פנים מאירות חלק ב· רבי מאיר איזנשטאט
שאלה ב
שאלה מהרב המופלא מהור"ר אהרן אב"ד דק"ק רעכניטץ. אל איש אלקים דמאיר עינינו בתורתו וחריפתו נפלאות הוא יראני במראה עמוק מן האור תורתו ילמדינו ה"ה אמ"ו הגאון המפורסים אב"ד מהור"ר מאיר נר"ו:
הנה באתי כתלמיד השואל לדעת את דבר המשפט אשר בכאן נתעצמו הדיינים לדייק בלשון שטר הנכתב בו זכרון עדות שנעשה בפנינו עדים היום יום ג' ח"ה דסוכות תע"ח איך שבא לפנינו ראובן ואמר לנו הוי עלי עדי' וכתבו ותנו ליד שמעון שיהי' לו לעדות ולראיה החצי הבית שהיה שייך לגיסינו לוי ואותו חצי הבית לקחנו מגיסינו לוי ע"פ דת ודין תורתינו ומעתה החצי הבית עם כל זכיותינו יהיה שייך לשמעון וכו' כנוסח שטרי מכירות ועתה בא ב"ח של לוי ורוצה לגבות חובו מן חצי הבית של לוי הנ"ל באמרו שמעולם לא הוחלט לראובן וראובן אין לו שטר מכירה מלוי ולא עדי חזקה רק ראובן אמר מעצמו כן לעדים אותו חצי הבית לקחנו מגיסינו לוי אבל העדים אין מעידים שראו שטר מכירה או החלטה מב"ד ויש מהם רוצים ללמוד מזה שהוחלט חצי הבית לראובן בשומא והכרזה והחלטה גמורה כיון שנזכר שלקחנו ע"פ דת ודין תורתינו וכיון שהעדים חתומים למטה מסתמא מסהדי אכולה מילתא וכל צד מחזיק בדבריו ע"כ באתי בשורתיים אלו לבקש מלפניו שיעשה אדוני מ"ו למען האמת והשלום להוציא דברים אלו לאמיתן ויכתוב מיד תשובה אם יכולים לפסול אותו כתב החתום בח"י הרב ונאמן הקהלה ואם יכולים להוציא חצי הבית מחזקת ראובן שנזכר בשטר שאותו חצי הבית לקחנו מגיסינו לוי ע"פ דת ודין תורתינו היום יום ו' ארבעים למספר בנ"י תפ"ז אהרן מעזריטש החונה בק"ק רעכניטץ:
תשובה אמרותיו הטהורים האירו לנגד עיני ואם אמנם שסבבוני טרדות עיונים בלימוד תחילת הזמן מ"מ לרוב אהבתו ובקשתו אמרתי להפסיק באמצע הפרק הנה דורשין לשון של שטר שכתבו בו כתבו ותנו ליד לוי אותו חצי הבית שהיה שייך לגיסי לוי ואותו הבית לקחנו מגיסינו לוי ע"פ דת ודין תורתינו משמע שהוא אמר להם שאותו הבית לקח מיד גיסו אבל סהדי לא מסהדי אדבר זה רק מסהדי שכך אמר להם ראובן ומי יודע אם האמת כדבריו די"ל דהעדים סמכו שהלוקח יקח כל הזכיות שיש לראובן דלא שדי אינש זוזי בכדי ולא חתמו אלא אקנין שהקנה המוכר ראובן לשמעון הלוקח והודאת לוי אינו ראיה כלל דזה מוסכם מכל הפוסקים שאין הלוה נאמן לומר מה שהוחזק שהוא שלו שהוא שייך לאחרים במקום שחב לאחרים בכן דעתי נוטה שראובן מחויב לברר שניתן לו ע"פ דת ודין תורתינו או בשטר או בחזקה אבל אם אינו יכול לברר בשטר או בחזקה חצי הבית ברשות גיסם לוי עומד והוא אינו נאמן לומר שמכר לאחרים במקום שחב לאחרים וב"ח של לוי גובה מן הבית הנ"ל ולא דמי לאם כתבו בשטר אמר לנו יוסף בן שמעון שלי"ט או אמר לנו יוסף ב"ש הכהן שהביאו הפוסקים בח"מ סי' מ"ט דהתם לא משמע מילתא שהוא אמר להם כך רק העדים מעידים שאותו יוסף ב"ש שלי"ט או הכהן אמר להם לויתי כך וכך ואי לאו דידעו שהוא הכהן או השלי"ט לא כתבו כן אבל בנידון דידן שכתבו בפירוש ואמר לנו הוי עלינו עדי' ותנו ליד שמעון אותו הבית שלקחנו מגיסינו ע"פ דת ודין תורתינו י"ל שהעדים לא ראו שום החלטה מב"ד או שטר מכירה רק סמכי על מה שאמר להם המוכר וראיה ברורה לזה דהא אם מסר מודעא לפני העדים ואמר דעו שאני מוכרח למכור מחמת אונס אי לאו דכתיבי ואנן ידעינן באונסא דליה לא הוי מודעא ולא אמרינן אמת מסתמא מדחתמו העדים על דבריו ש"מ דידעי שהי' לו אונס וע"כ צריכין אנו לומר דהעדים חותמים שאמר להם כך ואם יברר אח"כ אונסו יהני עדותם לבטל המקח אבל כל זמן שאינו מברר אונסו לית בי' מששא ה"נ בנידון דידן:
וראיה ברורה לדברינו מהא דאיתא בפ' יש נוחלין דף קל"ח ע"ב תנו רבנן שכיב מרע שאמר מנה יש לי אצל פלוני העדים כותבים אע"פ שאינם מכירים לפיכך כשהוא גובה צריך להביא ראיה דברי ר' מאיר אמר ר' נחמן אמר לי הונא תנא ר"מ אומר אין כותבין וחכמים אומרים כותבין ואף ר"מ לא אמר אלא משום ב"ד טועין אמר רב דימי הילכתא אין חוששין לב"ד טועין ומ"ש מדרבא דאמר רבא אין חולצין אלא א"כ מכירין לפיכך כותבין גט חליצה אע"פ שאין מכירין מאי טעמא לאו משום דחוששין ב"ד טועין ומשני לא בי' דינא בתר בי' דינא לא דייקי בי' דינא בתר עדים דייקי נשמע מזה דהא ק"ל דהילכתא כר' נחמן כמו שפסק הטור ח"מ סי' רנ"ה דהילכתא כר' נחמן אליבא דחכמים דכותבין וכשהוא גובה צריך להבי' ראיה ולא חיישינן לב"ד טועין דבית דינא אחר עדים דייקי ובנידון דידן נמי דבית דינא אחר עדים דייקי וצריך להביא ראיה איך קנה חצי הבית הנ"ל:
ותמי' לי תימ' רבה על הטור ח"מ סי' ר"ה כתב בשם רבינו יונה וז"ל ואפילו אם יאמר כתבו לי שמסרתי מודעא בפניכם וכשיודע ע"פ עדים האונס יצטרף עדותכם אין שומעין לו וכן פסק המחבר בש"ע וכתב הב"י על דעת ר"י עיין במ"ש הרא"ש בפ' מצות חליצה גבי הא דאמר רבא אין חולצין אלא א"כ מכירין דחיישינן לב"ד טועין וכן כתב הסמ"ע דחיישינן לב"ד טועין שיראו בידו כתב מודעא ולא יחקרו אחר עדים שידעו אם באונס היה כאשר אמר וכן כתב הלבו"ש והב"ח הביא ג"כ ראיה מדפסק הרא"ש בפ' מצות חליצה דחיישינן לב"ד טועין ונפלאתי על הנך אריוותא הא ש"ס ערוך לפנינו דבי דינא אחד עדים דייקי ודווקא התם פסק הרא"ש דחיישינן לב"ד טועין לפי גירסת ספרים ישינים משום דבי דינא אחר בי' דינא לא דייקי אבל אחר עדים דייקי וא"כ רשאים העדים לכתוב אף לכתחילה שמסר מודעא לפניהם ואמר להם שהיה אונס ואם אח"כ יביא ראיה שהיה אונס יבטל המקח ועל רבינו יונה גופי' לא קשה איך לא ראה דברי הש"ס הנ"ל די"ל דהי' מפרש כדעת הרמ"ה שהביא הטור בסי' רנ"ה דס"ל דאין כותבין אלא א"כ מצווה ליתן אותו המנה לאחרים דאז יכתבו כדי שלא יכפרו בו יורשיו אחר מיתתו אבל על הרב המחבר בש"ע קשה בסי' רנ"ה פסק כפשטן של דברי' דכותבין ונותנים ביד היורשים ובסי' ר"ה כתב בשם יש מי שאומר שאפילו אם אמר כתבו לי שמסרתי מודעא בפנינו כו' אין שומעין לו משום דחיישינן לב"ד טועין הא לפי פסקו בסי' רנ"ה משמע דבי דינא אחר עדים דייקי ולא חיישינן לב"ד טועין ועוד קשי' לי הא בפ' גט פשוט דף קס"ד קאמר הש"ס דשטר הבא על המחק ועדיו על הנייר פסול והכי פסקינן ומסיק הש"ס משום דחיישינן לב"ד טועין וקשי' הילכתא אהילכתא והנימוקי יוסף בפ' חזקת כתב בשם הרשב"א וז"ל מדקאמרינן לאו מודעי היא ולא אמרינן לא כתבינן מודעי אלא אמאן דידעי באונס ש"מ דאע"ג דלא ידעינן כתבינן סתם פלו' מסר מודעא בפנינו שפלוני אונסו בכך וכך למכור דזימנא דסהדי אחרינא יודעים באונסיה ואי לא מסר מודעי לא מבטלי זבינא וכו' וכן דעת הרנב"ר שהביא כן בחידושיו ואע"פ שאין כן דעת הרב רבינו יונה ז"ל הרי שהסכים הנ"י והרנב"ר דמותר לעדים לכתחילה לכתוב שהוא מסר מודעא בפניהם ואח"כ צריך לברר אונסי' ותימא על הש"ע וכל אחרונים שלא הביא דעת החולק דמותר אפילו לכתחילה לכתוב דלא חיישינן לב"ד טועין דבי דינא אחר עדים דייקי ורשאים העדים לכתוב אף לכתחילה שפלוני מסר מודעא לפניהם שפלוני אונסו וסוגיות הש"ס הכי דייקו ועכ"פ מוסכם מכל הפוסקים שאם כתבו כן לא סמכינן עלייהו אלא שצריך להביא עדים אח"כ שהי' אונס ה"נ בנידון דידן י"ל דעדות לא ידעו מזה שהוחלט לראובן ולא כתבו כן אלא לפי דבריו ועל הב"ד מוטל לחקור איך קנה חצי הבית הזה אם בשטר או בחזקה ואם אינו מביא ראי' שקנה בשטר או בחזקה וגם הלוקח שמעון לא החזיק בו שני חזקה פשוט הדבר שחצי הבית עומד ברשות לוי ולא מהני הודאתו במקום שחב לאחרים הנלפ"ע כתבתי וקושי' זו כתבתי לאחי הרב הגדול מהר"ר משה אב"ד דק"ק מיד וכתב לי שגם הב"י הרגיש כעין קושי' זו בא"ה סי' קנ"ה ס"ק י"א יעויין שם: