אור ברסלב

פנים מאירות חלק א· רבי מאיר איזנשטאט

שאלה מט

שאלה מח

מעשה הי' פה באשה אחת שנסעה על היריד ורצה השר לעקל ממונה בשביל יהודי אחד מקהלתנו שלפי דברי השר חייב לו יהודי ממון ואמרה האשה הנ"ל הלא יש לי חובות אצל היהודים הדרי' תחת ממשלתך וכן יש לאנשי קהלתונו חובות אצל היהודים הדרים תחת ממשלתך ותוכל לתפוס הממון של בעלי חובות עבור יהודי זה מקהלתנו ונתרצה בזה השר וכפה להיהודים הלוי' שישלמו עבור היהודי' הנ"ל והמלוים מקהלתנו תבעו להלוים אשר הם תחת השר שישלמו להם בכח הש"ח שיש בידם והלוים השיבו אמת שאנו היו חייבים לכם אבל מה נעשה כיון שנתודע להשר שלנו שאנו חייבים לכם כפה אותנו לשלם ועשה לנו כל הכפיות ונגישות עד שהוכרחנו לשלם עבורכם ואם הוא שלא כדין אנו מה איכפת לנו אנחנו לא פשענו בזה ותבעו מהם שיתנו להם הש"ח קרוע בקרע ב"ד. לכאורה נראה שדין זה תלוי במחלוק' הרי"ף והרמב"ם והרא"ש והראב"ד דגרסינן בפר' הגוזל ומאכיל דף קי"ז רב הונא בר יהודה איקלע לבי אביוני אתא לקמי' דרבא אמר לי' כלום מעשה בא לידיך א"ל ישראל שאנסוהו גוים והראה ממון חבירו בא לידי וחייבתיו א"ל אהדר עובדא למרי' דתניא ישראל שאנסוהו גוים והראה ממון חבירו פטור ואם נטל ונשא ביד חייב אמר רבה אם הראה מעצמו כנשא ונתן ביד דמי וכתב הרי"ף איכא מ"ד כי היכי דישראל שאנסוהו גוים והראה ממון חבירו פטור ה"נ ישראל שאנסוהו גוים להביא ממון חבירו והביא פטור ואנן לא ס"ל הכי דכד מעיינת בשמעתין לא סלקא אליבא דהאי סברא כל עיקר דהא תניא ואם נשא ונתן ביד חייב במאי עסקינן אי באונס הא אמרת פטור ואי מעצמו מאי איריא נשא ונתן ביד אפילו הראה נמי חייב אלא לאו ה"ק ישראל שאנסוהו גוים והרא' ממון חבירו פטור אבל נשא ונתן ביד חייב ואע"ג דאניס לא שנא אנסוהו והלך הוא והבי' לא שנא אנסוהו להביא והביא וסיים הב"י שכן פסק הרא"ש ז"ל וכן פסק הרמב"ם והראב"ד השיג עליו וכתב הואיל ויחדוהו לו בפירוש אינו מחויב להמית בשביל ממון חבירו וממילא נפט' ג"כ מתשלומין דאח"כ ומשמע לכאורה לדעת הרי"ף דאפי' ידע האנס שיש לפלוני ממון שלא ע"פ מוסר ואנסו להביא הממון הזה אפ"ה כיון שנשא ונתן ביד חייב ואיכא למידק בדעת] הרי"ף מאי קשיא לי' דלא סלקא שמעתין אליבא דהאי סברא כל עיקר דהא תניא ואם נשא ונתן ביד חייב במאי עסקינן אי באונס הא אמרת פטור דילמא הא דקתני בבריית' ואם נשא ונתן ביד חייב אפי' באונס היינו היכא שלא יחדו הגוי להביא לו ממון פלוני אלא שאנסוהו להביא ממון סתם והוא נשא ונתן ביד חייב אבל היכא שהאנס יחדו ואמ' להביא ממון פלוני אפילו נשא ונתן ביד פטור כדעת הראב"ד אלא ע"כ דהרי"ף מפרש הא דקתני ברישא ישראל שאנסוהו נכרים והראה ממון אחרים פטור מיירי בין שהאנ' יחדו להביא ממון פלוני בין שלא יחדו וא"כ סיפא דקתני ואם נשא ונתן ביד חייב מיירי דומי' דרישא דאפילו יחדו האנס להביא ממון מבית פלוני אפ"ה כיון שנשא ונתן ביד חייב וכן מוכח מדברי התוספות שכתבו גבי ההוא גברא דהוי מפקדי לי' כסא דכספא סליקו גנבי עלויה שקלי' יהבי' להו א"ר אשי חזינן אי אינש אמיד הוא אדעתא דידיה אתו ואי לאו אדעתא דכספא אתו וכתבו התוספ' וז"ל ואע"ג דאמרינן לעיל נשא ונתן ביד חייב אומר ר' דשאני שומר שלדעת כן הפקידוהו שיציל עצמו בו אם יבאו עליו אדעת' דכסא דכספ' עכ"ל וע"כ אי סבירי להו הא דקתני אם נשא ונתן ביד חייב מיירי שאין האנס מיחד הממון פלוני אבל אם מיחד ואמר להביא ממון מבת פלוני אפילו נשא ונתן ביד פטור א"כ מעיקר' לא קשיא מידי הא דקתני אם נשא ונתן ביד חייב מיירי מיירי שאין מיחד הממון פלוני אבל אם מיחד דומי' דאתו אדעתא דכסא דכספ' אפי' נשא ונתן ביד פטור אלא ע"כ דהתוספות סבירי להו כדעת הרי"ף וכן משמע בדברי הרא"ש אחר שכתב ואם אנסוהו לילך לבית פלוני ולהביא מה שבבית חייב והכי משמע צורתא דשמעתא הביא בירושלמי דס"פ החובל גרסינן הכי נכרים שאנסוהו ונטלו ממון חבירו בפניו פטור נטל הוא ונתן להם חייב א"ר יוסי הדא תימא באותן שאמרו ליתן לנו ממון סתם אבל באותן שאמרו תן לנו ממון פלוני אע"ג שהוציא ונתן ביד פטור ולכאורה משמע דאם אנסוהו לילך לבית פלוני להביא ממונו דפטור ויש לפרש הירושלמי כגון שידע האנס מהממון שבבי' אותו פלוני ואנסוהו להביא ובתר הכי בההיא עובדא דאפקידו גבי' כסא דכספא כתב אע"ג דאמרינן לעיל אם נשא ונתן ביד אפילו באונס חייב שומר שאני דאדעתא דהכי קיבל שמירה לפירוש הירושלמי ניחא כיון שידעו הגנבים שהכוס בביתו אפילו אנסוהו להביא פטור ומדכתב דלפירוש הירושלמי ניחא ש"מ דלפי צורתא דשמעתין אפילו אם אנסוהו להביא מבית פלוני וידע האנס מעצמו שממון בבית פלוני אפ"ה אם נשא ונתן ביד חייב ומה מאוד נפלאתי על הטור ח"מ סי' שפ"ח שכתב תחילה ואם נטלו ונתנו בידו חייב אפילו אנסו גם על הנטילה שיטלנו ויתננו לו כיון שעשה מעשה חייב והראב"ד כתב שהוא פטור וא"א כתב כסברא הראשונה וכן כתב רב אלפס והרמב"ם ואח"כ כשמסיים וכתב לפיכך אינו חייב אא"כ שהאנס מאנסו לילך ולהביא אותו הממון מבית פלוני ואפי' בזה כתב א"א הרא"ש ז"ל שאינו חייב אלא א"כ לא ידע האנס שיש לפלוני ממון אלא ע"פ המסור אבל ידע האנס שהי' לפלוני ממון ואנס לו לילך ולהביא פטור עכ"ל משמע שמפרש דברי הרי"ף והרמב"ם והרא"ש דמחייבי לעיל אפילו אם אנס על הנטילה כיון שעשה מעשה חייב מיירי בענין שאנסו' להביא מעות ואמר המוסר שיש בבית פלוני מעות ואנסוהו שיביא בזה מחייבי אבל היכא שאנס מעצמו ידע שיש לפלוני מעות בביתו ואנסו להביא פטור וכבר כתבתי שמלשון הרא"ש לא נראה כן דא"כ למה כתב על קושית התוס' לפי פי' הירושלמי ניחא הא אפילו לפירוש סוגיא דשמעתין נמי ניחא אלא ודאי לפי סוגיא דשמעתין משמע אפילו ידע האנס מעצמו ואנסהו להביא ונשא ונתן ביד חייב והא דכתב הרא"ש על הירושלמי לכאורה משמע דאם אנסוהו לילך לבית פלוני להביא ממונו דפטור ר"ל דעלה על דעתו תחילה לפרש אפילו שידע האנס ע"י המוסר שיש לפלוני ממון אפ"ה כיון שאנסו לילך ולהביא פטור ולכך כתב דיש לפרש הירושלמי כגון שידע האנס הממון שבבית פלוני וצוה לילך לבית פלוני להביא ממונו בזה פטר הירושלמי אבל היכא שלא ידע והמוס' הודיעו אע"פ שאח"כ אנסוהו להביא אפ"ה חייב ובזה מודה הירושלמי אבל לפי שיטת ש"ס דידן אפילו האנס בעצמו יודע כיון שנשא ונתן ביד חייב וכן פסק בש"ע בסתם ולא חילק אם ידע האנס ע"י המוסר או לא ותמה אני על הב"י שלא הרגיש בזה על הטור ומדברי הסמ"ע שכתב בס"ק י"ד ועיין דרישה מ"ש בד"ה ואפילו בזה כתב אדוני אבי הרא"ש ז"ל אפשר שהרגיש בזה על רבינו הטור ולא הי' ספר הדרישה לפני לעיין בו ומדברי קיצור פסקי הרא"ש שחיבר רבינו הטור נראה מפורש שהביא דברי הרא"ש בסוגי' דידן כמו שכתב הרא"ש בדברי הירושלמי שכתב בסי' כ"ז ואם אנסהו לילך פלוני ולהביא מה שבביתו חייב ואם ידעו מה שהיה לפלוני ואנסוהו להביא להם פטור עכ"ל וזה הוא ממש כפי הבנת הרא"ש בירושלמי אבל כבר הוכחנו מלשון הרא"ש שהירושלמי פליג אגמרא דידן וכן מוכח מדברי התוס' והסמ"ע ס"ק י"ב הקשה קושי' התוס' ונעלם ממנו תירוץ התוס' ואפשר דרבי' הטור למ"ד שהרא"ש סבר דאם ידע האנס מעצמו בלתי ידיעת המוסר אפי' כי נשא ונתן ביד פטור ממה שהביא רבי' הטור תשובת הרא"ש בס"ס ק"כ וז"ל כתב אדוני אבי הרא"ש ז"ל אם מלוה הוא והגוי הנותן אנסו והוציא בכח מיד הלוה קודם שיתן לישראל המקבל חייב הלוה לפרוע גם דישראל המקבל שהרי כבר נתחייב לו ואם הגוי אנס וגזל את הלוה אין הישראל המקבל מפסיד בכך ואם פקדון הוא ונכנס הגוי בבית הנפקד ונטלו בחזקת אינו חייב לשלם לישראל שאינו אלא שומר לשני ואפילו אם אנסו הגוי עד שהביא הפקדון לביתו פטור ואין זה מציל עצמו בממון חבירו כיון שלא אנסו אלא על הפקדון זה ודמי להאי דהגוזל בתרא בההוא גברא דאפקיד בידים כסא דכספא כו' אבל במלוה לא שייך האי טעמא דמלוה להוצאה ניתנה וכאלו אנסו ליתן לו ממון אחר עכ"ל ומדתלי טעמא דמלוה להוצאה ניתנה משמע דאי לאו האי טעמא היה פטור משום כיון דידע האנס שממון פלוני בידו אף שנשא ונתן ביד פטור מיהו כל זה יש לדחות די"ל דאי לאו דמלוה להוצאה ניתנה הוי כמו שומר לשני ושומר פטור שלדעת כן הפקידהו כמו שתירצו התוס' אבל לעולם אם אינו שומר עליו אפילו יודע האנס ויחדו הממון ונשא ונתן ביד חייב והשתא נבוא לנדון דידן דהיהודים הלוים הוכרחו ליתן להשר שלהם עבור המלוים והם לא הודיעו להשר והשר ידע שממון של מלוים בידם שלא על פיהם וא"כ לא מבעי' לדעת הרי"ף והרא"ש והרמב"ם דפסקו דאפילו בכי האי גוונא אם נשא ונתן ביד חייב דחייבו לשלם למלוים אלא אפילו לדעת הפוסקים דס"ל כדעת הירושלמי דאם ידע האנס ממון פלוני אפילו נשא ונתן ביד פטור וכמו שכתב הש"ך בס"ק כ"ד ובאמת מסתברא טעמייהו דכל מה שאנו יכולים להשוות שתלמוד ירושלמי אינו חולק על תלמוד דידן אנו עשוים אף שלפעמים אנו נכנסי' לדוחק ק"ו כאן שרווחה שמעתא דידן דיש לדחות דברי הרי"ף דהכי קתני ואם נשא ונתן ביד חייב היינו היכא שאנסוהו להביא ממון סתם והוא נשא ונתן ביד לכך חייב אבל היכא שאמר האנס להביא ממון פלוני אף שהאנס לא היה יודע באיזה מקום הוא מונח והוא נשא ונתן ביד פטור עם כל זה בנדון דידן חייבים הלוים לשלם למלוים מטעמא דהרא"ש דמלוה להוצאה ניתנה וכאלו אנסו ליתן לו ממון אחר והוא הציל עצמו בשל זה דחייב לשלם אפילו במלוה על פה ק"ו כאן בנדון דידן שנתנו ש"ח ותיקון ממרנ"א שיכול למסור הש"ח בלי כתיבה ומסירה לכל מי שירצה שנראה ברור שחייבין הלוים לשלם להמלוים כדין המציל עצמו בממון חבירו ואין לך אדם שנתפס בעד חבירו וכו' אכן האשה שגילתה להשר שיש לאנשי קהלתינו חובות אצל יהודים הדרים תחתיו לגבי דידה לא מחשב שום אונס ואף שהביא הש"ך בשם הרבה גאונים דאפילו אונס ממון הוי אונס הני מילי היכא שאנסוהו בממון שיקח לו ממונו אם לא יראה ממון חבירו אבל היכא שביקש לגוזלו והראה שלו ושל חבירו הוי ממש דומה למתניתין דקתני ואם מחמת הגזלן חייב ואוקמינא כגון דאנסוהו ואמרי ליה אחוי אדעתיה ואחוי להא בהדייהו דחייב להעמיד לו שדה אחר ה"נ דכוותי' שרצה השר לגזול אותה והיא הראה על מעות אחרים והוי כהראה מעצמו וחייבת לשלם כל הזיקות דאע"פ שהיא נגזלת אסורה להציל עצמה בממון אחרים ופשיטא שאין הלוים חייבים לשלם לה כל זה נראה לי ברור לפסק הלכה וה' ינחני בדרך אמת:

תוכן העניינים

פנים מאירות חלק א

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה