו שדה וחצי או עשר פגי' טעוני' פגי' או בוסר באחד עשר אלא דהרא"ש לא ניחא לי' בחלק ראשון משום דאי הוי בעין הוי מחזיר קרקע וכן אם מתנה שיתן לו עבור קרקע זה לאחר זמן שני קרקעות אחרים מזה לא דברה התורה דאם כסף תלוה כתיב ובדבר שיכול לחזור בעין לא שייך הלואה אלא שאלה ואם מתנה בכך הוי כמכר ואף אם שטפה נהר נותן לו קרקע יותר וכן שני עבדים תחת עבדו דומי' דספינה דנותן לו אגרא ופגרא שמשלם לו פחת הספינה וגם אגרא דאינו אסור מן התורה ולא תשימין לא קאי אלא אהלואה שאינו חוזרת בעיני' דלא תוכל למצוא בקרקע אלא עשר גפנים בי"א כמו סאה חיטים בשנים דהוי ריבית אוכל דאורייתא אלא לא תשימן דמשמע דבא להוסיף ע"י הלואה יש לרבות הלואת קרקע שאינו חוזרת בעין וממעטינן מכלל ופרט אבל עבדים ושטרות דלא שייך בהוא הלואה ואם לפעמים הוא מתנה באם שימות העבד שיחזור לך שנים אחרים הוי בכלל שכירות ולא נתמעט מכלל ופרט ופשוט שהוא ממון ולכך פשיטא ליה במש"ר אם שכר ע"י שיתן עבד עבור השכירות דחשיב ממון ובזה מיושב קושי' הב"י והב"ח על הרא"ש וק"ל ודומה לשכירות כלים בסי' קע"ו:
עוד כתב הט"ז סי' קס"א ס"ק ג' באחד שטען אין לו לשלם ולא נמצא לו ממון רק מה שלקח אחד כבר ממנו ריבית קצוצה והנושה בא לקחת זה הריבית בשביל הלוה דאין הדין עמו דכיון שאין כאן תביעה מן הלוה ועוד ראי' דאמרינן כאן דאין הב"ד יורדין לנכסיו רק שכופין אותו לקיים מצות עשה וחי אחיך עמך וכאן אין שייך זה דהא כשמוציא הריבית לא יבא לחיותו של לוה עכ"ל ולפע"ד לא ברירא לי האי הוראה דכיון דנכסיו נשעבדו למלוה כל זכות שיבא לידו נשתעבד ואין בידו למחול כהיום ואף דמחל בשעת נתינה ריבית מ"מ כיון דהתורה לא מחלה ובידו לתבוע א"כ הוי כאלו המלוה בעל דבר של מי שלקח ריבית מוכרח לתבוע ומאי דקאמר דלא בא לחיותו של לוה לא ידענו חדא דאין זה המעות של לוה ועוד אם חסה התורה על חיותו של גופו של לוה ק"ו שחסה תורה על נפשו ונשמתו שלא יקרא לוה רשע ולא ישלם: