אור ברסלב

פנים מאירות חלק א· רבי מאיר איזנשטאט

שאלה צג

שאלה צב

בדיני הסיבה בן אצל אביו כתב הרא"ש דאין צריך הסיבה אפילו הוא רבו מובהק וכן פסק בש"ע ואם אמנם שאין אני כדאי לחלוק עליו מ"מ תמיה לי דבריו דהתוס' כתבו בפ' ע"פ דף ק"ח ד"ה בפני רבו אין צריך הסיבה נראה דאביו והוא רבו נמי אין צריך דלא גרע מרבו אחר מיהו סתם אב מלמד לבנו תורה כדאמרינן בפ"ק דקדושין שהבן ירא מאביו יותר מאמו שמלמדו תורה ואפ"ה קאמר בפני אביו צריך הסיבה עכ"ל והנה הרא"ש תפס סוף דברי התוס' לעיקר ואני בעניי. נראה דאיכא לאדחוי דההי' דקדושין מיירי באב שדיברה בו התורה אמרינן דאב מלמדו תורה כדכתיב ולמדתם את בניכם שחיוב הוא לכל אחד מישראל ללמד את בנו תורה אבל אביו שדיברו חכמים בכל מקום מן הסתם אינו מלמדו דאמרינן בפ"ג דמציע' דף ל"ג אבידתו ואבידת אביו כו' אבידת אביו ואבידת רבו של רבו קודמת ואם אביו חכם אבידת אביו קודמת ש"מ דסתם אב אינו רבו וביותר תמי' לי שכתבו הפוסקים אפילו האב הוא רבו מובהק והרא"ש אזיל לטעמי' דכתב דתלמיד לפני רבו אין צריך הסיבה אפילו אינו רבו מובהק מדלא אשכחן פירוקא על הא דפריך עם הכל אדם מיסב אפילו תלמיד עם רבו דמשני בשולי' דנגרא ולא משני דמיירי ברבו שאינו מובהק אלא ש"מ דאין חילוק וא"כ ע"כ הא דקתני בן אצל אביו צריך הסיבה מיירי בסתם אב המלמדו תורה אף שאינו רבו מובהק מ"מ אין חילוק בין רבו מובהק או אינו מובהק כי היכי דאין חילוק באין צריך הסיבה ה"נ היכא דצריך הסיבה אף ברבו מובהק ואני אומר אי משום הא לא איירי' דילמא ברבו מובהק חמיר טפי ואף שבקדושין מוכח דסתם אב מלמדו תורה אינו מוכח שהוא רבו מובהק דהא מסקינן כזבולן בן דן ולא כזבולן בן דן שלמדו מקרא משנה וגמרא אלא מקרא בלבד חייב אביו ללמוד עמו ובזה אינו רבו מובהק ועוד דמעיקרא דדינא פירכא דעיקר הוכחת הרא"ש הא דלא משני תלמודא דמיירי בתלמיד שאינו מובהק דסתם תלמיד עם רבו דנקט הש"ס משמע רבו מובהק ועכ"פ נראה ברור היכא דהאב הוא רבו מובהק פשיטא שמורא אב ומורא רבו איכא שאינו צריך הסיבה ואף שאחרונים מביאין עוד טעם שסתם אב מוחל לגבי בנו מ"מ נראה דעכ"פ אינו חיוב על בנו שיסב עמו וראי' לזה דאמר אביי כד הוינן בי מר זגינן אבירכי דהדדי כי אתינן לבי רב יוסף אמר לן לא צריכתו מורא רבך כמורא שמים ולמדו הפוסקים מזה דאם נותן לו רשות מותר דאטו היכי הוי רבה מניח למעבד איסורא לתלמידים אלא ע"כ שהי' מוחל להם ושתיקתו הוי כמחילה ולכאורה יש לדקדק על רב יוסף אטו רב יוסף לא הי' בו מדת ענוה חלילה אלא הורה לנו בזה שהתלמידים חשבו שעושים מצוה בזה והוא אומר להם אע"פ שהוא מוחל לכם אין אתם עושים מצוה בזה ואף שהרב מוחל לכם מ"מ אינו נחשב לכם למצוה ואם אין אתם אוכלים בהסיבה נמי כדין אתם עושים דמורא רבך כמורא שמים וכן מצאתי שכתב הגאון בעל ט"ז בא"ח דאין חיוב על הרב לתת לו רשות ואני הוכחתי דאין התלמיד עושה שום מצוה בזה א"כ אם האב רבו מובהק א"כ אין על בנו שום מצוה כלל לאכול בהסיבה וכן נראה מפשיטת לשון הרי"ף והרמב"ם שלא כתבו דין זה משום שסמכו שזה דבר פשוט שאין צריך הסיבה כנלפע"ד:

תוכן העניינים

פנים מאירות חלק א

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה