פנים מאירות חלק ב· רבי מאיר איזנשטאט
שאלה יז
קהל שהיה חייבים שכירות לחזן ובעת הגיע תשלומין השכירות המחתו הקהל וכתבו כתב להחזן לנאמן הקהלה שהיה בידו מעות הקהל לשלם להחזן שכירות סך כך וכך ומנהג העיר ההיא מי שמקבל מעות מן נאמן הקהלה ע"פ כתב הקהל כותב על הכתב ביום פלוני קבלתי סך הנזכר בכתב הקהל כדי שיהי' ביד נאמן לראי' בעת החשבון שנתן לפלוני כפי הנזכר בכתב הקהל ומת הנאמן הקהל ומצאו בפנקסו שנכתב בחשבונו שנתן ע"פ פקודת הקהל להחזן סך הנ"ל אך גוף כתב הקהל עדיין ביד החזן ונכתב שובר עליו איך שקיבל החזן סך הנ"ל מיד הנאמן אך מענה בפה החזן שמתחילה רצה הנאמן לשלם לו וכתב קבלה על הכתב הנ"ל אך דחה אותו מיום ליום והחזיר לו הכתב וכן העידה אשת הנאמן שאמת בדבר שהחזיר לידו בעלה הכתב ועתה תובע הש"ץ השכירות מן הקהל באשר שהנאמן לא נתן להם ע"פ פקודת הקהל והראי' שאין כתב הקהל יוצא מתחת ידי הנאמן והקהל משיבי' אנחנו פטורים ומסולקים מלשלם כיון שכבר נכתב שובר על כתבינו שקיבל הש"ץ סך הנזכר מיד הנאמן וגם מצאנו בחשבונו של נאמן שנתן סך הנ"ל ליד הש"ץ בכן יורינו המורה הדין עם מי אם הקהל מחויבים לשלם השכירות להש"ץ ויהי' להם דין עם יורשי הנאמן או פטורים הם ויהי' דין הש"ץ עם יורשי הנאמן:
תשובה תחילה נברר אם יש להקהל תביעה על היתומים אף שיש ביד הקהל כתב יד הנאמן שיש תחת ידו מעות הקהל סך כך וכך ודין זה מבואר בפ' המוכר את הבית דף ע' שטר כיס היוצא על היתומים דיינו גולה אמרי נשבע וגובה כולה דייני ארץ ישראל אמרו נשבע וגובה מחצה ופסק רבא כדייני א"י וכן פסק הטור חו"מ בסי' כ"ח והטעם דשטר כיס הוא שטר עיסקא וחצי יש לו דין פקדון ואינו נוטל אפילו בשבועה שאלו היה אביהם חי היה יכול לטעון החזרתי במגו דנאנסו והיה נשבע ונפטר לפיכך טוענין להו נמי הכי ופטורים בלא שבועה ואין לו עליהם אלא חרם סתם אבל אם אינם יכולים לטעון שהחזיר כגון שהודה... שלא החזיר או שמת תוך זמנו חייבין ולא טענין להו שנאנסו מש שהוא דבר שאינו שכיח וא"כ בנידון דידן שמנהג העיר שהנאמן הקהל מתמנה ע"פ בוררי הקהל על משך שנה תמימה וכל השנה מעות הקהל בידו מכל הכנסות הקהלה ובסוף השנה הוא נותן חשבון והוי כמת תוך זמן הפקדון ועוד שמנהג העיר שמחויב הנאמן להראות כתב ראי' מן הקהל שהוציא ברשותם וזולת זה הקהל נאמנים נגדו ואינו נאמן לומר שהחזיר ליד הקהל א"כ לא טענין ג"כ ליתמי דידי' שנאנסו וא"כ כל מה שמבררים הקהל שמסרו ליד הנאמן ממעות הקהל גובים מיתומים דהוי תוך זמנו ולא היה הנאמן יוכל לטעון שהחזיר א"כ אין אנו טוענים ליתומים ואף לדעת י"א שכתב בש"ע בסי' ק"ח סעיף ד' דטענינן להם שנאנסו והש"ך הכריע כדעת י"א מ"מ יד הקהל על העליונה ויכולים לומר קים לן כהנך פוסקים דאין טעונים להם שנאנסו וכדעת הטור והרא"ש והנמשכים אחריהם וכתב הסמ"ע בסי' ד' ס"ק ו' וגם לענין זה דיכולים לומר קים לנו כהאי מ"ד במקום שיש פלוגתא נקראים מוחזקים ואף שהש"ך כתוב שם דדווקא לעניני מסים אבל בשאר מילי לא חשיבי מוחזקים מ"מ נראה כיון שהנאמן הזה הוי כש"ש דאף לדעת הפוסקים דס"ל בסי' ע"ב סי' ה' דאין לנאמני הקהל דין ש"ש התם מיירי שיש בידם משכון השייך להקהל אבל בנ"ד שהנאמן מכניס כל הכנסות הקהל ומעות הקהל בידו ומשתמש בהם כרצונו נעשה עליהם כש"ש כמבואר בסי' רצ"ב גבי שלחני וכיון דחייב בגניבה ואבידה ואינו יכול לפטור אלא בטענת נאנסו ומבואר בכמה מקומות דאם הי' במקום שעדים מצוים אינו נאמן לומר שנאנסו וא"כ אין לפוטרו אלא בלסטים מזוין וכיון שהי' בעיר מסתמא הי' לו להוציא קול א"כ אין טוענים גם ליתומים דבר מה דלא מצי אביהן למטען ונראה דאם לא היה יכולים הקהל להוציא מיתומים מחמת שלא הניח נכסים לגבות מהם מחויבים הקהל לשלם להש"ץ ודין זה מבואר בהדיא בש"ע בסי' צ"א ס"ג דאם הקדים בה"ב מעות לחנוני ואמר תן לפועלים סלע אם המחום אצל חנוני במעמד שלשתן והפועלים נתרצו אין לפועלים על בעל הבית כלום והחנוני נשבע היסת ואם שלא במעמד שלשתן המחום אצל חנוני נשבע החנוני לבה"ב היסת שעשה שליחתו ונפטר והפועלים נשבעין לבה"ב כעין של תורה שלא נטלו כלום מחנוני ונוטלים מבה"ב וי"א שגם זו הוא שבועת היסת וא"כ בנידון דידן שלא הי' במעמד שלשתן רק הקהל המחהו הש"ץ שהוא הפועל להנאמן נשבע הפועל שהוא הש"ץ שלא קיבל מהנאמן ונוטל שבה"ב שהוא הקהל וגדולה מזה נראה שאף אם הי' נידון דידן במעמד שלשתן והי' הנאמן חי וטען שפרע להש"ץ והש"ץ מכחישו היה הש"ץ נאמן כיון שהכתב של הקהל עם השובר בידו ותלמוד ערוך הוא בפ"ק דמציעא דף י"ח א"ר ירמיה בר אבא אמר רב סימפון פי' שובר היוצא מתחת יד מלוה אע"פ שכתוב בכתב ידו אינו אלא כמשחק ופסול לא מבעי' כתב בכתב ידי סופר דאיכא למימר ספרא איתרמי לי' וכתב אלא אפי' בכתב ידו פסול סבר דילמא מיתרמי ואתי בין השמשות וקא פרע לי ואי לא יהבינא ליה לא יהיב לי זוז אכתוב אנא דכי מייתי לי זוזי אתן ליה וכן פסק הטור חו"מ סי' ס"ה ואפילו השובר כתב ידי הלוה וכתב הר"י ברצלוני שיש לנו לומר כיון שכתב ידי הלוה הוא בודאי נתחברו יחד המלוה והלוה ויש לומר שפרע ושכח השובר בבית המלוה או יש לומר דאדרבא כיון שכתב ידי הלוה הוא ובודאי נתחברו יחד הלוה והמלוה אם איתא שפרע היה מוליך השובר עמו ולדידן מסתברא לן דפסול דבהא נמי איכא למימר חששא דלעיל סבר דילמא מיתרמי ואתי בין השמשות וכו' ואמר ליה ללוה לכתבי' ולנחה בידיה דמלוה דכי אתי ליתוב ליה ושקיל זוזי עכ"ל הרי להדיא דאף אם היה השובר בכתב ידי הנאמן שהוא כדמיון לזה להקל כיון שהשובר ביד המלוה יכול לומר הזמנתי שובר זה אם ישלם לי למסרו ליד הנאמן שהוא לוה של הקהל ולא חיישינן לנפילה שמא מיד הלוה דלנפילה לא חיישינן וכדאמרן והאי כתב מן הקהל שציוהו להלוה שלהם ליתן ליד הש"ץ הוי כשובר שנמצא ביד המלוה כיון שעדיין ביד הש"ץ ולא איתרע השטר מה שיש להקהל על הנאמן והקהל אינם יכולים לפטור עצמן מן הש"ץ במה שכתבו לו והמחהו שיקבל מעותיהם מן הנאמן דזה הוי כמי שמיחד עדים ושולח לחנוני ליתן ליד הפועל מעות שהניח אצלו והחנוני אמר שנתן והפועל אמר שלא קיבל אם לא היה במעמד שלשתן הדין ברור שחנוני נשבע היסת והפועל נשבע כעין של תורה שלא קיבל וה"נ הש"ץ שהוא כפועל אמר שלא קיבל ואי משום כתב הקהל שהמחהו וכתב עליו שקיבל הא אי בעי הוי קלי לי' להאי שטרא ועוד דיכול לומר שהכין לו כתב זה כדי שיהי' מצוי בידו כשיתן לו הנאמן מעותיו למסור לידו ופשיטא הכא שאין הנאמן טוען בריא שנתן ליד הש"ץ אף שמצאו כתב בפנקסו מ"מ אין זה כטענת ודאי די"ל האמת כן הוא דמתחילה מסר לידו השובר והאמין לו שישלם לו לזמן מועט וכתב בפנקסו כן ואחר שהי' דוחה להש"ץ מיום אל יום החזיר לידו השובר הנ"ל ובפרטות שגם אשת הנאמן מעידה על זה ואף שאשתו אינו נאמנת כמו שמבואר בחו"מ סי' ק"ח בהגה' מ"מ אומדן דעת שאמת הדבר ודומה לזה השיב הרא"ש הביאו הטור חו"מ סי' ס"ה בשטר הנאבד וז"ל שאנו נצטוינו לדון דין אמת לאמתו אע"פ שאין אנו נביאים לדון דברים שבלב חכם עדיף מנביא ונצא בעקבות הראשונים מעובדא דפ' חזקת הבתים וציוה להחזיר את השטר שנפל ונאבד שיש כמה סברות וידים מוכיחות דלא חייש לפרוע יעויין שם ה"נ דכוותי' ממש ידים מוכיחות שלא פרע נאמן הקהל כיון דכתב שובר ביד הש"ץ ואף היכי דליכא אומדנא החנוני טוען בריא שנתן לפועל דעת י"א שאין הפועל נשבע רק היסת ק"ו בנידון דידן שאין החנוני טוען בריא ושובר ביד הפועל וגם אשת הנאמן אומרת ומסייעת את הש"ץ שאין להקהל על הש"ץ אלא שבועות היסת שלא קיבל מיד הנאמן שהוא כמו חנוני והקדים לו בה"ב דינר ולענין אם הקהל גובים מיתמי הנאמן כבר כתבנו אם אמנם שכמה רבוותא סבירי להו דטעינין ליתמי שמא נאנסו ביד הנאמן מ"מ נראה כיון דהי' בעיר ואונס בליסטים מזוין יש לו קול ותמיד יד הקהל על עליונה ולפי תיקון הקהלות חוב הקהל קודם לגביות כתובת אלמנה אף אנו נילך בעקבותיהם שיש כח להקהל לגבות שלהם אף קודם לאלמנתו וה' יורני מדרכיו ויזכני לדין דין אמת לאמתו של תורה. כ"ד היום יום ה' כ"ט שבט תפ"ז. נאום מאיר: