אור ברסלב

פנים מאירות חלק ב· רבי מאיר איזנשטאט

שאלה נ

שאלה מט

המאיר לארץ ומאיר ממזרח צדק משמים נשקף השקפה לטובה להאיר על הארץ בתורתו של ר' מאיר אור עיני לקבל נרבשתא דדהבא טבא נר למא' מנוגה נגדו הארץ האירה מקצה הכת"ב ויאר לנו אור בעד אור גליא לדרעא ונפל נהורי' מראות אלקים מחזה שדי זקוקין דנור' דנפקין מפומי' להראני ידו הנפלאה ידיו לקרב מלומדי מלחמה במלחמתה של תורה ועומקה ורומה דיליף דשמעתי' מחדדין מסלקין אליבא דהלכתא ה"ה אדמ"ו החכם הכולל נ"י הגאון הגדול כסאו לעד יגדול כ"ש כמוהר"ר מאיר נר"ו לא יכבה ימיו כחול ירבה. מי יתננו כירחי קדם מפעליו מאז היתה לגו בהיכל הזוהר. כעצם השמים לטוהר. זאת לפני פנים בפנים מאירות וסבירות. כאור יקרות. ומעת אשר פנה הודו מן העיר. נשארתי כתורן בראש ההר. מטוב החמשית מכאב נעכרת כערער בערבה שומרו איבה בבוז ובגאוה זממו נפש לקחת. מדין שרים ופחת. רגז ושחק ואין נחת. ואנכי יגע ורפה ידים. ימוך המקרה בעצלתים לא אוכל לצאת ולבא היום. אל העיון להשקינו באר מים חיים. לרוות צמאוני בארץ ציי' בלי מים. אמרתי לילך באור ה' לאור באור חיים. ויעננו מהר קדשו דעתו. הרחבה מיני ים. וברכות יעטה מורה עד בלי דים. יכתוב ויחתם בספר החיים וצאצאיו ירבה כחול הים. הן הנה דברים אשר כתבתי לאדמ"ו ביום ד' י"ח אלול תע"ח בדבר השאלה הנזכרת מע"ל ועד היום הנני עוד על המצפה לתשובתו ויעל להיות שלא בא כתבי לידו הרמה בכן אמרתי להוסיף ידי' שניות מדברי סופרי' לחלות את פני אדמ"ו שיודעני דעתו הרמה בדין על המוקדם:

השאלה הוא כמר אלי' בר יצחק ממדינת פולין הי' לו אחים מאביו במדינה זו וגירש כ' אלי' אשתו ראשונה שנשאה במדינת פולין והלך ונשא אשה בק"ק אויסי' ואחיו הי' דר בק"ק פרערי ומשך ט' שנים דר כמר אלי' בק"ק אזיסי' ומתה אשתו ונשא כאן בתולה ומת כ' אלי' על פני השדה ואיש לא הי' אתו עמו שהי' בימים החשש ר"ל ונקבר פה סמוך לעיר ע"י אנשי קהלתינו וכמר אלי' לא הניח זרע קיימא אחריו במדינה זו אך הי' לו בנים מאשתו ראשונה לפי דברי האלמנה ולפי דברי אחיו במדינה זו ולפי דברי העידות שהעידו בפני הב"ד באשר עיניו לנוכח יביטו ובתוך ההעתק מגוף הגביות ב"ד שבידינו ועתה יורנו מורינו היתרה דהך איתתא הילדה אם הדין לחלוץ לה מספק או אם יש להתירה לשוק על פי עדים:

במותב תלתא ב"ד כחדא הווינא ואתי לקדמנא הר"ר יודא בהר"ר שלום ב"ק והעיד בתורת עדות באלי"ג ו"ע איך בין כמה שנים אין מדינת שלעזין גיוועזן איז אוך שם אצלי גיוועזין איש אחד מק' אויסי' משך ג' שנים ושמו כ' אלי' בן הר"ר יצחק ממדינת פולין ויהי היות דאס איך בין אין ברעסלא גיוועזין איז אצלי גיקימן ר' יאקב שוחט האט גיפרעגט ר' יודא עס זאל זיין אונטער אייערי לייט איש אחד מק' אויסי' ושמו כ' אלי' בהר"ר יצחק ממדינת פולין עס איז מיר איין בריף פין זיינו קרובים ציא גישיגט גיווארין דאס עם איבער געבין זאל ווערן זא האב איך דעם בריף גינימן אונד איבר געבן איז דער תוכן גיוועזן דאס דיא פריינט עהם שרייבין ווייל ער זיין טאכטר דיא ער האט פין ערשטין ווייב וואס ער האט גיגעבין אונד זיא איז עומד על הפרקה ראוי להנשא דאס ער זאל טאן כדרך אב לבתו זאלט שיקין על הנדן ומלבושים לבתו הנ"ל אבר כ' אלי' האט ניקס דרויף געבן. אח"כ האט כמר אלי' מחמת דוחקו זיין דרך מוזן נעמין למדינת פולין ביני לביני האט זיין טאכטר שון איין מאן גיהאט וויא לשם גיקימן איזט האט איהם דער איידים ארויס גיאגט אויס דעם בית בדוחק דאס זיין טאכטר האט איהם בסוד לחם גיגעבן זאלכיס האט מיר כמר אלי' דער ציילט וויא ער ווידר רום בברעסלא גיקימן איזט ע"כ העדות של כמר יודא הנ"ל שהעיד בתורת עדות ביום ג' כ"ט סיון תעט"ל וכן בענין זה העיד התורני מוהר"ר שלמה מלמד מק"ק אויסי' ודר שם וכל אותן השני' הי' מוחזק אצלם שיש לו בני' מאשתו ראשונה שגירש במדינת פולין עכ"ל. נאום אברהם במוה"ר מנחם מענדל דייטש מפרוסטיץ:

תשובה

מרי דאברהם תלי תני' בדתניא מתניתן וברייתו' מסייעין ליה וחורפא מחלי' לי' לשבחא באורייתא ה"ה התורני הרב המופלא הדיין מצויין בתורת ה' הוא מזוין כבוד מהר"ר אברהם הלוי נר"ו:

הנה כתבו קבלתי ואל יחשדיני שלא חששתי להשיבו חלילה ואהבתו אהבת עולם אהבתי אותו מיום דעתי אותו מצאתי לבבי נאמן אך מפני טרדות התלמידים וחבילות הלכות המקיפים אותו מכל צד לא יכולתי להשיבו ודבר זה צריך תלמוד ונפל מכ"ת ברברבי ורעיוני על משכבי סליקו תמיד לרצון להשיבו ופניתי מכל צד לעיין בדבריו וכדי לברר כל הדינים השייכים לנדון דידן צריכין אנו להעתיק דברי הש"ס דקדושין דף ס"ד מי שאמר בשעת מיתתו יש לי בנים נאמן יש לי אחים אינו נאמן. ובגמרא אלמא נאמן להתיר ואינו נאמן לאסור נימא מתניתן דלא כר"נ דתניא בשעת קידושין אמר יש לי בנים ובשעת מיתה אמר אין לי בנים בשעת קידושין אמר אין לי אחים ובשעת מיתה אמר יש לי אחים נאמן להתיר ואינו נאמן לאסור דברי רבי ר' נתן אומר אף נאמן לאסור ותירץ אביי מתניתן דלא מחזיק לן באחי ולא מוחזק לן בבני דאמרי' כיון דלא מוחזיק לן בבני ולא באחי אמר יש לי בני' נאמן יש לי אחים אינו נאמן לאו כל כמיניה לאוסרה אכ"ע ברייתא דמוחזק לן באחי ולא מוחזק לן בבני דאמרינן מאי לי לשקר מאי קאמר למפטרי' מיבם מצי אמר פטרינא לך בגיטי רבי סבר מה לי לשקר כעדים דמי ואתי עדים ועקרי חזקה ור"נ סבר מה לי לשקר כחזקה דמי ולא אתי חזקה ואעקרי חזקה לגמרי ופירש"י דמוחזק לן האי גברא באחי ולא שיש עדים בדבר אלא חזקה בעלמא כך שמענו עליו קודם קידושין וכי אמר בשעת קידושין יש לי בנים ואין לי אחים אי לאו דהדר בי' בשעת מיתה הוי מהימנ' לי' דאמר מה לי לשקר כו' ופליגא בהדר בשעת מיתה רבי סבר מה לי לשקר בשעת קידושין כאלו באו עדים בדבר זה דמי ועקר לי' לחזקה דהוי מחזקינן לי' מעיקרא באחי בלא בנים וקיימין לה הך איתת' בחזקה שאינו זקוקה וכי אתי בשעת מיתה לאפוקי מחזקה לאו כל כמיניה ור"נ סבר כו' ומיהו אי לא הדר בי' הוי שרי לעלמא נהי דלא אתי' חזקה ועיקר חזקה לגמרי אורעי מיהי איתרעי כל כמה דלא איתכחיש דיבורא קמא מהימן דאין אדם חוטא ולא לו ואילו אית לי' אחי הוי הדר בי' בשעת מיתה ע"כ משמע לפירש"י אף לר"נ אף דאתחזק באחי ולא בבני ואמר בשעת קידושין ופשיטא אחר קידושין דמהימן מטעם דאין אדם חוטא ולא לו והתוס' הקשו לפי' רש"י וז"ל וא"ת אם כן אמאי מוקי מתניתן דלא מוחזק לן באחי אפילו מוחזק לן באחי יהי' נאמן במה שאמר יש לי בנים וטעם דפי' הקונטרס דאין אדם חוטא ולא לו ותירצו משום דתנן במתניתן יש לי אחים אינו נאמן משום הכי צריך לאוקמי מתניתן בהכי א"כ י"ל דאי מוחזק לן באחי לא הי' נאמן במה שאמר בשעת מיתתו יש בנים דבשעת מיתה לא שייך למימר דפטר לי' בגיטא דשמא אין לו כח:

ולפי תירוצים האחרון צריכין אנו למימר הא דאמרינן בפ' יש נוחלין דף קל"ד ע"ב דהאומר זה בני נאמן זה אחי אינו נאמן ומוקי לי' בגמרא דקמ"ל אף דמוחזק לן באחי מטעם הואיל ובידה לגירשה מיירי שלא בשעת מיתה ובנידן דידן שאמר שלא בשעת מיתה דיש לו בנים וגם החזקה מסייעה לו שיהיה מוחזק שהיה לו בנים פשוט דמהימן אליבא דכ"ע אבל הטור אה"ע כתב בסי' קכ"ו סעיף י"ד האומר זה בני או יש לי בנים נאמן לפטור אשתו מן היבום אפילו הוחזק באחים אבל אם יש עדים שיש לו אחים אינו נאמן לומר יש לי בנים להתירה אמר בשעת קידושין יש לי בנים וחזר ואמר בשעת מיתה אין לי בנים אינו נאמן לאוסרה והרמ"ה כתב שחולצת ולא מתייבמות כנ"ל. וכתב הב"י ומה שכתב אבל אם יש עדים שיש לו אחים אינו נאמן לומר יש לי בנים להתירה כן משמע מדברי רשב"ם שכתב שם הכא אתי לאשמועינן דאע"ג דמוחזק לן בגוי' חזקה בעלמא בלא עדים אי אמר זה בני נאמן לפוטרה מיבום ע"כ משמע דבהדיא דדוקא משום דלא הוי אלא חזקה בעלמא הא אי הוי עדים לא הוי מהימנא לומר זה בני והטעם דכיון שקדמ' עדים דאית לי' אחים ולא הוי מוחזק דאית ליה בני הרי היתה בחזקת איסור ותו לא אתיא אמירתו דאית לי' בני' ושרי לה וכ"כ רבינו ירוחם וז"ל אם ידוע לנו בעדים בודאי שיש לו אחים אע"ג דאמר בשעת קידושין שיש לו בנים אינו נאמן דלא אמרינן מה לו לשקר כיון שיש לו עדים שיש לו אחים עכ"ל. אבל אין נראה כן מדברי הרמב"ם שסתם וכתב רפ"ב האומר זה בני או שאמר יש לי בנים הרי זה נאמן ופוטר את אשתו מן החליצה ומן היבום עכ"ל הב"י וכן הביא הב"י דברי רבינו ירוחם בסי' קנ"ו שכן כתב מורי הר"ר אברהם בן אסמעאל והב"ח כתב וז"ל ומ"ש אבל אם יש עדים שיש לו אחי וכו' פי' כיון שקדמו עדים דאית ליה אחי ולא הי' מוחזק דאית ליה בנים אמרינן מה לו לשקר הואיל דבידו לגרשו דלא אמרינן מה לו לשקר כי עדים דמי ואתו עדים ועקריה לחזקה ודין זו הוא ע"פ דעת הרי"ף והרמב"ם והרא"ש גבי הי' מוחזק באחי ואמר אין לי אחי וכו' דאין נאמן דלקמן בסי' קנ"ז ס"ו אבל להרמ"ה שחולק דנאמן להתיר לעולם ופסוק כשנוי' דאביי בפרק האומר והלכה כרבי דמה לי לשקר כעדות דמי ואתי עדים ועקר לחזקה א"כ לפי זה האומר זה בני נאמן אפילו אי קדמו עדים דאית לי' אחי ולא הוי מוחזק דאית ליה בנים אפילו הכי אין כאן אלא חזקה ליבם ואתי מה לו לשקר ועקרא לחזקה ונאמן וב"י הבין מדברי הרמב"ם רפ"ג דסובר כך ותימא הלוא לא פסק הרמב"ם כאביי אלא ודאי אינו נאמן סבירי לי ולפי דפשוט הוא לפי שיטתו דסתם דבריו ולא פירש:

ונפלאתי על מר"ן הב"ח איך עלה בדעתו לומר לדעת הרא"ש והרי"ף והרמב"ם דלא פסקו כתירוצא דאביי וא"כ מה לו לשקר לא מרעי לחזקה וא"כ כש"כ דלא מרעי לעדים הלא הרא"ש כתב דליתא להך שינויא דאביי אלא ברייתא נמי בלא מוחזק לן באחי ואפילו הכי לר' נתן נאמן אף לאסור לחומרא דמילתא דעבידא לגלוי דחיישינן הבעל כדס"ד מעיקרא וכן מוכח הסוגיא דיש נוחלין דהיכא דמוחזק לן דאית ליה אחי דלא מהימן למימר דלית לי' אחי ודווקא זה בני נאמן לומר שאינו סותר לגמרי החזקה אבל לסתור לגמרי החזקה ולומר אין לי אחים אינו נאמן כו' עד כל שכן היכי דמוחזק לן דאית לי' אחי ואמר אין לי אחי שאינו נאמן להכחיש החזקה לגמרי אע"ג שנאמן להוציא מחזקת יבום ולומר זה בני להתירה לשוק מ"מ אינו נאמן לעקור חזקת אח דמיגו להכחיש החזקה לגמרי לא אמרינן ועוד דקי"ל בפ"ק דבתרא לא אתי מה לי לשקר ועקרה חזקה גבי פרעו לאחר זמנו הילכך לא סמיך רב אלפס אהך שינויא להקל ולכך השמיטו עכ"ל:

הרי דעיקר השגו' הראב"ן על הרז"ה דס"ל להרז"ה דלכך לא הביא הרב אלפס שקליא וטרי' דאביי משום דפסק הלכה כרבי מחביריו ואפילו הוחזק באחי' כיון דקאמר בשעת קידושין אין לי אחי' אתי מה לו לשקר ועקר לחזקה לגמרי ותו לא מהימן לאיסור והרמב"ן השיג על זה והקשה עליו אדרבה הי' צריך להביא כדי שנדע דרבי קאמר אפילו היכי דמוחזק לן באחי ובשעת מיתה מהדר קא הדר ביה ומרעי לדבורי' אפילו הכי נאמן להתיר ואינו נאמן לאסור דלא שמעינן ליה ממתניתן ולכך פי' הוא דברי ר"ח דפליגא רבי ור' נתן נמי מיירי בדלא אחזיק לן באחי בזה סבר רבי דאין נאמן ולר"נ אפ"ה נאמן לאסור אף לחומרא דמילתא דעבידא לאגלוי' דחיישינן לדברי הבעל. וע"כ מדלא הביא הרי"ף אלא מתניתן ש"מ דסמך על מתניתן ש"מ דכל שכן דאם אמר בשעת קידושין אין לי אחים וחזר ואמר בשעת מיתה יש לי אחי' דלא מהימן דליכא למימר דסבירי ליה כתירוצא דרבא כיון דבשעת מיתה מהדר קא הדר בי' אימא קושטא קאמר דא"כ הדרה קושי' הרמב"ן לדוכתי' דלמה לא אשמועינן הרי"ף חידוש דין זה ועוד דאפילו לתירץ דאביי דאסיק למילתא דלא קשיא כתב דשנויא דחיקא הוא ולא סמכינן עלה ק"ו לתירוצא דרבא דהקשה לו אביי קושיא אלימתא ולאו כל דכן הוא השתא מה התם דקא מרעי לי' לדיבורא אמרת קושטא קאמר מתניתן דלא קא מרעי לדיבור' לא כל שכן אלא ע"כ צריכין אנו לומר לדעת הרמב"ן אליבא דהרי"ף דסביר' ליה דאפילו תירץ אביי שינוי' דחיקא הוא וק"ו תירוצא דרבא אלא דאורחא דתלמוד לאוקמי מתניתן ככ"ע אבל קושטא דמילתא דגם בריית' מיירי בלא הוחזק וכיון דתני במתניתן דלא מהימן לומר יש לו אחי' לאסור אפילו דלא מרעי לדיבור' ק"ו דלא מהימן היכי דמרעי לדיבור' אבל היכי דהוחזק באחי' אף רבי מודה דאף אם אמר בשעת קידושין דאין לו אחי' ובשעת מיתה אמר דיש לו אחים דמהימן משום דמה לי לשקר לא הוי כעדים ולא דחי לחזקה ראשונה לגמרי כיון דהוא נגד החזקה ודווקא באחי אינו נאמן לומר דאית לי' אחי ואף דלא הדר בי' בשעת מיתה נמי אינו נאמן ואף שרש"י פי' ומיהו אם לא הדר ביה הוי שרי לעלמא דנהי דלא אתי החזקה דמה לו לשקר ועקר החזק' לגמרי ארועי מיהו איתרע כל כמה דלא אתכחש דיבורא קמא מהימן דאין אדם חוטא ולא לו וכן התוס' הסכימו לפי' זה מ"מ היינו לפי מאי דמשני אביי ומדפליגי בחזר בשעת מיתה ש"מ דאי לא חזר הי' מהימן אבל לדעת הרי"ף והרא"ש דדחי תירוצ' דאביי לא פליג' כלל בדאתחזק באחי אלא בדלא אחזיק אבל בדאחזיק כ"ע מודו דאינו נאמן להתיר ולומר דאין לו אחים ודווקא באחים אינו נאמן משום מה לי לשקר הוא כנגד החזקה דאית לי אחי אבל לומר לית לי בנים אמרינן שפיר מה לו לשקר דאי בעי פטר בגיטא וכדאוקמינן בפ' יש נוחלין דנאמן לומר זה בני או יש לי בנים אע"ג דמוחזק לן באחי' משום דמה לי לשקר אינו מכחיש החזקה

והשתא דברי הטור בנוים ע"פ פי', הרא"ש והרמב"ן בדברי הרי"ף קכ"ו סתומר אש בי מבסיכש" בכוושאנן ננסיכר הוחזק באחי' משום דמה לו לשקר שאינו מכחיש החזקה הוי כעדים והיא בחזקת שאינו זקוקה ליבם וכדאוקמינ' בפ' יש נוחלין אפילו דמוחזק לן באח וסוים על זה אמר בשעת קידושין יש לי בנים ואמר בשעת מיתה אין לי בנים אינו נאמן לאוסרה ואדלעיל קאי אפילו בהוחזק באחי' כיון דמה לי לשקר כעדים דמי כיון דאינו מכחיש החזקה תו לא מהימן לאוסרה ופשיט אם אינו מוחזק באחי' דאינו נאמן לאוסרה ולארועי דיבורא קמא והרמ"ה כתוב שחולצת ולא מתיבמות וע"כ אי הרמ"ה סובר כתירוצא. דאביי ומספקא לי' אי הלכה כרבי או כר"נ ע"כ דווקא במוחזק לן באחי סובר ר' נתן דנאמן לאסור אי חוזר בשעת מיתה ואמר אין לי בנים ולכך ספקא חולצת אבל אי לא מוחזק באחי נאמן להתיר ואינו נאמן לאיסור כסתם מתניתן דאתי אפילו כר' נתן לאביי ואי לית לי' להרמ"ה תירוצים דאביי דשנויא דחוקא הוא כדכתיב הרא"ש אליבא דרמב"ן שהשיג על הרז"ה ובריית' דפליגא רב ור' נתן מיירי בדלא אחזק אפ"ה ס"ל לר"נ דנאמן לאסור משום מילת' דעבידא לגלוי' ומספקא לי' אי הילכת' כרבי או כר' נתן א"כ אפילו בלא הוחזק באחי ואמר בשעת קידושין יש לי בנים ובשעת מיתה אמר אין לי בנים נמי חולצת ולא מתיבמות ואף דמסקינן בפ' יש נוחלין דמה לו לשקר היכי דאינו מכחיש החזקה כעדים דמי ואפילו הוחזק באחי' נמי לומר דיש לי בני' מ"מ ר"ל דסבירא ליה לר"נ היכי דהדר בשעת מיתה צריכן למיחש לדבריו במילת' דעבידא לאגלוי' ולכך חולצת ולא מתיבמות וא"כ ה"ה במוחזק לן באחי בשעת קידושין דאין לו אחי' ובשעת מיתה אמר דיש לו אחי' לדעת הרמ"ה אי ס"ל כתירוצא דאביי ומספקא לי' אי הלכתא כרבי או כר' נתן דחולצות ולא מתיבמות ואי לא סבירי ליה כתירוצא דאביי אלא דפליגא רבי ור"נ אף בלא הוחזק באחי ס"ל לר"נ כיון דמהדר בשעת מיתה נאמן לאסיר במילתא דעבידא לאגלוי' וכיון דמספקא לי' להרמ"ה אי הלכה כרבי או כר"נ ה"ה היכי דלא הוחזק באחי ואמר בשעת קידושין אין לי אחים ובשעת מיתה אמר יש לי אחים דחולצ' ולא מתיבמות אבל תימה אי ס"ל להרמ"ה כן דהא סתם מתניתן דנאמן להתיר ואינו נאמן לאסור אפילו אם לא מרעי לדיבור' ק"ו היכי דמרעי לדיבור' קמא שלא להאמין לו וכדאקשי' אביי לרבא ואי נימא דחושש לדברי ר"נ דפליגא אמתניתן ומתניתן באמת לא אתי כר"נ א"כ ק"ו דאית לי' לר"נ היכי דאינו מרעי דיבורא קמא דמהימן לאסור וא"כ למה לא כתיב רמ"ה גם בלא אמר בשעת קידושין רק אמר יש לי אחים דחולצות ולא מתיבמות וכל זה בארתי לשון הטור בסי' קנ"ו ובסימן קנ"ז כתיב לא היה מוחזק באחי' ואמר יש לי אחים אינו נאמן כסתם מתניתן דאינו נאמן לאוסרה ופשיטא היכי דמרעי לדיבורי' קמא כגון שאמר בשעת קידושין אין לי אחים ובשעת מיתה יש לי אחים דאינו נאמן אבל אם הי' מוחזק באחי' ואמר אין לי אחי' או שאמר על מי שמוחזק שהוא אחיו אינו אחי כתב הרמ"ה שהוא נאמן להתירה משום דמוקי לפלוגתייהו במוחזק באחי כתירוצ' דאביי ופסק כרבי מחבירו והרמב"ם והרי"ף והרא"ש פסקו שאינו נאמן משום דלא מוקי לפלוגתייהו במוחזק באחי אלא בדלא אחזוקי ובזה פליגא רבי ור"נ אבל במוחזק באחי דמה לו לשקר מכחיש החזקה אף רבי מודה דאינו נאמן דלא אמרינן מגו במקום חזקה אבל לומר יש לי בנים דמה לו לשקר אינו מכחיש החזקה מורה הרי"ף והרמב"ם דנאמן אף היכי דמוחזק לן באחיו כסתם מתניתן דפרש יש נוחלין דמוקמינן אפילו במוחזק באחי':

ולפ"ז תמי' ופליאה קיימת על מר"ן הב"ח דאיך כתב דלהרמב"ם והרי"ף דלית להו דמה לי לשקר כעדים דמי א"כ ה"ה היכי דאיכא עדים דאית ליה אחים אינו נאמן לומר דאית לי' בנים:

ולפע"ד תלה תניא בדלא תניא דדוקא היכי דמה לי לשקר מכחיש החזקה כגון לומר דאין לי אחים במקום שהוחזק שיש לו אחים בזה אינו נאמן אבל היכי דאינו מכחיש החזקה כגון לומר יש לי בנים אפילו היכי דהוחזק באחי מהימן כיון דמה לו לשקר אינו מכחיש החזקה וא"כ י"ל דס"ל להרי"ף והרמב"ם דאף במקום עדים נאמן כיון דאינו מכחיש עדים ונאמן לומר דיש לי בנים ויפה כיון הב"י מדסתם דבריו ש"מ דס"ל להרמב"ם דמהימן דאל"כ קשה קושית הרמב"ן והרא"ש שהי' לנו להודיע חידוש דין אפילו לומר דאית לי' בני שאינו מכחיש החזקה נמי אינו נאמן היכי דהוחזק באחי דזה לא שמעינן ממתניתן אלא ע"כ כדאמרן דהיכי דמה לו לשקר אינו מכחיש החזקה נאמן להתיר כסתם מתניתן דפ' י"ג וי"ל דמהני נמי כנגד עדים כיון שאינו מכחיש העדים וע"פ הדברים אלו תמוהים לי דברי הב"ח שכתב בס"ס קנ"ז על מה שכתב הטור הי' מוחזק באחי' ואמר אין לי אחים כו' וכתב הב"ח ונראה דלמה שכתב רבינו בסי' הקודם בדין האומר בשעת קידושין יש לי בנים וכו' דאינו נאמן לאוסרה והרמ"ה חולק וחולצת ה"ה כאן בלא הוחזק באחי ואמר בשעת קידושין אין לי אחי' וחזר ואמר בשעת מיתה יש לי אחים דאינו נאמן לאסור ולהרמ"ה חולצות ולא מתיבמות דכיון דחזר מדיבורי' איתרעי מה לי לשקר אבל אם לא הי' חוזר מדיבורי' נאמן במה שאמר אין לי אחים וכו' עכ"ל:

והנה בבא ראשונה לדעת הטור לא היה צריך ליכתוב דכ"ש הוא דאם אינו הוחזק באחים ואמר יש לי אחים כתב הטור דאינו נאמן לאוסרה ואף שאינו מרעי לדיבור' קרא ק"ו אם אמר בשעת קידושין דאין לו אחים וחזר ואמר בשעת מיתה דיש לו אחים דמרעי לי' לדיבורי' קמא פשיטא דאינו נאמן ולהרמ"ה דחולצות דוקא אי מפרש הרמ"ה כפי' הרא"ש והרי"ף שדחו תירץ של אביי מהילכת' ופירשו פלוגתייהו דרבי ור"נ בלא הוחזק באחי ואפ"ה סבירי ליה לר"נ דנאמן לאוסרה וקא מספקא לי' אי הלכת' כרבי או כר"נ וכיון דחושש לדברי ר"נ אף היכי דמרעי לדיבור' קמא ק"ו להיכי דלא מרעי א"כ איך כתב הב"ח אבל אם לא הוחזק באחים ואיהו לא אמר כלום או אפילו אמר יש לי אחים כיון דליכא מה לי לשקר מותרת לשוק ולפי דברי הרמ"ה שחושש לדברי ר"נ דסבירא לי' אפילו היכי דמתרעי לדיבורי' קמא מהימן לאוסר' ק"ו להיכי דלא מרעי לדיבור' קמ' דנאמן לאוסר' דע"כ אי מפרשינן פלוגתייהו דר' ודר"נ בלא הוחזק באחים ע"כ מתני' דאינו נאמן לאוסר' לא אתי כר"נ ואפ"ה חושש לדברי ר"נ וכבר כתבנו דלא מסתברא לומר דבר זה ועיקר דהרמ"ה מפרש דפליג' בהוחזק באחי ומתניתן בלא הוחזק ואינו נאמן לאוסרה ומספק' בי' אי הלכת' כרבי או כר"נ דאפילו אומר יש לי בנים בשעת קידושין ובשעת מיתה אמר אין לי בנים אע"ג דמה לו לשקר לא הי' מכחיש החזקה שהוחזק באחי' ואפ"ה לא הוי כעדים ואם חוזר בשעת מיתה ואמר אין לי בנים מהימן לאוסר' וק"ו היכי דהוחזק באחים ואמר בשעת קידושין אין לי אחים וחזר בשעת מיתה ואמר יש לי אחים דתחילת דבריו הי' מכחיש החזקה דמהימן אח"כ בשעת מיתה לאוסרה ומתניתן אתי כר"נ והיכי דלא הוחזק באחי' קתני במתניתן דאינו נאמן לאוסרה אף שאינו מרעי לדיבור ק"ו היכי שמרעי לדיבור' קמא דאינו נאמן לאוסרה אליבא דכ"ע אף לר"נ ובזה אף הרמ"ה מודה דמותרת לשוק בלא חליצה כל זה ברור למבין ויורד לעומקה של הלכה:

ועתה תמה אני על הטור דכתיב בפשיטות בסי' קנ"ז אבל אם יש עדים שיש לו אחים אינו נאמן לומר שיש לו בנים להתירה ותמהיני איך כתב דברי זה בלי חולק הלוא בדברי הרא"ש לא נזכר מזה אלא שכתב דלא אמרינן מה לו לשקר במקום שמכחיש החזקה ומשמע דוקא לומר יש לי אחים אינו נאמן היכי דהוחזק באחים אבל לומר יש לי בנים במקום שהוחזק באחים נאמן כיון דאינו מכחיש החזקה נאמן וה"ה במקום העדים היכי דאינו מכחיש העדים ומה שהביא הב"י בשם רבינו ירוחם וז"ל ואם ידוע לנו בעדים שיש לו אחים אע"ג דאמר בשעת קידושין יש לי בנים אינו נאמן דלא אמרינן מה לי לשקר כיון שיש לו עדים שיש לו אחים עכ"ל ובאמת פליאה דעתו ונשגבה ממני לא אוכל לה דלמה לא אמרינן מה לו לשקר אף שיש לו עדים שיש לו אחים הלוא אינו מכחיש את העדים כלל במה שאומר שיש לו בנים ואפילו בשאר מגו אמרינן דמהימן ק"ו בהאי מגו דבידו להתירה לשוק ע"י גט דמהימן לומר דיש לי בנים והא דאמרינן דמה לו לשקר במקום עדים לא אמרינן היינו היכי שאמירתו מכחיש העדים והוא מגמ' דפ' האומנין דף פ"א ע"ב ההוא גברא דאוגיר חמרא לחברו אמר חזי לא תיזל באורחא דנהר פקיד דאיכא מיא זיל באורחא דנרש דליכא מיא אזיל באורחא דנהר פקיד ומית חמרא כי אתי אמר אין באורת' דנהר פקיד אזלי ומיהו ליכא מיא דנהר פקיד א"ל רבא מה לו לשקר אי בעי אמר לי' באורחא דנרש אזלי א"ל אביי מה לו לשקר במקום עדים לא אמרינן ופי' רש"י במקום עדים דאנן סהדי שאין אותו דרך בלא מים הרי דווקא שמה לד לשקר הוא מכחיש העדים בזה לא אמרינן וכן בפ' חזקת דף ל"ג ע"ב גבי זה אומר של אבותי דקאמרי אביי ורבא לא ס"ל הא דרב חסדא דמה לי לשקר במקום עדים לא אמרינן והתם מכחשת העדים כדפ' רשב"ם אבל היכי דלא מכחיש העדים בכל התורה מהימן במגו ופרטות במה שבידו לתקן מהימן וכן בתבעו לאחר זמנו ואמר פרעתי בתוך זמנו דמבעי' לי' בפ"ק דב"ב דף ה' ע"ב משום דהתם מכחיש מה לו לשקר החזקה דאינו אדם פורע תוך זמנו אבל במקום שאינו מכחיש החזקה מהימן וכיון דכתב הרא"ש והרי"ף והרמב"ם דמהימן לומר יש לי בנים אף דהוחזק באחי ה"ה והטעם שנאמן אף במקום דאינו עדים דיש לו אחי נאמן לומר דיש לו בנים במגו דאי בעי מגרש ודבריו אינו מכחיש ו' העדים דבודאי אם הי' מוחזק לן דאין לו בנים בזה י"ל דלא סמכינן אמה לו לשקר נגד החזקה ופשיטא נגד עדים אבל אם אין אנו יודעים אם יש לו בנים או לא אף דידע דיש לו אחים נאמן במגו לומר יש לו בנים ובפרט שדעת הרא"ש והרי"ף והרמב"ם מסכימות כפי הבנת הב"י דאף נגד עדים לומר יש לו בנים וגם מה שכתב הב"י שמשמע מדברי רשב"ם שכתב שם הכא אתי לאשמועינן דאע"ג דמוחזק לן באחי חזקה בעלמא בלא עדים אי אמר זה בני נאמן לפוטרה מיבום ע"כ משמע בהדי' דדוק' משום דלא הוי אלא חזקה בעלמ' הא אי הוי עדים לא הוי מהימן לומר זה בני והטעם דכיון שקדמו עדים דאית ליה אחי ולא הוי מוחזק דאית לי בני הרי היתה בחזקת איסור ותו לא אתי אמירתו דאית ליה בני ושרי' לה עכ"ל:

ואני אומר דטעם זה לא מסתבר כלל דאף דעדים מעידים שידוע להם שיש להם אח מ"מ אינם מעידים שידוע להם שאין לו בנים וכיון שכן במה שאומר שיש לו בנים אינו מכחיש לדברי עדים ונאמן במגו ועוד נראה שאף מדברי הרשב"ם אינו משמע דסבר כן ורשב"ם מפרש לישני דש"ס דמשני התם דלא מוחזק לן באח והכי אע"ג דמוחזק לן באח וע"כ מוחזק בלא עדים דאי מוחזק בעדים והתם מיירי בלא הוחזק בעדים אבל חזקה בעלמא יש לו דאית ליה אחים א"כ אמאי קאמר יש לי אחים אינו נאמן אמאי הא חזקה מסייעתו אלא ע"כ בדלא הוחזק כלל והוחזק דקאמר בחזקה בעלמא בלא עדים וכן פי' רש"י בקדושין הא דמוקי בריית' בהוחזק באחים חזקה בעלמא בלא עד. ועוד דהכ' נמי אי אפשר ולתרץ לפרש אלא בחזקה בעלמא דע"כ סיפא דאומר זה אחי אינו נאמן או דלא מיירי באיסור והיתר לשוק אלא לענין לירש עם אחיו או דמיירי לענין איסור והיתר לשוק אלא מילי מילי קתני דהאומר זה בני נאמן אע"ג דמוחזק באחי וזה אחי אינו נאמן אם אינו מוחזק באחי כדפי' רשב"ם ואי הוי מוקי בעדים ה"א זה אחי לענין איסר והיתר נאמן נגד חזקה בעלמא ולענין לירש באמת אם יש לו עדים נאמן גם כן לירש לומר זה אחי כיון דיש לו עדים באחים ולכך מוקי לי' בהוחזק חזקה בעלמא אבל לעולם לענין לומר זה בני במגו דמה לו לשקר דאינו מכחיש העדים אף נגד העדים נאמן. וכיון דסתימת דברי הרי"ף והרמב"ם והרא"ש נראה שאין חילוק בין יש עדים על אחים או חזקה וגם מדברי הרשב"ם לא מוכח בפירש אלא משמעות דבריו רצה הב"י ללמוד המה ראוי לסמוך עליהם במקום עיגון נגד רי"ו שהוא יחיד נגדם אבל מי הוא אשר חיילים יגבר ויסמוך ראשו להקל בדבר שהטור כתוב לאסור בלי שום חולק ורבים הבינו כן בדברי הרי"ף והרמב"ם וא"כ בנידן דידן דאנן סהדי שיש לו אחים וא"כ במה שאמר כ' אלי' ברי' שיש לו בנים אפילו אמר לפני כמה עדות אין לנו כח להתיר אשתו לשוק בלא חליצה ואם באנו לעמוך על העדות שהעיד כמ' שלום ב"י יקרא הכתוב שכתבו אליו הקרובים שיעשה לבתו כמשפט הבנות זה ג"כ חזקה רעוא חדא דהא להעיד על אשה שבעלה מת אם מצאו כתב בכתב שפלוני מת נחלקו בו גדולי אחרונים אי צריך קיום או לא והרבה מן אחרונים החמירו בזה ואף אם נסמך במקום עיגון להקל מ"מ כיון דבכתב זה לא קרא אלא עד אחד וביבמה איכא פלוגתא דרבותא אי עד אחד נאמן להתיר הביאו הטור בא"ה סי' קנ"ח והכריע הב"ח דבעד אחד שמעיד שמת יבמה יש להקל במקום עיגון כהני רבוותא דמקילין שהם רוב בנין ורוב מנין וכפ' מהר"ם פדואה סי' פ"ט אבל בכיחן לו בן דליכ' חששא דעיגון כלל שהיבם לפנינו יש להחמיר דחולצות ולא מתייבמות ומדברי רבינו הטור נמי נראה דיש להחמיר בניתן לו בן מדלא הביא בסי' קנ"ו דברי הרמב"ם דמקיל גם בניתן לו בן כו' עד וכן הוראתי הלכה למעשה והארכתי בתשובה על זה עכ"ל:

ובאמת מצאתי כן בתשבותיו ס"ס ע"ג כתב ג"כ דלמעשה יש להחמיר ומדברי הטור שהוא אחרון בזמן ומנהגינו אחר פסקיו השמיט מחבירו הא דפסק הרמב"ם להקל במעיד שניתן לו בן ולא הזכיר כל עיקר לא סברתו ולא סברת החולקי' עליו נראה מזה ג"כ שהי' סובר שאין להקל בזה כלל דסברת המקילין סברא דחוי' היא ולכן לא הזכירה כלל ופסק דחולצות ולא מתיבמות יעיין שם. והנה בתחילה בקראי בתשובתיו עמדתי מרעיד ומחריש על זה שכתב שרבינו הטור לא הביא דעת הרמב"ם ובאמת בסי' קנ"ו סי' ט"ז כתב הטור בפירוש דברי הרמב"ם וז"ל כתב הרמב"ם עד אחד נאמן להעיד שנולד בן לבעלה להתירה והב"ח מצוין שם ומביא דברי הראב"ד החולק עליו ואיך נעלם ממנו דברי הטור בסמוך בסי' קנ"ח. ועוד קשי' לי דהא בסי' קנ"ז הביא הטור בשם הרמב"ם גבי הלכה היא ובעלה לבד למ"ה ובאה ואמרה ניתן לי בן ומת בעלי ואח"כ בני אינו נאמנת וחולצת ולא מתיבמת וכתב הרמב"ם בד"א כשהיתה פסולה מתחילה לכהונה או אמרה במערה היינו כשמתו אבל אם אין הדבר כן אינ' חולצת שמא יבא עדים ויעידו שהדבר כן כמו שאמרה שהבעל מת תחילה נמצא שחליצה זו אינה כלום ותנשא לכהן ויאמרו חלוצה מותרת לכהן לפיכך לא תחלוץ ולא תתיבם אלא תשאר בחזקת זקוקה עד שיבאו עדים:

וכן באשה שהלך ובעלה וצרתה למדינת הים ואין לה בנים ובאו ואמרו מת בעלך לא תתיבם ולא תנשא לעולם עד שתדע אם ילדה צרתה או לא ילדה מטעם הנ"ל והוא מגמרא בפ' אשה בתרא דפסקו הפוסקים כתירוצא דרב פפא דמוקי למתנית' בגרושה וכר' חייא ברי' דרב הונא דמוקי באומרת אני והוא נחבאנו במערה וכן פסק בש"ע בלי חולק אחר זה עיינתי בספר בית שמואל בסי' קנ"ח ס"ק ב' שהרגיש בזה על הב"ח ובאמת קושיות דחשש שאתה מצריכה כרוז לכהונה ואיכא דלא שמע בהא ואתי למימר דחלוצה מותרת קשה נמי על הרמ"ה שהביא הטור בסי' קנ"ו גבי אם אמר בשעת קידושין יש לי בנים וחזר ואמר בשעת מיתה אין לי בנים דהרמ"ה כתב שחולצת ולא מתיבמת ואמאי ניחש דילמא האמת דיש לו בנים ואתה מצריכה כרוז לכהונה ובאמת לפי הנראה מדברי הב"י לא כתב כן בכל הספרים אלא במקצת ספרים מ"מ צריכין אנו ליישב קושי' זו למקצת ספרים והי' נראה לי לחלק דדוקא גבי אשה שהלך בעלה וצרתה למ"ה ובאו עדים ואמרה מה בעלך כיון שסתם נשים יולדות חיישינן שמא ילדה ולד של קיימא ואתה מצריכה כרוז לכהונה וכן אשה שהלכה היא ובעלה לבד למד"ה ואמרה ניתן לי בן ומת בעלה ואח"כ בני היא נאמנת לגבי דידה ולפ"ז אין לה תקנה בחליצה מפני החשש שיבא עדים ויאמרו שהדבר כן כמו שאמרה אבל בנידן דהרמ"ה המספק לי' אי מהימן לאוסרה לשוק או לא בזה אמרינן מצד החומרא שדבריו אחרונים הם אמת ולא חיישינן כלל לדבריו הראשונים ולכך חולצת אלא דאינה מתיבמת דלמא כדעת זו דנאמן להתיר ואינו נאמן לאסור וא"כ נושא אשת אחיו שלא במקום מצוה וה"ה והוא הטעם שהחמירו הב"ח מצד החומרא דלמא אמת כדעת דאין עד אחד נאמן ביבמה להתירה לשוק והוי כמו שאין עדות כלל ותו לא חיישינן לדבריו וחולצת ולא מתיבמת משום חומרא דחיישינן לאותו דעה שהוא נאמן אבל בשעת חליצה אמרינן דלא מהימן כלל עד אחד כל זה נ"ל לדחוק ולישב דברי הרמ"ה לקצת ספרי הטור:

ובזה מיושב גם דברי הב"ח אבל איברא בנידן דידן אין אנו צריכין לחוש ולחלוץ לה משום ספק דהא אף אם נימא היכי שיש עדים באחים דאינו לומר דיש לו בנים מ"מ בנידן דידן שהעידו שהי' מוחזק שיש לו בנים במשך השנים שהי' דר בק"ק אויסא א"כ מהימן הבעל לומר יש לי בנים אף במקום עדים דעדים שיש לו אחים אליבא דכ"ע וכן משמע מדברי הב"י שכתב בדברי הרשב"ם הא דאיכא עדים לא הוי מהימן לומר זה בני והטעם דכיון שקדמו עדים דאית לי' אחי' ולא הוי מוחזק דאית לי' בנים הרי היתה בחזקת איסור משמע להדי' דטעמא משום דלא הוי מוחזק דאית לי' בנים הא איהו מוחזק לן בבני שפיר הוי מהימן כיון דלא היתה מעולם בחזקת איסור וגם בנידן דידן דמשמע מלשון הב"י שגם אחיו היה אומר שיש לאחיו המת בנים ולזה הוא נאמן להתירה לשוק דדוקא להעיד לומר מת אחי ליבם אשתו לא מהימן אבל להתירה לשוק מהימן דאין לומר דאי משום דסנו לה דהא אי בעי חלוץ לה וזה פשוט וברור ובנידן דידן שהבעל אמר שיש לו בנים וגם העידו שראו בכתב שכתבו הקרובים ותבעו ממנו נדן בתו להשיאה לאיש ואף עד מפי עד נאמן כמו שהביא בתשובת הרשב"א כל שהאמינו בו עד אחד אפילו עד מפי עד וכל אותן שנאמני' להעיד מת בעלה נאמנים כאן להעיד ליבמה וא"כ בנידן דידן מצטרפי' כל הני עדות עם החזקה להתירה לשוק בלי חליצה אליבא דכ"ע בלי שום פיקפוק ואם באנו להחמיר בחליצה חומרא דאתי לידי קולא דיש לחוש וקרוב לודאי שאתה מצריכה כרוז לכהונה ואיכא דלא שמע בהאי ואתי לומר דחלוצה מותרת לכהונה ולפע"ד אשה זו מותרת לשוק בלי שום פיקפוק בעולם. כ"ד אהובו דורש שלומו שלמא רבא על רבנן ועל תלמידיהן ועל דיינהם דלא אתי לידי חליצה ויבום מאיר חותם פה ק"ק אייזנשטאט:

תוכן העניינים

פנים מאירות חלק ב

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה