אור ברסלב

פנים מאירות חלק ב· רבי מאיר איזנשטאט

שאלה לג

שאלה לב

קהל אחד היה להם מקום בקרן מזרחית דרומית והמקום ההוא הי' מיוחד להחתן ביום חתונתו שישב שם והיה לראובן מקום בסוף כותל דרומי סמוך ונראה למקום החתן הנ"ל והי' מקום החתן הנ"ל דחוק שלא הי' יכול לפסוע אחר תפילתו ג' פסיעות ברווח מפני קרן הספסל של רוח דרומי ושבק ראובן חיים לכל חי והניח יתומים גדולים וקטנים ואחר זמן מכרו ז' טובי העיר מקום חתן הנ"ל ליהודה והתחייב יהודה הנ"ל להניח להחתן בעת חתונתו לישב במקום ההוא ויהודה ישב במקום ההוא כשלא יהי' החתן בבה"כ וגם זאת עשו ז' טובי העיר שהרחיקו ספסל של כותל דרומי מספסל מזרחי ומשכו הספסל דרומי לצד מערב כדי שיהי' מקום רווח למי שיושב שם בקרן מזרחית דרומית לפסוע ג' פסיעות ברווח ולא הי' שום פוצה פה ונודד כנף לערער על זה וישב יהודה הלוקח כמה שנים וחזר יהודה ומכר זכותו מה שקנה מן הקהל לשמעון ושמעון ישב על מקום זה כמה שנים והחזיק שני חזקה ולוקח ראשון שבק חיים לכל חי וכהיום בא אחד מיתמי ראובן וטען שהי' קטן בעת שמכרו הקהל ללוקח ראשון ושלא כדין מכרו המקום הנ"ל שהי' מיוחד להחתן וגם מה שהרחיקו הספסל דרומי מפני שזה הי' זכות אביהן שקנה המקום בראש ספסל דרומי והחתן בעת חתונתו לא ישב שם אלא בעתי' רחוקים וכשאין החתן בבה"כ המקום פנוי ורויחא לי' טובא משא"כ היו' שיושב שם תמיד מיצר לו וצר לו המקום לשבת יחדיו תמידין כסדרן שם וגם מה שהרחיקו הספסל שלא כדין הוא שמתחילה היה קרוב לכותל מזרחי ועכשיו נתרחק ורצה לבטל המכירה הנ"ל ושמעון הלוקח טען אע"פ שהית קטן בעת מיתת אביך אבל לאחר שהחזיק הלוקח ראשון כבר היתה גדול בשנים ולמה לא מחיתה ומסתמא מחלת ועוד שהיה כח ביד הקהל למכור המקום הנ"ל אלא שמתחילה כשהי' מתי מעט היה רווח בבה"כ ולא מצאו מי שיקנה המקום הזה כי כל אחד בחר כטוב שיהיה לו מקום קבוע לישב שם תמיד ולא ידתה ממקומו משא"כ המקום החתן בקרן זויות הנ"ל צריך לפעמים להיות נדחה ממקומו ואחר זמן שנסתוספו דיורים ובעלי בתים והיה המקום דחוק בבה"כ ולא היה לקנות ב"ב מקומות והיה הרבה קופצים על מקום ההוא ולכך מכרו במקח השוה ומה שמשכו הספסל לצד מערב אין זה מזיק לכל יושבי הספסל ההוא כיון שלא הוסיפו מקום בראש שיהי' ראובן שני לו רק ראובן נשאר לישב בראש הספסל כמו שהי' יושב בראשונה רק הרחיקו מעט וזה הוא נהנה והוא לא חסר וגם מתחילה היה ביד הקהל לעשות כן רק לא הקפידו מפני שהמקום שהחתן יושב אינו אלא לעתים רחוקים ובאקראי והחתן אינו מקפיד כל כך אבל עתה שמצאו קונה ליקח מהם עשו כפי כח וזכות שהיה בידם מתחילה וביקש ושחרו פני לעיין בדין זה:

תשובה דבר זה פשוט בעיני כבעיתא בכותחא דאם היה יכול לברר לוקח שני שהיה היתום גדול בעת שהחזיק לוקח ראשון דאיבד חזקתו דתנן בפרק לא יחפור דף כ"ג ע"א לא יעשה אדם שובך לתוך שלו אלא אם כן יש לו חמשים אמה לכל רוח ואם לקחו אפילו בית רובע הרי הוא בחזקתו ובגמרא אמר רב פפא ואי תימא רב זביד זאת אומרת טוענין ליורש וטוענין ללוקח ופריך לוקח תנינא לקח חצר ובה זיזין וגזוזטראות הרי זה בחזקתו ומשני צריכי דאי אשמועינן התם גבי רה"ר אומר כונס לתוך שלו הוי אמינא אחולי אחלי בני רשות הרבים גבי אבל הכא לא ואי אשמועינן הכא כיון דיחיד הוא אימא פיוסי פייסי אי נמי אחולי אחיל גבי אבל רבים מאן פייס מאן שביק אימא לא צריכי שמעינן מזה דאם היה השובך והחצר שיש בו זיזין ביד הראשון היה צריך להביא ראי' אבל בלא ראיה היה מסלקו אותו אבל אם לקח טוענין ללוקח שהמוכר לו החזיק כדין ופייס ומחל לו א"כ הכא נמי אף אם היה ביד לוקח ראשון היה צריך לברר שהיתום הזה מחל לו בהיותו גדול דכבר הכריע רמ"א בח"מ סימן קמ"ט סעי' י"ט כדעת האומרים דאף שהחזיק ג' שנים אחר שהגדיל אינו חזקה הואיל וירד לתוך השדה כשהי' קטן לא ידע שהי' שלו שימחה מ"מ עכשיו שמכר לוקח ראשון לשני טוענין ללוקח שלוקח ראשון היה לו שטר או עדים שמחל לו היתום כשהגדיל וכן הדין בישראל שקנה מכותי קרקע הידוע שהי' של ישראל דינו כמותו ואין אכילתו ראיה וכתב רמ"א בסי' קמ"ט סעי' ט"ו וישראל שני שקנה מישראל שקנה מן הכותי כיון דטוענין ללוקח טוענין לישראל שני שמא ישראל ראשון ראה שטר אצל כותי וכן בסי' רל"ז ס"ה וכן בבן הבן הגזלן בסי' קנ"ב שכתב רמ"א אבל אם טוען בן הבן שירשה מאביו יש לו חזקה הרי שאם הי' הבן טוען שירשה לא היה לו חזקה אבל כשהבן הבן טוען שירשה טוענין ליורש שמא אביהם לקחה ה"נ בלוקח וכן כתב להדיא הטור בשם רב האי דאם החזיק האב מפני הקטן אחר שגדל ומת בנו יכול לטעון דחזר אביו וקנה מאותו קטן לאחר שגדל וזהו בכלל טוענים ליורש וא"כ ה"ה ללוקח דחד דינא הוא:

ועוד נראה דאף אם אינו מביא ראיה שהיה היתום גדול לפני לוקח ראשון הוי חזקה וגדולה מזו נראה דאפילו לוקח ראשון יש לו חזקה כיון דקנה מהקהל טוענין לו שהקהל הי' להם שטר מאביו שיש להם רשות למכור לאיש אחר ואף דרב האי גאון לא כתב טענה זו אלא שקנה מהקטן כשנתגדל ולא כתב שטוענין שקנה מאביו דהתם מיירי שידוע שלא קנה האב של זה מאביו של קטן אבל הכא נוכל לומר שהי' להקהל שטר ראיה שיכולים למכור וטענין שפיר ללוקח זה ואין לומר כדעת רמ"א דאין הקהל מחזיקים בשל אחרים כהני דבי ריש גלותא דאין להם חזקה וא"כ הוי כקונה מגזלן דאין לו חזקה מ"מ נראה ברור דאין דומה לגזלן דהתם מיירי שהוא מוחזק לגזלן ולא הי' יכול להחזיק בשדה זו אלא בעדים שראו שנתן המעות ולא מסר המוכר מודעא כפי' סברת הרא"ש שהביא רמ"א בס"ס קנ"א אבל הכי נהי דאין הקהל מוחזקים בשל אחרים א"כ נימא איפכא דלהנך רבותא ס"ל נמי דאין מחזיקין בשל קהל כדאיתא בספר אגודה כי הטעם משום דהקהל מוחזקים וסומכין על שידן תקיפא ויכולת בידם לסלקם כל זמן שירצו א"כ ה"נ אף אם אבי היתום חי אין חזקת חזקה על הקהל והי' צריך הוא להביא ראיה שאין כח ביד הקהל למכור הנ"ל וכל זמן שלא היה מביא ראיה הי' יכולת ביד הקהל למכור המקום הנ"ל כי הקהל מוחזקים בשלהם ונהי היכי דלא מכרו ובאו לטעון עם היורש קטן הי' טוענין ליורש אבל עכשיו שמכרו טוענין ללוקח שהי' להקהל עדים או שטר שרשות בידם למכור בכל זמן שירצו וכן רשות בידם להשפיל הספסל קצת לצד מערב כי הקהל מוחזקים בשלהם ואף שכתב רמ"א שאין בני הכנסת רשאים להוסיף ספסלים התם בדבר חדש לגמרי אבל הכא שאינם מוסיפים מקום חדש אלא שמתחילה לא הקפידו כל כך לפי שישבת החתן הוא באקראי ועכשיו שמצאו קונה לוקח מקום ההוא סמכו על חזקתם ותקפותם ורשות בידם להשפיל קצת הספסל לצד מערב כדי שהיושב בספסל מזרח יכול לפסוע ג' פסיעות בהרווחה בפרטות שזה אינו מזיק כלל ליושבי על הספסל דרומי וכזה טוענין אף ללוקח ראשון ק"ו לשני וזה פשוט וברור בעיני:

וראיתי שמורה אחד פסק שהברירה ביד הקהל אם רוצים להחזיר הספסל ולסמוך לכותל מזרחי כמאז ומקדם ויחזירו המעות ללוקח שני או שיניחו המקום כמו שהוא עכשיו וכל יפוי כח שהי' ללוקח שני יהי' להיתום שהיה קטן באותו זמן ואחד מחכמי הזמן כתב שדרך הראשון נוח לו והדין עם היתום ואף שרמ"א לא הכריע בסי' קס"ב הילכתא כמאן אם טענות ריבוי הדרך טענה מ"מ מדברי רמ"א בסי' קע"א ס"ב בהגה' נראה שהכריע שטענות ריבוי הדרך טענה ובזה יובן דיקדוקו של הסמ"ע ס"ק ג' ד"ה וכן רבים היושבים וכו' וז"ל האי וכן לאו בדיקדוק כתבו מור"ם שאין דמיונו לדין שלפניו ואדרבא בקמייתא קאמר דאין יכול למחות בבא לשנות ובזה כתב דיכול למחות וכו' עכ"ל הסמ"ע וכתב החכם בעיניו שנראה לו דבכיון כתב וכן דבסוף הג"ה הזה כתב ועיין לעיל סי' קס"ב מדיני מקומות בה"כ ולכאורה הוא אך למותר ומה בעי בזה וכי מראה מקום הוא אמנם האי וכן רבים הוא ראיה לקמייתא והנה מכח שכתב הרא"ש אם היושב בראש רוצה להוסיף מקום אחד אצל מקומו והיושב אצלו רוצה למחות באמרו שעכשיו הוא שני אצל הראש כו' יוכל למחות על כרחך צריך לומר דמיירי שהיושב בראש רוצה להוסיף עוד מקום אחד ושלא להושיב אחר אצלו כי אם הוא לבדו ומקום אחד יהי' פנוי דאי לאו הכי יוכל היושב אצלו למחות מצד ריבוי הדרך בלא טענות שעכשיו הוא שני אצל הראש וא"כ ע"כ צ"ל דמיירי שהיושב בראש רוצה לעשות באמצע המקום שלו מחיצה כדי לעשות שני מקומות ממקום אחד שלו ואין רצונו להושיב אחר אצלו כי אם מקום אחד יהי' פנוי ובזה כתב הרא"ש שהיושב אצלו מוחה באומרו שעכשיו הוא שני וכו' משמע במקום דאינו מוסיף על המקומות כי אם לעשות מחיצה וכו' דאז לא שייך הך טענה אינו יכול למחות א"כ מהאי דינא בעצמו דוכן רבים וכו' מוכח ג"כ דין ראשון ולזה מביא רמ"א ועיין בסי' קס"ב מדיני מקומות בבה"כ שם נמצא שריבוי הדרך הוי טענה וא"כ ע"כ קאי תשובת הרא"ש במקום שמוסיף במקומות על ידי עשיות מחיצה וא"כ מוכח כנ"ל וק"ל עכ"ל:

ועמדתי מרעיד על פתרונים אלו ואוי לי מאלתן ואוי לי מקולמסן אטו בשופטני עסקינן לחלק מקומו שלא ישב שום אדם ועוד אף אם יהבינן ליה טעותי' איך כתב דאי לאו הכי בלאו הכי יוכל למחות מצד ריבוי הדרך ולזה רמז רמ"א ועיין בסי' קס"ב כי שם נמצא שריבוי הדרך הוי טענה עכ"ל ואני לא ידעתי מאין הרגלים כי שם מבואר שרוצה לבנות איצטבא וצריכן להקיף האיצטבא וכמו כן במקומות בבית הכנסת שרוצה להוסיף ספסלים במקומות הפנוים והעשיר צריך להקיף ויש לו טענה שמרבה עליו הדרך ע"י הקיף או שהוא מצר לו הדרך וס"ל להרשב"א דוקא אם יש כח לפנימי לסתום המבוי שם במקום שבנה בעל השני' האיצטבא בזה יכול למנוע ג"כ בנין איצטבא אבל בלאו הכי גם בזה אינו יכול למחות:

אבל בנידן דידן שאינו צריך להקיף הדרך בשביל שמוסיף בראש הספסל עוד מקום אחד בשביל זה אין התחתונים מרבים דרך הילוכם ואף שלפי פי' ר"ח מה שהביאו התוס' בפ"ק דבבא בתרא דף י"א ע"ב ד"ה א' מבני המבוי שמפרש שמרבים עליהם הדרך פי' רגל בני אדם ואף לחצירות יצטרכו ליכנס מרוב דוחק ומצינו לשון מרבה עליהם את הדרך דתנן לקמן בחזקת הבתים לקח בית בחצר אחרת לא יפתחנו לחצר השותפים ומפרש טעמא בגמרא מפני שמרבה עליהם את הדרך דהיינו רגל בני אדם מ"מ מה שכתב המחבר בש"ע הוא בנוי ע"פ פירש"י דמפרש שצריכין להקיף את האיצטבא ועל זה כתב רמ"א וי"א דאפי' זה אינו טענה וא"כ איך יעלה על דעת שרמ"א רמז בדבר שאין פירושם שוה ועוד בגוף הנדון יש לחלק דשאני חצר דבעי לצנועי לעשות שם חפציו ולכך מקפיד על רגל רוב בני אדם משא"כ בבה"כ שדריסת הרגל לכל מי שבא לבה"כ בלבד שלא יצר לו המקום אינו יכול למחות:

וגם ראיתי שכתב החכם בסוף דבריו שגם שאר השכנים יכולים למחות כדאיתא בסי' קמ"ט סי' ל"א דהמחזיק בשל הקהל י"א דלא הוי חזקה וכן הם שהחזיקו בשל אחרים ואף שפי' הב"י כתב ולא נהירא כבר כתב הב"ח דמ"מ יש לדון בזה לפי מקומו ושעתו וכו' וא"כ בנ"ד שהשכנים צעקו על הדבר ולית דמשגח בהו ואין לך מחאה יותר מזה עכ"ל גם בכאן יש סתירה גדולה בדבריו דאם החזיק סברת הב"ח א"כ נימא נמי איפכא כשם שאין להקהל חוקה בשל אחרים מטעם דאמרו גבי הני דבי ריש גלותא א"כ גם אין לאחרים חזקה בשלהם וא"כ כל הני יחידי' היושבים על הספסל הזה צריכין להביא ראיה שעל דעת כן קנאו מהקהל שלא ישפילו הספסל למטה דאי אין מביאין ראיה חזקתם אינו ראיה די"ל דהקהל סמכו על תקיפתן שיד הקהל על העליונה תמיד וסמכו על זה שבאיזה זמן שיצטרך ימשכו הספסל למטה בפרט בדבר שאין קפידא כל כך כי כולם עומדים על עומדם כבראשונה ולכך לית דמשגח בהו ובפרט שאנן ידעינן שבאותו זמן הי' חופף עלינו יד הגאון המפורסם מהור"ר שמשון ז"ל שהי' ידו תקיפא ע"י המלכות יר"ה ובידו הי' כח להעמיד משפט הדת על תלו ומדלא תבעו באותו עת וזמן להקהל מסתמא מחלו על זה בפרטות שאנן ידעינן שבהשפלות הספסל מעט למטה לא נגרע כחם ולא נפחת מכבודם כידוע לכל יושבי העיר ואין זה אלא מדת סדום וכדין עשו הקהל ושלום על דייני ישראל. כ"ד הכותב בנחיצה מאיר:

ואגב דאיירינן בדיני מקומות בבה"כ אכתב מה שפסקתי הלכה למעשה בקהל אחד שבנו בה"כ חדשה ומכרו המקומות של בית הכנסת בעזרת אנשים ותחילה מכרו מקומות לצד מזרח שש מקומות לצד דרום הארון הקודש ושש מקומות מצד צפון הארון הקודש והתנו שלאותן י"ב מקומות יהי' להם קדימה לבחור בעזרת נשים מקומות החשובים ביותר ואח"כ יקנו שאר בני הקהלה ונפל מחלוקת באותן אנשים שקנו המקומות הנ"ל כי אותן אנשים שקנו מצד דרום רצו שיהי' להם קדימה לבחור במקומות בעזרת נשים יותר מאותן שקנו בצד צפון ואותן שבצד צפון רצו לומר דנהי דמי שקנה המקום ראשון סמוך לארון הקודש קודם למי שקנה אחריו מ"מ מי שקנה המקום הראשון לצד דרום יטיל גורל עם מי שקנה מקום ראשון בצד צפון וכן השני יטיל גורל עם השני וגם היה טענה לכל יושבי צד דרום ארון הקודש שיהיה להם קדימה נגד אותן שקנו מצד צפון ארון הקודש ופסקתי כיון דמצינו דלעולם ימין שהוא לצד דרום הוא חשוב יותר א"כ הראשון מצד דרום הוא חשוב יותר מראשון היושב לצד צפון ויש לו עילוי יותר ממנו אכן הראשון שמצד צפון הוא חשוב יותר מן השני שבצד דרום וראיה דאמרינן בפ' כיצד מברכין דף מ"א ע"ב ר"ח ורב המנונא הוי יתבי בסעודת' אייתי לקמייהו תמרי ורימוני שקל רב המנונא בריך אתמרי ברישא א"ל ר"ח לא סבירי ליה למר להא דאמר ר"י ואי תימא ר' יצחק כל המוקדם בפסוק זה קודם לברכה א"ל זה שני לארץ וזה חמשי לארץ וכתבו התוס' מ"מ היכא דאיכא חטה וזית אע"ג דשוים לארץ מ"מ מוקדם בפסוק לארץ קמא יקדים לברכה א"כ ה"נ דראשון לימין ארון הקודש מוקדם לראשון לשמאל ארון הקודש וראשון לשמאל מוקדם לשני דימין ארון הקודש וע"ד זה יחלקו כולם. ויזכה במקומות שבעזרת נשים והסכימו עמי הבית דין צדק:

תוכן העניינים

פנים מאירות חלק ב

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה