פנים מאירות חלק א· רבי מאיר איזנשטאט
שאלה פט
במותב תלתא בי דינא כחדא הוינא ואתא לקדמנא היקר הר"ר שמעון בהר"ר יהודה מק"ק חמעלניק והגיד בת"ע בא"לי ונ"ע בז"הל מיין ברודר איז גוועזין ביא מיר פין מדינות אשכנז אונד האט גיזאגט פאר מיר אז ער ווייס לויטר אז מוהר"ר זלמן במוהר"ר מנחם מן בעלה של האשה מרת פעריל בת הר"ר מנחם ז"ל מק"ק פרשיטק איז נפטר גווארין בק"ק באמבורק במדינת ווירצבורק כל הנ"ל הוגבה כדת וכהלכה היום יום ה' י"ב תמוז תע"ג לפ"ק:
נאום הקטן משה חונה בק"ק זוואלין
ונאום יצחק בהק' מוהר"ר מנחם ז"ל
ונאום אביגדור במהר"א כץ מטיקטין
הנה נראה פשוט דאיתתא דא שרי' דהא כבר הוחזקו להיות משיאין עד מפי עד מפי עבד ומפי אשה כמבואר סוף פרק האשה בתרא ובטור א"ה סי' י"ז ואין לפקפק שהוא אמר שנפטר בק"ק באמבורק במדינת ווירצבורג והדבר ידוע שעיר באמברק אינו במדינת ווירצבורק אלא סמוך למדינת ווירצבורק מ"מ נראה דאין חשש בזה דזה הוי כמו שנתכחשו בבדיקות וכשר אליבא דכ"ע דהא הביא הב"י בשם תשובת הר"ן וז"ל מסתברא דעידי נשים המוכחשים בבדיקות כשרים כשם שכשרים בדיני ממונות א"כ ה"נ דכוותי' דהא עכ"פ בעיקר העדות שמעיד שבעלה של זו מת בבאמברק לא נכחש ועתה אודיעך מה שיש לי מקום עיון על רש"י בשבת דף קמ"ה הא דתני דבי מנשה דבר תורה אינו חייב אלא על דריסת זתים וענבים בלבד ואין עד מפי עד כשר אלא לעדות אשה בלבד ופירש"י לעדות אשה לומר לאשה מת בעליך דאקילו בי' רבנן משום עיגונא וכל המקדש אדעתא דרבנן מקדש ואפקועי רבנן לקדושין מיניה עכ"ל וקשיא לי על פירוש זה דהא אמרינן ריש פ' האשה רבה האשה שהלך בעלה למדינת הים ובאו ואמרו לה מת בעלך וניסת ואח"כ בא בעלה תצא מזה ומזה והולד ממזר מזה ומזה ובדף פ"ט ע"ב פריך בשלמא משני ממזר אלא מראשון אמאי אשתו היא וישראל מעליא הוא ואיך שרינן לי' בממזרת כי אתא רבין א"ר יוחנן אסור בממזרת משמע משני הוי ממזר דאורייתא ומותר בממזרת ואם איתא היכא דניסת ע"פ עד אחד אפקועי רבנן לקדושי' מיני' א"כ משני נמי לא הוי ממזר דאורייתא דומי' לזה הא דפריך שם דף צ' ע"ב ת"ש בטלו מבוטל דברי רבי רשב"ג אומר אינו יכול לא לבטלו ולא להוסיף על תנאו א"כ מה כח ב"ד יפה ופריך והא הכא מדאורייתא בטל גט ומשום מה כח ב"ד יפה שרינן אשת איש לעלמא ותירץ הש"ס מאן דמקדש אדעתא דרבנן מקדש ואפקעינהו רבנן לקדושין מיניה ואי ס"ד דהכא נמי עקרוהו רבנן לקדושין מיניה א"כ אמאי הוי ממזר משני ואין לומר דלא אפקעוהו רבנן לקדושין אלא מטעם דאשה דייקא ומינסבא והכא לא דייק' ובזה לא אפקעוהו רבנן לקדושין מיניה א"כ תפשוט מיניה דטעמא דעד אחד משום דהיא דייקא ומנסבא ובפ' האשה שלו' אבעי' דלא איפשט' אי טעמא משום דדייקא ומינסבא או דילמא טעמא דעד אחד משום דמילתא דעבידא לאגלויי לא משקרי אינשי ולא איפשט' אבעי' ואי ס"ד כפירש"י אי טעמא משום דמילתא דעבידא לאגלויי לא משקרי א"כ היא לא פשעת' כלום ואמאי הוי ממזר משני אלא נראה דטעמא כמו שמפרשי' התוס' פ' האשה רבה ד"ה מתוך חומר שהחמרת עליה בסופה כו' נראה לר"י דלית לן למימר אנן סהדי דדייקא ומנסבא ונאמן עד אחד בכך מן התורה אלא מתקנת חכמים הוא דנאמן ואין זה עקירת דבר מן התורה שבדבר שיש קצת טעם וסמך לא חשיב עוקר דבר מן התורה והכי הדבר הגון להאמין והיינו או משום דדייקא ומנסבא או משום דמילתא דעבידא לגלויי לא משקר והאמינוהו חכמים כבי תרי ולכך היכא שבא הבעל הולד מן השני ממזר דאורייתא אבל מעולם לא עקרוהו חכמים לקדושין מיניה ואפשר דרש"י דייק לישנא מדקאמר תנא דבי מנשה דבר תורה אינו חייב כו' ואין עד מפי עד כשר משמע הא דעד מפי עד כשר הוא דבר תורה ואע"ג דאין דבר שבערוה פחות משני' ולכך פירש"י דאפקועי רבנן לקדושי מיניה משום דכל מקדש מ"מ סוגיית שמעתתא דפרק האשה רבה מוכח כדברי התוס' וק"ל דטעמא דמילתא דהמנוהו חכמים כבי תרי: