פנים מאירות חלק א· רבי מאיר איזנשטאט
שאלה צ
מעשה באחד שבישל שכר ביום ו' ע"ש ולא הי' לו שהות לגמור הבישול והתרה בו הרב העיר שלא יעשה כן עוד ויתחיל לבשל שכר בערב שבת שבודאי יתחלל שבת ולא השגיח לדברי הרב ושינה ושילש בחטא וציוה הרב לנדותו וכששמע בדבר זה בא לפני הקהל כמתחרט ותוהה על ראשונות ואמר שיקנסו לו כאשר ראוי והגון בעיניהם ואם חילל שבת יקבל תענית כפי אשר יגזרו עליו חכמים אך שלא לנדות אותו בחרם ונדוי ומהיום והלאה לא ישוב לכסלה והמורה אומר שינדו אותו כדי לעשות גדר ומשמרת נראה לי דהדין עם הרב המורה דהא אמרינן ביבמות דף כ"ב ע"ב בפיסקא וחייב על מכתו אמאי קרי כאן ונשיא בעמך לא תאור בעושה מעשה עמך ומשני כדאמר רב פנחס משמי' דרב פפא כשעשה תשובה ה"נ כשעשה תשובה וכתבו התוס' ד"ה כשעשה תשובה והא דאמר בפ' הנחנקין לכל אין הבן נעשה שליח לאביו להכותו ולקללו חוץ ממסית כו' התם כשעשה תשובה וא"ת בשלמא מלקות משכחת דמחייב אע"פ שעשה תשובה אלא לקללו מי שעשה תשובה אין רשאי לקללו אפילו אחר וי"ל דאם הזכיר שם שמים לבטלה או עשה דבר שמתחייב נדוי אע"פ שעשה תשובה חייב ולא מיפטר עכ"ל הרי להדיא מי שמחייב נדוי אף שעושה תשובה בר נידוי הוא ואף שלא עבר עבירה דאורייתא רק אדרבנן עבר שבישל קודם שבת ונגמר בשבת מ"מ בר נידוי הוא כדאיתא בעירובין בפר' הדר דף ס"ג בההוא גברא דאסר לי' לחמרי' בצניתא בשבתא רמא בי' קלא ולא אשגח בי' אמר לי' ליהוי האי גברא בשמתא כו' ש"מ אף באיסור שבות שהוא מדרבנן נמי אם מזלזל בי' חייב שמתא וכן העושה מלאכה בערבי פסחים אחר חצות דשמותי משמתינן ליה וכן הא דשמתי' רב יוסף לבר נתן אסי' דאתי מבי רב לפומבדיתא בי"ט שני ועי' בר"ן דמחלק היכא דמילתא דהוי עיקרא דרבנן דכי עקר לי' קא עקר לכולה מצוה כגון המזלזל בנ"י משמתינן ליה אבל בדבר שעיקרו מן התורה והוא עובר על מה שאסרו חכמים מכין אותו מכות מרדות כי האי דמבשל בחמי טבריא בפ' כירה נשמע מזה דהחמירו רבנן יותר בדבר שאין עיקר דאורייתא דשמתא חמורה ממכות מרדות כן משמע מפירש"י והרי"ף בפ' מקום שנהגו אך קשי' לי הא דאין משתמשין באילן הוא כשאר שבותי' דאיכא גזירה שמא יעלה ויתלוש מן המחובר כמבואר בא"ח סי' של"ז ובכל השבותי' פסק הרמב"ם דמלקין אותו מכת מרדות וע"כ צריכין אנו לומר דדוקא היכא שעושה מלאכה ובאותה מלאכה בעצמה יכול לבוא לידי איסור דאורייתא כמו הקושר קשר שאינו של קיימא בזה חשיב כאלו עוקר מדאורייתא ומלקינן לי' מכות מרדות אבל בדבר שהוא עושה עכשיו אינו עושה שום מלאכה אלא דחשש שמא יעלה ויתלוש בזה שמותי משמתינן לי' ולפ"ז בעושה מלאכה בע"ש שאסרו מדרבנן נמי באותו זמן אין עיקרו מדאורייתא י"ל נמי דשמותי משמתינן לי' ועי' בא"ח סי' תצ"ו במג"א ובב"י ובי"ד סי' של"ד בש"ך ובגמ' דמנחות דף ע' משמע בזורע בעציץ נקוב דמלקין אותו מ"מ וכן פסק הרמב"ם ריש הל' כלאים וצ"ל דע"כ דאף דאי אפשר לבוא בעציץ זה לידי כלאים דאורייתא וגזרו משום שמא יזרע בעציץ נקוב הוי שפיר דבר שעיקרו מדאורייתא ומכין אותו מ"מ ובחייבי מלקות רשות ביד ב"ד לקנוס אותו בממון כנזכר בחו"מ סי' ב' מ"מ אומר אני הכל לפי ראות עיני הב"ד אם רואים שמתחרט בלב שלם ואין ערמה בדבר ראוי להקל עליו דהא אין מחייבי' לנדותו ברבי' אלא אפילו בינו לבין עצמו א"כ יכולי' לומר שאתה חייב נידוי אלא שהוא רחום יכפר עון בקנס הראוי: