אור ברסלב

פנים מאירות חלק ב· רבי מאיר איזנשטאט

שאלה עג

שאלה עב

ביו"ד סי' קנ"ט כ' הטור דבר תורה מותר להלוות לנכרי בריבית דטעמא דריבית דכתיב וחי אחיך כו' וחכמי' אסרוהו בו וכתב הט"ז ויש מקשי' ממה דאיתא בפרקן דף ע"א א"ר נחמן בר יצחק מי כתב אל תקח מאתם מאתו כתיב אישראל ופרש"י ד"ה וכי כתיב גר תושב לענין וחי אחיך עמך הוא דכתיב שאתה מצוה להחיותו ואל תקח מאתו נשך קאי דוקא אאחיך ולא אגר תושב עכ"ל ש"מ דאין ריבית ולהחיות תלוי' זה בזה ונכנס לדחוקי'. ולי נראה דמדבר זה הכריח הטור סברתו דהא איכא למידק למה לי לאהדורי' אטעמי' דריבית בלא טעמא נמי נימא דבר תורה מותר להלות לכותי דכתיב כי ימוך אחיך אל תקח מאתו ונכרי לאו אחיך הוא כמו דממעטינן אבידתו בהגוזל בתרא דף קי"ג מדכתיב לכל אבידת אחיך א"כ למה לי לרבינו הטור לאהדורי אטעמא דריבית אלא נראה ברור דהטור רוצה לסיים דחכמים אסרוהו ובפירקן אמרינן איתבי' רבא לר' נחמן לנכרי תשיך מאי תשיך מאי לאו תשוך ומשני לא תשיך ופריך לא סגי דלאו הכי ומשני לאפוקי דאחיך דלא ופריך אחיך בהדי' כתיב ולאחיך לא תשיך ומשני לעבור עליו בעשה ולא תעשה. ופי' תוס' ד"ה תשיך אבל אי תשוך ניחא דלא סגי דלא תשוך דאסור להלות להם בחנם כדאמר קרא לא תחנם ועוד שאמר הכתוב להלוות להם בריבית כדי לחסרם וא"ת מאי פריך מהאי קרא הא לא אסור אלא מדרבנן כו' וי"ל דהכי פריך מהאי קרא כיון דאמר רחמנא דמצוה לחסרם לא הי' להם לחכמים לאסור ולפ"ז ניחא דלפי מסקנא ע"כ הכריחו חכמים דלנכרי תשוך פי' שרשות ליתן לו ריבית דאי תשוך ע"כ לאחיך לא תשוך נמי פירושו תשוך שאסור למלוה ליקח ממנו ריבית א"כ למה לי גבי כי ימוך אחיך אל תקח מאתו ולמעוטי גר ותושב לשתוק מיני' כיון דכבר כתב לאחיך לא תשיך שהוא פירושו תשוך ושם כתב אחיך וממילא אין כאן איסור בגר תושב אלא ע"כ לנכרי תשיך ולאחיך לא תשיך פי' תשיך התיר ליתן לכותי ריבית ואסר ליתן לישראל ריבית ולעבור בעשה ולא תעשה ואיצטרך הכא גבי ימוך אחיך ליתן לאו למלוה וס"ד כיון דגר תושב איתא במצוה להחיותו יהי' אסור ליקח מאתו וממילא ידעינן דמותר ליקח מן הנכרי דהא אינו בכלל מצוה להחיותו ולכך הי' יכולת ביד חכמים לאסרו דאין לומר דאתי להרבות בלאוין לגבי מלוה א"כ ל"ל אתו למעט גר תושב תיפוק לי' כיון דכתיב לא תשיך לאחיך והתם לא כתיב וחי אחיך כבר נתמעט גר תושב שאינו בכלל אחיך אלא ע"כ תשיך אזהרה ללוה ואי לאו דכתב רחמנא אתו גבי כי ימוך אחיך ס"ד אמינא כיון דגר תושב הוי בכלל אחיך להחיותו הוי נמי בכלל אל תקח נשך ותרבית ולכך איצטרך אתו. א"כ ממילא כותי שאינו בכלל להחיותו מותר להלותו אלא דחכמים גזרו משא"כ אם נפרש לנכרי תשיך תשוך לא הי' כח לחכמי' לגזור לבטל מצות עשה. אבל הרמב"ם בפ"ד מהלכות מלוה כתב הכותי וגר תושב לוין מהן ומלוים אותן בריבית שנאמר לא תשיך לאחיך לאחיך אסור ולשאר עולם מותר ומצות עשה להשיך לנכרי שנאמר לנכרי תשיך מפי שמועה למדו שזה מצות עשה וע"כ מפרש הרמב"ם דהאי תשיך פי' תשוך וע"כ סבר הרמב"ם הא דמתיב רבא לר"נ מאי לאו תשוך דס"ד דהוא מצות עשה ואיך א"ר נחמן דנעשה בלקיחת דריבית מנכרי ואכתי לא אסיק אדעת' דרבנן גזרו ולכך משני לא תשיך לדיוקא אתי לעבור בישראל לאו ועשה אבל לבתר דמסיק רב חייא בכדי חייו ומדרבנן ע"כ האי לנכרי תשוך פי' תשיך ויש יכולת ביד חכמים לעקור מצות עשה בשביל לא תעשה. והנה סוגי' הש"ס מוכרח כדעת הטור דבסוף פירקן מסקינן דלוה עובר משום לא תשיך לאחיך ולאחיך לא תשיך וכן פירש"י בחומש פ' כי תצא לעבור בשני לאוין ועשה והש"ס דלא חשיב הכי העשה י"ל דלא נחית למימנ' אלא לאוין אבל לא העשה וכבר השיגו הראב"ד וכן מ"ש בפ"ד דהלוה עובר בשנים לא תשיך לאחיך ולפני עור ולא חשיב לאו לאחיך לא תשיך כבר השיגו המ"מ ואפשר שהרמב"ם היה לו גירסא אחרת כמו שמצאתי בילקוט פ' בהי"א אביי מלוה עובר בכולן כו' לוה עובר משום לא תשיך לאחיך ולפני עור לא תתן מכשול ואפשר שאין חילוק בין הגירס' אלא נקט לישנ' דלא תשיך וזה נאמר שני פעמים לא תשיך לאחיך ואח"כ לנכרי תשיך ולאחיך לא תשיך ובאמת עובר בשני לאוין ואפשר שגרסינן ברמב"ם נמי רק לא תשיך והסופר כתבו לאחיך ופירושו הכי והלוה עובר בשנים לא תשיך ר"ל לאו דלא תשיך נאמר שני פעמים ולפני עור נמי עובר:

תוכן העניינים

פנים מאירות חלק ב

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה