אור ברסלב

פנים מאירות חלק ב· רבי מאיר איזנשטאט

שאלה ח

שאלה ז

נשאלתי לברר דין מי שעשה מקח עם חבירו על עורות משך שנה תמימה והתנה עם המוכר שכל מה שיקנה בכפרים או יעשה מקח עם קצבים מחויב המוכר ליתן במקח שקצב עמו וכמו כן נשאלתי באחד שעשה מקח עם חבירו שימכור לו כל השנה יין שרף והלוקח מחויב ליקח כל מדה בסך ידוע ואח"כ נתיקרו העורות וגם היין שרף או הוזלו מאוד עד שהוא יותר מכדי אונאה לפי דמי המקח שנעשה בניהם אם כל אחד מחויב לעמוד במקחו או לא וכמו כן אם עשו מקח על התבואה ונתיקר או הוזל:

תשובה מתחילה צריכין אנו לברר אם יש במקח זה צד איסור מה דינו והנה מבואר בא"מ סי' ר"ח מקח שנעשה באיסור כגון שהוסיף בשוי המקח בשביל המתנת המעות או שפסק קודם שיצא השער ולא היה לו למוכר ונתקיים בקנין או באחד מדרכי הקנאות המקח קיים ויתן כשער של היתר ואין אחד מהם יכול לבטל המקח מיהו הלוקח יכול לחזור בו שלא ליתן כשער היוקר ופי' הוא כך היכי שהוסיף הלוקח בשוי' המקח בשביל המתנת המעות א"כ הלוקח נותן אבק ריבית בשביל המתנת המעות דאם היה נותן לו מעות מיד היה נותן בעשרה ובשביל המתנת זמן מה הוסיף לו י"ב א"כ אם נותן כשער ההיתר דהיינו בעשרה אין אחד יכול לבטל המקח אפילו המוכר לדעת הסמ"ע אינו יכול לבטל משום דהיה השער ידוע כשקנה אלא שהלוקח הוסיף עליו בזה אמרו דלהוספה מפסיקתן וישאר המקח מאליו כמו שהי' אז כשער שבשוק ובסיפא שפסק קודם שיצא השער ולא היה למוכר ובשביל הקדמות מעות שמקבל המוכר מלוקח מוכר לו בזול והוי אבק ריבית כ' שמא יתיקר אח"כ בשלמא אם יצא השער אין כאן אפילו אבק ריבית משום דיוכל לומר שקול טיבותך ושדי' אחיזרא דאם היו המעות אצלי היתי יכול לקנות בהיני ושילי אבל כשלא יצא השער הוי אבק ריבית והמוכר נותן אבק ריבית אין המקח בטל אלא אם הלוקח רוצה לקבל כפי שער היוקר אין המוכר יכול לחזור אבל הלוקח יוכל לחזור כי מתחילה לא ירד אדעתי' דהכי מאן דמסיק ד' זוזי דריביתא מחברי' ויהיב ליה גלימא בגווייהו כי מפקינן מיניה ד' מפקינן מיניה גלימא לא מפקינן מיניה רבא אמר גלימא מפקינן מיניה מאי טעמא כי היכי דלא לימא גלימא דמכסי וקאי גלימא דריבות' היא וכתב הרא"ש משמע דווקא משום דלא לימרו גלימא דמכסי דריבותא הוא דמהדרינן ליה הא לאו הכי המקח קיים ולא אמרינן כיון דנעשה באיסור נתבטל המקח מכאן פסק רבינו האי בתשובה דהיכא דאיכא איסורא בזבינא דאוסיף בדמים משום אגר נטר או פוסק על הפירות עד שלא יצא השער ונתקיים המקח בקנין ולא נתייקר השער המקח קיים ואינו יכול לבטל המקח בשביל שנעשה באיסור עכ"ל הנה ברור הדבר מה שכתב ולא נתייקר השער מילתא פסיקתא נקט דהיינו אם פסק קודם שיצא השער בעשרה אף שנעשה באיסור מ"מ כי לא נתייקר השער ויצא השער בעשרה לא יוכל שום אחד לבטל המקח אבל אי נתייקר השער א"כ אין לו התיר אלא שקיבל הלוקח בשעת היוקר או תלוי בדעת הלוקח אם הלוקח רוצה לקבל בשעת היוקר אין המוכר יכול לחזור אף שנעשה מתחילה באיסור אבל הלוקח יוכל לחזור בו ולכך נקט מילתא דפסיקת' כשלא נתייקר השער המקח קיים ואינו יכול לבטל המקח ר"ל שום אחד מהם ועכ"פ אף בנתייקר השער אם הלוקח רוצה כשעת היוקר המקח קיים ואין המוכר יוכל לחזור בו וכן כתב הב"י והביא בשם תלמידי הרשב"א וזה לשונו וכתבו תלמידי הרשב"א וכן כתב רבינו האי בתשובה דהיכא דאית ביה איסורא דאוסיף בדמים משום אגר נטר לי לא בטלין זבינא אלא קיימין בין על הלוקח ובין על המוכר ומיהו הלוקח ודאי יוכל לחזור בו שלא ליתן בהן כשער היוקר שהרי לא לכך ירד שמתחילה כשער הזול פסק עמו וזה פשוט עכ"ל ודברי הרא"ש אפשר לפרשם כן שמה שכתב ואין יכול לבטל המקח בשביל שנעשה באיסור לא קאי אלא אמוכר שהוא רוצה לבטל המקח ושנא לתת יותר ובא לבטלו לגמרי מטעם שנעשה באיסור ועלי' דווקא הוא דקאמר דאין יוכל לבטלו דע"כ יתן לו כשער של היתר אבל הלוקח אם ירצה יחזור בו כיון שאינו נוטל כמו שהתנה אין לכופו שיקיים המקח ויטול בפחות אבל רבינו כתב דאין אחד מהם יכול לומר המקח בטל עכ"ל הב"י העתקתי כל זה לפרש ע"כ הא דהביא בשם תלמידי הרשב"א שכהבו בשם רבינו האי לא העתיקו אלא ריש דברי רבינו האי וסמכו גם על מה שכתב או פסק על הפירות עד שלא יצא השער דלא בטלינן זבינא בין על הלוקח ובין על המוכר ר"ל אם הוסיף על שוי' המקח בשביל הקדמות מעות אם רוצה המוכר כשקיבל ממנו כשער שהי' בזמן שקנה בעשרה מחויב הלוקח לקבל בעשרה ולא יוכל לחזור וכמו כן בפוסק עד שלא יצא השער שהמוכר נותן אבק ריבית המקח קיים על המוכר אם הלוקח רוצה לקבל כשער היוקר ולכך מסיים שפיר ומיהו הלוקח וודאי יכול לחזור בו כו' מזה ראיה ברורה לדברי שקודם לזה בכל מקח שנעשה באיסור אלא נקט ריש דברי רב האי וה"ה בפוסק קודם שיצא השער ותמה הב"י על לישני דרבינו הטור שכתוב ויתן כשער של היתר דאין אחד מהם יכול לחזור א"כ בפסק קודם שיצא השער יתן לו כשער של היתר דהיינו כשהוא עכשיו ביוקר וא"כ איך כתב ואין אחד מהם יכול לחזור משמע אף הלוקח וזה שלא בדיקדוק דהא הלוקח יוכל לחזור כיון שאינו נוטל כפי מה שהתנה ולא תמה אלא על לשון הטור אף שלענין הדין אפשר שגם הטור מודה דהלוקח יוכל לחזור וכן כתב הטור ברמזים המקח קיים אם לא נתייקר השער משמע הא אם נתייקר השער לא אמרינן שהמקח קיים ונפלאתי על הב"ח שכתב הא דכתב הרא"ש ולא נתייקר השער נראה דטעות סופר וצ"ל אפילו נתוקר השער שוב מצאתי בספר בדק הבית וז"ל ואפשר שתיבת ולא הוא שיבוש וצריך להגיה ולכתוב ונתייקר השער דמ"ה מערער המוכר לומר שהוא ריבית דאלו לא נתיקר השער לא היה מערער שהרי אין כאן ריבית עכ"ל וכתב הב"י על שם תלמידי הרשב"א דהמקח שנעשה באיסור המקח קיים בין על הלוקח ובין על המוכר ומיהו הלוקח ודאי יכול לחזור בו שהרי לא לכך ירד שמתחילה כשער הזול פסק עמו עכ"ל וכן פסקו בש"ע ורצונו לומר דאע"פ דאין אחד מהם יכול לחזור בו היינו דצריך לשלם כפי השער שיצא לאחר שפסקו בניהם ואין הלוקח יוכל לומר אינני משלם אלא כפי הפסיקה שהיה קודם שיצא השער שהי' בזול יותר אבל אם המוכר אינו רוצה אלא כפי שער היוקר שיהי' בששה חדשים שקבעו עמו שיעמוד לו הפירות באותו זמן וודאי יכול לחזור בו הלוקח שהרי לא לכך ירד והב"י הבין דרצונו לומר שהלוקח יכול לחזור בו לגמרי דכתוב עוד שדברי הרא"ש יש לפרש כן אבל רבינו כתב דאין אחד מהם יוכל לומר דהמקח בטל עכ"ל וכי ניים מר אמר להדא מילתא שהרי גם תלמידי הרשב"א כתבו כמו רבינו דהמקח קיים בין על הלוקח ובין על המוכר אלא וודאי כדפרשית כך הוא האמת ואין מי שחולק עליהם ושארי לי' מארי למהרי"ך במה שכתב כאן דברים שלא במשפט עכ"ל הב"ח:

ונוראות נפלאתי על הב"ח מה ראה לחלוק בין הפרקים ולתלות בוקי סריקי במרן הב"י לומר כד ניים אמר להדא מילתא דלדברי הב"ח קשה מה לי אם אין אנו יכולים לכוף ללוקח שיקבל כפי שיהי' השער אחר ו' חדשים משום דלא ירד על דעת כן א"כ כשיצא השער מיד אחר הפסיק' נמי יוכל לומר לא לכך ירדתי ומתחילה כשער הזול פסקתי עמך ועוד שכתב שנראה לו להגיה בדברי הרא"ש ונתיקר השער והולך וסובב על סברתו שאפילו נתיקר השער אחר הפסיק' מחויב הלוקח לקבל וזה לא עלה על דעת הרא"ש וכבר כתבנו שהרא"ש מילתא דפסיקתא נקט ולא נתיקר השער ואין ראיה ממה שמצא בבדק הבית שכתב בדרך אפשרי משום (דלדעת הב"י מודה הרא"ש אף בנתיקר אם הלוקח רוצה אין המוכר יוכל לחזור בו וגם מה שכתבו תלמידי הרשב"א דהמקח קיים בין על הלוקח ובין על המוכר היינו שקאי על פסק רב האי במקח שנעשה באיסור הן מצד הלוקח שהלוקח נותן אבק ריבית שהוסיף בשוי' המקח בשביל המתנת המעות ואז כשנותן לו כשער היתר בשעה שקנה אין הלוקח יוכל לחזור ואם נעשה האיסור שפסק קודם שיצא השער שאז נותן המוכר אבק ריבית בשביל הקדמת המעות שקיבל נותן לו בזול אם רוצה הלוקח לקבל כשער ההיתר דהיינו ביוקר אין המוכר יוכל לחזור בו ונפלאתי על הב"ח שחישב להרב מוהרי"ך ולהב"י כטועים בדבר משפט ולפי דברינו הדברים ברורים כשמש דלעולם הלוקח יכול לחזור אם נתיקר השער אף לאחר הפסיקה מיד וכן משמע בעיר שושן ולא מצאת להב"ח חבר בדבר זה וגדולה מזו נראה לי דאפילו אם הוסיף בשוי' המקח בשביל המתנת המעות שמחויב ליתן לו כשער של היתר היינו אם רוצה המוכר אבל אם המוכר אינו רוצה ואמר אדעתי' דהכי לא מכרתי לך אינו יכול הלוקח לכופו לקיים המקח ויכול לחזור אם המקח עדיין בעין ואף שהסמ"ע לא כתב כן מ"מ מצאתי און לי בהרמב"ם בפ"ח מהלכות מלוה ולוה וז"ל אסור להרבות על המכר כיצד המוכר לחבירו קרקע או מטלטלים ואמר לו אם מעשיו תתן לי הדמים הרי הן כשלך במאה ואם עד זמן פלוני הרי הן שלך בעשרים ומאה הרי זה אבק ריבית כשיתבענו בדין אינו חייב ליתן אלא מה שהי' שוה בשעת המכר או יחזור ממכרו מידו אם היה קיום וכתב הלחם משנה וז"ל או יחזיר ממכרו יש להסתפק במי תלוי הבחירה אם המכר קיים אם במוכר דווקא או בלוקח דווקא או בכל אחד משניהם להחזיר המעות או המקח ונראה דיותר תלוי במוכר מפני שאינו נותן מה שהתנה עמו וא"ת לקמן כתב רבינו ז"ל מי שהיה נושה בחבירו ארבע מנים ונתן לו חפץ וכו' דאע"פ דהחפץ נותן לו בתורת ריבית המקח קיים אם אינו דבר מסוים והכי אמאי קאמר יחזיר וי"ל דשאני הכא דלא נתקיים תנאו דהוא אמר אם מכאן ועד זמן פלוני במאה ועשרים ואינו נותן לו מה שהתנה עמו משא"כ בחפץ דלקמן עכ"ל הרי להדי' דאף המוכר יוכל לחזור בו אם אינו נותן לו כפי תנאו אלא דנפקא מיניה אם המוכר רוצה ליתן כשער הזול אין הלוקח יכול לחזור בשביל שנעשה באיסור וכן אם פסק עד שלא יצא השער דנותן לו כשער ההיתר ביוקר אם רוצה הלוקח אין המוכר יכול לבטל אבל הלוקח יוכל לומר אין רצוני בזה כי לא ירדתי לכך מתחילה כל זה ברור לדעתי כשמש בצהרים.

והנה בדבר ההיתר יצא השער העלו הפוסקים בי"ד סי' קע"ה דהלכה כר' יוחנן דאמר אין פוסקין על שער של עיירות משום דלא קביעי תרעייהו כלומר שלפי השעה השער משתנה אלא על השער של כרכין דוקא הוא שפוסקין שהשער שלהם קיים ונמשך זמן מרובה ומשיצא השער פוסקין דאמרינן בדף ס"ג מאי טעמא דאמרי רבנן יצא השער פוסקין אע"פ שאין לו דאמר ליה שקיל טיבותך ושדי אחיזרי מאי אהנית לי אי הוי לי זוזי בידי הוי מזבנינא בהיני ושילי בזולא כלומר דחשבינן כאלו המוכר קנה מיד התבואה בדמי הלוקח וזכה בה הלוקח וכשנתיקרה ברשותו נתיקרה כיון שאין דרך הלואה אלא דרך מקח ונלמד מזה היכי דלא נתן לו הלוקח כל המעות דרך משל שעשה עמו מקח על מאה זוג עורות ולא נתן לו אלא כמו חמשים עורות א"כ י"ל דלא היה לו מעות ונקבע המקח באיסור שבשביל סך מעות שנתן לו מוזיל גביה ליתן לו כל העורות בסך זה שיצא השער אף אם יתיקרו נמצא דאינו חייב ליתן לו אלא כשער היתר דהיינו כשער היוקר אם רוצה הלוקח לקבל אבל אם אינו רוצה יוכל לחזור בו והמוכר אינו חייב ליתן לו כשער הזול אלא לפי המעות שקיבל אבל מה שלא קיבל כיון דהוי אבק ריבית לא מחייבינן ליה ליתן דלפי שלא היו העורות ברשותו בשעת מקח נמצא אם אחד עשה מקח על י"ש או על שאר סחורות כגון שעוה וחלב ודבש ודומיהן אם היה לו אותו סחורה בביתו והתחייב לו ליתן משך שנה תמימה המדה בכך וכך או אף אם לא היה לו ברשותו אלא שצריך לקנות מאחרים הסחורה ההיא מ"מ אם נתקיים בקנין באופן המועיל לקנות על ידו דבר שאינו ברשותו דהיינו כגון שמחייב עצמו דאף דאין אדם מקנה דבר שאינו ברשותו מ"מ יוכל לחייב עצמו ואם אח"כ נתיקר השער מחויב ליתן לו כפי מה שפסק עמו בזול:

ועדיין צריכין אנו לאברורי מקור מוציא דין מוכר דבר שאינו ברשותו דאיתא בפ' המוכר את הבית ארעא ודיקלא אני מוכר לך חזינן אי אית ליה דיקלא יהיב ליה תרי דיקלא ואי לא זבין ליה תרי דיקלא וכתב ברי"ף ישן וז"ל מהא שמעינן מאן דמזבין ליה לחברי' מידי דשכיח למזבן אע"ג דליתא לההוא מידי ברשותו מחייב למזבן ולמיתן ליה וקימ"ל נמי פוסקין על שער שבשוק אע"ג שאין לו ותניא נמי בתוספתא המוכר פירות לחבירו בחזקת שיש לו ונמצא שאין לו לאו כל הימנו לאבד זכותי של זה עכ"ל אבל בהלכות הרי"ף שלפנינו גרסינן הכי וז"ל ואיכא מאן דשמיע ליה מהאי מימרא דמאן דמזבין לחברי' מידי דשכיח למזבן אע"ג דליתא לההוא מידי ברשותו מחייב למזבן ולמיתן ליה ואנן לא סבירי לן הכי דכל מידי דלאו ברשות' דבר שלא בא לעולם הוא והא דאמר הכא דזבין ליה תרי דיקלא לא חיובא מחייבינן ליה למזבן תרי דיקלא דדבר שלא בא לעולם הוא אלא רשות יהבינא ליה למזבן ליה תרי דיקלא וכן פי' הרא"ש הא דאמר למזבן ליה תרי דיקלא פי' כדי לעמוד בדיבורו וכתב הטור ח"מ סי' ר"ט וז"ל כתב בעל העיטור דלא חשיב דבר שלא בא לעולם אלא כגון פירות האילן וכיוצא בו ששניהם יודעים ומתנין בדבר שלא בא לעולם אבל אם המוכר מתנה בדבר שבא לעולם אלא שאינו ברשותו חייב לקיים תנאו שעל מנת כן נתן לו הלוקח מעותיו ואין דעת א"א הרא"ש כן עכ"ל:

וראיתי שהרב הב"י כתב בסי' רי"א על מה שכתב הטור בשם הרמב"ם וז"ל הפוסק על שער שבשוק ולא היה לו מאותו מין שפסק חייב המוכר לקנות וליתן ללוקח מה שפסק ואם חזר עומד במי שפרע וכתב הב"י בשם תשובת רבינו ניסי' גאון שאם ראובן מכר חטים לשמעון בדינר וקנו מידו וקיבל הדמים ולאחר זמן תבעו ונמצא שלא היה לו חטים בשעת קנין חייב להעמיד לו מקחו אפילו נתיקרו דתניא בתוספתא דב"מ פ"ד המוכר לחבירו בחזקת שיש לו ונמצא שאין לו לאו כל הימנו לאבד זכותו של זה וכתב הב"י אע"פ שהביא ראיה רבינו ניסי' מהתוספת' זו הוא לומר דבר שבא לעולם אלא שאינו ברשותו יכול להקנות והרמב"ם לא ס"ל הכי כמבואר בדבריו בפ' כ"ד מהלכות מכירה גבי האומר לחבירו קרקע ודקלים אני מוכר לך מ"מ אפשר שמהתוספתא למד הרמב"ם דין זה ומפרש אותו תוספתא כשפסק על שער שבשוק שכבר יצא השער החטים בשוק דאז קנה דהוי כאלו יש ברשותו וכדתנן באיזה נשך יצא השער פוסקין אע"פ שאין לזה יש לזה אע"ג דהאי לגבי ריבית מיתני ילפינן מיניה לענין מקח וממכר כדי לקיים דברי התוספתא אבל כשפסק בדבר שלא יצא השער בשוק הוי כדבר שלא בא לעולם ולא קנה ולא הבנתי דברי הרב המגיד שכתב על לשון זה שכתב הרמב"ם זה מבואר ריש פרק איזהו נשך עכ"ל ומאחר שלא הזכיר דברי התוספתא ליכא לאתויי ההיא דאיזה נשך דאתמר לענין איסור ריבית למילף מיניה לענין קיום מקח עכ"ל:

וגם הב"ח כתב וז"ל והקשה הב"י דפרק א"נ אינו שנויה אלא לענין איסור ריבית מנין לו ללמוד משם לענין קיום מקח עכ"ל ולכאורה אין טעם לחלק בין איסור ריבית לקיום המקח אלא כיון דלית ביה משום איסור ריבית מטעם כל שפסק על שער שבשוק חשיב כיש לו ברשותו של מוכר אף לענין קיום המקח חשיב כיש לו ברשותו ואפשר נמי דכל שכן הוא כיון דאפילו לגבי איסור חמור חשיב יש לו ברשותו כל שכן לגבי ממונא הקל מיהו נראה דשפיר קאמר הב"י דשמא דווקא גבי איסור ריבית דרבנן כי הכא דהוי כמקח וממכר אין להחמיר ביצא השער אבל לענין קיום המקח דנימא דהמקח קיים דמעות קונות כשיצא השער דברי תורה ואם חוזר בו עומד במי שפרע מנא לן עכ"ל הב"ח:

ומה מאוד נפלאתי על הנך אריוותא דביקשו לדעת מוציא ומובא דינו דהרמב"ם והוא ש"ס ערוך אף לענין קיום המקח דהא בפ' א"נ דף ע"ב תנן אין פוסקין על הפירות עד שיצא השער יצא השער פוסקין אע"פ שאין לזה יש לזה וקתני בסיפא ופוסק עמו כשער הגבוה ר' יהודה אומר אע"פ שלא פסק עמו כשער הגבוה יוכל לומר או תן לי כזה או לי את מעותי ופירש"י ופוסק עמו כשער הגבוה אם יפחות השער ממה שהוא עכשיו תתן לי כשער הזול שער הגבוה היינו בזול שנותנים פירות הרבה בדמים מעוטים ואיתא שם בגמ' דף ע"ד ע"ב האי גברא דיהיב זוזי לנדוניא דבי חמוהי לסוף זל נדוניא אתי לקמיה דרב פפא אמר ליה אי פסקית עמו כשער הגבוה שקיל כדהשתא ואי לא שקיל כדמעיקרא אמרו ליה רבנן לרב פפא ואי לא שקיל כדמעיקרא מעות נינהו ומעות לא קני אמר להו אנא נמי לקבולי עליה מי שפרע קאמינא אי פסוק כשער הגבוה מוכר קא הדר ביה מקבל עליו מוכר אי לא פסיק לוקח כי הדר מקבל עליו לוקח מי שפרע ופרשו כל המפרשים דארישא קאי איצא השער אע"פ שאין לזה יש לזה ומדפרשי בריש איזה נשך רבה ור"י דאמרי תרווייהו מ"ט אמרי רבנן פוסקין על שער שבשוק ואע"פ שאין לו דאמר ליה שקלי טיבותך ושדי אחוזרי מאי אהנית לי אי הוי לי זוזי בידי הוי מזבנינא בהינא ושילי בזולא וחשבינן כאלו המוכר קנה מיד התבואה וכשנתיקרה ברשות לוקח נתיקרה ואם המוכר רוצה לקיים המקח אין כאן ריבית ואם חוזר מקבל מי שפרע וכן אם זל ולא פסיק לוקח קא הדר מקבל עליו לוקח מי שפרע וכן פסק בטור יו"ד סי' קע"ה וכתב הב"י ודינים הללו אע"ג דלא שייכי לענין ריבית משום דדינא פוסק על השער נינהו ובגמרא נמי מתני גבי אהדדי נגרר קלמסו אחר הגמרא וכתבן כאן עכ"ל הרי להדיא דאף לענין קיום מקח מיתנו דאם יצא השער מקבל מי שפרע וזה דווקא אם יצא השער אבל אם נעשה באיסור ולא נתקיים המקח בדרכי הקנאה אלא לענין מי שפרע כיון שנעשה באיסור בטל לגמרי ואינו מקבל מי שפרע כן כתב הב"י בשם הרמב"ן אבל היכי דנעשה בהיתר ונתקיים המקח מחויב המוכר לקיים מקחו ואינו יכול לחזור ונפלאתי על הב"י והב"ח שכתבו שליכא למילוף מההיא דא"נ דמיתני לענין איסור ריבית וליכא למילוף מיניה לענין קיום מקח ולפי מה שכתבנו ש"ס ערוך הוא דאם יצא השער מקבל מי שפרע מטעם דמעות לא קני וכי היכי דבהוזלו ולא התנו לוקח מקבל מי שפרע ה"נ בנתיקרו מוכר מקבל מי שפרע ואם קנו בקנין גמור אזי כל אחד לא יוכל לחזור ועל זה דן הר"ן שאם ראובן מכר כור חטים לשמעון בדינר וקנו מידו וקיבל הדמים ולאחר זמן תבעו ונמצא שלא היה לו חטים בשעת הקנין חייב להעמיד לו מקחו אפילו נתיקר כיון שקיבל כל הדמים וקנו מידו אין כאן אבק ריבית דביצא השער מיירי ונפלאתי על הב"י שכתב אע"פ שהביא הר"ן ראיה מתוספתא זו לומר בדבר שבא לעולם אלא שאינו ברשותו יכול להקנות והרמב"ם לא סבירי ליה הכי וכו' מ"מ אפשר שמתוספתא זו למד הרמב"ם דין זה

ומפרש אותה תוספתא כשפסק על שער שבשוק שכבר יצא השער חטים בשוק דאז קנה משום דהוי כאלו יש ברשותו ונפלאתי דכשם שלמד בדברי הרמב"ם כך נלמד בדברי הר"ן ולא היה תשובת הר"ן לידי אבל בפירוש הר"ן על ב"ב ראיתי שכתב בהדיא כדברי הרא"ש וז"ל ואי לית ליה תרי דיקלא לא מצי אידך לחיובא למזבן ליה דהא אין אדם מקנה דבר שלא בא לעולם הרי להדיא אף דאיתא בעולם אלא שאינו ברשותו ס"ל להר"ן דחשיב כדבר שלא בא לעולם וכדברי הרמב"ם לפי סברת הב"י והר"ן נמי מפרש התוספתא בשיצא השער ומכר לו בקנין מיירי שמחויב להעמיד לו כיון שיצא השער הוי כמי שהיה ברשותו וקנה בקנין שמחויב להעמיד לו אך קשיא לי מאי צריך לאתויי ראיה מהך תוספתא הלוא ש"ס ערוך הוא דאם לא פסיק עמו בשער הגבוה והוזל לוקח מקבל מי שפרע משמע דווקא משום דמעות אינו קונה הא אם קנו או שאר מידי דנוהגין לקנות בו כדרך התגרי' אינו יכול לחזור וכן כתב דודי הש"ך בהדי' בי"ד סי' קע"ה ס"ק י"ב וז"ל מקבל מי שפרע היינו שלא חייב עצמו בקנין אחר כו' משמע אבל אי חייב עצמו בקנין אחר מחויב הלוקח לקבל כשער שפסק ואף שהוזל ה"ה בנתיקרו מחויב המוכר ליתן ואפשר כיון דלא נזכר מפורש במתניתן ופוסק עמו כשער הגבוה שאין לו הוכרח להביא ראיה מהך דתוספתא שמפורש בהדיא שלא היה למוכר:

ועתה נבאר כל חלקי הדינים במקח הנ"ל אם יצא השער אף שלא היה למוכר ברשותו העורות או החלב או השעוה או הדבש או התבואה או י"ש וקנו מידו כדרך שנהגו לקנות דבר שאינו ברשותו כגון בלשון חיוב ונתן לו כל דמי המקח א"כ אין כאן איסור אבק ריבית משום דחשבינן כאלו הם ברשות לוקח א"כ בין אם הוזלו אח"כ אין הלוקח יוכל לחזור ואם הוקרו אח"כ אין המוכר יוכל לחזור כיון שקיבל המעות אומר לו הלוקח שקלי טיבותך ושדי אחיזרי אי היה המעות בידי הייתי קונה כשער הזול אכן אם לא נתן לו כל דמי המקח רק נתן מקצת הדמים כפי שנוהגין פה הסוחרי' שנותנים על המקח מאה ר"ט על מנת שיקבל ממנו משך השנה עורות ומשא ומתן של כל השנה עולה לאלף ר"ט ויש במקח זה איסור אבק ריבית בשביל מאה ר"ט שקיבל מקבל עליו לתת כל שנה כשער של עכשיו נמצא דמקח קיים ויתן כשער ההיתר אבל הלוקח יוכל לחזור בו ואם עשו קנין והתחייבת באופן המועיל ולא נתן הלוקח למוכר שום מעות רק התחייבות שמחוייב להעמיד לו משך שנה תמימה עורות או שאר סחורה הנ"ל בכך וכך וכמו כן קיבל עליו הלוקח ממנו עורות או שאר סחורה משך שנה תמימה חייב להעמיד לו העורות אף אם נתיקרו אין המוכר יוכל לחזור בו וכמו כן אם הוזלו אין הלוקח יוכל לחזור בו אכן נראה לי אם נתיקרו או הוזלו כל כך עד שנתאנה המוכר או הלוקח שתות כיון דלא היה למוכר באותו עת הסחורה ההיא ברשותו אלא שהתחייב באופן המועיל כשיהי לו שמחויב למכור לו וכיון שעכשיו יש במקח הזה אונאה חוזר אע"ג דקי"ל בסי' רכ"ז סעיף ט' דאם נשתנה השטר דאינו יוכל לחזור התם מיירי במטלטלים שהם בעין בשעת המכירה אבל בנידון שלפנינו שמתחייב במה שאינו ברשותו והתחייב לקנות א"כ באותו זמן שקונה יש בו אונאה בשלמא אם נותן כל המעות על המקח חשבינן כאלו קנה מיד לפי סך המעות ואשתכח דכי אייקר ברשותו דלוקח אחיקר וצריך המוכר לקיים תנאו וכמו כן אם הוזל ברשות לוקח הוזל אבל היכי שלא נתן שום מעות למוכר אלא עשו שטר התחייבות נהי דלא יוכלו לחזור דחשבינן כאלו הוי ברשותו וקנו בדרכי הקניה מ"מ עכשיו שנתאנה למה לא נדון בהם דין אונאה בשתות וביטול מקח וביותר משתות:

והיכא דלא יצא השער שהמקח נעשה באיסור יש צד מעליותא כשלא נתן המעות דבנתן המעות צריך ליתן כשעת היתר דהיינו כשער היוקר א"כ אף אם לא נתאנה שתות יכול הלוקח לחזור שיאמר אדעתא דהכי לא ירדתי אלא אם רצה הלוקח לקבל כשעת היוקר אין המוכר יכול לחזור אבל אם לא נתן למוכר מעות והתקשרו עצמם באופן המועיל שיקבל משך שנה תמימה עורות או י"ש אף אם נתיקר רק שאין בו כדי אונאה מחויב המוכר ליתן כשעת הפסיקה וכמו כן אם הוזיל אין בו כדי אונאה מחויב הלוקח לקבל כשעת הפסיקה אכן צריכין אנו לדעת מה נקרא יצא השער כיון דאנן פסקינן כר' יוחנן דאין פוסקין על שער של עיירות משום דלא קביעי תרעייהו אלא על שער של מדינה ובתבואה ניחא דיודעים שער של מדינה אבל בעורות אינו ידוע שער המדינה כי כל אחד קונה כפי אשר ימצא ידו ובעורות גופא יש קלים במשקל ויש כבדים במשקל וכמו כן בי"ש אין השער ידוע וקבוע והכל לפי הטעם והמראה ואף שרמ"א בי"ד סי' קע"ה כתב דיש אומרים על שער של עיירות ויש להקל באיסור דרבנן מ"מ לענין קיום המקח יכול לומר קים לי כהך דעה ראשונה שהם רוב הפוסקים דסבירי להו דאין פוסקין על שער של עיירות וא"כ מתחילה נעשה באיסור ואם נתיקר אח"כ צריך לקבל בשעת היוקר אך הלוקח רשאי לחזור אנן נראה מה שנהגו במדינותינו שעושין מקח עם הסוחרים על העורות ואותן הסוחרים יהודים עושין על סמך מקח זה מקח עם קצבים כותי' על משך שנה תמימה וביני לביני הוזלו העורות ובדיניהם מחויב לקבל הלוקח כפי שטר התחייבות שבניהם אף אם הוזלו וכיון דעל פי הלוקח עושה המוכר מקח עם הכותי' חייב הלוקח ישראל לקבל מידו מידי דהוי אם אמר שמעון לראובן לקנות לו סחורה ידוע דאין המשלח יכול לחזור בו אפילו קונה שמעון במעות עצמו כדאיתא בח"מ סי' קפ"ג א"כ הכי נמי דכוותי' וחייב הלוקח ישראל לקבל באותו פסיק' וקציצה שקצץ עם המוכר הואיל והמוכר לו עושה ע"פ מקח עם כותיים ואפילו הוזל הרבה יותר מכדי אונאה הנראה לפי עניות דעתי כתבתי וה' יורני בדרך האמת:

תוכן העניינים

פנים מאירות חלק ב

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה