אור ברסלב

פנים מאירות חלק ב· רבי מאיר איזנשטאט

שאלה ג

שאלה ב

נשאלתי מהרב המופלא מהור"ר משה ב"ד מלייפניק וז"ל נא לחות דעתו שיש לו קבלה מאביו ואביו שוחט מומחה בקהלה מפוארה ונתן קבלה לבנו אם יש לסמוך עליו:

תשובה אהו' ידידי אודיע לו ונראה פשוט דאם השוחט הוא שם ובודקו בו ויודע הלכות שחיטה פשיטא דמהימן דמסתמא מוחזק נמי ואין זה אלא גילוי מילתא בעלמא וגדולה מזו נראה לי דאפילו אם בדקהו ומצאו שאינו יודע בהלכות שחיטה ואף שכתב רמ"א דאם לא נטל קבלה דאסרינן כל הכלים למפרע מ"מ בנידון דידן כיון שאביו מעיד שהיה בקי אמרינן השתא הוא דאיתרע ולמד ושכח דעד אחד נאמן באיסורין אפילו קרוב דהא ילפינן מדכתיב וספרה לה לעצמה ואם האשה נאמנת לגבי עצמה אין לך קרוב כמו אדם לגבי עצמו אפ"ה מהימנ' ק"ו שקרוב נאמן לגבי אחרים ואף דהני לא מהימן לנו לומר שהיה בקי עד עתה משום דאיתרע חזקתי' שאינו יודע אבל אביו מהימן לומר שהי' בקי להתיר הכלים למפרע והיכא שאינו לפנינו לבודקו וידענו שהיה לו כתב מאביו פשיטא דיש לסמוך על החזקה דכל המצוים אצל שחיטת מומחים הם והנראה לפי עניות דעתי כתבתי בקצרה מפני הכנסת כלה ע"ש פ' וארא שנת תפ"ח לפ"ק:

וחזר הרב והשיב על דברי ומתוך תשובתי תראה מה שהשיב לי

וזה אשר השבתי שנית אמרתי להשיב מפני הכבוד שהשבתי לי בקצרה על השוחט שהיה לו קבלה מאביו והראה לי מכ"ת פני' מסבירות מכל צד לדחות עיקר הדין ואף שמצא כדברי בס' לחם הפנים הנדפס מחדש על י"ד והנה גלוי וידוע לפני מי שאמר והי' עולם שלא היה לי ידיעה מזה כי מרוב טרדות עיונים אין לי פנאי לעיין בספרים חדשים הלואי לעמוד בראשונים ועם כל זה שמחתי כעל כל הון שכוונתי לדעת הגדולים:

ועתה אשיבה על דבריו מה שרצה לדחות וז"ל וראיה שמביא מוספרה לה לדעתי אינו ראיה למ"ש רמ"א בי"ד סי' ר"א בהג"ה סס"ד דעד אחד נאמן באיסורין משום דבידו לתקנו וכן משמע מש"ס דגיטין דף נ"ד וכ"מ מש"ך בי"ד סי' קכ"ז וא"כ תו אין ראיה מוספרה דבידה לתקנה וכן משמע מש"ס דכתובות דף ע"ב דמהאי טעמא נאמנות משום דבידה לתקנו וכן משמע מש"ס דכתובות דף ק"ב ריש ע"ב לענין אמתלא עיין מ"ש מהרש"א עכ"ל. והנה נוראות נפלאתי על מכ"ת דלפי פשיטתו דגבי אשה נמי בידה לתקנה לא מצינו ידינו ורגלינו בבה"מ דהא ריש פ' האשה רבה קאמר הש"ס אלא סברא היא מידי דהוי אחתיכה ספק של חלב ספק של שומן ואתא עד א' ואמר ברי לי דשומן הוי דמהימן ופריך מי דמי התם לא איתחזק איסורא עד מידי דהוי אטבל והקדש וקונמות ופריך היכי דמי אי דידיה משום דבידו לתקן וכו' וכתבו התוס' ד"ה ברי לי י"מ דגמרי מנדה דאמר בהמדיר וספרה לה לעצמה וא"ת א"כ אפילו איתחזק איסורא נמי ואומר ר"י נדה נהי שעכשיו ראתה מ"מ לא איתחזק איסורא שתראה לעולם עכ"ל ואי ס"ד דחשיב גבי אשה בידה לתקנה איך ילפינן מינה חתיכה ספק של חלב דאין בידו לתקנו ובאמת קצת סמך לדברי מעלתו היה לו להביא מריש גיטין בתוס' ד"ה עד אחד נאמן באיסורין דילפינן מנדה וא"ת א"כ אפילו איתחזק איסורא וי"ל דאינו בחזקת שתהי' רואה כל שעה וכשעברה ז' טהורה ממילא ולא איתחזק איסורא וגם בידה לטבול עכ"ל ומזה הי' למכ"ת להשען קצת על סברתו שבאשה בידה לתקן אבל כד דייקינן שפיר אין כוונתם לומר דבידה לתקן לגמרי כמו גבי טבל ושאר איסורים דא"כ הדרא קושיא לדוכתא דמנא לן ללמוד דעד אחד נאמן באיסורין היכי דאין בידו לתקנו אלא נראה ברור משום דנדה איתחזק איסורא מחמת תחילת ראיתה ואין בידה לפסוק דמה וגם אח"כ כשתפסיק הדם היא טמאה עד שתטבול ואהא קאמרינן משום שהיא רואה לא מיקרי איתחזק איסורא כיון דאינו בחזקת שהיא רואה כל שעה ומחמת ראייתה היא טהורה ממילא אחר שבעה ואי משום דאף אחר ז' עדיין לא טבלה מ"מ כיון דיש בידה לטבול לא הוי איתחזק איסורא והשתא ניחא דבין לאו בידו ולא איתחזק איסורא ובין איתחזק איסורא והוא בידו איכא למילף שפיר מנדה והן הן דברי מהרש"א והם יתד שלא תמוט דאל"כ לא מצינו ידינו ורגלינו בבית המדרש:

והשתא שפתי בררו מללו דלפי פסק רמ"א היכי דנטל קבלה מאיש אחר אף דאתרע עכשיו לא מטרפינן הכלים למפרע וע"כ צריכין אנו לומר דלא חשבינן לגבי כלים להטריף למפרע כאלו נתחזק איסורא דאל"כ אף עד אחד שאינו קרוב לא מהימן אלא ע"כ כדאמרן וכיון שכן הוא אפילו קרוב מהימן כיון דלא איתחזק איסורא ואף שבידו לתקן דומיא דאשה דנאמנת לגבי בעלה ומכל המקומות אשר נתחבט להביא ראיה דטעמא דנאמן משום דבידו לתקן מיירי היכי דאיתחזק איסורא התם צריכין אנו לומר משום דבידו לתקן אבל היכא דלא איתחזק איסורא אף דאין בידו לתקנו ילפינן מנדה דמהימן וגם מה שרצה לדחות דברי הספר שכתוב בדבר האסור הכל נאמנים אפילו אדם על עצמו והקשה מכ"ת הרי קי"ל בי"ד סי' קי"ט דלעצמו דווקא נאמן שקיל יותר לאו דלפני מלספי לעצמו איסור ואני אומר נשתקעו הדברים ולא נאמרו אלא במי שחשוד וכן פירש"י בע"ז דף ל"ט אין לוקחין ימ"ח בסוריא אלא מן המומחה ופירש"י שמכירין שנחשד על לפני עור ולדעת רמ"א בשם י"א מיירי נמי דאינו מוחזק לן שהוא בחזקת כשרות אבל המוחזק בחזקת כשרות עד אחד מהימן בין לגבי נפשי' ובין לגבי חברי' וכן פירש"י בפ' האשה רבה ד"ה ואמר ברי לי דשומן והא ודאי פשיטא לן דסמכינן עלה כל זמן שלא נחשד דאי לאו הכי אין לך אדם אוכל משל חבירו משמע אפילו אינו אוכל עמו ומעתה אשיב כל מה שטרח ויגע להביא מסוגיא דפרק זה בורר דדווקא חד ריעותא מכשרינן אבל לא תרתי ריעותא והא דעד אחד נאמן באיסורן הני מילי עד הכשר אבל קרוב והוא עד אחד הוי תרתי לריעותא ולדעתי דאין משם ראי' אלא כי אוכלי לדנא דהתם בדיני ממונות דפסלה התורה עד אחד ודיין אחד קרוב ופסול שפיר יש לחלוק בין חדא לריעותא ובין תרתי לריעותא לענין חזרה משא"כ גבי איסורים דהכשירה התורה אפילו אדם לגבי עצמו ומינה ילפינן לכל איסורין להתיר אין לחלק בין קרוב ובין רחוק ובהא נחתי ובהא סלקי היכי דלא איתחזק איסורא אפילו אין בידו לתקנו אפילו קרוב מהימן ואי איתחזק איסורא ואין בידו לתקנו אפילו רחוק לא מהימן ומעתה אין נפקותא ג"כ במה שרצה מכ"ת לחלק לענין דיני ממונות היכי ששחט ונתנבלה בידו דאם הוא מומחה הוא פטור דאז אינו מהני ראייתו של קרובו נראה לפענ"ד דאין נפקא מיניה כלל דאם הוא בפנינו ויש בידינו לבודקו אם הוא מומחה ואם טבח הלכות שחיטה ובאנו לדון על אותו שחיטה ששחט ונתנבלה בידו פשוט שחייב לשלם ולא מהני ליה שום ראיה אף מעדים רחוקים כיון שעכשיו שכח מה שלמד ואם באנו לדון על הכלים ועל הבשר יבש או נמלח זמן רב מקודם הכל סובב והולך על דין אחד כיון שלא נתחזק איסורא לדברי רמ"א כי היכי דמהני ליה עד אחד שאינו קרוב ה"נ מהני עד הקרוב ולא שייך תשלומין אם לא שבא לחלק על רמ"א דבכה"ג מיקרי איתחזק איסורא ובזה נפל ברברבי בראשונים ואחרונים וכבר הארכתי בזה בריש חולין והאמת עד לעצמו שכבר יצא הוראה זו להתיר מגדולי הדור כפי הנזכר בספר לחם הפנים ושמחתי שכוונתי לדעת הגדולים והם יתד שלא תמוט כנלע"ד:

תוכן העניינים

פנים מאירות חלק ב

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה