פנים מאירות חלק ב· רבי מאיר איזנשטאט
שאלה מט
או"ח סי' תק"ן צומות הללו חוץ מט' באב מותרים ברחיצה והקשה הטו"ז לפי מה שכתב כאן דאין איסור ברחיצה בד' צומות א"כ מאי רבותי' דרבי שרחץ בקרונה של ציפורה בי"ז בתמוז וכתב דהעולם הי' תופסי' החומרא בכל הני מילי כמו באכילה ובא רבי והיתר הרחיצה ממילא בטלה הגזירה אף לענין אכילה ועל כי הקשו התוס' דא"כ הי' לרבי לאכול להורות דבטל הגזירה לגמרי ותירצו דאין הכי נמי דבטלה לגמרי אלא שהוא קיבל עליו מעצמו איסור אכילה ולא איסור רחיצה עכ"ל:
ונפלאתי על פה קדוש יאמר דבר זה דאם העולם הוי תופסים החומרא ברחיצה כמו באכילה איך התיר רבי דברים המותרים ואחרים נהגו איסור ועוד מה שכתב שהתוס' תירצו דבטלה הגזירה אלא שהוא קיבל עליו מעצמו איסור אכילה ותימא הלא הוא בעצמו מביא דברי תוס' והמעיין יראה עין בעין שלא כדבריו שכתבו וז"ל כיון דקבלו כבר אבותיו על עצמם מסתמא גם הם קיבלו עכ"ל הרי להדיא דמשמע שבני עירו קבלו מנהג אבותינו ונראה ברור דמעיקרא אין כאן קושיא דהא אין איסור רחיצה בד' צומות כתבו התוס' בפ' קמא דתענית דף י"ג ע"א אהא דאמר רפרם בר פפא אמר רב חסדא כל שהוא משום עונג כגון תענית ציבור בחמין אסור בצונן מותר ואמר רב אידי בר אבין אף אנן נמי תנינא ונועלים את המרחצאות א"ל אביי אי בצונן אסור סוכרין את נהרות מבעי' ליה למתני אמר רב שישא ברי' דרב אידי בר אבא הכי קא קשיא לי' מכדי תנן אסור ברחיצה נועלים את מרחצאות למה לי אלא לאו ש"מ בחמין אסור בצונן מותר וכתבו התוס' ז"ל כל משום תענוג ועכשיו שאין תענית ציבור בבבל אלא ט' באב ומותרין אפילו בחמין אפילו י"ז בתמוז ולפ"ז דוקא בבל אבל ארץ ישראל כל דין תענית ציבור נהוג בו וציפורא בא"י קיימא וס"ד דיש לנהוג כדין תענית ציבור וכיון דרשות הוא דרצה מתענין ולכך רחץ רבי וע"ז הקשו תוס' היה לו לאכול ג"כ ותירצו דכיון דקבלוהו כבר אבותינו ר"ל אחר חורבן בית שני מסתמא גם הם קבלוהו אלא דרבי רצה להורות שלא תטעה לומר כיון דנוהג בתענית ציבור לאסור אף רחיצה ולכך רחץ רבי והורה להם דאף אבותינו לא קיבלו לכל חומר תענית ציבור כיון דברצו תליא מילתא אין להם דין תענית ציבור ומותר ברחיצה אף בא"י ועוד י"ל דרבי לא היתר חמין אלא רחץ בצונן וקמ"ל שלא תפרש איסור רחיצה בתענית ציבור אף בצונן ולכך רחץ בצונן להורות דאין איסור רחיצה אלא בחמין כדקאמר הש"ס דתענית ציבור בחמין אסור בצונן מותר והם טעו בדין וסברו דאף בצונן אסור בת"צ וכל היכי דטעו בדין אין כאן משום דברים המותרים ואחרים נהגו בו איסור והר"ן בפרק קמא דר"ה פירש דרבי באמת ע"י רחיצה הראה לעקור התענית לגמרי דליכא למימר שרחץ והתענה דהא אפילו ט' באב ביקש לעקור ותמוהים לדבריו דהא מסקינן דלא רצה לעקור ט' באב אלא היכי דנדחה ויש ליישב. ובזה הבנתי דברי תוס' שם ביקש לעקור תשעה באב קשה היכי ס"ד דהאי תנא הי' רוצה לעקור ט' באב והא אמרינן כל האוכל בט' באב וכו' ויש לדקדק הי' להם להקשות מרבי גופא שהתענה בי"ז בתמוז ואיך ס"ד ביקש לעקור ט' באב אלא ע"כ דהתוס' אזלו לשיטתם דכתבו לעיל די"ל כיון דקבלוהו כבר אבותינו כו' ורצה התוס' לחזק סברתם דמנ"ל לומר זה דילמא דעקר לגמרי י"ז בתמוז דאל"כ קשה קושית הר"ן איך ביקש לעקור ט' באב ולכך כתבו דזה אי אפשר לומר דהא כל האוכל בט' באב אינו רואה וכו' אלא ע"כ דלא רצה לעוקרו אלא מחומרא הנ"ל ולכך נקטי רחץ דוקא ולפי מה שכתבתי לעיל הי' נראה לומר דזה טעמו של רבינו יואל דאסור לרחוץ בחמין משום דרבי בצונן רחץ וסבר דקבלוהו לי"ז בתמוז כתענית ציבור לגמרי ולפ"ז יש לומר דאף דאין תענית ציבור בבבל משום דאין להם נשיא כמו שנזכר בסי' תקס"ח הני מילי לגזור מחדש תענית ציבור אבל תענית שקיבלו מנשיא שבא"י ע"פ רוב חכמים מסתמא קיבלו כדין תענית ציבור לגמרי ואם כן אסור ברחיצות חמין וכן כתבו אחרונים שכל בעל נפש יחוש לעצמו להחמיר בכולן כמו בט' באב חוץ מחליצת סנדל ודו"ק: