אור ברסלב

פנים מאירות חלק ב· רבי מאיר איזנשטאט

שאלה לד

שאלה לג

טור או"ח סי' שס"ב כתב הטור כל מחיצה שנעשית בשבת במזיד הוי מחיצה להחמיר אבל לא להתיר טילטול והני מילי שלא היה שם מחיצה תחילה כו' וכתב הב"י דברי ר"ת ואחר כך כתב אבל הר"ן כתב בהזורק דברי ר"ת בסיגנון אחר וז"ל עיקרן של דברים כדברי ר"ת שפירש:

דהא דאמרינן כי איתמר דר"נ אמזיד איתמר לאו אמזיד דברייתא קאמרינן אלא אמזיד דעלמא דהיינו אמחיצה הנעשית בשבת לכתחילה ומעיקרא ס"ד דליכא לאיפלוגי בין שנעשית בתחלה בשבת או שהיתה שם מתחילה ואח"כ חזרה לענינה הראשון דאמזיד דעלמא איתמר ולאו כי אהדדי נינהו ונראה מדבריו שאפילו נגללו מחיצות חיצונות וחזרה ונפרסו במזיד חזרו להתירן ראשון עכ"ל ותמה על הטור שהניח דברי הרא"ש וסבר כדברי הר"ן ולי נראה דמעולם לא נתכוון הר"ן לזה דהא התוס' כתבו בפרק הזורק דמחצלת הפרוסות ברה"י איירי והם עירבו שניהם וחזרו ונפרסו חזרו להתירן וע"כ ר"נ לאו אמזיד דברייתא דמשמע ליה דברייתא מיירי שנפלו מחיצות בשבת וכיון שכן אפילו במזיד נמי מותר לטלטל כיון שאינו עשוי אלא להתיר העירוב אלא בעלמא איתמר היכי שעשה מחיצה במזיד ונעשית רה"י חייב הזורק בו אבל לא להתיר טילטול אבל כל היכי שאינו בא להתיר אלא העירוב אפילו במזיד מותר אלא דקשיא הא אמרינן דיודין הבאים בשבת הואיל והותרה הותרה והוא בסוף פ"ק דעירובין ודבר זה הניחו באמת התוספת בצ"ע בסוף דבריהם והרא"ש אף שבשבת לא הזכיר מזה הקושיא אבל בעירובין בפ"ק כתב שהך ברייתא מיירי שנפלו המחיצות בחול והר"ן לא רצה לומר דבר זה כי פשט' דברייתא משמע שנפלו בשבת כהבנות התוספת שהניחו בצ"ע משום דמשמע להו פשטא דברייתא מיירי שנפלו בשבת וכן מצאתי בתורת חיים בעירובין דף כ' שמפרש הך ברייתא שנפלו בשבת וניחא ליה להר"ן לומר כפירש רבינו תם הא דאמר רב נחמן לאו אמזיד דברייתא אלא אמזיד דעלמא ולא כפירוש רש"י דמפרש דרב נחמן אמזיד דברייתא איתמר אלא כפי' ר"ת ולא היה גורס בבריית' מחצלות הפרוסות ברה"ר אלא גריס בסתם וכן מחצלאות הפרוסות מערבין וכו' כמו שכתב הב"ח ובשביל הצ"ע שכתבו התוספת סבר הר"ן דמיירי שמחצלאות הי' פרוסות בכרמלית וערבו אחד ונגללו יותר מעשר דבכי האי גוונא לא אמרינן שבת הואיל והותרה הותרה כמבואר בספ"ק דעירובין ולכך קאמר הר"ן עיקרן של דברים כדברי ר"ת ר"ל במה שכתב ר"ת דר"נ לאו אמזיד דברייתא אלא אמזיד דעלמא וברייתא מיירי שנפלה מחיצה לכרמלית ואף שנאסרו דלא אמרינן שבת הואיל והותרו הותרו גבי מחיצות אפ"ה אם נעשית במזיד ונגדרה המחיצה שהיתה מעיקרה חזר עירוב מה שערבו כבר למקומו ומותרים לטלטל ור"נ איתמר אמזיד דעלמא היכי שלא היה מחיצה בשבת ונעשית בשבת אף על פי שהי' רה"י גמור אלא דנפרץ לכרמלית אפ"ה לא הוי מחיצה לטלטל וקאמר לא שנו אלא לזרוק שאם עשה רה"י במחיצה זו בשבת חייב הזורק אבל לטלטל לא מהני שום מחיצה הנעשית בתחילה בשבת אפילו אם היה כבר רה"י ונפל לכרמלית בחול ועשאה בשבת לא הוי מחיצה לטילטול וברייתא מירי שנפלו בשבת לכרמלית אבל היכא שעושה רה"י ע"י מחיצה מזו אפי' נפלה בשבת וחזרה במזיד נמי אסור לטלטל וזה בכלל מה דמשני הש"ס כי איתמר דרב נחמן בעלמא אמזיד דעלמא איתמר ולא אמזיד דברייתא דברייתא מיירי שאף שנפלה המחיצה היה רה"י אלא שנפרצה ביותר מעשר בכרמלית ובזה מותר לטלטל אף אם נעשית במזיד שלפי שאף לאחר נפילה נמי היה מותר לטלטל מן התורה אלא לאחר שנפלה לא הותר לטלטל ולא אמרינן הואיל והותרה הותרה גבי אחילות מ"מ מהני עשיות מחיצה אף במזיד משום דחזרה לענינה הראשון מן התורה אבל היכי שבנפילת מחיצה נעשית רה"ר אז לא מהני עשיות מחיצה במזיד לטלטל וכמו כן אם לא היה מחיצה קודם שבת אף שהוא רשות היחיד ונפרצה לכרמלית לא מהני מחיצה הנעשה במזיד ולא ניחא להר"ן לאוקמי כפי' הרא"ש משום דסתמא דברייתא מיירי שנפלה בשבת וכן מצאתי בחידושי הרשב"א וז"ל כתב ג"כ פי' ר"ת דבעלמא איתמר כלומר במחיצה שנעשית לכתחילה במזיד אבל זו אינה נעשית לכתחילה שאינו בא אלא להתיר עירובו כבתחילה וכל שעה היא רשות היחיד הלכך אף מזיד מועיל דלא קנסינן בכי האי כיון שאין זה אלא מעמיד דבר על חזקתו הראשונה עכ"ל משמע דאם הי' ברה"ר ונפלו המחיצות אף בשבת ונעשית ע"י מחיצה רשות היחיד אסור לטלטל כל זה נראה לי בדברי הר"ן וראיתי במג"א שרוצה להשוות דעת הר"ן והרא"ש והטור וש"ע ומסיים בסוף דבריו כל היכא דנעשית ע"י מחיצה רה"י אם נפלה בשבת וחזרה ונעשית בשבת במזיד אסור בשוגג מותר ואם היתה בלא"ה רה"י כגון כותל בין ב' חצירות אפילו נפלה בחול וחזר ונעשית בשבת שרי וחזר העירוב למקומו וזה על פי פי' הרא"ש אבל לא ידעתי לפירושו איך למד דין ראשון כל היכא דנעשית ע"י מחיצה רה"י אם נפלה בשבת וחזרה ונעשית במזיד אסור בדברי הר"ן וקשה הדבר להולמו אם לא שנאמר שנפל טעות בספרו ובמקום אם נפלה בשבת צריך להיות שנפל בחול אבל לי נראה ברור שהר"ן לא רצה לאוקמי בריית' שנפל בחול אלא בשבת וכדאמרן וק"ל ועיי' בא"ח סי' שפ"ג במג"א מה שהקשה על הרא"ש וה' ינחני בדרך אמת וראיתי בפי' ת"י בפ' כל הגגות משנה ג' שהביא בשם הב"י וז"ל שאני התם שלא נפל אלא לחצר אחר שהוא רה"י כמוהו ואין ביניהם אלא שזה של יחיד אחד הוא וזה של יחיד א' אבל כשנפל רשות אחרת ממש דהיינו לרה"ר או לכרמלית לא אמרינן הואיל כו' ע"כ צריך לפרש דבריו ג"כ דמ"ש של יחיד היינו אף אם ע"י ערוב נעשה כשל יחיד ותדע דא"כ אדמחלק בסיפא ברשות הרבים וכרמלית לחלק בחצר עצמו והנה אם אמנם שיש לו הוכחה מסיפא מ"מ דוחק גדול לפרש מ"ש של יחיד אחד הוא ע"י עירוב ולי נראה דדברי הב"י הם כדברי התוספת בפ' הזורק דכתבו בהדיא לחלק דהתם מיירי בשלא היה בחצר אלא בית אחד אבל כשיש רבים כאן וכאן מכל מקום דיקדוקו על הבית יוסף נכון וראיתי באורח חיים סימן שס"ה שכתב הבית יוסף בשם מרדכי ישן וזה לשונו לא אמרינן שבת הואיל והותרה הותרה אלא בחצר שנפל המחיצה בינו בין חצר אחר ואידי ואידי חד תשמישו הוא אבל מבוי לחצר לא עכ"ל.

וראיתי להזכיר מה שכתב הטור א"ח בסימן שס"ג לחי שעשה מעצי אשירה כשר וכתב הב"י טעם וז"ל אי נמי דטעמא דמיכתת שיעורי' משום דעומד לשריפה וכיון שאפשר שישרוף ויעשה אפר אם גבלו ועשא' ממנו עמוד מהני משום לחי עכ"ל וכתב הט"ז בא"ח ס"ק ד' וז"ל ותמהני שנעלם ממנו משנה שלימה דסוף תמורה כל הנשרפים עפרן מותר חוץ מעצי אשירה וכמו שכתב בי"ד סימן קמ"ב דאפר אשירה אסור בהנאה וא"כ צריך לפזרו לרוח והוי האפר כמו העצים עצמן עכ"ל ותמי' לתמיהתו שחשד לרבינו הגדול ב"י שנעלם ממנו משנה שלימה ונראה ברור דטעמא כיון דלא אסרינן אלא מטעם דמכתית שיעורא משום דמדאורייתא צריך לאבד לכל אלילים ואף לאחר ששוחק או שורף דאפר ע"א אסור בהנאה מ"מ כיון שכבר איבד ע"א ושוחק' או שורפו אינו חייב מדאורייתא להשליכה לים אם אינו רוצה להנות אלא מדרבנן מחויב להשליך משום שלא יכשל להנות וכאן אין אסור משום הנאה כמו תקע בשופר ע"א דינא ובשופר של עיר הנדחת לא יצא משום דמיכתית שיעורא והכא כיון דמדאורייתא ראוי לעשות עמוד ולא מיכתית שיעורא מדאורייתא אוקמי רבנן אדאורייתא ויצא משום לחי אבל לא משום קורה והוא מש"ס דעירובין דף פ' ע"ב וק"ל:

תוכן העניינים

פנים מאירות חלק ב

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה