אור ברסלב

פנים מאירות חלק ב· רבי מאיר איזנשטאט

שאלה מז - א

שאלה מו

בדבר הגט הנשלח ע"י שליח למרחקים וכתב המסדר הגט בשם האשה סאשה דמתקרי' שאשה ויש לגמגם היכי שיש לאשה שני שמות והם של לע"ז ראוי לכתוב שם העיקר ועל שם השני דמתקרי' אבל הכא שאין לאשה זו שתי שמות רק מקצת בני אדם קורין השי"ן בשמאל ונדמה כאלו קורא בס' והשם הזה מצוי במדינת רוסי' וואלין ופולין ושפתיהם בררו מללו שאשה והשם הזה יוצא משרה וא"כ עושה להטפל עיקר ולעיקר טפל ויש מחלוקת בין הפוסקים בזה. הנה לברר דין זה ולעמוד על מקור בכל חלוקי הדינים המסתעפות מענין לענין באותו ענין צריכין אנו להעתיק דברי הש"ס בפ' השולח דף ל"ד ע"ב בראשונה הי' משנה שמו ושמה התקין ר"ג הזקן שיכתוב איש פלוני וכל שום שיש לו וכו' מפני תיקון עולם ובגמ' אמר רב יהודא אמר שמואל שלחו לי' בני מדינות הים לר"ג בני אדם הבאים משם לכאן ושמו יוסף וקוראים לו יוחנן יוחנן וקוראים לו יוסף איך מגרשים נשותיהם עמד ר"ג והתקין שיהי' כותבין איש פלוני וכל שום שיש לו אשה פלונית וכל שום שיש לה מפני תיקון עולם אמר ר' אשי והוא דאתחזיק בתרי שמי' תני' כוותי' דרב אשי הי' לו שתי נשים אחת ביהודא ואחת בגליל ולו שתי שמות אחד ביהודא ואחד בגליל וגרש את אשתו שביהודא בשמו שביהודא ואת אשתו שבגליל בשמו שבגליל אינה מגורשת עד שיגרש את אשתו שביהודא בשמו שביהודא ושם גליל עמו ואת אשתו שבגליל בשמו שבגליל ושם דיהודא עמו יצא למקום אחר וגירש בא' מהם מגורשת והא אמרת שם דגליל עמו אלא ש"מ הא דאתחזיק והא דלא אתחזיק ש"מ ההוא דהוי קרי' ליה מרים ופורת' שרה אמרי נהרדעי מרים וכל שום שיש לה ולא שרה וכל שום שיש לה עכ"ל הגמ' וכתבו התוס' שבטופסי גיטן של ה"ג כתב שצריך לכתוב בגט וכל שום וחניכה דאית ליה. ואינו נראה לר"ת דזימנין דאתי לידי תקלה כשאין לו אלא אותו שם הנכתב בגט ואין לו חניכה וכשכותב בגט וכל שום וחניכה נראה זה הגט של אדם אחר שיש לו שם וחניכה ונראה לר"ת וכל שום שיש לו דקתני במתני' היינו כל שמותיו בפירוש ותיקן ר"ת לכתוב בגט איש פלוני דמתקרי' כך וכך כדאמרינן בגמ' שרה דמתקרי' מרים והא דקתני בגמרא בשמו שביהודא ושם דגליל עמו משמע קצת כפי' ר"ת עכ"ל אבל הר"ן כתב דלישנא דמתניתן לא משמע הכי דא"כ ה"ל למתני התקין ר"ג הזקן שיהיה כתוב כל שום שיש לה אבל מדקאמר אני פלוני עם כל שם שיש לי משמע דבאותו לשון בעצמו תיקן עכ"ל ואני אומר דמלישנא דמתניתן אין סתירה לדברי ר"ת דהא כתב ר"ת גבי מומר שגירש בשם של ישראל לחוד דכשר והביאו ראיה שלא שנינו היה לו שני שמות ביהודא או שני שמות בסתם שגרש בשני שמותיו אלא ביש לו שני שמות אחד ביהודא ואחד בגליל והוחזק בשני שמות בשני מקומות ואותו שבגליל אין מכירין שם שביהודא ואמרו שלא זה הוא שגירש אבל כשהוא מוחזק בשני שמות במקום אחד די באחד ואפילו בחניכה והא דאמרינן בשמעתין רובא מרים ופורתא שרה דמשמע אפילו בחד מקום צריך שני שמות היינו לכתחילה והא דאמרינן לקמן כתב חניכתו כשר וכן הי' נקי' דעת דעת שבירושלים עושין דמשמע אפילו לכתחילה אין צריך לכתוב עיקר השם י"ל דמיירי התם בחניכה שמכירין אותו בכל מקום והכל קורין אותו בשם זה אלא כשקורא בתורה או חותם בשטר קוראין אותו בשם המובהק עכ"ל הרי ע"כ מפרש ר"ת הא דתניא בברייתא הי' לו שתי נשים אחת ביהודא כו' שאין הכתיבה והנתינה במקום אחד אלא הוא עומד בגליל ומגרש אשתו שביהודא או הוא עומד ביהודא ומגרש אשתו שבגליל וזה קורא שינוי שאם יגרש בשם שיש לו במקום שהוא עומד נקרא שינוי לבני אנשי המקום שהאשה עומדת כי יאמרו שאינה מגורשת כי אינם יודעים שיש לה לבעלה שם זה במקום אחר ואם יגרש בשם שיש לו במקום שהאשה עומדת נקרא שינוי לבני אותו המקום שהוא עומד ואם תבוא אשה לגבות מנכסיו או לינשא באותו מקום יאמרו שאינה מגורשת לפי שאין מכירין באותו השם הכתוב בגט לכך התקין ר"ג איש פלוני וכל שום שיש לו פי' שם הנקרא לו במקום הנתינה שהוא עיקר להתיר האשה במקום שהיא עומדת וע"ז אמר רב אשי והוא דאתחזיק בתרי שמות פי' שהוחזק באלו שני שמות שידוע לו הוא שיש לו ב' שמות אבל בני המקום זה אין מכירין בשם שיש לו במקום אחר הילכך צריך לכתוב שניהם דלא ליתי לידי קלקול בין במקום הכתיבה בין במקום הנתינה כדפי' לעיל. ופי' המפרשים שהעדים העידו השם שיש לו במקום אחר אבל בני המקום הכתיבה אינם יודעים אלא שנתחזק שיש לו שם אחר אבל אינם יודעים באיזה הם הוא נקרא שם:

ולפ"ז ניחא דר"ת רוצה להוכיח שר"ג לא תיקן כן בכל הגיטין אפי' אם לא נתחזק אלא בשם א' שנכתב וכל שום מפני חשש דילמא יתוודע אח"כ שנקרא בשם אחר כפי נוסח טופס הגט של ר"ג דלזה לא חיישינן דאין לנו אלא שם שהחזיק עצמו בו אלא דר"ג התקין היכי שנתחזק שיש לו שם אחר כמו ששלחו בני מדינת הים בני אדם הבאים משם לכאן שמו יוסף וקוראין לו יוחנן וא' רב אשי דווקא בנתחזק בתרי שמי' ותני' כוותי' דרב אשי הי' לו שתי נשים אחת ביהודא וכו' וע"כ מיירי שנתחזק בשני שמות אבל בני מקום זה אינם מכירי' בשם שיש לו במקום אחר כי אם ע"י עדים המעידים על שמו שיש לו במקום אחר ולכך צריך לגרש אשתו שביהודא ושם גליל עמו שני שמות בפי' ושם הנתינה עיקר ועל שם הכתיבה כותב דמתקרי' אבל ר"ג תיקן דלפעמים יהי' נתחזק בתרי שמי ובני המקום אינם מכירים בשם שיש לו במקום אחר וגם אין עדים מה שמו נקרא לו ולכך תיקן דרך כלל לכתוב איש פלוני וכל שום שיש לו דעכשיו לא יוכלו להוציא לעז דכיון שיראו בגט וכל שום יאמרו אפשר ששני שמות הי' לו ונודע הדבר ע"פ עדים שהותרה על פיהם כמו שכתב הר"ן ג"כ המשנה אבל אם נודע עכשיו ע"פ עדים מה שמו אשר נקרא לו שם במקום הנתינה טפי עדיף לפרוט השם אלא דהיכי דאינם יודעים כותבי' וכל שום וחניכה ובזה הי' תיקן ר"ג ומשמעות הברייתא מיירי שנודע ע"פ עדים השם שיש לו במקום הנתינה ותיקון ר"ג הי' דרך כלל אם אינו נודע רק הוחזק שיש לו שני שמות אבל בלא הוחזק שיש לו ב' שמות לא תיקן ר"ג מעולם ויש לחוש לקלקול לאפוקי מטופס הגט של ר"ג ולכך תיקן ר"ת היכי שנודע שני שמות שכותבין שניהם בפי' כי לפי תקנת ר"ג עדיף טפי לפרוש ור"ג לא תיקן אלא אם אינו יודע והוחזק בב' שמות אבל בלא הוחזק אינם כותבי' אלא שם אחד בלא שום וחניכה ואף אם אח"כ נודע שהי' לו שם אחד כשר דאין לנו אלא שם שהחזיק וע"פ מנהגו של ר"ת אנו אשכנזים נמשכים נמצא פסקן של דברים לפי פי' תוספות והרא"ש דאם הוחזק בשני שמות במקום אחד כשר בדעבד אפילו באחד מהם ואפילו בחניכה ומיהו לכתחילה צריך לכתוב שניהם אפילו כתיבה ונתינה במקום אחד כדאמר בסמוך רובא מרים ומעוטא שרה משמע בחד מקום קרי' לי' הכי והכי א"כ מוכח אפילו כתב שם הטפל כשר בדעבד וכ"ש אם כתב שם הטפל וכלל שם העיקר בכל שום וחניכה דפשיטא דכשר אבל בשני מקומות ונתחזק שמו שיש לו שתי שמות וכתב אחד מהם אינו מגורשת כדאמרינן בברייתא כתב לגרש אשתו שביהודא כו' אינו מגורשת עד שיכתוב שם גליל עמו והיינו בנתחזק:

והרי"ף השמיט האי ברייתא הי' לו שתי נשים וכתב על מתניתן דהתקין ר"ג הא דרב אשי והוא דאתחזק בתרי שמי' וההיא דהוה קרי לה רובא מרים וכו' ונראה מדבריהם שהוא מפרש ההיא ברייתא דהי' לו שתי נשים שהכתיבה והנתינה הי' ביהודא אלא שנתחזק גם השם אחר שיש לו בגליל צריך לכתוב שם של יהודא וגליל עמו כיון שקוראין לו בשני שמות כמו במדינת מעהרין שקוראין לאדם אחד בשני שמות א"כ אינו גט אם כתב שם אחד עד שיכתוב שניהם ואם לא כתב אינו מגורשת כיון שרגילין לקרות בשניהם בפעם א' והיינו שינה שמו דמתניתן שלא הי' כותב אלא שם אחד והתקין ר"ג הזקן שיהי' כותב שניהם ואם אינו יודע שם השני כותב וכל שום וחניכה וההיא דרובה מרים ופורתא שרה צריך למכתב וכל שם ואם כתב שם הטפל וכל שום הוי שינה שם ופסול ואם כתב עיקר השם י"ל כיון דרוב קוראים לו כן לא גרע מחניכתו דכשר בדעבד וס"ל להרב אלפסי דכך הי' נקיי הדעת שבירושלים עושין כן לא קאי אלא על איש פלוני ולא כתב עד וגרס בתר הכי כתב חניכתו וחניכת' כשר משמע בדעבד דווקא דהיינו החניכה הידוע ביותר כמו רוב' מרים אבל אם קוראים לו שני שמות בפעם א' צריך למכתב שניהם לא כתב אלא אחד מהם אינו גט:

והרמב"ם בפ"ב מהלכות גירושין דין י"ג כתב וז"ל מי שהי' לו שתי שמות וכן אשה וכו' כשמגרש כותב שמו ושמה שהן רגילין בו ביותר ואומר איש פלוני וכל שום שיש לי ואם כתב חניכתו וחניכת' כשר כתב השם שאין יודעין בו ביותר וכתב וכל שום שיש לו הרי זה פסול שינה שמו אע"פ שכתב וכל שום שיש לו אינו גט עכ"ל. והנה גם הרמב"ם לא חילק בין שיש לו שתי שמות במקום אחד ובין שיש לו שם במקום הכתיבה ושם אחר במקום הנתינה והוחזק בשני המקומות בשניהם כמו שמחלק הרא"ש נראה שהוא סובר הא דאמרינן ולא שרה וכל שום משמע דאפילו בדעבד פסול ואם כתב חניכתו דמכשיר בדעבד מיירי שהוא רגיל באותו חניכה יותר כמו שכתב הראב"ד וממילא היכי שכתב שם העיקר ולא כתב וכל שום מכשיר נמי בדעבד דלא גרע מחניכתו אלא אם כתב שם הטפל לבד דגרע יותר מחניכתו נראה דפסול מק"ו מכתב השם שאין יודעין בו ביותר וכתוב וכל שום דפסול ק"ו לשם שאין יודעין ביותר לבד פשיטא דפסול וע"כ צ"ל דמפרש הא דקאמר רב אשי והוא שהוחזק בשני שמות ר"ל שנקרא בשני שמות ביהודא וכן בגליל וכיון שהוחזק לקרותו בשני שמות וכתב שם אחד גרע טפי משכתב שם שיודעין בו ביותר כגון רובא דהוי קרי לה מרים דכשר בדעבד לכ"ע אם כתב שם מרים לחוד בלא וכל שם משום דקרי לה הרוב הכי ולא גרע מחניכה המפורסמת משא"כ היכי שהוחזק בשני שמות בשוה א"כ כל השם לבד אינו מפורסום ביותר ואפילו כותב שם וכל שום הרי זה פסול דאינו מוכח בתוך הגט מי המגרש כיון שרגילן לקרותו בשניהם:

ומה שכתב הרמב"ם שינה שמו אע"פ שכתב וכל שום אינו גט היינו פירוש' דפי' במתניתן וז"ל זה שאמר שינה שמו ושמה וכתב וכל שום שיש לו שזה כשר לא יתקיים זה אלא א"כ הי' לאדם שני שמות שנודע בשניהן או כשכתב האחד השמות ובתנאי שיכתוב המפורס' מהם ואמר וכל שום שיש לו יהי' הגט כשר אבל אם היה שמו עד"מ יצחק וכתב בגט אני אברהם וכל שם שיש לי הרי זה גט בטל ודע זה עכ"ל הרי שדקדק בלשונו שנודע בשניהם כגון אדם שקורין לו בשמו בלשון הקודש צבי ובלשון אשכנז הירש וכתב אחד מן השמות וכתב וכל שום כשר כיון שנודע בשניהם או שכתב אחד מן השמות וכתב המפורס' כגון הירש לבד דלא גרע מחניכה אבל כשאינו נודע בשניהם כגון אדם שקוראין לו ראובן ושמעון כמו שרגילין במדינת מעהרין דאינו נודע אלא אם קורין לו בב' שמות אבל אם קורין לו בשם א' אינו נודע ואפי' פורת' אינם קורין לו בשם א' וגרע משם הטפל ואפי' אם כתב שם אחד וכותב על שני וכל שום פסול וסבר הרמב"ם הא דאמרינן הי' לו אשתו ביהודא וכו' אינו גט עד שיכתוב שם דגליל עמו היינו שהוחזק לקרותו בשני שמות וכדפירש"י לכך אינו מחלק בין מקום הכתיבה למקום הנתינה דא"ל מפרש הכי א"כ כיון דכתב הרמב"ם כתוב שם המפורס' ביותר כשר אפילו אם לא כתב וכל שום וא"כ אמאי קתני בברייתא גירש אשתו שביהודא בשמו של יהודא אינו מגורשת הא שם זה מפורס' שם יותר וצריכין אנו ע"כ לחלק שלא כתב ביהודא אלא הי' בגליל וא"כ הי' להרמב"ם לכתוב חידוש דין זה אלא ע"כ כדכתיבנא וסבר הרמב"ם אף דקתני בברייתא אינו גט מ"מ אינו אלא פסול מדרבנן משא"כ אם הי' שמו יצחק וכתב אברהם וכל שום שיש לו דאינו גט אפילו מן התורה וכתב בפ' עשירי מה"ג כל מקום שאמרנו בחיבור זה שהגט בטל או אינו גט או אינו מגורשת הרי זה גט בטל מן התורה ואם נשאת תצא והולד ממזר וכל מקום שאמרנו בחיבור שהגט פסול הרי זה פסול מדרבנן ואם נשאת לא תצא והולד כשר. וכתב המגיד משנה זה כתב לבאר לשונו אבל בגמ' אין שם זה כלל כי יש פסול בטל לגמרי ויש פסול דלכתחילה לא תינשא כו' וא"כ כיון שאין זה כלל בתלמוד א"כ יש לומר אף דקתני בברייתא אינו מגורשת ע"כ מדברי סופרים וע"כ מפרש הרמב"ם הא דקתני בפ' הזורק שינה שמו ושמה תצא וכל הדרכים האלו בה ע"כ מיירי בשינוי שם גמור כגון יצחק וכתב אברהם וכל שום אפילו הכי הוי שינוי שמו והוי הולד ממזר ולכך כתב אינו גט ובזה מיושב שהקשה הרשב"א והביאו השלטי גבורים די"ח שישנה שמו לגמרי ואינו מחוור דמאי אתי לאשמועינן אבל לפ"ד י"ל דאתי לאשמועינן דאפילו הי' כותב וכל שום שיש לו אפ"ה הוי ממזר ובזה מיושב גם כן קושי' ב"י בסי' קכ"ט שכתב דאי בשינוי ממש מאי צריכי למימר וכן מדאיצטרך למימר בגמרא דחכמים מודים לר"מ בזו ואם שינה מאי צריכי למימר עכ"ל. ולפי זה ניחא דאיצטרך למימר אף שכתב וכל שום ס"ל דאינו גט וזה ניחא לפי' הרמב"ם דכיון דכל מתניתן בשינוי ממטבעות שטבעו חכמים בגיטין א"כ מאי ראו לחלק בין הדביקים שחולקים חכמים בשאר ומודים בהך כיון דאינו אלא מדרבנן אלא ע"כ דזה מיירי בשינוי גמור ופסול מדאורייתא ולכך כל הדרכים האלו בה והולד ממזר וכן מצאתי בתוספות י"ט שכתב שאף הרב ב"י לא הזכיר דעת הרמב"ם מ"מ נראה בעיניו שהרמב"ם הוא חולק ותירץ שם קושי' ב"י בענין אחר יעיין שם. וראיתי בספר לחם משנה שכתב על דברי הרמב"ם ולא ראיתי לרבינו שהזכיר דברי רב אשי וגם לא אחד מן הדינים שהזכיר הרב המגיד היוצא מסוגי' הש"ס ונראה שהוא מפורש ממתניתין דהי' משנה שמו ושמה וכו' מי שהיה לו שני שמות היה כותב השם הרגיל ולא היה כותב וכל שום התקין ר"ג שיכתבו וכל שום ואמר שם רב אשי בגמרא והוא דאתחזק בתרי שמי' כלומר כשידעינן שיש לו שני שמות אז צריך ליכתוב וכל שום אבל אם לא ידעינן שיש לו שני שמות אלא שם אחד ולא כתוב וכל שום אע"פ שידע אח"כ שיש לו שם אחר אין לפסול משום דלא כתוב וכל שום והיינו הדין שאמרו בגמרא הא דהוי קרא לה רובא מרים וקאמר בגמרא שכותבין השם וכותבין כל שום והשתא אתי שפיר שלא כתב רבינו האי דרב אשי דודאי דאי לא כתב אלא שם האחד אע"פ שלא כתב וכל שום מהני דלא גרע מחניכמו וחניכתה ועם זה נתיישבו דברי רבינו שהזכיר דברים האמורים בגמרא עכ"ל ולא זכיתי להבין דבריו דלפי משמעות לשונו משמ' שנתחזק במקום אחד ואם כתב אפילו שם אחד היינו המפורסם ביותר אף שלא כתוב וכל שום כשר א"כ איך מיישב הברייתות דקתני היה לו שתי נשים אחת ביהודה וכו' וגירש לאשתו שביהודה בשם שביהודה אינה מגורשת ואם מיירי שיש שינוי בין מקום כתיבה לנתינה אם כן היה לו להרמב"ם להזכירו אלא ע"כ ס"ל דבמקום אחד והוחזק בשני שמות פסול כשכתב שם אחד כל שלא כתוב וכל שום אבל היכי שלא נתחזק כשר בשם אחד ומה שכתב לחם משנה דאי לא כתוב אלא שם אחד אע"פ שלא כתוב וכל שום מהני דלא גרע מחניכתו מיירי בלא נתחזק וכיון דלהרמב"ם ע"כ מפרש הא דקאמר בגמרא ולא שרה וכל שום דאף בדיעבד פסול כמו שכתוב ואם כתב שם שאינו ידוע ביותר וכו' הרי זה פסול ובתחילה כתב מי שהיה לו שתי שמות כותב השם שרגילין ביותר ואמר איש פלוני וכל שום שיש לו ואם כתב חניכתו כשר משמע שהרוב הי' קוראים לה בשם אחד וזה קרוי אצלו ידוע ביותר והמיעוט קרוי לה בשם אחר צריך ליכתוב וכל שום על שם המיעוט משמע דאם כתב שם העיקר שהרוב קוראין בו כשר אף בלא וכל שום דלא גרע מחניכתו ולפ"ז יקשה ברייתות דקתני גירש אשתו שביהודה בשם שביהודה אינו מגורשת ואמאי הא שם זה ידוע שם ביותר ואין לומר שמיירי שהכתיבה והנתינה אינו במקום אחד א"כ הדרא קושיא לדוכתי' למה לא הזכירו הרמב"ם והלחם משנה רצה ליישב שכלל בדבריו כל דברי הש"ס ולפ"ז היה עיקר הדין חסר אלא ע"כ כדכתיבנא באם שנתחזק לקרותו במקום אחד בשתי שמות גרע מרובא דקרי ליה בשם אחד ומיעוט בשם אחר דהתם מהני אותו השם שנקרא ברוב עולם והכא לא מהני שם אחד כיון דכל עולם קוראין אותו בשתי שמות ושם אחד אין יודעין בו ביותר וגרע טפי מכתוב מיעוט השם וכל שום דהתם עכ"פ למיעוט בני אדם ידוע והכא אף למיעוט אינו ידוע דכל הקורא אותו קורא בשני שמותיו כיון דנתחזק בהם ונכלל הכל במה שכתוב כתב השם שאינו ידוע ביותר וכו' הרי זה פסול כדפרשתי:

וראיתי שגדולי הדור נחלקו בנתחזק בשני שמות שכתב הב"י בשם הר"י בכתבי' שכותבין ראובן דמתקרי' שמעון ואם לא כתב דמתקרי' אלא נכתב ראובן שמעון דלא פסלינן ליה אבל מהרי"ק שורש קצ"ח כתוב שהוא פסול לפי שנראה מתוך הגט שקוראין אותו ראובן שמעון ואינו כן במקום הנתינה אינו נקרא אלא שמעון ובמקום הכתיבה אינו נקרא אלא ראובן עכ"ל. וכתב הב"י ואפשר לומר דמר אמר חדא ומר אמר חדא ולא פליגי דמהר"ש מיירי כשנקרא בשני שמות במקום אחד ומ"ה מכשיר ומהרי"ק מיירי כשנקרא במקום הנתינה בשם אחר ובמקום הכתיבה בשם אחר וכדמשמע מדבריו ומ"ה פסול ומ"מ אומר אני דהתם מיירי במי שנשתנה שמו מחמת חולי ואינו נקרא בשניהם ולכך כתוב בתרומת הדשן סי' רל"ז שצריך לכתחילה לכתוב דמתקרי' ולא מכשיר אלא בדיעבד אבל אם הוחזק לקרותו בשם שניהם צריך לכתוב שניהם וכן כתוב בהדיא בספר בית שמואל בסימן קצ"ט סעיף קטן כ"ד וק"ל:

ואם נקרא בשני שמות אז הוא להיפך דצריך ליכתוב שניהם בלא מתקריי' ואם כתב דמתקרי' הוי שינוי וכן משמע בתשובת רמ"א בעובדא פעסלין אסתר ולשון רמ"א אינו מדוקדק מה שכתב כשר משמע לכתחילה אין כותבין כן וליתא אלא אם נקרא בשניהם צריך לכתוב שניהם דווקא עכ"ל הרי מבואר להדיא כדברינו וע"כ הרמב"ם שלא הזכיר כל הני חלוקי דבש"ס ע"כ ס"ל הא דתני בברייתא היה לו שתי נשים וגירש אשתו שביהודה בשם שביהודה אינו מגורשת משום שהוחזק בשניהם היינו שהוחזק לקרותו בשתי שמות ולכך אינו גט וס"ל אף דתני הש"ס אינו גט אינו בטל מן התורה אלא פסול מדרבנן והוי בכלל מה שכתב שם שאינו ידוע ביותר וכל שום דגט פסול ק"ו בשם הטפל לבד ואם מוחזק לקרותו בשני שמות ונכתב אחד גרע משם הטפל ואין חילוק בין אם הוחזק במקום הנתינה בשני שמות ובין הוחזק במקום הכתיבה בשם אחד ובמקום הנתינה בשם אחר וכתוב שם אחד מכל מקום אינו ידוע ביותר ופסול הוא והיכי שלא הוחזק כלל בזה שם כגון שמו ראובן וכתוב שמעון וכל שום אף שכתוב וכל שום הגט בטל מן התורה:

וראיתי שטור כתב אם יש לאחד ב' שמות כותבין שם עיקר וכו' במה ד"א לכתחילה אבל בדעבד אפילו לא נכתב אלא אחד מהם כשר ורמב"ם כ' פסול שכתב כתב השם שאין יודעין בו ביותר וכתב וכל שום וחניכה שיש לו הרי זה פסול וא"א הרא"ש ז"ל כתב כסברא הראשונה וכוונתו פשוטה שמתחילה כתב אבל בדיעבד אפילו לא נכתב אלא אחד מהם כשר רצה לומר וק"ו אם נכתב וכל שום וחניכה דכשר בדעבד ואח"ז כתב והרמב"ם כתב פסול שכתב כתב השם שאין יודעין בו כו' הרי שפסול אפילו אם כתב וכל שום ק"ו בכותב שם הטפל לבד דפסול להרמב"ם ואביו הרא"ש כתב כסברא ראשונה ר"ל אפילו בשם הטפל לבד בלא וכל שום נמי מכשיר וכן איתא להדיא בהרא"ש להמעיין ומדקדק בדבריו והטור כתוב אחר זה והא דכשר בדעבד כשכתב שם טפל וכל שום וחניכה דווקא למגרש במקום הכתיבה אבל אם עומד במקום אחר ומגרש במקום אחר והוחזק בשני מקומות וכו' ואין ספק הא דכתב הטור והא דאכשר בדעבד כשכתב שם הטפל וכל שום וחניכה לא אתי לאורויי שאם כתב שם הטפל לבד דפסול אף להרא"ש זה א"א לומר כן דהמעיין בדברי הרא"ש יראה להדי' שמכשיר הרא"ש אף שכתב שם הטפל לבד אלא דאתי לארויי שלא תאמר אם כתב השם הטפל וכל שום דכשר אף לכתחילה קמ"ל דאף בזה אינו מכשיר לכתחילה אלא בדעבד והרב הב"י נתקשה לו דברי הטור ורצה ללמוד בכוונת הרמב"ם כמו שכתב הרשב"א דבהוחזק בשני שמות במקום אחד מגרש לכתחילה באחד מהם ואינו חושש משום דקשיא לי' חנכה דתנן כך הי' נקיי דעת שבירושלי' כותבין אלמא אפילו לכתחילה מגרש באחד מהם דלא עדיפא חניכה ממקרי שמותיו ואע"ג דתני בברייתא מגורשת דמשמע דעבד אינו קשה דלאו דוקא אלא מדתני ברישא דהוחזק בשני מקומות אינו מגורשת תני סיפא מגורשת וה"ה לכתחילה והאי דרובא קרוי לה מרים ופורתא שרה לא קשיא דהתם הכי קאמר אם בא לכתוב שניהם לא יכתוב הטפל עיקר ועיקר הטפל שזה דרכן של הבריות וזה אינו דרכן וכו' כנ"ל עיקר עכ"ל הרשב"א ורצה הב"י להבין ג"כ בדברי הרמב"ם כן ורצה ללמוד בכותב שם הטפל בלא וכל שום מכשיר הרמב"ם בדעבד דלא גרע מחניכתו ולא פסל בכותב שם הטפל אלא כשכותב עמו וכל שום משום דטפי עדיף לכתוב שם הטפל לבדו ממה שיכתוב שניהם ויכתוב שם הטפל בעיקר ועיקר בטפל כמו שכתב הרשב"א והנה אם אמנם שכתב הב"י על דברי הרשב"א דמילי דסברא נינהו ואנו בעניותינו לא זכינו להבין סברא זו דאיך יעלה על דעת דאם כותב שם הטפל לבד וכשר ובשביל שכותב וכל שום יגרע הלוא טעמא דבעינן שמו ושמה שיהיה מוכח מתוך הגט שזה הוא מגרש וטפי מוכח כשכותב אצל שם הטפל וכל שום שאז אנו חוקרים שמסתמא יש לו עוד שם אחר משלא כתב כלל אלא שם הטפל לבד בשלמא הרשב"א הוכרח לחלק חילוק זה משום דקשיא חניכה וס"ל דחניכה כותבין לכתחילה כנקיי דעת שהיה בירושלים וס"ל דשם הטפל הוי כמו חניכה ומותר לכתחילה וא"כ קשיא ליה הך דרובה קרוי לה מרים למה אמרו ולא שרה וכו' אלא ע"כ דטפי עדיף שם הטפל לבד משכותב שם הטפל לעיקר ועיקר לטפל אבל הרמב"ם דס"ל דחניכה אינו כשר אלא בדעבד דכמשמע מלשונו א"כ מנ"ל לחלק בין הדביקים דלמא הא דקאמר ולא שרה וכל שום שיש לה לרבותא דאפילו שרה וכל שום שיש לה לא יכתוב לכתחילה וכל שכן שרה שם הטפל לבד ובדעבד בשניהם כשרים אלא דפסול בשם שאינו מפורסם ביותר אף כשכותב וכל שום ומכשיר בחניכה ע"כ בחניכה המפורסמת מיירי וכשר בדעבד כמו כן כשר אם כתב שם המפורסים בדעבד אף בלא כל שום אלא אם כתב שם הטפל אף שכתב וכל שום פסול בדעבד מק"ו אם כתב שם הטפל לבד וכבר השיגו על הב"י הב"ח והדרישה והאריכו ליישב דברי הטור אבל לפי מה שכתבנו ניחא בס"ד בלי שום גימגום:

ומה שהביא הטור דברי הרמ"ה שכתב שאין חילוק בין אם מגרש במקומו לשולח הגט למקום אחר דלעולם צריך לכתוב שני שמות אלא כשמגרש במקומו כותב שם העיקר בפרט והטפל כולל וכותב אני פלוני וכל שום וחניכה דאית לי ואם כתב שם הטפל בפרט וכולל שם העיקר הוי ספק מגורשת ואם גירש בשם שלא הוחזק בו כלל אע"ג דכתיב וכל שום כו' לא הוי גט כלל וכשישלח הגט למקום אחר צריך לפרוט שני שמות בפרט שם מקום הכתיבה ושם מקום הנתינה נראה דמספקא לי' להרמ"ה על הא דקאמר מרים וכל שום ולא שרה אי בעי לומר דאינו מגורשת אי כוונת התלמוד לכתחילה לא יכתוב אבל בדעבד שפיר דמי כדכתב הרא"ש ולכך כתב דהוי ספק מגורשת וברייתות דקתני היה לו שתי נשים כו' עד שיגרש אשתו שביהודא ושם דגליל עמו ס"ל להרמ"ה כיון דקתני בהדי' ושם דגליל עמו משמע שצריך לכתחילה לפרט שני שמות כיון ששלח הגט למקום אחר ואם כתב וכל שום אינו כשר אלא בדעבד ואם כתב אלא שם אחד אינו מגורשת כיון שמוחזק בשני מקומו' בשני שמות כדכתב הרא"ש ולא פליג על הרא"ש אלא דלהרא"ש אפילו כתב שם הטפל כשר בדעבד ולהרמ"ה אפילו אם כתב שם הטפל וכל שום הוי ספק מגורשת ובב' מקומות צריך לכתחילה לפרוט שם שניהם משא"כ להרא"ש לדעת הטור דכותב שם מקום הנתינה וכולל מקום הכתיבה וכל שום אף לכתחילה להרמ"ה אינו כשר אלא בדעבד כיון דידוע ע"פ עדים בשם הנתינה וכאן הוחזק בשם אחר יותר טוב לפרוט שניהם וכבר כתבתי שאף לרשב"ג לא תיקן שני שמות ובני מקום זה אינם מכירים בשם שיש לו במקום אחר וגם אין עדים בדבר תיקן לכתוב וכל שום אבל אם ידוע בעדים שם מקום הנתינה אליבא דכ"ע שלכתחילה יותר טוב לפרוט שניהם:

וראיתי שהר"ן האריך לדחות פי' הגאונים שרצו לפרש דלפעמים אינו מגורשת ולפעמים מגורשת בדעבד אבל לעז איכא והיינו היכי דאתחזק בתרי שמייהו כלומר שאף במקום הכתיבה קורין אותו לפעמים בשם מקום הנתינה ולא כתב וכל שום אפילו כתב שם של מקום הנתינה שהוא יותר חשוב אינו מגורשת אבל לא אתחזק בתרי שמייהו במקום הכתיבה כלומר שאין קוראין אותו שם אלא שם של מקום הכתיבה בדיעבד מגורשת ודחה פ' זה וכתב דעת הרי"ף שהרי השמיט זו ושל רב יהודא אמר שמואל שלחו בני מדינות הים וכתב הא דרב אשי והוא דאתחזק בתרי שמייהו על משנתינו דמשמע דלית לן תרי גוונא גוונא דמפסל וגוונא דצריך לכתחילה בלחוד משום לעז אלא גוונא דמתני' נמי אם לא עשה כן אינו מגורשת והעלה דפסקן של דברים כך הוא דמי שיש לו שתי שמות אחד במקום כתיבת הגט ואחד במקום נתינתו כל שידענו כן אף על פי שאינו נקרא במקום הכתיבה אלא בשם אחד צריך ליכתוב שם של מקום הנתינה וכותב וכל שום בשביל שם של מקום הכתיבה והיינו ברייתא דקתני עד שיגרש אשתו שביהודא בשמו של יהודא ושם דגליל עמו לאו דווקא שם דגליל בפירוש דה"ה נמי אם כתב וכל שום בלחוד דמהני וכן נמי אם כתב בפירוש שם של מקום הכתיבה וכתבו וכל שום בשביל שם של מקום הנתינה מהני ואם לא כתב אלא אחד מהם אינו מגורשת וכל זה כשידענו שיש לו שתי שמות אבל אם לא ידענו לו אלא שם אחד אע"פ שלא כתוב וכל שום הרי זה גט כשר ואפילו נודע לו לאחד מכאן שם אחר כשר הי' מקום הנתינה והכתיבה במקום אחד ואין לו באותו מקום אלא שם אחד אע"פ שיש לו שם אחר במקום אחר ולא כתב וכל שום כשר ומיהו לכתחילה צריך שיכתוב וכל שום בשביל שם שיש לו במקום אחר ומשמע שאם כתב שם שיש לו במקום אחר וכתב וכל שום בשביל מקום הנתינה אינו מגורשת הי' לו שני שמות במקום אחד זו היא שאמרו האי דהוי קרוי לה רובא מרים ופורתא שרה שצריך לכתוב שם של רוב בפירוש ושם המיעוט מרבוי' דוכל שום ואם עשה בהיפך כתב הר"ן בפ"ג מהלכה ג' דפסול מדרבנן ובחניכה וחניכה כתב דכשר ואפשר ג"כ שאפילו לא כתב וכל שום אלא שכתב שם הרוב בפירוש מגורשת גמורה היא עכ"ל:

והנה מה שכתב הר"ן אבל אם לא ידענו לו אלא שם אחד אע"פ שלא כתב וכל שום הרי זה גט כשר ואפילו נודע לו אח"כ שם אחר כשר משמע אפילו אם נודע שם אחר במקום הנתינה דאי לאו אמקום נתינה קאי אלא הכי פירושו דאם לאו ידענו לו אלא שם אחד ר"ל במקום הכתיבה ובמקום הנתינה אינו מוחזק אלא בשם אחד אע"פ שנודע לו אחרי כן שם אחר שיש לו במקום אחר כשר וע"כ הא דצריך תו לאשמועינן הי' מקום הנתינה והכתיבה במקום אחד ואין מקום אלא שם אחד אע"פ שיש לו שם אחר במקום אחר ולא כתיב וכל שום כשר מיירי אף בידוע שיש לו שם במקום אחר דאל"כ היינו רישא ולפי"ז הי' לו לאשמועינן רבותא אפילו אם לא ידענו אלא בשם אחד ואח"כ נודע שיש לו שם אחר במקום הנתינה דאינו מגורשת וא"כ אמאי נקט ברישא כל שידענו כן אע"פ שאינו נקרא במקום הכתיבה אלא בשם אחד עדיפא הוי לי לאשמועינן אע"פ שלא ידענו ונודע אח"כ שיש לו שם אחר במקום הנתינה אינו מגורשת אלא ע"כ הא דכתב אבל אם לא ידענו לו אלא שם אחד אע"פ שלא כתב וכל שום הרי זה גט כשר אפילו נודע לאחר מכאן שם אחר כשר ר"ל אפילו אם נודע אח"כ במקום הנתינה אפ"ה כשר וטובא קשי' לי כיון דלדידיה לית ליה תרי גוונא דמיפסיל וגוונא דצריך לכתחילה בלחוד משום לעז אלא גוונא דמתניתן נמי אם לא עשה כן אינו מגורשת וע"כ משום דהוי שינוי לבני מקום הנתינה דאי בשביל שידוע למקום הכתיבה שיש לו שם אחד בשביל זה לא הוי שנוי דהא אם היה מגרש במקום הכתיבה אף הוחזק לקרותו כשר בדעבד בשם אחד וע"כ משום דהוי שינוי לבני מקום הנתינה ולפ"ז אף אם אין יודעין במקום הכתיבה שיש לו שם אחר ונודע אח"כ במקום הנתינה שיש לו שם אחר הוי לי' לדידיה שינוי השם ומאי נפקא מני' שלא היה יודעין במקום הכתיבה או יודעין ידיעה זו לא הוי ידיעה לגבי בני המקום הנתינה:

עוד ראיתי בחידושי הגרשוני דף כ"ה ע"ב שכתב בהג"ה אבל אם עשה שם המקום הכתיבה עיקר וכתב על שם המקום הנתינה דמתקרי' כו' פסול ויש להקשות למה יהיה פסול הגט אף אם נאמר ששם המקום הנתינה הוא עיקר בלי חולק והוא דעת הריב"ש אם ב' שמות כתובות בפי' בגט אין הפרש בין שכתב זה ראשון או זה ומ"ש הכי שיהי' גט פסול עכ"ל אבל אני אומר לפי מה שכתבנו לעיל בשם הרמב"ם דאם לא הי' נקרא אלא יצחק וכתב אברהם דמתקרי' יצחק כיון שאינו נקרא בשם אברהם הוי שינוי ופסול ה"נ כיון דשם הכתיבה אינו ניכר לבני מקום הנתינה הוי לדידי' כשם אחר ואף שכתב על שמו דמתקרי' פסול וק"ל:

והנה מפירש"י שכתב והוא דאתחזק אבל לא אתחזק כאן שיש לו שתי שמות אין צריך לכתוב וכל שום ואפי' נודע לאחר זמן שיש לו שם אחר הוי הגט כשר שאין לנו אלא שם שקראו הוא לעצמו בפנינו והוחזק בו עכ"ל נראה דאתי ללמוד שאם בא מיהוד' לגליל והחזיק עצמו בשמו של יהודא וגירש אשתו שביהודא בשמו שהוחזק אע"פ שנודע אח"כ שיש לו שם במקום אחר כיון שלא הוחזק במקום כתיבה וכן במקום הנתינה אלא בשם אחד אינו צריך לכתוב וכל שום מפני חשש דילמא יש לו שם אחר וכן מפרש ברייתא שיצא למקום אחר וגירש באחד מהם מגורשת ופירש"י דבאותו מקום לא הי' מוחזק שהי' לו שני שמות ר"ל שהחזיק באחד מהם או בשם של יהודא וגירש בשם זה אשתו שביהודא או שהחזיק בשם דגליל וגירש באותו מקום אשתו שבגליל מגורשת כיון שלא הוחזק בשם אחד ובמקום הכתיבה ומקום הנתינה אלא בשם אחד וכן נראה מדברי הרא"ש שכתב אבל לא אתחזק תרי שמי שאינם יודעים במקום הכתיבה שיש לו שם אחר במקום הנתינה וגם במקום הנתינה אינו יודעים שיש לו שם אחר במקום הכתיבה אין צריך לכתוב וכל שום ר"ל דאם נודע לנו במקום הכתיבה שבמקום הנתינה יודעים שיש לו כאן שם אחר אלא שאינו יודעים איזה שם אם ראובן או שמעון גרע טפי דאז צריך לכתוב לכתחילה וכל שום שיש לו אבל כשאנו יודעין שאין ידוע להם כלל במקום הנתינה שיש לו שם אחר במקום הכתיבה וגם במקום הכתיבה אין אנו יודעין שיש לו שם אחר במקום הנתינה אלא זה השם שהחזיק לעצמו כותבין ואין צריך למכתב וכל שום ואף אם יתודע אח"כ שהי' לו שם אחר במקום אחר הגט כשר כיון שבמקום הכתיבה והנתינה מוחזק בשם אחד אבל אם במקום הנתינה נמצא שאין נקרא בשם זה פשיטא דהוי שינוי ואם במקום הנתינה נודע השם אשר החזיק עצמו במקום כתיבה אפילו לא כתב אלא מקום כתיבה כשר:

וכן משמע מלשון הרא"ש שכתב שנקרא שינוי לבני אנשי המקום שאשה עומדת כי יאמרו שאינו מגורשת כי אינם יודעים שיש לבעלה שם זה במקום אחר משמע דאם נודע להם השם שקרא עצמו במקום אחר הוי גט וכן כתב המרדכי בהדי' וז"ל אבל אם לא אתחזק בתרי שמייהו המשונים במקום שאשתו עומדת ובמקום שעומדת שם כגון אם הבעל ואשה בין ששניהם במקום אחד בין שהם מב' מקומות והאיש שיש לו שתי שמות ומכירין שני השמות בשני מקומות אם גירש באחד מב' שמות כשר. וכן כתב בספר התרומה וכן פסק ראבי"ה עכ"ל והרב הב"י כתב מה שכתב הרא"ש וגם במקום הנתינה אין יודעין שיש לו שם אחר נראה לי דלרבותי' נקטי' שאע"פ שבמקום הנתינה אינו מוחזק אלא בשם שהן בקיאין בו כשר וכל שכן היכי שבמקום הנתינה יודעים שיש לו שם אחר במקום הכתיבה דליכא למיחש כל כך לקלקולא אבל בתשובת הרא"ש כלל ט"ו סי' ד' כתב וז"ל התקין ר"ג שיהי' כותבין שמו שקוראין לו במקום הנתינה וכל שם אחר שיש לו אבל לא אתחזק בתרי שמייהו שאינם יודעים במקום הנתינה שיש לו שם אחר במקום הכתיבה אין צריך לכתוב וכל שום דאין לנו אלא שם שהחזיק עצמו משמע מדבריו אלא דכשבמקום הנתינה לא הוחזק אלא בשם אחד עדיף טפי מכשהוחזק במקום הנתינה שיש לו שם במקום הכתיבה וזה תימא דאיפכא מסתברא וכמו שכתבתי עכ"ל:

אבל לפי מה שכתבתי ניחא דפשיטא להרא"ש היכא דבמקום הנתינה הוחזק שיש לו שם אחר במקום הכתיבה אלא שבני מקום הכתיבה אין מכירין בשם שיש לו אם ראובן או שמעון או שם אחר אע"פ דבמקום הכתיבה לא הוחזק בשם אחר כי בשם אחד שהוחזק שם ונכתב בגט זה לבד הגט פסול לפי שבני המקום הנתינה יאמרו שאין זה שם בעלה של אשה שמתגרשת. אבל דברי הרא"ש והטור מבוארים דמיירי דלא הוחזק כלל לא במקום הכתיבה ולא במקום הנתינה שיש לו שם אחר אלא שם זה שהוחזק במקום הכתיבה הוחזק בו ג"כ במקום הנתינה וקאמר דאין צריך לכתוב וכל שום כדי לחוש שמא יש לו שם אחר במקום אחר שאינו לא במקום הכתיבה ולא במקום הנתינה וקאמר הא דלא חיישינן לה היינו טעמא משום דאפילו יודע אח"כ שיש לו שם אחר במקום אחר הגט כשר וכן פי' הב"ח דברי הרא"ש והעתקנו לשונו:

ולפ"ז הא דכתב הרא"ש והא דאתחזיק בתרי שמייהו פי' שהוחזק בשני מקומות באלו שני שמות וכו' אבל בני מקום זה אינם מכירין בשם שיש לו במקום אחר הילכך צריך לכתוב שניהם כי אתי לאשמועינן דאם מכירין בשם שיש לו במקום אחר כשר בדעבד בשם אחר אבל אם הוחזק בשני שמות ואינו יודע השם שיש לו ונכתב שם המקום הכתיבה פסול לגרש בו כיון במקום הנתינה אין יודעים זה השם. נמצא פסקן של דבריהם היכי דהוחזק בשני שמות במקום אחד להרמב"ם אם כותב שם עיקר לחוד כשר בדעבד דהוי כמו חניכה אבל שם שאינו מפורסי' שהוא שם הטפל פסול אף בדעבד אפילו אם כתב וכל שום. אבל להרא"ש וסייעתו אפילו שם הטפל לבד בדעבד כשר וק"ו אם כתב וכל שום והיכי שיש לו שם אחד במקום הכתיבה ובמקום הנתינה שם אחר והוחזק בשניהם וכתב שם המקום הכתיבה לחוד פסול אפילו בדעבד כיון דאינם מכירין שם המקום הכתיבה במקום הנתינה אבל אם מכירין במקום הנתינה השם שיש לו במקום כתיבה כשר ולהרמב"ם מכירין פסול כיון דלדידי' אם כותב שם שאינו מפורסי' ביותר אפילו אם מגרש במקום הכתיבה ק"ו אם מגרש במקום הנתינה אף שמכירין השם של מקום הנתינה מ"מ שם טפל הוא אצל מקום הנתינה ופשיטא פסול ולכך לא הזכיר הרמב"ם חילוק זה בין מקום הכתיבה למקום הנתינה דבק"ו אתי' לה ודרכי שקוראין לו בשני שמות כדרך מדינת מעהרין שקוראין תמיד בשני שמות וכתב ראובן שמעון בלא מתקרי' ואם כתב אחד מהם פסול וי"ל דהגט בטל כדקתני בברייתות דאינו מגורשת ואם הוחזק בשם יצחק וכתב אברהם ולשם שיש לו הרי גט זה בטל ומדאורייתא לא הוי גט אליבא דכ"ע. וכן מבואר בש"ע סי' י"ב ואם הוחזק בשם אחד במקום הכתיבה ובמקום הנתינה ולא נודע שהי' לו שם במקום אחר אין צריך לכתוב וכל שום ואף אם אח"כ נודע שהי' לו שם במקום אחר שאינו מקום כתיבה ונתינה הגט כשר אליבא דכ"ע:

והשתא נדע ונרדפה לדעתי דעת המסדר הגט אשר כתב לשם אשה סאשה דמתקרי' שאשה אם נימא בשביל שבמקום כתיבה קורין לשם זה שאשה ובמקום נתינה קורין לה סאשה ועושה מקום נתינה עיקר זה אינו נכון דבודאי אם היא היתה פעם אחת במקום זה והחזיקה עצמה בשם זה אזי הדין פשוט שעושין למקום הנתינה עיקר אבל הכי שהיא לא היתה מעולם במקום כתיבה וכי נעלמה שפרשנו מלומר סאשה כפי שקורין אותה שם. ודומה לזה מה שכתב הרמ"ה בש"ע בס"ס קכ"ט כל כנוי שמשנה מכח לשון מדינה הולכין אחר לשון בני אדם במדינה שכותבין בו הגט וכתב הב"י משמע אפילו אם כותבין בחד מקום ושלחם למקום אחר כותבין כמו שמדברים במקום הנתינה עכ"ל ואם במקום הנתינה הרוב קוראין סאשה ומיעוט שאשה לא היה צריכין לזה דכיון דשאשה בשי"ן נמי יכולין לקרוא בשין שמאלית היה לו ליכתוב שם שאשה דהשתא איכא למיחש דלמא לא נקראת בשם סאשה בסמ"ך והוי שינוי שם ואף לדעת הריב"ש שכתב אם כותב שני שמות בפירש אין הפרש בין שכותב שם העיקר ראשון או שם טפל תחילה מ"מ דוקא אם נקרא בשם הטפל אבל אם אינו נקרא כלל בשם זה הוי שינוי ובר מכל דין דאיתא בספר שמות הגיטן בשם שולטאני שאפילו משפט הלשון בסמ"ך אין קפידה בשי"ן שמאלית במקום סמ"ך שהביא חבילות ראיות מן הפסוקים מאיוב ואפילו חשבה שמשפטה בסמ"ך וכן בשעיפים מחזיונות והוא מלשון מחשבות מן על שתי סעיפים יעוין שם וקל וחומר כאן שידוע ומפורסים ששם שאשה יוצא מן שרה והוא שם הנערות דהיה לו לכתחילה לכתוב בשי"ן דנקרא בשי"ן שמאלית וטעה טעות גמור שלא כתב שרה דמתקרי' שאשה דלדעת הרמב"ם שם הטפל אפילו בדעבד פסול וכן העיד לפני המ"ץ דק"ק מ"ד שהי' יושב בבית דין לפני הגאון מוהר"ר נפתלי ז"ל והביא גט שכתב האשה שאשה והצריכו לחזור לשליח ויכתוב שם שרה דמתקריה שאשה. וכל עדות הלכה הוא וידוע שהגאון מוהר"ר נפתלי כ"ץ שיש לגדולי מדינת רוסיא וכן העידו שאבד"ק קראקא החזיר הגט שכתב שם האשה סאשה ואף לדינא נראה להקל במקום עיגון דלא גרע שם שאשה משם חניכה המפורסמות דמכשירן אליבא דכ"ע בדעבד מ"מ לכתחילה יש לכתוב שרה דמתקרי' שאשה אבל לכתוב סאשה דמתקרי' שאשה אין טעם וריח הגט אפשר שפוסל:

וה' הנחני בדרך אמת ואם כן אם אפשר לכתוב הגט כדינו ראוי לעמוד על הדין ואם א"א מ"מ במקום עיגון ראוי להקל כיון דשם שאשה יוצא משם סאשה ודומה לשי"ן שמאלית לא הוי שינוי וכשר בדעבד הנראה לפני עניות דעתי כתבתי. ועוד יש לפקפק בגט בתיבת השאשה יש שני נקודות בתוך הה"א של שאשה וניכר שע"י שהי' מונח הגט בכפליו והי' מגיע רגל האלו"ף של השאשה בתוך החלל הה"א וע"י לחלוחית הדיו נדבק מרגל האלו"ף לתוך הה"א ונראה כמו שני יודי"ן בתוך החלל הה"א ובסי' קכ"ה סעיף ח' מבואר אם נפלה טיפת דיו בתוך האות ואינו ניכרת אינו יכול לעבור הדיו ולתקן האות דהוי ליה חק תוכות ויש מחמירין אפילו אות ניכר ופי' הב"ח לא מבעיא אם נקראת עתה בשם אחר כגון שנפל בתוך בית ונעשה פ"א אלא אפילו לא נעשית אות אחר אלא שאין עתה שמה עליה כגון שנפלה טיפה בתוך החלל הה"א או חלל חי"ת ואח"כ מחק הטיפה מן האות זה חק תוכות שנעשה האות ע"י מחיקה תיבה פסול לדעת מחמירין וב"י כתב דמשמע מדברי הסמ"ע והרא"ש דלא מפסלא כשמחקן ע"י מחיקה אלא כשמשתנית צורת האות ע"י הדיו שנפל בה אבל כשלא נשתנית צורת האות יוכל למחוק טיפת הדיו ולא מקרי חק תוכות מאחר שהאות היתה ניכרת אבל מהרי"ק כתב בשורש צ"ח דמשמע מלשון הר"פ שאם נפל דיו לתוך האות אעפ"י שאות ניכרת אין לתקן ע"י מחיקה עכ"ל. ונראה דהתם מיירי שלא נשתנה צורת האות אבל מ"מ מדובק הטיפה לגג של מעלה או לירך מן הצד משא"כ בנידן דידן שאינו מדובק רק הנקודה יתירה בתוך הה"א אפשר דכ"ע מודו דימחוק היתרון ולא הוי חק תוכות. וע"כ כן הבין גם חלקת המחוקק דקשיא לי' על הא דכתב רמ"א ויש מחמירין אפילו האות ניכרת. והקשה הח"מ וז"ל אם הכוונה להחמיר לכתחילה לא היה צריך לכותב' שכבר כתב לפני זה דאין להפריד האותיות אם נוגעין ומשמע אף שהאותיות ניכרין היטב אין להפריד ואם בנגיעות אות לאות מחמירין לכתחילה מכ"ש בטיפת דיו על האות עכ"ל ואם איתא שדעת מחמירין אפילו אם נפלה טיפת דיו באמצע חלל האות כגון בחי"ת או בבי"ת או בהה"א ואינו נוגע להצדדין א"כ מאי קשי' לי' מנגיעות האותיות דלמא התם נוגעין ופוגעין והכא הטיפה אינו נוגע לשום צד אלא ע"כ שדעת מחמירין אינו אלא בנפל טיפת דיו ונוגע לגג האות או להצד ומ"מ צורת האות ניכר אבל אם אינו נוגע לשום צד כ"ע מודו דמותר לגרור וכ"ש במקום עיגון דיש לסמוך על המקילין אפילו אם נוגע לצד האות ואינו מכסה האות לגמרי והשתא בנידן דידן דיש לסמוך במקום העיגון הנלפע"ד כתבתי, נאום מאיר חונה פה ק"ק אייזינשטאט יצ"ו:

תוכן העניינים

פנים מאירות חלק ב

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה