אור ברסלב

פנים מאירות חלק ב· רבי מאיר איזנשטאט

שאלה כב

שאלה כא

שאלה זו נשאלתי מן הרב המובהק החכם השלם כבוד מהור"ר משה חגיז נר"ו

א

יהושיע הלוה לכלב סך ארבעים ושלשה אלפים ליטרין במטבע גינובה ולעומתם כלב הלוה ציין ומסר ליהושיע כ"ב פתקין ממלך הגדול צרפת בעד שלשים אלף ליטרן ממטבע צרפת והריוח או הפירות שנעלה על שלשים אלפים ליטרן הנ"ל לערך עשרה למאה שהם ג' אלפים בכל שנה גם הם ציינם אל המלוה בעד פירות מעותיו ועשהו

ב מורשה שלו הן בחד הקרן והפירות שהיה בידו של מלוה בידו של לוה ופיו כפיו לגבות הריוח ולמכור הקרן בכל אות נפשו ועלה דעתו המלוה הנ"ל כי הספיקות שיש על גביה זו הן כי רחוק ממנו הדרך או סיבות אחרים המתרגשות ועולים על גביות הפירות הן מחמת שאנו חפץ המלו' להניח מעותיו בפתקין של מלך צרפת זמן הרבה נשתעבד לוה הנ"ל כי בהניח לו המלוה אחד מן עשרה למאה שעולה על פירות הנ"ל הנה הוא מקבל עליו כל מין

ג אחריות שיוכל לבוא על גביות הקרן והפירות הנ"ל באופן שחייב ליתן משלו אחרי כלות כל ששה חדשים הפרי העולה על שלשים אלף ליטרן של מלך צרפת לערך ט' למאה זאת ועוד נשתעבד הלוה לגאול בזמן שתי שנים הפתקון הנ"ל בחשוב לו כל מעותיו שהלוה לו טבי ותיקלין ומכל נעשה ביניהם כתב נוצרי חרם משניהם ולתוספת חיזוק וליתר בטחון של המלוה עשה הלוה גם כן אגרת חילוף לזכות המלוה בעד כל הסך שהלוה לו לפורעם לו בזמן שני שנים כנזכר בזמנים קצובים כנראה מכתבי החילוף ואחר שעברו השני שנים המלוה

ד האריך לו זמן לגאול הפתקין ולפרוע כל סך הנ"ל שהלוה עד משך שנה אחרת עם כל התנאים שנעשו בשתי שנים הראשונים ובמשך שלשה שנים הנ"ל הלוה פרע למלו' כל הפירות לערך

ה תשעה למאה הגם שלא גבה אותו ממלך צרפת

ו ויהי אחר עבור השלשה שנים המלוה היה כופה ללוה לפרוע האגרת חילוף שעשה לזכותו בעד כל הסך שלום ממנו ויען כי כובד המלחמות גרמו כי לא די שלא היה פורעין הפירות אלא גם זאת גרמו להפתקין לא היו שוין במכר רק ארבעים ולכל המרבה ע' למאה והלוה הנ"ל לא השיגו ידו לגאול באותו זמן הפיתקין ולפרוע הסך שהיה חייב למלוה ולכן חלה פניו להאריך לו עוד זמן ג' שנים אחרות כי ימצא ידו כדי גאולתו של הפיתקון ושיפרע לו כל הסך שחייב לו בזמנים קצובים בתוך השנים הללו והמלוה שמע לקולו והאריך לו

ז הזמן עוד ג' שנים עם התנאים שנעשו בניהם בראשונ' נוסף עליהם כי המלוה מחמת גירעון שיוויו דמי הפיתקון הנ"ל חייב הלוה להוסיף לו עוד כ"כ פיתקין כנ"ל בעד סך י"ב אלפים ליטרין מטבע צרפת כנ"ל מלבד אגרת החילוף שעשה מכל סך הנ"ל שהלוה לו עוד חייב לתת בידו לבטחון כלי כסף וזהב וריקמה וגם הלוה החזיק אח"ז המלוה בשלשה בתים שהיה לו וציינם לו לבטחון מעותיו שהלוה לו וממקרקעי אילן נתן לו רשות למוכרם בכל אות נפשו מבלי נטילת רשות מן הלוה הנ"ל זאת ועוד אוהביו ורעיו של הלוה נשתעבדו לזכות להמלוה הנ"ל בעד סך אלף כפולות וגם הלוה מלבד הכתב החילוף שעשה למלוה בעד סך שהלוה לו עשה לו עוד ח"כ מסך מאה וחמשים כפולות באופן שהי' תחת יד המלוה בעד מ"ג אלפים ליטרן מטבע גינוב"ה שהלוה לו כ"ב פיתקין מסך מ"ב אלפים ליטרן מטבע צרפת וגם אגרת חילוף מעשה הלוה בעד כל הסך שהלוה לזמנו לפרעם בזמן הקצוב הנ"ל וג' בתים וכלי כסף וכלי זהב ושמלות ושיעבודם שעשו אוהביו ומרעיו העולים לסך מה שהלוה לו ונשתעבד הלוה לפרעו אל המלוה הפירות לסוף כל ששה חדשים אפילו לא יגבה אותם ולהשיב לו הקרן בזמן ג' שנים אפילו אם יגרע דמי שווים הכל קיבל עליו אחריות הלוה ואין המלוה שום אחריות לא על הקרן ולא על הפירות וכל זה כתב באר הטיב בכתב נוצרי שנעשו בניהם וכאשר ראה הלוה כי כן לא יעשה בני ישראל לוקח ריבית קציצה מדאורייתא וא' המלוה ואחד הלוה עוברים ואפי' אם הלוה מקבל מן המלוה דבר קצוב לשנה כדי שקיבל עליו אחריות אסור ק"ו בנידון דידן כי הלוה אינו מקבל שום דבר מן המלוה כי האחד מעשר' שהניח לו המלוה לא קיבל לא העשרה ולא האחד ואפילו אם קיבל כבר הוכחנו דאסור ואם הלוה ציין ומסר

ח הפיתקין והפירות אל המלוה שיוכל למוכרם ולגבותם מ"מ אין לו דין מכר יען כי הלוה קיבל עליו כל מין אחריות ונשתעבד ליגאול הפיתקון הנ"ל ולהחזיר לו מעותיו ואפילו את"ל שהוא מכר מה שאנו מצאנו בכתובות מי שמכר שדה לחבירו וא"ל לכשיהי' לי מעות תחזור לי הקרקע לא קנה וכל הפירות שאכל ריבית קציצה היא ומוציאין אותן בדיינים והמלוה הזאת היא מלוה במשכון ומילתא דפשיטא היא דהוי ריבית קצוצה ולכן לא יוכל הלוה להתאפק מלצעוק מרה

ט בערכאות שלהם מבלי יכולת לדון בדיני ישראל בעיר ההיא למען ישפטו הם בד"י ושאלו פי המורים די בכל אתר ואתר כאשר יראה בעיניהם הדבר יצא מפי השר והשררה יר"ה אל דייני החובות שלהם למען ישמעו ויצדיקו את הצדיק וירשיעו את הרשע:

ויהי כשמוע המלוה הרב את ריבו והדן את דינו חרה אפו וימלא חימה על הלוה, וירד עמו עד לחייו ובדק ופישפש ומצא בכל המקומות שהי' שם נכסים של הלוה ועיכבם הגם כי היה בטוח במשכנות שבידו בכל הנזכר וגרם לו נזק גדול באבדון אמנתו בעסקיו והנה בהיותם בהני בעלי משפט הנ"ל אחר סידור טענותיהם אחד מהערכאות לקח את הלוה ואת המלוה בדברים ונכנס בעובי הקורה להיות הוא דיין ופשרן בניהם בדין ובפשרה קרובה לדין והמלוה קיבל עליו לדיין והלוה

י הוכרח לקבל אותו מכח כי היו נכסיו מעוכבים וגם הי' ירא שמא המלוה יגוש אותו על אגרת החילוף שהי' בידו שנודע הוא שהמשפט עליהם הוא משפט חרוץ ונחוץ והוא בבל תאחר לשלמם בקנס גדול להיות נכנס בבית הסוהר או לעשות פליטה ולכן הוכרח הלוה לקבל גם הוא השופט ושניהם עשו לו כתב שקיבלו אותו הנקרא קומפרמיס ככל הנהוג ונתחייב לקבל עליהם בכל מה שידון ויפשר בניהם רק שהלוה לא הי' פיו ולבו שוין ולא עשה אלא לפנים כדי להבריח האונסים הנ"ל שהי' ביד המלוה לעשות לו ובפרט שכבר התחיל לעשות:

יא והנה אחר שמוע טענותיהם הערכאי המבורר נתן פסק דין בפשרה הקרובה לדין בניהם וחייב ללוה אחר ניכוי כל הפרענות שעשה לפרוע עוד למלוה סך כ"ד אלפים תשעה מאות וי"א ליטרין ט"ז פשיטי וח' דינרים מטבע גינובה החצי מהם ביריד הנעשה בשנת והחצי ביריד שנת ומשני פרענות חייב לעשות שני חילוף כתבים כל אחד בעד סך הקצוב לזמנו הנ"ל והכתבי חילוף יהי' מקובלת משולחני אחד לפרעם בזמנם להפקות רצון המלוה וע"י זה יהי' חייב למלוה להחזיר ללוה כל הפיתקון ואגרת החילוף וכל שאר המשכנות הנ"ל ולקרוא דרור לכל הנכסים אשר עיכב ושניהם כאחד קיימו וקיבלו עליהם הגזירה הנזכרת כמו שהי' כתוב בשטר הברירה וכל אחד חתם את שמו כמו שגזר עליהם ותחילת כל דבר הלוה כתב שני ח"כ שנתקבלו מהשלחני כנ"ל

יב והמלוה החזיר הכל כאמור והלוה פרע הכתב הראשון ולהיות כי באגרת חילוף היה כלול סך ז' אלפים שבע מאות ושלשים וארבעה ליטרין בעד הרווחים מהמעות שהלוה יהושיע לכלב במשכון הנ"ל ונראה מקבלות שעושה המלוה שכללם יחד עם הקרן ובין הכל נעשה

יג סך כ"ד אלפים תשעה מאות וי"א ליטרין ט"ז פשיטי' וח' דינרים שהוא הסך שגזר עליו הבורר ולכן עתה כי הרחיב ה' אל הלוה בטענה בא שלא לפרוע הח"כ השנית כי אם אחר שגבה הריבית הנ"ל שנכלל בשתיהן וטוען שאם עשה מה שעשה ע"י השופט היה מצד ההכרח לסיבת הנ"ל ושמעלם לא אבד המנו שלו ואגרת הזאת השנית שלא נפרעה יש לה דין שטר שיש בו ריבית של תורה ושל דבריהם ומאחר שאינו מפורש שראוי היה שלא לגבות אפילו הקרן רק שאין בדעת הלוה להיות נכנס תחת סיג לוה רשע ולא ישלם ולפיכך הוא אומר לפרוע הקרן אך אחר שינכה הריבית כנ"ל ידונו המורים לצדקה הדין מה הוא כי הנה לעומת זה יהושיע השיג על שאלת כלב כמה סעיפים המסומנים ע"פ א"ב:

השגות יהושיע

א אין זה מלוה אלא מכר כמו שנראה מהכתב שנכתב בניהם:

ב מה שעשו מורשה לפי שכך דרך הסופרים הערכאות להיות מכניס לקונה מורשה מהכא להכא או להתם ולא לפרוע משלו אם בגזירת מלך וכדומה נאבד בזמן ההוא ולא ימצא שום אחריות על זה ולא על הקרן:

ג אחד למאה שהניח המכונה ממנו מלוה נהיה בעד גביות הפירות ואחריות מצרפת מהכא או להתם ולא לפרוע משלו אם בגזירת מלך וכדומה נאבד בזמן ההוא ולא ימצא שום אחריות על זה ולא על הקרן:

ד הארוכה שניתן לו בעד שנה אחת נעשית לבחירתו של המכונה לוה א"כ הרשות לגאול את הקרן היתה נתונה לו הגם כי חדוש האגרת חלוף כבראשונה:

ה זמן מועט נתאחר הפרעון וגם אח"כ נפרע מהם לרוב במ"מ והשאר זקפו עליו הפירות בכ"ב למאה:

ו לא נכפה על הקרן אלא ע"ד האגרת החילוף שהיה בניהם:

ז האמת כן הוא כי בהגלות נגלות החובות שהיה אל כלב הזה ואבדן אמונתו ופחד שלא באמונה נמכרו הפיתקון ושמא עשה מהם איזה מכר מאחר שאבדה האמונה שלו בקש קהלת להקיל לו כאשר ימצא למען לא יאבד את הקרן וב"ה כי עלתה בידו שלא נפרעו על הזמן והכתב השני שנכתב בניהם אינו שוה פרוטה כי לא נתקיים:

ח כל אלה הדברים הם כלפי הכתב השני וכבר אמר לו שלא נתקיים כל עיקר בשום דיבור:

ט כשהטעים דבריו בדיני א"ה לא אמר כי הוא חפץ בבת יעקב ודייני ישראל אלא איפכא כנראה מהכתב שהניח לפני השררה יר"ה:

י לא נהיה לו שום הכרח בשעת עשיות השטר בירור של דיין ולא הי' חסרים עדים למסור מודעא לפניהם ושיכירו באונסו ומסירת מודעה ליכא ואונס נמי ליתא ואדרבא אתו עמו בעיר הי' יהושיע המכונה מלוה והי' יכול לכופו לירד בד"י כמו שעתה הוא פושט טלפיו בדבר זה נגד הדין וכמעט ב"ח היה אחר שקיבל הפסק דינו של ערכאי מה יאמרו הכותים:

יא לא הסך הזה עם האחד חסר סך הרשום למלאות המ"ג אלפים ליטרן שהוציא המלוה:

יב האגרת חילוף שנעשה מכלב ושנתקבל מהחלפן נכרי נגושים דבר זה ישלם ונגמר באופן שאין אחריו עירעור ופיקפוק ומחלוקות:

יג לא ימצא שבאגרת חילוף שהיה לו לפרוע שיהיה בה אפילו פרוטה מפירות מלבד מה שהבורר לקח בהבלעה לזכות כלב מהקרן בהשגחתו על הריוח השלשה שנים ראשונות וכיון שהזכיר קבלות הקונה המכונה ומלוה גם אני אומר שהקבלות יוכיחו שהכל נתקבל לחשבון הריוח:

תשובה אשר השבתי להרב מהר"ם חגיז הנ"ל. הנה דבריו האירו על פני ושמחתי כעל כל הון ובנדון השאלה אשר ישאלו לחכמי הדור ואם אמנם שאין אני כדאי להכניס ראשי בין ההרים הגדולים אך תורה היא וללמוד אני צריך וכפי פרושות השמים שיאיר עיני בתורת אלהים חיים וכולי האי ואולי אדברה בעדותיך נגד מלכים ולא אבוש בהלכה הליכות עולם ומה לי לכפול בשאלות יהושיע וכלב בודאי הם חקוקים ורשומים בכתב אמת אצל מכ"ת וקודם שנשיב לטענות יהושיע וכלב צריכין אנו לברר מקור הדין אם יש היתר במכירות ש"ח של כותי לגבות הריבית מן הכותי ואם יש היתר למכור בפחות ודבר זה נזכר ביו"ד סי' קע"ג דמי שיש לו ש"ח על חבירו או מלוה על פה יכול למוכרו לאחר בפחות ואין בו משום ריבית ובלבד שיהי' אחריות של השטר המלוה על הלוקח כגון אם יענה הלוה שלא יהי' לו מאה לפרוע שלא יחזור על המוכר והביא הר"ב הב"י תשובת הרשב"א וז"ל שאלת המוכר ש"ח לחבירו וקיבל עליו אחריות שאם לא יוכל לגבות מן הכותי וכו' עד אבל מה שקיבל שאם לא יוכל לגבותו מן הכותי שישלם לו הקרן קרוב בעיני שזה אסור לפי שתנאי זה מבטל המקח אם כן אין כאן מכר אלא כעין מלוה ואפילו כשנוטל הריבית מן הכותי נמצא שנוטל בשכר מעותיו מישראל הריבית שהרויחו מעות של אותו מוכר עכ"ל:

ועתה נדעה ונרדפה לדעת אם אסור דקאמר הרשב"א דהוי כמו ריבית קציצה או כעין ריבית ולא ריבית גמור וכבר נחלקו אבות עולם באם מוכר לו שדה ואמר המוכר לכשיהיה לי מעות תחזור לי דפסק בש"ע בי"ד סי' קע"ד כדעת הרי"ף והרמב"ם דהוי ריבית קציצה וכתבו האחרונים דלדעת התו' להרא"ש דבמשכנתא בלא נכייתא אפילו באתרא דמסלקא לא הוי אלא אבק ריבית ואם כן פשיטא דרך מכר אליבייהו דלא הוי אלא אבק ריבית וכתב דודי הש"ך אף שרמ"א לא הגיה כלום מ"מ סמך שכבר גילה דעתו בסי' קע"ד כדעת הרי"ף והרמב"ם דהוי ריבית קציצה וכתבו האחרונים דלדעת התוס' והרא"ש דבמשכנתא בלא נכייתא אפילו באתרא דמסלקי לא הוי אלא אבק ריבית ואם כן פשיטא בדרך מכר אליבייהו דלא הוי אלא אבק ריבית והרבה מן האחרונים הסכימו דגם הטור ס"ל דמכר ומשכנתא לא הוי אלא אבק ריבית ובהאי מעשה דאת ונוולי אחי כ"ע מודה דאף דלא הוי אלא אבק ריבית מ"מ חייב להחזיר משום דהוי מחילה בטעות ונראה לי דלכך דיקדק הב"י וכתב ריש סי' קע"ד כמכר לו שדה כו' דהוי ר"ק ובסי' ב' במעשה דאת ונוולי אחי כתב ומוציאין ממנו הפירות שאכל ולא כתב דהוי ריבת קציצה אלא ע"כ דלכוונה זו נתכוון דהכי אליבא דכ"ע מוציאין מטעם מחילה בטעות וא"כ בנ"ד אם היה מכירה גמורה וקני הלוקח השטר חוב ואף שאח"כ נשתעבד המוכר שמחויב לפדות ונכנס לאחריות על השטר חוב מ"מ למקצת רבותא אין כאן ריבית קציצה מידי דהוי אמשכנתא בלא נכייתא באתרא דמסלק' דמסתמא קיבל הלוה אחריות כמו שכתב הב"י בסימן קע"ב ואפילו לא נכתב אחריות כל שאינו מפרש לא יהיה לך פרעון אלא מזו אם נפל הבית או נשרף או כדומה ששטפה נהר גובה הקרן משאר נכסי' אפ"ה סברי דלא הוי אלא אבק ריבית מ"ט משום דלא קץ עמו לאכול הפירות לשם ריבית אלא סתם והוא ירד ועשה ואכל ואם כן פשיטא בזבינא אף אם מקבל המוכר אחריות השדה או הבית כל משך היות תחת הלוקח שחייב לשלם לו אפ"ה לדעתם לא הוי אלא אבק ריבית וא"כ אי מכירת השטר הוי מכירה אף כשהלוקח אוכל פירות השטר לא הוי אלא אבק ריבית ואף שהלוקח יכול לכופו לפדות אחר שנה ראשונה בכל עת שירצה ובעל הקרקע מקבל עליו כל אחריות החוב אפ"ה לדעת התוס' והרא"ש לא הוי אלא א"ר א"כ ה"נ ואף שאחר כך השתעבד הלוה שמחויב לפדות הש"ח ונכנס לאחריות לא גרע משכנת' הנ"ל וכבר הכריע הש"ך בס"ס קע"ז כל היכי דהוי ספיקא דדינא או מחלוקות הפוסקים אי הוי ר"ק או א"ר אין כח ביד הב"ד להוציא ממנו:

והנה הרשב"א כתב דאפילו אחריות הריבית קרוב הדבר דמותר באחריות מכירות הקרקע שמקבל אחריות קרן ושבח אלא שהרשב"א החמיר מטעם תנאי שהתנה באם שלא ישלם לו הכותי שישלם לו הוא תנאי זה מבטל המקח וי"ל דהרשב"א ס"ל דגם במוכר שדהו כל שהתנה תנאי שע"י התנאי מבטל המקח כמו כשיהי' לי מעות תחזור לי דהוי ריבית קציצה אבל לדעת התוס' והרא"ש וסייעתם דס"ל דאף תנאי מבטל מקח מ"מ לא הוי אלא אבק ריבית וכן במשכנתא בלא נכייתא אף באתרא דמסלקי לא הוי אלא אבק ריבית אף שהלוה מקבל עליו כל אחריות וא"כ ק"ו במכירה דכל הפירות שאכל דלא הוי אלא אבק ריבית ואין לומר דשאני משכנתא דלא נכנס לאחריות אלא עבור קרן אבל בנידן דידן נכנס לאחריות גם עבור פירות וי"ל דכ"ע מודו דהוי ריבית קצוצה וראיה ממה שכתב הטור בסי' קע"ב על דברי הרא"ש שנוהגים האידנא שראובן ממשכן בית לשמעון ולוי שוכרו משמעון וראובן נשאר בבית ופורע השכירות לשמעון ע"י לוי וכתב א"א הרא"ש בתשובה אני אוסרו אבל ריבית קצוצה לא הוי כיון שלא פסק לו הריבית וגם אם יפול הבית או ישרוף יפסיד שמעון וכתב הטור ולא ברירי לי האי טעמא שכתב אם יפול הבית או ישרוף יפסיד שמעון מעותיו שכיון שכתב לו אחריות על נכסיו ודאי לא יפסיד מעותיו ואף שהב"י רוצה לישב תמיהתו דכוונת הרא"ש דיפסיד מעותיו על דמי נכייתא ואם בלא נכייתא מיירי מ"מ מפסיד מעותיו מלשאת ולתת בהם מ"מ נשמע דאם מקבל עליו גם אחריות הפירות אף אם יפול או ישרוף יתן לו שכירות במלואו וטובו הוי ר"ק ואם כן בנידון דידן שקיבל אחריות גם על הפירות ומחויב לגאול אחר שתי שנים דהוי ריבית קצוצה וע"כ הרשב"א לא קאמר דאפילו אחריות הריבית מותר באחריות מכירות קרקע שמקבל האחריות העמל ובשבח היינו לפי מאי דס"ד שם דמכירה הוי מכירה אבל לבתר דמסיק דתנאי מבטל מכירה ונעשית הלואה אם ערב לו בעד הפירות יש לומר אליבא דכ"ע הוי ריבית קצוצה ודומה למש"כ הטור בסימן קע"ב בשם הרמ"ה דאם הלוה נתן משכנות בקרן ושוכר בפירות דהוי ריבית קצוצה ואף שיש לחלק דבנידון דידן מתחילה מכר לו במכירה גמורה בלי אחריות וקני הלוקח הש"ח לגמרי ואף שע"י שאח"כ ויתר לו אחד מעשרה למאה כדי שיקבל המוכר אחריות אין כאן איסור דהא מותר ליתן לאדם זהב אחד כדי שיקבל אחריות על סחורתו כמו שנזכר בס"ס קע"ג דמותר ליתן כ' דינרים למי שיבטיח מאה שיש לו בספינה זה אינו דהא דהכא לא הבטיח לו משלו כלום אלא מפירות של מוכר דהגע בעצמך דאם השכין לו בית ואמר אף שנותנים עשרה זהובים שכירות לשנה תן לי תשעה ותקבל אחריות הקרן והשכירות באם שתשרוף הבית שתשלם לי הקרן ושכירות תשעה זהו' דזה הוי ר"ק ואפילו אם יתן לו מכיסו א' זהב נראה דאסור כמו שכתב הט"ז בסי' קס"ז דאסור ליתן ללוה איזה מתנה שילוה ממנו בריבית ואם יקבל המתעסק תכף אחריות יהיו המעות הלואה בידו מ"מ נראה דעדיין יש לחלק דהתם הלואה וגם לבסוף נעשית הלואה ביד המתעסק אבל הכא שמכר לו תחילה הש"ח הוי דומיא למשכון של כותי דאם מכרו לו המלוה ראשון מותר לו לקבל אחריות על המשכון כנזכר בסי' קס"ט סעיף י"ח בהג"ה אף דלא דמי לגמרי דהתם מקבל אחריות על גוף המשכון ומתנה שומר חינם להיות כשואל אבל הכא מקבל אחריות על הלואה גופיה באם שלא ישלם הכותי שהוא ישלם ונתבטל המקח ונעשית הלואה מ"מ נראה דלא הוי ריבית קצוצה וכן כשדקדק בדברי הרא"ש תראה דתרי טעמא קאמר דלא הוי ד"ק חדא כיון שלא פסק לו ריבית על הלואה וגם אם יפול הבית וכו' והטור תמה על הטעם השני אבל מ"מ טעם הראשון נמי איכא דהא כתב שלא פסק לו הריבית על הלואה משמע דכי לא פסיק ליה בשעת הלואה לא הוי ר"ק וכן כתב הב"י על מה שכתב הטור בסי' קע"ב וז"ל וכל שכן מה שנוהגין עתה שהלוה נותן משכנות בקרן ושוכר בפירות דהוי ריבית קצוצה וכתב הב"י היינו דווקא כי אתנוה הכי או שהלוה אדעתיה דהכי כו' אבל כי לא אתנוה בהדי' וגם לא אע"פ אדעתא דהכי לא הוי ריבית קצוצה ועיי' מה שכתב הב"י ריש סי' קס"ד:

וכן מוכח עוד מדברי הב"י שכתב בסי' קע"ב וז"ל תשובת הרשב"א ראובן משכן כרם לשמעון שיהיה הכרם תחת יד ראובן ובתנאי שיתן בפירות ק"ק דינרים לשמעון כו' דמסתברא בענין זה שהיה משכונה סתם כו' וכל שכן אלו שהתנו מתחילה שיעמוד הכרם ביד שמעון שהתנה מתחילה ויתן בפריו ר' דינרים דלכ"ע ר"ק הוא הרי שנתן הרשב"א טעם דלהוי לכ"ע ריבית קצוצה משום שהתנה מתחילה שיתן בפריו ר' דינרים אבל אי לאו האי טעמא אף שהיה ר"ק אליבא דהרשב"א וסייעתו מ"מ לדעת התוספת והרא"ש וסייעתם אם לא התנה מתחילה ואף שאח"כ מתבטל המקח לא הוי אלא אבק ריבית ואף שמקבל אחריות אח"כ על הקרן והפירות דומה דמשכנתא דכרם דאי לאו האי טעמא דאתנוה מתחילה לא היה ר"ק אליבא דכ"ע אם מכר לו מתחילה סתם ש"ח של כותי מותר לישראל אחר להיות ערב בעד הקרן להריבית לכל הדעות אם זקפן במלוה עם העכו"ם שלא ידחנו אצל הערב ואם כן באותן פיתקן של הכותים דרך התגרים כל מי שיכתוב על שם האחד לגבות בו אין הלוה יכול לדחותו ואם אין לו לשלם מותר לקבל ערבות ואחריות הקרן והפירות מישראל וכן הביא הב"י בסי' קס"ט בדין חובות של אשראי בשם הר"ן וז"ל והר"ן כתב וי"א דשרי משום דכיון דדינו של לוקח לתבוע לכותי תחילה הוי ליה מוכר זה כשמקבל עליו אחריות כערב כו' ואף לדעת הת"ה שאם מכר ש"ח הכותי לחבירו אסור להבטיחו מן הקרן דהוי קרוב לשכר ורחוק להפסד מ"מ נראה דלא הוי אלא א"ר וכל זה אם היה הקונה הלוקח הש"ח בקנין גמור:

אך דבר זה צריך תלמוד ותחילה צריכין אנו לבאר דברי הרא"ש מה שכתב על האי דרבינא באת ונוולי דעביד רבינא עובדא ואפיק ארעא ופירו וז"ל אע"ג דהוי בעי לומר דהוי ריבית קצוצה לא מטעם זה אפיק אלא משום דהוי מחילה בטעות דהוי כמצוה את חבירו ליטול חפץ מרשותו או נותנו לו וכסבר שהוא שלו ונמצא שאינו שלו עכ"ל ולכאורה איכא למידק למה הוצרך הרא"ש להאריך בדברים אלו דדברים אלו לקוחים מדברי התוספת והתוספת בפ' הריבית דף ס"ז ע"א כתבו בקיצור ד"ה פרי וז"ל וצ"ל טעמא דרבינא משום דהוי מחילה בטעות ולא הוי מחילה ודווקא בזבינא אפיק רבינא פירי ולא בהלואה עכ"ל והרא"ש האריך בנתינות טעמי' אלו אלא נראה שהרא"ש בא לתרץ שלא תפרש כוונות התוס' כמו שהבין בעל מלחמות ה' בדברי בעל המאור שרצה ג"כ לומר הא דרבינא אפיק פרי מטעם מחילה בטעות והשיג עליו בעל מלחמות ה' וז"ל אמר הכותב אין זה תירצא דשמעתא אלא עירבוביא דשמעתא דההיא איתתא לאו בטעות אכלה דהא ידע איהו דאי הוי ליה זוזי אהדרי וכי לא הוי ליה אכלה פירות לדעתיה והבין בעל מלחמות הא דקאמר בעל המאור דרבינא אהדרי פירי מחמת מחילה בטעות משום דס"ד דהמוכר שהיא אינו מחויבת להחזיר ע"פ הדין משום דלא התנה השליח בפירוש שמחויבת להחזיר לו אלא אמר את ונוולי אחי תתפשרו בטוב ולכך הקשה לסברתו דהא ידע איהו ר"ל המוכר דאי הוי ליה זוזי אהדריה וכי לא הוי ליה ר"ל כל זמן שלא היה למוכר מעות אכלה פירות לדעתיה ר"ל שנתרצה בזה כל זמן שלא יביא להמעות שתאכל היא הפירות:

אבל לבבי לא כן ידמה בדברי הרא"ש דבוודאי כל אבק ריבית שאינו יוצא בדיינים הטעם משום דנתן לו מדעתו במתנה בנפש חפיצה ולכן פסק בש"ע בי"ד בסי' קס"א ס"ד דאם טעה הדין ישראל והכריחו לשלם אבק ריבית יוצאת בדיינים משום דלא נתנו לו מדעתו וא"כ במלוה על שדה ואמר ליה אם אין אתה נותן לי מכאן ועד ג' שנים הרי הוא שלי דאם לא אמר לו מעכשיו דלא קנה ואח"כ הדר ארעא והדר פירי ופי' הרא"ש אותן שאכל אחר ג' שנים מפני שהיו בטעות שהיה סבר שכבר נחלט למלוה כשלא קיום תנאו וכיון דע"פ הדין אסמכתא לא קניא לכך הדרה ארעא ופרי אבל אותן פירות שאכל תוך ג' שנים ידע הלוה שהשדה אינו אלא בתורת משכון גבי' דהא כל אימת שירצה יכול לסלקו ונתן לו מדעתו הפירות ולא הוי אלא א"ר ואין מוציאין וא"כ יקשה על הא דאת ונוולי אחי דהא ידע שיוכל לסלקו בזוזי וא"כ אין זה מחילה בטעות ולכך מפרש דזה גרע מהלואה משום דהתם ידע שלא היה לו אלא בתורת הלואה ונתן לו מדעתו אבל בזבינא היה סובר המוכר שכל אותן שנים שאינו נותן המעות הוי מכירה גמורה ביד הלוקח ולכך ניחא ליה שיאכל הפירות וזה הוא בטעות כיון דאיגלאי מילתא למפרע דלא הוי מכר אלא הלואה ואלו הוי ידע הלוקח שנעשית מיד הלואה לא היה מניחו לאכול ומתחילה היה סבר שבתורת מכר אכל ולכך כתב הרא"ש דהוי כמניח את חבירו ליקח חפץ מרשותו או נותנו לו וסובר שהוא שלו ונמצא שאינו שלו ואם היה יודע ששלו הוא לא היה נותנו וכן נמי בזבינא אם היה יודע שאין המכר מכר אלא נעשית הלואה לא היה מניחו לאכול הפירות ומפקינן מיניה מחמת מחיל' בטעות ולכך כתבו התוס' דווקא בזבינא אפיק רבינא הפירות ולא בהלואה ר"ל במשכנתא אבל בזבינא אפי' בההיא דמוכר לו שדהו ואמר לכשיהי' לי מעות תחזור לי אף דידע בודאי שמחוייב להחזיר מ"מ כיון דטעה דסבר דיכול למכור באופן זה וכיון שנודע שאי אפשר למכור באופן זה הוי מחילה בטעות והוי כמו שמצוה לחבירו ליקח חפץ והיה סבר שהוא שלו ואינו שלו וזה הי' כוונות בעל המאור דוק ותשכח בדבריו כוונה זו ולפ"ז ניחא נמי דרמ"א לא הגיה בסימן קע"ב גבי מכר על דברי המחבר ש"ע אלא בסי' קס"ד בהלואה על שדה ואמר אם לא תשלם לי מכאן ועד ג' שנים משום דהתם יש נפקותא בדין דלדעת התוספת והרא"ש בהלואה דידעו ומחל לא הוי אלא אבק ריבית ואין מוציאן אבל בזבינא ליכא נפקותא לדינא דאף להתוספת והרא"ש מפקינן מיניה משום מחילה בטעות ולכך לא הגי' שם והש"ך כתב שסמך עצמו אמה שכתב לעיל אבל לפי מה שכתבתי ניחא דבכיון לא הגיה כאן דלפי הבנות הש"ך קשה למה כתבו התוס' דבזבינא אפיק רבא פירות ולא בהלואה הלוא בזבינא היכי דברור לו למוכר שיחזירו לו הקרקע כשיביא מעותיו נמי לא אפיק אלא ע"כ כדאמרן ועיי' בסמ"ע ס"ס קפ"ב:

והנה קודם שנברר אם קנה גוף השטר נברר תחילה אף אם נימא דקנה השטר אם קנה הריבית דמדברי רמ"א בחו"מ סי' ס"ו סוף סי' ל"ב שפסק במכר לו ש"ח של כותי ומחלו צריך לשלם לו אף הריבית שעלה עליו וכתב הש"ך דברי הרב צ"ע הרי הרשב"א נסתפק אם יוכל למכור כלל הריבית והוא בתשובת הרמב"ן סי' רנ"ג והכריע שם הש"ך דדווקא כשזקף הריבית בשטר אז הוי כגבוי ובי"ד ס"ס קע"א הביא הב"י דבדעת הרא"ש פליגי מהרי"ק ובעל ת"ה סי' ש"ג דלמהרי"ק שורש קל"ו כל שלא עלה עדיין הריבית אע"פ שזקפו לא חשיב קרן להרא"ש ולבעל ת"ה להרא"ש נמי אע"פ שעדיין לא עלה חשיב כקרן מאחר שזקפו ובסי' קע"א כתב הב"י שדברי הטור נוטים כדעת ת"ה וגם דעת הר"ם שהביא המרדכי נוטים לזה וכן הביא הב"י בסי' קס"ט ד"ה ולענין ריבית הכתב בשטר כתב בתשובת הרמב"ן דמספקא ליה אי אפשר לזכות במכר או במתנה כלל לפי שהוא כמלוה על פה מפני שלא נתחייב בטלו המלוה בשעת כתיבת השטר עכ"ל וכן כתב בחו"מ ריש סי' ס"ו:

ויש לדקדק בדברים אלו דבס"ס קס"ט הביא הב"י תשובת הריב"ש שנשאל על שמעון שלקח שינו"ש מכותי כו' ומסיק שאם הכותי הלוה לישראל ממעותיו ואח"כ קנה ישראל אחר מן הכותי חוב זה בהקנאה ופסק דאם יש תנאי בניהם שיוכל להחזיר לכותי מעותיו כל זמן שירצה מעתה הוי ר"ק ואפילו פירות שנה ראשונה בתורת ריבית קצוצה הוא מקבל וכשהקנה כותי חוב זה לישראל הרי הוא כאלו הלוה אותו עתה ישראל ללוה כיון שהלוה היה יכול להחזיר לו מעותיו לא זכה הכותי עדיין בפירות אלא כל זמן שהלוה לא יחזיר לו מעותיו וכשהקנה לישראל הרי קם תחתיו לפרי הוי כאלו הקנה לו קרן החוב ושיתן לו ישראל הלוה הריבית כדרך שנתן לו עכ"ל וא"כ למה לא נימא איפכא נמי היכי שהכותי חייב לישראל בשטר ומכר לישראל אחר הרי הוא כאלו הקנה לו קרן החוב שיתן לו כותי הלוה הריבית והיה נראה לי לחלק דבאמת לענין איסור ריבית אין איסור אלא אם כבר נזקף עליו במלוה לשלם לו ק"י לסוף שנה אינו יכול להתנות עם ישראל השנה שיעלה לו דינר לחודש כיון דחשיב כקרן הרי חשוב כממונו של ישראל ואישתכח מאי דשקיל בריבית כל החודש לאו מיניה דכותי קא שקיל אלא ממונו של ישראל בשכר המתנות מעותיו וכן כתוב בת"ה סימן ש"ג אלא באם שנזקף ועדיין לא עלה כגון שנכתב שחייב מאה זהובים ליתן לו עשרה זהובים לשנה ממאה זהובים אם מוכר לו מיד בתחילת השנה נעשה כאלו הלוה הנכרי מיד ישראל שני וכל מה דשקיל מכותי קא שקיל אלא אם מוכר לו לאחר שהמתין חצי שנה וכבר נתחייב חמשה לישראל ראשון ואותן חמשה זהו' הוי כמלוה על פה מפני שלא נתחייב בכולו המלוה בשעת כתיבת השטר ואי אפשר למכור וליתן מלוה על פה ובזה נראה תקנה שיאמר לו הלוקח שוב של מאה זהו' בשטר וגם עוד חייב חמשה זהו' על פה אתה תפטור הכותי בכך וכך מכל וכל ובכך וכך אני קונה ממך כל מה שאני יוכל להוציא מיד כותי והן הן דברי רמ"א והמחבר בי"ד סימן קס"ד סעיף י"ח ולא פליגי הנך פוסקים אלא לענין מכר ומתנה אם אפשר לזכות הריבית דהוי כמלוה על פה ויוכל לחזור והיכי שבשעת כתיבת השטר מודה התחייב הכותי לשלם מאה ועשרה בזמן פלוני נראה דשטר כזה מקרי חיוב עצמו בשטר מיד בשעת כתיבה ויש בידו למוכרו ולנתנו וגם למכרו בפחות כמו שאר ש"ח שנזכר בסימן קע"ג:

ולפי הוצעה זו יש לישב קושיות דודי הש"ך בח"מ סימן ס"ו שהניח דברי רמ"א בצ"ע וז"ל וקשיא דנהי שכתב הב"י בשם תשובת הרשב"א דצריך לשלם לו גם הריבית מ"מ הרי הרשב"א גופיה בתשובה אחרת נסתפק אם יוכל למכור כל הריבית והוא בתשובת הרמב"ן סי' רנ"ג ואם כן כיון שאין הריבית נמכר אע"ג שהיה יכול לגבותו אינו חייב לשלם לו דמניעת הריוח לא מקרי היזק ופשיטא דהרשב"א בתשובת הרמב"ן שם מיירי אף בריבית שעלה כבר וכו' עכ"ל ולפי מה שכתבתי אין כאן קושיא דבאמת הריבית שעלה כבר כיון שלא נתחייב בכולה המלוה בשעת כתיבת השטר הוי כמלוה על פה אינו יכול למכור וזה באמת אף שהיה יכול לגבות בו אינו חייב לשלם דמניעת הריוח לא מקרי היזק ובריבית זה לא זכה הקונה אבל רמ"א מיירי שמכר לו הש"ח כדינו ואחר זמן מכר לו המוכר ש"ח לכותי ואישתכח דכל מה שעלה עד אותו הזמן ברשות הלוקח עלה ונהי דהוי כמלוה על פה מ"מ זכה הלוקח במלוה על פה וכיון שמפסיד ע"י מחילתו האי מלוה על פה הוי ליה כמזיק וחייב לשלם לו אף הריבית שעלה מיום הקנאה ולא מיירי הגהות ש"ע כשזקף דזה פשוט דהוי כגוף החוב אלא מיירי שעלה מיום הקנין השטר עד זמן המחילה ואף שע"י מחילתו כשמחל החוב למפרע לא זכה הישראל בריבית מ"מ כיון שע"י מחילתו נפסד מה שזכה עד עכשיו הוי בכלל מזיק ולא מיקרי מניעת הריוח אלא היכי שמכר לו הש"ח שכבר עלה הריבית ומחל הריבית כזה לא גרם לו אלא מניעת הריוח וק"ל:

ועתה חל עלינו לבאר אם יוכל למכור הש"ח של כותי דהא בי"ד בסימן קס"ח ס"ס י"ח כתב הטור והש"ע ובחובות של אשראי צריך שיאמר לו אתה תפטור הכותי כו' משמע דווקא לשון זה מהני בשום ענין אחר אי אפשר למקני חוב של כותי וכן כתוב הש"ך ס"ק כ"ט וס"ב וראיתי בפירושה שכתוב חובות של אשראי פי' ש"ח שיש לו על כותי וכן הביא הש"ך ס"ק ס"א ולפע"ד טעות גדול הוא זה דדווקא בחוב על פה של כותי אינו יכול להקנאות אבל בשטר שפיר יוכל להקנאות כדבעינן למימר לקמן וכן נראה מהגהות אשרי בפרק איזהו נשך וז"ל אם יש לשמעון שטר על ראובן ימסור ללוי ויכתוב לו קני לך איהו וכל שיעבודא דיליה ואם הלוה הוא נכרי והוא מלוה על פה ואמר שמעון ללוי אני מוחל לנכרי כו' משמע דווקא במלוה על פה דאינו יכול להקנאותו לא במעמד ג' כמו שכתב ד"ת בח"מ בסימן קכ"ו וכן שאר קנינים אינו מועיל במלוה על פה אבל אם חייב הכותי בשטר יכול להקנאות ע"י שטר מכירה ויכתוב קני לך איהו וכל שיעבודא דיליה וכן משמע מתשובה מהר"ם שהביא הסמ"ע בסימן רנ"ג ס"ק מ"ה וז"ל דמהר"ם בתשובתו נסתפק אם הלואת כותי בשטר אם יכול להקנאות במתנות ש"מ משמע דווקא במתנות שכיב מרע נסתפק משום דלא סמכא דעתא אף דבש"ח של ישראל קני בשכיב מרע בלא כתיבה ומסירה מ"מ בכותי נסתפק אבל בכתיבה ומסירה לא עלה על שום לב אדם להסתפק בזה וכן מצאתי בתשובת מיימנות לספר משפטים סימן ל"א שכתב תחילה בעובדא דר"ת במכירת משכון ואחר כך כתב ומה ששאלת עוד בחוב על פה בח"ג שמכרו לישראל חבירו אי אסיר אי שרי כיון דאין מטבע נקנה בחליפין ק"ו באמירה כו' ואת"ל שרי היכי שלא פרע הכותי החוב עדיין באו מעות לישראל המוכר ורוצה להחזיר לו מעותיו הן פירותיהן שרי או דילמא מיחזי כריבית ודאי אי הוי שרי מחמת שהמוכר מכר אפילו קיבל הלוה את המעות היה מותר להחזיר המעות ללוקח שהרי קנאם בעודם ביד כותי אבל אין זה מכר אפילו מדאורייתא דאין הלואה נקנית במעות אפילו דבר תורה אפילו אגב קרקע אם לא במתנות שכיב מרע ובבריא במעמד ג' או מלוה בשטר במסירות אותיות ובכתיבה קני לך איהו וכל שיעבוד כו' עד אבל אם אומר לאותו שקונה ממנו אני מוחל לך כל מה שחייב לי כו' כדכתב בהגהו' אשר"י הרי להדיא דלחוב בשטר שחייב הכותי שפיר יכול להקנאות ע"י כתיבה ומסירה וכן הביא שם סימן ס"ח וז"ל ראובן טען על שמעון היית חייב לי עשרה זקוקים ונתת לי חוב שהיה לך על הגמון בשביל אותן י' זקוקים וציותני ליטל מאותו יום קרן וריבית עתה אני תובע ממך שתתן לי החוב ההוא קרן והפרי כי עדיין לא פרע לך ושמעון משיב קרן אפרע לך ולא הריבית כי לא אתן לך ריבית ופשרו הדיינים בניהם שינכה לו דבר מועט מן הריבית ויתן לו כל החוב וכתב רבינו ז"ל. וז"ל ונראה לי דהפשרנים והעדים עברו כמה לאוין דבמאי ליקני ראובן חוב של שמעון שהלוה כבר לכותי וזקף עמו הלוא אני רגיל לומר שאין יכול להקנאות חובו לחבירו אפילו בקנין עכ"ל הרי בחוב על פה מיירי דאי בשטר יכול להקנאות בכתיבה ומסירה וזה פשוט וברור לדעתי ואם כן היה כותב לו בשטר בערכאות לשונות המספיקות לנתינת גוף הנייר והשיעבוד הי' מהני כמו שפסק בח"מ סי' ס"ו סעיף ז' שטר הקנאה העשוי בגופן של כותים אם כתוב בו לשונות המספיקות לגוף הנייר והשיעבוד הרי הם כשטרות שלנו:

אך איכא למידק דאף דאין זה במשמעות שלהם שעכשיו אין כותבין אלא שטר ראי' שיהיה ידו כידו כדי לגבות בו מ"מ כיון שרגילין לכתוב בשטר חילופי כתבי' לשלם לפלוני או לארדרי שלו ר"ל באי כוחו וכתב רמ"א בשם ת"ה בח"מ סימן ס"ו וז"ל וי"א דשטר שכתוב בו אני משפבד לך ולכל מי שמוציאו נקנה בלא כתיבה ומסירה וכתב הסמ"ע ואף שכתב בסימן כ' שמיירי שבא דווקא מחמתו והכא לא חילוק משום דמיירי שיש לו עדים או שטר ראיה שמכר לו כבר ולפ"ז כיון דבנידון דידן יש לו שטר ראיה שמכר לו נקנה בלא כתיבה ומסירה אבל הש"ך כתב שם דברים ברורים דאם מכרו לענין שיהיה המקח קיים אינו נקנה אלא בכתיבה ומסירה וכן כתב עוד הש"ך ס"ס קפ"ז דאף שכתב לו הרא"ש משעבד לך ולכל דאתי מחמתך מ"מ אין השטר נקנה לו לענין שאין המוכר והלוקח יכולים לחזור עד שימכרם בכתיבה ומסירה אלא דיש כאן עוד לצדד ולומר כיון דבדיניהם אין צריך כתיבה ומסירה אלא שטר ראיה שמכר לו הוי בכלל דיני דמלכותא ודבר זה נזכר בח"מ סימן ס"ו סעיף כ"ה בכותי שמכר ש"ח לישראל וכתב רמ"א וכן כל שנותן בדיניהם אפי' בלא כתיבה ומסירה כו' ש"מ בדיניהם נקנה בלא כתיבה ומסירה מ"מ נראה דהתם הטעם משום דמכרו כל זכות שיש לכותי מכר לישראל ולכך בדיניהם דנים לו אבל הכא המוכר והלוקח הם ישראל צריכים לקיים דת ודין תורתינו ואף שאנו הולכים לפעמים בתר דיני דמלכותא כמבואר בח"מ סימן ע"ג סעיף י"ד לענין משכון שאין יכול למוכרו אלא לאחר שנה כבד האריך שם הש"ך בראיות דלא הוכשרו שטרות העולים בערכאות אלא לענין הימנותא דידהו אבל לא לשנות מדין תורה אפילו כמלא נימא ואף שכתב רמ"א בח"מ סימן שס"ט דלא אמרינן דינא דמלכותא אלא בדבר שיש הנאה למלך או שהוא להקנות בני המדינה ולש"ז יש לומר בח"כ שעיקרו לא נתקן אלא לתקנות בני המדינה א"כ גם זה בכלל שיכול למכור בלי כתיבה ומסירה רק על שכתב בו ארדיר שהוא באי כחו מ"מ גם בזה. השיגו הש"ך יעוין שם ועיין בי"ד ס"ס קס"ה בדינים אלו והלכות אלו עקרות הן ואין למידן זה מזה אם לא מה שנמצא מפורש בש"ס הרי בדדינו בס"ד דאם היה המכר מכר גמור לא היה כאן איסור אפילו אם מקבל עליו אחריות ואף שכתבו הפוסקים בסי' קע"ג מי שיש לו ש"ח על חבירו מותר למוכרו לאחד בפחות ובלבד שיהיה אחריות השטר והמלוה על הלוקח משום דאל"כ אין כאן מכר אלא הלואה נראה דווקא אם קיבל עליו אחריות בשעת מכר דנמצא דלא לקח הלוקח אלא אדעתי' דהכי שיקבל אחריות ולא הוי מכר כלל אבל אם מתחילה נגמר המקח בלי תנאי ואח"כ בא המוכר מדעת עצמו וקיבל אחריות נראה דאפילו אבק ריבית אין כאן דאדם יכול להתחייב עצמו בדבר שאינו חייב דומה למה שכתב הרמב"ם הביאו הטור ח"מ סימן ר"ז וז"ל מכר לו סתם ואמר לו הלוקח מדעת עצמו כשיהיה לך מעות הביאם ואבי אחזיר לך קרקע תנאו קיים והלוקח אוכל פירות ואין זה אבק ריבית שהרי מדעתו חייב את עצמו לתנאי זה ותמהו הטור יעויין שם והסכימו המפרשים בישוב הדברים שכיון שלא היה מוכר בתנאי אלא שלאחר שנגמר המקח הוא שהתנה כן ואלו לא רצה להתנות כן המכר היה קיים עכ"פ אלא מדעתו הוא שחייב עצמו הוי כאלו היה שלו מעולם והתנה עם זה בקנין למכרו לו כשיביא לו מעות דתנאי קיים ומותר לאכול פירות עד שיבא הלה דמים וכן פסק בש"ע שם סימן ד' עיין בסמ"ע הרי להדיא דאף אם התנה בשעת מכר לדעת הרמב"ם הוי ריבית קצוצה אפ"ה כי נגמר המקח בלי שום תנאי יכול כל אחד להתחייב במה שירצה:

א"כ בנידון דידן נמי אף אם נימא אם בשעת מכר הש"ח התנה המוכר שמקבל עליו אחריות המבטל המקח ונעשית הלואה והוי ריבית קצוצה מ"מ אם מתחייב מדעת עצמו לאחר גמר הקנין דאף אם לא קיבל אחריות היה המכירה מכירה אם כן מה שנתחייב אחר כך ונתן ל' ח"כ על בטחון אחריות מרצונו נתחייב לו מוכר והוי כמו שחייב לו כותי חוב השטר ובא ישראל אחד ונתערב בקנין שיהיה לו באחריות באם שלא ישלם לו הנכרי קרן וריבית שהוא מחויב לשלם באופן שיתבע לכותי תחילה דמותר ואף שכתב רמ"א בי"ד ס"ס ק"ע דאם היה לישראל משכון או ערב ובא ישראל אחד וערב לו דצריך לשלם לו כל הקרן והריבית שעלה עליו עד אותו היום אבל לא ריבית שיעלה עליו מכאן ואילך וכתב הש"ך אפילו קנה מידו הנה כד דייקא שפיר נתן מקום לטעות בדבריו דהתם מיירי דווקא בערב דשלוף דוץ שהם תובעי' הערוב תחילה וכן הביא הטור בשם הראב"ד דאם קיבל עליו שלא לתבוע הערב תחילה אע"ג דכי לית ליה לכותי שקול קרן וריבית מישראל שרי והביא הב"י שם דלראב"ן פטור מריבית משום דהוי ערב שלא בשעת מתן מעות לגבי הריבית ולדבריו אם התנה לשלם לו הריבית חייב לפרוע לו וראב"י חלק עליו ואומר דאפילו קנה מידו פטור משום דכיון דכותי בתר ערבא אזיל אם כן יאמר הכותי לשמעון תבע מראובן הערב שלך והוי ליה כאלו הלוה שמעון לראובן עצמו וכתב הב"י משמע דס"ל לראב"י כהרשב"א דערב דידהו הוי ערב דשלוף דוץ כו' אם כן היכי שיוכל לתבוע מאיזה מהם שירצה מודה ראב"י דאם קנו מידו חייב דהא לא מצי כותי למימר לשמעון תבע מראובן דהא במלוה תליא מילתא מאיזה מהם שירצה יפרע וכתב בת"ה דגם לראב"י אי יהיב הכותי הריבית מותר לקבל הריבית מישראל אם יש ללוה ממה לפרוע וכתב עוד בשם הגהות אשר"י מכאן כתב ראב"י אם הישראל פדה לכותי משכון כו' ואם פדה את הערב כותי ונתערב ישראל במקומו בזה יש להסתפק עכ"ל וכתב הב"י ואם בריבית שכבר עלה היא תימא אמאי נסתפק אלא בריבית שלא עלה קא מיירי ומספקא ליה אי אמרינן כיון דה"ל ערב כתפוס משכון דמי וכיון שפטרו על ידו חייב לשלם לו בכל מה שפטר או דילמא בערב לא הוי תפוס כל כך כמו במשכון כו' אי נמי כמה שעלה מספקא ליה אם יגבה ממנו מיד כשם שהיה יכול לגבות מערב כותי אף על פי שלא יתבע הלוה או דלמא כיון שערב זה ישראל לא נתחייב לו אלא בדין ישראל שאינו גובה מערב עד שיתבע הלוה תחילה עכ"ל הרי להדיא דלישני התירוצים לא דן שם אלא שאם חייב לשלם לו הערב בלתי שיתבענו ללוה תחילה כמו במשכון אבל היכא שאינו תובע לערב תחילה כמו עכשיו בדיניהם כמו שכתוב הטור דהאידנא אפילו סתמא ככתוב דמי שהרי הן דנים כדינינו א"כ היכי שקנו מידו שערב לו גם על הריבית אלא שלא יתבענו לערב תחילה שרי וכתיבת חילוף כתב שנתן כלב הוי כקנין אף שהתחייב ליתן משלו הפירות אחר כלות כל ששה חדשים מימ ביד המלוה לתבוע לכותי תחילה ולדעת הרשב"א ולשאר פוסקים ס"ל בזה מותר ואינו אסור אלא בערב שלוף דוץ דהיינו שהמלוה אין לו כח כלל לתבוע את הלוה ויכול לדחותו אצל הערב אע"פ שיש לו לשלם ולדעת רש"י ס"ל לחומרא דאין מותר לישראל להיות ערב בעד כותי אלא דווקא אם קיבל עליו המלוה שלא לתבוע הערב כלל אלא עד שלא ימצא נכסים ללוה אבל אם יש לו רשות ג"כ לתבוע את הערב אע"פ שיש נכסים לכותי הלוה אסור וכיון שבנידן דידן יש רשות למלוה לתבוע לישראל אחר כלות כל ששה חדשים אם כן אסור ולענין דינא כתב הב"י דלכתחילה מורין כדעת רש"י ובדעבד היכי דקיימא זוזי שבקינן להו כדין הספיקות שהמוציא מחבירו עליו הראיה ואם כן ה"נ בנידון דידן ואף לדעת רמ"א שכתב בד"מ וז"ל ונראה דאף אם לא היה ספק אין מוציאין ממנו דלא גרע מאבק ריבית מ"מ נראה דיש נפקותא בנידון דידן דכל אבק ריבית בעינן שיתן לו מדעתו אבל אם טעו הדיינים והכריחו לשלם יוצאת בדיינים כמו שנזכר בסימן קס"א ס"ד וא"כ בנ"ד מה שעשה ע"פ ערכאות ונתן הלוה כפי פסקם שני חלופי כתבים מסך כ"ד אלפים נעשה שלא ברצונו דהא הטעם דמחילה אין צריכה קנין משום שמוחל מדעתו אבל פשרה צריכה קנין משום דע"פ הדיינים מוחל לו ואף אם נאמר דהקומפורמיס הוי כקנין וגם שקיבל וחתם השטרות ע"פ הערכאי ומבואר בח"מ סימן ר"ב סעיף ג' דאם קיבל הנתבע גזירתם ועשה שטר ע"פ כו' אינו יוכל לחזור מ"מ באיסור ריבית בדינן דידן לית ביה מששא דאפילו דיין ישראל שטעה בזה מפקינן מיניה ק"ו לדייני כותי ואף דקנו מיניה אינו עושה מרצונו אלא קנו מיניה שמוכרח לקיים בע"כ מה שפסקו הם ונעשה הכל שלא מרצונו ואף לדעת דסברי דהוי אבק ריבית יוצאת בדיינים אלא דכאן יש לומר דלא הוי אפילו אבק ריבית לדעת הרשב"א וסייעתו דדוקא בערב דשלוף דוץ אסור וכיון שהיה ביד ישראל לתבוע איזה מהן שירצה לא הוי אפילו אבק ריבית והכריע הב"י האמת ספיקא דדינא אמרינן כל היכא דקיימא זוזא שבקינן להו ואף דקי"ל דשטר לא הוי כגבוי מ"מ יכול לתפוס למשכון וימכור לאחרים עד שיתן את שלו:

ואגב דאיירינן בזה תמה אני על הט"ז שרוצה לישב דברי הר"י קורקיזא וכתב שהטור ס"ל כהפוסקים צד אחד בריבית אסור דאורייתא וכהפוסקים שכתב הב"י בסי' קע"ב וקע"ד דהיינו במכר לו שדה כו' ותמה אני דהא הטור כתוב בפי' בההיא מעשה דאת ונוולי אחי דלא הוי אלא אבק ריבית וה"ה במכר לו שדה ואמר כשיהי' לי מעות תחזור לי לדעת הטור לא הוי אלא אבק ריבית ונחזור להנדון שהתחלנו שאם קנה הלוקח הזה הש"ח של כותי ואחר זמן מה קיבל עליו המוכר אחריות בקנין והוי כערב עבור הכותי הלוה לישראל המלוה והיה רשות ביד המלוה לתבוע מאיזה מהן שירצה הוי ספיקא דדינא וכל מה שנתן אין מוציאן מידו ומה שעדיין לא נתן אין מוציאין ואף שבכאן היה הלואה תחילה והוא מכר לו אח"כ הש"ח אין זה אלא הערמת ריבית ולא הוי בכלל ר"ק וריבית דרבנן:

אבל נראה דאף האמת עם יהושיע שהיה אוכר מ"מ כיון דבכתב של כותים לא נזכר משמעות הלשון שנתן לו גוף הנייר וכל שעיבודי' אלא לשטר ראי' כתוב לו שיהי' ידו כידו לגבות בו ובכתיבה כזו אפילו בשטרי ישראל לא קני ואפילו אם היה מקבל פירות מן הכותי מטעם דעיקר הממון ברשות מוכר וזכי המוכר בריבית ודמי למי שיש לו מעות בידי כותי ואמר לכותי תן עבורי ריבית לישראל המלוה ואפילו לדעת הפוסקים דס"ל דכל שנתבטל המכר ואכל הפירות מן המכר לא הוי אלא אבק ריבית מ"מ סוף סוף מטעם מחילה בטעות צריך להחזיר כמו שכתבנו לדעת התוס' והרא"ש ותלמידי הרשב"א דהוי כמו שמצוה ליתן לחבירו חפץ וסבר שהוא שלו ונמצא שאינו שלו דחייב להחזיר וק"ו כאן שהיה תחילה הלואה ונתן לו מכיסו ומכספו כל ששה חדשים הפירות ולא קיבל מהכותי כלום דהוה ר"ק כמו שדן מהר"ם ונזכר בתשובה דשייכים לספר משפטים סי' ס"ו והבאתי לעיל בקצרה ואין לומר כיון דבשעת הלואה ראשונה לא התנה וא"כ הוי כריבית מאוחרת גם זה אינו דהא הסכימו רוב הפוסקים רובם ככולם דריבית מאוחרת אלא אם נתן לו בשעת פרעון דינר יותר מדעתי' דנפשי' אבל בעוד מעותיו בידו ואנחנו ידענו דבשביל זה הרחיב לו זמן פשיטא דהוי ר"ק ולפ"ז אין אנו צריכין להשיב על השגות יהושיע שהוא מכר הלוא כבר כתבנו דאף אם יהבינא ליה טעותי' מ"מ לא הועיל כלום כיון דלא נכתב קני לך איהו וכל שעיבודי' לא קני וכל היכי דלא קני הוי ריבית קצוצה ואין לו אלא מענה כיון שלא היה חפץ הלוה בבת יעקב לדון בדיני ישראל מ"מ בשביל זה לא ספינן ליה איסור ריבית ועי' בח"מ סי' כ"ו מה שכתב הב"י בשם מהרי"ק ועי' בד"מ ותראה שדברי הסמ"ע שם מגומגמי' ובנ"ד שלא הפסיד דמוציאין מידו כל מה שיש לו זכות ע"פ דין ישראל ואם נאמר שקשה גזל הנאכל ובפרט בסך גדול כזה להפסיד למלוה שהי' מעותיו בטילות זמן ארוך כזה כבר נאמר בריבית אני ה' אלהיכם המוציא אתכם מארץ מצרים ופירש"י ע"מ שתקבלו מצותי אע"פ שהן כבידות ואין אני רואה שום זכות למלוה אם לא מצד דין דמלכותא כיון שציינו לו הפתקאות ע"ש קני ע"פ דיניהם וזה קשה עלינו לבטל דין תורתינו הקדושה ועוד לפי משמעות הלשון משמע שקיבל מיד בשעה המכר אחריות ונתן לו ח"כ ואף שיש לומר שנתן לו עבור טעמים אחרים ולא בשביל אחריות מ"מ איכא למיחוש שמא יפול קמי יתמי עיין בתשובת ב"ח סי' ל"ג ע"כ אומר אני ת"ח מרבים שלום ושלום על דייני ישראל עליהם מוטל הדבר על לב שניהם שיעשו לפנים באופן כל מה שנתן לו מעצמו שימחול לו במחילה גמורה וכזה מהני מחילה לריבית שכבר נתן ומה שעדיין לא נתן ונתחייב ע"פ ערכאות ונתן ח"כ על זה כיון דנראה לעיני כל שעשה זה בע"כ לא הוי מחילה ימחול לו המלוה ויקוימו בין שניהם אל תקח מאתו נשך וחי אחיך עמך בעה"ז ובעה"ב לעולם שכולו ארוך ומה שכתב מכ"ת מדין מבטל כיסו בשם המרדכי עי' בחו"מ סי' רצ"ב מה שכתב הש"ך בשם רש"ל ומכל הפוסקים משמע דווקא אם רוצה ליתן אין כאן איסור אבל אינו חייב ליתן ובי"ד ס"ס ק"ס הביא הב"י תשובת הרשב"א וגם בטורי' חדשים דפוס ברלין בסי' קע"ז נרשם בשם בד"ה ג"כ ההיא תשובת הרשב"א וכולם בסגנון אחד מתנבאים דאין כופין אותו ליתן ריבית במבטל כוסו וכל זה שכתבתי לתוך השלום לעשות לפנים משורת הדין אבל לדינא ברור הדבר כמו שכתבתי וה' ינחני בדר"א כ"ד הדבוק לו מאח ד"ש מאיר בהר"ר יצחק:

תוכן העניינים

פנים מאירות חלק ב

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה