אור ברסלב

פנים מאירות חלק ב· רבי מאיר איזנשטאט

שאלה מז - ב

שאלה מז - א

שאלה מהרב הגדול מוהר"ר פנחס חתן הרב הגאון מוהר"ר שמואל שהי' אב"ד בפ"פ דמיין וביקש ממני לעיין בשריותא דאיתתא דא. גב"ע הוגבה בק"ק נ"ש דכתב יד מוהר"ר שמואל סופר הנעלה מוהר"ר שמואל בהמנוח הר"ר ליב לנצהוט העיד בת"ע באם לא יגיד ונשא עונו כי הייתי בכפר פהימש ברוד האט אויף מיר גישריגן דער רימר פין ברוט שמואל האסטי ניט גיהערט פין דעם יהודי וואס דער שלאגין איז גיווארין פאר י"א שנים איז גיפינדין גיווארין ציא אפשדארף בכן בין איך איין הין אונ האב גיפרעגט אוב דער וואס פאר לארין איז גיווארין פאר י"א שנים אויב איז גיפונדן גיווארין האבין זיא מישב גוועזין יוא ער איז גיפונדין גיווארין כו':

שוב אתי לקדמנא המשכיל כהר"ר ליב דייטש והעיד כו' איך האב מיך מתעסק גיוועזין בדבר מצוה אין בין איין הין לאפשדארף אין גיזעהן בעצמות המת אשר לפי דברי אשה מרת דבורה מלנצהוט אותו עצמות המת הוא מבעלה הנהרג לפי אומדנא לדעתה כי בעלה האט גיהערט איין האק בחייו בייא שליף וראיתי הגלגולת מאותו עצמות איז בייא דיא שלעף בצד הימין איין צייכין כמו איין חצי פ"ג בראט איין ביסל איין רוט בלוט גיוועזין ווערט גיזעהן אז דאס דארך איין מכה אבר דארך האקין גישעהן איז אחר זה האב ווידר דאס גלגולת גליגט ציא דיא אנדרי עצמות:

כמר חנן בן איצק לנצהוט העיד שהי' אצל הערל וואס איין מרתף גיגראבן האט ער זאגט דאס איז דער יהודי וואש פר לארין גיווארין איז וואלף מלנצהוט ער איז זעלביג מאל איין גישטאנין בייא דעם פויאר וואס פאר על בית גיוועזין איז אונד דער פויאר איז אוועק גילאפין אונד אלי פויארין האבין גיזאגט אז דער זעלביגר פויאר ארום מאן איז גיוועזין אונד נאך דעם אז דער יהודי איז פר לארן גיווארין האט דער פויאר זיך אויס גיקלייט אונד אלי זיין הויז גזינד עכ"ל:

זהו הגב"ע שהוגבה ע"פ בי דינא רבה דק"ק נ"ש יום א' דסליחות כ"ב אלול תעח"ל במותיב תלתא כו' העיד הר"ר שמואל לנצהוט ובא הרימר פין ברוט אונד האט ציא מיר גיזאגט שמואל דער יהודי וואס דא אום גיקמן איז אונד פאר לארין גיווארין דער איז גיפונדן כו'. בין איך גיגאנגין אונד האב נאך דיא עצמות פין כל הגוף גיפונדן אבר הבשר איז שון נתעכל גיוועזין כו' אונד בין ציא דער עגונה גיקומן האט העגונה גיזאגט זיא האט איין סימן אלז איין שראם איז גיוועזין על המוח באותו הפעם האט זיא מיר איין סימן גזאגט באיזה צד אצל המוח איז דער שראם גוועזין בחייו האט זיך גיפונדן אויף דער זייט אז זיא גיזאגט האט באותו מקום איז בעצם המוח וויא איין העפטל קצת עיגול גיוועזן כמו חצי עיגול של מטבע גרעשל אונד דער בייא איז גוועזן העגונה אונד ר' ליב טייטש גם האט ער בייא דעם גינאק גיפונן איין שיפל שערות אדומית גדול כמו חצי צ"ל אונד דרינן גישטעקט גליך גם באותו הפעם אז מען האט גיפונדן דיא עצמות האט דער בן רוצח גיוואר גיווארן אז מען האט גיפונדן העצמות איז ער אוועק גילאפין אונד אויסן גיבליבן עד יום הזה גם העיד ר' שמואל דאס אלי כפריים אז מען האט גיפונדן דיא עצמות האבן אלי גיזאגט דאס זענין דיא עצמות פין דען יהודי וואס דער ווירט האט גיהרגת ווייל דער בן פון דעם רוצח האט גיטראגין איין בלאב רעקיל וואס דער יהודי האט פלעגין ציא טראגין גם דיא בני בית פין דעם ווירט האבין זיך אויס גיקלייט פון דען ממון וואס דער ווירט האט באקימן פין דעם יהודי:

גם העיד ר' שמואל אז ער בחייו האט רוטי האר גיהאט. שוב העיד הר"ר נפתלי איך בין פער גאנגן פר ערילים האבן רועה סוסים גיוועזן האבן גזאגט בזה הלשון דער יהודי וואס נהרג איז גיווארין איז גיפונדן גיווארין איצט אין מרתף צו ווארט צייכן האט מען גיפונדן באותו פעם אז ער איז נהרג גיווארין זיין גיווערץ שקאטיל כמו ד' בתים פין רוצח זיין הויז אונד דער הורג איז גיוועזן איין רוט קאפ אונד וויא גיפונדן איז גיווארין דער הורג איז גיפונדן גיווארן רוטי האר ע"כ עדותו של ר' שמואל הנ"ל:

שוב העידה אשה מ' בילא אשת המשכיל ה' וואלף ברי' בתורת עדות איך בין גישטאנדין אין מיין לאדן איז גיקומן ערל אחד אונד האט גיפרעגט וויא איז דיא יודנה פין וואס איר מאן איז אום גיקומן איך האב קיין ריא איך וואלט אירש גערין זאגין:

תשובה ע"פ עדות הראשון יש מקום לדון להתירה ע"פ עדותו של זה לבד לפי מה שכתב הרב בח"מ סי' י"ז שהקשה על הי"א שבש"ע שנמשך אחר דברי הרא"ש ז"ל להתירה אף שאין מזכיר שם עירו וכ"ש על דעתי שמתירין אף בלא שם אביו רק שמו לבד ובגמרא דב"מ ובגמ' דגיטין רק דבמקום שכיחי רבי' ושיירות מצויות חיישינן לשני יוסף בן שמעון וכיון שאין מכירין שם עירו איך יעלה על דעת שבכל העולם לא יהי' עוד יוסף בן שמעון אלא וודאי צריך הוכחה שבעלה של זו מת ולא התיר הרא"ש הובא בב"י באשת מכליף בן מלל אלא שאשתו ידעה שבעלה הלך לפאס דהיינו על דעת לילך לפאס הלך והוה כי האי מעשה דיבמות דף ק"ט גבי יצחק ריש גלותא דאביי אמר חיישינן ליצחק אחר ר"ג ורבא אמר לא חיישינן דאע"ג דשכיחי שיירת' מ"מ אין מוחזק באותו שמו בשם זה הלך ג"כ לאספמי' וזהו וודאי הלך הוי לי' כלא מוחזק שני יוסף בן שמעון דאף בכל העולם יש וודאי מ"מ בזה הדרך לאספמי' אינו מוחזק עוד יוסף ב"ש וסיים ח"מ וכן היכא דניכר שע"ז מעיד כגון שהעד והשומע מן העד ואותו שנאבד הכל מעיר אחת הם דאז וודאי כשאמר פלוני מת הוי כאלו אמר בפירוש שהוא מאותו עיר ואם אין יוסף ב"ש אחר בעיר הזאת כו' וכן כל כיוצא בזה אם נמצא כתב פלוני ב"פ מת ודאי על העיר הזו הוא מעיד וכן מצאתי כתב בשם ר"א אשכנזי שכ' בשם מהר"י וכן מה שכתב הטור בשם הרי"ף דאפילו הוחזקו שני אנשים בעיר שניהם מכירין צריכין ג"כ לפרש דאיירי שאחד הלך לבדו לאותו מקום שנמצא כו' ובתרתי לריעותא הוחזק שני יב"ש וגם שכיחא שיירתא דעתו דלא מהני מה שהלך הוא לשם ולא נודע כו' עיין דבריו שם כי קצרתי והביא דעת ב"ח שהקשה דדעת הרא"ש דפלוגתא דאביי ורבא בשכיחא שיירתא ולא הוחזקו שני יב"ש דמשמע דבהוחזקו אפילו לא שכיחא מ"מ גם לרבא חיישינן לתרי יוסף ב"ש והטעם דיותר יש לחוש כדין דהוחזקו שני יוסף ב"ש אף דלא שכיחא שיירתו יש לומר יותר דאותו יב"ש המצוי בעיר הלך לשם אפילו במקום שאין השיירות מצוין ממה שנחוש שבא אחר מעיר אחרת לשם וא"כ למה כתב הטור ז"ל ורב אלפס והרא"ש מתירין אף בהוחזק ולא שכיח כו' וע"ז כתב הב"ח ליישב הקושי' דמוכח מדברי הרא"ש פרק כל הגט ספ"ג במסקנא בעינן תרווייהו לריעותא הוחזק ושכיחא כו' ובהוחזק לחוד משיאין אשתו של אחר כו' אבל הוא ז"ל הרב בח"מ כתב דעתו דדעת הרא"ש בהוחזק לבד אף דלא שכיח אסור ומה שכתב ב"ח ז"ל היינו לרבה בגיטין ולא לרבא דודאי לרבא בהוחזקו אסור כו' וחוזר הח"מ אדבריו וכוונתו שכתב דכיון דבהוחזקו לבד אסור ולמה התיר הרא"ש האי דמכליף בן מלל ע"כ משום דזה לבד הלך לשם ולא נודע שאחר הלך לשם לכן לא אסר כיון דלא הוחזק שהלך אחר ג"כ בדרך זה הוי כלא הוחזק אז לא נאסר אלא בתרתי לריעותא הוחזק ושכיח שיירת' וכו' קיצור דבריו של הח"מ בהעתקה שכתב ע"י הש"ע וי"א דדי בשמו לבד כתב ז"ל כתב הח"מ דהיינו דוקא בשנודע שזה הלך לשם ולא נודע שגם אחר הלך לשם ולדעתי קיצור במאמרו שהי' ליכתוב גם הקולא שיצא מדברי הח"מ דבנודע שהלך לשם אפילו הוחזקו שרי רק דלא שכיחא שיירתא מטעם דלא הוחזק אם איש הלך בדרך הזה גם נראה שכתב ב"ש דברי הש"ע איירי בנודע שזה הלך כו' יהי' עיקר חסר מן הספר דאיך יכתוב הרמ"א ז"ל סתם והיה לו לכתוב וי"א דבנודע שהלך א"כ שם עירו אלא לדעתי דבלא זה דברי הח"מ שכתב ז"ל לכאורה יש ג' דעות כו' אבל באמת אין כאן ג' דעות וסיים הא דמתיר מתיר בלא שם עירו היינו משום דזה הלך לאותו מקום וקשה א"כ עושה משני דעות דעה אחת והרי כתב בש"ע ג' דעות וא"כ אם השני דעות מאן דצריך שם עירו וי"א שאין צריך הם דעה אחת דאם לא נודע שזה הלך לשם צריך שם עירו ובנודע אין צריך ואם כן הדעה הג' דמחלק בין אחר גם שם אביו א"צ שם עירו ע"כ פליגא ואיך כתב שדעה אחת הכל הוא אלא וודאי לא כיון הרב לומר דפשט בש"ע כן דהפשט בש"ע בדברי רמ"א לזה אכיון דאיירי דעה ראשונה בלא נודע שזה הלך לשם לבד האחד דקשה אם כן איך יסתום לכתוב וי"א דא"צ ולא יכתוב דא"צ בנודע שזה הלך לשם וגם הב"י כתב גם דעה השלישי אלא בש"ע לא איירי כלל מנודע וכתב ג' דעות אלא שהרב מחמת שהתמי' במה שיש להתמי' איך עלה ע"ד המתירין להתיר אלא וודאי דעת המתירין הוא הרא"ש והרא"ש איירי בנודע שהוא הלך לשם כו' ואם כן כוונתו להשיג על רמ"א שכתב ג' דעות ובאמת דברי הרא"ש דמתיר היינו בנודע וכו' ודברי האוסר היינו בלא נודע שזה הלך ואף שכתב ז"ל לכאורה יש ג' דעות דמשמע לשון לכאורה שבאמת הפשוט הוא שאין ג' דעות אלא דעה אחת לא קשיא דכמה פעמים כתבו לשון לכאורה נראה ואסיק גם כן א"כ הכל ישר דבש"ע לא איירי מנודע אלא שהוא הוציא מילין מלבו הוציאם מעילוי לעילוי והעמיד הדבר על הישר ולדעתי האמת והצדק עמו דאיך יתיר הרא"ש ז"ל אלא וודאי דאיירי הרא"ש בנודע וכיון דתלי הדבר בנודע ממילא יצא לו דבנודע אפילו הוחזק שני יוסף בן שמעון שרי כ"ז דלא שכיח שיירתא וא"כ צא לך לדקדק מאחר שאנו רואין שהאמת אתו דבאמת ע"כ הדבר תלה בנודע ואז מתיר אף בהוחזקו שני יוסף בן שמעון אם כן י"ל דבנודע ולא החזיק שיצא אחר בזה הדרך שרי אף בלא זכר שמו גם כן אלא שם בראש המעשה בא לפניו שאחר העד מכלוף בן מלל אבל באמת גם אם לא זכר שמו בנודע שזה הלך כו' ובש"ע דמשמע דלכל הדעות שם עצמו בעינן היינו משום דהש"ע לא איירי מנודע כלל אבל בדינא בנודע לאשתו כשזה הלך לשם שרי ובפרט דלא שכיחא שיירתא לאותו כפר שאינו דרך הרבי' לאותו הכפר א"כ דכשנודע לאשתו שהלך לשם יש מקום להתירה ע"פ עד זה לבדו דמה לי הוחזקו שני יב"ש דודאי יש עוד יוסף ב"ש א"כ הרי שמו ושם אביו אין בהם תולעת דהרי וודאי איכא עוד יב"ש א"ה שרי שכמו שנודע שזה הלך כו' א"כ גם בלא מזכיר שום שם דהוי כל העיד אצלו בשני יב"ש דהרי לא הוזכר שום שם על מי אומר מ"מ מותר כיון שנודע שזה הלך לשם ודוחק לחלק לומר בשלמא כשמזכיר שמו ושם אביו דאין החשד משום יב"ש אחד אז שרי בנודע שזה הלך אבל באין מזכיר השם דאנו מספקין דכל העיר שיש האנשים של העיר לספק בהם לא יועיל נודע שהלך כו' דהא אינו דומה שאמרו שני יב"ש לאו דוקא שני יב"ש הוחזקו דה"ה אם כמה אף ממאה יב"ש הוחזקו אלא דלשון הגמ' שני יב"ש למאן דחושש לתרי יב"ש גם כן אסור אבל למאן דלא חיישינן לאו דוקא תרי יב"ש אלא אף אם הוחזקו הרבה יב"ש ואפשר להיות בעיר קטנה שאין בהם לספק רק לפי מספר אנשי העיר אם הם חמשה או ששה אנשים ובהוחזקו שני יב"ש יכול להיות עשרה יב"ש הכל שוה שני ענינים הללו מצד השכל ועוד מצד העיון הרי קושי' הח"מ הוא על דעת המתירין הלא יש לספק בכל העולם שוודאי יש בכל העולם עוד יב"ש ואיך יתיר בלא שם עירו וע"ז תירץ דאיירי בנודע כו' לכך לא חיישינן לשאר בני עולם אף דבבני עולם יש הרבה יב"ש ומוחזקים שבכל העולם יש אלפים יב"ש ואפ"ה מתיר הח"מ משום שזה נודע שהלך כו' א"כ בדרך זה הוי כליכא יב"ש אחר ואם כן לדעתי יש מקום להתירה לדון אף על עדות זה. ועל העדות השני לדעתי נכון להתירה על עדות שאמרה האשה שהי' ההאק על השלעף הימין ואף שתוך הכתב גביות עדות לא נאמר שהאשה אמרה על השלעף דימין אלא אמרה סתם על השלעף מ"מ גם עכשיו נאמנת לומר ולגמור דבריה ששם לא שאלוהו אלא על סימן ואמרה על השלעף ואלו שאלו אותו על איזה שלעף היתה אומרת והיא עכשיו אמרת שכן היה ההאק על שלעף הימין כמו שהאשה האומרת מת בעלה נאמנת כן נאמנות בזה שהרי עיקר דבר הזה שהתירו חמז"ל להיתר אשה ע"פ עד אחד הכל משום דאשה דייקא ומנסבא ומשום חומר' שהחמירו עליה בסופה אם כן ודאי היא נאמנת לכך לא נימא שעכשיו אומרת כן בשביל ששמעה מן העד שהי' הרושם על ימין דלא נמצא סברא זו אלא באשה שאומרת גרשנה בעלה דנאמנת משום דלפני בעלה אינה מעזת אז אמרינן כי איכא עד אחד המסייע לה מעיזה אז אינה נאמנת אבל כאן דנאמנת מכח החזקה דדייקת כו' אלא דלדעתי אף אם לא אמרה גם עכשיו עדותה שהוא על ימין נאמנת:

תשובה מה שהשבתי להרב הנ"ל. ויעמוד פנחס ויתפלל אין גומרין עליו את הלל מחלק שלל בתלמוד היא בלול מראהו כעין נחושת קלל ה"ה הרב המופלג כבוד מוהר"ר פנחס נ"י:

הנה כתבי דמר קבלתי ולא הי' פנאי להפסיק באמצע הפרק להשיב מפני כבוד באשר שסבבוני והקיפוני ועטרוני טרדות עיונים גדר מזה וגדר מזה לחדש לתלמידי בלימוד הישיבה וכעת בימי חנוכה יומא דפגרי ביו' דרבנן ופניתי מכל לימודי לעיין בדבריו וראשון לציון מה שצלל מכ"ת במים אדירים והעלה דבנודע ולא הוחזק שיצא אחר בזה הדרך שרי אף בלא זכר שמו ובש"ע דמשמע דלכל הדעות שם עצמו בעינן היינו משום דהש"ע לא איירי בנודע לאשתו כשזה הלך לשם שרי ובשביל זה טרח ויגיע והעתק דברי ח"מ ותמה אני הלוא דבר זה הוא ש"ס ערוך דאמרינן בפ' בתרא דיבמות ההוא דהוי קאמר ואזיל ווי לי לפרשה זריזא דהוי בפומבדיתא דשכיב ואנסבה רב יוסף ואתימא רבה לדביתהו הרי שלא הוזכר השם כלל אלא שידע שהי' מפומבדיתא פירשא זריזא ולא הי' אחר שהיה מוחזק לפרשא זריזא התירו לאשתו ומזה הביאו הגה' מרדכי ראיה והביאו הב"י וז"ל מעשה בכותי שאמר בשעה שדונהו למיתה מעולם לא פשעתי כי אם פעם אחת הרגתי יהודי בין ניקולא לאוריק שהי' מוליך עשרה ליטרות ששלחה מרת יהודית לאחיה בניקולא והתירה אשתו משום מל"ת ע"י ששאלה לה אם שלחה המעות ואע"פ שלא הזכיר שם היהודי כדאמרינן בפ' בתרא דיבמות בעובדא דפרשא זריזא שרי שלמדו מזה להתיר אף אם אינו מזכיר שמו בנידן דידן נמי כיון שלא הי' מוחזק שנאבד בעיר קודם י"א שני' אלא איש אחד בעלה של העגונה ואם הי' אומר איש הזה שנאבד נהרג הי' נאמן במל"ת וכ"כ הרמב"ם הביאו הטור אבל אם אמר שיצא מעיר פלונית ומת מחפשין באותו עיר אם לא יצא אלא הוא תנשא וכתב הרב המגיד דהכי אית' בתוס' אין מעידין עד שמכירן שמו ושם עירו אבל אמרו אחד יצא מעיר פלוני ומפשפשין באותו עיר אם לא יצא אלא הוא תנשא אשתו והביא עוד הב"י בשם תשובת הר"ן דודאי כל שמעיד בדבר ברור שא"א לספק באחר משיאין את אשתו ואע"פ שלא הזכיר שמו והביא בשם תשובת דשייכי לסדר הנשים אחר שהכותי לא העיד בפירוש פלוני נהרג אלא אמר היהודי מעיר פלוני בסתם יבדוק שלא יצא מאותו עיר שום היהודי הדר שם שלא חזר כי אם זה דאשתו מותרת ה"נ בנידן דידן כוותי' וכן כתב הרד"ך בתשוב' מהני עובדא דסוף יבמות דקולר בני אדם שיצא ממקום למקום והסיח הכותי לפי תומו קולר שני אדם שהלכו ממקום למקום פלוני נהרג וקברתם והשיאו את נשותיהם גם בני אדם שהיו מהלכי' לכרכים ביתר ומתו וקברתי' והשיאו את נשותיהם ע"י שאמר הכותי שהיו הולכי' למקום פלוני וכן הביאו הרמ"א בסי' י"ז סי' י"ט אבל אם אמר אחר יצא עמנו מעיר פלוני ומת מפשפשין באותו עיר אם לא יצא משם אלא הוא תנשא את אשתו וכתב רמ"א וה"ה בכותי המסיח לפי תומו ובאמת תמוהי' לי מאוד דברי רמ"א שהרי בסי' י"ג כתב המחבר דאם בא הכותי ואמר איש שיצא מכאן עמי מת משיאין את אשתו אע"פ שאין הכותי יודע אותו איש וי"א שצריך שיאמר שקברתו וזה דעת הרמב"ם והרי"ף ותמהו עליה הטור ורבי' הקשו דברי הרמב"ם גופא שכתב למעלה הי' כותי מסיח לפ"ת ואומר אוי לו לפלוני שמת ולא הזכיר שם קבורה וכאן מזכיר שצ"ל קבירתו לפי שאין הכותי מזכיר שם היהודי אלא שאמר איש יהודי שהיה עמי ואנו יודעים שהוא פלוני צריך שיאמר קברתיו וכן כתב הר"ן בתשובה הביאו הב"י שאין ספק שכל הכותי מכירו אין צריך שיאמר אלא מת בלבד והיינו עובדא דבי חוזאי ובי חסא ואין כ ספק אפי' בדברי הרמב"ם אבל כשאינו מכירו הוא שסבר הרב ז"ל דלא סגי עד דאמר קברתיו מפני שהמעשי' שבאו בגמרא בכיוצא בזה בכולם יש בהם קברתיו וכן כתב הריב"ש הביאם הב"י באורך והכריע רמ"א כתרוצי' אלו וכתב בהג"ה הכי בהאי גוונא שאינו מזכיר שם המת אבל אם מזכירו לא בעינן קברתיו וכן פשט המנהג עכ"ל. וההיא דסי' י"ט הביאו בשם הרמב"ם והביאו הב"י בתשו' הרמב"ם בראובן הי' נושא ונותן בחוץ ויצא לישא וליתן כמנהגו בכפרים של עכו"ם כו' ואמרה הכותי יצא מעיר פלוני ללכת לעיר פלוני יצאו אחריו והרגהו שאלוה מאין תדעי זה האיש אמרה הי' מודעתינו כשהי' בעכו ועושה מלאכתנו וסיפרה להם דמותו והשיב הרמב"ם האשה הזאת מותרת לינשא שזו הכותי מל"ת וכתב הב"י שיש לתמוהו שלא הצריך לומר שיאמר קברתו כמו שהצריך בחיבור וכתב תירץ שם בשם הר"י מג"ש דלא הצריך הרמב"ם שיאמר קברתיו אלא כשהכותי נמצא בעת מיתתו או הריגתו דחיישינן דילמא אמר בדממי כי הנך עובד' דיצא כותי וישראל עמנו כו' אבל היכי שלא נמצ' שם הכותי בעת הריגה מודה הרמב"ם שאינו צריך שיאמר קברתיו עכ"ל ובאמת לפי מה שכתב הב"י לעיל תירץ בשם הר"ן והרשב"א שיש חילוק בין אינו מזכיר שם המת ואינו מכירו אבל אם מכירו לא בעינן קברתי' ניחא נמי האי תשובה דהרמב"ם שלא הוצרך לומר קברתיו משום דהכותי אמרה שהיתה מכירו ועושה מלאכתנו הי' בעכו וסיפרה להם דמותו באמת לא נייח לי' להרב הב"י תירוצי' ולכך בסי' י"ט דמיירי בישראל העתיק בלשון הרמב"ם אבל אם אמר אחד יצא מאתנו מעיר פלוני ומת מחפשין באותו עיר אם אחד לא יצא משם אלא הוא תנשא אשתו ולא הצריך קברתיו משום דס"ל להרב הב"י דהרמב"ם לא הוצרך לומר קברתיו אלא דוקא בכותי המל"ת אבל לא בעד אחד ישראל משום דבפ' י"ג מהלכות גיטין דין כ"ה כתב הרמב"ם יצא כותי וישראל מעמנו ובא הכותיו והסיח ל"ת ואמר איש שיצא עמי מכאן מת משיאין את אשתו והוא שאמר קברתיו ובדין כ"ז כתב ישראל שאמר מת איש יהודי כו' אבל אם אמר אחד יצא עמנו מעיר פלוני ומת מחפשין בעיר ולא הוצרך לומר קברתיו וכן כתב הב"י בכסף משנה ובפירושו על הטור חילוק זה בהרמב"ם והשתא דתפס רמ"א תירוץ זה בהרמב"ם שיש חילוק במזכיר שם המת ואינו מכירו ואם כן איך כתב בסוף סי' י"ט דברי המחבר הש"ע שהם דברי הרמב"ם דאם אחד שאמר שאחר שיצא עמנו מעיר פלוני ומת מחפשין דמיירי בישראל ולא הוצרך לומר קברתיו אף באינו מכירו ואינו מזכיר שמו ואיך כתב הרמ"א על דבריו ה"ה בכותי המסיח לפי תומו הלא בכותי בעינן קברתיו באינו מכירו ובתשובת רמ"א סי' ע"ו מחלק בין תירץ הר"ן להרב המגיד דלר"ן תלוי הדבר דין הרמב"ם במכירו ולרב המגיד תלוי דווקא במזכירו שמו ואם אין מזכיר שמו אף שמכירו צ"ל קברתיו ומכ"ש אם מזכיר שמו ואינו מכירו דבעינן קברתיו והעיד רמ"א שכן המנהג ותמהיני על מכ"ת שהלך בגדולת לבקש הדבר מכללא דדברי חלקת מחוקק ולא שת לבו לכל הני דעות דאיתמרן בפי' והיה לו לחוש לדברי הרמב"ם דבלא הוזכר שמו ואינו מכירו דבעינן קברתיו ואם נפשך לומר כיון שאמר הכותי להיהודי שמואל לא שמעתי מן היהודי שנהרג קודם י"א שני' נמצא בעת הזו בכפר אפסדארף בכן הלכתי בכפר הנ"ל ושאלתי אם האיש הנאבד קודם י"א שנים נמצא והושיבו אמת שנמצא כאן וכיון שהעידו שנמצא עדיף טפי מקברתיו א"כ הדרי התמי' על מכ"ת האיך לא ראו דברי אלו באין חולק דלא בעינן הזכרת שמו אבל אני אומר לא זו העיר ולא זו הדרך אין הכותי מל"ת נאמן יותר מעד אחד ושני עדות וכתב הרמב"ם בפ' י"ג מה' גירושין דין ט"ו אם אמר העד או האשה מת פלוני ואני ראיתי שמת שואלין אותו האיך ראית ובמה ידעת שמת אם העיד בדבר ברור נאמן והביא בש"ע סי' ה' וכתב המגיד דאין דנין אפשר משאי אפשר דהני כיון דאפשר ודאי שואלין לו שיש לחוש שמא הוא אומר בדומה לו והראי' מעד אחד במלחמה דחיישינן לי' ואף לא פליגי אלא בדרישה וחקירה אבל לומר כיצד הוא מודה עכ"ל ולפ"ז בנידן דידין שאין אנו יודעים מהריגת הנאבד וגם עד הזו לא הגיד שום אדם רק בעת זו שאמר שנמצא ונתברר אצלינו שמצאו בבית ערל שהי' לן בסחורתו וכעת שברח הכותי הראשון והכותי אחר בא לדור חפר במרתף ומצא גל עצמות אין ספק שאומרי' בדדמי ועל אותו הנאבד שהי' לן בבית זה ולמחרתו נאבד זכרו מן העולם והי' מוחזק אצל בני הכפר שנהרג מפני שבעל אושפיז' הי' עני ואח"כ היה עשיר וכעת שמצא עצמות של מת במרחף שלו אמרו בדדמי שהוא הנאבד בוידאי אלו אמרו שנאבד קודם י"א שנים ידעתי שנהרג וכיון שהיה ידע שלא נאבד אלא בעלה של זו הי' ראוי להקל ולהתיר אף בלא קברתיו כדעת הרבה מאחרוני' שפסקו דלא כהרמב"ם בזה אבל הכא שאמר שאותו נהרג קודם י"א שנים נמצא ונתברר לפנינו שלא נמצא אלא עצמות המת במרתף של כפר והגידו שנתאכסן שם ובוודאי אין אומרי' אלא בדדמי ואפילו אם שני עדות הי' אומרי' כן כמו שאמר הכותי איש היהודי הנהרג קודם י"א שנים נמצא דידענו שעצמות המת מצא כיון שאמר בלשון נסתר פלוני הנהרג היינו צריכי' לחקור איך ידע שנהרג ואין זה אלא מחמת הקול כיון שנאבד ואבד זכרו ומצאו תיבתו של בשמי' סמוך לבית המלון הנ"ל רגילין לומר שנהרג ודומה לזה כתב הרד"ך בתשובה באותו מעשה של משה סוסיא שנהרג שכתב וז"ל ובר מדין לבי אומר דכיון שכבר יצא הקול בעולם שפלוני התוגר הרג לפלוני היהודי יש לחוש דילמא אמרו בדדמי דבעינן לומר קברתיו כי היכי דחיישינן במלחמה ובדבר וכו' עכ"ל ובנידן דידן דהא מבואר מדברי עדות שאמרו הכפרים שהערל שהיה יושב בבית זה ה' עני ואחר שנאבד היהודי הלביש עצמו ולב"ב בבגדי' וגם מצאו תיבתו פרוצה סמוך לבית שהי' לן זה האיש הנאבד ובודאי אמר בדדמי ואף שכתוב בתשובת מהר"ם מלובלין סי' ד' שהכותים אמרו לפי תומו שעגלן הרג וכתב הוא אף שלא היה אצל הריגה ביער בלתי הרוצח שהי' לבד העגלן כו' ובוודאי אותו הכותי שפטו באומד דעתו שמאחר שהוא הי' עגלן שלו בוודאי ע"י נהרג ודחה סברא זו וכתב אף אתה אמור לו שאנו תולין לומר שמא קרה הענין שכותי אחר נזדמן אצל הריגה והוא הגיד במל"ת לחבירו וחבירו לחבירו כו' או שאנו תולין שהרוצח בעצמו הגיד להם שהוא הרגו אף שהגיד הכותי בסתמא אנו תולין לומר כך מנ"ל שאני התם דהת' אמרו בפה מלא לפ"ת שהרוצח הזה הרגו לאיש הזה תו לא דייקינן בתרייהו האיך יודעי' שהוא הרגו אבל הכא בנידן דידן לא אמר בפירש שידע שהנאבד קודם י"א שנים נהרג או הרגו איש פלוני אלא אמר בלשון נסתר יהודי הנהרג קודם י"א שנים נמצא עתה ונתברר אצלינו שלא נמצא שום גוף שלם אלא עצמות אדם קבורים במרתף של בעל אושפיז' בוודאי שפטו באומד דעתו שאותו הנאבד הוא הנהרג. והם עצמותיו וכן נראה מדברי תשובת מהר"ם לובלין סי' נ"א שכתב בשם בעל תרומת הדשן ומחלק היכי שהכותי מסיח סתם שנהרגו אינו מסיח בדבר דרגילי עולם למימר בהו בדדמי אלא שאנו באנו לחוש שמא אחר ג' ימים ראוהו ודאי כה"ג סמכינן אסתם דבריו כו' אבל בנידן דידן בגוף העדות איכא למיחש כו' ולא סמכינן למימר דבוודאי ידע שמת אלא תלינן לחומרא שסח במאי דרגיל עלמא עכ"ל וק"ו בנ"ד שמד שאמר אותו איש אותו היהודי נהרג קודם י"א שנים מצאו עכשיו במרתף של הכפר מסתמא למראה עינו שפט ואמר בדדמי במאי דרגילי הכותים לומר שבוודאי זה הבעל אושפיז' הרגו:

ונפלאתי על מכ"ת בתרי תמי' איך לא שת לבו לדברים אלו ולכל הפחות הי' לו ליחוש להכרעת רמ"א היכי דאין מידכיר שמו ואינו מכירו בעינן קברתיו וכמדומה שלא ירד לעומק דין כי לפי דברינו אין כדאי בעדות זה לעשות אפילו סניף להתיר ועל העד השני שהעיד הר"ר ליב טייטש והעיד שהי' מתעסק בדבר מצוה והלך לכפר וראה עצמות המת אשר לפי דברי האשה מרת דבורה מלנצהוט אותו עצמות המת הוא מבעלה הנהרג לפי אומדנא לדעתה כי בעלה האט גיהאט בחייו איין האק בייא דיא שלעף וראיתי הגלגולת מאותו העצמות איז בייא דיא שלעף בצד הימין איין צייכין כמו חצי פ"ג ברוחב הי' מעט אדום כדם ונראה שנעשה ע"י מכה או ע"י מכת חרב ורצה מכ"ת להתירה ע"פ עדות בשביל שאמרה האשה שיש לו האק על השלעף ואע"פ שתוך הגביות עדות לא נאמר שהאשה אמרה על השלעף הימין אלא אמרה סתם על השלעף מ"מ גם עכשיו נאמנת לומר ולגמור דבריה שהם לא שאלוהו אלא על סי' ואמרה על השלעף ואלו שאלה אותו על איזה שלעף היתה אומרת והיא עכשיו אומרת שכן הי' האק על השלעף הימין כמו שהאשה אומרת מת בעלה נאמנת כן נאמנות על זה שהרי עיקר דבר זה שהתירו חז"ל להתיר אשה על עד אחד הכל משום דאשה דייקא ומנסבא ומשום חומרא שהחמיר עליה בסופה א"כ וודאי היא נאמנת מכח החזקה דדייקת ע"כ תורף הדברים והאריך אח"כ דלדעתו אף אם לא אמרה גם עכשיו עדות שהוא על ימין והאריך בדין רושם וצלקת והעתיק דברי חוט השני שכתב הגאון מהר"ן והנה קודם שאשיב על דבריו אודיע לו דזה הוא מוחלט לדעתי שמה שכתב הרמ"א וה"ה רושם שבגופו או באחד מאבריו הוי סימן מובהק רושם שבגופו דומיא דאחד מאבריו שמצמצם הסימן באבר הגופי כמו אצבע עקומה שהביא הב"י וה"ה ברושם שבגופו שמצמצם המקום הוי סימן מובהק וכן הביא הב"ש בשם הס"ד ולדעתי מוכרחים אנו לומר כן דהא הביא הב"י בשם תשובת הר"ן שנשאל על מימון מלקי שהיה בספינה שנשרפה ועתה בא כותי והסיח לפ"ת כי הוא הי' מכיר מימון מלקי והכירו על שפת הים בפרצוף פנים עם חוטמו וגם סימן שהי' בראשו וסימן אחד מצלקת שהי' בזרוע ולא התיר אשתו וכתב הב"י ונראה דבריו שאותן סימני' שאמר הכותי שהי' לו בראשו ובזרוע לא חשיבי סימנים מובהקים לגמרי דא"כ אע"פ שנשתהה הוי לי' למשרי עכ"ל וקשה וכי לית לי' להר"ן הא דאמרינן דמהדרינן גט ע"י סימני' שאומר נקב בצד אוח פלוני ואלא ע"כ דס"ל כדעת בעל העיטור שהביא הב"י דדוקא בצד אות פלוני אבל בצד תיבה פלוני לא הוי סימן מובהק וא"כ הסימן שאמר הכותי שהי' לו בראשו ובזרוע הוי כמו נקב בצד התיבה דלא חשיבי מצמצם המקום כיון שהראש והזרוע מקום גדול ולא חשיבי מצמצם המקו' אלא באבר פלוני כמו גבשושית בחוטם או אצבע עקום אבל הני לא ומהר"ם לובלין בתשובת סי' י"ז לא הי' ברור לו להתיר אשה ע"פ עד שהעיד שהכיר ראשו של כ' יהודא מחמת סימן שהי' לו פצע ורושם של מכת חרב בצד השמאלי יעויין שם הרי אף שאמר העד בדבר ברור כי מיירי שם שהראש הי' שלם בבשרו ועורו ואפ"ה לא סמך עליו להתיר אבל בנ"ד תמה אני אם יעלה על לב אדם לומר שרושם רחב כמו מטבע חצי פ"ג ונראה שנעשה ע"י מכה או ע"י שהוא מכת חרב בעצם וא"כ העד לא ידע בעצמו מאי זה עניין בא הרושם אם ע"י חולת מכה או ע"י מכת חרב ולפי ענ"ד האשה היה לו האק ע"י מכות חרב בעצם הגלגולת דלפעמים אינו מגיע המכה אלא בעור ובבשרו ונעשה צלקת וא"כ אף דבכולה פרק בתרא דיבמות דלא חיישינן לאשה דמשקרה אלא היכי דנוכל לומר דאמרי בדדמי אינה נאמנת מ"מ איך יעלה על דעתינו לומר שרושם זה שמצא בעצם הגלגולת יהי' סימן מובהק חדא די"ל דזה לא צמצם המקום כמו דמהר"ם לובלין לא רצה לסמוך על זה ועוד דוקא כשעור ובשר קיים דנוכל להכיר ברושם שהי' בחייו בט"ע אבל כשנקב הבשר והעצם קיים נסמוך על סוחן זה בדבר שלא נוכל לידע מאיזה הדבר בא הרושם אם מחמת חולי או מחמת דבר אחר רחמנא ליצלן מהאי דעתא למישרי א"א לעלמא גם בשאר עדות שהעיד ר' שמואל לנצהוט שהגיד הכותי דער יהודי וואס דא אום קומן איז אונז פר לארין גיווארן דער איז גיפונדן גיווארן והלכתי ומצאתי העצמות מכל הגוף ונתעכל הבשר ומצאתי העצמות מכל הגוף ונתעכל הבשר ומצאתי ג"כ סימן הנ"ל וכן העיד שמצא קצת שערות אדומו' זה אינו סימן כלל כמו שכתב הרא"ש בעובד' דמכלוף בן מלל שהי' פניו אדומי' דחוורי וסומקי לא הוי סימן

וכן פסק בש"ע כללא דמילתא מכל העדות אין כן שום צד היתר להאשה הנ"ל כי כולן אמרי בדדמי ואף לדעת האומרי' דלא שייכי אותו איבעיא דעד אחד במלחמה בכותי שאינו נאמן אלא במל"ת בשלמא ישראל המתכוון להתיר י"ל דבשעת המלחמה נתן לבו להעיד ולהתיר על הנדמה ודבר ההוה להיות אבל הכותי שמספר מעשה לפ"ת ולא שם כוונתו לשום אותו דבר אינו אומר אחר הנדמה כי אם כאשר ראה היינו דוקא אם מעיד דבר שראה מיתתו לא כן בדינינו שכולם אומרי' מחמת הקול שנאבד ואבד שמו אומרי' בלשון היהודי הנהרג בלשון הנסתר לאינם מעידי' שראו שהרגם או שאמר לה אחד שנהרג ע"י אומדן דעתן ואף דראוי להקל במקום עיגון הלא כתב הב"י שיש מקומות שהחמירו חכמים ולא חשו לעיגון כגון במים שאין להם סוף וכן בראוהו מגויד צלוף וחיה אוכלת בו ולא אזל בתר אומדנא דשכיח ומה שלפעמים הקילו משום עיגונה מפורש בפ' יש בכור כי הקילו בסופה פי' אחר שנחקר עדות יפה אבל בתחילה פי' גוף העדות לא הקילו והכי נמי מוכח כולה שמעתין דריש פ' אשה שלום דתלינן לחומרא דאיכא דעבדי סמתרי וחיי' קאמרינן כי היכי לדידך אתרחיש ניסא כו' ואמרינן נמי אינש אחרינא אתי לאצולי גבי גבר' חרוכ' עכ"ל הרי להדיא דבגוף העדות אם אינו דבר ברור מחמרינן ובכל העדות לא ראיתי איזה ממש חוץ מן העדות האחרון שהעידה אשת ר' וואלף שהיתה יושבת בחנות בא כותי אחד ושאל איה היהודית מלנצהוט וואס איר מאן איז אום גיקומן שאין לו מנוחה וביקש להגיד לה משמע שידע איזה הדבר ברור אבל כיון שלא גמר דבריו אפשר דעתו היה להגיד נמי מעצמות הנמצאים או שאר דברי אומדנא וכיון שלא העיד בפירש על מיתת בעלה אלא שבעלה איז אום גיקומן דהיינו ע"פ אומדנא הנ"ל שכל בני הכפר חשבו כן אבל מי יכנוס ראשו להקל בדבר ערוה ולא עלי המלאכה לגמור ועל כיוצא בזה אמרו לא הן ולא שכרן ומה שנראה לפע"ד כתבתי וה' יצילנו משגיאות ויראנו בתורתו נפלאות:

תוכן העניינים

פנים מאירות חלק ב

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה