פנים מאירות חלק א· רבי מאיר איזנשטאט
שאלה נ
נשאלתי מאחי הרב המופלג מהור"ר משה אב"ד מק"ק זוואלין
לחוות דעתי באשה עגונה מק"ק פרשוטק שנהרג בעלה וז"ל גביות העדות במותב תלתא ב"ד כחדא הוינא ואתא לקדמנא האלוף מהור"ר יהודא ליב בהר"ר גדלי' והעיד בת"ע בעונש אליונ"ע בזה"ל ביום א' איז איין קול גיקומן מען האט איין יהודי גיהרגט סמוך לקהלתינו זענין מיר איין הין גיפארין צו פרעגין דעם גזלן דען דער גזלן איז נתפס גווארין אצל הפריץ באשר מען האט דער קענט בייא דעם גזלן יודשה קלליידר של המנוח מהור"ר ליב בהר"ר משה ז"ל מקהלתינו האבן מיר גיפרגע דעם גזלן וואס פר איין יהודי האסטו גיהרגיט האט ער גיזאגט איך האב גינומן איין יהודי אין וואדילאב איין סוחר איז דורך גיפארין האט זיך בייא מיר אוף גידונגן ער האט גיזאגט ער ווער איז דער ליטא אונט ער איז נהרג גוואין ביום ב' אונט דאס ווען איך האב דעם גזלן גפרעגט איז גוועזין ביום ד' תכף דער נאך אח"ז זענין מיא גיפארין צו זוכין דעם הורג אונט דאס איז גוועזין דיא וואך דער נאך ביום ד' האבין מיר גפונן אין וואלד אוף דעם ארט וואס דר גזלן האט גזאגט מיר האבין אים דער קענט אן דיא קליידר אליזייני קליידר וגם קצת אן זיין חתימת זקן אבר קיין צורה איז שוין ניט ניכר גוועזין באשר דיא ווערים האבין אב גיגעסין האבין מיר אים גינומן אין איין ארון אונ גיבראכט לקהלתינו האבין מיר גפרעגט לאשת המנוח מהרי"ל זאל סמנים זאגין בגופו האס זיא סמנים גזאגט אויף זיין יד שמאלית האט ער אוף דעם אנדרין פינגר איין האק אונט מען קער אן צו זעהן דעם העפט פון דעם האק אונ אן דעם רגל של שמאל קער ער צו האבין אוף דעם גרובין פינגר איין דיקן נאגיל האבין מיר גזעהן אחר הסימנים איז אזו גוועזין עכ"ל. שוב קם חד מינן והעיד בעונש הנ"ל כנ"ל רק הוסיף עוד קצת בזה"ל דער רוצח האט דער נאך מודה גוועזין פר אינץ דס עס איז יוא דער יהודי וויא מיר האבין אים גיזאגט דיא סימנים האט דער רוצח אויך גיזאגט יוא אז ער האט הורג גוועזין איין יונגן מאן מיט אקליין שווארץ בערדיל האבין מיר אים גבעטין ער זאל אונז זאגין וויא דער גוף ליגט האט ער גיזאגט מיד לערך איין תחום שבת מעיר קונטצק אין וועלדיל אויף דער לינקע זייט האט ער אים גשלעפט לערך איין סטייא ווייט וכן היה אז מען האט אים גיפינן באותו מקום וואס דער רוצח האט גיזאגט אונד האבין אים לכאן ק"ק פרשיטק גיבראכט האט אשתו גזאגט סימנים אן גוף כנ"ל אונד נאך איין סימן אז ער האט גיהט איין ציבראכנין פיס זענין דיא ביינר צו אננדר גיוואקסין אזו האבין מיר גיזעהן אן דעם פיס וויא אשתו האט גיזאגט אז דיא ביינער זענין אן אננדר גיוואקסין גיוועזין דען דאס פלייש פון ביין אז מען האט אן גירירט איז דאס פלייש אראפ גירוטשט דער נאך האבין מיר דער קאנט פארט זיין פנים בטביעות עין וגם האבין מיר דער קענט זיין לייב סערדקיל מיט ציצית איז אויף אים גוועזין זיין בערדיל האבין מיר אוך דער קענט איז נאך מחובר גוועזין גם אל זיינע קליידר וויא ער האט גיהאט בכאן קודם נסיעתו לעיר ברעסלוי אזוי האט מען אלי דיא קליידר גפינין בייא דעם רוצח גם בעט גיוואנט האט מען אויך דער קענט בייא דעם רוצח גם זיין חומש גם זייני צעטלין איז אויך גוועזין בייא דעם רוצח גם דיא בריבלך וואס אשתו האט צו אים גישריבן איז אוך אליס גוועזין בייא דעם רוצח וגם דאס גביית עדות ב"ד וואס ער האט גיהאט גובה גיוועזין על מהר"ר ליב בן כהר"ר רחבי' אודות החלב איז אוך גוועזין בייא דעם רוצח כל הנ"ל הוגבה כדת וכהלכה היום יום ב' ג' שבט תע"ב לפ"ק פה ק"ק פרשיטק.
נאם הקטן משה
ונאם יהודא ידיל בן לא"א כמהור"ר יעקב יצ"ו
נאם יוסף בהר"ר יהודא יצ"ו
תשובה בודאי לפי דברי הרצחן שאמר איש אחד בוויידאסלב שכר אותי ליקח אותו על עגלה שלי ואמר שהוא ממדינ' ליטא והרגתיו אם היו אנשי ק"ק וויידסלב מכירי' שהמנוח ר' ליב הנ"ל השכיר הגוי הזה וכיון שהוא אמר הרגתיו הי' נאמן כמו שכתב הרמב"ם יצא ישראל וגוי מעמנו למקום אחד ובא גוי והסיח לפ"ת איש שיצא מכאן מת משיאין את אשתו אע"פ שאין הכותי יודע אותו איש ואפילו למ"ד דבעינן קברתיו מ"מ מודו כל שאומר דבר שמשמעותו שודאי מת ולא אמר בדדמי מהני והכא אמר דבר הברור שאמר שגירר את ההרוג לתוך היער ומצאו במקום שאמר וא"כ הי' נאמן ואף שהגוי אמר שהיהודי אמר שהי' ממדינת ליטא והוא לא הי' ממדינת ליטא שהי' דר בק"ק פרשיטק י"ל שהרחיב לנכרי הדרך כדתנן בע"ז דף כ"ה ישראל שנזדמן לו נכרי בדרך כו' שאלו להיכן הולך ירחיב לו הדרך כדרך שעשה יעקב אבינו לעשו וא"כ ה"נ אי היו מכירין שר' ליב מפרשיטק נסע עם גוי זה מוויידסלאב וכיון שהגוי מעיד שהרגו הי' נאמן אף שלדברי הגוי הי' אומר לו שהוא ממדינת ליטא לא חיישינן שמא זה ר' ליב הלך נדוד למרחקי' וישראל אחר נסע עמו כיון שהי' ידוע בוויידאסלב שלא נסע עם גוי זה רק ר' ליב מפרשיטק אמרינן בודאי שזה הוא אלא שהוא הרחיב לו הדרך אך באשר שאין שום אדם מכיר לגוי זה א"כ צריכין אנו לדון ע"פ הכרת העדים ולפ"ז העדים שמצאו אותו כמו עשרה ימים אחר הריגה והכירו אותו בבגדים שלו וגם קצת בחתימת זקן אבל הצורה לא הי' ניכר בו באשר שהתולעים אכלו לצורה שלו וכבר מבואר במתני' אין מעידין אלא על פרצוף פנים עם החוטם ואף שר"ת כתב הא דאין מעידין עליו אא"כ פדחתו וחוטמו ופרצוף פניו קיימים דווקא בשאין שם אלא הראש אבל אם כל גופו שלם אפילו אין שם פרצוף ופדחת וחוטם יכולין להכירו בט"ע ואף שחלקו עליו האחרונים מ"מ כתבו דלא נדחו דבריו לגמרי ומצרפי' דעתו לשאר אומדנות מ"מ נראה דאף ר"ת לא הי' ברור לו אלא בתוך ג' ימים אבל לאחר ג' ימים לא היה ברור לר"ת גופי' כדמשמע מלשון התוס' פ' האשה בתרא דף ק"כ דאמרינן שם אין מעידין אלא על פרצוף פנים כו' ואין מעידין אלא עד ג' ימים פר"ת דווקא כשאין שם אלא הפרצוף אבל כל גופו שלם אפילו אין כאן פדחת וחוטם ניכר הוא הטיב ע"י סימני גוף ועוד שמא דווקא בסימנים הוא דקאמר הכי אבל ע"י טביעת עין ניכר היטב ע"י סימני הגוף כיון שיש כל גופו ואפילו לאחר כמה ימים והיכא שאינו נחבל בפנים ודאי נראה דבר פשוט שיוכלו להכירו אפילו אחר כמה ימים כי אינו משתנה כ"כ ודבר ידוע הוא שהוא ניכר אפילו אחר כמה ימים ואפילו הוא אמת דהיכא שנחבל בפרצוף אין מעידין עליו אלא בתוך ג' ימים כיון שנשאר גופו שלם וגם יכול להיות שהוא בתוך ג' ימים כגון שאינו ידוע מתי נהרג אין לתלותו אלא תוך ג' ימים דווקא עכ"ל הרי דלא ברור לר"ת גופי' אלא היכא שאינו נחבל בפניו וכל גופו שלם אבל אם אין פרצוף פניו קיים והוא בודאי לאחר ג' ימים לר"ת גופי' לאו ברירא לי' ודברי ר"ת הואיל ואתו לידן נבין ונדון בי' וזה לשון הטור אין מעידין עליו אלא א"כ ראה אותו שלשה ימים למיתתו במה דברים אמורים שהוא ביבשה אבל אם הי' במים אפילו שהה שם כמה ימים מעידין עליו שהמים מעמידין אותו שלא ישתנה צורתו והוא שראהו מיד אחר עלייתו מן המים וגם שאין בו מכה אבל יש בו מכה או שלא ראהו מיד בעליתו מן המים משתנה אפילו אם היה ביבשה אם אינו נחבל בפניו מעידין עליו לאחר כמה ימים ע"י טביעת עין של גופו וצורתו ע"כ וז"ל הדרישה הקשו רבים וגם שלימים דבאיזה ענין איירי אי בחבל בפניו אפי' במים נמי לא יעידו כמו שכתב הטור מיד אחר זה דאפילו במים אם יש בו מכה אין מעידין עליו ואם אין בו מכה בפניו מיירי קשה הא מסיק וכתב דאפילו הוא ביבשה אם אינו חבל בפניו מעידין עליו לאחר כמה ימים ע"י טביעת עין דגופו וצורתו והאריך שם בישוב הדברים ואני נפלאתי דנראה דמעיקרא אין כאן קושיא כשנדקדק בסוגית הש"ס פ' האשה בתרא דתנן במתניתין אין מעידין אלא עד שלשה ימים ר' יהודא בן בבא אומר לא כל אדם ולא כל המקום ולא כל השעות שוים ואמרינן בדף קכ"א איבעי' להו ר' יהודא בן בבא לקולא פליג או לחומרא פליג ת"ש דהאי גברא דאיטבע בדיגלת ואסקוהו אגישרי דשביסתנא ואנסיב רבא לדביתהו אפומי' דשושבינא לבתר חמשה יומי אי אמרת בשלמא לקולא פליג אינהו דעביד כר"י בן בבא אלא אי אמרת לחומרא פליג אינהו דעביד כמאן ומשני שאני מיא דצמתי והא אמרת מיא מרזו מכה ומשני הני מילי היכא דאיכא מכה אבל היכא דליכא מכה מצמת צמתי ע"כ ולכאורה איכא למידק לדעת ר"ת דס"ל כל היכא שגופו וצורתו שלימה ניכר אפילו לאחר כמה ימים וא"כ מאי פריך אלא אי אמרת לחומרא פליג אינהו דעביד כמאן דילמא מיירי שכל גופו וצורתו היתה שלימה ובזה כ"ע מודו לדעת ר"ת דניכר אפילו אחר כמה ימים וע"כ צריכין אנו לומר דר"ת מפרש שנשחת קצת צורת פניו ולא נשתייר אלא אלא מאי דתנן במתניתין פרצוף פנים עם החוטם וכן פירשו התוס' בפ' האשה שלום דף קט"ו ע"ב במעשה דשני ת"ח שהלכו בספינה דהתירו ע"י סימנים שכתבו בד"ה וקאמרי סימנים ותימא איך משיאין נשי בני אדם שטבעו ע"י ט"ע בלא שום הכרת סימנים ושמא איירי כשנשחת קצת צורת פניהם דאכלו כוורי ולא נשאר אלא מה ששנו במשנה בפ' בתרא וכן מפרש ר"ת לקמן כו' וכמו שהם מפרשים הך עובדא שלא נשאר אלא מה ששנו במתניתין א"כ לדברי ר"ת נמי דסבר דביבשה אם אינו חבול בפניו וגופו שלם מעידין עליו אפילו אחר כמה ימים אלא במי שנפל למים דאכלי כוורי שנשחתה קצת צורת פניו דביבשה בכה"ג לא היו מעידין אחר שלשה ימים אבל במים דמצמת צמתי מעידין עליו אפילו אחר כמה ימים ולפום ריהטא ממקומו מוכרע שמיירי האי עובדא שנשחתה קצת צורת פניו דאל"כ קשה דקרי לי' מאי קרי לי' וכי לא ידע חילוק דדוקא המכה מיא מרזו מדלא אמרינן בסתם מיא מרזו אלא מי' מרזו מכה וא"כ מאי ס"ד דמקשה והא אמרת מיא מרזו מכה אלא ע"כ דגם המקשה הבין דנשחתה קצת צורת פניו דאכלי כורי ולא נשאר אלא מה ששנו במשנתינו וס"ד דמקשה כיון שנשחת צורת פניו ונחסר קצת מפניו הוי כמכה ומרזו המכה והתרצן השיב לו הני מילי מכה ר"ל מכה שנעשה בחייו דומי' מה דאמרינן במי שחתכו רגלו מן הארכובה ולמעלה ונפל למים דמיא מרזו מכה אבל במה שאכלו כורי לאחר מיתה לא מרזו מיא מכה וכשנשאר פ"פ עם החוטם מעידין עליו אפילו אחר כמה ימים דמיא מצמת צמתי וא"כ יש חילוק גדול דביבשה אם נשחתה קצת מפניו ולא נשאר כי אם פ"פ עם החוטם מעידין דווקא תוך ג' ימים ולא אחר ג' ימים אבל במי' אפי' אם נשחתה צורת פניו מעידין עליו אפילו אחר כמה ימים אבל מכת חרב שנעשה בחיים אם נשאר פ"פ עם החוטם ביבשה מעידין עליו אבל במים אפילו תוך ג' ימים אין מעידין משום דמרזו מכה ומצאתי בהדי' חילוק זה בב"ש ס"ק פ"א דמכה שנעשה לאחר מיתה אין אומרים מרזו מכה וא"כ דברי הטור כפשטן דכתב תחילה אין מעידין אלא א"כ ראו אותו תוך ג' ימים למיתתו מיירי לדעת ר"ת אפילו נשחתה צורת פניו הן ע"י מכת חרב הן ע"י תולעים ולא נשאר רק מה ששנו במשנה אז אין מעידין אלא א"כ תוך ג' ימים למיתתו אבל במים מעידין משום דצמתי אבל אם הי' בו מכת חרב אף במים אין מעידין אפילו תוך ג' משום דמרזו מכה:
ובר מכל דין מוכח מדברי הרא"ש דאפי' לא נשאר פ"פ עם החוטם מעידין עליו במים דצמתי דכתב תחילה דברי ר"ת וז"ל כתב ר"ת בספר הישר הא דאין מעידין אלא על פ"פ כו' היינו כשאין שם אלא הראש אז אינו יכול להכירו בט"ע אם לא כשיהי' פ"פ שלם עם החוטם אבל אם כל גופו שלם אפילו אין פדחת וחוטם יכול להכירו בט"ע ע"י סימנים שהי' לו בגופו אפילו אחר כמה ימים והיכא שאינו נחבל בפניו נראה דבר פשוט שיכול להכירו בט"ע של גופו וצורתו כו' ובתר הכי כתב הא דאין מעידין אלא עד שלשה ימים הני מילה ביבשה אבל במיא אפשר שישהה ד' או ה' ימים ואינו משתנה כי מיא היכא דליכא מכה מצמת צמתי לגוף עכ"ל הרא"ש וע"כ הוא מפרש הא דאין מעידין אלא על פרצוף פנים כו' מיירי שלא נשאר אלא הראש אבל אם כל גופו שלם אפילו אין פדחת וחוטם מעידין עליו ואף דלא בריר לי' שיעידו אחר ג' ימים דלא פשיטא לי' אלא היכא שאינו נחבל בפניו שיכול להעיד אחר כמה ימים משמע אבל שנחבל בפניו לא בריר ליה שיכול להעיד אחר כמה ימים מ"מ במה שכתב בתחילת דבריו דאין מעידין אלא על פ"פ מיירי כשאין שם אלא הראש כו' מזה לא חזר הרא"ש ובריר לי' דמעידין אפילו אין שם פ"פ כיון דגופו שלם ונשמע מיני' דדווקא בתוך ג' מעידין ש"מ דבמיא אפילו בכה"ג דאין מעידין ביבשה לאחר ג' ימים מעידין במיא דמצמת צמתי לגוף דיכול להכיר בט"ע ע"י סימנים שהי' לו בגופו ואי לאו דמסתפינא לחלוק על גדולי הפוסקים אשר המציאו חילוק זה דהיכא דאיכא מכה אפילו בתוך ג' ימים אין מעידין וראשון הי' רבינו הטור שכתב בקיצור פסקי הרא"ש כן אמרתי שמכה זו היא מכה אשר לא כתובה לאחר שנקדק בדברי הש"ס דפריך המקשה והא אמרת מיא מרזו מכה ולפי סברתו ס"ד בין מכה או אין מכה דלעולם מיא מרזו לגוף א"כ קשה בלא הך שקלי וטרי' אף לפי הבנתו דר"י לקולא פליג הי' לו להקשות אינהו דהתירו אפומי' דשושבינא כמאן עבדו הלא מיא מרזו לגוף אלא ע"כ פשוט דר"י דסבירא לי' דהכל לפי העת וזמן במקום שאין חמה זורחת אינו משתנה אפילו אחר ג' ימים אף היכא שהוא במים דאף דמיא מרזו לגוף מ"מ אינו משתנה מחמת שמונח במקום שאין חמה זורחת בכח ויותר משתמר מחמת עילוי זה משנתקלקל מחמת ריעותא דמיא מרזו לגוף וכן לרבנן בתוך ג' אפילו הוא מונח במקום גרוע ביותר שיערו חכמים ג' ימים אלא דהמקשה פריך דתירץ לו התרצן אפילו לרבנן דאין מעידין אלא עד ג' ימים מ"מ מודו במים דמצמת צמתי לגוף ואף שהוא לאחר ג' ימים מצד מעלתן דמיא מעידין ופריך והא מצד המים אין להגוף שום מעלה אדרבה דמיא מרזו למכה וה"ה לגוף וא"כ אין לנו להתיר אלא מה ששנו חכמים דווקא תוך ג' ימים ומשני הני מילי היכא דאיכא מכה אין למים צד מעלה ואין להתיר אלא במה שנתנו חכמים שיעור עד ג' ימים אבל היכא דליכא מכה מצמת צמתי ומצד מעלתן דמעמידין לגוף מעמידין אפילו לאחר ג' ימים אבל היכא דאיכא מכה שלא להעיד בתוך ג' ימים אינו מוכרע מדברי הש"ס דסתם דברי חכמים אף שהוא מונח במקום גרוע ביותר ועת חמה ביותר מעידין תוך ג' וכן במיא אף שיש לו צד גריעותא מצד המכה יש לו צד עילוי מחמת שמונח במקום שאין החמה זורחת והרא"ש לא הזכיר היכא דאיכא מכה שאין מעידין עליו אלא לישנא דש"ס נקיט דמיא היכא דליכא מכה מצמת צמתי לארויי דיש להם מעלה להעמיד הגוף היכא דליכא מכה אבל מ"מ היכא דאיכא מכה ובתוך ג' ימים לא נפק מהאי כללא דמתניתין דבתוך ג' ימים מעידין בכל מקום שהוא ובכל עת וזמן:
ועוד נראה לדברי ר"ת בתוך ג' ימים דאין מעידין אלא על פ"פ עם החוטם היינו כשאין שם אלא הראש אבל אם כל גופו שלם אפילו אין פדחת וחוטם מעידין עליו דיכול להכירו בט"ע ע"י סימנים שהי' לו בגופו ולפ"ז מכה זו שהיה לו בפנים אינו מעלה ואינו מוריד דעיקר הכרתו ע"י ט"ע שבגופו ובזה מיא מצמת צמתי ויכול להעיד אפי' אחר כמה ימים דלעולם נשאר ט"ע דגוף ואם מכה בגוף ופ"פ קיימת יכול להכיר ע"י ט"ע דפ"פ דמיא מצמת צמתי ודוחק לומר דע"י מכה ישתנו כל האברים ומה מאוד תמוהים לי דברי התוס' אשר כתבנו לעיל בפ' האשה שלום ד"ה וקאמרי סימנים ותימא איך משיאין נשי בני אדם שטבעו ע"י ט"ע בלא שום הכרת סימנים ושמא איירי כשנשחתו קצת צורות פניהם דאכלם כורי ולא נשאר אלא מה ששנו במשנה פ' בתרא וכן מפרש ר"ת לקמן גבי אין מעידין כו' וקשה הא ע"כ לר"ת מוכרחים אנו לומר דהאי מעשה פ' האשה בתרא דטבע בדיגלת ואסקוהו אגישרי דשביסתנא מיירי נמי שנשחתו קצת צורות פניהם דאם לא כן לא פריך המקשה מידי לר"ת כמו שכתבתי לעיל ואפ"ה התירו שם בלא סימנים וא"כ הדרה קושית התוס' לדוכתה למה אמרו כאן דהצריכו דווקא סימנים ואין לומר באמת דאבעי' נפשטה מהך עובד' דעד אחד נאמן במלחמה כמו שכתב הרי"ף דאף דהכא לא איפשטא מ"מ איפשטא במקום אחר מהך מעשה דדיגלת א"כ מעיקרא לא הוצרכו התוס' לדחוק ולאוקמי הך עובדא דשני ת"ח דמיירי שנשחתו צורות פניהם קצת הי' להם לאוקמי הא דמשיאין נשי בני אדם לבתר דאפשטי' הך אבעי' ועוד למה הקשו התוס' ממנהגא ולא הקשו מהך עובדא גופא דטבע בדיגלת והתירו בלא סימנים ולהבין דבר זה על בוריו אכתוב דברי הטור שכתב אם עד אחד מעיד במים שאין להם סוף שהכירו ע"י סימנים שהיו לו בגופו נאמן אבל אם אינו אומר שהכירו ע"י סימנים אלא ע"י ט"ע אינו נאמן במה דברים אמורים שראה העד שנפל שם דכיון שראה העד שנפל שם אומר בדדמי ואומר שהוא הוא אפילו אם אינו ברור לו לפיכך אינו נאמן אלא א"כ שראהו מיד אחר שהועלה ומכירו על ידי סימנים אבל אחר שלא ראה שטבע נאמן מיד אחר שהועלה ואפילו בטביעת עין בלא סימנים והוא שיראנו שלם בכל גופו אבל אם אינו שלם אלא פרצוף פנים עם החוטם לא סמכי' אט"ע לחוד בלא סימנים ע"כ וכתב הפרישה שדברי הטור לקוחי' מפ' האשה שלום דף קט"ו איבעי' להו עד אחד במלחמה או במים שאין להם סוף מהו וס"ל להרא"ש ורבינו דלא איפשיטא ולחומרא דאינו נאמן כ"א ע"י סימנים וכ"כ הרא"ש בשם ר"י ור"ז ולאפוקי מהרי"ף דכתב דאף דלא אפשטא האבעי' כאן מ"מ היא נפשטא מהנהו עובדי ריש פ' האשה בתרא ריש דף קכ"א דאמרינן שם דהתי' רבא לאשה שטבע בעלה והכירו וראה אחד אפילו אחר כמה ימים ולא נזכר שם סימנים והרא"ש ור"י והר"ז סבירי להו דשאני התם דמיירי דזה שהכירו לא ראהו שנפל שם ובשם ר"ת כתב חילוק אחר בין גופו שלם או לא ע"ש באשר"י ורבינו כתב שני החילוקים לדינא עכ"ל הפרישה ס"ק מ"ח:
ואני אומר שכבודו הגדול במקומו מונח וכאן לא דק כלל בדברי רבינו הטור ובדברי אביו הרא"ש ז"ל במה שכתב שס"ל לרבינו ולהרא"ש דלא איפשטא האיבעי' וכדי להעמיד על מקור הדברים האלו צריכין אנו להעתיק דברי הרי"ף והרא"ש והר"ן דבפ' האשה שלום אבעי' לן עד אחד במלחמה מהו טעמא דעד אחד דמהימן משום דמילתא דעבידא לאגלויי לא משקרי ה"נ לא משקר או דילמא טעמא דעד אחד משום דהיא גופא דייקא ומנסבא והכא זימנין דסניא לי' ולא דייקא ומינסבא ואתינן למפשטי' מהא דתניא מעשה בשני תלמידי חכמים שהיו באים עם אבא יוסי בן סימאי בספינה וטבעה והשיא רבי את נשותיהן ע"פ נשים והא מים כמלחמה דמי ומאה נשים כעד אחד דמו וקתני והשיא רבי את נשותיהן אלמא דעד אחד נאמן במלחמה ודחינן ותסברא מים שאין להם סוף נינהו ומים שאין להם סוף אשתו אסורה אלא היכי דמי הני דקאמרן אסקנוהו לקמן וחזנוהו לאלתר וקאמרי סימנים דידהו דלאו עלייהו קא סמכינן אלא אסימנים הוא דקסמכינן וליכא למגמר מיניה דסמכינן אנשים וה"ה לעד אחד ולא איפשיט' בעיין אלא מיהו כיון דאמרינן בפרקא דלקמן ההוא גברא דטבע בדיגלת ואסקוהו אגישרא דשביסתנא ואסבה רבא לדביתהו אפומא דשושבינ' לבתר ה' יומין שמעינן דעד אחד במים שאין להם סוף נאמן ודוקא היכא דאמר אסקוהו לקמאי וחזיתיה לאלתר ואישתמודעא ליה דאיהו פלוני וכדאסקינא למעשה דשני ת"ח וכדאמרינן בההוא גברא דטבע בדגלת והוא הדין לעד אחד במלחמה היכא דאמר מת וקברתיו ואי לא קא מסהדי הכי ואפילו תרי סהדי לא סמכינן עלייהו וכל שכן עד אחד או אשה חיישינן דילמא אאומדן דעתא קא מסהדי וכן הלכתא. וכתב הרא"ש על זה מ"ש הרי"ף דתרי סהדי מסהדי באומדנא לא משמע כן בגמ' מדקאמר והא מים דכמלחמה דמי ומאה נשים כעד אחד דמי משמע אי הוי כשני עדים לא אמרי בדדמי וכן מסתברא דבתר סהדותא דתרי סהדי לא דייקינן ויראה הא דבעינן ואסקנוהו קמן וחזינוהו לאלתר היינו לאותם שראו הטביעה דהנהו אמרי בדדמי דכיון שראו שנפלו למים בדבר מועט דאמרו שאלו הם שנפלו למים אבל מי שלא ראה הטביעה ומצאו שמת ואמר שמכירו בטביעת עין לחוד נאמן ואין מדקדקין אחריו וכן פי' ר"י הא דבעינן הכא סימנין ולא סגי בט"ע לחודי' היינו משום דראו הטביעה ואמרו בדדמי וכ"כ הרז"ה ור"ח פי' מדבעינן הכא סימנים שמעינן דאשה ועד אחד בספינה שטבעה והכירוהו מת לא מיהמני וכ"ש גוי מל"ת ונהגו האידנא להתיר נשי אנשים שטבעו ע"י הכרת ט"ע בלא סימנים ואפשר דמיירי הכא בשלא נמצא הגוף שלם דאכלוהו כוורי ולא נשאר בו אלא מה ששנו במשנה פ"פ עם החוטם אבל אם גופן שלם מכירין אותן ואפילו אחר כמה ימים מהני ט"ע וכן פר"ת לקמן גבי אין מעידין אלא עד ג' ימים ולמאי דפרישית שיש חילוק בין אותם שראו הטביעה לאחרים ניחא עכ"ל הרא"ש ז"ל. ולפום ריהטא יש להקשות לפי' ר"י מאי דהביא בשם הרי"ף דאבעיין אפשטא מהאי עובדא דדיגלת דהתירו ע"פ עד אחד בלא סימנים דילמא התם מיירי דזה שהכירו לא ראהו שנפל או דילמא התם גופי' שלם הוי וקושיא זו הטעהו לבעל הדריש' ופרישה לומר דהרא"ש פליג אהרי"ף וסבירי להרא"ש ור"י ורז"ה דבאמת דהאבעי' לא איפשט' ולחומרא אבל כד דייקינן שפיר לא דק כלל דאי הי' ס"ל להרא"ש דאף בעד אחד הוא אבעי' דלא איפשטא למה כתב על דברי הרי"ף בתרי סהדי דלא משמע כן מגמ' משמע דבעד אחד הסכים עם הרי"ף דאל"כ הי' לו לכתוב דאפילו בעד אחד לא נראו דבריו לסמוך עליו במים ובמלחמה ועוד דהא הרא"ש שכתב לשון הרי"ף במה שכתב ויראה הא דבעינן ואסקנוהו קמן וחזינוהו לאלתר היינו לאותם שראו הטביעה כו' ומדפירש דברי הרי"ף ש"מ דס"ל כוותי' אלא דמפרש הרי"ף כיון דאמרי דאסקנוהו קמן ואשתמודע' לאלתר לא אמרי בדדמי אבל אם אינו לאלתר אמרי בדדמי ואחרים אפילו לא ראו לאלתר לא אמרי בדדמי אלא נראה ברור דהרא"ש הסכים עם הרי"ף דאבעיא זו נפשט' מההיא עובדא דדיגלת דפ' בתרא ואי משום דאיכא למידחי' כדאקשינן לעיל מ"מ אף לסברות ר"י ורז"ה ור"ת מ"מ נפשטה האבעי' דעד אחד במלחמה וצריכין אנו להעתיק דברי הר"ן וז"ל עד אחד במלחמה פרשה רב אלפסי ז"ל באומר מת וקברתיו דוקא וטעמא דאמרינן דילמא טעמא דעד אחד משום דלא משקר הכא נמי לא משקר כו' א"ד דזמני' דמשקר אלא אנן לאו עלי' סמכינן אלא דאיתתא גופה דייקא עד שתגיע לדבר הברור והכא זימנין דסניא לי' וסמיכא כיון דאית לה מידי למיסמך בדדמי אבל באומר מת סתם לא מבעיא חד דלא מהימן אלא אפי' תרי נמי לא מהימני משום דכל מלחמה אמרי בדדמי ומים כמלחמה דמי ואמרי בדדמי עכ"ל:
ועתה אבין ואדון להעמיד על בירור הדברים מה שיש חילוק בין הרי"ף להר"י והרז"ה ז"ל דלהרי"ף מים כמלחמה דמי לגמרי לענין דאמרי בדדמי ומה שאמר בדדמי במלחמה אינו טועה לומר על איש אחר שמת דזה לא אמרינן אלא אמר בדדמי על איש זה שהוא מת ובאמת אינו מת כמו שאמרו בש"ס זימנין דמחו לי' ברומחא או בגירא וסבר שבודאי מת ובאמת איכא דעבדי ליה סמתרי וחיי ולענין מים שאין להם סוף נמי כן דאם מעיד על הטביעה לבד אמר בדדמי שמת ובאמת זימנין יצא ופלט כמו שהביא הש"ס כמה מעשים כאלו שניצלו וכל זה כשאינו מעיד דאסקוהו לאלתר לקמי' אבל אם ראה שנטבע ואסקוהו לאלתר לקמי' והכירו בט"ע זה לא שייך לומר שאומר בדדמי שאינש אחר הוא דלזה לא חיישינן אלא דעיקר בדדמי שאומר שמת ובאמת אינו מת אבל לאחר דאסקוהו לקמי' ומכיר אותו שזה הוא שנטבע בודאי מת והוי כאומר במלחמה קברתיו דהא קברתיו הסכימו כל הפוסקים לאו דווקא קברתיו אלא ה"ה כל דבר הברור למיתה וה"נ במים שאין להם סוף אם אומר דאסקוהו לפניו לאלתר וראה שמת שוב לא שייך דדמי להרי"ף והוי כאומר במלחמה קברתיו ולהר"י והרז"ה יש שני מיני דדמי במים שאין להם סוף אחד בתחילת הטביעה אומר בדדמי שמת ויכול להיות שניצול שנית אף לבתר דאסקוהו לא מהימן כיון שראה הטביעה אומר על אינש אחר שהוא זה שנטבע אבל אחר שלא ראה הטביעה לבתר דאסקוהו ומעיד שמכיר אותו בט"ע נאמן דתו לא שייך למימר בדדמי והוי כעד אחד במלחמה ומעיד שמת וקברתיו ואפשר שגם הר"י והרז"ה ס"ל דאם אסקוהו לאלתר אפילו מי שראה הטביעה אינו אומר בדדמי לאפוקי אם שהה במים אף מי שראה הטביעה אינו נאמן משום דאומר בדדמי ולכך כתב הרא"ש אחר שפי' דברי הרי"ף וכן כתב ר"י משמע דלא פליגי אהדדי לענין דינא לפי הבנת הר"ן בדברי הרי"ף אי טעמא דעד אחד מהימן משום דלא משקר וא"כ היכא דאמר קברתיו במלחמה נאמן או דילמא דלעולם דחיישינן דילמא משקר ועד אחד דהימנוהו רבנן משום דאשה גופה דייקא ומינסבה ובמלחמה לא דייקא ולכך עד אחד לא מהימן אפילו אם אומר קברתיו כמו בכל התורה דעד אחד לא מהימן ולא מהני קברתיו וה"ה במים שאין להם סוף אף דאסקוהו קמן ולא חזו אחרים הטביעה והכירו עד אחד לא מהימן כיון דמים כמלחמה דאשה לא דייקא ומנסבא ואבעי' זו לא איפשטא במקומה ושפיר כתב הרי"ף דאפשטא בפרק האשה בתרא גבי ההוא גברא דטבע בדיגלת ואסקוהו אגישרא דשביסתנ' דהתירו לאשה ע"י עדות ש"מ דעיקר טעמא דעד אחד לא משקר במילתא דעבידא לאגלויי ולא סמכי רבנן משום דאשה דייקא ומנסבא הלא מים כמלחמה דמי וא"כ ה"ה במלחמה כל היכא דלא אמר בדדמי אלא מת וקברתיו נאמן ולר"י ורז"ה דסבירי להו דמי שראה הטביעה אומר בדדמי א"כ אף אם נימא בההוא עובדא דדיגלת שהתירו ע"פ אחר שלא ראה הטביעה מ"מ שפיר נפשוט אבעיין דילמא עיקר הטעם דאשה דייקא ומנסבא והכא לא דייקא דמים שאין להם סוף כמלחמה דמי אלא ע"כ דעיקר הטעם דעד אחד נאמן כל היכא דליכא למיחש שאומר בדדמי משום דלא משקר במילתא דעבידא לאגלויי א"כ ה"ה בעד אחד במלחמה ואמר שמת וקברתיו שנאמן וכן אפי' נימא לדעת ר"ת שמחלק בין שנשחת צורת פניו קצת או לא דההיא עובדא דדיגלת מיירי שהי' כל גופו שלם מ"מ אפשטא אבעיין דהא מ"מ לא הי' להם להתיר משום דאשה לא דייקא אלא ע"כ דלא חיישינן לזה ועיקר טעמא דעד אחד דלא משקר א"כ ה"ה עד אחד במלחמה אם אמר קברתיו דנאמן כל זה ברור כשמש בדברי הרא"ש שהבין דברי הרי"ף כמו שהבין הר"ן ז"ל והרא"ש לא הביא סברת הר"י אלא לארויי דאפילו לפי סברת הרי"ף דאיפשטא האבעי' ועד אחד נאמן היכא דאמר קברתיו שאינו אומר בדדמי א"כ במיא אותם שראו הטביעה אע"ג דאסקוהו אמרי בדדמי אם לא אסקוהו לאלתר לפי' הרי"ף ועד אחד אינו נאמן עד שיאמר סימנים מובהקים וע"פ דברים אלו כתב רבינו הטור דמי שראה הטביעה אם אינו אומר שהכירו ע"י סימנים אינו נאמן דחיישינן דאמר בדדמי כיון דלא אסקוהו לאלתר לפי' הרי"ף אבל אחר שלא ראה הטביעה נאמן כיון שאינו אומר בדדמי ואומר דברים הברורים למיתה נאמן כעד אחד במלחמה שאומר קברתיו ותמהני על בעל הפרישה שלפי דבריו דהבין דרבינו הטור והרא"ש סברי דהאבעי' לא איפשט' וא"כ איך כתב הטור גבי עד אחד במלחמה דסבר הרא"ש דמהימן אם אמר קברתיו הלא לפי דבריו דסבר הרא"ש דאבעי' לא אפשטא א"כ אפילו באומר קברתיו לא מהימן וכן כתב הרב הבית יוסף בהדיא לדעת ר"ח דסבר דאבעי' דעד אחד במלחמה לא איפשטא שלפי דבריו אפי' באומר מת וקברתיו לא מהימן וכן לדברי הרא"ש אם נימא דסבר דאבעי' לא איפשטא הוא א"כ קשה על בעל הפרישה איך לא שת לבו לדברים אלו שיהי' סתירה בדברי רבינו הטור וליכא למימר דסבירא לי' להרא"ש הא דמבעי' אי עד אחד במלחמה נאמן משום דמספקא לן אי אמר בדדמי או לא ולכך הי' סבר הפרישה אליבא דהרא"ש דהוא אבעי' דלא איפשטא ואינו נאמן היכא דיש לחוש אם אומר בדדמי אבל היכא דלא אמר כגון במלחמה קברתיו ובמים היכא שאחרים ראו הטביעה נאמן זה אי אפשר לומר דהא מבעי' לן טעמא דעד אחד נאמן משום מילתא דעבידא לאגלויי לא משקר או דילמא משום דאשה דייקא ומנסב' ולפי סברא הנ"ל לא הי' צריך טעמא דאשה דייקא ומנסבא אלא הי' לו לספוקי דאף דהאמת דעד אחד נאמן משום דמילתא דעבידא לאגלוי לא משקר מ"מ גבי מלחמה מבעי' לן דילמא אמר בדדמי אלא ע"כ ברור הדבר לכל הפירושים אי אפשר לומר אלא או כפי' הרי"ף והרמב"ם דפשיטא לי' בעד אחד דאמר בדדמי דלא מהימן וקמבעי' לי' באומר קברתיו או כפי' הראב"ד וזה הם החולקים על דברי הרי"ף שהביא הב"י וסבירי להו דעד אחד במלחמה אע"ג דלא אמר קברתיו נאמן משום דמפרשי דפשיטא לן דעד אחד אינו אומר בדדמי אלא דמספקא לן אי אשה דייקא ומנסבא וכיון דחזינן בעובדא דדיגלת דעד אחד מהימן אלמא טעמא דעד אחד לאו משום דהיא דייקא ומנסבא דהא במים לא דייקא דמים כמלחמה דמי וא"כ עד אחד מהימן במלחמה אע"ג דלא אמר קברתיו ולפ"ז אי הי' סבירא לי' להרא"ש דאבעי' דלא איפשטא היא א"כ אפילו באומר קברתיו אינו מהימן ואיך כתב הטור בשם הרא"ש דמהימן עד אחד במלחמה באומר קברתיו אלא ע"כ כדכתיבנא שהרא"ש הסכים עם הרי"ף אלא שהביא דעת ר"י ללמוד ממנו שיש להחמיר במים במי שראה הטביעה שאומר בדדמי והפרישה לא דק בזה ועוד ראי' דהרא"ש הסכים עם הרי"ף דהא הביא הרא"ש אחר דברי הרי"ף דברי הראב"ד שהתיר בעד אחד במלחמה אפילו אם אינו אומר קברתיו וראייתו ממים שיש להם סוף ודחה הרא"ש ראייתו דבמים שיש להם סוף כיון דעומד ורואה כל סביבות המים ושהה כדי שתצא נפשו ודאי מת ולא שייך למימר שאמר בדדמי משא"כ במלחמה ש"מ היכא שאינו אומר בדדמי מורה הרא"ש להרי"ף דנאמן משום דהוי אבעי' דאיפשטא ודוק אך יש לי תימא רבה על הרא"ש שהשיג על הרי"ף במ"ש דתרי סהדי מסהדי באומדנא לא משמע כן בגמ' מדקאמר והא מים כמלחמה דמי ומאה נשים כעד אחד דמי משמע אי הוי כשני עדים לא אמרי בדדמי עכ"ל ולדעתי אין כאן קושיא כלל דהא ס"ד דש"ס דאף במים שאין להם סוף אם מעידין שטבע הוי דבר הברור למיתה ולא חיישינן שמא צף מתחת המים ויצא ולכך דייק דמאה נשים כעד אחד דמי ואי ס"ד דחיישינן בעד אחד דמשקר אלא דסמכו אאשה גופה דדייקא ומנסבא והא הכא לא דייקא דמים כמלחמה דמי ואשה סומכת עליו אלא ע"כ טעמא דעד אחד מהימן משום דאינו משקר אבל אם היו חשובים כתרי עדים לא היה יכול ליפשוט משום דתרי נאמנים כמאה בכל מקום והש"ס דחי לי' ותיסברא מים שאין להם סוף נינהו וכו' ואין הטביעה דבר הברור למיתה די"ל שניצול וא"כ אפי' תרי לא מהימני כמו במלחמה כל היכא דאיכא למימר דאמרו בדדמי אפילו מאה אינם נאמנים ואם אינו אומר בדדמי כגון דאסקוהו לאלתר או מת וקברתיו אפילו עד אחד נאמן כמ"ש הרי"ף משום דאיבעי' איפשטא מההוא גברא דטבע בדיגלת וק"ל:
וראיתי שהביא הב"י דברי הרמב"ם בפי"ג מה"ג שאין מעידין על האדם שמת אלא כשראוהו שמת ודאי ואין בו ספק וכתב עוד עד אחד מעיד שמת במלחמה או במפול' כו' אם אמר קברתיו נאמן וכתב ה"ה כמדומה לי שכוונת רבינו והלכות היא לפרש דבעיין בשלא אמר מת וקברתיו אבל באומר מת וקברתיו לא איבעי' להו דאם איתא דמת וקברתיו קא מבעי' מאי קא דחו בההיא דב' ת"ח כגון דאמרי אסקנוהו קמן ומאי הוי כשאמרו אסקנוהו קמן ואמרי סימנים והא בעד אחד כי אמר מת וקברתיו חיישינן דילמא משקר ע"כ והאריך ונכנס בדחוקים ואני אומר דמעיקרא אין כאן קושיא אף דמספקא לן דילמא עד אחד משקר רק שסמכו שאשה דייקא שפיר דחינן דאמרי אסקנוהו קמן ואמרי סימנים ר"ל שהנשים הגידו לפנינו הסימנים שיש בת"ח קודם שהראוהו להם ומצאו הסימנים שאמרו ובודאי לאו עלייהו קא סמכינן אלא אסימנין ודברי הרמב"ם עולים יפה בשיטת הרי"ף רבו וכן פי' הר"ן שדברי הרמב"ם כשיטת הרי"ף ולדברי הרי"ף אפי' אם נימא דמבעי' לן אי מת וקברתיו מהימן משום דעד אחד לא משקר או משום טעמא דאשה דייקא והכא במלחמה לא דייקא דסמכה עליו בדדמי וכיון דמהאי עובדא דדיגלת נפשטה אבעי' דטעמא דעד אחד לאו משום דאשה דייקא דהא מים כמלחמה דמי ואשה סומכת עליו בדדמי אלא ע"כ דעד אחד אינו משקר אם אומר דבר הברור א"כ שפיר כתב הרמב"ם דאם עד אחד אומר במלחמה מת וקברתיו דנאמן ואחר כתבי זאת מצאתי שגם הרב בכסף משנה הרגיש בזה על הרב המ"מ:
והנה משמע מדברי הרי"ף שהי' מפרש בההיא עובדא דדיגלת דאסקוהו אגישרא דשושבינא שם אינש כך היה נקרא ולא היה מעיד אלא הוא יחידי וכן משמע שהי' מפרש כן הר"ן בדברי הרי"ף וז"ל אבל הרי"ף פשט לה מההוא דטבע בדיגלת ורבא אנסיב לדביתה אפומא דשושבינא שאמר אסקוהו לקמאי וחזיתיה לאלתר עכ"ל הרי להדי' שמפרש שהי' שם האיש כן אבל לדעתי נראה דשם המקום הי' נקרא כך ואנסיב רבא לדביתהו אפומא דשושבינא ר"ל ע"י אנשי העיר שהעידו שני עדים כשרים שהכירו לאחר שאסקוהו וא"כ אין מזה ראיה שנפשט' האבעי' דע"כ לא מבעי' לן אלא בעד אחד במלחמה שאמר קברתיו אבל בשני עדים לא מבעי' לן דאם אמרו דברים הברורים למיתה מתירין את אשתו ואפשר שהיה כתוב בספרים אפומייהו שהוא לשון רבי' ולא באל"ף דמשמע לשון יחיד:
והשתא נבאר לך דברי התוס' אשר הקשתי לעיל בפ' האשה שלום דף קט"ו ע"ב ד"ה וקאמרי סימנים דכתבו תחילת דברי ר"ח דמהא שמעינן דאשה ועד אחד בספינה שטבעה וחבירו מת דלא מהני ועל זה כתבו ותימא איך משיאין נשי בני אדם ושמא דאיירי שנשחתה קצת צורת פניו והקשתי לעיל דהא לפר"ת ע"כ ההיא מעשה דדיגלת מיירי נמי שנשחתה צורת פניו וכן מצאתי אחר כתבי זאת בהדיא במרדכי שכתב הא דר"ת דאין מעידין אלא בתוך שלשה דווקא אהך בבא דקתני לעיל אין מעידין אלא על פרצוף פנים עם החוטם אבל היכא דאית לי' שפתיים וסנטר מעידין עליו אפילו לאחר כמה ימים אם מכירין אותו וא"ת א"כ מאי קפריך בגמרא אי אמרת לחומרא פליגי אינהו דעביד כמאן הוי לי' למימר דהתם מיירי שכל הפרצוף קיים וי"ל דקים לי' לתלמודא דבהכי הוי עובדא כעין מתני' שלא הי' אלא פרצוף פנים עם החוטם ותו לא וקשה לר"י דא"כ איכא מכה ומאי קאמר הני מילי דאיכא מכה והא בהך עובדא נמי איכא מכה וי"ל דהא דמיא מרזו מכה מקום המכה היינו מקום שנחתכו רגליו אבל פרצוף אינו מתקלקל במים אע"ג דאיכא מכה ועוד קשה לר"י מהא דאמרינן במדרש שהושיבו שומרים אצלם עד ג' ימים כדי שלא יראו ויתירו את נשותיהם משמע דלאחר ג' אינו יכול להעיד עליהם וי"ל דהתם הרוגי מלכות מדוכים בפצעים וחבורות מתקלקלין ואין יכולין להעיד עליהן עכ"ל הרי שגם המרדכי תירץ אליבא דר"ת שהך סוגי' דדיגלת מיירי שלא נשאר אלא מה ששנו במשנתנו ש"מ אף דנשחת קצת צורת פניו מעידין עליו במים דצמתי א"כ רבינו הטור שהוא פסק כר"ת וע"כ אליבי' מוכרחים אנו לומר דאפילו אם נשחת קצת צורת פניו מעידין במים דמצמת צמתי ולכך כתב הטור אבל אחר שלא ראה שטבע נאמן אפילו לא ראהו מיד אחר שהעלהו אפי' בט"ע בלא סימנים והוא שיראנו שלם בכל גופו ר"ל שלא נחתכו רגליו אפילו אם לא נשאר בפנים אלא פ"פ עם החוטם אבל אם אינו שלם אלא פרצוף פנים עם החוטם לא סמכינן אט"ע לחוד בלא סימנים עכ"ל משמע אם ראהו מיד אפילו אם אינו שלם אלא פרצוף פנים עם החוטם נאמן בט"ע לחוד כיון שלא ראהו הטביעה לא אמר בדדמי.
אבל דברי התוס' קשי' להולמן איך כותבי' על הא דתני ואמרי סימנים שמיירי שנשחתה צורת פניו קצת ולא נשאר אלא מה ששנו במשנתינו הלא אליבא דר"ת מוכרחים אנו לומר דהאי מעשה דדיגלת נשחתה צורת פניו קצת ואפ"ה התירו ע"פ עד אחד בלא סימנים ועוד יש לתמוה הלא הך קושיא שהקשו התוס' ותימא איך מתירין עכשיו נשי בני אדם ע"י ט"ע בלא סימנים אינו אלא אליבא דרבינו חננאל שסבר דאבעי' דלא איפשטא הוא א"כ איך כתבו וחילקו הא דמתירין מיירי בשכל הגוף קיים א"כ ע"כ מוכרחים אנו לומר דלית לן האי טעמא דאשה גופה דייקא ומנסבא א"כ נפשטא האבעי' דעד אחד במלחמה אם אומר קברתיו נאמן וע"כ צריכין אנו לומר דאית להו לבעלי התוס' שיטה אחרת ודלא כהרי"ף והרמב"ם דהא כתבו בדף קט"ו ד"ה טעמא דעד אחד נאמן משום דמילתא דעבידא לאגלויי לא משקרי הכא נמי לא משקר ולא יאמר בדדמי כיון שהדבר יהי' גלוי א"ד טעמא דאמרינן משום דדייקא ומינסבא והכא לא דייקא כלומר לעולם לא יאמר עד אחד בדדמי כמו האשה עצמה ומכל מקום אין להאמינו דנהי דלא אמר בדדמי האשה לא דייקא כאן וסומכ' עליו יותר ממה כשאומר מת על מטתו אבל אין לפרש או דילמא טעמא דעד אחד משום דדייקא ואפילו אמר בדדמי נאמן דהא אפילו דייקא האשה למה לו להיות נאמן כיון דאמר בדדמי עכ"ל הרי דמפרשי התוס' דלא מספקא להו כלל דילמא משקר אלא דמספקי אי טעמא משום מילתא דעבידא לאגלויי אמר בדדמי או דילמא אף דלא אמר בדדמי מ"מ היא לא דייקא אבל היכא דליכא למיחוש שיאמר עד בדדמי לא מבעי' להו כלל דעד כאן לא מבעי' לי' אלא היכא דשייך דדמי אע"פ שאינו אומר בדדמי לא רצו חכמים לסמוך על זה בצירוף עוד טעם דהיא דייקא ומינסבא אבל היכא דלא שייך דדמי לא קמבעי' להו כלל דסמכו רבנן על עד אחד להתיר אשה לשוק ופירש"י בשבת דף קמ"ה הטעם משום דכל דמקדש אדעת' דרבנן מקדש ואפקעיהו רבנן לקדושי' מיניה משום עיגונא ואפשר דמבעי' להו דילמא היכא דשייך דדמי אף שאינו אומר בדדמי מ"מ לא רצו לסמוך על זה אלא בשביל דאשה דייקא ומנסבא ולדעת ר"ח דלא איפשטא האבעיא דווקא היכא שנשחת קצת צורות פניו דאז שייך דדמי אבל בגופו שלם אז לא שייך דדמי וא"כ במלחמה אם אמר קברתיו דלא שייך דדמי נאמן וההיא מעשה דדיגלת אף דלר"ת מוכרחים אנו לומר שנשחת קצת צורת פניו ואפ"ה התירו י"ל דסברי דהתם תרי סהדי הוו מסהדי וא"כ אפילו איכא דדמי בתר סהדותא דתרי סהדי לא דייקינן או י"ל דלא ראו הטביעה לא שייך כלל דדמי אפילו בעד אחד ולפ"ז למ"ד דלא איפשטא האבעי' דווקא היכא דאמר עד אחד במלחמת מת בלבד אבל הא אמר קברתיו הוא מהימן ובדרך זה היו נראין דברי הדרישה ופרישה אך סוערת קושיא על הרב הב"י איך כתב לדעת ר"ח דסבר דאבעי' דלא איפשטא הוא אפילו אם אומר מת וקברתיו לא מהימן והיותר נראה פשוט דדעת התוס' הוא כדעת החולקים על הרי"ף וסבירי להו דבעיין דעד אחד במלחמה ליתא משום דחיישינן דעד אחד אמר בדדמי אלא משום דמספקא לן אי טעמא דעד אחד משום דהיא דייקא ומנסבא והכא כיון דאיכא מלחמה לא דייקא ומינסבא אבל לומר בדדמי לא חיישינן ולא מ"ה מספקא לן ולדעת דסברי דאיפשטא האבעי' אפילו בלא קברתיו מהימן ולדעת ר"ח דלא איפשטא אפילו באומר קברתיו לא מהימן ולא מצאתי לבעל הדרישה חבר אלא דעת ר"י שהביא המרדכי שמפרש בעיין דמספקא דעד משקר שאומר בדדמי ורצו לפשוט ממים דס"ד שהעידו הנשים שטבע ולא יצא משם ודחינן דמיירי שהעלוהו מן המים וחזינוהו לאלתר בט"ע וקאמרי סימנים פי' אי נמי לא ראוהו לאלתר אלא שהו בין העלאה לראי' וקאמרי סימנים וההיא מעשה דדיגלת מיירי שראוהו לאלתר ולכך לא היו צריכין שם סימנים ולפ"ז באומר קברתיו במלחמה מהימן דלא שייך דדמי אבל בלא קברתיו לא מהימן לא מהימן הוא אבעי' דלא איפשט' אבל כבר כתבתי שמהתוס' והרא"ש לא משמע הכי ומסתברא דהרא"ש הסכים עם הרי"ף כדמשמע לישנא דהרא"ש דלא השיג על הרי"ף אלא בשני עדים אבל בעד אחד כל היכא דאינו אומר בדדמי הוי אבעי' דאיפשט' ומהימן זולת היכא שאמר מת במלחמה הוי כמו שאומר שטבע במים שאין להם סוף מיהו לענין שני עדות עדיפי היכא דמעידי' במלחמה מהיכא דמעידין שטבע במים שאין להם סוף דהתם לא סמכינן עלייהו כלל דחיישינן שעלה במקום רחוק:
הדרן למילתא קמייתא דדברי התוספות לדעת ר"ח קשה להולמן אם לא שנימא הא דהקשו התוס' תימא איך משיאין נשי בני אדם שטבעו לאו לדברי ר"ח הקשו אלא דהקשו דע"כ בעינן וחזינוהו לאלתר ואיך מתירין נשי בני אדם אף שלא ראוהו לאלתר ומחלקי' דהכא מיירי שנשחת צורת פניו ולכך בעינן לאלתר או סימנים אבל היכא שהגוף שלם מכירין אותו בט"ע אפילו שלא לאלתר כדעת ר"י שהביא המרדכי אך לישנא דהתוספות לא משמע הכי וצריך עיון:
וראיתי להזכיר מה דתמי' לי להנך פוסקים דסבירי להו דאבעיא דאיפשטת ולא קם האי טעמא דאשה דייקא ומנסבא א"כ הא דמבעי' לן עד אחד בקטטה מהו טעמא דעד אחד מהימן משום דמילתא דעבידא לאגלויי לא משקרי ה"נ לא משקרי או דילמא טעמא דעד אחד מהימן משום דהיא דייקא ומנסבא והכא כיון דאית לה קטטה לא דייקא ולא איפשט' וכתבו הפוסקים הרי"ף והרא"ש לחומרא ואמאי הא ע"כ מההיא מעשה דדיגלת איפשטא האי אבעי' דלא אמרינן טעמא דאשה דייקא ומצאתי שגם הר"ן הקשה קושיא זו:
ונראה לי לישב קושי' זו דהא מבעי' לן ג"כ בפ' האשה רבה דף צ"ג ע"ב עד אחד ביבמה מאי טעמא דעד אחד משום מילתא דעבידא לאגלויי כו' א"ד טעמא דעד אחד משום דהיא דייקא ומנסבא והכא כיון דזימנין דמרחמ' לא דייקא וכתבו התוספ' וא"ת מאי קמבעי' ליה הא ודאי טעמא דעד אחד משום דדייקא ומנסבא כדמוכח לעיל ר"ל בריש פירקין דאמרינן מתוך חומר שהחמרת עלי' בסופה הקלת עלי' בתחילה ופריך לא ליחמר ולא ליקיל ומשני משום עיגונא אקילו בה רבנן וסמכו שהיא תדוק אנפשה בשביל חומר שהחמירו עלי' בסופה וכתבו התוס' שם נראה לר"י דלית לן למימר אנן סהדי דדייקא ומנסבא ונאמן עד אחד בכך מן התורה אלא מתקנות חכמים הוא ואין זה עקירה דבר מן התורה כו' נשמע משם דטעמא דעד אחד משום דהיא דייקא ומנסבא וכתבו התוס' ואומר ר"י דמבעי' להו הא דסמכינן אדיוקא דידה משום דעבידא לאגלויי הוא והאי דעבידא לאגלויי הוא עיקר הטעם ולהכי יש לסמוך אדיוקא זוטא כי הכא דלא דייקא כולי האי משום דמרחמא א"ד עיקר טעמא דעד אחד משום דדייקא והואיל וכן בעינן דיוקא רבה והכא כיון דמרחמ' לי' לא דייקא כו' ולפי דבריהן נפרש ג"כ אבעי' דילן גבי עד אחד במלחמה נמי בענין זה אי טעמא משום דמילתא דעבידא לאגלויי כו' סמכינן אדיוקא זוטא או דילמא עיקר טעמא משום דדייקא ובעינן דיוקא רבה והכא זימנין דסניא לי' לא דייקא כולי האי וא"כ אף דאפשטא אבעי' זו מעובדא דדיגלת דמים כמלחמה דמי י"ל דדווקא הכא משום דלא ברירה לן דסני' ליה ואמרינן כל גבי בעלה ודאי מרחמא ליה ודייקא שפיר ולכך סמכינן אעד אחד אבל גבי קטטה דודאי סניא ליה מספקא לן שפיר אי סמכינן אדיוקא זוטא או לא ולא איפשטא ולחומרא ואין כאן מקום לקושית הר"ן וק"ל ונחזור עכשיו לנדון שלפנינו לדעת הפוסקים דמצרפי סברת ר"ת לאומדנא אחרת לכך הארכתי והוכחתי מדברי המרדכי שלדעת ר"ת אפי' אם נחתך הראש מהגוף וכל צורות פניו שלימה דהיינו הסנט' ושפתי' מעידין עליו דאל"כ א"כ מעיקרא לא קשיא ממאי דהקשה ממדרש שהושיב ירבעם שומרי' ג' ימים דילמא התם קטועי ראש היו כדרך המלחמה שמתיזי' ראשיהם זה לזה בסייף אלא ע"כ דאם כל צורתו שלימה מעידין עליו אפילו נחתך הראש אבל בירושלמי לא משמע הכי דבירושלמי מביא הך מעשה דאביה וירבעם ואיתא שם אין מעידין אלא עד שלשה ימים ר' ברכיה ורב פפי ור' יהושיע דסיכנין בשם רבי לוי כל תלתא יומין נפשא שייטא על גופא סברא דהיא חזרה לגווים כיון דהיא חמית ליה דאישתנו זיווהון דאפויי היא שבקא ליה ואזלא לי' עכ"ל הרי מוכח דאפילו כל גופו וצורת פניו שלימה אפ"ה משתנה צורתו ש"מ דאין מעידין עליו וכל היכא דאנו יכולים להשוות שתלמוד הירושלמי אינו חולק על תלמוד שלנו אנו משווים אותם ומהי תיתי להמציא חילוק של ר"ת וכבר חלקו עליו כל אחרונים ועתה אין לנו לדון ולהתיר אשה זו אלא ע"י סימנים מובהקים והנה העד הראשון שהעיד שהגידה האשה שיש לו רושם באצבע השנית שביד שמאלית מחמת מכת חרב וחיברו המכה וניכר מקום החיבור זה והוי כרושם וצלקת שהביא רמ"א ס"ס כ"ד דהוי סימן מובהק ואף לדעת הפוסקים דרושם לא הוי סימן מובהק מ"מ מודו היכא דמצמצם המקום הוי סימן מובהק והביא הב"ש ס"ק ע"ד וגם מה שהעיד שהגידה סימן שיש לו על רגל שמאל באצבע הגדול בציפורן עב לכאורה דזה הוי סימן מובהק וכן מה שהעיד העד השני שהגידה שנשברה רגלו ונתחברו העצמות שבר על שבר יחדיו ידובקו והיה ניכר מחמת שנדחף הבשר מע"ג השבר והי' ניכר במישמוש היד זה נמי הוי סימן מובהק ועוד מצטרף כמ' אומדנות שהכירו הבגדים שעליו ואף דחיישינן לשאלה מ"מ כיון דלהאי תירוצא דסימנים דרבנן י"ל דלא חיישינן לשאלה וכתב הב"ש ס"ק ס"ח דנ"מ מזה אם נמצאו סימנים אמצעים בגוף וסימנים מובהקים בכלים מהני ממ"נ אי סימנים דאורייתא כתירוץ ראשון וחיישינן לשאלה מהני סימנים שאינם מובהקים ביותר ואי סימנים דרבנן ולא מהני סימנים שאינם מובהקים ביותר לא חיישינן לשאלה וכן שמע בשם מהר"ל מפראג א"כ בצירוף כל הני טעמים ואומדנות איתתא דאשת ר' ליב מפרשוטק שריא לכל גבר דיתצביין וה' ינחני בדרך אמת: